איפה הם אנשי המדע שבאמת מאמינים?
אם יש כאלו, הם מפרידים לחלוטין בין עיסוקם המדעי ובין האמונה, חיים בסתירה או בכפילות!
מדוע אין מאמרים שפורסמו בכתבי עת שפיטים שתומכים בטיעון הדתי?
האם כנס מדעי רציני יסכים שתציג את הטיעון הזה התומך באמונה?
אלו הן השאלות הקבועות שמאמינים נשאלים בויכוחים ברשת.
היום נכיר לכם איש מדע אחד כזה, שבאמת מאמין, שלא מפריד בין עיסוקו המדעי ובין האמונה, משום שבתפקידו הוא פרופסור לפילוסופיה, והוא מפרסם מאמרים ב'כתבי עת שפיטים', ואפילו מציג את דעותיו ב'כנסים מדעים רציניים'.
סמואל לבנס, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, בקורות החיים העמוסים עד להתפקע שלו, תוכלו למצוא את שלל המחקרים שביצע ופירסם, ואת המשרות בהן כיהן.
בין השאר, בכנס 'אמונה רציונלית ומחוייבות נורמטיבית', באוניב' חיפה ב2017, דיבר לבנס על: "רציונליות, סבירות, ודתיות".
עוד קודם לכן ב2015 דיבר בכנס של אוניב' וושינגטון ואוניב' ביילור על 'דתיות רציונלית'.
כרגע הוא עובד על פרוייקט שנקרא 'יסודות האפיסטמולוגיה היהודית'.
לצערנו, לבנס כותב אך ורק באנגלית, אחד המאמרים האחרונים שלו מוקדש לויכוח מול סמילנסקי, שטען כי במקרה של אי ידיעה אם הדת צודקת, הבחירה הרציונלית היא בכפירה, להיפך מההימור המפורסם של פסקל (סמילנסקי: Smilansky, S (2022) Reversing Pascal: scepticism about religious belief and its value. Religious Studies, 1–14. doi:10.1017/S0034412522000592.CrossRefGoogle Scholar). לבנס במאמרו (בהוצאת אוניב' קימברידג' כאן), מראה שמבחינה פילוסופית וגם מבחינה מוסרית סמילנסקי טועה.
מצורף המאמר המלא בPDF.
במאמר הזה, הוא טוען, שמחשבת ישראל, נלמדת כיום באוניברסיטאות רק כהיסטוריה, ולא כאפשרות פילוסופית רלבנטית. ואת זה הגיע הזמן לשנות, 'הגיע הזמן לתבוע מחדש את מרכזיותה של הפילוסופיה היהודית'. מחשבת ישראל צריכה להשמיע קול במחלקות לפילוסופיה באוניברסיטאות.
לבנס כותב:
"הפילוסופיה הנוצרית הצליחה להתבסס מחדש בתקופה האחרונה, לאחר שקם דור של פילוסופים, שהציגו הצדקות רציניות, שעברו ביקורת עמיתים, לדעותיהם. עבודתם מדגימה כיצד חוקר בעל אוריינטציה מדעית, היודע להשתמש בקפידה בלוגיקה, יכול להציג נימוק להאמין באלהי התנ"ך…
הטיעונים שלהם לתיאיזם ולדת הם רבי עוצמה ויכולים לתמוך גם באמונה היהודית. הטיעונים שלהם לטענות הספציפיות של הנצרות, לעומת זאת, מציבים אתגר ליהדות ודורשים הפרכה. בהתחשב בהתפתחויות הללו, הפילוסופיה הנוצרית מוצגת, במחלקות לפילוסופיה ברחבי העולם, כדיסציפלינה חיה, אם כי אקסצנטרית. אבל פילוסופיה יהודית נוטה להילמד רק במחלקות למדעי היהדות, ורק כהיסטוריה…
זה ההקשר שבו פרסמתי את ספר הפילוסופיה היהודית הראשון שלי: עקרונות היהדות, זה הניסיון שלי לבטא ולחקור את העקרונות העיקריים של היהדות האורתודוקסית בה אני מאמין. על אילו טענות מבוססת המחויבות האמונית שלי? כיצד ניתן לשמר את הטענות הללו מול מה שלמדנו מהביולוגיה העכשווית, ארכיאולוגיה, קוסמולוגיה, מטפיזיקה ואתיקה חילונית?
תקוותי הייתה ליצור קול, קטן ככל שיהיה, ליהדות כגוף מחשבה חי, בעל השקפה ייחודית משלה, בעולם הפילוסופיה האקדמית ובשוק הרעיונות".
הספר עקרונות היהדות פורסם בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד 2020, (כאן הדף שלו בהוצאת הספרים, משום מה הוא זמין כולו כאן), וזהו אחד הספרים הבודדים שמתיימר לנמק את היהדות מול הכפירה, ופורסם על ידי פרופסור לפילוסופיה בהוצאה אקדמית.
הספר מחולק לשלשה חלקים, לפי שלשת עיקרי האמונה של רבי יוסף אלבו ('בעל העיקרים'): בריאה, התגלות, גאולה.
וזו המלצתו של הפילוסוף פרופ' אנדרו פסין על הספר:
"This is an important book. Despite its title, it offers much to any philosopher of religion, and to philosophers in contemporary analytic metaphysics in general … There is something strikingly brand new here, I think, in the synthesis of traditional Jewish texts and thought with the content and methods of contemporary analytic philosophy. Future histories of philosophy may well mark this moment." — Andrew Pessin, International Journal for Philosophy of Religion
כאן מתראיין לבנס אצל פרופסור יוג'ין נגסאווה בפרוייקט של אוניברסיטת ברמינגהם, על ביסוס האמונה היהודית:
למעשה יש ללבנס כמות מאד גדולה של הרצאות וידאו, על נושאים רבים ביהדות, למשל 'הפילוסופיה של ההלכה', אך מה שייחודי אצלו וחשוב לענינינו, הוא היומרה שלו לבסס את האמונה היהודית בבריאה, בהתגלות, ובגאולה עתידית, על בסיס פילוסופי רציונלי, כדעה שיש לה מקום בין הדעות האחרות המובעות במחלקה לפילוסופיה של כל אקדמיה.
כשהוא מדבר על התגלות, הוא לא נוקט בטרמינולוגיה של פרופסורים חובשי כיפה אחרים, בדרך כלל ממחנה חוקרי הטקסטים של תושבע"פ, שמשתמשים בכל מיני מונחים מעורפלים על תורה בהשראה אלוהית, על משהו שהעם תופס כיצירה של רוח הקודש, ושאי אפשר לדעת וכו', הוא מציין את הדעה הזו כדעה של הרפורמים, ואילו הוא בא לבסס את הדעה האורטודוקסית, של התגלות כפשוטה, אפילו לא במובן הנוצרי שמייחס לראשי הכנסיה מין רוח הקודש ערטילאית. אלא פשוט התגלות, זה עיקר האמונה היהודית האותנטית.
הוא אפילו מסביר במפורש, כי את ההתגלות ומשמעותה הוא רואה דרך המסורת של חכמים שבכל הדורות:
ב2022 פרסם לבנס ספר נוסף: 'מדריך למתלבט היהודי', זה הדף שלו באמזון.
בתיאור הספר נכתב:
"ספר זה מביא את הפילוסופיה, המדע, ותאוריית קבלת ההחלטות החדשנית, לדיון על תקפות המסורת היהודית, ומוכיח כי ליהודים כיום יש סיבות ברורות לאמץ את היהדות ואת שיטותיה. יתרה מכך, הבחירה הזו הוא הדרך הכי הגיונית שבה הם יכולים לקחת אחריות מוסרית על חייהם".
במאמר הזה, מובא קטע מתוך הספר, בו מראה לבנס כי המדע, הפיזיקה, מיוסדות על ההנחה של התאמת היקום לחשיבה המופשטת האנושית.
זה הוא קובץ 'פילוסופיה יהודית בעידן אנליטי', שערך יחד עם שני מלומדים נוספים, בהוצ' אוקספורד.
כל פרק נכתב ע"י מלומד אחר, ועוסק באחד מיסודות היהדות, כדעה רציונלית הקבילה בכלים אקדמיים, כך למשל פרק 12, של ד"ר טיירון גולדשמידט, עוסק ב'הוכחה ליציאת מצרים', כשהוא בוחן את טיעוני ריה"ל (קרוב למה שמכנים בזמננו 'טיעון העד'), יחד עם טיעונים של הוגים מודרניים.
בנוגע לפרק הזה לבנס כותב בהקדמה:
"ב"הוכחה ליציאת מצרים" טיירון גולדשמידט – בסגנונו הבלתי ניתן לחיקוי – מפתח טיעון לאמיתות הנרטיב המרכזי של ספר שׁמוֹת. הוא ממזג את טיעוני סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי, ג'ונתן אדוארדס, וצ'רלס לסלי, עם הוגים עכשוויים כמו הרב דוד גוטליב ועזרא צוקרמן, הוא מפתח גרסה חדשה ומשולבת של טיעון יהודי קלאסי. והוא אף עונה לטיעוני נגד שונים. גולדשמידט טוען כי שיקולים פילוסופיים מעלים את הסבירות לאמיתות ספר שמות, אפילו מול מחקר היסטורי, מקרא וארכיאולוגי ספקני".
למעשה גם לבנס בספרו 'עקרונות היהדות' מנסח את טיעון המסורת בצורה פילוסופית פורמלית.
ובפרק האחרון הוא אפילו מוצא את הדרך מהאמונה אל הפרומקייט:
ובאוירה אופטימית זו, נסיים בברכתו האלמותית של דוויד לייב: "זאלסט זיין אגרויסע חניוק".
לבנס מוכיח גם את ביאת המשיח ותחיית המתים?
אם כן, אשמח אם תציין למיקום מדויק בספר.
אם לא, האם ומדוע הוא מאמין בזה (ובכך שונה ממיכי אברהם)?
האמונה בביאת המשיח או בעיקרי האמונה היא לא מכח הוכחה ארכיאולוגית או מדעית
אלא מכח העובדה שהם מבוארים בתורה בנביאים ובתושבע"פ
לכן הוא מאמין בזה
ואילו מיכי אברהם לא מקבל את חכמים כמייצגי תושבע"פ בהכרח, לפחות בתחום עיקרי האמונה
אם כי קל מאד להוכיח את ביאת המשיח, ראה כאן
אתה רץ עד חו"ל שיש לך את ר' מיכי אברהם
לבנס גר בחיפה, ומלמד באוניב' חיפה, ולא בחו"ל
ובכל מקרה מיכי אברהם 1) לא מאמין בעיקרי האמונה 2) פילוסופיה היא לא ההתמחות הפורמלית שלו, והוא לא מפרסם מאמרים בהוצאה אקדמית
מנין הנחת היסוד שיש חובה להאמין בעיקרי האמונה האם ספר העיקרים אינו טוב בשבילך? ועוד למה לי קרא סברא היא עיין לאורך כל הדורות מה עשו ?
1) אתה מבין שזה לא נושא הפוסט? באותה מידה יכלת לשאול למה ללכת עד חיפה, אם בארה"ב יש לנו את דוקינס
ואם אשיב שדוקינס לא מאמין בה', תשאל מנין הנחת היסוד שיש חובה להאמין בה'?
2) ספר העיקרים מאמין גם הוא בעיקרי האמונה של הרמב"ם, הוא רק שואל מדוע אלו עיקרים יותר משאר התורה
3) את המשפט האחרון שלך לא הבנתי, מה עשו באמת לאורך כל הדורות?
א. אני לא אמרתי שזה נושא הפוסט אלא זה המשך השאלה שלי למה לא כתבתה את ר' מיכי ב. בספר העיקרים מבואר במפורש לגבי המשיח שלא הוציאו מחוץ לגדר את מי שאמר שהמשיח כבר היה מכיוון שכל אחד אם הוא אומר את מה שהוא חושב שכך כוונת התורה אז הוא מקובל בתוך קהל ישראל והדברים האלו נאמרו על אחד מהעיקרים מאי שנא האי מכל העיקרים ג. מבחינה תאולוגית היה דעות שונות
א. למה לא כתבתי – איפה? אם זה לא נושא הפוסט, אזי מה שאלתך?
ב. אני אומר לך שוב, מחבר ספר העיקרים האמין בכל יג' העיקרים, הוא התווכח על הקביעה של הרמב"ם שמי שלא מאמין בעיקרים הוא מין, שר' הלל לא האמין במשיח עתידי ולא נחשב מין, אבל הוא לא מתווכח על הסכמת חכמים שר' הלל טעה. בדיוק כמו הראב"ד שטען על הרמב"ם שהפך את הסרת הגשמות לעיקר, הרי רבים טעו בזה, ולא מסתבר שיהיו מינים, למרות שהוא עצמו מסכים עם הרמב"ם.
ג. תמיד יש דעות שונות, אבל למי שכופר באחד מעיקרי האמונה התייחסו כאדם שפורש מן הציבור.
מה שונה המחלוקת הזאת משאר המחלוקות בש"ס תמיד חכמים חלקו וסברו שהצד השני טועה ותו לא מידי דהיינו הוא עדיין חלק מקהל ישראל והוא הדין הכא אצל ר' מיכי, דבריך הם ללא בסיס ואתה סתם כותב לי על נורמה חברתית
ב. אולי באמת כדי שתכתוב פוסט אם טענות שמחזיקות למה ר' מיכ טועה
לצערי, או שאתה כותב בצורה לא ברורה, או שההבנה שלי מוגבלת
דעת חז"ל שיש דברים שהכופר בהם נחשב למין, ואין לו דין ישראל.
יש מחלוקת בין הרמב"ם ובין העיקרים האם ביאת המשיח הוא אחד מהדברים האלו.
העיקרים מביא ראיה מר' הלל שלא חשבו אותו למין. והסוברים כרמב"ם עונים שמכיון שהיה שוגג אינו נחשב מין.
אבל שניהם מודים שהדעה הזו נדחתה, ושאריה ליה מאריה, ואין לדגול בה.
זה לגבי ביאת המשיח עכ"פ.
אין לי מושג מה דעתו של מיכי בנוגע לביאת המשיח.
לגבי שאר עיקרי האמונה
זה נושא הלכתי
ההלכה קובעת מי נחשב ישראל ומי לא
אתה צודק שהיו המון ויכוחים ובדרך כלל ההלכה לא פסלה אף אחד מהצדדים, כלומר קבעה ששניהם לגיטימיים ואף אחד לא מין
היו כאלו שטענו שהרמב"ם מין בגלל הכתוב במורה נבוכים, אבל חכמי ישראל פסקו לא כך, הם לא פסקו מי צודק הרמב"ם או הרמב"ן או חכמי ההר או ר' משה מתקו, אבל פסקו ששני הצדדים לגיטימיים
אבל בהרבה מקרים אחרים כן נקבע שהדעה היא דעת מינות
וזו קביעה הלכתית פרופר
אולי בהזדמנות אכתוב פוסט
אבל בבסיס אין צורך בשום פוסט
כי כל עוד הוא דוגל בכך שאין חובה להאמין בעיקרי האמונה
זו דעה המוגדרת על פי ההלכה כמינות
אתה סותר את עצמך יש שני דעות בראשונים לגבי עיקרים באמונה הרי שכל אחד מה שהוא סבור שהוא עיקרים זה רלוונטי וא"כ מאי שנא מחלוקת בעיקר 1 או בכל העיקרים [ כמובן חוץ מהבסיס כמו אמונה בה' ומתן תורה וכדו' שאלו דברים שמגדירים אותנו כיהודים שבהם גם ר' מיכי יודה ]
נראה לי שכדי שתקרא את הספר השני בטרילוגיה שלו ותראה שהוא כותב בצורה מאוד משכנעת ולא סתם מבחינה רציונלית אלא מבחינה רציונלית דתית דהיינו מתוך הדת עצמה הוא מוכיח את דבריו
אני קראתי את הספר ואני מחפש מישהו שיוכיח לי הפוך אבל ליכא בהאי עלמא כלל וגם אם איכא המנסים להשיב הם בכלל המושג כולה האי ואולי
1. לא הבנתי במה אני סותר את עצמי, בכל מקרה המחלוקות בין הראשונים הם בדעת חז"ל, ושניהם מודים שמה שחז"ל קבעו כעיקר אמונה שהסוטה ממנו מין, מחייב הלכתית. ואת זה מיכי מבטל.
2. קראתי הספר מכריכה לכריכה, וגם אם נניח שהוא כותב בצורה משכנעת, ושואל שאלות על דעת חז"ל, הוא לא מוכיח בכך שלפי היהדות אין להם סמכות. דומה הדבר למי שיקרא ספרו של דוקינס ויחליט שמכיון שהוא משכנע זה אומר שלפי היהדות אין אלוהים.
3. הקביעה שלו שלחז"ל אין סמכות לקבוע עיקרי אמונה היא שגויה משתי סיבות: 1) זו קביעה הלכתית, ובהלכה גם הוא מודה. 2) אין משמעות להלכה בלי תיאולוגיה, וברגע שאתה קובע שאין סמכות בעניני תיאולוגיה אין שום משמעות גם להלכה שנובעת ממנה.
4. הוא מנסה להתייחס לנקודה 1) אבל לא עונה שום תשובה, אלא חוזר על האמירה שאי אפשר לקבל סמכות בעניני עובדות, אבל עיקרים אינם עובדות אלא גבולות הדת, ומה 'הכוונה' של הדת היא לא שאלה עובדתית, אלא שאלה הלכתית. וגם הקביעה שאי אפשר לקבל סמכות בעניני עובדות שגויה, בית המשפט הוא סמכות בעניני עובדות.
אולי באמת אכתוב פוסט בהזדמנות, מ"מ הדבר היה כ"כ פשוט שאין צורך לכתוב, מי שלא מכיר בסמכות של חז"ל, לא רלבנטי לדיון האמוני.
מחכים לפוסט
קיבלת
אם אפשר לקצר, לבורים נטולי ליבה כמוני, מה הטיעון של כבוד הרב הפרופסור לבנס?
שני חלקים:
1) יש ללמוד את טיעוני היהדות, כמו כל טיעון אחר בתחומי המחשבה או הפילוסופיה, 2) להציג את הטיעונים האלו בצורה שראויה ללימוד בזמננו.
הרחבה:
1) כשלומדים על אריסטו למשל, מציגים את הטיעון שלו, ומתמודדים איתו כטיעון קביל, לעומתו מציגים את קאנט שסבר אחרת או הפריך את דבריו, או שמלמדים את מכלול הדעות, ומאפשרים לסטודנט להתרשם מהדרכים השונות.
ואילו כשלומדים על טיעוני היהדות, לא מציגים אותם כטיעונים, אלא מראש הדברים מובאים כסיפור, על דברים שאנשים האמינו פעם. אין דיון, כפי שהראינו למשל כאן באריכות.
מה שהוא מצפה, זה שיציגו את טיעוני היהדות, ומן הסתם במדה ויוצגו טיעונים כאלו, יפתחו גם טיעונים של הצד השני, (כרגע עדיין לא פותחו כי לא מציגים את טיעוני היהדות, ומבחינת העולם האקדמי הם לא קיימים…).
כדוגמא הוא מביא, שטיעוני הנצרות כן מנוסחים בצורה אקדמית ומוכרים בעולם, למשל טיעוניו של הפילוסוף פרופ' ארוין פלטינגה, בנוגע לאמונות דתיות שונות, מוכרים ואף מעוררים דיון.
2) מכיון שהספרות היהודית לא כתובה בשפה שקל יהיה לחלץ ממנה טיעונים לוגיים ופילוסופיים, ומוכרת בעיקר להוגי דעות יהודים. לכן לבנס פועל גם לנסח את הטיעונים לטובת המסורת היהודית בצורה רציונלית וברורה, כדי שיתאפשר דיון.