נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

פרשת בראשית בין תורה למדע – משה רט

מאז החל המדע לעסוק בדורות האחרונים בחקר תולדות כדור הארץ והיקום, התעוררה השאלה האם תיאור הבריאה בפרקים א' ו-ב' של ספר בראשית תואם לתיאוריות החדשות ולידע המדעי המצטבר

 

פרשת בראשית בין תורה למדע – משה רט

מאז החל המדע לעסוק בדורות האחרונים בחקר תולדות כדור הארץ והיקום, התעוררה השאלה האם תיאור הבריאה בפרקים א' ו-ב' של ספר בראשית תואם לתיאוריות החדשות ולידע המדעי המצטבר. פרשנים רבים עסקו בכך, ביניהם שד"ל, רש"ר הירש, ר' ישראל ליפשיץ, הרב קוק, הרב גדליה נדל ודעת מקרא, ואף נכתבו ספרים בנושא, ביניהם "בראשית ברא" של פרופ' נתן אביעזר, "תורה ומדע" של פרופ' יהודה לוי, ו"בראשית והמפץ הגדול" של פרופ' ג'רלד שרודר. גם אנשי דת ומדע נוצרים הרבו לעסוק בכך.

מנגד לגישה הטוענת להרמוניזציה בין הכתובים לתיאור המדעי, צמחה גם גישה דתית הטוענת שאין טעם לחפש כל התאמה בין השניים, שכן התורה אינה ספר מדע אלא ספר קודש שמטרתו היא חינוכית-רוחנית, וממילא אין סיבה להתייחס לתיאורים בפרשת בראשית כפשוטם. התורה והמדע עוסקים בשני תחומים שונים לגמרי, כמו גוף ונפש או פיזיקה ומוסר, ולכל אחד מהם שפה שונה. מן הראוי לציין שגם אם זוהי גישה לגיטימית מבחינה דתית, הרי שזו בוודאי לא היתה דעתם של חכמי ישראל לאורך כל הדורות, שראו בתיאור הבריאה תיאור ריאלי לכל דבר ודנו בפרטי פרטיו לאור התפיסות המדעיות והפילוסופיות של זמנם. מי שנוקט בה מרגיש כנראה שהסתירה בין תיאורי התורה לתיאורי המדע היא כה גדולה, שאין כל דרך להגן על עמדתה של התורה אלא אם נפקיע אותה לגמרי מהתחום הריאלי. אבל האם זה אכן כך? האם כותב התורה, בהנחה שהוא אכן בורא העולם, לא יכול היה להעביר את אותם רעיונות חינוכיים בלי לכלול בספרו שגיאות מדעיות בוטות שיביכו את מאמיניו?

לנוכח קולות מסוימים ששמעתי לאחרונה, לפיהם "אין כל דרך ליישב בין פרשת בראשית לידע המדעי של זמננו" ו"תיאורי התורה מבטאים חוסר ידע מהותי לגבי טבע היקום", מצאתי לנכון לכתוב פירוש קצר לפרקים הראשונים בספר בראשית, שמראה כיצד ניתן בקלות להסביר אותם בצורה התואמת היטב לידע העכשווי. בפירוש זה אין חידוש מיוחד, והוא מבוסס בעיקר על דבריהם של הפרשנים שהוזכרו לעיל. איני טוען כמובן שזהו הפירוש הנכון בהכרח, או שרק הוא מתיישב עם הכתובים; מטרתי היא רק להפריך את הטענה שהרמוניזציה בין התורה למדע היא בלתי אפשרית, ולהראות שהיא אכן אפשרית ואף סבירה.

לפני שנתחיל בפירוש, יש להקדים מספר הקדמות:

א. התורה היא אכן ספר קודש שמטרתו ללמד רעיונות אלוקיים, לא ידע מדעי. כיוון שכך, אין היא מנסה לשנות את התפיסה הקוסמולוגית של בני העולם העתיק, אלא משתמשת במושגים ובמונחים שרווחו אז, ומשבצת אותם בתמונת עולם לפיה כולם מעשה ידיו של אלוהים – כולל דברים שנחשבו לאלים בפני עצמם, כמו הים, השמש והירח והתנינים הגדולים.

לפי תמונת המציאות הרווחת בעולם העתיק ועד ימי הביניים, הארץ היא שטוחה, ועליה יושב הרקיע, שהוא מעין כיפה שקופה מוצקה גדולה בה קבועים השמש, הירח והכוכבים. הדעות היו חלוקות בשאלה האם הגשם מגיע מ"המים העליונים" – מאגרי מים שנמצאים מעל הרקיע, או מהעננים העולים מן הים (עי' פירוש שד"ל לפרשתנו לפיו הספרים המוקדמים בתנ"ך מבטאים את הדעה הראשונה, ואילו המאוחרים את השנייה). ניתן בהחלט לקרוא את פרשת בראשית בהתאם לתפיסת עולם קדומה ושגויה זו – אולם אין כל הכרח בכך. התורה "זרמה" כביכול עם הדעות הרווחות, אבל לא אישרה אותן בפירוש. בשום מקום בפרשת בראשית לא נאמר שהארץ היא שטוחה, שהרקיע הוא מוצק ומכיל חורים לירידת הגשם, או שהשמש סובבת סביב הארץ. גם לא מופיעות בה שום שגיאות קוסמולוגיות מובהקות, כמו תיאורים של עמודים או בעלי חיים שעל גביהם יושבת הארץ, המצויים במיתולוגיות קדומות. אין עץ אדיר, הר או ענק שמחזיק את כיפת השמיים, וגם לא חלונות ברקיע או מנהרות בארץ דרכם עוברת השמש, כפי שהיו שחשבו בזמן חז"ל. גרמי השמיים אינם יצורים חיים או אבריו של האל, אין הם נוסעים במרכבות, ואין אף מפלצת שטורפת את השמש בזמן ליקוי חמה או הסבר מוזר כלשהו למחזוריות החודשית של הירח. כל תיאורי הבריאה הם קצרים, חסכניים ואינם כוללים שום יסוד על-טבעי או מיתי. והלוא דבר הוא!

אפשר לקרוא את פרשת בראשית לאור הקוסמולוגיה הקדומה, אבל כפי שנראה בהמשך, אפשר גם לקרוא אותה לאור התפיסות העכשוויות, מבלי להיתקל בכל סתירה מהותית ביניהן. דומה הדבר לשימוש בביטויים כמו כמו "השמש זרחה בבוקר" או "השמיים כחולים", שיכולים להתפרש הן בהתאם לתפיסות הקדומות והן בהתאם לאלה המודרניות. אין סיבה לצפות מה' שישתמש דווקא במונחים כמו "אטמוספרה" או "הספקטרום הנראה" בספר המיועד לבני העולם העתיק, כאשר גם אנחנו איננו מקפידים על דייקנות כזו בלשון היומיומית.

ב. חשוב לקחת בחשבון שחלק ניכר מהתיאוריות המדעיות העוסקות בהתהוות העולם אינו יכול בשום אופן להיחשב ל"ידע". אחרי הכל, מדובר בתהליכים שאיש לא צפה בהם ישירות, והם אינם ניתנים לשחזור באמצעות ניסוי (ברמה גלובלית, כמובן). תיאוריות אלה מבוססות על הנחות לפיהן חוקי הטבע וקצב התהליכים שעיצבו את העולם היו זהים לאלה המוכרים לנו כיום, אולם בהחלט ייתכן שלא כך היה. הרמב"ם במורה הנבוכים מביא בהקשר דומה משל לילד שגדל באי שבו יש רק גברים, וכאשר מספרים לו כיצד בא לעולם הוא טוען שהתיאור הזה הוא אבסורדי ומנוגד להיגיון, שהרי מעולם לא ראה דבר כמו "אשה", ואיך יתכן שתינוק יחיה בתוך בטנה תשעה חודשים בלי להיחנק, וכיוצא בזה. כיוון שכך, יהיה זה יומרני וחסר בסיס לקבוע נחרצות שתיאורים מסוימים של הבריאה הם "לא הגיוניים" לפי המדע, שכן המדע מכיר רק את מה שקיים עכשיו, ואין לו דרך לדעת מה היה בעבר הרחוק. על כן יש להבדיל בין עובדות לבין תיאוריות, השערות ופרשנות.

ג. בכל הנוגע לגיל היקום והעולם ולזמן שנמשכה הבריאה, הרי שמכיוון שזמן הוא מושג מעורפל ביותר מבחינה פילוסופית ומדעית, ולא ברור האם הוא קיים מחוץ לתפיסה האנושית או לא, והאם הוא קבוע או יחסי וכן הלאה, ממילא איני רואה סתירה בין התיאור של בריאה ב"שישה ימים" לבין התיאוריות לפיהן תהליכי התהוות העולם נמשכו מיליארדי שנים. יתכן ש"יום" הוא רק כינוי ל"עידן" באורך בלתי מוגדר, יתכן שמנקודת מבט אלוהית מיליארדי שנים נחשבות כשישה ימים, יתכן שהתהליכים קרו בצורה מואצת כמו בהרצה מהירה של סרט, וייתכן שעד שהופיע האדם לא היה קיים מושג הזמן בכלל. לכן איני רואה טעם להיכנס לשאלה כמה זמן נמשכו בפועל תהליכי הבריאה והאם הם נמדדים בעידנים או בדקות. זוהי שאלה החורגת בעליל מתחומו של הידע ונכנסת לתחום ההשערתי-פילוסופי.

נתחיל כעת לפרש את הפסוקים לפי הסדר.

א. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

התורה אינה מתארת כיצד נוצר היקום אלא מסתפקת באמירה הכללית לפיה כולו נברא בידי אלוהים. הפסוקים הבאים מתמקדים בנעשה על פני כדור הארץ, מנקודת מבט של העומד על פניו. לא מצוין כמה זמן עבר מבריאת היקום הראשונית ועד למצב המתואר בפסוק ב', ואלו תהליכים התרחשו בינתיים.

ב. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

כדור הארץ היה ריק ושומם (כתרגומו של אונקלוס לפסוק). אדי מים וגזים למיניהם, שנפלטו לאוויר בהתפרצויות געשיות, מילאו את האטמוספרה והחשיכו אותה, ורוחות עזות נשבו.

ג. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. ד. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

מהו אותו אור? חז"ל קראו לו "האור הגנוז" או "אור שבעת הימים" וראו בו בריאה מיוחדת שנעלמה מאוחר יותר. פרופ' אביעזר מזהה אותו עם המפץ הגדול. אולם מפסוק ה' נראה שהתשובה פשוטה יותר: מדובר באור השמש, שהחל לחדור אל פני כדור הארץ מבעד לעננים ולאדים שכיסו אותו. לכן אור זה נקרא "יום" בעוד החושך נקרא "לילה". עם זאת, השמש לא נראתה עדיין בבירור. פירוש זה מתאים לדברי חז"ל לפיהם המאורות נבראו כבר ביום הראשון ו"נקבעו" במקומם בהמשך. וראה בהמשך.

 ו. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. ז. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. ח. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.

בשלב זה התגבשו האטמוספרה וההידרוספרה של כדור הארץ. כאשר ירדו הטמפרטורות מתחת ל-100 מעלות, התגבשו חלק ניכר מאדי המים שמילאו את האוויר והפכו למים שמילאו את האוקיינוסים, ואילו חלקם עלו למעלה והפכו לשכבת עננים (עי' ויקיפדיה בערך "הידרוספירה"). הרקיע הוא אם כן מה שמכונה בלשוננו אטמוספרה, וההבדלה בין המים התחתונים לעליונים מתארת את התהליך בו הפכו חלק מהמים למצב נוזלי וחלקם נשארו באוויר כגזים.

ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן. י. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יא. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. יב. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יג. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.

תהליכים גיאולוגיים מעצבים את פני כדור הארץ, ונוצרים יבשות ואוקיינוסים. ההתייחסות ליבשה יחידה תואמת לתיאוריה לפיה בראשית העולם היתה קיימת יבשת-על אחת שמאוחר יותר התפצלה ליבשות נפרדות. צורות ראשונות של צמחייה מתחילות להופיע על פני האדמה, כשהן ניזונות מאור השמש שהתחזק ככל שהאטמוספרה המשיכה להתבהר.

יד. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. טז. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יח. וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יט. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.

בשלב זה כבר התבהר האוויר מספיק, אולי בעקבות החמצן שפלטו הצמחים, עד שניתן היה לראות בבירור את גרמי השמיים – השמש, הירח והכוכבים, ולחשב לפיהם את הזמנים. מנקודת מבט ארצית, הם הופיעו עתה לראשונה. השמש והירח מכונים "המאורות הגדולים" משום שכך הם נראים מכדור הארץ,  ובשל הקירבה בין גודלם הנראה, למרות ההפרש העצום בין גודלם בפועל. הירח נקרא מאור למרות שאין לו אור משל עצמו, משום שבפועל הוא מאיר את הלילה.

כ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. כב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. כג. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי.

החיים מתחילים להופיע על פני כדור הארץ, ומקורם הוא במים. התנינים הגדולים הם אולי הדינוזאורים ושאר לטאות הענק שהופיעו באותה תקופה. לאחר מכן הופיעו העופות – מושג שיכול להתייחס גם לחרקים ולזוחלים מעופפים כמו הפטרודקטילים.

כד. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן. כה. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

בשלב זה מופיעות החיות והבהמות – היונקים המפותחים ש"שולטים" בעולם עד ימינו. התורה לא מפרטת את אופן יצירתם, וייתכן שהללו התפתחו בתהליך אבולוציוני אחד מהשני.

כו. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. כז. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. כח. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. כט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. ל. וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן. לא. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

לאחר הופעת כל מיני בעלי החיים, מגיע תורו של האדם. גם כאן לא מפורט האופן בו הופיעו בני האדם הראשונים, ואין מניעה מלטעון שגם הם התפתחו מבעלי חיים שקדמו להם, אלא שהוענק להם "צלם אלוהים" המייחד אותם משאר הברואים. בהתאם לציווי האלוהי, בני האדם פרים ורבים בארץ וממלאים אותה.

בכך נשלמה מלאכת הבריאה המתוארת בפרק א', שכפי שראינו תואמת היטב לתפיסות המדעיות המקובלות כיום.

ומה לגבי פרק ב'? פרק זה מכיל לכאורה תיאור שונה של בריאת האדם, הסותר את זה שבפרק א', עד שיש המתארים אותו כ"מיתוס בריאה נוסף". אלא שאין כל צורך ליצור סתירות בין שני הפרקים. להבנתי, פרק ב' מתאר אירוע שונה לגמרי: לא את בריאת העולם או האנושות, אלא את יצירתם של שני אנשים מיוחדים – אדם וחוה. לאחר שברא אלוהים את העולם ואכלס אותו בבני אדם, החליט מסיבותיו שלו לנטוע גן בעדן, מעין מיקרוקוסמוס שאולי ישמש כמקום השראת שכינתו, בדומה למשכן ולמקדש. הפסוק "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" אינו מתאר את המצב העולמי, שהרי הצמחים והעשבים נבראו מזמן וכן בני האדם, אלא את הנעשה באותה חלקת אדמה בה בחר ה' לנטוע את גנו. ה' יצר מן האדמה את האדם המיוחד שנועד לעבוד בגנו, וייתכן שחנן אותו בתכונות מעודנות יותר לעומת שאר בני האדם שנבראו במטרה לכבוש את הארץ ולמשול בה. הוא נוטע את הגן ושם בו את האדם, ובהמשך יוצר חיות ועופות שיאכלסו את הגן ואת האשה שתהיה לו עזר כנגדו. לאחר החטא מגורשים האדם ואשתו מגן עדן, מתערבים בשאר האנושות ואולי משביחים אותה בתכונותיהם המיוחדות – מה שמציין את המעבר מהתקופה הפרהיסטורית לתקופה ההיסטורית, לפני כ-6,000-10,000 שנה. ההנחה לפיה אדם וחוה אינם האנשים הראשונים והיחידים בעולם מסבירה מאין היו לבניהם בנות זוג, ממי חושש קין בדבריו "והיה כל מוצאי יהרגני", וכיצד יכול היה להקים עיר. בסופו של דבר רוב האנושות הקדומה הושמדה במבול, ואלה ששרדו היו צאצאיהם הישירים של אדם וחוה, ולכן ניתן לראות בהם את אבות האנושות בת זמננו.

אין לי ספק שאלה הבוחרים לכפור בתורה יציגו את הפירוש הנ"ל כ"אפולוגטיקה" ויתעקשו למצוא סתירות בין הפרטים השונים בתיאור הבריאה לבין המציאות או התיאוריות המדעיות. אבל לדעתי די בו כדי להראות עד כמה מבט כללי על הפרקים הראשונים בבראשית מצייר תמונה שדווקא תואמת במידה רבה את זו המקובלת כיום. כמו תמיד, ההחלטה אם להאמין או לכפור מסורה בידיו של כל אחד. אבל הבוחר להאמין אינו אמור לחוש כל קושי או מבוכה לנוכח פרשת בראשית, או לשלול כל זיקה בינה לבין המציאות ההיסטורית-ריאלית.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of