האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

צרות באות בצרורות: עובדות על גבי עובדות

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

(מקור התמונה woodenearth כאן)

בהמשך למאמר 'צרה ושמה עובדות', המתאר את הידחקותן ובריחתן של התיאוריות הכביכול מחקריות, כאשר נגה עליהן אור העובדות. נחזור לנושא ביקורת המקרא, שהבעיה המרכזית שלה היא זו בדיוק, שככל שמנסים לעמת משהו מהסיפורים עם העובדות, זה פשוט מתגלה כמדע בדיוני. להרחבה נוספת, ראה: בחיתולים לנצח, ו:האימאם הנעלם של ביקורת המקרא.

המקור העובדתי שלנו, הוא שוב 'מגילות מדבר יהודה', 40 כרכים של טקסטים ממדבר יהודה, יצאו בהוצ' אוניברסיטת אוקספורד במשך 54 שנים (1955-2009). ב19 השנים האחרונות, חקר וערך את הטקסטים לפרסום פרופ' עמנואל טוב מהאוניב' העברית, בראשות 98 חוקרים, יחד הם פרסמו 28 כרכים. לפניו היה העורך פרופ' יוג'ין אולריך, שהוא וצוותו פרסמו 8 כרכים, בנוסף על 14 הכרכים הראשונים (שפורסמו במשך 30 השנה הקודמות, ע"י צוות שכלל מלומדים עם נטיה לנצרות, הפרוייקט דעך כאשר התברר עם השנים שהנצרות לא קיימת ב'זמן המאורעות' לכאורה שלה, ואין לה שום זכר או לתורותיה [1]).

תיאוריות רבות הועלו ע"י חוקרי המקרא, בשעה שהעותק המקראי הקדום ביותר שבידינו היה כת"י לנינגרד, משנת 1000 לספירה בערך (ובהמשך בן אשר שקדם לו בכמה שנים). הם הניחו קיומן של גירסאות רבות ושונות בתוכן שלהן, של עריכות ושכתובים, הערות גליון שנכנסו לתוך הספר, ועוד, על ההיתכנות של התיאוריות האלו דיברנו במאמרים שלינקקנו לעיל.

מכיון שלפי ההשערות המחקריות במקור, עריכת התנ"ך המשיכה בימי הבית השני. וגם אם נדחה את ההשערות האלו על הסף, עדיין מבחינת המערכת הפנים כתתית, של הקבוצות שכתבו את מגלות מדבר יהודה, הכתבים שלהם הינם המשך של דברי הנבואה או החכמה המקראיים, והם מהוים בהחלט מבחן מציאותי לתיאוריות.

הבה נזמן לעדות את שני העורכים  הראשיים של הכתבים האלו, יוג'ין אולריך, במאמרו 'היעדר שינויי נוסח כיתתיים ממגילות המקרא מקומראן – כיצד? (בתוך: מגילות, מחקרים במגילות מדבר יהודה, כרך ב' תשס"ד, עמ' 115-135), כותב:

"כשנתבקשתי לכתוב על 'היסודות הכתתיים' במגילות המקרא שנתגלו בקומראן, השבתי בשמץ של אי רצון שהמאמר שלי לא יארך יותר מעמוד, כי בכל שנות עבודתי במגילות הגנוזות לא נזדמן לי שינוי נוסח כיתתי. אך בהנחה שכותרות עשויות להיות מאלפות, הצעתי לכתוב על היעדרם של שינויי נוסח כיתתיים מן המגילות, כי היעדר כזה מלמד אותנו שיעור רב ערך"

השיעור הראשון כמובן, הוא ההנחה הצפויה של מזמיני המאמר, שבודאי ישנן 'יסודות כיתתיים' במגילות המקרא הקומראניות. הרי סופרי קומראן, לא חשכו ביקורת מהכהנים ומיושבי ירושלים, ומהמערכת ההלכתית שנהגה בזמנם, כמובן שלא הכירו את המונח 'חז"ל' ולא היו מחוייבים לשום קאנון שלהם, הרי טבעי ביותר הוא לצפות לשינויים כתתיים בספרות המקרא לאור השקפתם. אלא שהעובדות הן שלא, אפילו לא בספרים כמו דניאל, שהינם מאוחרים יחסית, לא נהגו שינויים כיתתיים, כלומר על בסיס אידיאולוגי והשקפתי, זו לא היתה חלק מתרבות הכתיבה, למרות כתיבתם הפוריה של סופרי קומראן.

מה הם שינויי נוסח כיתתים? כאלו אנחנו מוצאים כנודע בתורה השומרונית, ששינו בתורה כמה וכמה מקומות בכדי לרמז או לכתוב במפורש על קדושתו של הר גריזים. וכפי שמציין אולריך:

"ראוי לציין כמה עובדות: כל אחת מן הדוגמאות הללו היא גירסא משנית, כל אחת מהן היא מגמתית מובהקת, היא היתה מיוחדת לשומרונים (או למאמינים בצפון)… המוטיב השומרוני המיוחד חוזר על עצמו בגירסות אלו".

האם אנו מוצאים אצל הישראלים או היהודים התנהגות כזו כשל השומרונים?

"הרדינג מנסח אבחנה חשובה באמרו שמלים בעלות משמעות מיוחדת בכתוב המקראי נבחרות כדי לשמש לפיתוח עמדות של קבוצות שונות ביהדות בית שני, אבל פרטי הטיעונים באים בחיבורים 'כיתתיים' משניים, ואילו נוסח הכתובים מן המקרא נותר לא שינוי"…

"כדי למקד את הדיון ולהשיג תוצאות מועילות, על המאמר להצטמצם ולדון בכ230  כתבי היד של המקרא מקומראן…  במשך כל עבודתי על עותקי המקרא מן המערה הרביעית לשם פרסומם… לא מצאתי דבר שאוכל להגדירו שינוי נוסח כיתתי… "

לגבי ספר שמואל שנכתב בקומראן (להבדיל מאחרים שאולי הובאו מערים אחרות) כותב אולריך:

"כאשר אנו מחפשים דוקא שינויים כיתתיים אין אנו מעלים דבר. חסרי משמעות הם כל השינויים במגילות, בנוסח המסורה, בתרגום היוונית הקדו, בכתבי יד יווניים מאוחרים יותר, ובתרגום הלטיני הקדום. הם אינם אלא שינויים קלי ערך שבשגרה כמו הוספת יסודות משתמעים אך בלתי מפורשים… בנוסח המגילה, בנוסח המסורה, או בתרגום השבעים, אין למצוא שנוי שאפשר להגדירו שינוי מכוון מעשה ידיה של אחת מהקבוצות ביהדות בית שני".

ולסיכום הוא כותב:

"אשר לעדות ביחס לנוסח: לא נתגלו שינויי נוסח שהעידו שקבוצה כל שהיא – פרושים, צדוקים, שומרונים, איסיים, נוצרים או אחרים – שינתה את נוסח כתבי הקודש כדי לתמוך באמונותיה. יוצאים מכלל זה שני רעיונות דתיים של השומרונים, שהאל בחר בהר גריזים וציוה לבנות שם את המזבח המרכזי… לכל הקבוצות היו השקפות מוגדרות, אך נראה שכולם הסכימו שאין לשנות את הנוסח 'המקורי' של המקרא, והקשיים שהתעוררו יושבו בתיקון הטקסטים לפי 'המקור' ולא לפי האידיאולוגיה של העדה.

וכך עשו הסופרים הקדומים. כמעט תמיד הם ניסו להעתיק את הטקסט בדיוק כפי שהי הלפניהם או את הנוסח שראו בעיניהם או בעיני מחשבתם".

ומאולריך נעבור לעמנואל טוב, במאמרו: כתיבה ושכתוב במגילות קדומות: השלכות על הביקורת הספרותית של המקרא, בתוך: מגילות כרך ג', תשס"ה, עמ' 191-204),

"המגילות המקראיות ממדבר יהודה, שזמנן נע מן המאה השלישית לפה״ס ער למאה השלישית לספירה, קדמו בהרבה לכתבי היד המקראיים מימי הביניים, אך בהשוואה לעותקים הראשונים של ספרי המקרא הן דווקא מאוחרות… (להסבר, ראה כאן בסוף המאמר במצוטט בשמו של עמנואל טוב, שנוסח המסורה שימר נוסח יותר קדום ומקורי מאשר המגילות בקומראן, וכן במקור נוסף[2])…

אחת השאלות העיקריות לדיון היא. האם מבחינה טכנית יכלו מעתיקים לשנות באופן משמעותי את תוכנו של ספר שכתיבתו הושלמה. לענ"ד זאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית…

תחילה נדון בכתיבה על גבי עור ופפירוס בשטח קבוע שהיה מוקף שוליים מצומצמים, ונתאר את הקשיים הטכניים שהיה על סופרים להתמודד עמם אם רצו להכניס תיקונים במסגרת נוקשה זאת, בגלל חוסר מקום פיזי בשולי הטורים, וגם בגלל האפשרויות המוגבלות של החומר שכתבו עליו, יכולת התיקון של טורים כתובים הייתה מוגבלת ביותר, בין היתר, אחרי השלמת הכתיבה לא היה מקום… אין זה סביר שהמגילות הקדומות הכילו שוליים רחבים יותר מאלה שבמגילות קומראן, השוליים שבין הטורים לא הותירו מקום רב להוספות, ובדרך כלל גם לא נכתב בהם דבר…

הממצא בקומראן ביחס למגילות המקראיות והלא מקראיות מלמד שאין כל עקבות מוחשיים של שכתוב מגילות. בהיעדר סימנים חיצוניים לתיקוני תוכן עלינו לברר, אם עדותן של מגילות קומראן המקראיות אולי מאוחרת מכדי למצוא בהן מידע על שכתוב ספרי המקרא. או אולי לא התקיים כלל תהליך כזה. או שמא לא השאיר תהליך השכתוב כל עקבות פיזיים כגון הוספות גדולות בשוליים…

במגילות המקראיות לא מצינו עקבות פיזיים של שכתוב התוכן. לא בפרטים קטנים ולא בענינים גדולים… דיוננו בקשיים הטכניים של המעתיקים והעיון בממצא מקומראן מראים איך דורות של עורכים ומעתיקים (המונח אינו משנה) לא שיקעו את שכתוביהם בעותקים הקיימים. תהליכים של שכתוב, הוספה או השמטה לא יכלו להתבצע בצורה של תיקון עותקים קיימים בגלל ההגבלות הפיזיות הנזכרות של כתיבה במגילות… נראה לנו שבתקופות קדומות הבעיות הטכניות הקשורות בכתיבה ותיקון היו אף סבוכות יותר מאלה שבמאות האחרונות לפני הספירה…

מראשית ימי החקירה הביקורתית של המקרא, בייחוד הnקירה ההיסטורית ספרותית, סברו החוקרים כי ספרי מקרא רבים בנויים שכבות שכבות שהורכבו על גבי ניסוחים קודמים. כהשוואה לניסוח הקודם. שכבה חדשה כזו יכלה להוסיף או להחסיר סיפורים, רשימות, כרונולוגיות, מזמורים וכיוצא באלו…

הנחות הנוגעות לשכתוב ניסוחים קודמים הן לחם חוקם של חוקרי המקרא. אך לפי מיטב ידיעתי לא הקדישו החוקרים תשומת לב לראליה של הנחת השכתוב.

בספרי מבוא, בפירושים ובמחקרים אחדים מדובר הרבה על הרכבת שכבה על גבי שכבה ועל תחיבות ארוכות בטקסט, אך החוקרים לא שאלו את עצמם איך יכלו מבחינה מעשית להוסיף קטע שלם למגילה שכתיבתה הושלמה, ואיך ניתן להשמיט קטע באמצע הכתוב (זאת אומרת באמצע הטור)…

(דוגמאות מתוך הערת שוליים: …אחר הדגמים שפותחו ליד תורת התעודות הקלסית נקרא תורת ההשלמות, היינו הוספת יחידות שלמות (חוקים. סיפורים וכדומה) לגרעין קיים…  במקרה אחר ביססו שמידט ואסאיבולד את עמדותיהם הספרותיות על מנהגי סופרים, אך במקרה זה התיאור של מנהגי הסופרים אינו משקף את המציאות… סבר שמידט כי פסוקים בספר חבקוק שנראו לו בלתי מתאימים להקשר… נכתבו במקורם בשוליים הרחבים לפני הטור הראשון ואחרי הטור האחרון… לדעתו של שמידט גם המזמור האלפביתי בנחום א וכמוהו ישעיהו יב נכתבו תחילה בשולי הכתוב ואחר כך נכללו בטור עצמו…).

לפני גילוי המגילות הייתה ההתחשבות בתהליכי הכתיבה מעבר לאופק המחקר. לפיכך ברוב המקרים נידונו הנחות על טקסטים מורכבים אך ורק על סמך בחנים ספרותיים פנימיים ללא התחשבות בתהליכי ההעתקה של מגילות עתיקות. הדברים אמורים על כל הכתובים שהבחינו בהם רבדים שנוספו כתוספת לטקסט קיים, למשל. השערת ההשלמות בתורה ובספרים אחרים, הנחת הרבדים בספר דברים, שכבות העיבוד הדוטרוימיניסטי בספרים ההיסטוריים ובספר ירמיהו, וכיוצא באלו. הדברים אמורים גם על הוספות משוערות של יחידות בודדות כגון רשימות יוחסין ומזמורים באמצע כתוב, למשל מזמוריהם של חנה ויונה שיידונו להלן.

למען האמת, שלא ביודעין תפיסת החוקרים מושפעת כנראה יותר ממנהגי הכתיבה בתקופה המודרנית מאשר מן הראליה של המגילות העתיקות. לנגד עיניהם של חוקרים אלו לא עמדה הכתיבה הסבוכה במגילות עתיקות, אלא עמדו מהדורות המקרא המודרניות… התרגלנו לקלות של הכנסת שינויים גדולים בתוך טקסטים קיימים בחלקיקי שנייה. גם במאות הקודמות לנו הייתה אפשרות לשנות טקסטים בקלות, על ידי גזירת נייר והדבקתו במקום אחר. לפיכך גם החוקר המודרני, היודע שבעולם העתיק הכול היה שונה, לפעמים אינו מודע לכך שלא ניתן להכניס או להשמיט קטע גדול באמצע הכתוב (דהיינו באמצע הטור). אם כן, מעולם לא הייתה קיימת מגילה של התורה או של ספר יהושע שבה אפשר היה לראות במבט אחד את שכבות הכתיבה, רובן או חלקן. במלים אחרות, מעולם לא הייתה בנמצא מגילה הנראית כמו מהדורתו של Paul Haupt, שכונתה  Polychrome Bible או Regen bogen bibel …"

עד כאן העובדות, מכאן ואילך הצרות, וכי העליתם על דעתכם, שהפרופסור הנכבד עמנואל טוב, יטיל ספק בתיאוריות של ביקורת המקרא? חלילה? זו הרי מסורת! כל המטרה היא רק לשכלל את כלי הביקורת, בקלות רבה (פחות מ2 עמודים) הוא פותר את כל הבעיה.

אם אין הגהות גליון, ואין תוספות מאוחרות, ואין גלוסות, ואין שרבובים, הרי ש"העריכה התרחשה במוחו של המעתיק", המעתיק פשוט כתב את הספר מחדש איך שהוא רצה, התנ"ך הוא בעצם פרי אלתורים מקומיים של לבלרים ישראלים קדומים, אין פלא שהוא כבש את האנושות, כך דרכם של אילתורים…

"המסירה הייתה מורכבת, זאת אומרת שסופרים יכלו להתבסס על כל עותק שהיה בהישג יד ולעשותו מקור ליצירה חדשה במקרה זה אפשר לדבר על יצירת עותקים מקבילים… לפי דגם זה שוכתב ספר קדום פעמים הרבה באופן בלתי תלוי על ידי עורכים/מעתיקים שונים שיצירותיהם היו, אם כן, מקבילות ואולי אף סמכותיות באותה מידה… לפי דגם זה רווחו בעם עותקים מקבילים שונים של ספר מקרא באותו מקום או במקומות שונים, במציאות של דגם זה המונח מקביל מציין שכל עורך/מעתיק יכול היה לשכתב כמעט כל מגילה מבלי להתחשב בתוכנן של מגילות אחרות. כך שבכל תקופה רווחו בעם עותקים של ספר מקרא מסוים בעלי תוכן שונה (תיאור זה מתייחס להבדלי תוכן גדולים יחסית, ולא להבדלים שנוצרו תוך כרי העתקה)".

נשמע 'מאד הגיוני', שאנשים שתפקידם להעתיק ספרים קדושים של נביאים שרשמו מפי ה', או את התורה, עשו מה שבא להם וכתבו מדעתם סיפורי הזיות. ולא היה הבדל בין מחברי ספרים, נביאים, לבין אנשים שהם לבלרים ותפקידם להעתיק ספרים, כל מה שכתבו אנשים היה 'סמכותי באותה מדה'… וכבר עמדנו במקומו על כך שנמצאו הרבה עתקים מחוקי חמורבי, ובארצות שונות, אבל אף אחד מהעותקים לא מראה סימני עריכה, פיתוח, גלוסות, הוספות, וכו' (פרופ' ברמן כאן כותב: "יותר מחמישים קטעים של חוקי חמורבי נמצאו ברחבי המזרח התיכון… הקטעים הללו הועתקו בתקופות שונות המתפרסות על מעל 1,500 שנה. במהלך השנים הללו, הטקסט אפילו לא עבר עריכה ונשאר כמו שהוא").

אז מה כן? זה לא היה במקביל, היתה התפתחות קוית.

"עלינו לצעוד צעד נוסף בדרך להבנת התפתחות ספרי המקרא. הנחת ההתפתחות הקווית אולי מסבירה את הממצא על הצד הטוב ביותר, אך היא גם יוצרת בעיות חדשות. שיש להביא כחשבון כשמנתחים את הדגם השני, עלינו לחשוב על המציאות שאפשרה לעורך/מעתיק לשכתב עותק קודם. ששוכתב שוב בדור העוקב, איך הייתה למשכתב גישה לעותקים הקודמים? הצגת עניינים זו כמעט שמחייבת את ההנחה הנוספת, שתהליך החיבור התקיים במקום אחד, אולי מקום מרכזי שבו הוחזקו, נכתבו ושוכתבו ספרים, שאם לא כן קשה לדמיין איך יכול היה עורך/ מעתיק להמשיך את כתיבת קודמו. נראה לנו כי המקום היחיד המתאים לתיאור זה היה בית המקדש, וכי למוסד זה הייתה סמכות מספקת למנוע את כתיבתם של עותקים מתחרים במקומות אחרים".

קשה להתאפק מלציין, שגם השערה זו, היא עורבא פרח, בסופו של דבר זה אומר שכל אחד היה רשאי לכתוב מה שרצה. ההבדל בין 'התפתחות קוית' ל'התפתחות מקבילה' הוא מלאכותי, שכן סופר פורה בזמן נתון, שיש לו רשות לשנות, אינו יכול לדעת אם יש סופר מקביל אליו באיזה שהוא מקום, ואם העותק שלו ייבחר מתוך כל העתקים החפשיים שהיו קיימים. הקישור למקדש לא משאיר בעצם שום זמן ואפשרות לכתיבת כל ספרי המקרא מזמן הבית הראשון, שכן המקדש היה מרכז השליטה בכל הארץ במשך שנים ספורות בלבד מאז יציאת מצרים ועד לחורבנו, ואיך נוצרו כל הגירסאות ה'צפוניות' והגירסאות כביכול של אנשי שילה? האמנם בשנים הספורות האלו  נוצרו כל יצירות הרוח של התנ"ך? הרי כל הרעיון הוא שכבות והוספות שנים על גבי שנים, ולא שהכל נוצר בדור אחד, שאז אין טעם לכל השערות הביקורת.

בעיני טוב, שתי האפשרויות הן שני העמודים שעליהם כל ביקורת המקרא עומדת, ובעיקרון שתיהן אפשריות…

"לשני הדגמים המופשטים יש הגיון פנימי, והדרך היחידה להכריע ביניהם היא לראות אם בממצא הטקסטואלי יש רמזים לקיומו של אחר משני הדגמים. השאלה העיקרית לדיון היא. האם בין עדי הנוסח השונים מוצאים הוכחה לקיומן של שתי צורות מקבילות או יותר של ספר מקראי. כל עדי הנוסח נבדלים ביניהם בפרטים שנוצרו תוך כרי המסירה הטקסטואלית, אבל האם ישנם גם הבדלים המחייבים הנחה ששני עורכים/מעתיקים כתבו או שכתבו יחידת טקסט באופן בלתי תלוי? במילים אחרות, האם פרק מפרקי המקרא מוכר לנו בצורות חלופיות? לעניות דעתי לא קיים ממצא כזה, וכל ההבדלים המקיפים בין עדי הנוסח נבעו כנראה מהתפתחות קווית, בעיקר יצירת נוסח ארוך מתוך נוסח קצר או להפך"…

הוא מסכים שזה רק בעיקרון, כי במציאות העובדות לא תומכות בכך, ואף סותרות התנהלות כזו. לא היו סופרים  שעשו כרצונם בטקסט, לא באופן מקביל, ולא באופן קוי. וזה רק ממחיש כמה צרות יכולות עובדות פשוטות לעשות לתיאוריות הכי יפות…

כך בדיוק גם התרחש לגבי מגילת ויקרא מעין גדי, כפי שהבאנו כאן

הערות:

[1] כפי שכותב גם יעקב זוסמן, במאמרו 'חקר תולדות ההלכה ומגלות מדבר יהודה', תרביץ נט תש"ן: "כמדומני שחומר זה גרם לחוקרים מבוכת מה, ואולי אף אכזבה, שכן בראשית הדרך גדולה היתה התקוה לגלות בכתבי הכת את ראשוני מבשריה של דת ספריטואליסטית מתחדשת אנטינומיסטית, השמה את הדגש על חזון ורוח, ולא על קיומן של מצוות מעשיות, והנה לאט לאט מתברר יותר ויותר שהמדובר בכת המקפידה על שמירת מצוות התורה קלה כחמורה ולוחמת בקנאות להשלטת ההלכה לפרטיה".

[2] במאמרו 'סמכותן של המגילות המקראיות הקדומות', (מגילות כרך י' תשע"ג) כותב עמנואל טוב:

ספרות חז"ל מצטטת בלעדית מתוך נ"מ, ונראה שגישה זו נהגה גם במאות שקדמו לספרות חז"ל, נעיין תחילה בממצא הקדום ביותר כל עשרים וחמש המגלות שנמצאו בכל האתרים במדבר יהודה מלבד קומראן שוות כמעט לחלוטין לכ"י לנינגרד מימי הבינים. מגלות אלו נמצאו הן באתר הקדום ביותר, מצדה… הן באתרים המאוחרים יותר מתקופת מרד בר כוכבא… מתוך הכרה שכי"ל וכת"י אחרים מימי הביניים נבדלים אך מעט ביניהם, נראה לנו כי כי"ל ומגילות מדבר יהודה נבדלים באותה מידה. הואיל וכל המקורות האלה כמעט זהים מבחינת אותיותיהם, נראה שתשתית האותיות של נה"מ כמעט לא השתנתה במשך יותר מאלף שנים. כמו"כ הרוב המכריע של המובאות המקראיות בספרות חז"ל ובפיוטים שוות לנה"מ. גם תרגומי המקרא שמוצאם מן המאות הראשונות לסה"נ מייצגים את נה"מ".

גם בתחום עליונותו של נוסח המסורה, ביטלו העובדות את ההשערות, כפי שמתאר אברהם שיפמן, (מלחמת המגלות,  קתדרה 61, ספטמבר 1991,עמ' 19):

בימים הראשונים של חקר החומר המקראי, הוצעה לראשונה ע"י אולברייט ולאחר מכן ע"י קרוס, תיאוריה שדברה על שלשה טיפוסים טקסטואליים, והם: הטקסטים העבריים שעמדו מאחורי נוסח המסורה, הטקסט השומרוני, והטקסט העברי שתורגם בתרגום השבעים… מחקרים מאוחרים מחייבים שינויים בגישה זו. חקר רוב כתבי היד המקראיים מקומראן מצביע על כך שהטיפוס הפרוטו מסורתי היה השליט. אם כן תהליך הגיבוש שבו נקבע טקסט זה כבעל סמכות ביהדות חז"ל החל כנראה מוקדם יותר ממה שהניחו קודם, כך שבתקופה החשמונאית כבר היה הנוסח הפרוטו מסורתי הנוסח השליט. אולם נראה כי טיפוס זה היה הקדום והרווח ביותר, ולפיכך תהליך הגיבוש היה באמת תהליך של סילוק טקסטים חלופיים, וזו התמונה העולה גם מספרות חז"ל".

5 1 vote
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
1 תגובה
Inline Feedbacks
View all comments
דוד
דוד
1 year ago

רגע, אז לפי עמנואל טוב, הכל מקביל וכל מה שכתבו אנשים היה ‘סמכותי באותה מדה' בעיני אבותינו?
תאמינו לי, זוהי המוזרה מכל ההשלכות שיש מי שרוצה להשליך על אבותינו מן התימנים…
(הלא גם הם נטו להקדיש כל דבר נדבס או כתוב אשורית, כידוע המעשה באותו זקן עושה נפלאות אצלו ראה יעקב אבן ספיר כתב מפרש בשם ישוע בן מרים, והוא לא ידע מה טיבו שלזה…)

1
0
Would love your thoughts, please comment.x