נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

"קונצנזוס מדעי" שקרי שמושג ע"י שטיפת מח – "מדעי" האקלים ועוד

יעקב מהבלוג הירוק, סוקר את עדותה של ד"ר ג'ודית קורי, לשעבר ראש מחלקת חקר האקלים והאטמוספרה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, המתארת את המצג השקרי של הקונצנזוס המדעי המדומה בעניני האקלים:

וועדת המדע של בית הנבחרים האמריקאי קיימה דיון על הנושא "מדע האקלים, הנחות, משמעויות והשיטה המדעית". בדיון מסרו עדות מספר מומחים שהוזמנו להעיד, ביניהם ד"ר ג'ודית' קורי, לשעבר ראש מחלקת חקר האקלים והאטמוספרה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. עדותה המלאה, בכתב, נמסרה לוועדה, ובנוסף העידה בעל פה, גרסה מקוצרת. הנה עדותה – הגרסה הקצרה: (צילום וידאו של הדיון – כאן).

"עד שנת 2010 הרגשתי שהעמדה האחראית היא לתמוך בקונצנזוס של ה IPCC על שינויי אקלים שהם תוצאה של מעשי אדם. הדבר השתנה, לדידי, בשנת 2009, בעקבות חשיפת האי-מיילים של שערוריית 'קליימטגייט' כאשר נחשף התהליך המלוכלך והכוחני שבעזרתו נבנה אותו קונצנזוס.

גברה בליבי ההכרה שנפלתי במלכודת של חשיבה קבוצתית כאשר תמכתי ב IPCC. ניגשתי לעשות הערכה אישית, עצמאית, של מדע האקלים הרלוונטי. הגעתי למסקנה שהרמה הגבוהה של וודאות של מסקנות ה IPCC  אינה מוצדקת, ויש שטחים של חוסר ידע ואי וודאות בהבנתנו את מערכת האקלים. הגעתי למסקנה שהקונצנזוס הבלתי מוצדק בדבר שינויי אקלים מעשה ידי אדם פוגע בקידום המדע בגלל השאלות שלא שואלים והנושאים שאותם לא חוקרים [בגלל שהם בניגוד לקונצנזוס]. לכן חסר לנו המידע שיאפשר לנו להבין יותר טוב את שינויי האקלים והפגיעות של החברה להם.

כתוצאה מהניתוחים המדעיים שלי שמטילים ספק במסקנות ה IPCC  כינו אותי 'מפיצה סדרתית של דיסאינפורמציה [שקרים], אנטי-מדע ו'מכחישה' {מכחיש של המדע] על ידי מדען אקלים ידוע. [הכוונה לד"ר מייקל מאן]. כוניתי 'מכחישה' באופן גלוי על ידי סנטור. הוטלו ספקות על המניעים שלי [על טוהר המידות] על ידי חבר בית הנבחרים, במכתב לנשיא הטכניון של ג'ורג'יה.

יש הרבה רעש בתקשורת ובבלוגים ובין קבוצות אקטיביסטים [הרבה השמצות], אך אני מודאגת בעיקר מההתנהגות של מדענים אחרים. תפקידו של מדען לבחון בהתמדה את האובייקטיביות של עמדותיו, שמא הוא סוטה ונוטה ונופל קורבן לדעות קדומות של עצמו. מדען צריך לשאול עצמו תמיד 'היכן אפשרי שאני שוגה?'. מדענים שעוסקים בהשמצת יריביהם [בעלי דעה שונה] מתנהגים בדרך שמנוגדת לשיטה המדעית. אלו הטקטיקות של קידום תיאוריה בלתי בשלה למטרות פוליטיות.

יש לחץ עצום על מדענים לישר קו עם הקונצנזוס (כביכול). הלחץ בא מסוכנויות מימון פדרליות [המחלקות מענקי מחקר], מהאוניברסיטאות, מאירגוני מקצוע מדעיים וממדענים עצמם. מחזקים את הקונצנזוס הזה גורמים כספיים, גורמי מוניטין וסמכות. בגלל לחצים אלה, ובגלל טקטיקה של ביבים של הוויכוח האקדמי על שינויי האקלים, נאלצתי להתפטר לאחרונה מעמדת הפרופסור [מינוי לכול החיים] בג'ורג'יה טק.

הפתולוגיה של השיח הציבורי והמדעי בנושא שינוי האקלים גרם לי לחקור את הפילוסופיה והסוציולוגיה של המדע, הפרספקטיבה החוקית (תחיקתית) ותהליך אימוץ המדיניות בתנאים של חוסר וודאות עמוקה. את עמדותיי בנושא ביטאתי בבלוג שלי ובעדות הכתובה (הארוכה).

המסובכות של בעיית האקלים משאירה מקום נרחב למחלוקת בין אנשים סבירים ומלומדים. למה יש מחלוקת על הסיבות לשינוי האקלים? בגלל שהנתונים ההיסטוריים הם מעטים ובלתי מספיקים. יש מחלוקת על הערך של סוגי נתונים שונים – בייחוד על הערך של מודלים אקלימיים [ממוחשבים] ושחזורים פלאו-אקלימיים [האקלים של העבר הרחוק]. יש מחלוקת על המסגרת הלוגית המתאימה של הבנה והערכת הנתונים הקיימים. יש מחלוקת על הערכת התחומים של אי וודאות וחוסר ידע.

קובעי המדיניות [מנהיגים פוליטיים] נושאים באחריות על ניסוח התפקיד שהם מטילים על ועדות ייעוץ מדעיות שהם מקימים. בנושא שינויי האקלים – ועדת האו"מ לשינוי האקליםIPCC  ניסחה את הבעיה בצורה צרה מדי [לחקור את השפעת האנושות על האקלים]. הניסוח הזה קבע בעצם מראש את המסקנות של תהליך ה IPCC.

יש דרכים יותר טובות להעריך את המדע עבור קובעי מדיניות מאשר תהליך יצירת הקונצנזוס מלאכותי שנועד לדכא דו שיח ודיון ענייני. פנלים של מומחים בעלי השקפות שונות ומגוונות צריכים לעסוק במחלוקות ולהעריך נכונה מה ידוע לנו, מהם תחומי חוסר הידע והיכן שטחי המחלוקת וחוסר הוודאות. בואו נחזיר את הדו-שיח על מדעי האקלים לגדולתו [רמז לסיסמה של הנשיא טראמפ]."

עד כאן עדותה של ד"ר ג'ודית' קורי בוועדת בית הנבחרים. (תרגום חופשי ופארפרזה, שלי, כולל שגיאות).

בקיצור נמרץ (ובעברית פשוטה) אומרת ג'ודי שה IPCC  מנסה לדחוף בכוח ובשיטות בלתי מדעיות מסקנות לא בהכרח נכונות, תוך התעלמות משטחי חוסר ידע וחוסר וודאות. בניסוח עוד יותר פשוט: נבואות הזעם על אסונות אקלימיים חסרות ביסוס מדעי מוצק.

עד כאן מהבלוג הירוק, הערכה  מדעית יותר מאוזנת לגבי התחממות כדור הארץ, כאןכמה ממדעני האקלים הבכירים בארה"ב ולפחות שני בעלי פרס נובל נמנים על יותר מ-30,000 המדענים האמריקנים שחתמו עד כה על עצומה האומרת כי "השערת התחממות גלובלית בידי אדם חסרת תוקף מדעי".

ל"פרויקט עצומה התחממות כדור הארץ" 31,487 חתומים והמספר הולך וגדל. העתירה "דוחה בתוקף את השערת הבלתי מבוססת בדבר ההשפעה האנושית על התחממות כדור הארץ או שינויי אקלים". ארבעה אסטרונאוטים של נאס"א ויותר מ -9,000 בעלי דוקטורט (PhDs) חתמו גם הם על העצומה.

בעתירה נכתב:

"אין הוכחה מדעית משכנעת כי פליטה אנושית של פחמן דו-חמצני, מתאן או גזי חממה אחרים גורמת או תגרום בעתיד הנראה לעין לחימום קטסטרופלי של אטמוספירת כדור הארץ ולשיבוש האקלים של הארץ. יתר על כן, מצטברות ראיות מדעיות משמעותיות לפיהן הגברת דו-תחמוצת הפחמן באטמוספירה מייצרת השפעות מועילות רבות על סביבת הצמחיה הטבעית ובעלי החיים של כדור הארץ."

באתר הפרויקט נאמר:

"מבחינת כמות המדענים החתומים בעלי הדוקטורט לבדם, הפרויקט כבר כולל 15 פעמים יותר מדענים מאשר כמות המעורבים ברצינות במהלכי ה-IPCC של האו"ם. המספר העצום של חותמי העתירה מוכיח כי אם יש קונצנזוס בקרב המדענים האמריקנים, הרי שהוא עומד במנוגד להשערת ההתחממות הגלובלית האנושית ולא לטובתה".

במקביל בימים אלו מתפרסמת ידיעה נוספת הממחישה את הלהיטות של אנשי מדע מפורסמים להשתמש במדע באופן לא הוגן למען האג'נדה שלהם:

"מחקר מדעי" התגלה כבלוף מביך ומהדהד ועדת האתיקה המרכזית בשבדיה גרמה לחוקרים שבדים למשוך מאמר מדעי שפרסמו במגזין המדעי הנחשב Science לאחר שלא הצליחו להוכיח את הנתונים שפרסמו. (מתוך: כיכר השבת)

אנו נוטים להעניק משקל רב למחקרים אקדמיים בטח כאלה שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים נחשבים אלא שמתברר שגם לשם יכולים להיכנס מחקרים מזויפים שמתבססים על פי החשד על נתונים שמעולם לא נאספו.

מחקר שהתפרסם בכתב העת המדעי הנחשב במיוחד Science מעורר סערה כאשר דו"ח של ועדת האתיקה המרכזית של שבדיה העלה שאלות קשות בקשר להתנהלות החוקרים בו ומוצא אותם אשמים בחוסר יושר מדעי (scientific dishonesty). על פי הדיווח של ד"ר יונת אשחר ממכון דוידסון, בעקבות הדו"ח ביקשו החוקרים להסיר את המאמר מהמגזין, אף שלא הודו בזיוף.

כאשר המחקר פורסם ביוני 2016, הוא עורר התעניינות רבה. החוקרים, אונה לונשטדט (Lönnstedt) ופיטר אקלוב (Eklöv) מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה, בדקו את השפעתם של חלקיקי פלסטיק קטנטנים על דגים וביצי דגים. הם הראו שהחלקיקים הללו מעכבים בקיעה של הביצים, פוגעים בגדילה של הדגים שכן בקעו, והופכים אותם לאיטיים יותר ופגיעים יותר לטורפים. מטרת המחקר הייתה לטעון שהשימוש בפלסטיק פוגע באוכלוסיית הדגים.

אלא שלמחקר הבעייתי עלו גם מתנגדים, ג'וזפין סונדין (Sundin) ופרדריק יוטפלט (Jutfelt) נמצאו בתחנת המחקר באי גוטלנד שבים הבלטי בתקופה שבה, לפי מה שנטען במאמר, בוצעו המחקרים. הם פנו לאוניברסיטת אופסלה וטענו שהמחקר לא התקיים, לפחות לא כפי שתואר על ידי לונשטדט ואקלוב. לונשטדט הייתה החוקרת הראשית, אך הזמן המועט שבילתה על האי, טענו סונדין ויוטפלט, פשוט לא הספיק לביצוע הניסויים שדווחו.

האוניברסיטה בדקה את טענותיהם ולא מצאה עדויות להתנהלות בלתי תקינה. סונדין ויוטפלט, עם עוד חמישה חוקרים מכמה מדינות, פנו לוועדת האתיקה של שבדיה, שמינתה קבוצת מומחים לחקור את הנושא.

לאחר חקירה של כתשעה חודשים, פרסמה ועדת האתיקה את הדו"ח שלה. היא מציינת בו שלונשטדט ואקלוב התחמקו שוב ושוב ממתן תשובות לשאלותיה, וחמור מכך, לא היו מסוגלים להציג לוועדה את הנתונים הגולמיים שאספו. החוקרים טענו שחלק גדול מהנתונים אבד, כמה נוח, כאשר נגנב המחשב הנייד שבו היה המידע מאוחסן, זמן קצר לאחר שהמאמר פורסם.

עד עתה לא ברור מדוע המגזין Science לא דרש שהנתונים הגולמיים יועברו אליו ויפורסמו עם המאמר, כפי שנהוג בדרך כלל במחקרים מסוג זה.

לאור החוסר בנתונים והתשובות הבלתי מספקות, הוועדה קבעה כי אי אפשר לדחות את החשד למעשה רמייה, כלומר זיוף חלק מהמחקר ותוצאותיו. זו אינה קביעה חד משמעית, אך היא הספיקה כדי להאשים את החוקרים בחוסר יושר מדעי. וזו לא הבעיה היחידה שמצאה הוועדה במאמר.

כל מחקר בבעלי חיים חייב לקבל אישור מוועדת מיוחדת לנושא זה. במאמר דיווחו החוקרים שהם קיבלו את האישורים הנדרשים (אחרת לא היו יכולים לפרסמו), אך התחקיר של הוועדה העלה כי האישור ניתן למין אחר של דגים, והונפק רק לאחר שחלק מהניסויים, לפי הנכתב במאמר, כבר החלו.

בנוסף, הוועדה מצאה בעיות בניסויים עצמם. לונשטדט ואקלוב הכניסו לאקווריומים חלקיקי פלסטיק שהגיעו בתמיסה המכילה חומרים שונים, בהם כאלה שעלולים להזיק לדגים. החוקרים לא דאגו להפריד את החלקיקים מהתמיסה, או לבצע ניסוי ביקורת שבו הדגים נחשפו לתמיסה בלבד. היות שכך, קובעת הוועדה, אי אפשר לדעת אם התוצאה נגרמה מהחלקיקים עצמם או מהחומרים בתמיסה.

החוקרת הראשית הייתה כאמור לונשטדט, אך הוועדה הבהירה כי האשמה בחוסר יושר מוטלת לא רק עליה אלא גם על אקלוב, שהיה החוקר הבכיר במעבדה ופיקח עליה. הדו"ח גם אינו חוסך ביקורת מכתב העת Science, על שקיבל את המאמר הלוקה בחסר. גם אם לא היו מודעים לזיוף התוצאות האפשרי, עורכיו היו צריכים לדרוש מהחוקרים את כל הנתונים, ולהבחין בבעיות בביצוע הניסויים.

הדו"ח המליץ למשוך את המאמר מהמגזין, פעולה השקולה להכרזה על חוסר אמינותו והוצאתו מהספרות המדעית. בסופו של דבר היו אלו החוקרים שביקשו למשוך אותו, כאשר היה ברור שאם לא יעשו זאת, המגזין עצמו ינקוט בצעד הזה. החוקרים הסבירו את בקשתם בכך ש"המחקר לא יזכה לאמון כל עוד החשד להתנהלות בלתי תקינה יישאר", אך לא הודו בחשדות אלו.

אוניברסיטת אופסלה הודיעה שהיא שוקלת צעדים משמעתיים נגד החוקרים, אך גם בלעדיהם ספק אם יוכלו להמשיך בקריירה אקדמית כאשר התווית של "חוסר יושר מדעי" דבוקה אליהם.

עוד על היסודות המעוותים של דת האקולוגיה במאמרו של בעז ארד: על היסודות הרעיוניים של התנועה האקולוגית, וכן ראה: מומחים מודים: תחזיות ההתחממות שגויות, מבקשים דיקטטורה אקולוגית.

(בלי שום קשר, התפרסם לאחרונה ענף נוסף של שימוש פוליטי במדע: מלחמות הגנים, שימוש במחקרים גנטיים שונים ומשונים תוך כדי הטייה ועיוות, לחיזוק מטרות לאומיות במקומות שונים בעולם).

וראה עוד: מדע מגוייס בתעמולת שקר לטובת הדת הירוקה

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות