1

קריעת ים סוף בנביאים א – פרטי האירוע

פרשת קריעת ים סוף כולה מתוארת בנביאים פעמים רבות, לאורך כל הדורות, באופן שהשפעת דברי התורה כאן ברורים.

יהושע ב' ט':

"ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים". השווה: "תפול עליהם אימתה ופחד.. נמגו כל ישבי כנען" (שמות טו)

יהושע ג' ז' – ד' כג':

"כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.. כבאכם עד קצה מי הירדן בירדן תעמדו.. ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם.. המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד.. וכל ישראל עברים בחרבה.. ויעברו.. חמושים לפני בני ישראל.. ויראו אותו כאשר יראו את משה.. אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה. והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה. אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם כאשר עשה ה' אלהיכם לים סוף אשר הוביש מפנינו עד עברנו.. את יד ה' כי חזקה היא".

על פי:

"וידבר ה' אל משה.. נכחו תחנו על הים.. וה' הולך לפניהם.. נערמו מים נצבו כמו נד.. לחרבה.. ובני ישראל הלכו ביבשה.. וחמשים יצאו בני ישראל.. ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.. כי ישאלך בנך לאמר מה זאת.. והגדת לבנך ביום ההוא.. ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים" (הסדר כאן בהתאמה ליהושע). יש להוסיף שהתאריך בו נאמר לבני ישראל 'כי ישאלך בנך לאמר מה זאת', הוא אותו התאריך המצויין שם ביהושע: בעשור לחדש הראשון.

יהושע כד' ו' מתאר בקצרה:

"ואוציא את אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים ים סוף. ויצעקו אל ה' וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים"

ע"פ האמור כאן:

"ויהי בשלח.. תחנו על הים.. וירדפו מצרים.. רכב פרעה ופרשיו.. ויצעקו בני ישראל אל ה'.. ויסע עמוד הענן.. בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך.. וישובו המים ויכסו את הרכב.. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים".

בשופטים ב' ו' נאמר: "הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל", כשהכוונה לאירועי יציאת מצרים, וככתוב בפרשתינו "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה'" (יד' לא'). במקום נוסף בשופטים (ו' יג') מוזכרת עשיית הנפלאות שביציאת מצרים: "איה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה'".

הקרב מול סיסרא, דמה למעשה קריעת ים סוף, בכך שמחנה האויב היה בעל רכב וסוסים, וסופו היה שנגרף במים (חיל סיסרא נגרף במימי נחל קישון), כפי שהבטיח ה' מראש. ואכן התיאור בשופטים ובשירת דבורה משתמש במכוון בלשונות פרשתינו:

 

שמות ידטו שופטים דה
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו.. ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם.. וירדפו מצרים כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך
ויגד למלך מצרים כי.. ויגִדו לסיסרא כי ..

 

ויאסר את רכבו.. שש מאות רכב בחור.. ואת עמו לקח עמו.. חנים על הים ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו אל נחל קישון
אמר אויב: ארדף, אשיג, אחלק שלל הלא ימצאו יחלקו שלל.. אויביך ה'
ה'.. ויהם את מחנה מצרים.. כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה
ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך
וה' הלך לפניהם (יג' כא') ויסע מלאך האלהים ההֹלך לפני מחנה ישראל הלא ה' יצא לפניך
כי ה' נלחם להם במצרים מן שמים נלחמו.. עם סיסרא
וינער ה' את מצרים בתוך הים נחל קישון גרפם
לא נשאר בהם עד אחד לא נשאר עד אחד
ומצרים נסים לקראתו וינס ברגליו (לקראת מי שהרגתו)
ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל
אז ישיר משה ובני ישראל לאמר אשירה לה'.. ותען להם מרים ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמר.. לה' אשירה
שָׁמעו עמים שִמעו מלכים
נבהלו אלופי אדום בצעדך משדה אדום

 

ואולי השירה מיוחסת לדבורה וברק, בדומה לשירתם של משה ומרים.[1]

בתיאור מלחמות הפלשתים משתמש שמואל בלשונות פרשתנו באמרו: "התיצבו וראו את הדבר הגדול אשר ה' עשה לעיניכם.. היום" (ש"א יב' טז'), "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל" (יד' כג'). על פי האמור כאן: "התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום.. ויושע ה' ביום ההוא את ישראל" (שמות יד' יג', ל'). [וגם דברי הימים ב' כ' יז': "לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם יהודה וירושלם אל תיראו", כנגד: "אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום.. ה' ילחם לכם"].

בביטוי השירה: "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך", המדבר על תכנית לבניית בית המקדש בארץ ישראל. משתמש שלמה בתפילתו לבנין הבית: "בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים" (מלכים א' ח' יג'. הביטוי 'מכון לשבתך' נזכר עוד פעמיים בתפלת שלמה). גם ישעיהו ד' המובא בסמוך מכנה את המקדש ומקום השכינה בשם 'מכון'. (בשמואל ב' ז' נאמר: ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם. ואולי הוא בעקבות: עם זו קנית.. כוננו ידיך, שבשירה).

לכמה פרטים בעניני יצי"מ יש זכר במעשה ירבעם, ראה במאמר "הנביאים משתמשים בספר שמות ב", בסיכום פל"ב.

הושע אומר: "יבא קדים רוח ה' ממדבר עלה, ויבוש מקורו ויחרב מעיינו" (יג' טו'), בדומה למתואר בפרשתינו, על רוח הקדים המיבשת את הים לחרבה. וראה בפרקי השירות להלן.

נבואות ישעיהו לגאולה העתידה, מתיימרות לשחזר את הגאולה הראשונה, וכך מתאר ישעיהו:

ישעיהו ד' ה': "ברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר". – כל זאת לזכר עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, והסוכות בהם ישבו בני ישראל. (עליהן אומר כנראה הושע יב' י': "אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד", כאשר 'מועד' רומז גם לחג הסוכות שבא לזכר הסוכות הללו).

ישעיה י' כו': "ועורר עליו ה'.. ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים", זכר לנשיאת המטה על הים.

ישעיהו יא' יא' והלאה: "והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים..  ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב.. והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים..[2] והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים. ואמרת ביום ההוא.. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה". – לזכר קריעת ים סוף  -"לשון ים מצרים" (צורתו המארכת של ים סוף), בנוגע לנהר ראה בסמוך. ישעיה משתמש גם במוטיבי שירת הים, ואומר שביום ההוא ישירו (שוב): "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה"[3] וכן מזכיר את הנצחון על פלשתים אדום ומואב המוזכר בשירה.

ראה במאמר "הנביאים משתמשים בשמות", סיכום פי"ב כיצד יש בישעיה זכר ל"וה' הולך לפניהם" שבפרשתינו (יד' כא').

ישעיה כז' יב': "והיה ביום ההוא יחבט ה' משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל".[4]

ישעיה מב' קרי"ס
שירו לה' 'שירו לה'
ה' הוא שמי.. כאיש מלחמות ה' איש מלחמה ה' שמו
אויביו אויב
ושמתי נהרות לאיים ואגמים[5] אוביש וישם את הים לחרבה
בנתיבות לא ידעו אדריכם.. ומעקשים למישור כפי המסורת על הדרך במדבר, ראה במאמר 'נס וטבע ביציאת מצרים'
אשים מחשך לאור עמוד האש לפניהם להאיר להם
הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה ביבשה בתוך הים
רכב וסוס חיל ועזוז יחדו מרכבות פרעה וחילו
ישכבו בל יקומו ויכסו המים.. מצרים מת
אל תזכרו ראשנות וקדמניות אל תתבננו. הנני עשה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות כותרת לכל הנ"ל שאלו ה'ראשונות', ולעומת החדשות יאפילו עליהן

 

ישעיה נא': "הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם.. שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם.. עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין. הלוא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבר גאולים". ולזה קשור גם האמור בישעיה נ' ב': "הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מאין מים ותמת בצמא. תבאש דגתם מאין מים ותמת בצמא. אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם". המזכיר גם את "והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור" (ז' כא'. קדרות השמים קשורה לענן, כמו שנתבאר בפרק 'נס וטבע ביציאת מצרים' בהערה). ראה עוד: "אומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש" (מד' כז').

בדרך מבבל לארץ ישראל, לא היו צריכים לשום הובשת אגמים, ולא לישור דרך. הדרך היתה דרך המלך רחבה וסלולה ושיירות מצויות בה. אין לפנינו אלא הזכרון הלאומי של הגאולה, מלובש בנבואה לגאולה העתידה.

ישעיה סג' יא': "ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו. מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם. מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו".

מיכה (ו' ד') מזכיר את יציאת מצרים, ואת תפקידה של מרים, כנראה בפרשתינו: "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים". ובמקום אחר מזכיר את הנסים 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' (ז' טו'). המלה נפלאות נזכרת רק בפרשת יציאת מצרים ג' כ'.

הביטוי 'כי אני ה' בהיכבדי' בפרעה, הנמצא בפרשתינו (בכמה צורות), חוזר ביחזקאל לט' יג' כ"יום היכבדי אני ה'", היום בו ייכבד ה' בנקמתו על העמים.

נחמיה (ט') מתאר: "ותרא את עני אבתינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף: ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה: והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה ואת רדפיהם השלכת במצולת כמו אבן במים עזים: ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה.. ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה". התלות בלשון התורה בולטת. (רוב הלשונות בפרשתינו. "כי הזידו עליהם", מקורו להלן יח' יא').

האמור בתהלים (לה ז) יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, כנראה בדומה  למלאך ה' שהחשיך למצרים וגרם להם להחליק במי הים.

"לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם. הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו", (תהלים סו' ה', הנהר הוא נהר הירדן, כיהושע א'). "מפעלות.. נורא עלילה" דומה לאמור כאן בשירה: "נורא תהלות עושה פלא".

תהלים עח' כותב: "משכיל לאסף.. אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד.. וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש.. ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר.. וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים.. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו". ניכרת כאן השפעת השירה באופן ברור: "נערמו מים נצבו כמו נד.. אויב.. כיסמו ים.. תביאמו.. בהר נחלתך.. מקדש". וכן התיאור בפרשה של הענן והאש "לנחותם".

מזמור לאסף (תהלים פז') משתמש בדימוי משירת הים (ראה פירוש לפסו' יז'). וגם יחזקאל אומר: "בהר מרום ישראל אשתלנו" (יחזקאל יז' כג', ע"פ: תיטעמו בהר נחלתך).[6]

"אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף. ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו. ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר. ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב. ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר. ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו", (תהלים קו' ז').

"לגזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כי לעולם חסדו. ונער פרעה וחילו בים סוף כי לעולם חסדו" (תהלים קלו'). גם מזמור זה כמו כל המזמורים ההיסטוריים שבתהלים, מגיע עד ימי השופטים בלבד.

[בדניאל (ג' לג') נאמר 'מלכותה מלכות עלם', כאמור כאן 'ה' ימלך לעולם' (טו' יח')].

מכל זה עולה ברור כי סיפור קריעת ים סוף כפי שהוא בתורה לפנינו היה בכל הדורות אצל כל סופרי הנביאים והחכמים כלשונו כמסמך יסוד של עמינו ועליו הסתמכו בדבריהם בחזונותיהם ובשיריהם.

לחלק שני של מאמר זה.

הערות:

[1] וגם נוקטת השירה את הלשונות הכפולים, בדומה לשירת הים, כמו: "אנכי לה' אנכי אשירה" "עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל" "לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים" "בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל". יש עוד לשונות דומים, כמו: וישקף, נשקפה. מרכבותיו. וגם הלשונות הקשורים בגבורת ה': אדירים, אבירים. תדרכי… עז. ו'עורי עורי' האמור בישעיה בנושא, ראה טבלה הבאה. ישנה גם הקבלה משמעותית מאד במקצב השירות, על כך ראה: 'שירת הים ושירת דבורה', ח. הבלין, בשדי חמד תשנד' גליון ז' ח'.

העובדות הללו עושות צחוק מן ה'מחקר' המקראי, המשכתב עד היום בספרי הלימוד לנערים, כי "שירת דבורה היא הטקסט הקדום במקרא". הטקסט הקדום הלזה מסתמך גם על ספר בראשית בהתייחסות לברכות יעקב, וגם על שירת האזינו. ואכ"מ. בכלל מצוי הדבר בספר שופטים שימוש במשפטים וביטויים כסוג של רמז ו'התכתבות' עם פרשות קדומות. כך פרשת פילגש בגבעה משתמשת בלשונות מפרשת סדום לעומת לשונות מפרשת רבקה, להורות על קמצנות מול נדיבות. ופרשת מלחמת בנימין משתמשת בלשונות ממלחמת העי, להראותה כמלחמת קודש וחרם, ראה פירוט בפרק "הברית כתיעוד היסטורי" סעיף 4. ועוד.

[2] מלשון הפסוק כאן, וכן מחבקוק ג': "הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך אם בים עברתך.. שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ", וכן 'לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו'), סמכו על האגדה שהים נבקע לכמה בקיעים, וקבוצות מישראל עברו בפני עצמם, ואף קבוצות קטנות יותר לאחר שרוב העם עבר. כך דרך הטבע שכשהים מתייבש יתכנו לגונות של מים, כגון בבקיעים בקרקעית הים, או מסיבות גיאולוגיות אחרות. ואפשר גם לבאר כך את הכתוב: והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שבכמה מקומות היו להם חומות של מים מצדיהם. ואולי היתה כאן גם הגנה מהמצרים שלא יכלו להסתער מן הצדדים.

[3] גם תהלים קיח' יד' משתמש ב'עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה', שמתאים למזמור שם, שכן הפסוק הקודם מסתיים ב'עזרני', והבא עוסק ב'ישועה'.

על שימוש אפשרי נוסף של ישעיה לג' יד' "פחדו.. אחזה רעדה.. יגור", בפרשתינו "נבהלו.. יאחזמו רעד, נמגו", הצבענו בפירוש לסנהדרין צה. ראה שם את הקשר הדברים.

[4] המפרשים פירשו 'יחבוט' לשון חביטת חטים לברר וללקט את ישראל, ונמשכו אחרי הלשון 'שבולת'. ואין ספק שגם לכך רומז הנביא (ובהמשך ל'קצירה' דלעיל), אבל יותר נראה שהכוונה הראשונה היא לאירוע גיאולוגי המשפיע על פני הים והנהר, כאשר חובטים במקום אחד בנהר (שיבולת היא מקום הזרימה החזקה, וכנראה גם מקום ערבוב בו המים נבללים, כמו בשופטים יב' ו') המים עפים במרוצה לכסות ולהציף מקום אחר (ונעשית השבולת כמערבולת מטביעה כמו בתהלים סט' ג'), וממקום החבטה והלאה נותרת חרבה (בהמשך ל'יבש' דלעיל) בה יבואו בני ישראל. ונסמך על זכרון קרי"ס כאירוע גיאולוגי מקיף.

[5] במצרים היו אגמים, אותם קילל משה לעיל ח' א'. וכן במדבר סיני בין הימים, היו אגמים, חלקם עדיין קיימים.

[6] קדמותם של מזמורי אסף מוכחת מתוכם, כאשר האופק ההיסטורי שלהם אינו מגיע מעבר לימי דוד. כל הדמויות המופיעות בתהלים וקשורות למזמורים, לא חיו אחר דוד. כל המזמורים ההיסטוריים נעצרים בימי דוד, ומדברים עדיין על כל שבטי ישראל בירושלים. עשרים ושניים עמים וממלכות מוזכרים בתהלים, אבל את פרס ויוון אין תהלים יודע. כן הראינו שם איך הנביאים ירמיה וישעיה השתמשו בתהלים, ועוד הוכחות רבות לקדמות תהלים.

וכן: מתוך כ800 הופעות של השם "דוד" בתנ"ך, כל הספרים שנכתבו בזמן הבית מזכירים אותו אך ורק בכתיב חסר, וכל הספרים שנכתבו מתקופת הגלות מזכירים אותו אך ורק בכתיב מלא. והנה תהלים מזכיר את שמו של דוד אך ורק בכתיב חסר, מה שמלמד בצורה ברורה על תקופת כתיבתו. כן מעידה על קדמותו כאלף עדים, המסורת השירית של יציאת מצרים המשוקעת בו הרבה יותר מכל ספר אחר במקרא, ראה בקטע הבא.