נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

רבקה שכטר: בין עברים ליוונים

לפעמים נראה שפרופ' רבקה שכטר חוזרת על עצמה, אבל תמיד יש משהו חדש בין הדברים:

רוב העמים אינם מודעים לראשיתם, עוד פחות מכך, לראשית בתרבות מפותחת, כמו התרבות השומרית, ושבר ברצף בתרבות זו, שבר המראה על התחלה חדשה.
בשעור הקודם התחלנו על עיקרון ראשון העולה ממשל 'עץ הדעת'. עתה לפנינו עיקרון שני במשל 'עץ הדעת', עיקרון שמנעד ה'מודעות' מתוחמת בין שני העצים, 'עץ הדעת', ו'עץ החיים'.
אנחנו יודעים שמחשבת התנ"ך לא עסקה במדע, בחקר היקום, בדומה ליוונים, היא עסקה ב'עולם הנגלה', במתחם בין שני העצים, 'עץ הדעת' ועץ החיים'. מחשבת התנ"ך עסקה רק במתתים שהוענקו לאדם לטובת שיפור קיומו ב'עולם הנגלה' בלבד.
תחום ה'מודעות' במנעד בין שני העצים, 'עץ הדעת', ו'עץ החיים', נועד למען שהאדם לא יחקור במופלא, במיסתורין, שהבנתו בכך, ממנו והלאה.
כמובן, שמחשבת התנ"ך מתחילה במתת החשובה ביותר ב'דעת', השפה, המאפשרת את המודעות, מתת המיועדת לשיפור הקיום ב'עולם הנגלה'.
לא הזכרנו עיקרון חשוב ביותר, עיקרון הכלול בתחום ה'מודעות', קצוב משך קיום האדם, הרי נאסר על חוה ואדם לאכל מפרי 'עץ החיים'.
קצוב החיים, הנה נקודת התורפה, שאלו שהושפעו ממחשבת התנ"ך, מרדו בה.
'דעת' ההופכת ל'מודעות', מודעות בסיס פילוסופית השפה, פילוסופיה המכירה בחוקי הקיום, מכירה בחוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.
מאחר ש'דעת' מובילה להכרה, להשלמה עם קיצוב הקיום, אלו שלא השלימו עם קיצוב הקיום מרדו ב'דעת', בשפה.
אם כך, שאול הטרסי, ממיסדי הנצרות, שהיה דו-תרבותי, יווני ועברי, העדיף את העיקרון היווני על נצחיות האדם, מרד במשל 'עץ הדעת', ב'דעת' המובילה להשלמה עם קיצוב משך קיום האדם.
היוונים שאמונתם בנצחיות האדם התנגשה בחוקי הקיום הקוצבים משך קיום האדם, לא מצאו מוצא. שאול הטרסי סיפק להם מוצא, ברתמו את אלוהי התנ"ך, שתמורת קורבנו של ישוע, ישנה סדרי עולם. בשורה, שינוי סדרי עולם, ניחם את המיואשים.
שאול הטרסי התעלם מזעקתו של ישוע על הצלב 'אלי, אלי, למה שבקתני', על אי שיתוף פעולה של אלוהי התנ"ך עם משאלותיו. אלוהי התנ"ך גם לא שיתף פעולה עם משאלותיו של שאול הטרסי.
אם שאול הטרסי עוור על-ידי משאלותיו מלראות ש'דעת', היא מתת אנומלית, בלעדית, של האלוהות לאדם. ומרד השוליה, מעוררת תמהון בבוראו, ששם לאל מעשיו.
השוליות, שבהבדל מיוצאי אור לא חוו מוטציות, לא התגלו אצלם תובנות על חוקי הקיום. ברוב עוורונם, שוליות אלו, מנסים להתחכם לחוקי הקיום, הם מאשימים את השליח, את 'דעת', את ה'שפה' שלא ממלאת את משאלותיהם.
כפי שציינו, על מוצא השומרים אין ידיעה, קיימת השערה שהם באו למקום מושבם ממקום אחר. אבל, מאחר שאין ידיעות על מה התבססה תרבותם, שוב, אפשר לשער שכל מה שהם יצרו היה פרי מוטציה. הרי השומרים יצרו יותר מאשר היוונים היותר מאוחרים, מחוץ ליצירת מערכות חוקתיות, הם יצרו מעין היסטוריה, ספרות, קינות ואפוס, נוסף לכך כתב, שהיוונים היותר מאוחרים אימצו אותו רק במאה השמינית לפני הספירה, רכשו את הכתב הנקרא פיניקי.
השומרים לא מרדו במתתים, הם נכנעו לגזרות גורל. בכך השומרים נבדלו מהיוונים היותר מאוחרים, שהיו בסכסוכים עם אליהם, שלא מלאו את משאלותיהם, גם מרדו בנחיצות הכתב, בדיאלוג פיידרוס. סוקראטס גם בדיאלוג קרטילוס, מצפין את ערכיו בנשמתו, מבלי להיות מודע שאלו הם פרי אותה שפה שהוא מתכחש לה.
סוקראטס הסביר את התכחשותו לשפה, שהיא מציינת דברים חולפים, והוא רצה בערכים נצחיים.
היוונים, כפי שכבר הזכרנו לא היו מודעים למוצאם, לכן גם אי אפשר ליחס להם שתרבותם היתה פרי מוטציה. ומאחר שהתרבות היוונית לא היתה פרי מוטציה, גם לא התגלו להם תובנות רדומות. ומאחר שליוונים לא התגלו תובנות רדומות תרבותם היתה מלאה עם סתירות. הרי האמונה היוונית על היות האדם נצחי, היות העולם נצחי וסטטי, התנגש עם חוקי הקיום הנמצאים בזרימה, בהשתנות.
כמובן הסתירות האלו במחשבה היוונית הובילה אותם לסכסוכים עם אליהם, להתכחשות למתת השפה, שלא מלאה את משאלותיהם.
חזרנו למנהרת הזמן, ליוונים שהתכחשו למתת השפה, כדי להצביע על העובדה ששאול הטרסי לא היה הראשון שמרד ב'דעת', בשפה, ולא היה האחרון.
אם הזכרנו את סוקראטס שהצפין את ערכיו לפנים נפשו, קאנט חזר על הצפנה כזו. בספרו 'הדת בגבולות התבונה', הוא עושה דה-לגיטימציה לחוקי התנ"ך החיצוניים, מעדיף את חוקיו הפנימיים.
אנחנו רואים שהאדם שלא משלים עם עולם שבו קיצוב חיי אדם, גם לא משלים עם חוקים שהם פרי הסכמים קהילתיים. חיצוניים, הוא רוצה בסטטיות, רוצה בנפש סטטית שבה הוא מצפין ערכים פרי שפה חיצונית לתוך נפשו, שהוא מדמה אותה כנצחית.
המרידות בכלי השפה, כלי המבדיל את האדם משאר ברויי עולמינו, הוא חלק ממחשבת המערב, אלא אם נוציא את הנומינליסטים ממצעד זה, ואת קלווין. למרות שאחרונים אלו לא מרדו בכלי השפה, אי אפשר להכריז עליהם שהם הבינו את משמעותה, כפי שאנו מוצאים במשל 'עץ הדעת'.
ואם אנו טוענים שגם אלו שלא מרדו בשפה לא הבינו את משמעותה, עלינו לציין שתובנות פרי מוטציות נקלטות באיטיות, במשך תקופות ארוכות.
ואם אנו חוזרים לעובדה, שהזכרנו, שמחשבת התנ"ך עוצבה על-ידי המשלים הלשוניים, עלינו להצביע על השערה, שרעיונות ראשוניים, תובנות ראשוניות, חודרים לתרבותם, של אלו שלהם הם התגלו, דרך צינור השפה. כפי שאנו לא מבינים לגמרי איך שבר ברצף תרבותי, יוצר מוטציות, ובמוטציות מתעוררות תובנות רדומות, כך אנו לא יודעים איך הרעיונות הראשוניים חודרים דרך צינור השפה ומעצבים תרבות, כפי שעוצבה תרבות התנ"ך, שעוצבה על-ידי הרעיונות הראשוניים, של התובנות הראשונות.
אני מציינת את המיסתורין של תהליכים אלו, כיוון שצאצאי העברים, לא הבינו את משמעות הרעיונות שבמשלים הלשוניים, למרות שאלו עצבו את מחשבת התנ"ך.
עובדה מצערת היא שכאשר צאצאי העברים הועמתו עם המחשבה היוונית, הם לא הצביעו על מקורות מחשבתם כעדיפה עליה, כיוון שהיא עסקה בשפה, שפה המבדילה את האדם משאר הברויים, לכן רק עסוק בה היא פילוסופיה. הם גם כרעו ברך לפני המחשבה הלותרנית, מחשבה שעשתה דה-לגיטימציה למחשבה התנ"כית.
צאצאי העברים, גם אלו שנשארו נאמנים לדת אבותיהם, נשארו נאמנים רק לדתם כפולחן, ולא כפילוסופיה שלה.
עלינו לציין, שלמרות שהעקרונות הפילוסופיים של התנ"ך לאט לאט חדרו לעולם המערבי, איפשרו את התפתחות המדע החדש. הרי המדע היווני נעצר, כיוון שהיוונים האמינו בנצחיות, בסטטיות, התנגדו לפילוסופיה של הרקליטוס על תנועה, זרימה.
רק עקרונות התנ"ך על עולם דינמי, עולם דינמי פרי שפה דינמית, פרי אינפורמציה דינמית, החיה את המדע היווני שנעצר. למרות חדירת עקרונות התנ"ך לעולם המערבי, בעיקר לחלק שהושפע מהמחשבה הנומינליסטית ומהתיאולוגיה של קלווין, אלו שהושפעו מהם, לא ירדו להבנת פילוסופית השפה התנ"כית.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *