עד לפני כחצי שנה נחשב ד"ר הנדריק שון למדען צעיר ומבטיח, שעתיד להיות מועמד לפרס נובל. ממצאים בתחום הפיסיקה שפירסם ב-16 מאמרים מדעיים – בין השאר על ייצור טרנזיסטורים מיקרוסקופיים בגודל כמה מולקולות בודדות – הוגדרו בקהילה המדעית כפריצת דרך ועוררו התפעלות ותדהמה. כעת מתברר, כי מחקריו של שון היו למעשה הונאה.

על התרמית דיווחה אתמול חברת "מעבדות בל" שהעסיקה את שון. החברה פיטרה אותו לאחר שהתגלתה ההונאה. בדו"ח שהגישה ועדת חקירה שמינתה החברה, נקבע כי שון סילף ואף בדה את הממצאים שפירסם.

שון סירב לענות לבקשות לתגובה שהועברו אליו. בתגובה שהופיעה בדו"ח ועדת החקירה כתב: "אני מודה שעשיתי כמה טעויות בעבודתי המדעית, ועל כך אני מצטער מעומק הלב (…) ואולם, ברצוני להצהיר כי כל פרסומי המדעיים מבוססים על תצפיות מניסויים (…) אני משוכנע שהן אמיתיות, למרות שאיני יכול להוכיח זאת בפני ועדת החקירה".

לפי הדו"ח, הממצאים המסולפים התפרסמו בין השנים .2001-1998 החשדות נגד שון החלו להתעורר במאי, ובעקבותיהם הקימה החברה את ועדת החקירה. לדברי חברי הוועדה, שון – שעבד עם מדענים רבים – הצליח במשך שנים לזייף ממצאים באחד התחומים ה"חמים" ביותר במדע – האלקטרוניקה המולקולרית. מדענים העוסקים בתחום, שמנסים לפתח רכיבים אלקטרוניים ממולקולות בודדות, חוששים כעת שהפרסום השלילי יפגע במוניטין שלהם ובמימון הכספי שיוקדש לתחום.

החברה הגדירה את הפרשה כ"מקרה פרטי שבוצע על ידי אדם יחיד". ואולם,

מהדו"ח עולות כמה שאלות אתיות הנוגעות לאופן התנהלות החברה בפרשה. בין השאר, הדו"ח לא מתייחס לשאלה אם מנהלים בדרגים הגבוהים היו צריכים לשים לב לסימנים מוקדם יותר. כמו כן, הוועדה זיכתה את כל 20 החוקרים שעבדו יחד עם שון מאשמת שותפות לפשע או ידע על ההונאה.

"זה חמור מאוד", אומרת חגית מסר-ירון, פרופ' להנדסת אלקטרוניקה והמדענית הראשית של משרד המדע. "על כל מדען-שותף
חלה אחריות שכל מאמר שלו עומד בסטנדרטים מדעיים. איך אתה שם את השם שלך על מאמר בלי שאתה לוקח עליו אחריות?", היא תוהה. לדבריה, "על עובדי בל חלה אשמה שאינה פחותה מזאת של האחרים".

ואולם, למרות שהוועדה בחרה להטיל את מלוא האשמה על שון, הפרשה הכתימה גם גורמים נוספים: עמיתיו למחקרים, שלא הבחינו שמשהו אינו כשורה; כתבי העת המדעיים, שלדברי המבקרים קיבלו החלטה מהירה מדי בפרסום הממצאים הסנסציוניים; חברת האם של בל, "לוסנט" – יצרנית ציוד הטלפוניה הגדולה בארה"ב – שנפגעה קשות במשבר הכלכלי ופיטרה עשרות אלפי עובדים.

התרמית גם מעלות תהיות מהותיות אודות התהליך המדעי, שבו מדענים מבקרים זה את עבודתו של זה, ומחפשים אחר טעויות, אך יוצאים מתוך נקודת הנחה שהנתונים הגולמיים אמיתיים. הוועדה בדקה 24 מאמרים שביחס אליהם הואשם שון בהתנהגות מדעית בלתי הולמת ומצאה אותו אשם ב-16 מהם. החשדות התעוררו לאחר שמדענים מתוסכלים, שלא הצליחו לשחזר את תוצאותיו של שון במעבדתם, עידכנו בחשדותיהם את החברה (תשובתו של שון היתה: "קשה לפתח שליטה בשיטות האלה").

גם ההספק החריג של שון עורר ספקות ביחס לממצאיו: ב-2001 הוא פירסם בממוצע מאמר מדעי מדי שמונה ימים. מדען המפרסם כמה מאמרים בודדים מדי שנה, נחשב למדען פורה.

הוועדה רמזה, כי ייתכן שד"ר ברטרם בטלוג, לשעבר ראש המחקר בפיסיקה של מצב מוצק במעבדות בל, ששכר את שון ב-1998 כחוקר בתקופת פוסט-דוקטורט, היה צריך לבחון את נתוניו של שון בצורה יותר ביקורתית. בטלוג, שהיום עובד במכון הפדרלי לטכנולוגיה בציריך, שווייץ, היה חתום כמחבר הראשי ברבים מן המאמרים.

לפי הדו"ח, למעט מקרה אחד, שותפיו של שון לא נכחו בניסויים המתוארים במאמרים. בדרך כלל, גבישים אורגניים גודלו על ידי עמיתיו, ואז הוא היה מרכיב מהם מכשירים אלקטרוניים.

שון אמר לוועדה שמחק כמעט את כל הקבצים עם הנתונים המקוריים מכיוון שחסר לו מקום במחשב לאחסונם. הוא אמר שאינו מחזיק במחברת רשימות למעבדה. הוא גם לא הצליח לשחזר אף לא אחד מהממצאים עבור הוועדה. ד"ר שון, נולד בגרמניה, והחל לעבוד כמתמחה בבל באביב .1997 שנה לאחר מכן, כחוקר בתקופת פוסט-דוקטורט, החל לפרסם סדרת מחקרים שהדהימה רבים. בין התגליות הרבות שפירסם שון, הטרנזיסטורים המולקולרים משכו תשומת לב רבה במיוחד.

המאמרים על התגליות הללו גם היו אלה שהובילו למפלתו. שון פשוט התחיל להתרשל. במאמר שהתפרסם בכתב העת המדעי ","Nature שון ושני עמיתים טענו שהם הרכיבו טרנזיסטור בעובי של מולקולה. חודשיים לאחר מכן, הם פירסמו מאמר בכתב העת ","Science שבו דיווחו כיצד ייצרו טרנזיטור עם מתג העשוי ממולקולה יחידה.

ואולם, מדענים שלא השתתפו במחקר הבחינו, כי בשני המאמרים מופיעים גרפים זהים. שון אמר שהוא כלל בטעות את הגרף הלא נכון במאמר ל-","Sceince ושלח תיקון, שהתפרסם מאוחר יותר.

בחודש מאי הבחין מדען אחר, מאוניברסטת קורנל, בגרפים זהים אחרים, שלכאורה הציגו תוצאות מניסויים שונים. הוא יידע את מעבדות בל, שהקימה בזריזות את ועדת החקירה. הוועדה מצאה גם שני גרפים שהציגו באופן זהה "רעשי רקע", שמופיעים בניסוי באופן אקראי ולכן אין כל סיכוי שיהיו זהים בניסויים שונים. גרפים אחרים נראו מושלמים מדי. ואכן, שון הודה כי בחלק מן המקרים הוא פשוט העתיק עקומות מפונקציות מתמטיות כדי לתאר את תוצאות מחקרו.

יהודה בלו, במאמרו "הקלות הבלתי נסבלת של פרסום מאמר מדעי", מתאר את המקרה של שון הנדריק, וממשיך:

"אנשי מדע שהרהרו לתומם, הגיעו למסקנה – שבעיני אחדים נחשבת לקלוקלת – כי אין כל פסול בשיטה שהונהגה באותם כתבי עת. הרי לא מדובר בהתכנסות שבה מתקיים סיעור מוחות וכל אחד מדבר כלבבו, אלא בתהליך מוקפד במיוחד, שבו איש אינו יודע מיהו עמיתו ומהן השגותיו על אותו מאמר שקראו. אולם, ישנם מקרים שבהם איש אינו יכול לעמוד לצד המוכשלים, ובזה אחר זה נדחים תירוציהם. מכל המקרים הללו, אין ספק שהמבזה מכולם הוא פרשת החמצן הדו מימני.

המעשה נפתח בקונדס לא ממש מתוחכם של כמה חומדי לצון. הם פרסמו מידע אודות החומר המסוכן והרעיל 'חמצן דו מימני' (Dihydrogen monoxide) במנשר מיוחד בזו הלשון: "התחמוצת ההידרוקסילית 'חמצן דו מימני' מהווה מרכיב חשוב ביותר בגשם החומצי ותורמת לאפקט החממה. היא גם בין הגורמים העיקריים ליצירת חלודה. החדרתה לגוף האדם גורמת להזעה ולשתן מוגבר, שאיפה שלה לריאות עשויה לגרום למוות, ובמגע עם עור אנושי עשויה פאזת הגז שלה לגרום לכוויות קשות. כמו כן, היא מהווה חומר ממכר במיוחד, ובהיעדרה עלולים המכורים אליה למות בתוך מספר ימים. למרות כל האמור לעיל ממשלות, מפעלים ואיגודים מקצועיים ממשיכים להשתמש בחומר ללא הגבלה, ואף אינם  שוקלים להפחית את הכמויות בעתיד".

החומר "הבלתי ידוע" עורר חרדה בקרב הציבור, ופעילים למען שמירת הסביבה תכננו פעילות מחאה, חיברו עלונים והפיצו כרוזים כנגד התרכובת המסוכנת. הרשויות נקטו בצעדי מנע כנגד הפעילים האלימים, ומדענים שהתבקשו להסביר בהרחבה אודות החומר המסוכן, טענו שאינם מכירים אותו וכי לפי ראות עיניהם, אפשר שמדובר במתיחה. זמן לא מבוטל חלף עד שהבינו כלל הגורמים כי המים הם בשם אחר חמצן דו מימני. המפליא בכל הפרשה הזו ש"דגים שמנים" בעלי רקע מדעי, עדיין בולעים את הפיתיון הזה מבלי משים, והופכים לבדיחה התורנית.

פחות ידוע, אם כי לא פחות משובב לב, הוא סיפורה של תוכנה בשם SCIgen, אשר באופן אקראי מחוללת מאמרים מקיפים המכילים גרפים למיניהם, טבלאות מרשימות, איורים מעוטרים ונתונים טכניים. באחת הפעמים, הוגש מאמר פרי עבודת התוכנה למארגי הכינוס השנתי של WMSCI, וקוראיו התרשמו ממנו כה עמוקות, עד כי ביקשו את מחברו לשאת נאום מיוחד בפני באי הוועידה. שולחי המאמר לא החמיצו את ההזמנה, אולם במקום להשתתף בה, ערכו הרצאות בסמוך לה כשהם מציגים את יכולות התוכנה בפני הציבור המשתומם. טוב ויפה עשו מפתחי התוכנה כשהתוודו מיד על תרמיתם לאחר שהשיגו את מטרתם, ולא המשיכו להתל בזולת אף כי יכלו.

ישנו מונח הקרוי 'הקוף המאה' (Hundredth Monkey). אם למשל, מאה קופים או מספר אחר מכריע, למדו לשטוף תפוחי אדמה כדי לנקותם מחול, אזי אין עוד דרך לעצור את התפשטות התופעה בקרב כל אוכלוסיית הקופים. אמנם זוהי תיאוריה מפוברקת לגבי חיות, אבל משום מה אצל המין האנושי היא פועלת היטב. ב-28 בדצמבר 1917 פורסם ב'ניו יורק אבנינג מייל' מאמר על קורות האמבטיה. סופר כי נכנסה לשימוש בארצות הברית רק בשנת 1842, למרות שבבריטניה אירע הדבר 14 שנה קודם לכן. כמו כן, תיאר המאמר את הויכוחים הסוערים, הדיונים בעד ונגד והמריבות האינסופיות, שליוו את הכנסת האמבטיה לשימוש בכל בית אמריקני. לפי המאמר, רק לאחר שנשיא ארה"ב ביקש להציב אמבטיה בבית הלבן בשנת 1850, או אז התפשטה האמצאה המופלאה בכל רחבי אמריקה. אמנם המאמר היה בדוי והעיתון התוודה על כך, אולם הטבע האנושי עושה את שלו, ועשרות שנים אחרי כן, אפשר עוד למצוא מאמרים חדשים על תולדות האמבטיה שמתבססים על המידע המופרך.

ישנן גם ידיעות שקריות בעלות חן מסוים. המצאותיו של לסטר גרין (Lester Green) דווחו בעיתונות כאילו היו אמת לאמיתה. סופר מטעמו על כך שרצוי להזליף מעט דבק למי ההשקיה של עצי התפוח, כדי למנוע מבעד הפירות ליפול בעונה המתאימה. או על כך שבלילות קרים במיוחד מוטב להניח תרנגולת בצד מנוע המכונית, כי טמפרטורת הגוף שלה הינה 40 מעלות, ואם יש בידכם שתי תרנגולות, אזי עדיף שתי תרנגולות במנוע מאשר רק אחת, משום שכך תשיגו טמפרטורה כוללת של 80 מעלות. ואם כבר אתם מגדלים תרנגולות לפרנסתכם, כי אז כדאי להקפיא ביצים להדגרה קודם שיבקעו האפרוחים, משום שכך יש סיכוי רב שאלה יגדלו עם כסות נוצות צפופה יותר. מאוחר יותר, כשהקוראים הסקרנים התעניינו לדעת מה יעשו עם התרנגולות הללו ביום שרב, ואם נדרש צינון מיוחד, נתברר כי זהותו של האיכר בדויה לחלוטין…"