האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

ר' משה פיינשטין לפמיניסטיות חרדיות "נשים שאננות חשובות"…

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

אחד מגדולי הפוסקים בדור הקודם, ר' משה פיינשטיין, פונה במכתב ('אגרות משה או"ח ד' מט') לשאלת נשים פמיניסטיות האם יכולות הן לקיים מצוות שרגילות להתקיים על ידי גברים:

ענין התנועה החדשה של נשים השאננות והחשובות בע"ה.

י"ח אלול תשל"ו. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"י קעלעמער שליט"א רב בבאסטאן בקהלה חשובה.

הנה בדבר הנשים השאננות והחשובות אשר בעניני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים, ורוצה שאביע בזה דעתי בעצם הדבר ואיך שיתנהג כתר"ה.

והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין שבכתב בין שבעל פה ניתנה מהקב"ה בעצמו בהר סיני ע"י משה רבנו ע"ה ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר. אך נצטוינו שכשיש צורך לסיג ולגדר היה חיוב על הסנהדרין וחכמי התורה לתקן איזה תקנות לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך בהודעה מרבנן שהוא לתקנה ולסיג, ומזמן שנתפזרנו בכל הארצות לית לנו כח זה אלא שיש לחכמים לתקן כל מקום ומקום איזה תקנה רק למקומם ורק לזמן קצר. וממילא זה שהתורה פטרה ממ"ע =ממצות עשה= שהזמן גרמה הוא מן התורה וגם רבנן לא חייבום כי לא ראו בזה שום צורך לחייבן ואדרבה משמע שהצורך הוא לפוטרן דוקא מהטעמים שפטרתן תורה, ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת"ח גדולים ואנו מחוייבין להאמין שאיכא טעמים גדולים לקב"ה נותן התורה איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבע"ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ"ע שהזמ"ג =ובמצות עשה שהזמן גרמה=, שלכן אף אם ישתנה סדור החיים בעולם גם לכל הנשים ולעשירות בכל הזמנים ואף כשאפשר למסור הגידול לאיזה אינשי ונשי כבמדינתנו לא נשתנה דין התורה ואף לא דין דרבנן, ולא תועיל שום מלחמה כי אין שום כח לשנות אפילו בהסכם כל העולם כולו שום דבר, והנשים שמתעקשות ורוצות ללחום ולשנות הן בחשיבות כופרות בתורה, עיין ברמב"ם פ"ג מתשובה ה"ח דשלשה הן הנקראין כופרין בתורה האומר אף על תיבה אחת שמשה אמרו מפי עצמו, והכופר בפירושה שהוא תורה שבעל פה, והאומר שהוחלף דבר אחד כל אחד משלשה אלו כופר בתורה ודינם שאין להם חלק לעוה"ב, ואף שלשון הרמב"ם הוא האומר שהבורא החליף מצוה זו, פשוט שהוא לרבותא דאף דאומר שהבורא החליף מצוה זו וכ"ש כשאומר שהרשות ביד האינשי להחליף, שג"כ הרי אומר בזה שאין התורה נצחית וכל הטעם הוא שהרי מכחיש כמה כתובים המורים שהתורה נצחית כדכתב הכ"מ.

איברא דאיכא רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס' עירובין דף צ"ו ע"א ד"ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ"א או"ח סימן ל"ח סעי' ג', ובתרגום יונתן על קרא דלא יהיה כלי גבר על אשה איתא לא יהי גוליין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתא לא סבירא להו לתוס' זה, ופשוט שהתוס' סברי שאינו מתרגום יונתן. אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תרעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר. 

ושנית צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלענין הקדושה שוות לאנשים לענין שייכות החיוב במצות שרק מצד הקדושה דאיכא בישראל הוא ציוי המצות וגם לנשים נאמרו כל הקראי דקדושה בין תחלת תנאי קבלת התורה והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי גוי קדוש שנאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, ובין ואנשי קדש תהיון לי שבמשפטים והייתם קדשים דשמיני וקדשים תהיו והייתם קדשים שבפ' קדשים וכי עם קדוש אתה לה' שבפ' ראה ובכל מקום שנמצא ענין קדושה דישראל נאמר גם לנשים, ולכן גם הנשים מברכות בלשון אשר קדשנו במצותיו כמו האנשים אף על המצות שלא חייבתן תורה, ורק שהוא קולא מאיזה טעמי השי"ת שרצה להקל לנשים כדלעיל ולא מצד גריעותא ח"ו, ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים, וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה וממצות שהזמ"ג וליכא כלל שום סבה להתרעם כלל, וזה יש לכתר"ה להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני התורה למחות באלו הנשי שאחר כל זה יעמדו בדעתן האולת והעקושה שלא לשנות שום דבר ממנהגי ישראל הקדושים.

ובזה אגמור בברכה לשלום אמת וכוח"ט לכתר"ה ולכל אשר אתו ולכל הקהל הקדוש האנשים והנשים והטף. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

בהבחנה זו של רמ"פ: "מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תרעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר", משתמש הרב חיים נבון כנגד טיעונים דומים המועלים בזמננו, במאמרו 'קול באשה מצוקה', הוא כותב:

זה בדיוק מה שהרב ביגמן מנסה לעשות. אך יש לדייק: הרב ביגמן אינו מדבר על מצוקתן של הנשים המעטות שהיו יכולות לפתח קריירה מוזיקלית של ממש, ונמנעות מכך בגלל ההלכה. זוהי באמת יכולה להיות טרגדיה אישית לא קלה. אך היא נחלתן של נשים מעטות מאוד, שהרי לא רבים הם בעלי הכישרון המוזיקלי החריג. מצוקתן של מעטות כל כך אינה יכולה להצדיק רוויזיה הלכתית דרמטית. לכן הרב ביגמן מדבר על מצוקה אחרת לגמרי: על הנשים שנעלבות מעצם הרעיון שאסור להן לשיר לפני גברים. כאלה יכולות להיות הרבה, ולאו דווקא בעלות הכישרון המוזיקלי.

קביעתו של הרב ביגמן מזכירה מאוד דברים שכתב הרב פרופ' דניאל שפרבר, שרצה להתיר לנשים לקרוא בתורה, מחמת השיקול של "כבוד הבריות": "אנו יודעים שיש רצון כן, תשוקה, מצד נשים רבות לקחת חלק פעיל ורוחני בחיי הקהילה ופעילויותיה, והוצאתן מבית הכנסת או ממעורבות בטקסי התפילה הם מקור לצער רב" (שפרבר, דרכה של הלכה, עמ' 36-37).

הרב ביגמן והרב שפרבר נשענים על מודל הלכתי דומה. שניהם למעשה מתייחסים לנשים שאוחזות בעמדה אידיאולוגית מסוימת. שניהם יודעים כי ההלכה לעולם לא תתעקם ולא תשתנה עקב תגובה ישירה לאידיאולוגיה חיצונית. לכן הם בוחרים בדרך עוקפת: את האידיאולוגיה הם מתרגמים למצוקה אישית, וכך מנסים להכשיר אותה כשיקול הלכתי לגיטימי.

משל למה הדבר דומה? כאילו יבוא צמחוני ויאמר שהעובדה שיהודים לובשים תפילין העשויים מעור פרה פוגעת ברגשותיו וגורמת לו צער אישי עמוק. הרי ברור שהנושא שעל הפרק אינו מצוקה אישית כלשהי, אלא אידיאולוגיה: לדעתו, אסור להרוג בעלי חיים לשם פולחן דתי. כיוון שהיהדות אינה מקבלת את האידיאולוגיה הזו, הוא מנסה להלביש אותה בלבוש של מסכנוּת אישית. אך כפי שאמר פעם רבין, בבכיינות לא בונים מנהיגות. עימות אידיאולוגי צריך להציג כעימות אידיאולוגי, ולא להתחבא מאחורי טיעונים של מסכנוּת וסבל.

לסוגיית 'הדרת נשים' שנולדה מתוך הקפדה של דתיים על 'קול באשה ערוה', מגיבה יעל משאלי במאמרה 'קול באשה… מחמאה':

לחיילים צ'רקסים ניתן פטור משטיפת כלים בצבא, כי זה משפיל אותם. אני אחזור על זה: אצל הצ'רקסים גברים לא שוטפים כלים, כי זה נחשב דבר משפיל, ולכן בצבא הוחלט שחיילים צ'רקסים לא ישטפו כלים. בלשון חכמיהם זכרונם לברכה זה בטח מנוסח יותר מנומס, משהו כמו "שטיפת כלים בגבר – מרשם לויאגרה", כי אחרת אני לא מבינה למה לא ראיתי הפגנות בעניין הזה.

חילונים לא אוהבים לשמוע שהשפה החז"לית לא למדה להתחשב בפוליטיקלי קורקט העדכני. הטענה שמדובר בשפה זרה מבחינתם – מעצבנת אותם מאוד. הם רוצים שנפסיק את ההתנשאות הזאת כאילו רק אנחנו מבינים את חז"ל. הרי חז"ל הם גם שלהם, ומשמעות המילה "ערווה" לא כל-כך השתנתה מאז ועד היום.

זה אולי נכון, אבל מה שאנחנו למדנו ואתם עדיין לא, זה שזה לא מעצבן אותנו כל-כך שמישהו לא מחק מהעריכה את המילים והסיפורים האלה. נשים מכשפות? אנחנו יכולים לספוג את זה, קול באישה ערווה? סבבה. יכול להיות שכשבמרחב לא היו חנויות של "סיסטרז", אוצר המילים היה יותר מצומצם. לא בא לנו להתעכב על זה.

עם כל הרצון להתחבר לקול הנשי הפגוע, המוחה על "הדרת נשים" ועל "אנחנו לא ערווה", נדמה לי שמדובר פה בסוגיה אחרת לגמרי – סובלנות. סובלנות לזר ולשונה, ולצ'רקסי שמשפיל אותו להיכנס למטבח הצה"לי ולשטוף כלים. כי אני לגמרי נגד להשפיל צ'רקסים. ואני לגמרי בעד לאפשר לחרדים לשרת בצה"ל, וגם לדתיים-לאומיים שהתעוררו בשנים האחרונות להקפיד על כל מיני הקפדות שלא שיערום אבותיהם ואימותיהם. לא נורא בעיניי שבטקסים שמחייבים אותם לנכוח בהם, נשים לא ישירו, והפוך גם – בטקסים שבהם חשובה מאוד שירת נשים, שלא יכריחו את מעט החיילים המקפידים – לצאת.

גיוס חרדים לא הולך עם שירת נשים

אי-אפשר, בשם איזושהי חילוניות נאורה וסובלנית, לדרוש גיוס חרדי ודתי שוויוני, אבל לא באמת ליצור את התנאים המתאימים. מבחינת החיילים המקפידים, אין באמת הבדל בין שירת נשים לבין לחלל שבת בגלל אורחים שמגיעים והם תקועים בש"ג. אין הבדל בין שירת נשים לבין כשרות המטבח הצה"לי. וגם פמיניסטיות מקצועניות צריכות להבין שלצעוק "הדרה הדרה" בכל הזדמנות, שוחק את האמון בטיעונים האמיתיים.

חשוב לכן שתהיה שירת נשים בכל הטקסים? יופי. אז תילחמו על זכותם של חיילים דתיים לצאת מהטקס. נראה אתכן. הניסיון להתערב ולהגיד לזולת מה צריך להיות חשוב לו ומה לא, נגוע בחוסר סובלנות. נכון, יש דתיים שזה לא חשוב להם, יש גם דתיים שיאכלו במסעדות בלי תעודת כשרות ויש דתיים שלא ימצמצו ב"לא תנאף". אבל יש דתיים שכן. ואתן לא מחליטות עליהם. ואם אתן רוצות להחליט, תתחילו בבקשה בצ'רקסים.

"קול באישה ערווה". אני לא יודעת מה מעליב בזה. אם כבר, מדובר בניסוח משעשע של מחמאה גדולה. לא יכול להיות שלא נשארו פמיניסטיות עם חוש הומור ונכונות לקבל מחמאה.

 

 

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x