שאלה: נניח שאני מקבל את הדיווח שעם שלם סיפר על המאורעות של יציאת מצרים ומתן תורה והיה משוכנע בהם בכל לבו, אבל אולי המאורעות לא היו, או לא היו כפי שסופר, אלא שמשה רבינו היפנט את עם ישראל, וכך השתיל במוחם את הזיכרון הזה?

תשובה: לפני שניכנס להיפנוזה, אזכיר את דילמת המכשיר. ברחבי העולם מתבצעות בדיקות מדעיות שונות ומשונות מזה שנים רבות, חלליות וגשושיות משוטטות בחלל הרחוק בחיפוש אותות רדיו, שאולי הגיעו מחייזרים, או אולי מפיצוצים קדומים, מאיצי חלקיקים מחפשים סוגים שונים של חלקיקים, סימנים לחומר אפל, קרינות בלתי מוכרות, ועוד ועוד.

כעת, כיצד עלינו להתייחס לאות המתקבל מאחד מן המכשירים האלו, אות המוכיח, לכאורה, שידור חייזרי, גילוי מהותי בקשר לחומר אפל, או כל דבר אחר.

מצד אחד, המכשיר ביצע בדיקה והוא שולח פלט, מצד שני, מכשירים הם רק בשר ודם, לפעמים אינם מכויילים, לפעמים מושפעים מגלי רדיו או מקרינה, מחום או מקור, לפעמים טכנאים חומדים לצון. האם לסמוך על המכשיר? (הכי טוב כמובן לבדוק ולכייל, אבל לא תמיד הדבר אפשרי, לקפוץ לירח, או לגשושית הנמצאת מאיתנו מרחק של מליוני קילומטרים, וכמובן, גם בדיקה נעשית תמיד ע"י מכשיר, צריכים לוודא שהמכשיר הבודק תקין, גם זאת ע"י מכשיר…).

ככל שתוצאות הבדיקה אינן מתנגשות בדעות קדומות, אין לנו דילמה, תחזית מזג אויר נכתבת על פי פלט של מכשירים שונים, ובדרך כלל מדייקת. אבל מה בדבר גילוי חיזרים? גילוי חוק טבע חדש?

אם נניח שאין למכשיר 'סמכות' לגילוי משמעותי, כי אולי הוא לא מדייק, נכנסנו למצב ביש, גם אם יש חייזרים, לעולם לא נדע עליהם, נאס"א משקיעים תקציבי עתק בפרוייקט סט"י ונגזרות נוספות שלו, המטרה היא לבדוק האם יש חיים תבוניים בעולם. אך ברגע שנכריז, כי גילוי חיים תבוניים הוא דבר מוזר, שמצדיק הטלת ספק במכשיר, שוב אין טעם בכל הבדיקה. אם אחרי שבעים שנה נגלה שדר שבדיקה מוצקה תאבחן אותו כשדר אנושי, אבל אז נטען שהמכשיר בעייתי, לא עשינו כלום.

זו היא דילמת המכשיר, והיא חלה באמת לא רק על מכשירים וחייזרים, אלא על דעה וידיעה בכלל. אנחנו סומכים על סוגי מידע שמעובדים על ידי המין האנושי, כמובן שאנחנו יוצרים גם מערכת סינון ומתעלמים מפייק, מהטיות, וכדו', ועדיין, רוב המידע נחשב מבחינתינו כאמין. ה'מכשיר' היא התבונה של המין האנושי. האם כשמשהו סותר את הנחות היסוד שלנו עלינו להטיל ספק ב'מכשיר'?

התשובה היא: ענין של הנחות יסוד. או במלים אחרות: כן. לרבים מאיתנו יש השקפות עולם, והנחות יסוד, וככל ש'מכשיר' פיזי או אנושי יציג ממצאים אחרים, אנחנו נטיל ספק במכשיר, כלומר לא נהיה מוכנים לבדוק את השאלה.

ולכן, אם נשאל בצורה הכי ישירה: נניח שאנו רואים סרט וידאו של יציאת מצרים ומתן תורה, שהמיכשור שלנו קובע שהוא אותנטי, לא מזוייף, לא פייק, לא בינה מלאכותית, המיכשור קובע שהסרט הוסרט בשלהי תקופת הברונזה, ושהמציגים אינם שחקנים. מה תגובתינו?

הנחות יסוד, מי שמניח שלא יתכן שיש בעולם רוחניות, בורא שמסובב את הדברים, וגורל מיוחד לעם ישראל, יניח שיש תקלה במכשיר. אכן תקלה מופלאה, אכן משהו שלא פתרנו. אבל זה או או: או רוחניות בורא נבואה ונסים, או תקלה במכשיר, תחליט לבד מה יותר לא הגיוני.

הבאג בטענה הזו, היא שאתה לא יכול לקבוע שמשהו 'לא הגיוני', לאור הידע והנסיון האנושי לכאורה, אם אתה כולל בהנחה שכל דיווח כזה יסווג כטעות במכשיר. קצת בסגנון השוודי של: אסור לדווח על אלימות של מהגרים, ומכאן כי אין שום מידע ונתונים על אלימות מהגרים.

ככל שאדם פתוח להקשיב לנסיון ולידע האנושי, הוא חייב לאפשר מצב בו הוא כן יקבל את המידע מן המכשיר.

אם האחראי על פרוייקט סט"י בנאס"א יכחיש סדרתית ועקרונית כל גילוי של אות שנראה מתוכנן, מתוך הנחה שחייזרים זה שטויות וסותר את הנסיון – חבל על המשכורת שלו, הוא לא בודק ולא חוקר.

כמובן שישנם מכשירים מקולקלים או עשויים להתקלקל, אני לא מתכוין לבקש ממכם השתקה כללית בנוגע לקלקול מכשירים, או אמונה עזה בצדקת כל מכשיר ובאמיתות כל פלט של בדיקה. אלא רק הבנה, שבדיקות הן הדרך היחידה שלנו לדעת משהו, ולכן ככל שבודקים, יש להתייחס לתוצאות הבדיקה כמשהו שיכול לענות על השאלה, האם קיים… או האם היה… ניטרול הבדיקה כתשובה, כמוהו כהימנעות ממנה מראש.

ולכן, ההיפנוזה, כ'טענת מכשיר מקולקל' בהקשר לידע אנושי על היסטוריה, שקולה לטענת הכחשה בכל מחיר. כל הידע שלנו על העולם מגיע מדיווחים אנושיים, גם כל הבדיקות והניסויים והתיאורים – מגיעים אלינו בתיווך של ידע אנושי, לא ביצענו אותם בעצמנו, הכל דווח לנו. כל השקפת העולם שלנו בנויה על דברים שידע אנושי מתווך לנו. האם אי פעם, מעולם, הוטל ספק בידע, מכל סוג, של אדם פרטי, של קבוצה, או של עם שלם, כידע שנשתל על ידי היפנוזה?

כמובן שלא, זה מסוג השאלות של 'אולי אנחנו חולמים', או 'אולי נבראנו אתמול עם הזכרונות של חיים שלמים'. למען האמת, זו שאלה הרבה יותר גרועה, משום שלהבדיל מחלום, או בריאה, שמציגים משהו אפשרי תיאורטית, לא ידוע לנו על אפשרות לשתול זיכרון קיבוצי על ידי היפנוזה. מבריאת העולם ועד היום לא דווח על מישהו שהצליח לשכנע קבוצה באירועים מתמשכים ומשמעותיים בדויים (כמובן שהנושא שלנו הוא אירועים היסטוריים ולא פרשנות, כדי לשכנע אנשים בפרשנות מעוותת אין צורך בהיפנוזה, מספיקה תקשורת).

ברור לי שהאתאיסט, יראה את הדברים כהודאה: מה יותר הגיוני, שיש לנו מידע חסר בתחום ההיפנוזה, או שיש בורא לעולם והוא הוציא את ישראל ממצרים והתגלה וכו'?

אכן, מבחינתו עדיף להניח בסך הכל שיש 'מידע חסר בתחום ההיפנוזה', או שעדיין, יותר הגיוני שמשה רבינו הצליח היכן שפרויד נכשל, מאשר שיש בורא וכו' וכו' הדבר המפחיד הזה.

הבעיה היא לא בהנחה בתחום ההיפנוזה, אלא במעגליות של הכחשת דיווח מכל סוג, הרי ברור שגם אם הרעיון של היפנוזה לא היה ידוע, האתאיסט היה מחזיק ברעיון אחר שברור לו שהינו יותר הגיוני, עיוורון זמני, מתקפת זייפנים על מגילות ארכיון, אסון טבע יחודי, קצר נוירולוגי מקומי במוחות של כל אלו שהיו במדבר. ולכל אחד מהרעיונות האלו הוא היה מצרף סקירת ספרות על ההיתכנות התיאורטית שלהם. ומכיון שכך, הוא לא צריך להתאמץ, העיקרון מובן: אי קבלת דיווח בכל מחיר, הטלת האשמה במכשיר, מתוך הנחות יסוד המעוגנות על אי בדיקה, במסווה של 'בדקנו ולא מצאנו'.

עם זאת, כהמלצה בלבד, הפניה המטריאליסטית אל ההיפנוזה היא סיפור ישן שעבר עליו הכלח, הגבולות והמשמעות של היפנוזה נחקרים כבר מאתיים וחמשים שנה, והתקדמנו קצת מאז. עם חדירתה של ההיפנוזה למערב (ראשיתה באלילות הקדומה) ניסו להסתכל עליה כמרפאת כל, כמסוגלת לגרום לשינויים משמעותיים, אך עם הזמן הובן, שאף מהפנט לא הצליח להשיג שום דבר מהותי בעזרת היפנוזה, אף אחד לא היפנט את מנהל הבנק כדי שיתן לו מליון דולר וישכח מהאירוע, או השתיל זיכרון בראשו של השכן שהוא חייב לו אלף דולר, אף אחד לא היפנט את ראש הממשלה כדי שיפעל למען ענין כזה או אחר. אף גבר לא היפנט את אשתו כדי שתבצע עבורו את כל רצונו, או להיפך, אף אדון לא היפנט את משרתיו ועבדיו כדי שיכרכרו סביבו למעלה מדרך הטבע, ואף מנהיג משיחי או צבאי לא הביא תועלת לעצמו בהיפנוט הצבא שלו, המיליציה שלו, או מה שיותר מרתק צבא האוייב, בקיצור כלום, שום דבר ממשי ומשמעותי לא יכול לנוע על ידי היפנוזה, למעט תהליכים פנימיים בנפש שאכן טובים לריפוי ולתחושה טובה, ותו לא.

אכן בשנת 1889 נגררה ההיפנוזה לבית המשפט, אישה בשם גבריאל בומפארד הזמינה לביתה אדם עשיר, כאשר נכנס היא כרכה חבל סביב צוארו, ושותף לפשע משך בחבל עד שהלה מת. רצח לשם שוד. משפטה של בומפארד היה משפט מתוקשר, בו עורך דינה טען כי היא היתה מהופנטת על ידי שותפה לפשע, ולא שלטה במעשיה. חוקר היפנוזה בשם היפוליט ברנייהם, שהשתייך למה שכונה 'קבוצת נאנסי' תמך בטענת עורך הדין, הוא ראה בכך הזדמנות להוכחת התיאוריות שלו על מרכזיותה של ההיפנוזה באפשרות שינוי התנהגויות בני אדם. קבוצת אחרת של מלומדים שכונתה 'קבוצת פאריס' בהובלת המלומד שארקו, טענה להיפך, זה לא יתכן. בית המשפט קבע כי קבוצת פאריס צודקת, הגברת גבריאל בומפארד אחראית למעשיה והיא נאסרה לעשרים שנה בעוון סיוע לרצח. חברה הוצא להורג תחת הגיליוטינה.

המלומד הצרפתי דה לה טורט התראיין לעיתונות הצרפתית ואמר כי זו תבוסה למדע ולמחקר, הקטנת ערכה של ההיפנוזה פוגעת ביכולת לחקור אותה ולהשתמש בה לעזרת האנושות. יתכן שדעתו השתנתה כאשר אחת המטופלות שלו ירתה בו מאקדחה, וטענה כי איננה אשמה והיא תחת היפנוזה… בית המשפט לא קיבל את טענותיה.

ההיפנוזה הגיעה למערב בסערה, היישר מהעולם האלילי, ב1770 צפה הרופא הווינאי פרנץ אנטון מסמר בטקס גירוש שדים באמצעות היפנוזה שערך כומר, הכומר למד זאת מפי אנשים שהגיעו מן המזרח ובעיקר מהעולם האלילי של ההודים. מסמר 'תרגם' את האירוע למושגי העולם המערבי, וטען כי בכל יצור חי יש 'נוזל מגנטי' עליו ניתן להשפיע בהיפנוזה, הטיפול שלו כולה מתחילה 'מסמריזם', וביתר פירוט 'מגנטיזם חייתי', הופעות היפנוזה (כלומר מסמריזם) נעשו נפוצות בקרקסים, אגודות סודיות התאמנו על התופעה החדשה וחשבו שהם משנים את העולם איתה.

ההיפנוזה הלכה ונעשתה נפוצה בריפוי, בין השאר של המחלה הדמיונית 'היסטריה נשית',  פרויד כרופא צעיר עדיין צפה בטיפולים פומביים בהיסטריה נשית כביכול ע"י היפנוזה, וקיבל השראה לרעיונות החדשניים שלו, עם זאת עדיין היתה ההיפנוזה חלק מהטיפולים אצלו וגם אצל ברויאר.

עד היום היפנוזה משמשת כבידור ציבורי, כאשר מהפנט יכול לגרום למהופנטים לעשות פעולות שונות, אבל זו נקודת השיא שלה מבחינת המחקר והידע שלנו. גם ברפואה היא משמשת כגורם מרגיע, זרז לריפוי עצמי, תמיכה בהחלמה וכדו'. מבחינת הידע שלנו, היפנוזה היא לא הכלי המתאים לשתול זכרונות קיבוצים בעם שלם.