שאלה: אזכור דן בתורה

שאלה: כאן כתבתם על כך שאזכור דן בתורה אינו אנכרוניזם, ראיתי כאן, שZvi M. Aranoff התקיף דבריכם בחריפות, אם אפשר להתייחס.

תשובה: אכן, נשמט מעינינו פוסט זה מ2017, אבל טוב מאוחר מלא כלום…

ארונוף מציין למקור בו קרא את הדברים, אתר תיק ידען, זה הוא אתר שהיה ברשת לפני כעשר שנים, שם הוא קרא גירסא מוקדמת של הקטע שלינקקת אליו במאמר 'אנכרוניזמים' שבאתר רציו.

ארונוף שם הגיע למסקנה שיש בה 'שקר גס', ובפאתוס מליצי הוא מציג לקוראיו את ה'שקר המחבת"י' (הגירסא המוקדמת שקרא, היא משנת 2007), ננסה לתקצר את דבריו, ולראות הכצרחותיו…

על המשפט שלי "בני ישראל חיו בארץ מימי אברהם ועד ירידת יעקב למצרים כמאתיים שנה, והם היו קבוצה אתנית גדולה בעלת זיקה מובהקת לארץ. אפשר בהחלט שדן נטע יתד באזור הצפון, וזו פשר ההגירה של בניו מנחלתם בימי השופטים, ולכן גם קראו את המקום בשם אביהם, מה שלא עשו שאר השבטים". הוא כותב:

"(א) אין בסיס עובדתי לקביעה שישראל היו קבוצה אתנית גדולה בארץ ישראל מאות שנים לפני תאריך יציאת מצרים. האזכור הקדום ביותר לישראל מופיע באסטלת מרנפתח (סביבות 1207 לפנה"ס), וכן הממצא החומרי בעל סממנים שניתן לכנותם ישראליים מופיע לראשונה במאה הי"ג לפנה"ס, לא מאות שנים קודם לכן. גם לשיטתו של מייטליס ("לחפור את התנ"ך") המקדים את התקופה הישראלית למאה הט"ו לפנה"ס, אין ראיה לקדמותם של הישראלים קודם לכן.

(ב) רעיון זה אינו מתאים עם התיאור המקראי: "בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה, ועתה שמך יהוה אלהיך ככוכבי השמים לרב" (דברים י כב), וכן הפסוק, "ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב". לפי המקרא, יעקב וצאצאיו ירדו למצרים כקבוצה קטנה ושם התפתחו לעם שלם, לא שהיו קבוצה גדולה לפני שירדו מצרימה.

רעיון זה אף אינו תואם לסיפור היציאה ממצרים, הפחד מפני המפגש עם הפלשתים (שמות יג יז), סיפור הכיבוש, ועוד. אם בני ישראל היו קבוצה גדולה לפני הירידה לכנען, ולכנען ירדו רק שבעים נפש מתוכה, הווה אומר שחלק גדול מהעם נשאר בארץ כנען, לא קיבל את התורה(!), יכל לקבל את פני אֶחָיו היוצאים ממצרים, ולא היה צורך שישראל יכבשו את הארץ באופן אלים.

(ג) העיר ליש הייתה עיר פניקית שנזכרת בכתבי המארות המצריים ובתעודות מארי מהמאה הי"ח לפנה"ס. הווה אומר שבתקופת האבות היא עדיין הייתה ידועה בשם ליש ולא דן.

(ד) ברשימת ערי פרעה תְחוּתְמֶס השלישי שעלה אל כנען ב־1486 לפנה"ס (רשימותיו גולפו על קירות המקדש בכַּרְנַךְ) מופיעה העיר בשם ליש, לא דן (לפרטים ר' J. Simons, 'Handbook for the study of Egyptian topographical lists relating to Western Asia', List I, #31 (p. 116), and List II, #26 (p. 123), וכן ANET, 242 ובמ"מ שם).".

 

כל ארבעת הטענות האלו הן פשוט שטות והבל, שום קשר בין מה שאמרתי לבין השגותיו.

א. הסעיף כולו שגוי, נניח שלא מצאנו שום זכר לקבוצה זו, האם זה אומר שלא היתה קיימת? וכמובן שהאמירה 'קבוצה אתנית גדולה', לא באה במובן שהמצרים היו חייבים לאזכר אותם בהכרח (אשור למשל, היתה קבוצה אתנית ענקית, אבל אין שום אזכור ברור שלה במצרים העתיקה, גם החיקסוס שכבשו את מצרים למאות שנים, כמעט ולא מוזכרים), אלא במובן שהם רצו לנחול את הארץ והיו להם עבדים וקרובים ומקנה וגם נחלות. גדולה יותר מעשר איש, לא גדולה במובן של אימפריה.

סממנים ישראליים – הם סממנים של התנחלות, אין שום קשר לתקופת האבות שהיו בעיקר נודדים. ובניגוד לדבריו, יש כן ממצאים קדומים ישראליים, מוזכר שבט אשר בצפון, מתקופה הקודמת להתנחלות. וכמובן אם הזיהוי עברים – חבירו נכון, יש אזכורים רבים שלהם מהתקופה הרלבנטית.

ב. שוב חוסר הבנה של הטקסט, אלו שירדו למצרים היו שבעים נפש של בני יעקב, הקבוצה האתנית של העברים היתה רחבה הרבה יותר מבני יעקב, כבר אברהם לוקח איתו את 'הנפש אשר עשו בחרן', ושנים רבות לפני יציאת מצרים יש לו 318 חניכים, בני ברית בקרית ארבע, יהודה יושב בנחלת יהודה ויש לו חבר עדולמי, שכם שייכת ליוסף גם כאשר יוסף במצרים נכדתו שארה בונה שם בנינים, יאיר בן מנשה בונה חוות בעבר הירדן. יוסף מדבר על 'ארץ העברים', יעקב מדבר על 'אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי'. בכל מקרה על בני ישראל בפועל נמנים רק צאצאי אותם שבעים נפש, זה  לא אומר שכל השבט והמקנה הגדול של האבות היו רק אלו.

ג. חוסר הבנה משווע, וכי טענתי שהכנענים קראו למקום דן? באפשרות זו נטען רק שבני ישראל ייעדו את המקום לשבט דן ולכן נקרא בפיהם על שמו. ולכן גם היגרו בני דן צפונה בהמשך.

ד. שוב חוזר על אותה שגיאה.

בנוגע לטענתו של ענבל, "עיר זו נזכרת בחליפת מכתבים בין אמנחותפ בנו של פרעה תהומס לבין מלך מצרים, (פורסם ע"י הלוי בכתה"ע Revue des Euives מס' 218)", יש לציין שחיפוש מקיף לא העלה כל כתב־עת בשם "Revue des Euives", ולמעשה, Euives איננה מלה בשום שפה. ככל הנראה כוונתו לכתה"ע Revue des Etudes Juives, בו יוסף הלוי כתב רבות, וענבל, שכנראה אינו יודע צרפתית, כתב Euives במקום Etudes Juives. אך במגזין זה, שנוסד בשנת 1880, אין גיליון מס' 218. הגיליון המאוחר ביותר נכון לשנת 2017, הוא מס' 176.

קטע זה הועתק מכלי שני, כנראה מתוך תולדות ישראל לזאב יעבץ, ויתכן שנפלה בו טעות, או שזה הוא שם מקוצר לירחון זה, שהשתמשו בו בעבר, מדובר ב2007 לפני שניתן היה לבדוק כל דבר באופן מקוון. אם טעות העתקה של איזה רפרנס הוא השקר המחבתי הגדול של ארונוף, אזי הכל בסדר.

מרוב התרגשות והתלהבות מנפיק ארונוף את ההכרזה הנלעגת הבאה בתור:

לאור זאת, כל עוד ענבל לא יביא את המקור המדויק לטענתו, כך שנוכל לבדוק את הדברים בעצמנו, נצטרך להניח ששקר בפיו, והוא, כהרגלם שלא בקודש של מחזירים בתשובה, בדה מראה מקום וייחס לכותב דברים שמעולם לא כתב. הוא הפנה לכתה"ע שאינו בהישג יד של רוב מוחלט של הקוראים (כרכי REJ, בפרט אלה מהמאה הי"ט (התקופה בה כתב הלוי), נמצאים בעיקר בספריות עיון גדולות ואינם קלים להשגה), וכתוב בשפה שרוב מוחלט של קוראי אתרו אינם מבינים (וכך, גם אם יצליחו למצוא עותק, לא יוכלו להבין את מה שנכתב בו) . כידוע, "הרוצה לשקר, ירחיק עדותו": ענבל הניח שאין מי שיבדוק את המקור שאליו הפנה, ולכן הרגיש חופשי לבדות קביעות כאוות נפשו.

וואו, כמה מחשבה הושקעה במראה המקום הזה!! ממש תכנון קפדני של כל פרט…

בכל מקרה כפי שנראה בסמוך, השם הקדום דן לאיזור נמצא גם נמצא בכתבים המצריים, כך שממש לא משנה אם המקור שהביא זאב יעבץ מדוייק או אפילו שגוי לחלוטין.

ענבל ממשיך וטוען, "ביחזקאל יז' מוזכרת גם עיר בשם דן שאינה מקבילה למיקומה של דן הישראלית. כן העיר רד"צ הופמן (בפירושו לבראשית) כי היא הנזכרת בש"ב כד ו "דן יען" שבארץ הגלעד, כנראה גם מן האזור הגאוגרפי בו נלחם אברהם, כאשר הגיע עד חובה משמאל לדמשק ― בשטח של ארם ― סוריה, ולא רק במקורות הירדן שבעבר המערבי. עצם שמו הקדמון לכל הדעות של נהר הירדן, היורד מדן, כולל בתוכו את הכינוי 'דן' וסביר מאד שישובים הכרוכים בו, או שהוא כרוך בהם, או במקורותיו, יכללו את השם דן. בין אם הוא קודם או שהישוב קודם, זהו דבר מצוי מאד בעת העתיקה, ואין להתפלא גם אם ישנן כמה וכמה 'דן'. (השם ירדן נזכר כבר בפפירוס אנאסטאסי א, בפרסית עתיקה "דן" פירושו נהר". אנצ"מ ערך ירדן)."

כעת הוא מעלה סברא אחרת, וטוען שהעיר דן המתוארת ביהושע ושופטים איננה העיר דן המתוארת בבראשית ובדברים. אולי בלית ברירה היה ניתן לקבל תירוץ זה ביחס לפסוק בבראשית, אך אין לקבלו ביחס לפסוק בדברים הכותב שאלוהים הראה למשה את כל הארץ עד דן. הביטוי "מדן ועד באר שבע" מופיע במקומות רבים במקרא במשמעות של 'כל ישראל' (שופטים כ א, שמו"א ג כ, שמו"ב ג י, יז יא, כד ב, טו, מלכ"א ה ה ור' עמוס ח יד) וברור שהכוונה לדן הידועה לנו, בצפון א"י. כוונת הפסוק בדברים היא שאלוהים הראה למשה את כל ישראל, מהעיר הגדולה בקצה הדרומי ביותר עד לעיר הגדולה בקצה הצפוני ביותר. כך גם יש לפרש את הפסוק בבראשית, כי לכאורה כוונת המספר היא לומר שמאחר שאברהם כבש עד דן, רכש הוא לו ולצאצאיו את הזכות על אזור זה, ולכן יכולים צאצאיו, בימי משה, לכובשם. היינו שהוא מתייחס לאותה דן שמשה ראה בימיו. בהכרח אפוא שפסוק זה נכתב לאחר הכיבוש, ותירוצו של ענבל נופל.

הבה ונתחיל מהעובדות, השם ירדן נזכר לפני הכניסה לארץ במקורות מצריים, הנהר נקרא דן, ומכאן שהשם דן היה שייך לאיזור שם קודם הכיבוש.

ייתכן שזו הסיבה שבני יעקב ייעדו את האיזור לשבט דן, ובכל אופן בימי משה כבר היתה תכנית חלוקה שמתבטאת בברכות משה, ולכן אין זו עדות לכך שהכיבוש התרחש, אלא שהיו נחלות המיועדות לשבטים שונים.

ההרמוניזציה של שמות היא ענין רגיל במקרא, כמו למשל נחל אשכול שנקרא על שם האשכול, אך גם אשכול חברו של אברהם גר שם. באר שבע נקראה על שם השבועה אך גם על שם שבע הכבשות. יעקב עוקב את אחיו פעמיים ושלש. גם בביטויי לשון התורה כותב למשל 'אשר ישכב את אשה שכבת זרע', כאשר 'שכבת' מתפרש גם כשם העצם וגם כשם הפועל. בנושא הנחלות עצמו, יעקב אבינו אומר 'אני נתתי לך שכם אחד על אחיך', כשהוא מתכוין לעיר שכם, שייעד יעקב ליוסף, אך גם לביטוי 'שכם אחד' בהקשר של השכמה, הכתף.

גם לענינינו כותב חוקר המקרא אשר וייזר, שדן הוא השם הקדום של המקום, לפני שהכנענים קראו אותו ליש, ובני ישראל "חזרו ודרשו את השם הקדום על שם אביהם דן".

את הענין הזה אינו מבין ארונוף, בכתבו:

יש שניסו לתרץ שבבראשית ובדברים מדובר אודות *אזור* שנקרא דן, שנקרא כך עוד מתקופת האבות, ואילו ביהושע ובשופטים מדובר אודות *העיר* דן, ששמה שונה רק לאחר הכיבוש. אך קשה לקבל תירוץ זה לאור ההסבר בפסוק ששם העיר שונה לדן בידי בני דן שכבשוה. יהיה זה צירוף מקרים מופלא, שבני דן יכבשו אזור שנקרא בשם דן ללא קשר לשם אביהם, ואז הם שינו את שם העיר ליש/לשם הנמצאת באזור דן, לדן, על שם אביהם, ללא כל קשר לשם האזור המקורי.

אין זה  צירוף מקרים אלא הרמוניזציה, אגב, גם בזמננו, כאשר נותנים שם סמלי למקום, מתחשבים בשם הערבי הקדום, גם אם אין מדובר במשמעות המקורית שלו, למשל, 'תל הרבג' בערבית, נקרא 'תל רגב' בעברית, אין מדובר בצירוף מקרים מופלא אלא בהרמוניזציה. העובדה שהאיזור כולו נקרא דן, או חלקים ממנו, היתה סיבה לחשוב שהמקום הזה ראוי לדן מששת ימי בראשית.

נחום איש גמזו דרש את שם מקומו כ'גם זו לטובה', ואף בשפה הערבית התופעה מצויה מאד, את שם העיר 'עדולם' המירו הערבים ל'עיד-אל-מאה', ו'דיבון' המקראית נעשתה 'דיבאן' – מקום זאבים, 'תרעלה' המקראית – תל-דיר-עלה, נחלתו של הפרדסן מראשוני פתח תקוה, מאיר אפלבאום, כונתה אצל המקומיים 'תל אבו-אל-בום', – 'אבי הינשופים'. גם העברית המודרנית נוהגת כך, בהמרת 'כולרה' ל'חולי-רע', 'פרוטוקול' ל'פרטי-כל', 'גניוס' ל'גאון'. וראה מאמרו של ארי שבט 'תופעת השמות הכפולים והכינויים לאישים ומקומות בתנ"ך' (עלוני ממרא 23 , תשע"א), וכן: מ. גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן תשמ"ח, יואל אליצור, 'מקום בפרשה', עמ' 51 ואילך. לרשימה יש להוסיף את השם 'קנגורו' שמקורו בשפתם של הילידים האוסטרליים, וגם בעברית דורשים אותו 'קן-גור'.

בסוף דבריו הוא חוזר על חוסר ההבנה הפטאלי של הטקסט, כשהוא מתאמץ להוכיח שהישראלים הגיעו לדן רק במאה היב', כאילו מישהו טען אחרת…

לסיכום, שתי האפשרויות שהובאו במאמר על אנכרוניזמים אכן ריאליות ומסבירות את האזכור של דן בתורה.