נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

שאלה: בשביל רעיונות על טבעיים אני רוצה הוכחה יותר חזקה.

שאלה:

אני קורא כאן מאמרים עם הוכחות היסטוריות לנסים, להתגלות האל. ואני אומר, נניח שההוכחות האלו הגיוניות, והיו מספיקות בשביל לשכנע אותי שסיפור מסויים אכן היה. אבל ברגע שאתם מנסים ג"כ לטעון מכח הסיפורים האלו לדברים לא טבעיים, שמנוגדים לכל מה שידוע לי ולנסיון שלי ושל עוד מליונים אחרים. ולא עוד אלא שהם דורשים ממני כ"כ הרבה, אבקש הוכחה יותר חזקה, אבקש 100%, אפשר?

תשובה:

ראשית מעט על מהות המושג 'הוכחה', ועל איך מקבלים החלטות, ולאחר מכן נתייחס לגוף דבריך.

המונח 'הוכחה' במובן החמור שלו, מתייחס לעולם המתמטיקה, כאשר מנוסחת הוכחה מתמטית, אין מדובר במשהו 'הגיוני' או 'סביר', אלא בתיאור של עובדה, כלומר ישנו תרגיל המתאר את היחסים בין המספרים, ונותן תשובה מוחלטת לשאלה המספרית/כמותית.

הסיבה שהמתמטיקה יכולה לספק לנו הוכחה מוחלטת, היא שכשאנו עוסקים במתמטיקה אנו עוסקים בעולם מופשט, ולא במציאות. כאשר מדובר במציאות, לעולם אין הוכחה 'מוחלטת', שכן המדידה היא תהליך אנושי. גם אם על הנייר יש תרגיל ברור, ה'תרגום' של המציאות לתרגיל הזה, הוא מלאכה אנושית ומוגבלת במגבלות האנושיות. אם המדידה מתבצעת ע"י מכשיר, היא ג"כ כפופה לראיה ולתפיסה האנושית.

אמנם, ניתן לחלק את השאלות שאנו מתחבטים בהן, לשתי סוגים עיקריים: שאלות בהן איננו חייבים להחליט, ושאלות בהן אנו חייבים להחליט.

על הסוג הראשון אפשר למנות למשל, הצעה להשקעה במניה, נניח שאדם מציע לנו להשקיע סכום כסף במניה, שייתכן שתרויח, או אולי אפילו סביר שתרויח. אנחנו לא חייבים להשקיע, גם אם ההגיון נראה לנו, ייתכן שכן, ואולי לא, אנחנו לא חייבים לקחת את הסיכון. סביר שאם סיכויי הריוח יהיו 100% או 99% שלא נסרב, אבל בכל מקרה איננו חייבים להחליט.

(אגב, אפילו ענישה של רוצח או גנב, היא קרובה לגדר החלטה שלא חייבים להחליט, מכיון שאנחנו לא חייבים להעניש בכל מקרה. אנו לא מוציאים להורג עד שההוכחה אינה קרובה לודאי, וכך לגבי ענשים אחרים לא מספיק שצד אחד יהיה יותר סביר, אלא "מעבר לספק סביר", כלומר שאין טעם להטיל ספק).

על הסוג השני אפשר למנות, החלטה רפואית, במקרה ומתעוררת שאלה, האם לנתח, או להימנע מניתוח. כאשר שני הצדדים עלולים להוות סיכון, לא מדובר בניתוח פלסטי. אלא בניתוח הנוגע לסיכון חיים. אין לנו את הפריביליגיה לבקש מהרופא או ממי שמייעץ לנו או מהמציאות – הוכחה של 100% לסבירות הניתוח. לא רק שאין טעם לבקש, אלא שבמציאות אין. סבירות הצלחה של ניתוחים  לא יכולה להגיע ל100% וגם לא להתקרב לכך. הבעיה שלנו היא שאם נגדיר את הצלחת הניתוח כ80% למשל, ואת הסיכון שבאי עשיית הניתוח כ60% למשל, הרי נשארנו עם 70% לטובת הניתוח. כלומר 70 מתוך 100 בני אדם שבמצב המדובר יחליטו לא לעשות כלום, ימותו.

חלק גדול ואולי רוב ההחלטות בחיינו, דומות יותר לסוג השני, אנו חייבים לקבל החלטה. לא רק מפקד בצבא/שוטר/מאבטח חייב לקבל החלטה, כשברור שסיכון חיים יש בין בנקיטת פעולה, בין בהימנעות מפעולה. אלא גם כל אדם, לא רק במצבים רפואיים, אלא בכל מקום, בנהיגה, ביחסים עם בני אדם, בהחלטות כלכליות. אנו עומדים מול ספיקות מאד גדולים כל הזמן, אבל נאלצים לקבל החלטות. גם כשאדם מחליט להתחתן עם בחירת ליבו, הוא לא יכול לנסות להמיר את הטיעונים לאחוזים ולדרוש וודאות של 100% שזה הצעד הנכון עבורו. שכן היכולת שלנו לענות תשובות בקשר לאופי של בני אדם, לסבירות כלכלית, ולכל דבר אחר, מוגבלת מאד. המציאות משתנה בכל תנאי ובכל זמן ובכל מקום, הידע שלנו הוא כללי, אבל לקבל החלטה מוכרחים.

ולכן הטענה שאם החלטה מסויימת דורשת ממך הרבה – עליך לדרוש 100% הוכחה, לא נכונה. הדרישה הנכונה היא לברר ב100% מהיכולת שלך. מפקד בצבא המקבל החלטה חייב למצות 100% מהיכולת שלו לדון על זה ולבדוק את האפשרויות, אדם המקבל החלטה להתחתן או חלילה להתגרש חייב גם הוא למצות כל מה שהוא יכול כדי לבדוק. אבל התוצאה הסופית לא נותנת לו 100% ידע, אלא רק הכרעה ברורה לצד אחד. ז"א: כאשר ברור לך שהרבה יותר סביר לעשות ניתוח, לנקוט בפעולה, להתחתן, הרי אתה חייב ב100% ללכת אחרי הצד היותר סביר.

גם בנושא שלנו, אם אתה מסתפק האם האל התגלה והוא דורש ממך דברים, או שלא קרה דבר כזה מעולם ואתה יכול 'לצפצף', אתה לא יכול לדרוש משום צד 100%, ולעולם לא תוכל להשיג הוכחה מתמטית לא שההתגלות אירעה, וגם לא שהיא לא אירעה. אבל אתה חייב לדרוש שההכרעה לצד אחד, איזה שלא יהיה, תהיה הרבה יותר חזקה ומשמעותית. – וזה כל מה שהחיים מנקודת הידע שלנו יכולים לספק לך.

ולכן במדה ומסקנתך היא שהצד שאין שום סיבה לחשוב שאכן ההתגלות היתה, הוא הצד היותר חזק, היותר מכריע – תהיה צודק. אבל במדה ולהיפך, זה מספיק.

כעת, בנוגע לטענה המרכזית, שכשמדובר על נס או דבר לא טבעי "המנוגד לכל מה שידוע לנו ולמליונים רבים", צריכים הוכחה יותר חזקה. זו טענה מוכרת – אך שגויה.

ראשית, נס לא מנוגד לשום דבר שידוע לנו. אנו כיום, במסגרת התרבות המערבית מפרשים את המציאות בהתאם להנחות היסוד של הטבע, ולעולם לא נפרש התרחשות מסויימת כנס. ולכן אדם לא יכול לראות דבר שאינו מוכן להכיר בו. גם במקרה שמזהים "נס רפואי" ואף משתמשים במונח זה, מניחים בד"כ שיש איזה הסבר טבעי, זו הנחה ולא עובדה. אנשים שמאמינים בנסים לעומת זאת, כן רואים נסים, משום שהם מפרשים אפיזודות שונות בחייהם ובחיים של אחרים כנסים, ואף מתעדים אותם בצורות שונות ומפרסמים אותם בספרות מיוחדת. כלומר, השאלה אם יש נסים בעולם תלויה בהנחות יסוד, אבל אין לנו שום ידע מקדים נגדה.

נכון הדבר שמצויים המון שרלטנים בתחום, משום שיומרה לנס עשויה לספק שליטה וכסף, מצרכים מבוקשים מאד בזמננו. אבל אי אפשר להכחיש שאלה יסודית פילוסופית ע"י שימוש לא הוגן שנעשה במונח. והרי השרלטנות מצויה בהרבה תחומים אחרים, וכי משום שישנן הונאות מיידוף ושיווקי פירמידה, זה אומר שיש משהו לא הוגן או לא נכון בכלכלה ומסחר? או משום שישנם המון טיפולים כביכול לגוף ולנפש, זה אומר שאין דרכי טיפול שעוזרות באמת לגוף ולנפש? ברור, שכשבודקים תחום כזה יש לנטרל שרלטנות ולבדוק משהו שלא יכול להיות נתון למניפולציה של שרלטנות. וזה בדיוק העיסוק בהתגלות מאד מסויימת, ולא בעצם הטענות לנסים ולהתגלויות בכל זמן ובכל מקום ע"י כל שרלטן.

הטענה של דיויד יום, שיש יותר שרלטנים מאשר עושי נסים. נכונה למי שלא יכול או לא מוכן לבדוק, ולכן סומך על הרוב, כל דפריש מרובא פריש. ובזה הוא צודק. מבלי לבדוק, סתם טענה על נס תתפרש מן הסתם כטענה של שרלטן. אבל זה לא יכול למנוע ממי שרוצה לבדוק את הטענה, והרי בידינו לבדוק אותה בדיקה היסטורית.

מי שמניח את המטריאליזם כהנחת יסוד, לא ישתכנע משום תיאור של נס, הוא תמיד יניח שיש כאן משהו טבעי שלא גילינו ואולי עוד נגלה, כמו שהראינו באריכות ב 'נס וטבע ביציאת מצרים', וכן: 'על נסים והתגלות', אבל מי שפתוח לשתי האפשרויות, ייאלץ לקבל את תוצאות הבדיקה.

(הוקינג אומר בריאיון: "דתות מאמינות בנסים, אך אלה אינם מתיישבים עם עקרונות המדע", ברור שזו שטות, המדע אינו יכול לקבוע אם יש נסים או לא, הוא יכול רק לנסח את ההתנהגות הלא נסית ואת החוקיות שלה. וכבר לגלגה עליו…)

האם יש טעם לדרוש הוכחה 'יותר חזקה'? לא, כמו שראינו לעיל, ההוכחות לדברים שהחיים שלנו תלויים בהם, באות ע"י שצד אחד יותר חזק ומכריע מהצד השני. אין לנו את הפריבילגיה לבקש עוד ועוד הוכחות, כל עוד ההוכחה לצד אחד הרבה יותר חזקה.

מי שלא מניח כהנחת יסוד שאין אלהים, או שלא היתה התגלות, צריך להיות פתוח לקבל את העדות. שהרי אם יניח מראש שאינו מוכן לקבל עדות – הוא לעולם לא ידע ולא יקבל את התשובה, הוא לא באמת פתוח לדיון. גם אם תבא לפניו עדות על התגלות שקרתה אתמול לפני 600,000 אנשים שהוא מאד מעריך, הוא לא באמת ישתכנע, כי הוא מניח הנחות יסוד שונות. רק מי שמודה שיקבל עדות אמינה בת ימינו, יכול לדון באובייקטיביות על השאלה אם היתה התגלות כזו בעבר.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of