שאלה: לאחרונה אני רואה הרבה פעמים מובאים דברים מוזרים בסרטים שרבנים מלמדים תלמוד, לדוגמא, אחד מקריא מהתלמוד, שלגויים יש טבע אחר בגוף, ואי אפשר ללמוד מהתופעות שלהם על הגוף של ישראל, כי הם אוכלים מאכלות אסורות. האם זו לא גזענות? זה לא נשמע רציני, והיום ברור שזה שטויות, אין תרופות לחרדים ותרופות לחילונים, איך אפשר להבין את זה?

תשובה: אכן, לצערינו בעידן של תקשורת מהירה, אנשים יכולים להעביר קטע חתוך משיעור, חצי דקה, בלי להבין את הקשר הדברים, ולצופה זה יכול להישמע מגוחך, לפעמים גם המגיד שיעור לא מדייק בדבריו, או לא מספיק מסביר. כל אחד יכול היום להעלות סרט בו הוא מקריא גמרא. אבל כדי להבין את הדברים יש להעמיק ולחקור סביבם, ולא לשמוע שתי מלים וישר להריץ הלאה.

הנושא בגמרא הוא כזה, ישנה הלכה עתיקה, להיזהר מפירות נגוסים שנמצאים בטבע, או ממים מגולים, מכיון שבזמנם היה מצוי נחש זעיר שהיה נוגס בפירות או שותה מים, ומשאיר בהם מהארס שלו. חכמי המשנה הקפידו על זה מאד, וסיפרו על מקרים של הרעלה ממצבים כאלו.

החכם שמואל, שהיה בעצמו רופא, שאל את האמורא המפורסם רב, כיצד יתכן שישנה קבוצה של גויים שאינם מקפידים על כך, מדבריו נראה שרוב הגויים היו מקפידים על זה, ורק קבוצה מסויימת שנקראה 'ארמאי זוקאני', לא היו מקפידים. ועל כך השיב רב: שהם רגילים לאכול שקצים ורמשים, בהרבה שקצים וברמשים מצוי שיש ארס, אדם שמכניס לגוף שלו ארס בכמויות קטנות, נעשה מחוסן. מגדלי דבורים מחוסנים מעקיצות דבורים, מגדלי נחשים גם הם מחוסנים הרבה יותר מאשר האוכלוסיה מול נשיכות נחשים, הגוף מפתח נסיוב. לכן אנשים כאלו חסינים לארס.

כך שעצם הרעיון, נאמר על פי הנסיון, ויש בו גם הגיון ומתאים למה שידוע לנו כיום, לפחות באופן כללי שהדבר אפשרי תיאורטית.

נכון הדבר, שאחרי שרב אמר זאת לענין גילוי, היו חכמים שהעלו את הרעיון בנוגע לעוד נושאים, כאפשרות, אבל בודאי לא כאיזה כלל שיש שני סוגים של ריפוי או של מחלה, אלא במקומות שרלבנטי הנושא של שכיחות ארס בדם.

באופן כללי, לא כל דבר שכתוב בתלמוד בענינים רפואיים, אנחנו מצליחים להבין בהתאם לידע של זמננו, אבל זו לא סיבה לזלזל בדברים כאילו כתבו חלילה דברי הבל בלי להבחין.

כשמישהו שולח לך סרטון עם קטע של מגיד שיעור שמקריא גמרא, זו לא הדרך להבין את הרקע של הדברים, בפרט שבשיעורים מתמקדים בד"כ בחלק הלימודי וההלכתי, ולא תמיד משקיעים מספיק בלהסביר את הענינים האגדתיים, ולפעמים גם המגיד שיעור לא קורא את הדברים כמו שצריך. למשל, קטע שיעור מאד נפוץ מציג את המשפט ממסכת שבת ס"ב: "רבי אליעזר סבר, מאן דרכא למירמיה? אשה שריחה רע", כאילו הוא מפוסק "אשה, שריחה רע", מי שמה בושם? האשה, שריחה רע. כאילו מדובר על כלל הנשים. בעוד הקריאה הנכונה היא "אשה שריחה רע", אשה שמרגישה שיש לה ריח רע, היא תולה על עצמה צלוחית בושם קטנה, ולכן אין חשש שתוריד אותו, כי לא סתם תלתה על עצמה.

סרט אחר מראה את המגיד שיעור קורא את הגמרא "אבריה דרב יוחנן כחמת בת תשעה קבין", ומפרש שמתייחסת לאיבר המין, בעוד לפי רוב המפרשים הכוונה לסתם אבר של גופו, כנראה לירך. ועוד רבות כאלו.

לנושא השאלה. דוקא כיום, ברפואה המודרנית, קורה דבר הפוך, רופאים צוברים ידע על הבדלים שונים בין גזעים ותרבויות בסגנון ואופי המחלה (אחת התופעות המוכרות היא מחלות גנטיות אופיינית לאשכנזים כמו טיי זקס, ובכלל כל ביקור אצל גנטיקאי פותח בשאלה על מוצא, גזע, ועדה, כי יש לזה רלבנטיות רפואית), אבל גופים ידועים מאיימים שלא להשתמש במידע כזה כי מדובר בגזענות (או שמסבירים שההבדלים בהתייחסות הרפואית, נובעים מדעות קדומות, כשבתוך הדברים רואים שיש באמת הבדלים). אמנם, בהתאם לאפנה רוצים לפתח דוקא רפואה נפרדת לגברים ונשים , בטענה שההבדלים במנטליות ואורח החיים משפיעים על המידע הרפואי הכללי.