שאלה: מה המשמעות של דברי חז"ל שנשים מתות בשעת לידתן על איסור נדה? הרי בזמננו נשים בכלל לא מתות בשעת לידתן, למעט מקרים חריגים, ואילו את מצוות נדה שומרות פחות ופחות? נראה שחז"ל פשוט הסבירו תופעה שראו, אבל האמת היא שסיבת המוות היתה זיהומים וחוסר ידע רפואי.
תשובה: חז"ל אמרו "על שלשה דברים נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר" (משנה שבת לא:).
ההסבר למאמר זה, מובא שם בגמרא "מאי שנא בשעת לידתן, אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא", כלומר, כשהשור שוכב קל לשחטו, "הואיל ואיתרע מזלה מזומנת פורענותה לבא" (רש"י שם לב.). לפי העיקרון שנזכר בחז"ל בהרבה מקומות שבשעת סכנה השטן מקטרג, העובר תחת קיר נטוי מזכירין לו עוונותיו (ר"ה טז:).
ולכן, בזמנם באמת לידה נחשבה לסכנה גדולה ואחוז גדול מהיולדות היו מתות למרבה הצער, עקב התנאים הסניטריים וחוסר הידע כמו שכתב, ולכן באותם זמנים היו מזכירים להן עוונותיהן, והמצוות שהנשים מופקדות עליהן הן הזכות שיכולה להציל אותן, או להיפך חלילה, לסכן אותן. כיום הלידה במקרה והיא נעשית בקרבת מיכשור רפואי וידע מודרני, אינה בגדר סכנה. אבל עדיין ישנן סכנות רבות החל מתאונות דרכים וכלה במחלות חשוכות מרפא, וכשאדם מגיע לשעת סכנה, חלק ממה שקובע את גורלו הוא זכויותיו, גם היום יש מצוות מיוחדות לנשים ומצוות מיוחדות לאנשים, וכל אחד יכול להתחזק במצוות המוטלות עליו, בכדי לצלוח את שעות הסכנה.
נראה שהתשובה מחזקת את השאלה שאין קשר בין מיתה בשעת לידה לאי/שמירת נידה. אשמח לתשובה ברורה.
מובן ששעת לידה היא זמן של מצב בריאותי מסוכן
ובהתחשב שבזמן חז'ל לא היו אמצעיים רפואיים כמו שיש היום היו יותר מיתות של נשים בזמן הלידה.
איך הדבר מתחבר עם עניןן שמירת נידה או אי שמירתה
כאשר אדם במצב מסוכן, במקרה זה יולדת, חלק ממה שקובע את גורלו הוא זכויותיו
ולכן אמרו חז"ל שזכויותיה של יולדת יכולות להשפיע על יציאתה מהסיכון
זה משפט שתמיד נכון
דא עקא שלשמחתינו כיום לידה אינה מצב מסוכן, הסיכון זניח
אמנם אם חלילה יולדת כן נכנסת למצב מסוכן מסיבה כל שהיא, אז כן, גורלה תלוי גם בזכויותיה
איך "זה משפט שתמיד נכון"?
אם אתה מאמין שהוא נכון אז בעייניך הוא נכון.
הוא לא נכון עובדתית, איך ניתן להוכיח שאם אדם עשה מצווה אז זה יציל אותו מפורענות או סכנה
לא כתבתי שניתן להוכיח שהוא נכון
אלא ביחס לשואל שטען שהמשפט שגוי כשהשתנו אחוזי התמותה
על זה אמרתי שהמשפט הזה תמיד נכון, במובן של 'יכול להיות נכון', ולא שהוא מוכח
הוא מתאים לרוח התורה והנביאים שמלמדים את היסוד הזה
אבל לא בהכרח שכל דבר ניתן להוכחה ישירה
אז ניתן לומר שבזמן חז"ל היו אחוזי תמותה גבוהים
וכצורך של חז"ל לשלוט במאמינים הם הזהירו שאם אשה לא תשמור אז תמות בלידה. ואין דרך להוכיח שזה קשור, גם אתה אומר.
כמו למשל האיילה בלידתה,
אפשר לומר שאחד מחז'ל ראה במקרה שאיילה הוגשה ע'י נחש ולאחר מכן ילדה, כתב את זה בתלמוד וזה התקבע לדורות.
מה שכן אפשר להוכיח שההכשה יכולה לזרז את הלידה ואין קשר מחייב בין לידת האיילה לבין ההכשה.
אבל א"א להוכיח שהיא לא יכולה ללדת בלי ההכשה
כמו שרואים היום שיולדת בלי הכשה.
כנ"ל להרבה דברים שהיו רלוונטיים בזמנם
אפשר לומר הרבה דברים
ברור שאין טענה שכל דבר שחז"ל אומרים ניתן לנו להוכיח
שאם כן לא היינו צריכים אותם
דבריהם מבוססים לפעמים על מסורת, לפעמים על יכולת הבנה של המקראות שכבר אין לנו, ולפעמים על חכמתם
אי אפשר להוכיח כל דבר שאמרו, אפשר להראות שהיו חכמים בכל החכמות האלו
לגבי הנחש והאיילה ראה כאן
לגבי חז"ל וחכמת הטבע ראה כאן
לבי מסורות אצל חז"ל ראה כאן, כאן, וכאן.