1

שאלה: האם ההוכחות הן 100%

שאלה: שלום כבוד הרב!

ברוך השם אני בעל תשובה בן 18, ויצא לי לקרוא מאמרים רבים של הבנה ושכליות באמיתות התורה וכו’…

כמו כן יוצא לי לדבר על עם מכרים, והרבה פעמים, או שהם מודים לי, או שהם לא רוצים להיכנס לדיון כזה.

בכל אופן , ישנה שאלה שחשבתי עליה ואשמח לעזרתכם!

למדתי שהדבר היחיד שאי אפשר להטיל בו ספק זה תחושת ה’אני’ שיש לאדם.

האם משמע שאפשר להטיל ספק באמיתות התורה ח”ו?

כלומר, האם אנו אוחזים בדעה שהתורה אמת, כי לפח כל הממצאים עד עתה כך זה נראה ‘ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות’?

אז אין לנו ספק בעניין אמיתות התורה ע”פ הנתונים הקיימים.

אבל ניתן להטיל ספק על הנתונים הקיימים -לא כן?

גם אם נישען על הוכחות הגיוניות ב99.99%, עדיין אין הדבר “בטוח” לא כן?

אשמח לעזרה!!

 

תשובה: שלום וברכה

אתה מעוניין לדעת מה ‘מדת הוודאות’ של האמונה.

השאלה עשויה לבלבל אדם שמאמין, הרי אם תחזור לאחור, לאותו זמן בו ניסית לבדוק את הביסוס של האמונה, מן הסתם לא הבאת הוכחות של 100%, נניח הגעת ל88% אחוז, אז בעצם אתה לא מאמין גמור, אתה מאמין רק 88%.

אך זו טעות, האמונה היא מצב נפשי, שאדם משוכנע במשהו. כשאדם משוכנע במשהו, הוא פועל לפיו, הוא לא עסוק בלשאול את עצמו כל בוקר מחדש האם זה נכון.

בין הוכחה לאמונה

אם ניקח למשל, פעיל שלום עכשיו, או לחילופין פעיל בארגון ימין, הרי שהוא ביום יום, פועל במרץ למען הדברים שהוא מאמין בהם. אין שמאלני ב88% או ימני ב78%.

נכון שאי שם בעבר הוא התלבט, ואז השתכנע וקיבל החלטה.

אבל כעת הוא כבר משוכנע.

זה לא רלבנטי בשבילו עכשיו איזו סוג הוכחה דיברה לליבו, וכמה אחוזים היא שווה.

זו האמונה שמדובר עליה, אדם שמקבל כאמת, הוא אדם מאמין. ולכן בלי קשר לרמת האחוזים של ההוכחה, אדם שקיבל את האמונה הוא אדם מאמין.

כל האנשים עלי אדמות מאמינים במשהו, יש להם עמדות, ודעות. גם אדם שהוא אתאיסט, מאמין בעמדה שלו, מספר לעצמו סיפור, ומגן על האמונה שלו בויכוחים אם יש צורך, אבל הוא לא באמת מתלבט כל בוקר מחדש האם להיות אתאיסט.

יש גם דעות פוליטיות, דעות חברתיות, וכו’.

כשאתה שואל אדם שפועל מתוך אמונה, בכמה אחוזים הוא וידא את נכונות הדעה שלו, בדרך כלל אנשים יתקשו להשיב לך. יחזרו על הטיעונים לזכות עמדתם, ויוסיפו שהם משוכנעים בזה. כך העולם בנוי.

אני מתכוין להגיד, שגם אם אדם בזמן שהתלבט האם לקבל את האמונה בתורה, הגיע למסקנה שמדת האימות היא 55% בלבד, בחר לקבל את המדה הזו כמספיקה עבורו, קיבל את האמונה, והמשיך משם בוודאות שקיבל את ההחלטה הנכונה. ולכן הוא לא 55% מאמין, אלא 100% מאמין.

האם ניתן לכמת הוכחה באחוזים?

אמנם, האמת היא שכל הגדרת השאלה היא שגויה, אנשים משתמשים במושגים בצורה לא מדוייקת, ולכן קודם כל ננסה לדייק את המושגים:

אם יש “הוכחה”, אז היא חייבת להיות 100%, אחרת היא לא הוכחה.

הוכחה = משהו שמוכיח.

במתמטיקה, כשיש לך בעיה, ואתה צריך להוכיח פתרון, אתה לא יכול להציג שום דבר מלבד פתרון שמוכיח 100%, אין ‘הוכחה של 90%’.

מאיפה מגיעים האחוזים?

100% או 90% הוא מונח רלבנטי כאשר אנו שואלים על סבירותה של התרחשות שנגרמת כתוצאה מאירועים אקראיים, כאן ניתן להעריך לפעמים סבירות סטטיסטית, אבל זה אף פעם לא ‘הוכחה’, אם סביר שמשהו התרחש / יתרחש, ב99% – זו לא הוכחה, זו רק הערכה. ברוב המקרים זה מה שיקרה.

לסיכום: הוכחה = וודאות, 99% = סבירות.

אך ישנם תחומים, בהם אין לנו הוכחה, וגם אין דרך לחשב סבירות.

ונביא דוגמא פשוטה, מבית המשפט, אדם חשוד ברצח.

יש מצב שבידינו הוכחה: סרט וידאו שנבדק והוכח שאינו ערוך, זו הוכחה.[1]

יש מצב שיש לנו סבירות שנמדדת באחוזים: נניח שבדיקת דנ”א קבעה שיש התאמה של 95%, כלומר ב5% מהמקרים, הדנ”א אינו שייך לחשוד.

אבל  יש מצב שאין לנו דרך לכמת את ההערכה שלנו, מקרה מורכב, צריכים להעריך את העדויות, את הממצאים, את פעולותיו של החשוד ואת אישיותו, זה סיפור מאד מורכב.

מה עושים במקרה זה? איך מגדירים הרשעה?

התשובה, לפי החוק במדינות רבות בזמננו: “להוכיח למעלה מכל ספק סביר“.

כלומר, שמול הממצאים התומכים בהרשעה, לא נוכל  להעלות ספק סביר. אלא רק ספיקות שנחשבים כ’לא סבירים’.

על סמך הרשעה כזו, אנו הורגים אדם.

הספק ה’לא סביר’, אינו בלתי אפשרי, הוא פשוט ‘לא סביר’, ולכן אנחנו בוחרים להניח שלא התרחש.

האם הורגים אדם על סמך משהו שהוא ‘לא מאה אחוז’? אין כאן מקום לאחוזים, השתכנענו שהוא הרוצח, מעל לכל ספק סביר, וזה מספיק בכדי לקבל החלטה קשה.

אמנם, במשפט האזרחי, כאשר אין הורגים אדם או מכניסים אותו למאסר עולם, אלא רק מכריעים בדיני ממונות וכדו’, אין צורך בהוכחה “למעלה מכל ספק סביר”, אלא רק על  פי “מאזן הסתברויות”,

כלומר, מה האפשרות היותר סבירה.

איזו דרך יותר נכונה לקבלת החלטות? האם לבחור רק באפשרות שהיא ‘למעלה מכל ספק סביר’, או לבחור תמיד ב’אפשרות היותר סבירה’?[2]

השאלה נשמעת מבלבלת, וכי יש אדם שיבחר באפשרות הפחות סבירה?

אך זה תלוי ב2 פרמטרים: 1) המחיר של אי החלטה, 2) המחיר של החלטה שגויה.

במקרה של חשוד ברצח, עם כל רצוננו להעניש פושעים, אנחנו מבינים, שהמחיר של החלטה שגויה יהיה הרג של חף מפשע, ואילו המחיר של אי החלטה, זיכוי מן הספק, יהיה נמוך יותר.

ולכן, לא ניטול חיים של אדם, או חירות לזמן ממושך, מבלי לשלול כל ספק סביר.

זאת מכיון שאנחנו מוכנים לספוג את המחיר של אי החלטה.

רוב השאלות העומדות לפני האדם בחייו, הן מהסוג הבלתי ניתן לכימות, ושאין בו הוכחות ברורות.

והכי גרוע: אין לו את האפשרות של אי החלטה.

כאשר רופא צריך לבחור דרך טיפול עבור חולה, או עבור אדם שנפגע בתאונה, הוא חייב לבחור, הוא לא יכול להימנע מלהחליט, מכיון שאין לו הוכחה באיזו דרך לבחור, הוא חייב לבחור באפשרות היותר סבירה, אם הוא יבחר באפשרות הפחות סבירה הוא יהיה פושע, ואם לא יעשה כלום הוא יהיה פושע כפול.

בדיוק אותו דבר, כאשר מפקד צריך לבחור איזו פעולה לנקוט בקרב, הוא חייב לבחור, למרות שהוא יודע שחיי אדם תלויים בהחלטתו, ואין לו שום הוכחה מה הדרך הנכונה.  לפעמים יש לו זמן רב לתכנן, ולפעמים שניות ספורות לקבלת החלטה, אבל הוא חייב לבחור באפשרות היותר סבירה.

אבל לא רק בשאלות כאלו, אנחנו בוחרים באפשרות היותר סבירה. אלא בכל מה שנוגע לדרך החיים שלנו.

אדם לא חייב להתחתן, בהחלט, הוא יכול להישאר רווק לנצח, למרות זאת, אנשים נוטים להתחתן, למרות שההחלטה להתחתן טומנת בחובה אי ידיעה, האם הצעד הזה נכון, האם זו בת הזוג המתאימה, וכך הלאה. איך יודעים? בוחרים באפשרות שנראית יותר סבירה. האדם שבוחר באפשרות הפחות סבירה, עושה טעות.

אדם לא חייב להשקיע כסף, אבל מכיון שבלי פרנסה אי אפשר להתקיים, אנשים נוטים להשקיע כסף, בדרך כלל משתדלים לקנות דירה, לפעמים משקיעים בעסק, במניות, או בכל דבר אחר. גם כאן, אין שום הוכחה מה היא ההחלטה הנכונה. כאשר עומדת לפני אדם התלבטות, הוא בוחר באפשרות היותר סבירה. אם היה בוחר באפשרות הפחות סבירה – הוא היה שוטה.

הדרך לאמונה

אחרי שגמרנו לפרט את כל השיקולים בקבלת החלטות. נחזור לאמיתות התורה.

אין משמעות לאמיתות של 100% או של 90%, כי זו לא שאלה שניתן לכמת באחוזים, ולא שאלה שנגזרת מהתפלגות אקראית.

מתוך כל הדברים שנאמרו על התורה, יש רק שתי אפשרויות: או שהיא אותנטית ומבטאת את רצון הבורא, או שלא, (באפשרות השניה נכללות כל מליון התיאוריות על היווצרות המקרא, כי לענינינו אין הבדל).

האדם צריך להחליט קודם כל מה היא האפשרות היותר סבירה. ולאחר מכן הוא יכול גם לבדוק האם ניתן להטיל בה ספק סביר.

במדה והוא מגיע למסקנה שלא ניתן להטיל שום ספק סביר, זו החלטה שעל סמך וודאותה היחסית נוטלים חיי אדם. אין שום סיבה שאדם שפוי לא יבחר בה.

במדה והוא כן חושב שניתן להטיל ספק סביר, אבל עדיין הספק הוא האפשרות הפחות סבירה.

הוא צריך לשקול את מחיר ההימנעות מהחלטה.

אם יותר סביר שהתורה היא מסמך אלהי, להימנעות יש מחיר כבד.

ולכן אין שום סיבה לבחור באפשרות הפחות סבירה, ולהתעלם מהתורה.

בהצלחה.

 

(תמונה: נטליה VaitkevichPexels)

 

הערות:

[1] צריכים לזכור שגם מה שנחשב כהוכחה יכול להתברר כטעות, הוכחה היא מה שנחשב בעיני מי שמצדיק אותה כ100%, אבל כמובן שגם במקרה כזה יכולות להתגלות טעויות או הטעיות.

[2] יש לשים לב שמשתמשים כאן במונח ‘סביר’ בשתי רמות, ‘מעל לכל ספק סביר’, כלומר, האפשרות הנשללת מוגדרת באופן עצמאי כ’לא סבירה’, זה דבר לא סביר שיקרה. כאשר מדובר על האפשרות היותר סבירה, האפשרות השניה היא לא ‘לא סבירה’, אלא רק ‘פחות סבירה’, ביחס לחברתה.