שאלה: כאן טענתם שתורת התעודות מופרכת מבחינה פילולוגית ומציגה תסריט בלתי אפשרי שאין ולא היה כדוגמתו מעולם, ואף לא יתכן. והנה בבלוג של אלי אליאך, מראה שבתורה השומרונית אנו מוצאים דוגמא, וכלשונו "התורה השומרונית כבסיס עובדתי להשערת התעודות"

תשובה: אליאך פרסם את הרעיון הזה לפני כעשר שנים בפורום שלו (אז הוא היה מבקר מקרא 'לשם שמים', היום הוא כבר מתפרנס מזה), וכבר אז הערתי לו, שהדוגמא הזו היא הטעיה, ורק מוכיחה את ההיפך.

הרי אחר כל העיון והיגיעה, מה הוא מצא שם?

שהסופר השומרוני, שאת כל נוסח התורה העתיק בשיבוש, ובכל מקום שהיה משפט מקורי ומורכב הוא 'פישט' אותו מהעדר ידיעה בעברית, שילב מלים מחומש א' בחומש ב', וכלשונו הזהב:

"כדי שהסיפור יהיה גם אחד הוא משמיט פסוק (שמ' יח,כה), וגם משנה מלשון נוכח לנסתר כדי להתאים את לשון מקור דב' ללשון מקור שמות".

נו טוב, אז הוא השמיט פסוק, וגם שינה מנוכח לנסתר. מה זה נוגע לבסיס של תורת התעודות, שהוא עיקרה וכל מהותה: שהסיפורים היו סותרים, סיפורים שונים, שספרו דברים אחרים, והיו ביניהם הבדלים מהותיים, ובא מישהו והתעלם מההבדלים, ועשה סלט, ויצר סיפור שלישי. הרי אם השומרוני היה עושה דבר כזה, דבר ראשון הוא היה מטפל בכל מה שמכונה 'סתירות', ולא רק משנה מנוכח לנסתר כדי להוסיף עוד מליצה על אותו סיפור. שום דבר לא משתנה בסיפור לאור השינויים של השומרוני, שהם חלק מהגישה הכללית שלו לסגנון התורה, שאינו נצמד למלים.

השומרוני אינו מחבר, הוא לא חיבר כלום, הוא העתיק ספר ושיחק בסגנון שלו, עקב חוסר ידע בעברית, ורשלנות גרידא. הוא לא ביטל את המקור הקודם, הוא לא מחק בשמות ומיזג את הכל לדברים, הוא בסה"כ הוסיף מלים שהתאימו והם חלק מאותו סיפור. ליתן את של זה בזה.

להשוות את זה לרעיון, שהיו שני סיפורים שונים וסותרים, שסיפרו דברים אחרים על אנשים אחרים, וכל סיפור משקף איזו אידיאולוגיה שונה, ובא מישהו וחתך, עד ששני הסיפורים הראשונים נעלמו ואף נגנזו. אף אחד לא יכול לדעת עליהם, מלבד פרוטסטנטי מדומיין בברלין של המאה 19, זה 'בסיס עובדתי'???

וראה כאן שהבאנו מדברי קאסוטו:

קאסוטו מעיר לאורך כל פירושו על תרגום השבעים וכן התורה השומרונית כי השוו בכל מקום את הנוסחא למקבילותיה במקום אחר, ומחקו כל נוסחא בלתי רגילה. ראה למשל בראשית עמ' 20 "המתרגם היוני הוסיף כאן את הנוסחה הרגילה לשם התאמה מיכנית וזו דרכו הרגילה". וכן עמ' 24. עמ' 29. עמ' 180. עמ' 198. ראה גם חלק שני עמ' 169: "ויחדלו לבנות העיר.. ועל אחת כמה וכמה שחדלו לבנות המגדל, בתורת השומרונים ובתרגום השבעים נזכר כאן גם המגדל, וזה אחד מן המקרים שבהם השתדלו מהדורות אלו כפי שיטתם הרגילה לשוות את פני הכתובים, מכיון שכתוב מיד אחר כך "על כן קרא שמה" ברור הדבר שרק העיר נזכרת כאן". ראה גם שם עמ' 171.

ושם בהמשך מדברי שמריהו טלמון:

הנוסח השומרוני אינו אלא מעין מהדורה שהותאמה לצרכי עדת השומרונים מצד הלשון והענין ולא פעם היא מקלקלת את השורה.

וראה כאן:

גריניץ (מבואי מקרא עמ' 89) מראה באופן שיטתי איך בתורה אין את העריכה המחליקה את הדברים הקשים, ובשומרוני ובשבעים היא קיימת.

אין כאן שום בסיס עובדתי לתעודות אלא סתם קלקול שורה.

תורת התעודות מדברת על מפעל של זיוף ספרותי, שלוקח סיפור א' והופך אותו לב' באופן בוטה. ולא שהדבר אירע פעם אחת במקרה או בלי שימת לב, אלא שזו השיטה הבסיסית בה מחוברת כל התורה כולה וגם חלקים גדולים מהנביאים, וכלום לא ידעו הישראלים לכתוב ספר מקורי, בלי שיהיה מורכב מחצאי קטעים הסותרים את עצמם?

ובמקור שציינת בשאלה הראינו שהדבר בלתי אפשרי ואין שום תופעה כזו בעולם.

ולמשל הובאו שם דברי המלומדים:

תפיסה זו שהתורה מורכבת משברים וקטעים גדולים וקטנים, הלקוחים חליפות מתוך מקורות שונים בדעותיהם ומרוחקים בזמניהם, מתנגדת לכל הידוע מתולדות הספרות בעולם. אין בעולם ספר אחר שנתחבר במעשה פסיפס כמו שמתארת שיטה זו את חיבורה והתהוותה של ספר התורה", (מ.צ. סגל, מסורת ובקורת, מבא). "מעולם לא נתחבר שום חיבור בשיטה זו של הרכבת פירורים, לא בספרות המקרא ולא בספרות העולמית", (שם עמ' 144).

"שיטה זו אין בה כל ממש, היא מניחה דבר שאין כדוגמתו במציאות. מעולם, מאז ברא אלהים אדם, לא נתחבר ספר וביחוד סיפור היסטורי, בדרך שנתחברו, כביכול, אותן תעודות דמיוניות, על מהדורותיהן הדמיוניות. על ידי שלוב מקור במקור, פסוק בפסוק, מלה בחצי פסוק. בדבק ובמספרים אין מחברים ספר, והוא הדין גם בחקר הסוגים של גונקל", (יחודו וקדמותו של ס' בראשית, פרופ' י.מ. גריניץ, ירושלים תשמג', עמ' 123).

אגב, אצטט כאן פיסקה ממלכים א יב לב, שבודאי אם היתה בתורה היתה 'יפה' נדרשת ע"י חוקרים:

 ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה

ויעל על  המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה:

ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר בדא מלבו ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר:

פעמיים מוזכר 'ויעש חג'

פעמיים מוזכר 'בחדש השמיני בחמשה עשר יום בחדש'

שלש פעמים מוזכר 'ויעל על המזבח'

ועדיין ברור שמדובר במקור אחד, ושזו צורת ההתבטאות המתוכננת שלו.

ונעתיק גם קטע מכאן:

לגבי דרכי הלשון המקובלות בימי קדם, נביא דוגמא אחת מ'כתובת הקוצר' שנמצאה במצד חשביהו מן המאה ה7 לפנה"ס:

 

"ישמע אדוני השר את דבר עבדו.

עבדך, קוצר היה עבדך בחצר אסם.

ויקצור עבדך ויכל, ואסם כימים. לפני שבת,

כאשר כילה עבדך את קצירו ואסם כימים,

ויבוא הושעיהו בן שובי ויקח את בגד עבדך.

כאשר כליתי את קצירי זה ימים לקח את בגד עבדך.

וכל אחי יענו לי, הקוצרים אתי בחום השמש, אחי יענו לי אמן,

נקיתי מאשם! ועתה, השב נא את בגדי"

הכפילויות וההדגשות בולטות. ולא, אין מדובר בהרכבה של תעודות, אלא בצורת כתיבה. (ועל כשלונות הביקורת להפריד תעודות, ראה כאן וכאן).

אז לא, אין שום בסיס ריאלי לשיטה של תורת התעודות, ולהיפך, יש בסיס ריאלי לצורת הכתיבה בתורה ובנביאים, בסגנון המוכר לנו מהעולם העתיק. וראה גם כאן הרבה דוגמאות לדבר.