לחץ לגירסת הדפסה

שאלה: יש כל כך הרבה דתות בעולם. לכל מי שנמצא בכל דת, כמעט, יש הרגשה שהדת שלו ייחודית במשהו. מביאה משהו שאין באחרים. אבל באמת, מי שמסתכל לפחות חיצונית, הכל דומה מאד: אני רואה את האנשים שמסתובבים בקבר רשב"י, את הנשים עם השביסים מתנודדות לפני המחיצה, ויכולה לדמיין דברים דומים בשבט הודי כלשהו. בקהילה קתולית. באיסלאם.

למה בעצם אני יהודיה דתית? רק כי נולדתי בתוך זה? כשאני שואלת את השאלה הזאת אנשים (ליטאים, בכל אופן) הם עונים: לא, מה פתאום. צריך לברר. הדבר המדהים הוא שכל מי שמברר איכשהו יוצא לו שהוא צודק. נראה שזה נכון גם להוא מהשבט ההודי, מהקהילה הקתולית, מהאיסלאם. שכל אחד מהם יוצא מדיונים ובדיקות כאלו עם התחושה שהוא צודק.

כשהם אומרים לי שצריך לברר, אני רוצה לשאול אותם: כשניגשתם לברר, זה היה מתוך הנחה שאתם צודקים? שאתם טועים? רציתם יותר להכחיש או יותר לאשר? האם כשניגשתם לברר, קיבלתם על עצמכם שאם אתם טועים אתם יוצאים החוצה לברר אם יש אמת אחרת? הייתם מוכנים לקבל שלילה?

מותר בכלל לגשת לברר בגישה כזאת? ואם אסור, אז שוב, במה אנחנו שונים? אני מסתכלת היום לאחור על כל מה שאמרו לי בסמינר בנוגע לשאלות אמונה, ולבירורים, ולסקרנות. ולקריאת חומרים חיצוניים. ולמדעים. ולכל המורכבות הזאת, ושואלת את עצמי במה כל הזרם החוסם הזה, הרוצה לשמור את עצמו סגור ומסוגר מפני דעות חיצוניות – במה הוא שונה ממנזר ששומר על הדעות שלו באותה צורה? מדרשה במסגד? למה הם שומרים על עצמם סטריליים מהתעמתות חיצונית? למה אמונה שחושבת שהאמת נמצאת בה כל כך חוששת מהתעמתות כזאת? למה אנחנו כל כך דומים לכל כת/דת אחרת?

אני נזכרת בציטוטי ההוכחות ששמעתי פעם. על האבולוציה, על ניסים. על כך שאנשים חכמים מאיתנו האמינו בזה (הטענה שלי בגילאי העשרה הייתה שאני "סומכת על הרמב"ם"). על "שאין אב משקר לבנו" (טענה של רב מסוים מערכים. אבל הוא לא הבין אותי כשניסיתי להבין למה זה לא תקף גם לאבות של כל דת אחרת. או לחכמים מכל דת אחרת – בהקשר של הטענה שלי מגיל העשרה. לא הצלחתי להבין למה אם אפשר לסמוך על חכמים שידעו לבחון דת נכונה, איך זה שכל כך מעט חכמים עברו מדת אחת לאחרת, ואם כבר עשו זאת זה היה בדרך כלל מכפירה לדת או מדת לכפירה, אך לא מדת אחת לאחרת? ואיך זה קורה לכל דת, בלי דת אחת שמושלת ב"חיפושי האמת"?)

אני נזכרת בהוכחת ה"שבעה ימים בשבוע". אני יודעת שריה"ל אומר אותה בכוזרי. אבל זה מציק לי. הרי מי שאמר לי את זה כהוכחה (לא ריה"ל, כמובן, אלא מישהו שהשתמש בטיעון הזה) מעולם לא בירר שבאף מקום בעולם לא היו יותר או פחות משבעה ימים. על סמך מה הם אמרו את כל זה את כל זה? (אני יודעת שיש מחקר שבמצרים העתיקה היו שבועות של עשרה ימים בשבוע, אבל לא ביררתי לעומק עד כמה זה אמין). העניין האם זאת הוכחה או לא פחות מציק לי מאשר העובדה שאנשים חכמים ורציניים והרבה יותר זכאים לגן עדן ממני, לפחות לפי מה שחונכתי, יכולים לדבר בדמגוגיה שזהה לדמגוגיות של דתות אחרות, וזה נחשב למשהו חיובי. איך זה יכול להיות?

וכל ההוכחות האחרות – החכמה הקיימת ביהדות, הצדקה הקיימת ביהדות, ההיסטוריה, הכתובים – כל מי שנותן לי אותן בירר פעם לכמה דתות נוספות יש דברים דומים? ניסה פעם לחפש טקסטים קדומים של שבטים אחרים? ואם לא (מה שכנראה), אז למה לא? בתור מה כל אותם אנשים חכמים וצדיקים סביבי – באמת חכמים וצדיקים, לא סתם – עושים את מה שהם עושים? האם הם כמו אותו כומר רציני ומקדיש את חייו ללימוד הברית הישנה והחדשה ולהורות הוראה בקרב קהילת הכנסייה שלו, או שיש להם משהו שונה, אחר, צודק יותר?

אני מאמינה בקב"ה, ובכלל לא דחוף לי לדחות או לאשר את האבולוציה. מה זה משנה הדרך שבה נברא העולם. משנה השאלה האם עמדה חכמה רצונית מאחוריה, וזה משהו שקל לי להאמין לו. לא מפחידה אותי (כרגע, בכל אופן) הסתירות בספירת שנות ההיסטוריה או הדרך שבה צריך לפרש את פרשת בראשית. ברגע שיודעים מה נקודת המוצא האמיתית אפשר לסדר את הכל. מפריע לי שאני לא מוצאת את נקודת השוני של הדת שלי. שאני לא מבינה למה כל מי שסביבי עושה מה שהוא עושה, ואילו כל מי שבאום אל פאחם עושה מה שהוא עושה, ומה בעצם ההבדל. מפחיד אותי לראות אנשים אדוקים בדתם בלי לבחון שום דבר, ולדעת שחונכתי לכך שהם, ולא אני, יקבלו יותר גן עדן. שהם הצדיקים והצודקים. מפחיד אותי כי אולי זה נכון, ומפחיד אותי כי למה זה נכון. איפה ההיגיון בכזאת דת. נכון, רוב הדתות ככה, אבל האם יכול להיות שגם דת האמת זה כך? למה?

אני חושבת שהשאלה שלי בעיקר: איך ייתכן שהדרישה ביהדות – כפי שאני גדלתי עליה בכל אופן כחרדית – ל"צדיקות" (מניחה שיש דרך יפה ונכונה יותר להגדיר את זה אבל לא עולה לי) לא כוללת בחינה ובדיקה של הדברים בצורה כנה, אלא להפך, הימנעות מעימות ומתכנים שעלולים לעורר שאלות (כמובן שקיים דיון פילוסופי והשקפתי בנושאים כאלו אבל זה לא נחשב מבסיסי היהדות וגם כך יש הרבה התנגדות לזה, לפי מה שאני מבינה)? מה בעצם מבדיל אותנו (בנקודה של השליטה והשמירה על אנשים שלא יצאו החוצה) מכל דת אחרת?  ומה מבדיל אנשים שמתאמצים אצלנו בקיום דת מאנשים שמתאמצים בקיום דת אחרת? רק העובדה שהם נולדו במקרה במקום הנכון?

אני רוצה להדגיש שאני לא באה ממקום מריר או חיצוני או ביקורתי לצורה שבה גדלתי. אני חרדית לחלוטין ממשפחה אברכית בירושלים שתמיד אפשרה לשאול ולרצות להבין. אני שואלת כי זה מציק לי מאד ובאמת רוצה להבין מבחינת אמונה, איך זה יכול להיות בדת של אמת?

תשובה:

אנסה לסכם שאלותייך:

1. דמיון בהווי דתי, לדתות אחרות
2. כל אחד שבודק, מגיע למסקנה שדוקא הוא צודק
3. בודקים בצורה של לשכנע את המשוכנעים
4. האם מותר לבדוק בצורה אובייקטיבית?
5. מדוע חוששים מעימות עם החוץ?
6. למה 'אין אב משקר לבנו' לא תקף לדתות אחרות?
7. האם אין חכמים בדתות אחרות?
8. הוכחת השבעה ימים בשבוע לא מבוססת
9. האם מי שמצביע על החכמה, הצדק, וההיסטוריה, של היהדות, בדק מול דתות אחרות?
10. מדוע הדרישה לצדיקות לא כוללת בדיקה ובחינה של אמיתות הדת?

(נ.ב. את רואה, אפשר לכתוב ישר את השאלות בקצרה…)

1. דמיון בהווי דתי, לדתות אחרות

בהחלט יש נקודות דמיון בהווי דתי, זה ידוע לנו גם מההיסטוריה, זה עולה מהרבה מקומות בתנ"ך ובחז"ל, וגם בפרשנים כמו הרמב"ם ועוד רבים. וזה נובע מכך שהדת היא לא נוסחה חיצונית, אלא נובעת מהקשר הנכון בין האדם לבורא ולרובד הרוחני, והאדם נברא כך. אנחנו יצור רוחני, יצור שמחפש משמעות, ושמוצא אותה בהתנהגות של קדושה, של הענקת משמעות רוחנית. והדמיון של הרליגיוזה בכל רחבי העולם ובכל התקופות, רק מראה כמה שזה חלק מאיתנו ולכן נכון.

2. כל אחד שבודק, מגיע למסקנה שדוקא הוא צודק

עם הנתון הזה אני לא מסכים איתך, רוב מוחלט של האנשים לא בודקים, ואלו שבודקים הרבה פעמים משנים את דעתם, קוראים לזה חזרה בתשובה, חזרה בשאלה, וברוב המקרים כשלאנשים קשה לשנות התנהגות בפועל, הם משנים לפחות את הדעה, 'אנוסים' כשבמקור חרדים, או אנשים שמודים שהדת נכונה אבל אין להם כח לקיים.

לא רק אנשים פרטיים, גם עמים שלמים שינו את דעתם, בתקופה הרומית היתה תנועת התגיירות המונית של עמים שונים שהתגיירו, אחרי התקופה הרומית, מאות עמים קיבלו את הנצרות, וזנחו את האלילות שהיתה טבועה כה עמוק בעצמותיהם. המהפכה הפרוטסטנטית דחתה את הנצות הימי ביניימית, הרוסים קיבלו את התיאוריות המהפכניות של מארקס, רעיונות עולים ודוחים רעיונות ישנים, הרבולוציה בצרפת, הנאציזם, ביפן חלו שינויי השקפות, ועוד רבים.

גם ביהדות, תמיד היו קבוצות גדולות שפרשו מהדרך הרגילה, לא היתה תקופה בה כל היהודים חשבו אותו דבר, תמיד היו מחלוקות שעמדו על הפרק, וכל אחד בחר את דרכו, ורבים עברו מצד לצד. כבר בתורה עם כל הסיפורים במדבר, בימי הנביאים, בימי חז"ל היו כל כך הרבה ויכוחים ודעות, כל הכתות בימי הבית השני, אחר כך הקראים, בהמשך שבתאים, רפורמים, משכילים, ציונות. אם כל אחד שהיה חושב על אמונתו היה נשאר באותו מקום, לא היו קמות כל הקבוצות האלו. והיו מעברים מאד משמעותיים בין הקבוצות, תמיד. וגם היום יש מעברים בין דתיים לחילוניים כדלעיל.

3. בודקים בצורה של לשכנע את המשוכנעים

כמו שאמרתי, רוב האנשים לא בודקים את העמדה שלהם, והם גם לא בנויים לזה. זה מתאים ליחידים. וכי האנשים שמתנגדים לרפורמה המשפטית או תומכים בה באמת בודקים? כולם חוזרים על הצד שלהם עם הדוגמאות שלהם (חוק נגד ג'ינג'ים), ומשכנעים את המשוכנעים. ועם זאת יחידים חושבים, ומשנים את דעתם, יש שורה של אנשי שמאל מפורסמים שעברו להיות אנשי ימין, עירית לינור, גדי טאוב, דלית סוטר, ועוד רבים. שמאל וימין זה הרבה יותר מאשר גישה מדינית, זו השקפת חיים.

4. האם מותר לבדוק בצורה אובייקטיבית?

הסיבה שרוב האנשים לא בודקים, בכל קבוצה, היא שזה לא מתאים להם, הם לא בנויים לזה. אדם לא בנוי לערעור על דרך החיים שלו, יש אנשים שזה מכניס אותם לספקנות אין סופית, לאובססיה, לחרדות, יש אנשים שאין להם יכולת מספיקה כדי להעביר בשבט הביקורת דברים כאלו, זה גדול עליהם, יש אנשים שינצלו את זה לאנרכיה. בקיצור זה לא מומלץ כמרשם להמונים, ואף קבוצה לא עושה זאת, במיוחד מחמירים בזה הפרוגרסיבים, שחוששים מכל אפשרות של השמעת דעה מנוגדת, ואף יוצאים במלחמת חרמה קנאית נגד מתן במה לדעה אחרת.

עם זאת, בכל קבוצה ובכל דת, יש מיעוט אינטלגנטי שיש לו גם את היכולת הנפשית לבדוק ולבחון כל דבר, ואנשים אלו יוצאים למסעות מופלאים ומגלים דברים מעניינים.

5. מדוע חוששים מעימות עם החוץ?

על זה עניתי בסעיף הקודם, נראה לך שנערת סמינר בת 14 שלא יודעת מהחיים שלה כלום, בשלה 'לבדוק את הדת'? איפה היא תבדוק? תקרא 3 ערכים בויקיפדיה? תקרא בלוג של תועמלן אתאיסט? אם את יכולה לעבור את המסע הזה, אשרי חלקך, הרוב לא יכולות וזה לא טוב להן, אפילו לא מבחינה נפשית. ותכלס זה גם לא עוזר כלום. מי שצריך את זה מגיע לשם. צריכים רק לקחת את זה בבגרות.

6. למה 'אין אב משקר לבנו' לא תקף לדתות אחרות?

חבל שאותו מרצה לא הסביר לך כדת, דברים פשוטים שלומדים בכל קורס מרצים…. הפתגם 'אין אב משקר לבנו', אינו חוק טבע, ואינו מדבר על שקרים שכל אדם משקר, אלא על מציאות כללית, שדור שלם לא משקר לדור הבא, בדברים שהוא יודע שאינם נכונים.

ולכן, אדם יכול לשקר לבנו על דברים ספציפיים בחיים שלו, וכמנהג אנ"ש. אבל דור שלם של אנשים לא ממציא היסטוריה בדויה להעביר לדור הבא, כי זה לא אפשרי. להמצאת היסטוריה בקנה מדה כזה קוראים 'קונספירציה', לאמור: תיאוריית קשר, כל האנשים קושרים קשר שלא לגלות. וזה לא עובד במציאות, כי תמיד יש מישהו שיגלה, ושקר לא מחזיק. אבל כל זה בענין היסטורי, שניתן לניפוץ. דברים לא נכונים, שלא ניתנים לבדיקה, אפשר להעביר מליארד דורות, אמונות טפלות, לך תוכיח שזה לא נכון. הנושא שלנו הוא היסטורי: דור שלם של בני אדם, לא יעביר לדור הבא היסטוריה שהוא יודע שהוא לא נכונה, גם אם הוא מאד ירצה. ויש דוגמאות בהיסטוריה של קבוצות שמאד רצו לשקר ולשנות את ההיסטוריה, אבל לא הצליחו.

7. האם אין חכמים בדתות אחרות?

יש בהחלט, וגם כאן, הדבר עולה מהתנ"ך ומחז"ל שיש משמעות ומקום לחכמת הגויים, אבל הנושא הוא האמור בסעיף 6, היהדות היא הדת היחידה הבנויה על אירועים היסטוריים. ובנקודה זו חכמים יכולים להבחין ולהכיר באמיתת האירוע. הדתות האחרות בנויות על מיסטיקה שלא ניתנת מעיקרא להוכחה, ולכן הרוצה להאמין יאמין. ואין סתירה בכך שהוא חכם גדול.

8. הוכחת השבעה ימים בשבוע לא מבוססת

העובדה שהשבוע התחיל בישראל היא דוקא עובדה היסטורית מבוססת, גם אם לפני אלף שנה לא היה ידוע לנו בדיוק מה עשו העמים הקדמונים, כיום אנו יודעים ששום עם קדום לא חילק את השנה לשבוע. זה התחיל מהיהדות ב100%. אבל למעשה הנתונים האלו גם מבטלים את ההוכחה הזו, שכן הרומאים אימצו את השבוע היהודי מטעמי נוחות, ולא משום שידעו משהו על בריאת העולם. והעמים הקדומים שאולי היו להם מסורות עתיקות, לא ידעו כלום על השבוע הזה.

9. האם מי שמצביע על החכמה, הצדק, וההיסטוריה, של היהדות, בדק מול דתות אחרות?

שוב, הרוב לא בדקו, אבל המיעוט שבדקו גילו שכן, שיש ביהדות מה שאין בדתות אחרות, שהיא הביאה לעולם את המוסר ואת הצדק, והיא מחזיקה באמתחתה גם את התכנית לתיקון העולם, שתחזיר אותנו לגן העדן. יש על כך המון מאמרים באתר.

10. מדוע הדרישה לצדיקות לא כוללת בדיקה ובחינה של אמיתות הדת?

משום שאין קשר בין התחומים, האם לדעתך חייל מצטיין בצבא, הוא זה שיושב בארגון BDS ו'בודק' האם הישראלים צודקים או הפלשתינאים? אני מהמר שהחייל הזה לא יתאמץ יותר מדי בקרב, ובהזדמנות הראשונה יתחפף מהשטח. מי שבוחר בדרך של לבדוק את הדת, זה במידה מסויימת סותר את הדרך של להתמסר לדת. תחשבי על אדם שממשיך 'לברר' על אשתו לאורך כל החיים, הוא שולח שליחים לברר מה היא עושה, ואיך המידות שלה, ואיך היא מתנהגת, וכו', זו לא סתירה? להיות צדיק זה להתמסר למשהו, אם אתה רוצה לשאול האם כדאי להיות צדיק, זו שאלה טובה, תבדוק, אבל אחרי שתחליט, נגמרו הבירורים, זו חתונה…