נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

שאלה: מדוע אין ממצאים מבני ישראל במדבר סיני?

מספר צפיות במאמר זה:393

שאלה: רציתי לשאול ; איך זה הגיוני, שבתורה מתואר שמתו במדבר בערך שני מיליון אנשים, ולא מצאנו שני מיליון קברים במדבר? או ההפך עצמות וממצאים? זה אחת השאלות הקשות שמפריעות לדעתי לכל בן נוער, אשמח לקבל תשובה מפורטת (;

תשובה: ראשית לפי התורה מתו במדבר שש מאות אלף איש ותו לא. הרוב המכריע של גופות אדם בנות 3500 שנה - לא שורדות, בכל אופן לא בצורה ניתנת לזיהוי, תהליכי הטבע גורמים לאיבוד מוחלט של רוב הגופות של בעלי חיים בעולם. אם היו נותרים אחוז אחד מכל בעלי החיים שחיו כאן, לא היה נותר מקום להכניס אצבע על פני כדור הארץ. מה שמחפשים במקרה שלנו הוא לא רק גופות שניתנות לזיהוי, אלא שניתנות גם לתיארוך לתקופה מסויימת. ולא מדובר על חיפוש שהתבצע, אף אחד לא חפר אפילו אחוז אחד מאדמת מדבר סיני, השאלה היא מדוע לא התגלו במקרה קברים בכמות מספיקה שנוכל לזהות אותם כקברים של בני ישראל? בהתחשב בנתונים שהתבארו, אין לראות שאלה זו כאסמכתא לקביעות היסטוריות. צריכים הרבה מזל כדי להיחשף לשאריות מזוהות מתקופה כזו ובהיקף גדול כ"כ של אפשרויות.

מלבד זאת, לפי המסורת הישראלית היו הישראלים אוספים את עצמות אבותיהם ומביאים אותם לקבורה בקברי אבות משותפים. כך שיתכן שגם מתי מדבר נאספו על ידי צאצאיהם והובאו לקבורה משותפת בארץ.

אמנם לא נכון לומר שאין ממצאים בסיני, אלא שאין ממצאים שהוכרו בבירור כשייכים לבני ישראל, ממצאים של נודדים יש לרוב, הבעיה היא שמקובל לתארכם לתקופת הברונזה, כלומר לפני יציאת מצרים. אך ייתכן בהחלט שבני ישראל הנודדים במדבר שימרו את תקופת הברונזה, מאחר והיו מנותקים מן הציביליזציה, וכן לא היו צריכים לחרוש לזרוע ולקצור, אלא התקיימו על המן.

ראה למשל:

"...הרועים הראשונים המשיכו להתגורר במבנים עגולים, סוכות שכוסו ביריעות עור או ענפים וזרדים... עקב מיעוטם של תאריכי פחמן 14 באזורים הצחיחים יש צורך להסתמך על אמות מידה השוואתית בקביעת גילם של אתרים... הקושי העיקרי הוא בתיארוכם של אתרים, הנשען לפי שעה בעיקרו על הקבלות טיפולוגיות של כלי צור... השרידים האדריכלים... כוללים מגוון של מבנים מעוגלים חצרות וקברים. שכיח הצירוף של חצרות וחדרים כבסיסים של סוכות או אוהלים... אתרי הברונזה הקדומה ב' הפזורים במרחבי סיני ומפורשים כשרידי מאהלים ויישובים של אוכלוסייה שמקורה בארץ ישראל... עיצוב כלי חרס בסגנון ארץ ישראלי בסיני... דוגמת האתר המצרי בעין הבשור שאופיו המצרי מוכח מעיצובם של כלי החרס העשויים מטין מקומי אבל צורותיהן מצריות...". (עופר בר יוסף, "מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני", תשנ"ח)

"אין לנו תשובה לשאלה כיצד התקיימו יישובים אלה במרחק כה גדול ממקור מים. גם מקור מזונם הוא חידה. אמנם התגלו אבני ריחים בשפע, ומכאן שהיה להם דגן לטחון, אך בניגוד להשערה שהאנשים עסקו בחקלאות, הממצא מלמד שהם מיעטו לעבוד את האדמה: "להב המגל, המהוה אינדיקציה לעיסוק בחקלאות, נמצא בכמות זניחה... פריטים קטנים שנמצאו ... עשויים להעיד על מסחר, אולם בקנה מידה מצומצם בלבד. אין אפשרות להצביע על מערכת מסחרית שיש בה כדי להוות מרכיב קיומי ראוי לשמו" ( מ. היימן, נודים ויושבי-קבע בהר הנגב בתקופת הברונזה הקדומה; מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני, באר שבע תשנ"ח, עמ' 109, 112, 113).

יהושע עציון עסק בשאלת התיארוך של הממצאים האלו והוא כותב:

"... מקובל לראות בחצי-האי סיני את מקום הנדודים של בני ישראל... סקרים וחפירות ארכיאולוגיות מצומצמות נערכו בחצי-האי כבר בשלהי המאה התשע-עשרה. נתגלו בסיני ובמדבר צין ממצאים רבי-עניין... וניתן לייחס את רוב הממצא הארכיאולוגי הקדום בחצי-האי סיני וברמת הנגב המרכזית לבני-ישראל שיצאו ממצרים.

הממצא הבולט שהתגלה בחפירות ובסקרים היה שדות-קבורה, שהיו פזורים במרחבי חצי-האי וברמת הנגב המרכזית. הקברים נמצאו לפעמים בריכוזים גדולים, ולעתים במפוזר. צורת הקברים לא היתה אחידה: לרוב צויין מקום הקבורה בגלי אבנים הקרויים טוּמוּלי; לעיתים היו אלה מבני קבורה ממש. על יד ריכוזי הקברים נתגלו אתרי מגורים או אתרי חניה. קשה היה להבחין באתרים אלה בדגם ארכיטקטוני מסוים. לרוב נמצאו נמצאו שרידים של מבנים מעוגלים, שהיו ערוכים מסביב לחצר מרכזית... אתרי המעגלים ושדות הטומולי (הקבורה) שנמצאו בסיני מראים בעליל, שבמשך תקופה קצרה בעת העתיקה חלפו דרך סיני המוני אדם. מה היו אם כן מקורות המים של רבבות אלה בזמן שהותם במדבר? לפי התיארוך המונים אלה הם, כאמור, יוצאי מצרים. התנ"ך מספר ששתו בני-ישראל מים שנבעו בדרך נס מן הסלע (בארה של מרים). מקורות המזון של הנוודים הקדומים בסיני אף הם אינם מחוּורים די הצורך. המקרא מספר שיוצאי מצרים אכלו מַן שירד בדרך נס מן השמים..." (התנ"ך האבוד עמודים 53-59).

המקורות האלו הובאו כאן, ובמאמר 'עדויות מזמן יציאת מצרים' כתבנו על כך בקצרה:

הרב יואל בן נון (מקראות עמ' 33), משער כי צורת החיים במדבר היתה יותר פרימיטיבית מאשר בעיר, ולכן הממצאים המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימים הם הם הממצאים של התקופות המאוחרות יותר, ובמדבר תקופה זו המשיכה. רוטשטיין ולוי משייכים את השרידים המכונים 'התרבות הגרזאית' ליוצאי מצרים. הממצאים עשירים וכוללים הרבה קברים וסימנים אופיינים למקור מצרי של האוכלוסיה. כאן יש חלקים גדולים מספרם.

על עצם שהות בני ישראל בסיני בדרך ממצרים לכנען, מלמדות הכתובות העתיקות בסיני, בהן ניכרים יסודות מצריים חיצוניים מה שמלמד שכותביהן באו ממצרים, כתב זה "הובא על ידי בני ישראל לחצי האי סיני" (אנצ"מ א' עמ' 381). גרים שחקר את הכתובות העברית בסיני, מצא כתובות המיוחסות למאה הטו' לפנה"ס, ובהם השם מנשה, הנמצא בספר שופטים ככנוי למשה, כן מצא בכתובות את ה"סנה", ושורה שאותה תרגם "הרבית חסדך מן היאור משיתני", וכן את השם המפורש י'ה'ו'ה' (אבלה" ח. ברמנט מ. ויצמן בהוצ' כתר תשד"מ עמ' 186. שם מובאת דעת החוקרים אחריו שחלקו על פרשנותו). כתובת אחרת בסיני מזכירה את 'לוי' יחד עם 'מררי' (אחד מבני לוי לפי התורה). אמנם הכתובת מתוארכת למאה היט' (ימי סנוסרת) ואם נתייחס ברצינות לתיארוך, ייתכן שהיא קשורה בירידת בני ישראל למצרים (גרדינר ופיט "כתובות מסיני", מובא אצל גריניץ, יחודו וקדמותו של ס"ב עמ' 31).

(עוד על הכתובות ממדבר סיני, ראה פיענוחו של ד"ר דאגלס פטרוביץ כאן, פטרוביץ מייחסם לישראלים).

בנושא הנדודים, אף נדב נאמן מודה: "מאחר שנוודים אינם משאירים שרידים שחוקרים יכולים להתחקות אחריהם אין כל משמעות לכך שלא נמצאו עד כה שרידים של קבוצות רועים נוודים לא בדלתא במצרים ולא בחצי אי סיני אין בכחה של הארכיאולוגיה לסייע בויכוח על ההיסטוריות של סיפור יציאת מצרים",  (נדב נאמן: סיפור יצי"מ בין זכרון הסטורי ליצירה היסטוריוגרפית. תרביץ עט' תשעא תשעב').

מנחם הרן כותב בבית מקרא כרך מט חוברת א:

...האמת היא שהארכיאולוגיה אינה מאשרת ואינה מכחישה את היציאה של שבטים נוודים מתוך מצרים. בעניין זה היא ניטרלית ואינה יכולה כלל להעיד, משום שאין בזה עסק עם שרידי בנייה ושכבות של יישוב, ודרכם של נוודים היא שלא להשאיר שום עקבות. (המקרא והארכיאולוגיה כעדויות לתולדות ישראל)

למרות זאת יש נסיונות שונים להצביע על שרידים.

לאחרונה נחקרה גם קדש ברנע בה חנו בני ישראל זמן רב, וישנם ממצאים רבים שניתן לשייכם לבני ישראל, ראה כאן.

אני מעתיק גם מקורות שליקט ידיד שלי כאן:

* הפרופסור הרצוג – “אין ספק כי במרחבי הנגב וסיני חיו ופעלו תמיד אוכלוסיות נוודים, והם בוודאי הותירו אחריהם שרידים, אך אלה אינם גלויים לפי שעה לעיני הסוקר הרגיל. כדי לגלות את קיומם של המאהלים הקדומים ומכלאות הצאן והגמלים שלצדם יש לפתח שיטות מתקר חדשות, ארכיאולוגיה הקלאסית לא תצליח פה”

* הפרופסור פינקלשטיין – “במשך תקופה ארוכה … לא הותירו אחריהם נוודי הדרום שום שריד בכל האזורים הנרחבים של הנגב וסיני. אולם ברור , כי היעדר זה של שרידים אינו משקף ואקום אנושי”

* הפרופסור נדב נאמן – “מאחר שנוודים אינם משאירים שרידים שחוקרים יכולים להתחקות אחריהם, אין כל משמעות לכך שלא נמצאו עד כה שרידים של קבוצות רואים נוודים… אין בכוח הארכיאולוגיה לסייע בויכוח על ההיסואיות של יציאת מצרים”

* הפרופסור קנת קיצ’ן – “טפשי למצוא עקבות של כל אחד שעבר במסליו השונים של חצי האי. מצב השימור הוא בלתי אחיד לחלוטין.. היעדר ממצא אפשרי של מחנה ישראל הוא חסר משמעות”

חיפשו במקום הלא נכון –

מדבר סיני הוא עצום (פי 2.5 ממדינת ישראל!) ולכן לא בלתי סביר שלא ימצאו ממצאים, אך לכאורה גם פה ניתן לומר שאם בשאר ההיסטוריה מצאו שרידים זה מוזר שלא מצאו כלום. אבל, מסתבר… שברוב הסקרים שבהם נמצאו ממצאים זה היה רק במקומות בהם ניתן לראות את הממצאים על פני השטח עד ימים אלה… או לחלופין אזורים שקרובים למקורות מים מוכרים, או מקומות שיש בהם מסורת בדואית על ישוב (כמו האזור שמיוחס להיות קדש ברנע). כלומר מחפשים במקומות מאוד ספציפים בלבד.

בגלל האופי של נדודי בני ישראל (זמנית), הבעיות שהועלו בנקודה הקודמת והגודל של סיני קשה לאתר ככה ממצאים. יתכן שבני ישראל לא חצו במקומות שבהם ישנם שרידים על פני השטח או יש עליהם מסורות בדואיות. יותר מכך, זה אפילו סביר.

קצת ראיות לגבי הנקודה הזו – הרי ההנחה במחקר שהחיקסוס גורשו ממצרים – למיטב הבנתי גם שרידי הנדודים שלהם לא נמצאו. כנ”ל כל שרידי מסעות המלחמה הרבים שעברו דרך סיני. דוגמא נוספת – יש תיעוד מצרי על שבט שהיה גר במדבר סיני (לא זוכר כרגע את השם), גם עקבותיו לא נמצאו מעולם. עם ישראל הוא לא היחיד שיש עליו תיעוד ואף על פי כן לא נמצא כלום.

תיארוך השרידים בצורה לא נכונה –

טענה זו אפשרית, יתכן שהממצאים שמיוחסים לתקופת הברונזה התיכונה מוקדמים יותר. מדוע? בגלל החוסר בממצאים שניתן לתארכם התיארוך מתבסס על נתונים יחידניים מאוד, כגון לפי הטכנולוגיה שהיתה בשימוש אצל הנוודים (קרמיקה וכו’) שיתכן שהיא פשוט הייתה פחות מתקדמת אצל הנוודים.. או עצמות שיש חוקרים שאומרים שלא מלמדים על הכלל (כי המבנים היו להם קבורה משנית בלבד).

כאן הבאנו את דברי ד"ר ליאורה רביד:

הטענה שלו יוצאי מצרים היו הולכים במדבר סיני, הם היו מותירים אחריהם שרידים כלשהם שאותם הארכיאולוגים היו מוצאים, היא באמת אבסורדית לחלוטין. למה? משום שהיא מתעלמת מהאקלים המיוחד של המדבר: מהסופות שמניעות הררי חול ממקום למקום, שקוברים את כל מה שמתחתיהם. סופות החול משנות את הטופוגרפיה של המדבר ומפוררות לאבק כל ממצא שעשוי מחומר מתכלה (עצמות, עורות וכד'). פינקלשטיין וסילברמן התעלמו מהשמש שצולה את מה שמתחתיה, שאף היא מאיצה את תהליך ההתפוררות. אין שום סיכוי למצוא במדבר חולי, שאין לו קרקע יציבה, שרידים בני אלפי שנים, אלא אם הוטמנו  בתוך כדי חרס, שאותם הכניסו למערות. לפיכך לא ברור איזה ממצאים היו יכולים להשאיר מאחוריהם הולכים שחצו את המדבר לפני יותר מ-3000 שנים. העובדה ששני החוקרים התייחסו למדבר החולות של סיני, כאל אדמה מוצקה כמו זו שבמרכז הארץ, היא מוזרה ביותר.

ראה עוד כאן בנוגע לזיהויים ארכיאולוגים של שרידים למסלול בני ישראל.

וכאן מישהו עשה הדמייה של נדודי המדבר, יש בה כמה טעויות, אבל היא ממחישה בכל אופן משהו:

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

6 מחשבות על “שאלה: מדוע אין ממצאים מבני ישראל במדבר סיני?”

  1. ירין (שם בדוי)

    תודה רבה על המענה המפורט.
    שמחתי לקרוא ולקבל תשובה מפורטת.
    יש לי עוד שאלה; כהוכחה לאמיתות התורה אומרים כי התגלות המונית אי אפשר לזייף וכולי וכולי. אבל, אבא שלי, אם הוא היה חילוני סתם דוגמא, הוא לא היה מספר לו שאבותיו יצאו ממצרים וקיבלו תורה. דהיינו סיפור ההעברה מדור לדור תלויה בהאם האדם דתי או לא.
    אז אין עדות רציפה מדור לדור על האירוע?
    מאיפה לנו שהוא בכלל מנה כ600000 אלף איש?
    הרי רוב האנשים לא היה בידם כלים לבדיקת הכתוב, כגון קרוא וכתוב, סביר להניח גם שהמנהיג היה ממש משכנע.

  2. בקשר למנהיג שהיה כנראה מאוד משכנע- בתנ"ך נמסר שהוא דוקא היה כבד פה וכבד לשון… לא משמע שהוא היה כריזמטי ומשכנע באופן מיוחד…

  3. צוות האתר

    כתבתי:

    לפי המסורת הישראלית היו הישראלים אוספים את עצמות אבותיהם ומביאים אותם לקבורה בקברי אבות משותפים. כך שיתכן שגם מתי מדבר נאספו על ידי צאצאיהם והובאו לקבורה משותפת בארץ.

    דהיינו, שהמסורת הישראלית אינה עוסקת ישירות במתי מדבר, אלא באופן כללי, הדבר מוזכר בתלמוד ובמשניות בהרבה מקומות,
    'יום ליקוט עצמות' הוא מושג הלכתי שמוזכר עשרות פעמים, ויש סוברים שמותר ללקט אפילו בחג (ראה משנה מועד קטן א ה). הדבר ניכר גם בכוכי קבורה עתיקים, שהעצמות הונחו בהם במרוכז, כאשר רואים שהגופה לא נקברה והתעכלה כאן, אלא העצמות הוצאו לאחר העיכול והעברו במרוכז לכוך קטן.
    על זה כתבתי שיתכן שכך נהגו הישראלים גם בעצמות אבותיהם, וכפי שאנו רואים שהעלו את עצמות יוסף ממצרים, והענין של קבר אבות היה מאד חשוב בימיהם. "וקברתני עם אבותי".
    רוטשטיין ולוי בספרם מקרא וארכיאולוגיה, מקשרים את ממצאי התרבות הגרזאית לעצמותיהם של יוצאי מצרים, כי בקברים שלהם ניכר שהובאו המון עצמות ממרחקים לשם.

  4. יש לציין כי גם באתרי ההתנחלות שעלו על ההר בתקופת הברזל לא מצאו קברים. הארכיאולוגים מעריכים שזה בגלל צורת הקבורה הפשטנית של המתנחים הישראלים בתקופת הברזל. אה למדת שהישראלים הצליחו להעלים את קיבריהם גם במקומות בהם ישבו בוודאות על פי המחקר

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *