הסמנטיקה של הביטוי 'רוב העולם' לא חשובה, בהקשר ההלכתי חשוב מה סוברים רוב הפוסקים הגדולים שעליהם סומכים. בד"כ רוב העולם אמורים ואף נוהגים לפי דעת רוב הפוסקים. למעט מקרים שבהם האיסור מזולזל, כמו לשון הרע. אבל איסור חשמל בשבת אינו מזולזל בד"כ. והמקומות שנצרכים לדון באפנים להקל הם בתי חולים, צבא, וכדו'. ועדיין, מה שעושים בצבא אינו משקף את ההנהגה ההלכתית הראויה, בדיוק כמו בכשרות או בצניעות או בסתם פקודות לא נצרכות בשבת, שהצבא לא בדיוק נחשב כ'מנהג' אלא יותר ככלאים של לחצים ודחפים והתערבויות פוליטיות וויתורים טקטיים ובלגן שלא בדיוק שולטים בסט הערכים ההלכתיים שלו.
סתם כך, למרות שזה לא הנושא. ההלכה היא תחום מקצועי ולא שיקוף של רוח עממית, ההלכה נקבעת על פי ראשי הפירמידה והקדקוד, מתוך שיקולים הלכתיים, גם התוקף של מנהג הוא משום שנעשה ע"פ חכמים, ולא מעצם כך שלהרבה אנשים נח. למשל, העובדה שרוב האנשים ששומרים כשרות מסתפקים בהכשר הכי מינימלי, לא קובעת שההכשר הזה הוא בר תוקף. וכך הלאה. המנהג בר תוקף, כשהוא מקבל את אישור הפסיקה, והיא מכירה בו, ולא להיפך.
בשביל להגדיר רוב הפוסקים, צריכים להגדיר הסכמה שהתגבשה אצל רוב הפוסקים, וזה כמעט לא רלבנטי אם ההסכמה הזו היתה גם לפני החזו"א. בפרט במקרה שלנו, שהשימוש היומיומי בחשמל התחיל שנים לא רבות לפני שהחזו"א נכנס לסוגיא. נכון שסברתו מחודשת, אבל וכי סברא מחודשת היא סיבה לבטל אותה? הוא ידע שהיא מחודשת, ועצם החשמל עצמו מחודש, גם הצי"א הרי אסר מטעם אחר מן התורה, לכן אין למחודשות הסברא כלום עם דרכי הפסיקה. ועובדה היא שרוב פוסקי ההלכה הגדולים, אלו ששואלים אותם להתיר עגונה, לדיני נפשות, וכדו' דנים את החשמל כאיסור דאוריתא, לכל הפחות מחשש.
אני סבור שבחזו"א יש הנחת יסוד שהחשמל היא מלאכה, וכן כותב ד"ר בראון בשם צבי יהודה ששמע מהחזו"א, עכ"פ להלכה זה לא משנה.
לגבי מי ששואל את הרב "שהוא רוצה", אכן, אדם יכול לסמוך על רבו גם כנגד הרבה פוסקים. אבל זה לא היה הנושא כאן, מי שרבו פסק לו משהו, לבריאות. הנושא הוא איך צריכים לפסוק, פסיקה כללית לכל הציבור הרחב.
לגבי שאלתך למה צריך רוב הפוסקים כדי להחמיר, התשובה היא שכשאין רוב רשאי אדם לתפוס דעת פוסק מקל, שכן ספק הוא רק כשאין לנו הכרעה, אבל אם יש רב שמכריע, והוא לא נגד הרוב, ואדם סומך עליו באמת, הוא יכול לתפוס דבריו. גם אם אינו רבו.
לאדם שפוסק הלכה באופן עצמאי אין איסור לפסוק כנגד רוב הפוסקים האחרונים, כי כך דרכה של תורה. אלא שאנחנו לא צריכים לשמוע לו רק הולכים אחר הרוב. אא"כ הרב הזה הוא הרב שאנחנו הולכים לאורו.

כל עניני המנהג נקבעים לפי הפוסקים, וכמובן שלפי ההלכה מתחשבים הרבה פעמים במנהג, אבל מי שמתחשב אינו סבתותינו, אלא פוסקי ההלכה והם קובעים איזה מנהג ראוי ואיזה מנהג נחשב שנעשה ע"פ חכמים.
מה שכתבת שאצל הספרדים מתחשבים בעיקר בפסקי הרב עובדיה, היינו לספרדים שחזרו בתשובה בדור האחרון או להמון העם שאינם ת"ח. כי שיטתו אינה לפי מסורת הפסיקה בעדות המזרח, לא לפי שיטת עדות בבל, ולא לפי עדות מרוקו, וכמו שכבר העירו פוסקי אותן המדינות.
אגב, אשמח לשמוע אלו הוראות הגרשז"א נתן לחיילים ומתי.

תמיהני עליך, שאתה חושב שהדרך לבירור שאלה הלכתית היא סיפור שמצאת ב"בחדרי חרדים"…
התיאור הזה אינו נימוק הלכתי להתיר דבר שאסור לפי כללי ההלכה. הוא נאמר כלפי רב מסויים שהחמיר כחומרא בעלמא וחשש, וע"ז התרעם הגרשז"א איך אפשר לחשוש ולהחמיר על חשבון כבודו של החרש שכבר הושפל מחמת נכותו.
אבל במקרה שאסור, וכי זה טעם להתיר? והרי החרש יודע שאסור (במקרה שאסור כמובן). כבוד הבריות מתיר איסורים דרבנן, וגם זה לא בלי שיעור ומדה. והרי ברור שאם יש חולה שאינו יכול לתקשר אלא ע"י מכשיר חשמלי שהפעלתו כרוכה באיסור וודאי, שלא נאמר שלא די שהוא כ"כ חולה ואין 'להחמיר 'עליו יותר מזה. הסברא הזו רלבנטית כשע"פ ההלכה יש מקום להתיר, אפילו לסמוך על דעת יחיד כדין שעת הדחק וצרכי חולה וכו'. אבל אינה חלק מהדיון ההלכתי עצמו. והרי כל כניסתו של הגרשז"א לסוגיית חשמל לשבת היה בעטיו של הרצון לברר את דין מכשיר השמיעה עבור אמו, והוא לא הסתפק בהנחה שמפני כבודה של אמו מותר לה להשתמש במכשיר, אלא למד את הסוגיא לפרטיה כדי לברר.

התגובה הקודמת שלך הועלתה בעמוד זה, עיין עליה.
ימחל ידידי, לעיין יותר במה שכותב, ובמה שכותב זולתו.
אין ויכוח שהגרשז"א מאריך להתיר. אבל ידוע ג"כ שביטל דעתו מפני דעת החזו"א ולא הורה למעשה נגדו. את הגרשז"א אנחנו מכירים מבית המדרש, לא רק ממה שכתב.ראה למשל: קובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 41 שהגרשז"א לא הורה כנגד החזו"א משום ש"כבר הורה זקן". הגר"א נבנצאל כותב: 'שמעתי מהגרש"ז אוירבך זצ"ל לגבי הדלקת וכיבוי כלי חשמלי ללא חוט להט, שמעיקר הדין לא סבר כבית יצחק שיש בזה איסור מוליד, ולא כחזו"א שיש בזה איסור בונה וסותר. אמנם למעשה ודאי לא התיר הגרש"ז אוירבך זצ"ל הדלקת וכיבוי מכשירים כאלו בשבת' (הובא בספר קדושת השבת לרב משה הררי, ירושלים תשס"א ח"א עמ' רפח). כך גם אומר בשמו הרב הלפרין (שמעתי ממנו הרבה פעמים)
הגרשז"א התיר בפועל מכשיר שמיעה מפני שיש בו רק הגברת זרם ולכן כתב שמותר גם לחזו"א. הדבר מוזכר גם במנח"ש וגם בשש"כ שמותר גם לחזו"א שיש בונה בחשמל.
הנימוק של צער החרש אינו נימוק הלכתי. אלא רק נימוק למנוע החמרות. אם היה בזה איסור תורה לא היה רלבנטי צער החרש.
לגבי השאלה איך סומכים על הגרשז"א, אינה שאלה, ברור שהגרשז"א היה פוסק גדול ואפשר לסמוך עליו גם נגד החזו"א, השאלה כמובן למה לבחור לסמוך עליו ולא על כל שאר הפוסקים הגדולים האחרים שהחמירו כחזו"א, וע"ז אפשר להשיב, שיש כאלו שהם תלמידיו כמו הרב הלפרין, ויש גם היתרים בשעת הדחק לסמוך על היחיד. כל זה לא נוגע כלל לשאלה מה צריכים לפסוק ע"פ כללי הפסיקה.
אין שום ויכוח שיש דעת יחיד של הגרשז"א שאין איסור תורה, ואולי הסכימו איתו עוד פוסקים שאינם מן השורה הראשונה שאין איסור תורה. אבל זה לא משנה את כללי הפסיקה. אלא רק את המצבים בהם אפשר לסמוך עליו.
בכל אופן, העובדה הבולטת בדעת הגרשז"א, היא שהספר שנכתב על פיו ובהדרכתו, שמירת שבת כהלכתה, לא מסתמך בשום מקום על דעתו שחשמל בשבת הוא רק איסור דרבנן. ואין לך הוכחה גדולה מזו שהוא ביטל דעתו ולא פסק למעשה דלא כחזו"א.
ואצטט לך קטע מתוך מאמר שכתבתי בויכוח עם דרור פיקסלר:

גם לעצם השאלה אם יש בחשמל בשבת משום איסור במקרה שאינו מדליק חוט להט, נוקט מחבר המאמר כאילו הוכרעה הלכה לקולא (אמונת עתיך 104 עמ' 61), בעוד רוב הפוסקים שנחשבים כגדולי הפוסקים בדור הקודם, החמירו בזה. הוא מצטט את הגרשז"א שמישהו סיפר בשמו שהתיר ("כך דעת ראש המדברים בעניני חשמל בדור האחרון הגרש"ז אויירבך"), בעוד במציאות בשום מקום לא סמך על דעתו להתיר אלא ביטל דעתו בפני האוסרים (ובקטע המצוטט מהמנח"ש במאמר שם מדוע אין בשינוי הזרם משום מוליד, הרי בקטע הבא מסביר שגם לדעת החזו"א יש להתיר במקרר, כלומר לא בא להסתמך על דעתו כנגד החזו"א אלא רק מסביר מדוע מותר לכל הדעות), בספר שמירת שבת כהלכתה שנכתב כידוע על פיו לא מובא בשום מקום שיש להקל כדעתו שעצם זרם החשמל אינו אסור מן התורה (הכותב יודע שהגרשז"א בכוונה לא מסתמך בשום מקום על דעתו, ומוסיף: "בענייני חשמל, יש מקרים שהפוסקים העדיפו שלא לנקוט לשון מפורשת, ודבר זה גרם לעִתים לאי הבנות", אך אם הגרשז"א סתם ונזהר בכוונה, איך נדע אנחנו לפרש ולכתוב בבירור?). מלבד העובדה שהגרשז"א לא סמך על דעתו, מצטרפת דעת הרבה פוסקים אחרונים שעליהם סומכים תמיד בכל השאלות החמורות, שנקט להחמיר שיש בחשמל איסור תורה (האם מישהו היה מעיז להתיר עגונה בניגוד לדעת הרב משה פיינשטיין הרב אלישיב הרב עובדיה יוסף ועוד רבים בסדר גודל כזה, ובלי להזדקק לדיון בכלל?). ואי אפשר לברוח מהדיון ההלכתי הזה בלא כלום.
מלבד הפוסקים ההולכים לאורו של החזו"א, גם פוסקים השייכים לחוגים אחרים לא ההינו להקיל כנגד דעתו בנושא זה וחוששים לה להלכה, ראה למשל מנחת יצחק ח"ג לח, ציץ אליעזר ח"ט כא, אור לציון ח"ב מא, הרב מזוז בשמחת כהן אוח עג. וגם אלו שלא חששו לאיסור בונה, עדיין חששו שיש בו משום איסור דאוריתא (כמו שכתב למשל הרוגאטשובי בתשובת צפנת פענח סי' קו' שמוליד דבר חדש אסור מן התורה וכזה באחיעזר ח"ד ו', והראי"ה באורח משפט עא' שיש בו איסור מבעיר גם בלי להט), ראה לדוגמא חלקת יעקב או"ח קכד וכן הרב עוזיאל במשפטי עוזיאל או"ח לו שיש מתקן מנא ומבעיר בכל זרם חשמלי גם בלי נורה וכן ישכיל עבדי לח ד. וראה משנה הלכות יא רפו: "והנה באמת כי בזמן הזה אין לפקפק בזה וכבר פסקו האחרונים אשר מימיהם אנו שותים דהדלקת חשמל בשבת הוא איסור דאורייתא ואין לזוז מזה", (הנושא הוא הפעלת משאבה). וכן במנח"י שם בשם הרב מטשעבין, ובקול מבשר ב' כה' ובבית יצחק ח"ב לא', וכן ביביע אומר ח"א יט' ליקט הרבה דעות אחרונים שהסכימו שהחשמל איסור תורה.
להמחיש איך התייחסו לשימוש בחשמל בשבת, אצטט מתוך מכתב הרב הרצוג לרבי שמואל פרדס, (נמצא בארכיון המדינה המקוון בין מכתבי הרב הרצוג), מז' אלול תש"ט, "על דבר הרב גורונצ'יק נ"י, הוא עומד במשמרתו, הוא לא התיר ח"ו חשמל בשבת, אלא הביע דעתו שזה איסור דרבנן, קונטרסו לא היה מיועד לפרסום אלא לאגודה של ת"ח צעירים המעיינים בענינים מסוג זה בקשר לפתרון בעיות ידועות, וחבל שנתפרסם כי לא אכשר דרא, וכל המקיל לו וכו', דעתי שלא כדעתו… אין אני מטיל שום ספק ביראת השמים של הרב ג', פזיזות היתה כאן וחוסר ענוה ויראת הוראה, אבל לא ח"ו שום דופי". וכך כותב בפשיטות בהיכל יצחק או"ח לג שיש איסור בחשמל בלי קשר להפעלת נורה.
(גם האחרונים מראשית המאה ה20 שהדגישו את האיסור בנוגע להבערה של נורה, בכמה מקרים זה לא היה משום שחשבו שאסור רק באופן זה, אלא שזה היה השימוש העיקרי, והרבה פעמים היחיד, של חשמל באופן המוני בזמנם).
אפילו הרפורמים מתייחסים לשימוש בחשמל כחילול שבת פורמלי, והם דנים ביניהם לבין עצמם עד כמה חשוב לשמור על פרט זה בהלכות שבת. הרי זה "דבר שהצדוקים מודים בו".

א. ביטל את דעתו הכוונה שלא פסק כך אלא פסק כמו החזו"א. לא שביטל את עצמו כעפר הארץ.
האם בדיעבד פסק כדעתו, יכול להיות. אין מקורות ברורים ע"ז, מעבר לסיפורים על פה. אני לא מכחיש את סיפורים, והרב הלפרין הוא עד נאמן, אני רק אומר שלא סתם זה לא כתוב.
הרב נבנצאל והמקראי קודש עוסקים במחלוקת הגרש"ז והחזו"א, ולכן הם שייכים לענינינו, הגרשז"א לא קיבל גם את הדעות האחרות שיש איסור דאוריתא בחשמל שאין בו אש.
יכול להיות שהרב נויבירט צידד או רמז, כך לא מכריעים הלכות. בולט מאד שהגרשז"א עצמו לא נתן מקום להיתר שלו בספרות הכתובה ולא בשש"כ שיצא על פיו. אז בהחלט ביטל את דעתו.
ב. נניח שלא אוסרים מטעם אחד, הרי מסכימים שאסור מן התורה. ובשאלה מטעם איזו מלאכה תמיד יש מחלוקות כבר בגמרא, זה לא מבטל את ההסכמה שיש כאן מלאכה.
אכן, זה מה שכתבתי, הגרח"ע לא הכיר אייפון וטלויזיה, השימוש בחשמל היה לתאורה.
היו פוסקים שלא חשבו, ואפשר להתווכח, בסוש"ד ברור שיש הסכמה רחבה גם בספרות וגם בהוראה למעשה שחשמל אסור מן התורה. לגבי חולים ומקרי דיעבד – הרי סומכים בהם על דעת יחיד, ואני לא מתיימר לטעון שאין אפילו דעת יחיד.
ג. לא נכון שחששו כחומרא, להיפך, קבלו דעת הגדולים, אלא שבמקום דחק התירו לסמוך על היחידים.
ד. נכון, רוב אינו בהכרח מספרי, אלא גם מושפע מהתפשטות החיבורים והמחברים (לא מהעובדה שמישהו עסק בנושא וכתב אלף כרכים…), אבל במקרה שלנו זה להיפך, שיש הסכמה רחבה הרבה יותר מהספרות. כפי שאמרתי אפילו מכון צומת לא דן את החשמל כדרבנן. ואנן מה נענה אבתריה.
הכו"ח בחפזון לפי שאינו מעניני האתר.