1

שאלה: מה המשמעות של יג' מדות

הייתי בבית הכנסת בכיפור, וחייב להודות שלא הבנתי מה הסיפור של לצעוק יג' מדות כל שתי דקות. לי זה נשמע כמו: "אבל אבא, הבטחת שאם אני אצרח אתה תיתן לי את המיקי מאוס אאאאאאאאאאאאאא, ועוד שתי דקות שוב: אבא! איפטחת! אאאאאאאאאאאא!"

וגם למה חותכים את הפסוק, בפסוק נאמר "ונקה לא ינקה", השלש עשרה מדות חותכות את הביטוי הזה באמצע, בכלל המספר 13 לא ברור, יש טבלה עם המון שיטות איך סופרים 13, אז מה הענין בכל זה? ולמה אמרו שה' התעטף בטלית וקרא לפניו כמו בעל קורא? מה המשמעות של זה? למה ה' צריך להתעטף בטלית?

תשובה:  האמת היא שבין עם ישראל לבורא, יש הרבה צורות של יחסים, כפי שאנו אומרים:

כִּי אָנוּ עַמֶּךָ         וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ בָנֶיךָ             וְאַתָּה אָבִינוּ

אָנוּ עֲבָדֶיךָ          וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ

אָנוּ קְהָלֶךָ           וְאַתָּה חֶלְקֵנוּ

אָנוּ נַחֲלָתֶךָ         וְאַתָּה גוֹרָלֵנוּ

אָנוּ צֹאנֶךָ            וְאַתָּה רוֹעֵנוּ

אָנוּ כַרְמֶךָ           וְאַתָּה נוֹטְרֵנוּ

אָנוּ פְעֻלָּתֶךָ        וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ

אָנוּ רַעְיָתֶךָ         וְאַתָּה דוֹדֵנוּ

אָנוּ סְגֻלָּתֶךָ         וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ עַמֶּךָ            וְאַתָּה מַלְכֵּנוּ

ואכן, יש כאלו שיראו בעין יפה גם את הדימוי של תינוק לאביו, מול הבורא אנחנו כמו תינוק, כפי שאמר שמעון בן שטח על חוני המעגל "מה אעשה לך שאתה כבן המתחטא לפני אביו", שמעון בן שטח לא סבר שכך היא הדרך, לעשות עוגה ולהכריז שלא יצא ממנה עד שלא יקבל מה שרוצה, אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי, אבל אתה חוני, אדם גדול, שזו הדרך שלו לעמוד מול ה' כמו ילד מול אבא.

לכל אדם יש חלק ילדי, הילד הוא כנה, הוא אומר מה שהוא מרגיש, עם ההתבגרות הוא מבין שהאנושות לא צריכה לסבול מכך שהוא רוצה כל מיני דברים, ולכן הוא מתחיל להבין היכן מתאים לומר את רצונו, מתי צריכים להתאפק, איך הוא מכבד את עצמו על ידי שליטה ברגשותיו. אבל החלק הזה נמצא, ברמות שונות אצל כל אדם, לפעמים הוא יוצא בזוגיות (אומרים שזה לא טוב), לפעמים על ספת הפסיכולוג, לפעמים בכל מיני סדנאות. ויתכן שגם בעבודת התפילה של חלק מהאנשים משולב חלק ילדי (אומרים שזה טוב).

אם כי כידוע יש גישות שונות לתפילה, יש המתפללים בצעקות, ויש 'כמונה מעות', יש המתנדנדים, ויש העומדים דום. כנראה שאין דרך אחת נכונה להתפלל.

אמנם, הנושא של יג' מדות לא קשור בהכרח לתפיסה של בן לפני אביו.

מדובר בעיקרון היסטורי בסיסי ביהדות.

כשנאמרו עשרת הדברות, הופיע ה' כאל קנא, לא יהיו לך אלהים אחרים על פני, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים… כי לא ינקה ה' אשר ישא את שמו לשוא.

כשחטאו בני ישראל בעגל, ועברו על אחת מעשרת הדברות, התוצאות היו ברורות בהתאם: "הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים", ה'לא' של עשרת הדברות אינו המלצה, הוא כריתת ברית. האנושות חטאה שוב ושוב, עם ישראל נבחר, ויש תנאים ברורים לברית, שבזכותה הוא נבחר, אם הוא מפר את הברית, ביום חופתו, תחת מעמד הר סיני, מה הטעם בכל זה? עוד עם ככל העמים?

אך משה התפלל על העם, והבורא הסכים לסלוח, ביום הכיפורים היה הדבר. מכיון שהבורא אינו משנה את דעתו, ברור שמה שהשתנה הוא מעשיו של משה, הגורם לסליחה היה זה שמשה בעצם הכניס את עם ישראל למצב של תשובה, הוא הוכיח אותם, הם הרגו את החוטאים, והצטערו על מעשיהם, הורידו את עדיים, וכו'.

התשובה משפיעה על התפיסה העצמית של האדם, אדם שלא שב בתשובה תופס את עצמו כחוטא, ולכן ייתכן שיחטא שוב, כזה הוא. תהליך התשובה גורם לאדם לתפוס את עצמו כלא חוטא, ולכן לא יחטא שוב.

ואחרי כל תהליך התשובה, עובר ה' לפני משה וקורא: ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה וכו'.

המשמעות של הקריאה הזו, היא אמירה יותר חזקה מעשרת הדברות, נכון שה' אמר לעיני כל העם עשרה דברות שהן כריתת הברית. ולכן עברה עליהן לכאורה מקלקלת את הברית ומונעת את הלגיטימציה של קימינו, אבל עכשיו ה' נעמד ואמר 13 מדות, שזה מספר יותר גדול מעשר, יש כאן תוספת. (בתורה לא מודגש המספר, ולכן יש הרבה דרכים איך לחלק, אבל בפיוט אומרים "בשלש עשרה תיבות", כלומר עצם זה שיש כאן אריכות יותר מעשר מונחים, זה כבר שם את המדות האלו במקום יותר מפורט, יותר מורכב).

ההבדל המשמעותי הוא, שעשרת הדברות הן העיקרון של הברית, ה' מקנא ואינו סובל את החטא ואת הפניה לאלהים אחרים. אבל, אחרי שישראל חטאו, הוא מגלה את הצד השני של הברית, 'ה' אלהיך', הוא שם ה' הכפוף למדת הדין, 'אלהים', אבל ה' ה' הוא מדת הרחמים החוזרת על עצמה, ה' יכול לרחם ולרחם ולהתעלם ממדת הדין.

ה' ארך אפיים ורב חסד, במובן שהוא מוכן להמתין ולא להעניש מיידית, הוא לא חותך את הברית גם אם מפירים אותה, המחיר משתלם לאט לאט לאורך דורות, ולכן יש עדיין אפשרות תיקון לכל אורך הזמן הזה. זו הסיבה שבני ישראל לא כלו.

וזו גם הסיבה שכיום יש לנו את הזכות להתפלל ולבקש מה' את חסדו, למרות שאנחנו לא עושים את רצונו, משום שאחרי חטא העגל, הוא התגלה התגלות נוספת, ואמר בה שלש עשרה מדות, לפיהן הוא ממתין ומאפשר לנו לתקן גם תיקון שאורך דורות רבים. ההתגלות הזו לא היתה רשמית כמו ההתגלות במעמד הר סיני, כי הבורא לא מזמין את העם לחטוא, בכוונה עשרת הדברות לא מכירה באפשרות של החטא, כי זו הגישה לכתחלה, בדיעבד אחרי שחטאו, ה' 'עבר על פניו וקרא', שזה דימוי של חזן שעובר לפני התיבה. זו התגלות משנית.

(נכון שבפסוק נאמר ונקה לא ינקה, אבל החלק הזה של הפסוק, חוזר על הנאמר בעשרת הדברות פוקד עוון אבות על בנים וכו', זה החלק של העונש, שבסופו של דבר כן מגיע, והבקשה שלנו היא לדחות את החלק הזה, הבה ונעמוד בינתיים באריכות אפיים וברחמים, ועל העונש נדבר, אם יגיע זמנו ולא נזכר לחזור).

פנייתינו אל המדות האלו, אומרת שאנחנו מעמידים את עצמנו במצב של תשובה, שהוא התנאי להיכלל ביג' המדות האלו. אם היינו עוברים על עשרת הדברות, ולא נכנסים למצב של תשובה, לא היתה לנו תקומה. הזכות שלנו לעמוד לפני ה' ולבקש, היא משום שאנחנו חוזרים לאותו מצב של אבותינו, נכון שחטאנו, אבל אנחנו מנסים להתחיל את התיקון, לעשות מעשים שיביאו את התיקון לאט לאט. (כנראה יש קשר סמלי לשלש עשרה המדות שהתורה נדרשת בהן, המדות האלו הן הכח של חכמים להעמיד ולדרוש את התורה, וגם המדות של רחמים הם הכח שלנו כבני אדם לבקש מה שלא מגיע לנו, אנחנו 'דורשים' את הברית בין ישראל לה' באופן שיאפשר לנו חיים).

החזרה על המידות שוב ושוב, היא קודם כל בשבילינו, אנחנו צריכים באמת להאמין בזה. רוב האנשים חיים במצב של 'זה אנחנו', כאלו הם חיינו, זה מה שאנחנו יכולים לעשות, וגם מה שאנחנו מקבלים מהחיים לא משהו…  משתדלים. יש אנשים שבבוקר יום כיפור עדיין מנמנמים, במוסף סופרים את הדפים, ובנעילה, בפעם העשירית, אז נפתח להם הלב, ואז הם אומרים לעצמם: אולי בכל אופן, כן נשנה משהו, ואולי משהו כן ישתנה בחזרה בחיים שלנו, ואולי גם אצל כל עם ישראל.

זו הסיבה לאמירת המידות האלו, וזו המשמעות של החזרה עליהן.