נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

שאלה: מה התוכן בשמחת חג הסוכות?

שאלה: אפשר להסביר בעברית פשוטה מה התוכן של חג סוכות, מדוע מקיימים בו טקסים שנראים מבחינתינו חסרי תוכן, ומה זה רלבנטי לחיים שלנו?

תשובה: לגבי טקסים בכלל ראה: בשביל מה צריך טקסים ומצוות? התורה לא  תמיד באה בתור ‘רלבנטית לאיש בן המאה ה21’, אלא לפעמים להיפך: מנסה להפוך תכנים אחרים ורחבים יותר לרלבנטים עבורינו, להוציא אותנו מצרות האופקים של המאה בה אנו חיים, בין אם זו המאה ה21 לספירה או המאה ה12 לספירה, בכל תקופה היתה לתורה אמירה עמוקה ותובענית שיש בה כדי להשפיע על החיים ברובד מהותי.

כשמעיינים בתורה בנביאים בהיסטוריה ובחז”ל, רואים שסוכות היה ה-חג של ישראל, והיה הדבר מובן מאליו וטבעי שהוא החג הכי גדול. ז”א לא שציוו שזה יהיה החג הכי גדול ולכן כך, אלא שהיתה סיבה טבעית.

המקדש נתפס בעיני עם ישראל (ובהלכה) כמו עולם קטן, אבל לא כמו גלקסיה אחרת, עוד עולם, אלא כמו חדר המכונות של העולם שלנו.

נראה שיש באסוציאציה זו בכדי להסביר משהו מההרגשה שחשו אבותינו מול הקרבנות ועבודת המקדש: חדר המכונות של העולם. מתוך אמונה חזקה ומוחשית, שהפעולות הנעשות כאן, הן ורק הן, ובתנאי שנעשות כסדרן המדוייק וכצורתן, הן חדר המכונות של העולם, הן מפעילות וקובעות את החיים כולם, את מהלך השמש והירח, את גורלו של עם ישראל, ואת גורלו של כל אחד ואחד.

ההתבוננות בכהנים הרצים בתזזית, בדיוק המופלא של כל פעולה ופעולה, במבטים החרדים והדואגים על כל זריקה והזאה, על כל הולכה והגעה, שתהיה בדיוק בצורה ובאופן הנכון. ללא שום חסר או נותר, בלי סטיה או מחשבה זרה. הכל בריצה ובמהירות, מאות אנשים מתרוצצים מצד לצד, כל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. היתה מעוררת השתאות והפנוט והשתוקקות עמוקה, להיות חלק מקיום העולם. להיות יכול לעשות גם משהו קטן, לתרום תרומה כל שהיא לתוך המערכת הזו. ושמחת החג היתה הזכות של כל יהודי להשתלב במקום הזה, לרקוד ולשמוח על היותו חלק מהמערכת הזו.

ואף הקרבנות, מעבר לכל טעמי הקרבנות, כמדומני שהחוייה האישית של ישראל הקדמון היא שזה חדר המכונות של העולם, ועל העבודה העולם עומד, וזו ההרגשה שהיתה בעיניו טעם חזק מן הכל.[1]

בימי בית ראשון היתה הרגשה זו עמוקה כ”כ, עד שהיו הכהנים לועגים לנביאים ‘היכל ה’ היכל ה’, לאמור: וכי תעלה על דעתך שכשרב החובל כועס על המסיקים בחדר המכונות, הוא מעלה את המכונות באש? הלא ספינתו תטבע. הם הרגישו שה’ צריך אותם, והם כמעט עושים לו טובה. עד שהבינו אחרי החרבן שה’ יכול לקיים את עולמו גם בלעדי העבודה. אבל לאט לאט נעשה הדבר להיפך, עד שאנשים שואלים ‘ה’ צריך אותנו’? ומרגישים שרוב מעשיהם מקולקלים.

ובהמשך על פי תורת חז”ל נקבע בלבבות שבית המדרש הוא חדר המכונות של העולם. וכשיש תקלה קטנה באיזה מנוע קטן בבית המדרש, זה משפיע על כל העולם, וכן להיפך. זו הצורה בה התורה רואה את העולם, כתלויה בחדר מכונות רוחני תמיד. ולכן שמחת תורה היא המשך ישיר של השמחה בימי המקדש, לימוד התורה הוא עבודת הקדש שמקיימת את העולם.

ומה עושים וחוגגים שם בחדר המכונות בימים אלו??

באמת ר”ה ויוהכ”פ וסוכות הם יחידה אחת. מתחילה שנה חדשה, מנקים ומטהרים את המקדש מכל הישן הטמא והחטא, וחוגגים את הסוכות, שהוא בעצם ראש השנה אחרי טהרה, אכילת המצות שאחרי הכנתן המפחידה.

ועבודת ישראל בחג היא דימוי של פעולת העולם בשנה החדשה.

נענוע הלולבים והמינים, הוא כנוע עצי יער מפני רוח, בתחילת הסתיו מנשבות רוחות ונשמעות בראשי הבכאים וגם בשיחים ובעצי הפרי, ויש ד’ רוחות וכל אחת תורמת תרומה אחרת לגידולים (ואולי גם ד’ מינים צריכים כל אחת סוג אחר של רוח). ניסוך המים הוא הורדת הגשם, המים נלקחים מהתהום, ועולים למעלה על ידינו, מדמה את מחזור המים, ומורידים שוב גשם עד התהום הכי עמוקה שמתחת המזבח. ולכן מקיפים את המזבח בערבות, הגדלות על המים.

ולכן סוכות הוא הנגטיב של ר”ה, גם אם ר”ה אינו יום צער וכו’, עדיין הוא יום של המלכה והתחלה טקסית ורצינית, וסוכות הוא ההתחלה בפועל, שמחת השנה החדשה.

ובנוגע לשמחת יוהכ”פ, כמדומני שבימי קדם היתה שמחת החג נמשכת קצת לפניו, משום שההכנות בהכרח ארכו זמן רב, בין היציאה למסע, קניית הבהמות, ועוד נראה לי שהלימוד המפורסם בימי החדש “קרא מקרא” וכן שהולכים לנביא, היה עיסוק בעניני החודש, מה שהומר אח”כ לדרשה של ל’ יום קודם החג.

ולכן העיסוק בחג התחיל מראש חדש, וכבר בתורה נאמר פרשת החדש הזה לכם בראש חדש, ובעשירי עולים שלב שצריכים לקחת את הקרבן בעשירי ולבקרו ארבעה ימים (והתורה קוראת למועד לקיחת השה “בעשור” כמו ליוהכ”פ). ובזה מובן האמור בהגדה יכול מראש חדש, שאין לו מובן. וגם חג מתן תורה וההכנות אליו התחילו מראש חדש. וכן הביכורים קודמים לשבועות.

וממילא כל ראשית תשרי נתפסה כהכנה לחג, ויחזקאל קורא גם ליוהכ”פ “בראש השנה בעשור לחדש”, כי הכל ענין אחד. ולכן יוהכ”פ עצמו היה רק רגע של נסיגה מההכנה השמחה, ושוב חזרו לחגיגות, ואולי גם החל חרמש בקמה של פסח, כיון שא”א לקצור בחג, היו קוצרים קצת קודם החג, כמתואר קצירת העומר, וממילא יוהכ”פ היה רק עליית מדרגה של השמחה בהכנה לחג.

ואמנם זו תחלת השנה, אבל למעשה זה האחרון בסדרת החגים כי פסח ושבועות קרובים וממילא גם סוכות קרוב, ואילו בחורף אין שום אירוע ושום התכנסות דתית, וכמו שנת חורף נכנסים לימים הפנויים שצריכים לעבוד בהם, והשאר ימי גשם ובוץ וכולם ספונים בבתיהם. ולכן בסוכות נגמרת השנה ‘חג האסיף בצאת השנה’ (שמות כג’ טז’). אך מבחינה רוחנית, הזמן הזה הוא הזמן בו האדם מעצב את הדת ‘שלו’, על פי רוחו והאוירה שבביתו. ומעניין שכל המועדים השונים מדברי סופרים חלים בתקופה זו, בה בני ישראל נביאיהם סופריהם וחכמיהם, עיצבו לעצמם את המהלך הרוחני של השנה האזרחית.

הערות:

[1] כשביקר ר’ מרדכי סלומון באפיית המצות של הרב מבריסק, הוא הנציח את הרגשותיו בשיר, השיר ארוך מאד, ואעתיק כאן רק חלק קטן:

 

אז קורא הרב לבני ביתו ומפקדם על מים שלנו..

יכסום מפות זכו משלג וקשרום בקשר של קיום

ובשוב המלאכות הביתה ויצא הרב לקראת מים

והמריץ מבטו באופק ובפני המביאים ברנה..

מיישרים הפחים בחינון בחריצות ונימוס יתרים

ספק חיבת הכשר מצוה או סלוד מממון חברם

ישפשפום באלונטית יבשה להסיר כל אבק יתכן..

אכן מה נוראה החובה לערבב קמח ומים יחדיו..

ונמסרו לאיש אמונים לשמור המים בתוקף

והנה עיניו כיונים נחות על המים בנחת

הנמס לבבו כמים אם בטל את עצמו למים?..

אז יקום הרב כלביא יתעתד למצוות המצות

ונח כביכול ממלחמתה של תורה והזקיף את קומתו הדרוכה

ולבש עוז בחכמתו והשים אל התנור פעמיו

ולווהו לדרכו כוננוה אבותיו אריות התורה

שמסרו את נפשם ומאודם לקיומה של מצוה בשעתה..

ככה יצעד הרב ברהט וכל רגשיו יחוו רעדה

נותן כל אמתת עיונו וגבורת שנונו האיתן

להלכות שמור המצות לשמה על כל תכונה ותכונה

ונכנס הרב בית התנור ועיניו שתי בערות דולקות

והציץ בתנור הבוער ויבוש התנור ממבטו..

הנה נגמרו שתי מצות כהלכה מיד יושמו על המקל בחטף

כמדומה המצה נושאת את נושאה מונחת על המקל ברפרוף

מובאות אל התנור ביעף ולא תשלוט עין בבואן..

ואין הדעת מתקררת אף כי אש לוהטת בתנור

בהרדות המצה אפויה רויית שבח אש גחלים

ונבדקה שבע בדיקות מה דינה תכשר לפסח?..

ועליצות לב לובשת כלהם וקול חבוי סתרים יתהלך

אשרי עין תשבע כל אלה אשרי הדור כי זכהו…

 

והתוכן של השיר, לפי הבנתי, שהוא כאילו גילה שיש כאן עולם שלם של חוקים נוקשים ומחמירים ורק כך נוצרות המצות של המצוה. וכאילו נחשף לחדר מכונות שמייצר את המצוות, והפחד והלחץ שיקפו לו את המציאות שמדובר בחוקים שעליהם עומד העולם.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
צוות האתרקובי Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
קובי
Guest
Member
קובי

תודה,
לא הבנתי מה אתה עונה על שאלה השנית של השואל ״ומה זה רלבנטי לחיים שלנו?״