שאלה: סיפור לידת משה, קשור ללידת סרגון?

שאלה: קראתי שסיפור לידתו של משה לקוח מסיפור לידתו של סרגון. למשל כאן הוא מתואר כך: "סיפור לידת סרגון מגלה זיקה עזה לסיפור לידת משה רבנו, וגם קדם לו באלף שנים לפחות. רמז להשפעות התרבויות של המזרח הקדום על המקרא ועל כותביו".

תשובה: אכן, כך טען פרידריך דליטש לפני יותר ממאה שנים. מתוך מגמת האדרה של בבל, ששימשה מטאפורה לגרמניה של פרנץ יוזף,  ונסיון לגמד את היהדות. (ראה כאן).

כיום מסתכלים על הרעיון הזה בצורה יותר ביקורתית, והוא נתפס כשטחי. המכנה המשותף של תינוק שנמצא במים, אינו דבר נדיר (ראה למשל כאן: 5 תינוקות שאינם משה ושולחו על פני המים), לעומת זאת הסיפור עצמו שונה לחלוטין, סרגון הושלך למים,  כדי להפקירו, משה הוצב בצד הנהר, כדי להצילו. יש הבדלים רבים ושונים, כפי שמתאר למשל פרופ' נחום סרנה כאן:

"סיפור לידת משה… רבים מצביעים על הדמיון הרב עם האגדה האכדית על לידת סרגון מלך אכד… למראית עין יש לסיפור זה נקודות מגע ברורות עם סיפור המקרא על לידת משה . אך בכל הפרטים העיקריים הוא שונה מן הסיפור המקובל של "הגיבור שהופקר בלידתו , " שבו מוצא הולד הלא רצוי הוא תמיד מן האצילים . אם סרגון , למשל , היא כוהנת גדולה – משרה השמורה בדרך כלל לנשים ממשפחת המלוכה . לא כן משה ; הוריו מתוארים כבני העם , כאיש ואשה משבט לוי  בדרך כלל היתה הסיבה להפקרת הולד היותו ילד שמחוץ לנישואין , או נבואת אוראקל , שלפיה עתיד הילד לאיים על השליט . במקרה של סרגון – על אמו הכוהנת הגדולה נאסר להרות , ולפיכך מיהרה להוציא בסתר את התינוק מרשותה , כדי להעלים את לידתו ולהינצל מחרפה. על משה אין כל כתם ; הוריו אוהבים אותו ומגינים עליו כל עוד הדבר ניתן בידם , ו"הפקרתו" לא באה אלא לתת לו סיכוי להצלה – שלא יפול קורבן לגזרת ההשמדה של פרעה . והטעים זאת המקרא , שבקשר לגזרת פרעה ( א , כב) השתמש בפועל "השליך , " אך בקשר למעשה אמו של משה נזקק לפועל "שים , " ללמדך כי פעולתה היתה זהירה ואוהבת : התיבה הונחה בתוך הסוף כדי להבטיח שלא תיסחף במורד הנהר , ואחות הילד הסתתרה בקרבת מקום כדי לצפות מה ייעשה בו.

ועוד הבדל חשוב : בסיפורי העם התינוק שהופקד ניצל בידי אנשים פשוטים , ואפילו בידי חיה . ואילו במקרה של משה מוצאת אותו בת פרעה , נסיכה מבית המלוכה . יתר על כן: מוטיב קבוע הוא , שזהות העולל אינה ידועה בתחילה , ומתגלית רק בשלב מאוחר יותר ; בדרך כלל הוא נעשה מלך . לא כן לגבי משה . ולבסוף ראוי לציין , כי "אגדת הגיבור שהופקר" נועדה בדרך כלל לתת לגיטימציה לתופסי השלטון בכוח ( אוזורפאטו רים) , שלא יכלו להצביע על גנאלוגיה מלכותית משכנעת . פירוש השם סרגון , למשל – "המלך הוא אמיתי , " או "מלך לגיטימי  . " סיפור הלידה של משה לא רק שאיננו משתייך לסוג הספרותי הנפוץ של אגדות לידתם של גיבורים , אלא הוא היפוכו הגמור . סיפור המקרא בא להראות כיצד מסכלת נוכחותו הנסתרת של האל את מזימות השליט המצרי".

פרופ' נילי שופק במאמרה על הנושא (בית מקרא כרך ב חוברת א, 2017) מונה את ההבדלים בטבלה:

(שופק טוענת לדמיון דוקא לסיפור מצרי קדום).

פירוט כזה יש גם במאמרו של אבי הראל, הכותב: "בקריאה שטחית נראה כי יש לסיפור של סרגון נקודות השקה רבות לסיפורו של משה. אולם בעיון נוסף נראה כי בכל הפרטים המרכזיים סיפורו של משה שונה בתכלית…  סיפור לידתו של משה אינו שייך לסוגה של אגדת לידתם של גיבורי המזרח הקדום אלא הוא הפכו הגמור".

לכן הדמיון הוא שטחי ואינו מייצג שום תוכן, ובודאי לא "השפעה עזה על כותבי המקרא".