שלום רב
הנחת היסוד שלך שאי אפשר לשכנע עמים שלמים או אנושות שלמה בשטויות, שגויה. בתנאים מסויימים ניתן לשכנע אנשים בכל שקר. אין כל קושי לבדות סיפור על ירח שנחצה ולהכניס אותו לתוך מסורת האיסלם. כשם שאף אדם שפוי לא חושב שהנסים המתוארים בגמרא שקרו לאמוראים, הם הוכחה לאמונה היהודית. הדבר להיפך, מי שמאמין במדרגת חז"ל, מאמין לכן שקרו להם נסים. אבל מי שלא מאמין במדרגת חז"ל, יטען שעקב חשיבות חז"ל בעיני הדורות הבאים המצינו סיפורים או הגזימו או שינו או דמיינו והדברים נכנסו לפנתאון. בדיוק כמו שקרה בעמים אחרים. או כמו שקרה לכל מיני סיפורי מופתים של אדמורים.
כשאני מדבר על בחינת עדות, היא לא האם המוסלמים חושבים שזו בחינת עדות, או האם חסידים של אדמור מסויים חושבים שהנס שלו הוא בחינת עדות. אלא האם ניתוח היסטורי של המסמך המתעד יכול להיחשב עדות היסטורית. העובדה שאנשים קיבלו את הסיפור לא אומרת שום דבר מלבד מה שכבר ידוע לנו על הטבע האנושי. התקבלות סיפור מהווה עדות היסטורית בתנאי שהסיפור תועד בזמן המאורעות באותה קבוצה אליה הוא פונה ועליה הוא מדבר, ושהוא לא נתון לפרשנות, ושהוא סיפור מרכזי ומהותי באומה שנוגע לרוב העם או כיו"ב.
הסיפור של חציית הירח לא עונה על שום קריטריון, הוא לא התקבל כתיעוד בקרב אנשי מכה המסכנים שלא זכו להישאר ולקבל את הספר, הוא נכתב במקום אחר אחרי מות כל המעורבים בנושא (מלבד יחידים אולי). הוא נתון לפרשנות, יתכן בהחלט שבאותו יום היה איזה מראה אסטרונומי מעניין בירח. והוא גם לא סיפור מהותי כי הוא רק בתחום הויזואלי, כמו המלאכים של ר' יהונתן איבשיץ, גם ירח רגיל יכול להיות מדומיין בעיני רבים כירח חצוי. כל עוד לא אכלו ממנו ארבעים שנה 2 מליון איש, זה ויזואלי בלבד, ומקביל לקסמים של אורי גלר.
ולמשפט הסיום שלך, הסיבה שביהדות לא יתכן שזה קרה, משום שנית להוכיח את זמן כתיבת התורה בזמן המאורעות, ומשום שהמאורעות שלא נתונים לפרשנות בתורה מספיקים כדי להוכיח את מהותה, ומשום שהיא עוסקת במאורעות מהותיים לכל העם שיש להם פירמידת השלכות עצומה. ולכן היא מסמך היסטורי לכל דבר.
בברכה