שאלה: שני הסיפורים על בריחת הגר נראים לי שתי תעודות

שאלה: יש בספר בראשית שני סיפורים על בריחת הגר מהבית של אברהם, בשניהם היא בורחת למדבר, ויש שם באר, ואז מתגלה אליה מלאך ומסביר לה כמה גדול יהיה הבן שלה. אני מודע לזה שזה לא ממש אותו סיפור, יש פרטים שונים, אבל עדיין לא קונה את זה, הרבה יותר סביר שמדובר בשני סיפורים שהיו בעם בעל פה, כמו שאומר קאסוטו, והתורה אימצה את שתי הגירסאות של אותו האירוע. ואני גם לא מבין מה הבעיה שלכם להודות בזה, אולי אפילו משה רבינו עצמו עשה את זה, היו לו כל מיני סיפורים על ימי האבות, והוא חיבר אותם לפי מה שהיה נראה לו מתאים. אבל היסטורית הסיפור התרחש רק פעם אחת. ברגע שתודה שזו לא בעיה, יתייתרו כל התירוצים, זו פשוט לא בעיה, יש כאן שתי תעודות ושלום. לא גורע מהאותנטיות.

תשובה: שאלה נפלאה, ובעיקר בדגש על השאלה 'מה הבעיה שלכם להודות בזה', להבנתי ברגע שאסביר מה הבעיה שלי 'להודות' בזה, תתייתר השאלה עצמה.

כידוע הקדוש ברוך הוא הציע את התורה לכל העמים, זה כבר כתוב במדרש, אבל מה עם העמים שעדיין לא היו בזמן מתן תורה?

יש על כך בדיחה משלימה: הקב"ה הגיע לגרמנים והציע להם את התורה, אבל הם לא שאלו מה כתוב בה, הם אמרו: "אדוני הגייע בין שתיים לארבע זה זמן של שלאף-שטונדה ולכן אנחנו לא מדברים עם אדוני". הוא המשיך לשוויצרים, והם אמרו: "אדוני מביא לנו ספר בלי עטיפה של מתנה עם צלב אדום, זה לא מנומס ולא מקובל כאן, לכן אנחנו לא מדברים עם אדוני", הנורבגים אמרו: "אדוני מדפיס ספר על נייר וזה פוגע באקלים, אם אתה רוצה להגיד משהו תגיד בעל פה ובנימוס, בלי טביעת רגל פחמנית", וכך הלאה.

מה המסר? האומות הקדמוניות, ידעו שזה דבר אלוהי, לא היתה להם בעיה להאמין באלים, היתה להם בעיה לעשות, הם לא הסכימו לאיסור מוחלט על גניבה רציחה ניאוף וכו'.

אבל בני זמננו, יש להם בעיה לראות דבר אלוהים, ולכן גם כשתביא להם אחד כזה, הם יתעסקו בשעות שינה, בעטיפות, באקלים, רק לא בתוכן.

ועכשיו אני שואל אותך ידידי, האם אתה לא רואה שהפרשיות האלו, הן דבר אלוהים? זו הבעיה שלי 'להודות' בכך שהטקסט הזה נוצר בטעות או רשלנות של סדרן שלא הבין שמדובר באותו סיפור שהתרחש רק פעם אחת, וממילא יתכן גם שלא התרחש בכלל, לפי הצעתך אין בהכרח קשר בין הטקסט היפה והספרותי לבין המציאות. אתה עוסק בצורה, בספרות, אבל מתעלם מהתוכן: טקסט שנוצר, אפילו על ידי משה, בשיטה כזו, לא יכול להיות דבר אלוהים, לא יכול לשקף משהו שאלוהים אמר למישהי במדבר, אלא סיפור שמישהו כתב, ויש לקוות שלא התבלבל יותר  מדי.

אבל האם אתה לא רואה שזה דבר אלוהים?

האם ייתכן שבני אדם כתבו את זה?

דמיין לעצמך רועה צאן בודד על גבעה, לפני ארבעת אלפים שנה, בלב ארץ הנשלטת בידי עשרה עממים, אימפריות מיסופוטמיה ממזרח, המפלצת המצרית מדרום, שבטים ברבריים מצפון, ויורדי ים איגאיים ממערב. הרועה בן מאה ואין לו ילדים. מי הוא זה היכול לומר לו 'לזרעך אתן את הארץ הזו'? מי יכול לגרום לכך שכיום, ארבעת אלפים שנה אחרי, זרעו של אברהם שולט בארץ הזו?

אני שומע אותך אומר, "לא רק היהודים כאן", היי, אתה לגמרי צודק, גם הערבים הם זרעו של אברהם.[1] אז הנה, בענין זכויותיו של ישמעאל עוסקים דברי המלאך שמובאים בטקסט הזה, שלפני דקה הצעת שהוא טקסט ספרותי שנערך בלי שום קשר להתרחשויות.

כן אני שומע אותך גם אומר מיד, 'אולי זה נכתב מאוחר', אבל אין שום משמעות לאיחור הזה, גם אם הטקסט נכתב אלף שנים לאחר מכן, הוא דבר אלוהים באותה מידה, הוא צופה את העתיד של ימינו באותה מידה, לכן טענת האיחור לא מעלה ולא מורידה. להיפך, בימי יאשיהו, למשל, ממלכת יהודה היתה פחווה קטנה, רוב ארץ ישראל כבר נפלה בידי אשור, אף אדם שפוי לא היה צופה לה שיקום וחזרת בני ישראל לכל הארץ, ובודאי לא לנצח (וגם אם אדם היה צופה זאת, זו לא סיבה שיתקיים שלשת אלפים שנה קדימה), והעיקר: לא היתה אז שום משמעות לישמעאל, על הארץ נאבקו בבלים, אשורים, ארמים, חתים, אמוריים, עמונים, מואבים, עמלקים, פלשתים, מצרים, אבל לא ערבים. לא היה טעם לעשות אותו במרכז הסיפור, הוא ויצחק.

ובכן, הטקסט האלוהי אומר: "ארבה הרבה את זרעך ולא ייספר מרוב… והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן". האם יש עם אחר, בזמננו, שמתאימה לו ההגדרה פרא אדם? טוב, לכולנו יש שובבות, אבל אין לי שום ספק שבכל משאל וסקר בקרב אנשים שפויים (נטולי פוליטיקל קורקט), מי היא הקבוצה שמתנהגת כמו פרא, "ידו בכל ויד כל בו", בכל מקום פיגועים אלימות גניבות ונזקים, הערבים יתפסו באופן טבעי את המקום הראשון. ומה עושה ישמעאל? "וישב במדבר ויהי רובה קשת", אלוף הקסאמים והטילים.

אם כן, אתה כאדם יהודי שחי בארץ ישראל, ויודע שההתמודדות הכי משמעותית וקיומית שלך כאן ועכשיו היא מול ערבים שרוצים לגרש אותנו מהארץ, פותח את ספר התורה שנכתב לפני אלפי שנים, לכל הדעות, ומוצא בו את התיאור הזה של אברהם, הצופה את המציאות שלנו, את בני אברהם בארץ, ואת בני ישמעאל ה'מצחקים ביצחק', ה'רובה קשת', ובתוך העם: עשרות שנים של חילוקי דעות בין שני מחנות, איך לנהוג בערבים, שמאל או ימין. אבל גם בתורה יש שני מחנות: אברהם ושרה. בפעם הראשונה שרה מענה את הגר והיא בורחת, נכבה, והמלאך אומר לה: תנסי לחזור, יש לך זכות. בפעם השניה שרה רוצה לגרש את ישמעאל, ואברהם מתנגד, אבל ה' אומר לו: שרה צודקת, גרש את בן האמה, כיבוש.

התורה אומרת לנו בזה, שכל מעשינו ומקרינו אינם סתם, כי קרה. לא רק שהאירועים מדהימים מצד עצמם, ההישרדות הנצחית של עם ישראל, לצד הרדיפה הנצחית, הוא לא יושב בשלווה, אף פעם. (הפעם האחרונה שהיה איום מדיני על שוייץ היה לפני יותר מאלף שנה, לא פלא שהם עסוקים בסרטי מתנות). אלא שהכל מגיע ממאבק רוחני על הזכות, אברהם קיבל את הזכות על הארץ, ולכן היא שלו, אבל באחרית הימים, לא נמצאים כאן הביזנטים, ולא הבבלים או המצרים הכנענים או העמלקים, נמצאים כאן הישמעאלים. להם יש זכות רוחנית על הארץ, הם בני אברהם והם מלים את עצמם. הם שבט אפו של ה', אנחנו לא מצליחים להגיע לא לנצחון ולא לשלום, בגלל שלא גמרנו לתקן את עצמנו רוחנית. אם (חלילה) היינו יושבים כאן במדינה בלי שום איום חיצוני, היינו אוכלים אחד את השני, הרוב החילוני היה ממגר את הדת כבר מזמן, כי תוליד בנים ונושנתם בארץ. הקיום של הרוחניות מתאפשר בגלל האיום החיצוני, הוא יד ה'.

אז כן, זו הסיבה שאני לא אודה ברעיון המטופש, שדבר אלוהים נצחי שרואים את התגשמותו המופלאה, הוא טקסט חובבני של רעיונות ספרותיים גרידא. להיפך, בלתי אפשרי שדבר אלוהים 'יווצר' כתוצאה ממשחקי סיפורים של סופר חביב קדום. ולכן השאלה מתייתרת, מה זה 'אולי מדובר בשתי תעודות'? למה? יש לזה הוכחה? יש כאן שני סיפורים, של שני שלבים, הסיפורים מנוגדים: העינוי הראשון של הגר היה חטא (רמב"ן), הגירוש השני היה ברוח הקודש. זה מלמד אותנו שהתורה קובעת כללים איך להתייחס לכל דבר, ואין התנהלות פראית של להכות באוייב או במי שלא מוצא חן בעינינו, כמו שלא נכון להיות סובלני תמיד. כל תגובה צריכה להיקבע על פי התורה, אברהם ריחם על הבן שלו, וה' אמר לו לא, יש לגרש אותו כעת. ועדיין, למרות שגורש כדי שלא יפגע ביצחק על ידי הרובה קשת שלו, עדיין הוא בנו של אברהם וזכותו עדיין לא תמה. ואת זה למדים מכך שהגר כבר התייאשה וחשבה שימות, אבל המלאך הודיע לה שיש לו זכות קיום וזכות להיות גוי גדול.

לגופה של שאלה, כל ההיסטוריה מורכבת מדברים שחוזרים על עצמם, לפעמים בהישנות הסיבה, ולפעמים כיד הגורל, ראה כאן.

הערות:

[1] כמובן שכשאומרים 'זרעו של פלוני' מתכוונים גם לכל הנספחים אחריו, ולא לטוהר גזע במובן של חוקי נירנברג, וזה הפירוש הראשוני של 'אב המון גויים', המון גויים יתייחסו אליו כממשיכי דרכו וכבניו. מאמיני 'הדתות האברהמיות' הם רוב האנושות כיום.