נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

תודעה ונבואה

הנבואה היא קליטה של אינפורמציה ממקור חיצוני. את התודעה אנו מדמים כפעולת מח סטנדרטית, מבלי להיכנס לשאלות הפילוסופיות שבהגדרת התודעה או הנפש, הורגלנו לחשוב שאנו מכירים את מנגנון החשיבה האנושי, אם נקבל את כל המרכיבים המוכרים לנו כאקסיומה.

כפראפסיכולוגיה אנו מגדירים (טענה ל)כל מה שחורג מפעילות המח והנפש המוכרות לנו. אך כיצד ניתן לקבוע מהי חריגה, האם גאון מתמטי נושא על כתפיו ענין מטפיסי? כמובן שלא, פגשנו כבר גאונים שכמותו. אין אנו מסתפקים בציון העובדה שגאון זה אינו יחיד, שהרי גם מדיומים ישנם רבים… הגאון אינו שונה משאר בני האדם בסוג הפעילות המוחית, הוא רק מהיר יותר ומסוגל להתרכז בפעולות ארוכות ומסובכות יותר, אך זוהי פעילות המח המוכרת לנו. פראפסיכולוגיה טוענת לסוגי פעילות שאינן מוכרות לאדם הסטנדרטי.

אלא שגם הגדרה זו אינה מתאימה באמת לאינסטינקטים ה'מערביים' שלנו, הזיכרון הוא יכולת אנושית מוכרת. אך מה נחשוב על אדם שביכלתו לזכור כמות אינסופית של ספרות ומספרים? סביר להניח שרציונליסט שאינו מאמין בפראפסיכולוגיה יסווג דיווח כזה כחלק מענף השרלטנות ואחיזת העיניים. במציאות דיווחים על זכרון בלתי נורמלי (ללא שינון מיוחד) מופיעים כתופעה טבעית, אף כי נדירה.[1] התופעה מוכרת לרוב דוקא אצל אנשים שהתובנה החברתית שלהם לקויה, זכרון צילומי פנומנלי אובחן אצלם מעל ליכולת האנושית המוכרת. ולעתים אף אצל לא שפויים:

"למרות שמאז ומתמיד התקשה ג'ון בניהול שיחה חברתית הוא גילה כשרון יוצא דופן בשינון חומר כתוב, כגון רשימות. במובן זה, תיאר אותו אביו כאובססיבי, כילד ידע תמיד לדקלם את רשימת ארבעים הלהיטים במצעד הפזמונים השבועי, ונהג 'לשפוך' מידע אודות מכוניות – נפח המנוע שלהן, המפרט הטכני שלהן וכדומה. ג'ון הכיר בעל פה גם את כל התדרים של תחנות הרדיו ואת שעות השידור של כל תכניות הטלויזיה. האב כינה זאת 'ידע מדהים'.. כיום הוא מאושפז במוסד פסיכיאטרי", (ד"ר סטיבן ג'ואן, הכובען המטורף ואייזק ניוטון, עמ' 20. הוצ' אריה ניר 2002. על ידיעות כאלו מבוסס הסרט "גרין מייל").

תופעה זו מכונה "Savant syndrome", קים פיק האמריקאי סובל מנזק מוח מולד, רמת הI.Q. שלו נמוכה ביותר, אך הוא בעל זיכרון צילומי, למד יותר מ9000 ספרים בעל פה, והינו בעל יכולת חישוב מדהימה. בקבוצות מסויימות פיתחו את הכישורים האלו כשיטה:

"אנו יודעים על מקרה אחד לפחות שבו החליטו הסינים לבחון את זכרונו של נזיר הודי היה זה בשנת 410 כאשר בודהאיאשאס הוזמן ללמוד בעל פה תוך שלשה ימים ארבעים עמודים של מירשמים ורשימות של מיפקד אוכלוסין. הוא יכול היה לצטט אותם ללא טעויות במשקלן של התרופות או במספרי רישום התושבים. לאחר שעמד בנסיון זה תירגם בודהאיאשאס בעל פה טקסט, שמספר סימניו הסיניים הגיע ל630,000", (פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב עמ' 40).

היכולת לזהות את תחושותיו של השני, היא תכונה טבעית. יש החושבים כי הפסיכולוג עושה זאת טוב מאחרים, ויש שיאמרו כי כשרון טבעי יעיל יותר לכך. אך עובדה היא שאדם מסוגל להבין את המתרחש בתוך מחו של אדם אחר על ידי אי אלו סימנים עדינים, בצורה שאינה ניתנת לפישוט, ז"א יש יכולת להבנה ולזיהוי של תחושת השני, גם מבלי שנוכל לייחס את ההבנה במודל של סבה-תוצאה. האם הטלפטיה, הטוענת לידיעת מחשבות היא שונה במהותה? לא בהכרח, אולי גם היא מתבססת על הרגשות זעירות כל שהן.

על זיהוי מחשבות כזה מעידים מחקרים רציניים, מלומדים הקדישו זמן רב ואף שנים רבות לחקור את הנושא, תיעדו והקליטו עדויות, הצליבו נתונים, ובדקו בצורה בלתי אמצעית. כך למשל כותב הפסיכולוג פרופ' אייזנק (מאוניב' לונדון) בנוגע למחקריו של ריין שתיעד את תופעת הטלפטיה:

 "אם אין כאן קשר הונאה רב מימדים שקשרו יחדיו כשלשים מחלקות אוניברסיטאות מכל רחבי העולם וכמה מאות מדענים בעלי שם בשטחים שונים, מהם רבים שתחלה גילו עמדה שלילית לגבי הכושר העל חושי כי אז המסקנה היחידה היא שאליה חייב להגיע המשקיף האובייקטיבי היא שאכן מצויים מספר אנשים שביכולתם להשיג ידיעות על המתרחש במחשבתם של אחרים באמצעים שהמדע טרם עמד עליהם",  (ד"ר ליאל ווטסון, על טבע, עמ' 205).

פרופ' הארדי נשיא המכון האמריקני לסטטיסטיקה מתמטית אומר על כך:

"מי שירצה לתקוף את חקירותיו של ריין בהגינות חייב לכוין את חצי הביקורת למטרות אחרות ולא לבסיסן המתמטי", (שם).

צפיית העתיד נראית כבלתי שייכת לתכונות המח המוכרות, אלא שמחקרים מגלים שתת ההכרה של האדם מודעת לעתיד הרבה יותר מן ההכרה, ד"ר מיכה אנקורי (פסיכולוג אנליטי) אומר על כך:

"פרויד היה פורץ הדרך. בגאוניות בלתי מוסברת הוא יצר קשר בין הבנת הנפש להבנת החלום. בדיעבד אנחנו יכולים לומר היום, שפרויד הצטרף למסורת ארוכה של תרבויות קמאיות שראו בחלום מסר עמוק ומשמעותי ביותר.. לפרויד היה צורך עמוק לחסות בצילו של המדע. בעיקרו של דבר הוא ראה בחלום תוצאה סיבתית של הדחקה, אולם הוא לא התעלם מכך, שעולם החלום מגוון ועשיר ביותר ואף כתב מאמר על חלומות נבואיים.. יש לנו דיווחים גם על עתיד שנחזה בחלומות והתקיים" (שיחה עם צבי ינאי, החיפוש האינסופי – שיחות עם מדענים, הוצ' עם עובד עמ' 94-95, ועמ' 101).

היצירה גם היא תופעה אנושית מוכרת, כאשר להתלבטות רגילה בחיי היום יום יתכנו כמה אלפי פתרונות, האדם יוצר את הפתרון המוצא חן בעיניו. לא על ידי העלאת כל האפשרויות אחת לאחת, בשיטה בה משחק המחשב שחמט. היצירה היא כח היונק מתת ההכרה, אין היא יכולה להיות מוגדרת כסבתית מתוך המערכת המוכרת לנו. האם תת ההכרה שלנו ניזון רק מנסיון וחוויות שרכשנו במשך חיינו? זה אינו מסביר את כח היצירה של תינוק. ומה נחשוב על אדם שביכלתו למצוא תמיד את הפתרון המועיל והנכון לכל בעיה? האמנם אין כאן אלא הפרזה של כח היצירה האנושית?

חוקרים טוענים כי היצירה היא תהליך שאינו חלק מן הסיבתיות שבגוף או נפש האדם, היצירה מתפשטת מן התת מודע בפתאומיות אל המודע, אשר מנסח אותה בקוים לוגיים או מציאותיים:

"אנשי המדע אשר עקבו אחרי אקט היצירה שהתרחש במוחם ורשמו את התהליך מספרים כי ראו בעיני רוחם את המושג או את הנוסחה בבהירות גמורה עוד בטרם ידעו כיצד להוכיח את אמיתות תגליתם. הכימאי האורגני קקולה ראה בעיני רוחו את מבנה הבנזול המרכיב היסודי של חמרים ארומטיים בבהירות מפליאה עוד לפני שמצא דרך להוכיח את אמיתות נוסחתו,[2] כל מושגי המדע הגדולים הם פרי של יצירה בדומה ליצירה הפיוטית", (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971, עמ' 112).

"כשבאה ההשראה היא באה בצורת תמונה, בצורת דימוי נפשי של שתי צורות גליות קטנות ואחת גדולה. זה היה הכל – דימוי בהיר וחד שנחרת בנפשו, שאולי לא היה אלא ראשו הנראה לעין של קרחון צף ענקי, של תהליך עיבור שכלי שהתרחש תחת פני השטח של המודע", (ג'ימס גליק, כאוס, הוצ' מעריב 1991, עמ' 180).

"ניתן לתאר את הרקע התרבותי והחברתי לפעולת היוצר ואולי להסיק מתוכו מה היו מניעיו. אך אי אפשר לבנות מרקע זה שרשרת סיבתית ברורה למעשה היצירה עצמו. בכל אחד מהגילויים החשובים באמונות במדע ובטכנולוגיה יש יסוד יצירתי בולט שאי אפשר להסבירו באופן רציונלי מלא.. פריצת הגבולות של התיאוריות הידועות שחוללה במקרים רבים מהפכה מדעית נבעה  תמיד מתהליכי יצירה אי רציונליים"[3], (יקיר שושני, מחשבות על התבונה, בהוצ' אוניב' משודרת, עמ' 88).

"בעיית טיבה של הברקה, המופיעה כבר בפתיחה למורה נבוכים, זכתה בשנים האחרונות להתעניינות מרובה מצד פילוסופים ופסיכולוגים, שבקשו להבהיר את המומנט היצירתי שבמחקר המדעי ובפעילות האמנותית, ראה למשל: Arthur Koestler, The art of creation, New-York 1964", (פרופ' ז. לוי, בין יפת לשם, ת"א 1982 עמ' 108).

לא רק היצירה אלא גם החשיבה האנושית כולה:

"ג'ון פון ניומן[4].. הצביע על כך שישנם טעמים חזקים ולו רק על סמך אנליזה חשמלית, להוכחה כי השכל או המוח עצמו לא יכול היה לפעול על בסיס של מערכת ספרתית. הוא לא ניחן בדייקנות מספקת, ואילו ניחן בה, כי אז לא היה לו זכרון מספיק. מוכרחה להימצא דרך אחרת כלשהי. והוא כתב כמה משפטים קלאסיים, שבהם נאמר כי ישנה במח שפה סטטיסטית השונה מכל שפה סטטיסטית שבה אנו משתמשים, שכן איננו יודעים מהם מהלכיה, אך זהו הדבר שעלינו לגלותו. אני משער שהגילוי יתמשך עד קץ הימים.. אתה מכניס פנימה פיסת מידע מוגדרת כהלכה ואתה מוציא תשובה מוגדרת לחלוטין, אך מה שמתרחש בפנים אינו דומה כלל לתהליך המתרחש בתוך המחשב, זה דומה הרבה יותר לתהליך המתרחש, כפי שאנו מתארים לעצמנו, בתוך ענן של גאז", =הכוונה לחוק בויל, (פרופ' י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, הוצ' עם עובד תשמא', עמ' 89).

בדומה לכך קובע פרנק רמזי כי אילו היתה בנמצא מערכת מדעית מדוייקת עד כדי כך שניתן היה להמיר כל מילה מתוכה, כמו, למשל, "אלקטרונים", במכלול ממצאי התצפיות שנערכו על האלקטרון, לא היינו יכולים לגלות לעולם משהו חדש. העיון והחשיבה האנושית תלויים ביצירת אידאות בלתי מבוססות על נתונים, (F.P. Ramsey, The Foundations of Mathenatics and other essays, ed R. B Braithwait, New York: Harcourt, Brace, 1931, pp 212-236).

פסיכולוגים טוענים כי היצירה המדעית נובעת מאותו כח בלתי מודע ממנו יונקת האמונה בפעולת האל בעולם. בעוד החויה הדתית מתמקדת בתחושה כי האדם יונק את התובנה הרוחנית שלו מן החוץ, מתמקד המדע בתוצאות שאפשר להפיק מן ההשראה הזו.

"במעמקי הוייתו של אדם קיים כנראה מקור משותף או אולי מוטב לומר מסגרת משותפת לאמונה הדתית להתבוננות הקוסמית לאבחנה המדעית ולהשגה האסתטית. במסגרת משותפת זו קיימת זיקה עמוקה בין המדע לאמנות ולדת, ובמסגרת זו מגיע לכל ביטוי כחו היוצר של האדם.. פואנקרה ניסה לפתור בעיה מתמטית מסובכת ולא עלה בידו. לאחר מאמצים ממושכים החליט לזנוח את הנושא החל עוסק בבעיות אחרות ושכח את כל הענין. והנה כעבור חדשים אחרים כאשר יצא מביתו בדרכו לאוניברסיטה ובעודו מציג את כף רגלו על מדרגת כלי הרכב הבזיק במחו הפתרון המלא לבעיה השכוחה.. מנין בא לו הפתרון לא ידע, שכן כל אותו זמן אפילו לו חשב עליה. אבל עובדה היא, הוא יצר באופן בלתי מודע אחת מהיצירות היפות של המתמטיקה המודרנית.. לדעת פונאקארה והאדאמר תהליך אחד וכללי מונח ביסוד כל יצירה רוחנית בין במדע בין באמנות ובין באמונה הדתית.. הפסיכולוג השוייצי הנודע קרל יונג הגיע על סמך מחקריו הפסיכואנליטיים למסקנות דומות.. בהסתמך על מחקרים נוספים הגיע יונג למסקנה שבמעמקי הנפש האנושית קיים תחום של תת מודע קולקטיבי שלא נקבע על ידי נסיונו הפרטי של האדם ובו גלום משהו כללי למין האנושי. בתת מודע זה מצויות החויות האלמנטריות הראשוניות של האדם ובו שוכנת גם החויה הדתית, (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971, עמ' 103-105).

נמצא אם כן שלא לחינם המדע והדת כשהם לעצמם מובילים לחוייה הפוכה, שכן הם מושכים שתי קצוות של אותו החבל. רק מי שמשלב את שני האלמנטים האלו של כח התבונה האנושית, את מקור התבונה יחד עם תוצאותיה, הוא אשר יכול להעריך את הדת והמדע גם יחד. התודעה והנבואה אינם שני הפכים, כי אם שתי דרגות על אותו הרצף, אלא שהמרחק ביניהם עצום כמובן.

ראה עוד: תודעה ורוח הקדש

הערות:

[1]הירויוקי גוטיו דיקלם בעל פה את הערך של פאי עד 42,195 ספרות אחרי הנקודה העשרונית. הדבר נעשה במרכז השידור NHK שבטוקיו, יפן. ב18 בפברואר 1995.

[2]לפי מה שמסופר, ראה קקולה את המבנה של הבנזול בחלום.

[3]רק כך אפשר להבין כיצד הגיעו הוגי דעות יוניים שפעלו רק מתוך אינטואיציה והשראה ללא שום ניסוי, לאמיתות שהתבררו בימינו על ידי ניסויים. כך למשל קבע אפיקורוס כי האטומים מושפעים משלשה כחות: כח הדחף הפועל עליהם מבחות, כח הכובד הפועל בהם מבפנים, ובחירתם החפשית. הדברים האלו דומים מאד למה שמקובל לחשוב בימינו. זו חלק מתודעה קוסמית, מתורת החשיבה והסמלים האחידה של כל המין האנושי, כפי שמראה יונג, ראה להלן פרק ז'.

יוהנס קפלר כתב בספרו Somnium בשנת 1618 כי במקרה של טיסה לירח, בשלב מסויים תפוג משיכת כדור הארץ, ותפעל משיכת הירח. כיצד הגיע לרעיון זה? (מה שהתמיה גם את הכנסיה המקומית, שחשדה כי המדובר במעשי כשפים). יש להזכיר כי קפלר חי 50 שנה לפני ניוטון וכמעט 350 שנה לפני שהאדם התנסה בנסיעה שכזו לירח. יש המניחים כי קפלר הגה בכתביו של ניקולאס מקוזה – ניאו אפלטוני מוכר, שהעתיק את דברי דיוניסוס אריאופגיטה, שטען כי "ודאי הוא שגופים בעלי מסה מושכים זה את זה, מפני שהיקום כולו מלא באהבת אלקים, לפיכך מלא כל גוף בעל  מסה באהבה כלפי כל גוף אחר שהוא בעל מסה, ולכן כל הגופים בעלי המסה מושכים זה את זה". האינטואיציה מדברת על אותם הרעיונות, ומלבישה אותם בלוגיקות שונות.

  1. von Neumann, The Computer and the Brain, New Haven: Yale University Press, 1958[4]

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *