"תורה ומדע ושאר ירקות" – ראובן קנדל
"תורה ומדע ושאר ירקות" – ראובן קנדל
מאמר זה יוקדש לתגובתו של מר ראובן קנדל, שאף חיבר ספר מיוחד בשם 'תורה ומדע אבולוציה ושאר ירקות', בו הוא מקדיש את שני הפרקים האחרונים, בין השאר, לחלק מטענותי (המובאות כאן בסדרה 'בריאתנות').
ספרו של קנדל פותח בדברי הרב קוק בנוגע לתורת האבולוציה, וכן בציטוט מדברי הרב גדליה נדל בנושא. העקרון של המחבר די ברור, כמובא בהקדמה "תורת האבולוציה היא אמת, כמעט אמת המתבקשת מאליה אחרי שמתוודעים לעקרונותיה". הרעיון כמובן נסמך "על שיטתם של שני אדירי תורה אלו".
חבל מאד שספר שבא לפרוש בעצם משנה דתית, לאמור: הדת יכולה לקבל את האבולוציה. מציין את הנקודה הדתית כבדרך אגב ובצורה שטחית, ועוסק ברובו בחלק המדעי. מה אומרת האבולוציה יודעים אנחנו, הרוצה לטעון שהדברים מתאימים עם הדת, עליו להשקיע בתחום זה יותר מכמה מלים ספורות. או מאגדות של צבוע הנהפך לנחש וחוזר חלילה, כשברור שגם המחבר לא לוקח אותן ברצינות.
עם כל הכבוד ל"אדירי התורה", הרב קוק חי לפני כשמונים שנה, האם עלינו להסיק מכאן כי התיאוריות המדעיות של לפני 80 שנה הן הן המתאימות לרזי הקבלה? כל עוד איננו מבינים ברזי הקבלה הנ"ל, והרב קוק הסתמך [במקרה הטוב] על ידע מדעי של לפני 80 שנה, לא נראה שבציטוט מדבריו הנושא נחתם. ובודאי לא מדברי הרב גדליה נדל, שעם כל הכבוד וההערכה, הכיר לעת זקנתו את האבולוציה מספרות פופולארית ותו לא.
ספר עכשוי המתיימר להיות רלבנטי לאנשים מאמינים המתייסרים ומתלבטים בנוגע לאמונתם, צריך לקחת את השאלה ברצינות. ולא לתפוס צד אחד ולזרום עם עצמו, שאם יעשה כך הרי איבד את המסר העיקרי שרצה ללמדנו.
קנדל מסתמך בעיקר על ספרות פופולרית של אבולוציוניסטים, כמו "למה האבולוציה נכונה", או ספרי דוקינס וכדו'. אין שום ספק שאם נאמין לכל מה שכתוב בספרות פופולארית הרי ש"האבולוציה היא אמת המתבקשת מאליה". מבט ספקני לא מצאתי אצל קנדל, אלא רק אימוץ של הפופוליזאטורים העממיים. לכל אורך הספר לא מצאתי שום פתחון פה לטענה נגדית, הכל מובן וברור, ואנו מקבלים רק טפיחות עידוד ש"אנחנו כמאמינים בודאי יכולים לקבל זאת".
איני בא להטיף לפרשנות פודמנטליסטית של המקראות דוקא, אך אמונה תמימה בספרות פופולארית אינה פוטרת אותנו מדיון מעמיק. ישנה אפשרות לפרש את המקראות בדרכים רבות ושונות, אבל יש צורך להגדיר היטב מה מוגדר כהוכחה, מה זוכה לתואר המכובד "אמת", ומה מוטל עדיין בספק. הרי קל להבין שלו מר קנדל היה כותב את ספרו לפני מאה שנה, הוא היה מכריז על האבולוציה בגירסתה הדרוינית כאמת מוחלטת, למרות שכיום ידוע לנו שהיא הכילה שגיאות רבות. כן יש להניח שהיה מכריז על ביקורת המקרא כאמת מוחלטת, שהרי סופקו לה הוכחות מדעיות שהספרות הפופולארית הציגה כאמת מוחלטת.
הספר לא דן בבעיות האמיתיות של האבולוציה, וגם לא מציע דרך תיאולוגית פרשנית לקבל את האבולוציה. האבולוציה עוסקת בתהליך אקראי שיש בו טעויות ואין בו שום כוונה, אם לפי קנדל ה' ברא את העולם דרך אבולוציה, יש מן הצורך לבדוק האם תיאורית האבולוציה שהוא מקבל אכן מתאימה למשהו שה' ברא בצורה כל שהיא. או לכל הפחות להקדיש מלה או שתיים לכך.
המכנה המשותף לגישות הפסקניות: ביטול כל הטיעונים המדעיים, או אימוץ הבריאתנות כעובדה, או אימוץ האבולוציה כעובדה. הוא סוג של פניה אל הסמכות, חוסר יכולת להכיר בספיקות שיש להטיל בתיאוריות מקובלות ובערכן, ואולי חוסר בחשיבה עצמאית. יש לזכור כי גם מה שבאמת נראה כהוכחה מדעית שאין עליה תשובה, מתגלה לפעמים כשגוי. המדע מטבעו משתנה ומתחדש, לפני מאה שנה וגם לפני חמשים שנה נחשבו דברים שונים כאמיתות, כשבאותו הזמן לא ידעו ולא היה אפשרי להפריכן. רק תגליות מאוחרות גילו לאנושות ולעולם המדעי את הטעות. האם לא ייתכן שגם בזמננו ישנן הוכחות שאין בידינו להפריכן, אבל הן לא אמת מוחלטת?
לכן קביעות תיאולוגיות ופרשניות מצריכות דיון מעמיק יותר מאשר ספרות אבולוציה לנוער. איני סותם את הגולל על שום כיוון פרשני, וכמובן אין לי שום סמכות או יומרה לעשות זאת, אבל במאמרי הקודמים הצעתי ואני עדיין מציע, שלא לסתום את הגולל גם על הטיעונים הנגדיים.
לדעתי כל גישה של 'כן' או 'לא', לאבולוציה ולשלילתה, היא לא רצינית. דיכוטומיה לעניים. אין לזלזל בטענות מדעיות, יש לבדוק אותן ברצינות, אבל אין לנהות אחרי מוסכמות מערביות, כאילו הן אמת מוחלטת, רק משום שהן הדרך הנוחה ביותר לתרבות המערבית.
ההתנגדויות לתורת האבולוציה
פרק 9 מספרו של קנדל, עוסק בהתנגדויות לתורת האבולוציה, ומתמקד בעיקר בדברי.
אני מניח שהספר מיועד לאנשים דתיים, ולכן מנסה להבין את המחבר, באלו אמצעים הוא מנסה לשכנע אותנו במשנתו. בפתיחה הוא קובע כי האבולוציה זוכה להתנגדות "בעיקר מאנשי דת מוסלמים".. כאילו אין נושא האבולוציה מעורר שאלות נוקבות אצל כל מאמין באשר הוא, גם אם אינו מוסלמי.
ומכאן עובר קנדל לשגיאה הנפוצה של ערבוב בין החלקים במדע שניתנים לבדיקה, ובין אלו שלא. "אי אפשר לפתח טכנולוגיה מתקדמת על בסיס השערות שגויות, זה פשוט לא יעבוד", מדגיש קנדל את משפט המחץ שלו. בעוד ברור שאין שום קשר בין טכנולוגיה מתקדמת ובין השערות על התפתחות הזאב הטסמני. מה שקשור לפיתוחים נבדק בשטח ומוכח, ומה שלא, אינו יכול להיבדק. הכימיה והטכנולוגיה תואמות למציאות ב100%, הפסיכולוגיה ההיסטוריה והאבולוציה, הן תחומים שהעיסוק בהם מדעי, אבל ההשערות רבות על המידע. גם כשמציבים מבחנים או ניבויים, הם עצמם מיוסדים על השערות שונות. ואין המצב דומה לפיתוח טכנולוגי, שאו שהוא עובד או שלא, כגון מכשיר חשמלי, תרופה, טיל לירח, וכיו"ב.
קנדל קובע: "תורת האבולוציה עוסקת בבסיס המחקר במדעי החיים ובבסיס העשיה הרפואית", המחקר במדעי החיים, עד כמה שהוא עוסק בעבר, אינו 'טכנולוגיה', ועד כמה שהוא עוסק בהווה אין האבולוציה עומדת בבסיסו. כנ"ל לגבי העשיה הרפואית, המעקב אחר מוטציות והתרבות של חידקים הוא טכנולוגיה מעשית מאד, וככזה הוא 'מדע', ואילו ההקשרים בין התהליכים האלו לבין תהליכים בעבר, אינו 'מדע' ואינו ניתן לבחינה. מחקר הDNA הנוגע לחיינו ולרפואה הוא מעשי מאד, וההשלכות הנגזרות ממנו כלפי העבר והעבר הרחוק מאד – הן השערות.
קנדל שואל שאלת תם: איך אנחנו סומכים על הרופאים בעניני פיקוח נפש? איך אנו מקבלים את כל הידיעות המדעיות "בעיניים עצומות" ? מבלי להבדיל בין מדעים מעשיים, שנבדקים בשטח, ובין מדעים תיאורטיים שאין שום דרך לבדוק אותם בשטח. תיאוריות ערטילאיות, שעל רמת האישוש שלהם אפשר להתווכח עד אין קץ.
קנדל מכריז: "קיימים חילוקי דעות בנוגע לפרטים אולם האבולוציה עצמה היא עובדת מוגמרת", כאילו אינו יודע שהאבולוציה עובדה מוגמרת, לא משום שהיא מוכחת, אלא משום שהיא הנחת היסוד המערבית – המטריאליזם. השאלה האם היה מעורב כח עליון בהיווצרות החיים אינה עומדת לדיון, אין המדע מסתפק בה ומביא הוכחות לכאן או לכאן. וגם אם מישהו יספק הוכחות לכח עליון, הן לא תעמודנה לדיון. ברור שהנחת היסוד המדעית של ימינו היא שהכל נעשה בכח הטבע, ומכיון שכך ברור שהאבולוציה היא ברירתו היחידה של המטריאליסט.
מצחיק שקנדל מדבר על החוקרים המאמינים בבריאה ולא באבולוציה, שיש להם "הטייה חזקה", וכי לחילוני ומטריאליסט אין "הטייה חזקה"? וכי לאתאיסטים אין תועמלנים ופופוליסטים? וכי אין שנאה וליבוי יצרים בין הקבוצות בארה"ב? אין אדם אובייקטיבי, ואין דעה אובייקטיבית.
כל החשבונות המסובכים של אחוזי אנשי המדע המאמינים באבולוציה, חסרי כל משמעות. אדם שהוא מטריאליסט ומאמין רק בכח הטבע, אין לו יותר מברירה אחת. מבלי להיכנס להטעיות כדוגמת "באותה שנה חתמו 600 חוקרים על מסמך המצהיר על כך שהם אינם תומכים בדרויניזם – מדובר פה על אחד חלקי עשרים של אחוז מאנשי המדע בארה"ב", קנדל מניח את כל נושאי התואר המדעי בצד השני, כאילו הם נוגעים לפרשה, וכי כל רופא שיניים שלא חתם על עצומה זו הוא "תומך באבולוציה"?? ואם שלשים "אנשי רוח" שמאלנים חתמו על עצומה, זה אומר שכל שאר 7 מליון האזרחים במדינתינו מתנגדים? והרי ברור לפי כל המדיה שבכל הפגנה של השמאל בכיכר רבין בלבד מגיעים 8 מליון, מבלי לספור את אנשי הרוח שעל הבמה.
שום חתימות ושום מנין של כמויות תומכים בצד זה או אחר, לא פותרים בעיות אובייקטיביות ומדעיות, ולכן הם חסרי ערך לענינינו. מליון 'סטיב' יכולים לחתום על עצומות, אבל אפילו אחד מהם לא סיפק תשובה לשאלות הנוקבות. הרוב הדומם שמתחנכים באקדמיה, יחתמו בעיניים עצומות על כל מה שילמדו אותם, הרי אין ספק שרוב הפרופסורים ואלופי השחמט הרוסיים חתמו באלפיהם בעיניים עצומות שהקומוניזם הוא גן עדן עלי אדמות, וגם רוב המלומדים בעולם המערבי לפני חמשים שנה היו חותמים בעיניים עצומות על תיאוריות שכיום מבחינתינו הם שטויות. אין ספק שתרח היה חותם גם הוא, אברהם אבינו? לא בטוח.
שימוש מסולף והוצאה מהקשר
הנשק המערבי החזק ביותר הוא "הוצאה מהקשר", בימי קדם אם אחד השרים היה מתבטא על המלך "הוא אידיוט כל מה שהוא עושה טפשי", הרי היה הוא מוצא את עצמו מתנדנד מעל עמוד התליה. בתרבות המערבית, אין שום צורך בעמודי תליה, אדם יכול לומר כל משפט שירצה, ולמחרתו להתראיין ולומר "דברי הוצאו מהקשרם". זה טיעון המחץ שיכול למחוק כל מה שאדם אמר, גם אם הוא התבטא במפורש באופן הכי בוטה והכי ברור, ולצערו הרב הדברים הוקלטו, הכל נמחק ונעלם על ידי הטיעון הנצחי ש"דבריו הוצאו מהקשרם".
החלק הקל ביותר עבור תועמלני האבולוציה להתמודד מול דברים שנאמרו ע"י חוקרים, הוא טיעון המחץ הנ"ל. אין צורך בשום הסבר נוסף, הוצא מהקשרו ושלום על ישראל.
קנדל מוסיף ומסביר לנו "משהו כאן לא הגיוני, הייתכן שסופר שמקדיש זמן כה רב להסביר את תורת האבולוציה, יביע בו בזמן דעות המתנגדות לתורת האבולוציה"??? כאילו אינו מבין, שאין שום ספק שהכותב אינו מתנגד לאבולוציה, אבל זה לא מונע ממנו להכיר בבעייתיות של חלקים ממנה ולהציגם במאמרו. אין ספק שהכותב לא העלה על דעתו לרגע לזנוח את המטריאליזם ולחשוב שיש בעולם משהו מעבר לטבע. מה זה נוגע אלינו כאנשים פתוחים וליברליים יותר ממנו, שיודעים שייתכן שיש בעולם משהו מעבר לטבע. וייתכן שהחורים שבאבולוציה לא ייסתמו לעולם?
בעיני קנדל אין 'טיעונים', הוא יוצא מהנחת יסוד שכל מה שייכתב נגד האבולוציה הוא 'תרגילים', לפיכך הוא מעצב את מאמרי תגובתו כתפאורה ללהטוטים. הוא באמת מאמין שלכל המודלים התיאורטיים שהוא מציג יש כיסוי, שכל הבדיקות של התיארוך החל מפחמן וכלה בדנדוכרונולוגיה באמת מניבות תוצאות מתאימות לתיאוריה, שכל הממצאים אכן בשכבות שהם אמורים להימצא מעידים יחדיו כפי כל "האילנות המעטרים את ספרי הלימוד", בשביל לקרוא את ספרי הלימוד אנחנו לא צריכים מתווך. ככל הנראה כאן מקומו של קנדל, באמונה תמימה בתיאורים הסכמטיים, והפיכת כל נסיון להטיל ספק ל'תרגילי'. כתועמלן, נראה שקנדל לא השיג הרבה.
איפה חוליות הביניים
קנדל פותח בנושא זה, בזחיחות של מנצח, ומסביר את תיאוריית שיווי המשקל המקוטע, לא לפני שהוא מזכיר לנו שוב שס.ג. גולד הוגה התיאוריה היה אבולוציוניסט נלהב.
הוא מצטט את הקביעה כי: "הופעה פתאומית של מינים הם הם התחזית הנאותה של תורת האבולוציה כפי שאנו מבינים אותה", מעניין איך אפשר לקרוא 'תחזית' לדברים שנאמרו לאחר מעשה בעוד התחזית בפועל היתה אחרת. כמובן שלפי גולד אפשר לפרש את הממצאים על פי התיאוריה שלו, שהומצאה אד-הוק לפי הבעיה, אבל אין כאן שום תחזית.
ושוב, אפילו גולד עצמו כותב ש"בתוך כל המהומה לא התפתה שום ביולוג להטיל ספק בעובדה שהאבולוציה אכן מתרחשת". – – – כאילו שמישהו חשב שהמטריאליסטים החילוניים יעלו אפשרות אחרת. גולד ואלדריג' העלו קשיים משמעותיים, והציעו תיאוריה לפתור את הקשיים האלו. זכותו של כל אדם חושב לבכר את הקשיים מאת הפתרון המוצע. אף אחד לא צריך לטעון שגם גולד נעשה לפתע ליברלי כאברהם אבינו, ועזב את הדת השלטת באקדמיה המטריאליסטית. וכמדומני שמן ההגינות היה לציין שאני עצמי במאמרי מביא את דבריו של גולד המיצר על כך שהבריאתנים עשו בהם שימוש.
קנדל תופס את החבל בשני הקצוות, כשהוא מתעקש שאין שום מחסור מהותי בחוליות הביניים, וגם שגולד צודק. אבל גולד טען בתוקף שישנה בעיה מהותית וחסר שיטתי, ולכן נאלץ להמציא את שיטתו בדבר שיווי המשקל המקוטע. לו לא היה חֶסֶר שיטתי ומקיף, לא היינו צריכים את שיווי המשקל המקוטע. גולד טוען שישנה "נדירות קיצונית של צורות המעבר". אבל מבחינת קנדל לא חסר דבר.
בעמ' 191 חוזר קנדל ודש בציטוט של גולד, מוציא אותו מהקשרו ומפרשו בצורה מגוחכת. גולד טוען [לפי התרגום החפשי של קנדל, שביסודו זהה לתרגום החפשי בו השתמשתי. כמדומני שמן ההגינות היה לציין שיש שינוי בנוסח בין המהדורות של גולד עצמו, ושאני מציין זאת במאמרי] "הנדירות הקיצונית של צורות המעבר..האילנות האבולוציוניים המעטרים את ספרי הלימוד שלנו מכילים נתונים בדוקים רק בקצות הענפיםובמפרקיהם, וכל השאר הוא בעצם היסק.. שאינו מעוגן בראיות של מאובנים". ובכן מה היא "נדירות קיצונית" לפי קנדל? "השינויים העדינים שבין מדרגה למדרגה", היא "אינה מתועדת בצורה חלקה מילימטר אחר מילימטר". בכדי להוכיח את פירושו המגוחך הוא מצטט שוב את גולד ש"מעברים אינם צריכים להיות שכיחים לפי הבנתינו את האבולוציה", שוב מערבב את שיווי המשקל המקוטע עם התיאוריה אותה מנסה גולד לשלול, כאילו חוץ מקצות הענפים ומפרקיהם יש באילנות האבולוציוניים רק הבדלים מילימטריים עדינים.. שטות כזו אפשר למכור רק למי שלא ראה אילן אבולוציוני מימיו. קצות הענפים ומפרקיהם הם אחוז קטן מכל האילן, הרוב הגדול חסר. זו הנדירות הקיצונית עליה מדבר גולד. מליוני המאובנים מייצגים שוב ושוב בעיקר את המינים הקיימים ולא הרבה יותר.
קנדל מתעלם מרוב המקורות המדעיים שהפניתי אליהם במאמרי, ונתפס למשפט שציטטתי בשם הזיאולוג לומבארד: "אלו שמחפשים אחר אינפורמציה ספציפית מועילה בבניית תולדות הגזע של קטגוריות מיון היונקים, ינחלו אכזבה". על כך מעיר קנדל: "קורא נכבד, אנא אל תשאל אותי מה הקשר בין דבריו שללומבארד לבין הקביעה המוזרה של י"ע". ובכן, אין כאן שום דבר מוזר, לומבארד קובע שאין לנו אינפורמציה לבנות את תולדות הגזע, כי הגזע מופיע יש מאין, ללא שלבי התפתחות. רוב היונקים מופיעים בבת אחת במונחים אבולוציוניים.
שיווי המשקל המקוטע ממש לא מסביר את המפץ הקמבריוני, ולא את החסר הגדול, כפי שהבאתי במאמריבשם הביולוג פוטוימה.
כתגובה מזכיר קנדל את הסוסים ואת הלוייתנים. במחילה, אלו שתי הדוגמאות הקלאסיות שמשתמשים להדגים את האבולוציה, היחידות הכאילו זמינות לכאורה. אך שתיהן שגויות בעליל. ציינתי במאמרי מקורות מדעיים רבים המלמדים שהסוסים לא התפתחו זה מזה כפי שמוצג בספרי הלימוד או בספרים הפופולאריים שקורא קנדל בתמימות. וגם אם היתה דוגמא אחת או שתיים יכולה להיראות מספיקה, וכי בכך יש משום כיסוי לכל הנדירות השיטתית של מינים אחרים מלבד אלו הקיימים?
בנוגע לציטוט של סטנלי, קנדל אינו מבין את משמעות הדברים ונתלה בביטוי "הדגש של דרוין", הדגש הוא המפתח לגורמי ההתרחשויות, אין שינויים איטיים אלא קפיצות, וזו הבעיה שסטנלי בא להבהיר. אם סטנלי ערפל את הבעיה המוחשית בביטוי מסויים, אין אנחנו יכולים להסתכל על הביטוי במקום על הבעיה.
ציטטת, נדפקת
לקנדל יש בעיה עם העובדה שאני מצטט מצ'רנסקי, למרות שהוא "חוקר בלתי ידוע", ודבריו פורסמו ב"כתב עת נידח בקנדה". מעניין איזה 'הכשר' צריכים כדי להיות מצוטט אצל קנדל. צ'רנסקי הוא פליאונטולוג, ויש לו את מלא הסמכות לחוות דעה גם אם היא נגד הממסד אותו מקדש קנדל. העובדה שהוא פועל בקנדה, [שרחוקה מאיתנו מאד מאד מאד, זה אי שם בצפון], פוגעת בזכותו להביע את דעתו? העובדה שקנדל מתנגד לבריאתנות לא רלבנטית, כל עוד הוא מעלה בעיה ספציפית עליה הוא מחווה דעת מתוך עבודתו המקצועית. וכמובן שחוקר שיטיל ספק באבולוציה לעולם לא יהיה 'ידוע' כחוקר קלאסי, בשביל זה יש ממסד. והרי לנו טאוטולוגיה למאמינים תמימים.
בכלל הדיכוטומיה שיוצר קנדל בין אבולוציה לבריאתנות לא נכונה. אין צורך להיות בריאתן או להציג תיאוריות פסבדו מדעיות כמו תכנון תבוני, בשביל להטיל ספק בחלקים מתורת האבולוציה.
שוב ושוב חוזר קנדל על הגישה הנאיבית, שאם מצטטים בעיה שחוקר מעלה, יש צורך לאמץ את אמונתו כאן ועכשיו. בנימה אופטימית זו הייתי מציע לקנדל, שכל אימת שהוא מצטט חוקר בריטי כדוגמת דוקינס למשל עליו לאמץ מיד את עמדתו בדבר החרם האקדמי על ישראל הנהוג באקדמיות הבריטיות.. גם סטיבן הוקינג סירב להשתתף בטקס בישראל, ובכן, כל מי שמקבל את התיאוריה שלו על התפשטות היקום, צריך לאמץ את עמדת הפלשתינאים. שאלות של דת ואמונה רלבנטיות למחקר מדעי ולתוצאות מחקרים הרבה פחות משאלות פוליטיות פסבדו מוסריות כמו יחסי ישראל והערבים. ובכל אופן לפי קנדל עלי לאמץ את המטריאליזם אם אני מסתמך על טיעון מדעי של גולד או כל חוקר אחר.
ציטטתי את דברי רידלי האומר שהמאובנים אינם מוכיחים את האבולוציה, והוא אכן אומר זאת, אלא שהוא טוען שישנן הוכחות אחרות לאבולוציה. 'אופס'. יערב לו ויבושם לו, האם זה ימנע ממני להציג את האמת בדבר השאלה אם יש הוכחה מן המאובנים? גם בהוכחות האחרות טיפלתי טפל היטב במאמרי.
קנדליזם
לא אלאה את הקורא בשיטה הקנדלית, המשתמשת באותה טכניקה. ציטוט קטע מדברי, הצגתו כאילו התיימרתי בקטע זה בלבד לנתץ כל אמירה מערבית שנאמרה ב200 השנים האחרונות. וניפוץ ה'יומרה' המדומה בשמחה. העתקתי קטע בנוגע לבעייתיות של העץ הפילוגנטי, כהקדמה לסדרה ארוכה של בעיות בנושא זה. קנדל נוטל את הנקודה של המסרקנים, ושואל האם באמת ובתמים מחמת נקודה זו נשמט כל העץ אל הקרקע?? להבא לא אפרט עוד על "קנדליזם", את הטכניקה [או פירוטכניקה] הזו שהוסברה כאן יזהה הקורא בעצמו.
בנוגע למאובנים חיים, מסלף קנדל את דברי ביודעין. בעוד אני טענתי שהלטימריה התפרשה על פי המאובנים כבעל חי בעל ריאה פרימיטיבית ומח גדול וכו', והוצגה כשלב ביניים. אותרה ונמצאה כלא מתאימה לתיאור זה. קנדל מתרגש מאד מהעובדה שזה משמח אותי ואין להתפלא על כך שנמצא מאובן חי וכו', כאילו שטענתי היתה מעצם העובדה שהלטימריה נמצאה חיה. אגב, ההסבר הנפלא על כך שאין להתפלא וכו' אורך יותר מ2 עמודים, למי שזה היה לו מסובך.
בהמשך תמה קנדל מה נטפלתי להטעיות שנעשו בראשית המאה הקודמת כגון איש פילטדאון. וכאן הוא שוב בוחר להציג את הדברים כרצונו, כאילו באתי לטעון שהמדע טועה ולהוכיח זאת מאיש פילטדאון. הסברתי יפה את דברי בפירוט, תחת הכותרת "הלהיטות למצוא חוליות ביניים אנושיות", הנקודה היא לא טעות זו או אחרת, אלא שהתיאוריה עוצבה תחת הנחות יסוד שהיו חזקות יותר מכל עובדה, ומייסדי התיאוריה ניסו בכל דרך אפשרית "למצוא" חוליית ביניים אנושית.
באופן שיטתי מסתמך קנדל על הכללות פופולאריות, ובכך הוא "מכחיש" ממצאים חריגים, מבלי להבין שגם המערכת הממסדית אינה יכולה להתייחס לממצאים חריגים הסותרים את התיארוכים המקובלים, ופוטרים אותם בתירוצים שונים. כפי שהראיתי באריכות במאמרי. אין שום ספק ששום ספר פופולארי לא יפרט ממצאים חריגים אלא אך ורק את הסכימות המקובלות.
בנוגע לארכיאופטריקס, חלה אצל קנדל טעות קטנה, ציטטתי את תגובת אתר ההתפתחותנות הגדול "talkorigins", וקנדל חשב בטעות שאלו דברי שלי והחליט שהם עלבון וכו'. קצת הבנת הנקרא לא תזיק. וגם מעט התמצאות יכולה להביא תועלת: שינדוולף אכן טען 'עלבון' כזה, ודבריו מובאים במאמרי.
בנוגע לסדר מלאכותי. אני טענתי כי כל עשרה פריטים, שיהיו עשויים מאותו חומר, כגון עץ, ניתן לסדר בסדר מלאכותי. ומה היא התגובה של קנדל? "כיצד נמיין את הרשימה הבאה: כיסא, ארנק, שעון, בלון, תפוח,תולעת, מטבע", חתיכת הבנת הנקרא יש לבחור.. וכמובן שעץ התפתחותי אינו מחייב התפתחות זה מזה, שניהם התפתחו מאב קדמון אחד ונפרדו בשלב מסויים. וכי אי אפשר לתאר את השלחן, הספסל, הכיסא, הסולם, השידה, וכו' כמתפתחים מאב קדמון, בדיוק כמו שמתארים את האיזוב, הסקויה, החידק, העכבר, והג'ירפה, כבאים מאותו אב קדמון?
לציטוט של מתיוס בנוגע לאחוזי המאובנים הקדיש קנדל 2 עמודים, בלי להבין מה שאמרתי, ומסתבך לחינם בדוגמות והסברים המתאימים לנערים בגיל ההתבגרות. מתיוס קובע שהמאובנים חושפים עוד 10% מינים שאיננו מכירים. לאמור: במדגם של מליוני מאובנים, שלא אמור להפלות בין צורות ששרדו ושלא שרדו, אנו מגלים בעיקר מינים שאנו מכירים. לו היו באמת שלבי ביניים עד לאין קץ, הרי שרוב רובם של המאובנים שהיינו מוצאים, היו צריכים להיות מתוך המינים הרבים שלא שרדו. איך ייתכן שהמאובנים מוסיפים לנו אחוז כה קטן של מינים שלא שרדו? טיעון כה פשוט גורם לקנדל לקבוע שהוא לא הבין בדיוק אבל הואו בעצם הבין והכל משובש וכו'. במאמרי הבאתי עוד מקורות רבים לכך שרוב המינים החיים מתועדים במאובנים. למשל: 42 סדרות של בעלי חוליות יבשתיים מתועדות במאובנים, מתוך 43 הידועות לנו!
[ואסביר גם אני עבור הנערים: אני טוען שחיברתי אלף ספרים מרתקים, ולכן מגיע לי פרס ישראל לספרות יפה. נכונה העובדה שבמחסן הספרים שלי יש כעת רק מאה ספרים, כשמכל אחד עותקים רבים. אבל אני טוען ששיטפון ושריפה כילו את הספרים האחרים, שמכל אחד היו מאות עותקים, ואני מציע לכל צוות חקירה שירצה לבדוק את השרידים. לאחר בדיקה מסיבית של שנים רבות שהעלתה אכן שרידים של מאות אלפי ספרים שרופים, מתברר שכל השרידים לא הביאו לנו אלא עוד 10% ספרים, הרוב המכריע של הממצאים הם עותקים של ספרי הידועים, ז"א יש עדויות שחיברתי 110 ספרים. האם ישנה כאן תמיכה בטענתי, או להיפך? ייתכן כמובן שחיברתי 115 ספרים כש5 נכחדו לגמרי. אבל ברור שלא חיברתי 1000 כי מדגם מייצג שהביא המון המון תוצאות, שוב ושוב מביא כמעט רק מהמלאי שידוע לנו שהיה קיים].
קנדל משתמש בשיטתיות בהשוואות שטחיות לתחום הדת, "וכי משום שיש מחלוקות בהלכה נדחה את ההלכה"? וכיוצא בזה. מבלי להבדיל בין תחום עיוני בו המחלוקות הן נגזרות מתפיסות שונות של חכמים. ובין תחומים מציאותיים, בו כאשר חוקר אחד מעורר בעיה, היא לא ענין סובייקטיבי שלו, אלא משהו שקשור למציאות. הוא משתמש שוב ושוב ב"דוגמת הבר מצוה" לפיה בבית הכנסת יש רק קטנים וגדולים, למרות שבין ה"קטנים" יש הפרשים רבים, עד גיל 13 כולם קטנים. אבל זה הוא בסך הכל מונח הלכתי. האם אין בני אדם מבדילים בין ילד בגיל 5 ובין ילד בגיל 10, האם אין הבדל בנפח הגולגולת? האמנם אפשר לדמיין שכל חוליות הביניים שבין זוחלים לציפורים, כולן סווגו כזוחלים או כציפורים? חוליות הביניים הן מצרך מבוקש, לו היה איזה שינוי ולו הקל שבקלים במבנה המורפולוגי, הרי לא היה שום ספק שהיינו מכירים יפה את הממצא. איך לפתע מטיל קנדל בעקבות דוקינס ספק ביכולת הבסיסית של חוקרים למיין מאובנים? כאשר אנו יודעים שבעקבות שברים ורסיסים 'שוחזרו' מהדמיון 'מינים' שלמים.
הארכתי יותר על המדה, כל הקורא את ספרו של קנדל יראה שאין הוא אלא דולה ומשקה אמירות פופולאריות, ודבר אין ביניהן לבין הוכחה, כך בפרק 10, האבולוציה של האדם, הוא מביא תמונות של שימפנזות חמודות להפליא, וכותב תחתיהן: "גורילות שימפנזים ואורנגוטנגים, המבט אומר הכל"…
כך למשל קנדל מעתיק כמושבע ועומד את התיאוריה שרצפים זהים אצל האדם והשימפנזה הם תקלות שקרו על ידי וירוסים. בעוד אין דרך להוכיח שמדובר בתקלה שנעשתה על ידי וירוס, מדובר בהשערה. ייתכן שהיום היא סבירה, וכשנדע יותר על הדנ"א, ויש עוד הרבה מה לדעת, תבא השערה אחרת.
בנוגע לדברי על התפתחות הקוף והאדם, כנראה כבר התעייף קנדל כי הוא מתעלם מרוב הטיעונים שאני מביא, ומשתמש בקנדליזם גרידא לרקוד סביב משפט אחד שכתבתי. כל ה'הוכחות' שהוא מביא סובלות מנטיה לפישוט, מהכללות שהמקורות שלהן היא ספרות עממית, ומפניה אל סמכויות שונות.
לסיכום
אין טעם לעסוק יותר מדי בישוב דברים שכתבתי בעבר, הנושא הוא לא "אני", אם זה היה הנושא הרי די שאצהיר בפשטות: "אני טועה מדי יום כמה פעמים, אבל אין בכך כדי להפוך את האבולוציה לאמת". הנושא הוא הטלת ספק במוסכמות המערביות, שיסודן בתרבות מטריאליסטית. יבואו גדולים וילמדו, חוקרים וירבו את הדעה והבירור. ולא בחזרה על פופוליזם.