נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

תעמולה מיסיונרית ב – האם ישעיה נג אכן מתאר את ישוע?

על הגדרת "עבד ה'" - מיהו אותו עבד המדובר עליו בישעיהו בסוף פרק נ"ב ובפרק נ"ג? קטעים נבחרים מספרו של משה בןן דוד, "על פתחה של רומי"

 

תעמולה מיסיונרית ב – האם ישעיה נג אכן מתאר את ישוע?

משה בן דוד ואיתן ג.

על הגדרת "עבד ה'" – מיהו אותו עבד המדובר עליו בישעיהו בסוף פרק נ"ב ובפרק נ"ג?
קטעים נבחרים מספרו של משה בן דוד, "על פתחה של רומי"

לשון יחיד ורבים בפרק ישעיהו נג' וכישלונה הלשוני של הפרשנות המשיחית

יהודים משיחים מתעקשים לומר כי הפרק נ"ג (53) של ספר ישעיהו הנביא מדבר על היחיד, ולכן לא יתכן כי המדובר בעם ישראל. וכיצד אפשר שהפרק ידבר על עם שלם כשהו מדבר כולו על עבד אחד?

התשובה פשוטה ומובנת מאליה: הנביא בלשונו הפואטית, מדבר על העם כעל היחיד. הוא קורא לו "עבדי יעקב" (ראה להלן) שזהו לשון יחיד בלשונו של הנביא ישעיהו. הוא עובר מלשון רבים ליחיד בדברו על עם ישראל אפילו באותו פסוק "אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי" (פרק מ"ג פסוק י'). אף בפרק נ"ד: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח… וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאיתי נאום ה'".

הנביא ישעיהו פתח בלשון יחיד על עם ישראל ואחר כך המשיך בלשון רבים. כיוון שאין פסוקים אלו שנויים במחלוקת בין הפרשנים הנוצרים והיהודים, הרי ברור שזהו לשונו של הנביא.

ברור שניתן לדבר על עם ישראל בלשון יחיד כפי שאנו רואים בתורה "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט פסוק ב) אולם, ברור שלא ניתן לדבר על אדם אחד יחידי בלשון רבים.

והנה בפרק נ"ג בישעיהו פסוק ח': "מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו"- אף כאן הנביא ישעיהו עובר מלשון יחיד ללשון רבים. שכן המילה 'למו' משמעותה 'להם', ובמקום שהנביא יכתוב מפשע עמי נגע 'לו' שאז ורק אז יהיה מובנו על העבד היחיד, הוא כותב את המילה 'למו' שמשמע שהעבד הוא רבים.

הרי זו סתירה מפורשת לפרשנות המשיחית על הפרק שכן לא ניתן לדבר על אדם יחידי בלשון רבים כלל, לכן האפשרות שישו הוא העבד המדובר בפרק איננה קיימת.

עבד ה' – עם ישראל

על מנת לגלות מיהו העבד המדובר בפרק, עלינו לזכור את הכלל: פסוקים באור מסבירים פסוקים בחשכה.

אם פרק נג' איננו מגלה את זהותו של העבד בשל היותו 'שירה נבואית פואטית סתומה', הרי שהפרקים שלפניו חושפים את זהות העבד, שכן אין ישעיהו נ"ג הפרק היחידי בספר, כך מספר לנו הנביא ישעיהו בתשעה מהפרקים המקדימים את פרק נ"ג.

1. "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי" (פרק מ"א פסוק ח')

2. "אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך" (פרק מ"א פסוק ט')

3. "אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה" (פרק מ"ג פסוק י')

4. "ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו" (פרק מ"ד פסוק א')

5. " כה אמר ה' עשך ויצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו" (פרק מ"ד פסוק ב')

6. "זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני" (פרק מ"ד פסוק כא')

7. "למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני" (פרק מ"ה פסוק ד')

8. " צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הגידו השמיעו זאת הוציאוהו עד קצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב" (פרק מ"ח פסוק כ')

9. "שמעו איים אלי והקשיבו לאומים ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (פרק מ"ט פסוק א')

10. "עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (פרק מ"ט פסוק ג')

הרי פסוקים מפורשים מפרק מ"א ועד פרק מ"ט כי העבד המדובר בכל הפרקים שלפני ישעיהו נ"ג הוא "עבדי יעקב", הוא העבד היחידי המוזכר שוב ושוב בכל הפרקים הקודמים לפרק נ"ג. מהפרקים שמיד אחרי ישעיהו נ"ג, כלומר פרקים נ"ד עד ס"ו, היינו עד סוף ספרו של ישעיהו הנביא, ניתן ללמוד כי ישנם "עבדים" לה'" בלשון רבים, כפי שמעיד גם הפסוק השלישי למעלה (אתם עדי…).

אותו "עבדי יעקב" המופיע מספר פעמים רב בפרקים שלפני ישעיהו נ"ג, הם אותם העבדים לה' בלשון רבים המופיעים אחרי ישעיהו נ"ג.

הנביא ישעיהו אף מפרט מהו הקריטריון להיות עבד לה', ואלו הם הפסוקים המורים על כך: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'" (ישעיהו פרק נד' פסוק יז'). (עבדי ה" המופיע בפסוק זה נאמר בלשון רבים).

פסוק זה אינו שנויי במחלוקת, הוא נאמר על "כנסת ישראל" הנמשלת ל"עניה סערה" ו- ל"רני עקרה" בתחילת פרק נד'. הלשון בפסוק "זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם" היא בלשון רבים ולא יחיד, עם שלם – "עבדי יעקב".

(…) "והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על ה' קדוש ישראל באמת" (ישעיהו י', כ'). וזוהי המשמעות של הפסוק (שמות 19 5-6): "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".

הנביא ישעיהו במהלך דברי נבואתו מגדיר בדיוק מופלא מיהו "עבדי יעקב". הגדרתו זו מתחלה מפרק מ' עד סוף הספר. הוא אף מגדיר את הבשורה אותה צריך "עבדי יעקב" לבשר לעולם- את אחדות ה' המוחלטת.

"אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר אם בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה", "אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל" (ישעיהו מ"ג י'-י"ב).

(…) הנביא ישעיהו אף הוא לא המציא הגדרה זו, היא נובעת ישירות מהתורה: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתים מארץ מצרים אני ה' אלהיכם" (ויקרא כ"ה נ"ה), "לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלהיכם", "את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו אני ה'", "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט ב') (כ"ו א', ב').

בפסוק זה האחרון אנו רואים כי ההתייחסות לעם ישראל היא בלשון יחיד "ויחן שם ישראל". עם ישראל עבדיו של ה' על פי הגדרת התורה בעצמה: "עבדי הם אשר הוצאתי ממצרים". בכלל כל עשרת הדברות נאמרו לעם ישראל בלשון יחיד: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות י"ט ב') וכו'.

מכאן שאין שום שאלה מדוע בפרק נ"ג בישעיהו הפרק מדבר בלשון יחיד, מפני שהתנ"ך מרבה לעשות זאת בשפתו ובהתייחסותו לעם ישראל, בדיוק כפי שגם התורה בספר שמות כותבת "ויחן" בלשון יחיד.

הערה:
עיוות קטן בתרגום התנ"ך משנה הרבה מאמיתותו

ישנם יהודים משיחיים רבים דוברי אנגלית המשתמשים בתרגומי התנ"ך הידועים כ"תרגום של המלך ג'יימס (King James Version) ותרגום ה- NIV; שם, תרגמו את המילה "עבדי" בעברית ל"Servant" באנגלית – שפירושו משרת. אין זה נכון לתרגם כך, שכן התרגום המדויק הוא: Slave המדגיש את היותו נתון תחת מרותו של האל באופן טוטאלי, הרבה יותר ממשרת, שכן העבד קנוי בעצמו וגופו לאדון, ולא רק מעשה ידיו כפי שהמילה משרת יכולה להתפרש. משרת יכול להיות אף שכיר יום ובודאי איננו קנוי בגופו למעביד מכאן שעצם המונח עבד סותר את אמונת המשיחיים.

הבה נזכיר שהיהודים המשיחיים אינם מאמינים שהמשיח הינו עבד. הם מאמינים שהוא "האלפא והאומגה", "האלף והתו" (חזון יוחנן 8,1 – 6,21). כלומר היה מתמיד, עוד לפני בריאת העולם, ויהיה אף אחריו, וכן היותם שלוש שהם אחד, ואחד שהוא שלוש, הם שווים לחלוטין.

אם כן, כבר בפסוק ראשון – "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד" (ישעיהו נ"ב י"ג) – ישנה בעיה לכאורה עם אמונתם. שכן כיצד ניתן בכלל לכנות את המשיח בשם "עבד"? וכי יש אלוהות עבד הנתונה תחת האלוהות אדון? הכיצד אלוהים יהיה עבד של עצמו?

ועד הערה (שאינה מתוך הספר):
ישעיה נ"ג במקורות נוצריים:

כך מפרש ה-Moody`s The Wycliffe Bible Commentary:

"בישעיה 6-52:1, אלוקים מעביר את החלטתו הנחושה להשיב את ישראל מגלותם…"מדובר שם על גלות בבל.

ישעיה 52:3: "למרות הכל, הם (ישראל) ישובו מהשביה בבבל."

ישעיה 52:5: "אלוקי ישראל מבטיח להפיל את בבל בכדי להוכיח את ריבונותו."

ישעיה 3-54:1: "זמן יגיעה… כאשר מאמיני אלוקים יהיו הרבה יותר במספר ממה שהיו לפני גלות (בבל)."

The Wycliffe Bible Commentary, עמ' 648-646, שיקגו, הוצאת Moody, 1962.

ישעיה 54:1: "עקרה:… חורבן ירושלים היה הגט בין אלוקים ועמו (50:1); הגלות, מסמלת את העקרות. בעולה (עיין 62:4): זאת היא העקרה ועזובה, מנותקת מבעלה, לגלות בבל.

The Interpreter’s Bible, כרך 5, עמ' 632, נאשוויל, הוצאת Abingdon, 1956.

ישעיה 53-54: "שיבת העם מהגלות מראה כי אלוקים היה איתו גם בחושך."

The Collegeville Bible Commentary, עמ' 466, קולג'וויל, הוצאת The Liturgical, 1989.

"הואיל ופרקים 55-40 (שכוללים את ישעיה נ"ג) סוקרים את גלות בבל…"

The New Bible Commentary: Revised, עמ' 619, גרנד רפיד, הוצאת William B. Eederman, 1970.

ראה גם: (The New Oxford Annotated Bible (New Revised Standard Version

The New Jerusalem Bible

Jerome Biblical Commentary

(Morna D. Kooker, Jesus and the Servant" (London: S.P.C.K., 1959

ואם ישעיה 52 וישעיה 54 מתייחסים לגלות בבל, האם נשמע הגיוני כי ישעיה 53 מתייחס למשהו אחר?!? מעניין לראות כי היהודים המשיחיים מתעלמים מהקשר הפרקים.

חוליו וסבלותיו של עבד ה' – ישעיהו נ"ג (חלק ב')

אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלהים ומעונה" – ישעיהו נ"ג פסוק ד'.

פסוק זה מובא בברית החדשה, בבשורה על פי מתי (8,16-17): "ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את הרוחות בדבר וירפא את כל החולים למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר "חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם".

טענת הברית החדשה תמוהה מאוד האם הרופא המרפא מחלה ניתן לומר עליו "ומכאבינו סבלם"? האם זהו מובנו האמיתי של "חלינו הוא נשא"?

הרי המשמעות הפשוטה המובנת היא שהוא נשא את החולי בעבורנו, הוא נשא את הסבל והחולאים שהיו עלינו על שכמו, על גביו, בעצמו. האם כאשר ישוע ריפא מצורע, הוא נצטרע בַמקום בעצמו? בוודאי שלא! אף הברית החדשה לא טוענת כך. האם האדם הסובל, ישוע נשא את סבלו? כלומר הוא סובל מעתה את עוצמת סבלו תחתיו? אתה הקורא המאמין תענה על שאלתי, בוודאי שכן! אולם אתה בוודאי לא תוכל לענות כך על ריפוי מצרעת. רק מפני שסבל הוא עניין רוחני ואיננו נראה לעין, אפשר לך לענות לפי האמונה הפרטית שלך, אולם לא מצאנו בברית החדשה שישוע נצטרע מריפויי חולה צרעת, לכן יש להניח כי גם בעניין הסבל הרוחני הדבר כן.

ההוכחה פשוטה ביותר לכך היא כאשר ישוע גרש את השדים ממרים המגדלית. האם הם עברו אליו? התשובה היא בוודאי שלא! אם כן, כן הוא הדבר גם בעניין הסבל הרוחני.

כשמתי מתאר: "ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם" (8,15), האם הקדחת עברה לישוע והוא כאב את הקדחת וסבלה? האם כאשר גרש ישוע שדים הם עברו אליו והוא סבלם? ישוע ריפא אישה זבת דם שפסקה זיבתה, האם הוא נשא את סבלה ותחלואיה והתחיל לזוב דם במקומה? כשישו ריפא את זרועו היבשה של אחד החולים, האם ידו של ישוע יבשה במקום?

אם לא, כיצד ניתן לומר "אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם"?

לפי תיאור הברית החדשה היה לפסוק בישעיהו להתנסח כך: "אכן חולינו הוא ריפא והוא שם קץ למכאובינו"…

גם אם רוצים לייחס את הפסוק למיתתו על הצלב, לא נתגשם בו הפסוק "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם". ישוע לא יכול היה לסבול את סבלם הממשי הפיזי של כל בני האדם במשך כל ימות עולם, שכן בני אדם סובלים הרבה יותר משלוש שעות סבל על הצלב. אין כאן תמורה שווה והפסוק לא יכזב, וחייב הוא להתמלא כפשוטו.

העם היהודי, להבדיל, אכן סבל את סבלו של העולם כולו. לא סבלו של איש אחד במשך שלש שעות ביום שישי אחד מתואר כאן בנביא, אלא סבלם של מיליוני בני אדם במשך כל ימות עולם, סבלו האמיתי של העם היהודי הנושא את חטאת העולם כולו.

זהו תיאור כולל של ההנהגה האלקית כלפי אומה שלמה, וכפרת עולם שלם תוך תיאור גלובלי של משך כל ימות עולם.

ישוע סבל מהשעה השישית עד השעה התשיעית לפי תיאור הברית החדשה ואף הובל למותו בביזיון על ידי החיילים הרומאים. אין זה עולה בקנה אחד עם הגלויות, מסעות הצלב, עלילות דם, אינקוויזיציה, רדיפות, שואה, פוגרומים, גזרות רצח, שיתוף פעולה נגד זכות קיומו של העם היהודי, השמדות אנטישמיות במהלך ההיסטוריה כולה של העם היהודי כולו – הסובל האמיתי הנושא את חטאו, אולם בעיקר את חטאת העולם כולו, הוא וסבלותיו הם המתוארים בישעיהו נ"ג.

אכן העם היהודי מבוזה ומושפל על ידי אומות העולם. אומות העולם אינם מחשיבים את סבלו במאומה ואף סבורים כי הוא, עם ישראל, נגוע בחטאיו, מוכה אלוקים ומעונה בעוונותיו. אין הדבר כן. אומות העולם עתידים לגלות לתדהמתם כי "עבדי יעקב" מחולל מפשעיהם ומדכא מעוונותיהם.

"נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו" – פסוק ג'.

הרי לפי סיפורי הברית החדשה ישוע לא היה חולני. באיזה חולי היה ידוע? ישוע איננו איש מכאובות. כל ימיו לא היה איש מכאובות. אף אם בירושלים לפני מותו בעת הוצאתו להורג עונה קשות על ידי החיילים הרומאים, אין זה הופך אותו "לאיש מכאובות", ואף לא "לידוע חולי", מפני שתואר זה של "ידוע חולי" ניתן רק לאיש אשר כל ימיו באופן ממושך חי עם מכאובות ועם חולי ידוע לכול.

"כמסתר פנים ממנו" המופיע בפסוק משמע, שמכיוון שהוא היה נבזה ולא נחשב לכן הסתיר את פניו מאתנו.

אולם ישוע לא היה כנוע הוא החשיב את עצמו וכך הורה להחשיב אותו כמשיח, הוא ביזה וקילל את הפרושים והסופרים, ארגן מרד של מוכסים וחטאים נגד הסמכות של חכמי ישראל, בנותנו את מפתחות השמים הנמצאים בידיו, לפי דעתו החשובה, לשמעון -כיפא, להתיר את האסור ולאסור את המותר.

ישוע הראה את פניו יפה מאוד בבתי כנסת ובמקדש על מנת ללמד את שיטתו, ולא נתקיים בו "כמסתר פנים ממנו". הוא הפך שלחנות בבית המקדש, הקהיל מהומות ועורר פרובוקציות רבות, חולל "נסים" על פי תאור הבשורות, והתכבד בהם כ"בן האל" היחידי בעיני הבורים, משהחשיב את עצמו לבן האלקים וכך הורה לאנשיו להתייחס אליו. האם לזאת יקרא "נבזה"? האם לזאת יקרא "חדל אישים"? הרי ישוע היה איש עם אופי אם אכן הוא חולל את המהומות עליהם מספרת הברית החדשה.

"וכמסתר פנים ממנו"- הרי אם ישוע הסתיר את פניו מההנהגה היהודית היה זה מפני שהוא בז לה בלבו ובגלויי באמירותיו המלאות טענות וקלישאות כנגדה. לא לזה התכוון הנביא ישעיהו בכתבו "וכמסתר פנים ממנו". המסתיר פנים בפרק, מסתירם לא מתוך עזות מצח אלא מתוך כניעה וחוסר אונים מחמת בזיונו ונבזותו בעיניהם. הוא משפיל את עיניו ומסתיר את פניו.

כל הנאמר לעיל הנו כאשר מסתמכים על תיאורי הברית החדשה בעצמה בלבד.

עם ישראל החשיב את ישו לנזק גדול ולא יתכן לומר "נבזה ולא חשבנוהו". המנהיגות חששה ממנו מפני הפיכה והסתה למרד נגד הסמכות של הסופרים והפרושים, וזאת על פי תיאור הבשורות בעצמם. האם לזאת יקרא "נבזה ולא חשבנוהו"? הוא אמנם נחשב מאוד. הוא נחשב למסוכן למסית ולמדיח. הוא לא חי בשולי החברה בביזיון ובבושת פנים "והסתיר את פניו" "כלא נחשב", כל זאת שלא כפי שמתאר בפסוק ג' שבישעיהו נ"ג.

תדהמתם של אומות העולם לעתיד לבוא

נשוב לפסוק הבא: "כן יזה גויים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" (פרק נ"ב פסוק ט"ו). בפרק זה ישנו תיאור של תדהמה, של קפיצת יד לפה, ישנו משהו שמלכי האומות לא יודעים, שכאשר הם ידעוהו באחרית הימים הם יקפצו את פיהם בתדהמה.

על פי אמונת המשיחיים כבר קרא הדבר והתגשם בעת התגלותו של ישוע ואחר כך כשקיבלוהו אומות העולם. את אשר לא סופר להם על ידי ישוע , אלא ישו סיפר עבור עם ישראל, דווקא הם, אומות העולם כן ראו, ואת אשר לא שמעו אומות העולם באוזניהם, אלא עם ישראל שמע, דווקא הם, אומות העולם התבוננו, ולא עם ישראל. כך מפרשים המשיחיים את הפסוק הזה.

אולם אם מתבוננים בפסוקי התנ"ך, מוצאים אנו, שוב ושוב, את רעיון התדהמה חוזר ונשנה, כך שנוכל לברר את סיבתה האמיתית של התדהמה. אומות העולם יגיעו אלינו לעם ישראל באחרית הימים הם יתבטלו אלינו ויבאו לקבל את חסותנו. מדוע איפה הם יעשו זאת אם הם צדקו ואנו טעינו? וכך מעידים הנביאים:
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות יראו גויים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה", "ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרותיהם אל ה' אלהינו יפחדו ויראו ממך" "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" (מיכה ז' ט"ו, ט"ז כ').

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך" (ישעיהו פרק ס' פסוקים א', ב' ). "והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל" (פסוק י"ד). "וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו" (ס"ו פסוק יד'). "ונודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ס"א פסוק ט'). "וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך" (ס"ב פסוק ב'). "וקראו להם עם הקדש גאולי ה' ולך ייקרא דרושה עיר לא נעזבה" (ס"ב פסוק י"ב). "לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעיתה אחישנה" (ס' פסוק יט').

ולסיום דברי הנביא זכריה: "ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את ה' צבאות בירושלים ולחלות את פני ה' כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות העמים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם" (ח' פסוק כ'- כ"ג).

מדוע יבאו הגויים אלינו אל העם היהודי להחזיק בכנף בגדו של איש יהודי? הלוא אומות העולם מחזיקים באמת הצרופה? הרי לנו לכאורה אין מה להציע? מדוע אין אנו אמורים ללכת אליהם לשמוע על ישוע למשל? מדוע לעתיד לבא לא עם ישראל יקפצו את פיהם בתדהמה רבה, אלא אומות העולם הם הפוערים את פיהם? לפי הפסוקים הנ"ל נוכל לומר שקפיצת הפה של מלכי אומות העולם אשר תהייה לעתיד לבא, יהיה על ענינו של העבד האמיתי כפי שאומר הנביא ישעיהו בפרק נ"ג.

"עבדי יעקב" העבד האמיתי יתגלה לעתיד לבוא, ולכשתתגלה לפתע האמת הצרופה אשר איננה ידועה למלכי אומות העולם בדורנו זה עתה, מלכי אומות העולם "יראו" "ויתבוננו" כי הם האמינו ב"עבד" הלא נכון, ובשמו של אותו עבד בו הם האמינו הם טבחו ורצחו, הרגו והשמידו העלילו ושנאו את "עבדי יעקב", עבד ה' האמיתי אשר הם כל כך חרפו.

לפתע הם יגלו כי הם אומות העולם ומלכיהם כולם קיימים במהלך כל ההיסטוריה האנושית רק בזכותו של "עבדי יעקב", וכי העולם כולו קיים רק בזכות סבלו ורק בגללו נתכפר לעולם כולו.

"עבדי יעקב" הוא השה האמיתי נושא חטאת העולם ובזכותו העולם נגאל. עם ישראל הובל על ידי האומות כצאן לטבח וכרחל לפני גוזזיה נאלמה לא יפתח פיו, חרף בזיונם ולגלוגם של אומות העולם ומלכיהם. עתידים האומות לגלות כי "עבדי יעקב" הוא השה בעדרו של משה במדבר, אשר ברח ממדבר האומות לבקש מים מפני הצמא הנורא, לבקש חיים רוחניים נצחיים, אשר נשאו משה על כתפיו בחמלתו, ובזכות זה ראה את מראה הסנה הבוער אשר איננו אוכל. כי "עבדי יעקב" נשא חטאת העולם חרף כל הייסורים שיבואו עליו במהלך ההיסטוריה האנושית על ידי אש השנאה של אומות העולם. הוא איננו אוכל הוא יעמוד במשימה השלמה. הוא איננו כלה.

זרוע ה'

"מי האמין לשמועתינו וזרוע ה' על מי נגלתה" – נ"ג פסוק א'

לאור הנאמר לעיל הרי ברור כי את הפסוקים הללו אומרים הגויים אומות העולם לעתיד לבוא.

בכל מקום שמופיע הביטוי "זרוע ה'", באיזה הקשר הוא נאמר? התשובה לכך היא כי בכל התנ"ך "זרוע ה'" מובא תמיד בהקשר של גאולת עם ישראל מאומות העולם.

ניתן לראות זאת מתוך ההקשר, המהווה כעין הקדמה לישעיהו נ"ג: "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים" (פרק נ"ב פסוק ט'), "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" (פסוק י'). כמו כן ביציאת מצרים נאמר: "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה…" (שמות י"ג, ג').

1. "… למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (שמות י"ג, ט')

2. "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" (שמות י"ד, ט')

3. "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ( שמות י"ד, ל"א).

מובן מתוך ההקדמה לפרק נ"ג (היינו פסוקי הפרק נ"ב), שהמדובר בהוצאת עם ישראל מידי הגויים מסבלותיהם באחרית הימים, שכן עם ישראל סבל בעבורם. אולם באחרית הימים עם ישראל כבר לא יסבול עוד את חטאותיהם אלא האומות הם עוונם ישאו, ואלו עם ישראל "ירום ונשא וגבה". רעיון זה מוכח שוב ושוב מכל הנביאים כולם.

אפילו בפרק המהווה הקדמה לישעיהו נ"ג הוא פרק נ"ב (ג'): "כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו"

פסוק ד': "כי כה אמר אדני ה' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו"

פס' ה': "ועתה מי לי פה נאום ה' כי לקח עמי חנם משליו יהלילו נאום ה' ותמיד כל היום שמי מנואץ".

בדיוק מהסיבה הזו עם ישראל סובל לא את חטאותיו, אלא "חנם", "באפס עשקו", "לקח עמי חנם".

מספר לנו הנביא (בפרק נ"ב): "לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני מה נאוו על ההרים רגלי המבשר משמיע שלום מבשר טוב". וכך אנו מגיעים לפרק נ"ג, ה' חושף את זרוע קדשו על מנת להציל את עם ישראל מאומות העולם וזהו הרקע המקדים לישעיהו נ"ג, בדיוק פסוק אחד לפני "הנה ישכיל עבדי", הוא הפסוק "כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל".

ה' קוצף על הגויים, עם ישראל נושא חטאת העולם

כיצד התעלמו מכך ראשיה, מנהיגיה ותועמלניה של היהודים המשיחיים? הם קברו את ראשיהם כבנות יענה בתוך האשליה השטחית המוציאה מן ההקשר את פרק נ"ג. בדיוק בגלל ההתעללות בעם ישראל חינם כותב זכריה הנביא: "וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (פרק א' פסוק ט"ו)

פרק נ"ג הוא אחד מתוך שרשרת שלמה של פרקים המתחילה מישעיהו מ': "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים וקרא אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה"- מדוע לקחה ירושלים כפליים בכל חטאותיה?

והיכן הוא ישוע המכפר חטאים, האין הוא הדרך היחידה לסלוח לחטאים? היש דרך נוספת? ירושלים לקחה גם עבור הגויים! היא נושאת חטאת העולם! זוהי סיבת הנחמה "נחמו נחמו עמי" ולא ישו והצלב, שאין להם שום זכר בין פסוקי התנ"ך וגם לא ברמז!

אף הנביא יחזקאל מתנבא שלעתיד לבא הגויים יישאו את חרפתם בעצמם, ואלו עם ישראל לא ישא את חרפת הגויים יותר "כה אמר ה' אלקים הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת הגויים נשאתם" לכן כה אמר ה' אלקים אני נשאתי את ידי אם לא הגויים אשר לכם מסביב המה כלימתם ישאו" (יחזקאל ל"ו פסוק ז'). "ולא אשמע אליך עוד כלימת הגויים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגוייך לא תשכלי עוד נאום ה'" (שם, ל"ו ט"ו).

חלק ג':

היהודים המשיחיים טוענים כי חכמי ישראל הטילו חרם על פרק נ"ג מספר ישעיהו, היות וחששו שמא יגלו היהודים את תוכנו של הפרק המצביע על ישוע כמשיח ישראל.

יהודי משיחי בשם י. ש. אוסטרובסקי, אף הוציא לאור חוברת בשם "הפרק האסור" (הוצאת קרן אחווה משיחית, 1996), העוסקת בעניין נבואה זאת.

בעמוד 22 של אותה חוברת, כותב אוסטרובסקי:

"לכן החליטו מנהיגי ישראל לנדות, כביכול, את הפרק עצמו אשר אינו מוקרא בבית-הכנסת…אשר המסורת גזרה עליו חרם…"

והנה, שוב היהודים המשיחיים גילו את בורותם בכל הקשור ליהדות. אם מדפדפים בתנ"ך אפשר לוודא כי לא עוברים מפרק 52 לפרק 54 אלא קיים ביניהם את הפרק המדובר שעדיין לא נגנז!!

 מהי הפטרה?

המנהג לקרוא הפטרה התחיל בזמנו של אנטיוכוס כאשר גזר על עם ישראל באיסור לימוד התורה. ואז היהודים החלו לקרוא בשבתות בחלק מספרי הנביאים שתוכנם שווה לתוכנם של הפרשיות הנקראות. ישעיה נ"ג לא נקבע להפטרה כי אין דומה לו בתורה. מנהג זה המשיך גם לאחר הגזרה ונקבע כנ"ל הרבה זמן לפני ישוע, כמו שניתן לברר גם עפ"י הבה"ח:

"…ויבאו אל-בית הכנסת ביום השבת וישבו.

ויהי אחר קריאת התורה והנביאים…" (מעשה השליחים 15-14;13)

מי שלא יודע מה היא הפטרה, יכול לחשוב כי לפי טענת היהודים המשיחיים, היהודים קוראים מידי שנה את כל הנביאים כמו שקוראים את חמישה חומשי תורה, ומדלגים אך ורק על ישעיה נ"ג. אך לאמתו של דבר כלול בהפטרות רק 5% מספרי הנביאים לערך.

ישעיה נ"ג במקורות נוצריים

ברור כי צריך לפרש את ישעיה נ"ג בהקשרו עם הפרקים הקודמים לו והבאים אחריו.

וכך מפרש ה-Moody`s The Wycliffe Bible Commentary:

"בישעיה 6-52:1, אלוקים מעביר את החלטתו הנחושה להשיב את ישראל מגלותם…"מדובר שם על גלות בבל.

ישעיה 52:3: "למרות הכל, הם (ישראל) ישובו מהשביה בבבל."

ישעיה 52:5: "אלוקי ישראל מבטיח להפיל את בבל בכדי להוכיח את ריבונותו."

ישעיה 3-54:1: "זמן יגיעה… כאשר מאמיני אלוקים יהיו הרבה יותר במספר ממה שהיו לפני גלות (בבל)."

The Wycliffe Bible Commentary, עמ' 648-646, שיקגו, הוצאת Moody, 1962.

ישעיה 54:1: "עקרה:… חורבן ירושלים היה הגט בין אלוקים ועמו (50:1); הגלות, מסמלת את העקרות. בעולה (עיין 62:4): זאת היא העקרה ועזובה, מנותקת מבעלה, לגלות בבל.

The Interpreter’s Bible, כרך 5, עמ' 632, נאשוויל, הוצאת Abingdon, 1956.

ישעיה 42: "שיבת העם מהגלות מראה כי אלוקים היה איתו גם בחושך."

The Collegeville Bible Commentary, עמ' 466, קולג'וויל, הוצאת The Liturgical, 1989.

"הואיל ופרקים 55-40 (שכוללים את ישעיה נ"ג) סוקרים את גלות בבל…"

The New Bible Commentary: Revised, עמ' 619, גרנד רפיד, הוצאת William B. Eederman, 1970.

ראה גם: The New Oxford Annotated Bible (New Revised Standard Version)

The New Jerusalem Bible

Jerome Biblical Commentary

Morna D. Kooker, Jesus and the Servant" (London: S.P.C.K., 1959)

ובכן, אם נניח כי פירושים אלו אמיתיים, וכי ישעיה 52 וישעיה 54 מתייחסים לגלות בבל, האם נשמע הגיוני כי ישעיה 53 מתייחס למשהו אחר?!? מעניין לראות כי בחיבורו, אוסטרובסקי מתעלם מהקשר הפרקים.

נניח כי ישעיה נ"ג מתייחס למשיח,

האם המתואר שם מתאים לישוע?

"ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה, לא תואר לו ולא הדר ונראהו, ולא מראה ונחמדהו, נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע-חולי, וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו." (ישעיה נ"ג: 3-1)

אוסטרובסקי, כמו משיחיים רבים, מפרש כי המשיח יהיה "שנוא תכלית שנאה ע"י עם ישראל" (הפרק האסור, עמ' 10), אולם הבה"ח מתארת לנו את ישוע כאדם שכולם מעריכים, וכאדם המוכר לכל כחשוב נחמד, נעים ונבון :

-"ויצא שמעו בכל ארץ סוריה… וילכו אחריו המונים מן-הגליל ומן-עשר הערים

ומירושלים ויהודה ומעבר לירדן." (מתי 25-24;4)

-"וירד מן-ההר וילך אחריו המון עם רב." (מתי 1;8)

-"ויאספו רבים מהרה עד-אפס מקום לעמוד אף מחוץ לפתח…" (מרקוס 2;2)

-"וישוע סר משם עם תלמידיו אל-יד הים וילכו אחריו המון עם-רב מן הגלילומיהודה. ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל אשר עשה ויבאו אליו." (מרקוס 8-7;3)

-"והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללוהו כולם." (לוקס 15;4)

– ואף כשהביאוהו להורג: "וילכו אחריו המון עם-רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו." (לוקס 27;23)

"איש מכאובות וידוע חולי" מילים אלו מתייחסות לאיש הנאבק ביסוריו בתמידות, לאיש חולה כל הזמן. ובאף מקום בספר הבה"ח ישוע לא מתואר כאדם שסבל נאנח וכדו'. סבלו היחיד היה צליבתו שנמשכה מספר שעות בודדות – וצליבה אינה מחלה כלל.

"נגש והוא נענה, ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו."(ישעיה נ"ג 7) שאלה עולה מיד בקריאת פסוק זה: מדוע ישוע לא נשאר שקט כמו שנאמר בפסוק? והתשובה חייבת להיות, שישוע דבר גם דבר אפילו בחציפות, וא"כ הפסוקים אינם תואמים לאיש הנכון:

-"בשעה ההיא אמר ישוע אל-המון העם כעל-פריץ יצאתם בחרבות ובמקלות לתפשני…" (מתי 55;26)

-"ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו. וגם אם-אשאל לא-תשיבו דבר ולא תשלחוני." (לוקס 68-67;22)

-"וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת." (מרקוס 15;2) (בשינוי גרסאות אפשר לעיין ביוחנן 23-19;18 וגם 37-33)

-אף כשצלבו אותו זעק: "ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני" (מתי 47;28)

"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו." (ישעיה נ"ג 9)

"ויתן את רשעים קברו" לא נתגשם עם ישוע כי הוא נקבר בקברו של אחד מחסידיו שהיה נחשב ל"איש טוב וצדיק" (לוקס 50;23)

"ואת עשיר במותיו" גם לא מוזכר בבה"ח כי אם "שני פריצים" (מתי 38;27), או "אנשי בליעל" (לוקס 32;23).

"על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו" גם משפט זה אינו תואם את המסופר אודות ישוע בבה"ח.

קודם כל, ישוע היה אלים כלפי בני אדם, הוא נכנס לבית המקדש "ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כולם… ויהפוך שולחנותיהם" (יוחנן 15;2). ישוע היה אלים כלפי בעלי חיים כאשר גרם למותם של עדר חזירים (מרקוס 13-12;5). ישוע היה אלים אף כלפי צומח כאשר קילל עץ-תאנים שלא ייתן יותר פירות (מתי 20-19;21).

ישוע גם רימה את מאמיניו, הוא הבטיח להם "כי יש מן-העומדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו מלכות האלהים באה בגבורה." (מרקוס 1;9)

ועוד הבטחה שאמר לפני כ-2000 שנה: "הנני בא מהר…" (חזון יוחנן 7,12,20;22).

"וה' חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו, יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח." (ישעיה נ"ג 10)

"יראה זרע": המילה זרע מצביעה על ילדים ממש וכידוע ישוע לא היה לו. לכן אוסטרובסקי חייב למצאו פרוש מתאים ומקשקש אודות "זרע רוחני" (עמ' 25), אולם אם היה צודק למה הכתוב לא השתמש במונח "בנים" כידוע כי תלמידים ג"כ נקראים בנים בתנ"ך.

"יאריך ימים": דבר ראשון, אם ישוע הינו האלוהים, נשמע מוזר כי לאלוהים צריך לאחל אריכות ימים!

דבר שני, אם הוא רק בנאדם, לפי המסופר הוא מת בגיל צעיר – 33 בערך – ההיפך מאריכות ימים!

ואם נחזור לפסוק 8: "…כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו." מדוע ישעיהו מתייחס לעבד הזה בלשון רבים?

כידוע ש"למו" פירושו "להם"…

מיותר לציין כי ישעיהו אינו מתאר את המשיח כ"עבד" באף אחד מן הפרקים, מה שאין כן לגבי עם ישראל (פרק מ"א פסוקים ח', ט'פרק מ"ד פסוקים א', ב', כ"אפרק מ"ה, ד'מ"ח, כ'מ"ט, ג'….)

ללימוד בהרחבה מתוך ספר "על פתחה של רומי" לחצו כאן

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2 מחשבות על “תעמולה מיסיונרית ב – האם ישעיה נג אכן מתאר את ישוע?”

  1. המאמר היה מעניין מאוד, תודה, אך רציתי להביע את דעתי בבקשה. אפתח ואומר שאני כן מאמינה שישוע היה אדם מיוחד מאוד שאכן ריפא חולים ונשא את חטאי האדם. אבל ישנם דברים מסוימים שהנוצרים מאמינים בהם שאכן לא נזכרים לא בתנ״ך ולא בברית החדשה. לדוגמא, הנוצרים מזה 2000 שנה טוענים שישוע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. דבר זה אינו תואם את הפסוק המוכר: ‏”שמע ישראל, יהוה אלוהינו יהוה אחד‏” (‏דב’ ו’:4‏).‏ רק יהוה הוא האלוהים, ולכן אדם לא יכול להיות אלוהים. כך שכפי שכתבת בהלצה שיש לאחל אורך חיים לאלוהים, זה אכן אבסורד, שהרי ישוע לא יכול היה להיות אלוהים. ואפילו בברית החדשה יש לנו הוכחות לכך, למשל: ״הוּא הִתְרַחֵק מֵהֶם כְּמֶרְחַק זְרִיקַת אֶבֶן, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: ”אָבִי, אִם תִּרְצֶה, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת. אַךְ שֶׁיֵּעָשֶׂה רְצוֹנְךָ וְלֹא רְצוֹנִי”. אָז נִרְאָה אֵלָיו מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְחִזֵּק אוֹתוֹ״ (לוקס כ״ב:41-43). כתוב כאן מפורשות שישוע התפלל – אם הוא אלוהים, למי הוא התפלל, לעצמו? וכתוב שהוא מבקש שיעשה רצונו של אלוהים ולא רצונו שלו – שוב, אם הוא אלוהים, איך יש לו רצון אחר? פיצול אישיות? ולבסוף, למה מלאך צריך להגיע ולחזק את אלוהים בכבודו ובעצמו?
    אז אני בטוחה שעל כל הנקודות הללו אתה תסכים.
    אבל לגבי ספר ישעיהו נ״ג, ישנן כמה נקודות שרציתי לשתף אותך בהן, אשר שונות מההסבר שהבאת.
    ראשית, כתבת שעם ישראל הוא זה שנושא את חטאי העולם. אך בפסוק 3 נאמר: ״וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ״ – כלומר, אנחנו לא החשבנו אותו. מי אלה ״אנחנו?״ בפסוק 4 נאמר: ״חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם״ חוליינו = המחלות שלנו. מי הדובר כאן? ואז בפסוק 6 נאמר: ״כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ ״. מי אלה ״כולנו״? מי הדובר? אם הדובר הוא ישעיהו אזי הוא מדבר על עצמו ועל עמו, על עם ישראל. אז הוא אומר ש״כולנו כצאן תעינו״ – כלומר, כולנו, כל עם ישראל, תעינו בדרך. ואז הוא מספר על מישהו (לא משנה עכשיו אם זה ישוע או לא), אבל מישהו ביחיד, שאמור לסבול את המחלות שלנו. את ״מכאובינו״ – המכאובים שלנו. אלוהים אמור להעמיס עליו את העונות שלנו: ״יהוה הפגיע בו את עוון כולנו״.
    אז כיצד ייתכן שמדובר בעם ישראל? האם עם ישראל אמור לשאת את המכאובים והעוונות של… עם ישראל? זה נשמע לא הגיוני דקדוקית. בכל הפסוקים הללו שציטטתי, הדובר מדבר על עצמו ועל הקבוצה שלו על אדם שלישי.
    אשמח לשמוע את דעתך.

    בברכה,
    ורה.

    1. צוות האתר

      שלום רב
      פירוש הכתובים אינו תמיד חד משמעי
      אני (לא כותב המאמר) לא חושב שלא יתכן שמדובר בפסוק גם על אדם נבחר שנשא או ישא את חטאי ישראל
      אבל גם אם כן אין סיבה להניח שאדם זה הוא דוקא ישוע, להיפך: מי שאמור ויכול לדעת את כוונת הנביאים ואת דברי התורה הם מנהיגי העם וזקניו, ומנהיגי העם וזקניו בזמן הופעתו של ישוע קבעו כי הוא מכריז מלחמה על היהדות ודינו מוות. הם הכירו אותו באופן אישי, הכירו גם את הנביאים ודבריהם הרבה יותר מאיתנו, אין לנו יותר נתונים מהם, ואין לי אלא להצטרף להחלטתם.
      זה לא אומר שישוע לא אמר דברים יפים, להיפך, חכמים דנו אותו כמסית בני אדם, בהסתה משתמשים בדברים יפים, אבל השקלול של כל מעשיו הביא עליו ציון וסיכום שלילי, של מי שבא לקלקל את היהדות ולא לתקן אותה.
      אני גם לא רואה שום משמעות לשאלה אם ישוע צדק או לא צדק, כיון שהנצרות של ימינו לא מקיימת פסיק אחד מתורתו של ישוע, שכידוע סבר שיש לקיים את כל מצוות התורה, לא ידע בכלל שהוא אלהים (לפני מותו אמר 'אלי למה עזבתני'), לא ידע על כנסיה, לחם הקודש, מחילת עוונות, אינקויזיציה, וכו'. הוא היה יהודי שהאמין שיש לקיים את מצוות התורה כולן. כשכל מאמיניו יעשו זאת, אולי יהיה טעם לדון על ההמשך.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *