נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

תעמולה מיסיונרית ד – האם ישעיהו דיבר על לידת בתולים?

חלק עיקרי מהמיתוס הנוצרי מתייחס ללידת בתולים המתוארת כביכול בנביא ישעיהו, האמנם?

 

תעמולה מיסיונרית ד – האם ישעיהו דיבר על לידת בתולים?

מאת: Xמשיחי

לידת בתולים של המשיח – ישעיהו ז', י"ד

"האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות 'הברית החדשה' תלויה בענין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של 'הברית החדשה'", דברי המשיחי מוריס זוטרו.
להלן נבדוק את הפסוק, מה הקשרו, מה משמעותם של המונחים המופיעים בו, הסילופים, התירוצים…
כל התשובות
בספר מתי (פרק א'; 23-22) מובא: "ותהי כל זאת למלאות את אשר דיבר ה' ביד הנביא לאמור: הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראו שמו עמנואל".
ואכן בספר ישעיהו פרק ז' פסוק 14 כתוב: "הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל".
ראו, אומרים המיסיונרים, ישעיהו התנבא שבעתיד יולד משיח מבתולה (עלמה), ונבואה זאת התגשמה בלידת ישוע כמו שמתאר מתי בפרק א'. ושמו "עמנואל" רומזת שהוא לא היה בן אדם אלא ה' בעצמו ובכבודו, כביכול, שלבש בשר וחי עמנו.
עד כמה אמונה ב"לידת בתולים" חשובה ל"יהודים משיחיים" יכולים לראות בחוברת בשם “The Virgin Birth" (לידת בתולים) שנכתבה על ידי מוריס זוטרו (Morris Zutrau) שהיה "יהודי משיחי" ומיסיונר מקצועי:
"האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות "הברית החדשה" תלויה בענין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של "הברית החדשה"… כיצד נוכל לטעון ש"הברית החדשה" היא דבר אלוקים?… אם "לידת בתולים" היא שקר וכזב, אז "הברית החדשה" היא שקר וכזב."
על כף המאזנים, לפי דבריו, מונח לא רק פרט אחד מאמונתם אלא מהימנותה של "הברית החדשה" כולה! לפיכך מוטל עלינו לבדוק ענין זה של "לידת בתולים" בדיקנות ובאופן יסודי ביותר.
מן הראוי לציין שאם ישוע באמת נולד מבתולה בלי מעורבות של אב אנושי אזי אין הוא יכול לטעון כי הוא צאצא של דוד המלך – תנאי הכרחי אשר בלעדיו אי אפשר להיות משיח ואף לא מועמד לתפקיד זה! בתנ"ך נאמר במפורש כי המשיח חייב להיות צאצא ישיר של דוד המלך – בן אחר בן.

  1. ספר מלכים א פרק ח
    (כה) וְעַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל…
  2. ספר ירמיה פרק לג
    (יז) כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל:
  3. ספר ירמיה פרק לג
    (כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: (כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי:

ואם אין לישוע אב אנושי, אין הוא נצר לשלשלת אשר ממנה יבוא המשיח, כיון שלפי קני מידה תנ"כיים, המשיח חייב להיוולד דוקא לא מבתולה, אלא מאבא ואמה טבעיים. נושא זה נידון בהרחבה בפרק "שלשלת ייחוסין של ישוע".
לאור זאת משונה מאוד כיצד מתעקשים המיסיונרים להוכיח כי ישוע נולד מבתולה, הרי טענה זו פועלת נגדם!
בהמשך נדון מדוע "הברית החדשה" הכניסה את המושג של "לידת בתולים" בתוכה ומה מקורו.

הֶקְשֶׁר

כל אדם אשר מוכן לגשת לבירור אמת באופן רציני, לא יסתמך על פסוק בודד בלי לקרוא את הקשרו, ובודאי שלא יסתפק בחלקי פסוקים התלושים ממקורם. נקרא נא את הענין בשלמותו מתוך ספר ישעיהו (פרק ז'; 16-1):

ספר ישעיה פרק ז

(א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ:
(ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ:
(ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:
(ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ:
(ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר:
(ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל:
(ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה:
(ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם:
(ט) וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ:
(י) וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר:
(יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹקֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה:
(יב) וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה':
(יג) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹקָי:
(יד) לָכֵן יִתֵּן ה' הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל:
(טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב:
(טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ:

עכשיו אנו מבינים את האירוע ההיסטורי המתואר כאן. אחז מלך יהודה ניצב לפני פלישת שני אויבים לארצו, רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל. אחז נבהל מאוד מפני אויביו, ואז ה' שולח את ישעיהו כדי לחזק את לב המלך. ישעיהו אומר לאחז שאין לו ממה לפחד כי התוכנית של אויביו "לא תקום ולא תהיה". ועוד אומר ישעיהו לאחז לבקש מה' אות כדי להוכיח לו שדבר ה' ייצא לפועל. אחז שהיה מלך רשע (עיין מלכים ב טז, 4-2), העמיד פנים של צדיק ואומר שהוא לא רוצה לנסות את ה', ולא שואל שום אות. עונה לו ישעיהו שבכל זאת ה' יתן לו אות. ומהו האות? בקרוב "העלמה" תוליד בן, ובטרם יבחין ילד זה בין טוב לרע, כלומר כשיהיה עדיין קטן, שני המלכים שבאים להלחם נגד אחז יעזבו את ארצו. ברור לחלוטין שנבואתו של ישעיהו אמורה להתגשם תוך שנים ספורות! וזה, אכן בדיוק מה שקרה!
במלכים ב', פרק ט"ו, פסוק 30, אנחנו קוראים על מותו של פקח בן רמליהו.
במלכים ב', פרק ט"ז, פסוקים 9-5, אנחנו קוראים על מותו של רצין מלך ארם.
אחז חי כ- 700 שנה לפני זמן ישוע לפי חשבון של מיסיונרים עצמם. ישעיהו נותן אות לאחז כדי להרגיעו ולשלול את פחדו. האםם האות שיתרחש בעוד 7000 שנה יכול לעזור לאחז?! זה דומה לאדם היושב בביתו, בעוד ששני רוצחים ממתינים לו בפתח כדיי להרגו. אדם זה כמובן מפחד מאוד. והנה, בא לבקרו שכנו הטוב ובפיו דברי "הרגעה". "ראה", אומר השכן, "אני מבטיח לך שבעוד 700 שנה יעבור חתול לבן ליד ביתך, וזה לך לאות שהרוצחים האלו שאורבים לך, יסתלקו מעליך". מה יענה אותו אדם, הנתון עכשיו בסכנת חיים, לשכנו? "האם השתבשה עליך דעתך?! מה יעזור לי אות שיקרה בעוד 700 שנה? אני בודאי לא אראה אותו!"
כיון שכך, אבסורד הוא, כמו שמנסים המיסיונרים לטעון, שהנביא ישעיהו מסר לאחז המלך אות שיתממש רק לאחר 700 שנה. הרי אות זה לא יהיה בימיו והוא לא יראה אותו בחייו. בנסיונם הנואש למצוא בתנ"ך היהודי ביסוס לאמונה הנוצרית, הוציאו המיסיונרים פסוק (ישעיהו ז, 14) מהקשרו ושמו את דבר ה' ללעג וקלס!

ההתגשמות הכפולה

חלק מהמיסיונרים מודעים כי לטעון שישעיהו מתנבא רק על לידת ישוע ולהתעלם מכל ההקשר של פרק ז' – זהו סילוף מחריד. כדי להתמודד עם בעיה חמורה זו הם בדו מושג חדש שהם קוראים לו "ההתגשמות הכפולה" (double fulfillment). לפי רעיון זה נבואה יכולה להתגשם יותר מפעם אחת. זאת אומרת, שלפי שיטה זו, נבואתו של ישעיהו התגשמה גם בימי מלך אחז וגם בימי ישוע. ילד אחד נולד בימי אחז ועוד אחד (ישוע) נולד מאות שנים אחר כך.
אך פה נפלו מיסיונרים בפח שהם טמנו לעצמם:

  1.  הרי, לפי שיטתם, לא רק אמו של ישוע ילדה כאשר היתה בתולה אלא היתה לפחות עוד בתולה אחת שילדה! אז מה כל כך מיוחד בלידת ישוע? הרי היה כבר קודם לכך ילד שנולד מבתולה. דרך אגב, לא כתוב בתנ"ך כי הנולד מבתולה הינו ה' או "בן ה'" או נביא וכיוצא בזה.
  2. כאשר רוצים לטעון כי כל נבואה יכולה להתגשם יותר מפעם אחת, אז מי אמר שהיא תתגשם רק פעמיים, אולי היא יכולה גם להתגשם אין ספור פעמים, הכל לפי הצורך בהתאם להשקפה האישית.
  3. אם נבואתו של ישעיהו התגשמה גם בימי ישוע, כיצד יכלו "היהודים המשיחיים" להסביר פסוק זה מנבואתו: "כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה". (ישעיהו ז, 16)
    א) על איזה שני מלכים שהיו בתקופת ישוע מדובר פה?!
    ב) מי זה "אתה" הנזכר בפסוק?!
    ג) ישוע, לפי אמונתם של "היהודים המשיחיים", הוא בורא עולם בעצמו ובכבודו, כיצד אם כן יתכן אצל בורא עולם מצב שהוא "טרם ידע" להבדיל בין טוב לרע?!

רואים אנחנו בבירור שלא רק שהשימוש במושג "ההתגשמות הכפולה" לא יעזור למיסיונרים להוכיח שיש קשר כלשהו בין נבואות ישעיהו וישוע, אלא גם המושג עצמו לא היה ולא נברא! אין כדבר הזה בשום מקום בתנ"ך! חלק ממיסיונרים, שהם קצת יותר מלומדים, הבחינו בכך והודו שמושג מדומה זה אינו אמיתי. וכך כותב אחד מהמיסיונרים הבולטים מקרב "היהודים המשיחיים", ארנולד פרוכטנבאום במאמרו "Born of a Virgin": "אני לא מסכים לעיקרון של "ההתגשמות הכפולה", לא פה (ישעיהו פרק ז) ולא בשום מקום אחר בתנ"ך. אם עיקרון זה היה אמיתי, אז בכלל לא היה שום צורך להוולד מבתולה."
דומה, כי דברים אלו מדברים בעד עצמם.

העלמה

נתבונן שוב בפסוק הנדון:
"לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנואל." (ישעיהו ז,14) גם מקריאה שטחית מתעוררת מיד השאלה:
היכן בדיוק מדובר פה על בתולה? המיסיונרים ישיבו כי "העלמה" משמעותה בתולה. חייבים הם לטעון כך כי "הברית החדשה" (מתי א, 23-22) מפרשת "העלמה" כבתולה.
האמנם? האם טענותיהם של המיסיונרים נכונות?
הבה נבחן את הנושא באופן יסודי, כי הנושא הוא כבד-משקל. הרי אם המילה "עלמה" פירושה לאו דוקא "בתולה", ממילא מתי סילף את דברי הנביא ישעיהו! כתוצאה מזה לא רק שהמושג "לידת בתולים" אין לו שום מקור בתנ"ך אלא כל מהימנות "הברית החדשה" מתמוטטת!
מאידך, גם אם "העלמה" פרושה "בתולה", אין זה מסייע ל"יהודים המשיחיים" מאומה, כפי שכבר הסברנו לעיל, כי ישעיהו הנביא דיבר על מאורע שהתרחש בימיו של מלך אחז ולא בימיו של ישוע.
לאמיתו של דבר, ההגדרה של המילה "עלמה" היא: נערה, אישה צעירה. כך מוגדרת המילה "עלמה" ב"קונקורדנציה חדשה של א. אבן-שושן". זאת אומרת שבתנ"ך, נערה נקראת "עלמה" בין אם היא בתולה ובין אם היא איננה בתולה כל עוד היא צעירה.
שורש המילה – "עלם", ו"עֶלֶם" בתנ"ך – פירושו בחור צעיר, נער, בין אם היה לו קודם מגע מיני עם אישה ובין אם לאו. לדוגמה:
ספר שמואל א פרק כ
(כב) וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה':
בתנ"ך מאותו שורש "עלם" נגזרת גם מילה "עֲלוּמִים" -שפירושה ימי הנוער, נעורים.
דוגמאות:
ספר ישעיה פרק נד
(ד) אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד:

ספר תהילים פרק פט
(מו) הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה:

ספר איוב פרק כ
(יא) עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב:

ספר איוב פרק לג
(כה) רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו:

מכל זאת עולה בברור כי השורש "עלם" ענינו גיל צעיר ותו לא.
אם ישעיהו הנביא היה רוצה לציין שמדובר בנערה שלא ידע איש, הוא היה משתמש במילה "בתולה", שזו פירושה. רואים זאת בעליל בספר דברים פרק כב:
(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:
(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:
(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:
(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:
(יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ:
(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:

נקודה זו היא כל כך ברורה עד כי רב המלומדים הנוצריים הודו זה מכבר כי עלמה היא אישה צעירה ולאו דוקא בתולה. אפשר להיווכח בכך בברור כאשר רב התרגומים הנוצריים של התנ"ך לאנגלית מתרגמים "העלמה" בספר ישעיהו ז,14 לא כבתולה (virgin) אלא כאישה צעירה (young woman).

תרגומים נוצריים של ישעיהו ז,14

Christian translations of Isaiah 7:14

New English Bible

      Therefore the Lord himself shall give you a sign: A young woman is with child, and she will bear a son, and will call him Immanuel.

Revised Standard Version

       Therefore the Lord himself will give you a sign. Behold, a young womann shall conceive and bear a son, and shall call his name Immanuel.

The Bible: A New Translation

      An omen you shall have, and that from the Eternal himself. There is a young woman with child, who shalll bear a son and call his name “Immanuel” (G-d is with us)

Good News Bible

     Well then, the Lord himself will give you a sign: a young woman who is pregnant will have a son and will name him “Immanuel”.

 

New Revised Standard Version

      Therefore the Lord himself will give you a sign. Look, the young woman is with child and shall bear a son, and shall call his name Immanuel.

The New Jerusalem Bible

The Lord will give you a sign in any case: It is this: the young woman is with child and will give birth to a son whom she will call Immanuel.

The Bible: An American Translation

      Therefore the L-rd himself will give you a sign: Behold! a young woman is with child, and is about to bear a son; and she will call him “G-d is with us.”

 

Revised English Bible

Because you do, the L-rd of his own accord will give you a sign; it is this: A young woman is with child, and will give birth to a son and call him Immanuel.

אף "המשיחי" דוד שטרן בתרגומו ("Complete Jewish Bible: An English Version of the Tanakh and B’rit Hadashah" ) מתרגם את המילה "העלמה" שבישעיהו ז,14 כ-"young woman" (אישה צעירה) ולא כ-"virgin" (בתולה). מוזר מאוד כיצד בתרגומו של שטרן הופכת העלמה מאישה צעירה לבתולה כשהוא מביא את אותו פסוק מצוטט במתי א,23?!

נביא פה מדגם קטן המיצג דעות חוקרים נוצריים בעניין "לידת בתולים".
חוקר התנ"ך הידוע, ד"ר רוברט פפייפר (Dr. Robert Pfeiffer) בספרו המפורסם "מבוא לתנ"ך" (“Introduction to the Old Testament”) כותב שנוצרים קדומים "הוכיחו את לידת הבתולים של אמו של ישוע על ידי תרגום שגוי של ישעיהו ז: 14". (עמ' 79)
הנגסטנברג (E.W. Hengstenberg) בספרו "Christology of the Old Testament", בפירושו על ישעיהו ז: 14 מודה כי לפי כללי האטימולוגיה (חקר שורשי מילים וגזירותיו) פירוש המילה "עלמה" אינו צריך להיות "בתולה" אלא אישה לא נשואה. והוא ממשיך: "אנחנו לא מייחסים למילה מובן של "בתולה" אלא תיאור של מעמדה: לא נשואה". (עמ' 169)
גם המיסיונר "המשיחי" לאופולד כהן (Leopold Cohn) בחוברת "Behold the Virgin" מודה ש"חוקרי עברית מסוימים טוענים שהמילה "עלמה" מבחינה אטימולוגית אין פירושה בהכרח כ"בתולה" אלא פירושה – כל אישה צעירה שהגיעה לבגרותה."
התאולוג הנוצרי השמרני הידוע אמיל ברונר בספרו "The Mediatorr" מסביר כי רעיון "לידת בתולים" הוא איננו גילוי אלוקי אלאא נסיון אנושי למצא הסבר למוצאו של ישוע.
ד"ר אדוארד ברנס, הבישוף של העיר ברמינגהם (אנגליה), בספרו "צמיחתה של הנצרות" ("The Rise of Christianity") כותב דברים בוטים: "יש הסכמה רחבה לוויתור על כל תאורי "הנסים" המופיעים ב"הברית החדשה" בתנאי ש"לידת בתולים" ותחייתו של ישוע ישמרו. אבל אמונות אלו נובעות רק מהרצון להאמין ולא ניתן לאמת אותם על ידי חקירה ודרישה… יש לשאול למה "בן אלוקים" צריך להיוולד בדרך המצוי אצל חרקים ולא בדרך אנושית הרגילה."

כל הבקי בהגות של מלומדים נוצריים יודע היטב כי רובם המוחלט הודו זה מכבר כי "עלמה" אינה מתפרשת כ"בתולה". לעומתם נותרו מספר קבוצות פונדמנטליסטיות פרוטסטנטיות, ו"היהודים המשיחיים" בתוכם, אשר עדיין ממשיכים להגן על עמדה זו אשר לאמיתו של דבר לא ניתן להגן עליה. אבל גם בתוכם דברים מתחילים להשתנות. מי שעוקב אחר הפרסומים של המיסיונר ה"משיחי" זולה לויט מארה"ב, נוכח לדעת כי זה זמן רב שהוא מיידע את חסידיו כי לא הכל כשורה, אפילו בבתי ספר לכמורה הפונדמנטליסטים ביותר. גם שם מתחילים להופיע סימני התפקחות מעוותים מסורתיים בפירושם לתנ"ך. נביא רק דוגמה אחת, מעלון חדשות של זולה לויט (‏יוני‏ ‏2001) הוא מביא מכתב מאחד מאנשיו מ-Moody Bible College (בית ספר לכמורה פונדמנטליסטי) בו נאמר כי בתוך צוות המורים ב-Moody יש כאלה המתייחסים לישעיהו ז: 14; ט: 6; תהילים כ"ב וזכריה י"ב: 10 כמקראות שבכלל לא מדברות על המשיח!! פרופסורים אלו אכן מפרשים פסוקים אלו בהקשרם הנכון. עובדה אשר עוררה את זעמו של ה"משיחי" זולה לויט.

מה משיבים המיסיונרים לטענות האלו? הם טוענים: המילה "עלמה" מופיעה בתנ"ך בשבעה מקומות. בשישה מהם, על פי התוכן, מדובר אך ורק על "בתולה". אולי גם יש לומר ש"העלמה" המופיעה בישעיהו משמעותה "בתולה".
טענה זו מאוד תמוהה, בלשון המעטה. אנשים הטוענים כן כנראה שבכלל לא עיינו בפסוקים. ואם עיינו, לא הבינו את המדובר, ואם הבינו, הרי שרצו להטעות במזיד.
נבדוק ונראה פסוקים אלו אחד לאחד. נשים לב אם ענינו של הפסוק להסביר לנו כי מדובר ב"בתולה" או שאין לא שום קשר לענין זה. אם נמצא אפילו פסוק אחד המתיחס לאישה שבאופן ברור איננה בתולה, ממילא נופלת טענות "היהודים המשיחיים".

  •  ספר בראשית פרק כד
    (מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
    אין לפסוק כל קשר לענין "בתולים".
  •  ספר שמות פרק ב
    (ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:
    גם בפסוק זה אין כל קשר לענין "בתולים". אבל, יגידו מיסיונרים כי בבראשית כד,43 מדובר על רבקה ובשמות ב,8 מדובר על מרים אחות משה ובודאי שהן היו בתולות, ובפסוקים אלו הן נקראות "עלמה". ממילא טוענים המיסיונרים משמעות המילה "עלמה" מרמזת על בתולה. טענה זו מגוחכת. הרי, לפי טענתם, כל מילה המתארת את בחורה שבמקרא היא גם בתולה, משמעותה בתולה! והרי רבקה מתוארת גם כנערה (בראשית כד,16,28,55,57), כטובת מראה (בראשיתת כד,16), כאחותו (של לבן) (בראשית כד, 30,59) וכו'. וגם מרים מתוארת כאחותו (של משה) (שמות ב,77). היעלה עלל הדעת להגיד שגם מילים נערה, טובת מראה, ואחות פירושם בתולה?! והרי המיסיונר הנזכר לעיל, ארנולד פרוכטנבאום,, בחוברת "Born of a Virginn", כותב בצדק שהמילה "נערה" פירושה בחורה צעירה בין אם היא בתולה (כמו מלכים א א,2) ובין אם לאו (כמו רות ב,6).
  •  ספר תהילים פרק סח
    (כו) קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:
    גם פה לא מדובר על שום דבר הקשור לענין "בתולים".
  • ספר משלי פרק ל
    (יח) שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָ לֹא יְדַעְתִּים:
    (יט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה:
    (כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:
    בפסוקים אלו, מזהיר שלמה המלך את עם ישראל לא לשקוע בנאוף. הוא משווה "דרך גבר בעלמה" לשלושה מקרים אחרים: דרך נשר בשמים, דרך נחש על הצור ודרך אוניה בלב הים. מה המכנה המשותף בין ארבע אלו? המדובר בארבע דוגמאות של מעשים שאינם משאירים מאחוריהם סימנים. ולכאורה אי אפשר לדעת שמעשים אלו אכן נעשו. הנשר אינו מותיר אחריו כל סימן בשמים. נחש הזוחל על החול מותיר אחריו עקבות, אך אחרי שהוא טיפס על הסלע, לא נישאר על הסלע שום סימן. לאחר שאניה עוברת בים, שב ונעלם שובל המים שהותירה בעקבותיו, ושוב אין לדעת אם אניה עברה בו אם לאו. כך גם אחרי שגבר קיים יחסים עם עלמה אין שום סימן גלוי לעין למעשה שנעשה. ממילא ברור לחלוטין כי "עלמה" זו לא יכולה בשום פנים ואופן להיות בתולה! מכיון שאילו היא אכן היתה בתולה, היחסים שהם קיימו היו משאירים סימן מאוד ניכר – השארת הבתולים!
    רואים אנו פה דוגמא ברורה ביותר כי בתנ"ך המילה "עלמה" יכולה להתיחס לאישה שבכלל לא בתולה! ובכדי להשלים התמונה נתבונן ביתר הפסוקים:
  •  ספר שיר השירים פרק א
    (א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:
    (ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
    (ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
  •  6) ספר שיר השירים פרק ו
    (ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:
    אין פה מקום להכנס לביאור מפורט של "שיר השירים". די אם נאמר שלא מדובר פה על בחורות בין אם הן בתולות ובין אם לאו. לאמיתו של דבר, שלמה המלך כתב שיר השירים כמשל ואלגוריה ליחסים בין ה' ועם ישראל. וכל פירוש אחר מגלה אי-הבנה בסיסית של משמעות הספר!

ספטואגינטה

טענה נוספת של המיסיונרים מופיע בספרו של ארנולד פרוכטנבאום: "'הספטואגינטה"' הינו תרגום התנ"ך ליונית שנעשה כ-200 שנה לפני שהשאלה לגבי משיחיותו של ישוע בכלל התעוררה. יהודים שעסקו בעבודת תרגום זה חיו יותר קרוב לתקופה של ישעיהו מאתנו. והם תרגמו את ישעיהו ז,14 במילה יונית παρθένος שמשמעותה באופן ברור ביותר "בתולה" ואך ורק "בתולה"."
האומנם? יש כמה הפרכות פשוטות לטענה זו.

  1. מיסיונרים, כדרכם, נוהגים בדו-פרצופיות בעובדות. המילה παρθένος אינה מתפרשת בהכרח כבתולה. ראה "קונקורדנציה של סטרונג" – ("Strong’s Exhaustive Concordance") ספר שהוצא לאור על ידי נוצרים ונחשב כספר בעל סמכות אצלם. בתוך הספר כלול גם מילון של "הברית החדשה". שם הם בכלל אינם טוענים כי משמעות המילה παρθένος היא "באופן ברור ביותר בתולה ותו לא", אלא משמעותה גם: נערה או רווקה.
  2.  ספר בראשית פרק לד
    (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:
    (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
    (ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ:
    ב"ספטואגינטה", בפסוק ג', נקראת דינה פעמים "παρθένος" אף על פי שבפסוק קודם היא הרי נאנסה! היא בודאי עדיין היתה נערה ורווקה אבל לא בתולה! אז רואים מתוך ה"ספטואגינטה" שהמילה "παρθένος" יכולה להתיחס למי שהיא לגמרי לא בתולה!
  3. תשובה זאת אנחנו חייבים להביא בסוף, כי אילו היינו מביאים אותה בהתחלה, כבר לא היה כל צורך בתשובות אחרות. אבל באמת, בכלל לא רלבנטי מה שכתוב ב"ספטואגינטה", שהרי התרגום של ספר ישעיהו ליונית לא נעשה על ידי יהודים! בנוסף לכך, תרגום זה עבר עריכה נוצרית רחבה. ולהשתמש בכתוב שם לאיזה שהוא ראיה זה פשוט מגוחך! (ראה פרק "הספטואגינטה" על הנושא הזה ביתר אריכות).

לאור כל זאת ברור וגלוי כי כל הניסיונות של "היהודים המשיחיים" להראות שמילה "עלמה" פירושה בתולה הינם מגוחכים! בתנ"ך, אישה שלא ידע איש נקראת "בתולה"; ואילו "עלמה" פירושה נערה, צעירה, ללא קשר לענין הבתולים. המילה "עלמה" מתארת אך ורק את גילה הצעיר של נערה, והיא נקראת עלמה בין אם עדיין בתולה ובין אם נבעלה.

האות

טענה נוספת המצויה בפי המיסיונרים:
אם עלמה פירושה רק אישה צעירה, אז בישעיהו ז,14 מדובר רק על לידה רגילה. אבל כתוב שם: לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה…" ואיך לידה רגילה יכולה לשמש כאות? הרי אין בזה שום דבר מיוחד ויוצא מגדר רגיל. לעומת זאת נס כמו "לידת בתולים" אכן יכול להיות אות.

תשובה

  • שאלה זו מבוססת על הנחה מוטעית לחלוטין כי המילה "אות" בתנ"ך תמיד מתיחסת לארוע נסי ועל-טבעי. אבל לאמיתו של דבר, המילה "אות" בתנ"ך יכולה להתיחס גם לארועים היוצאים מגדר הטבע וגם לארועים טבעיים לחלוטין. נביא רק דוגמא אחת:
    ספר בראשית פרק ט
    (יא) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
    (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:
    (יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
    והרי קשת זה לא דבר נסי כלל וכלל! כולנו למדנו בבית ספר על תופעות טביעות שגורמות לקשת להופיע בשמים.
    גם ארנולד פרוכטנבאום מודה בעובדה זו שאינה מוטלת בספק. אלו המילים שלו בחוברתו הנ"ל: "המילה "אות" לא בהכרח הורה על הנס. יכול להיות אות נסי או אות טבעי."
    ראה גם שמות יג 9,16 ; דברים י,8 ; יא,18 ; שמואל א יד, 10-8.
  • אבל יש תכונה אחת החייבת להיות בכול אות. "אות" קיים כדי שיראו אותו! אם לא רואים אותו, אין זה "אות"! אבל לא רואים עם נערה היא בתולה או לא! לפי זה ברור כי "לידת בתולים" אינה יכולה להיות בשום פנים ואופן "אות" היות ואין אפשרות להיווכח בכך בעליל.
    משל למה הדבר דומה: בעיר אחת היו הרבה רוחות חזקות, ותמרורים היו נופלים תמיד. מועצת העיר שברה את הראש ולא ידעה איך לפתור את הבעיה. ואז בא "חכם" אחד והציע פתרון פשוט – לקבור את התמרורים מתחת לאדמה ואז רוחות כבר לא יכלו לשלוט בהם. וככה הם עשו, ומאז באמת רוחות לא הפילו שום תמרור. אבל הם שמו לב לבעיה אחת "קטנה ושולית לגמרי" – אף אחד כבר לא יוכל לראות שום תמרור כדי לדעת איפה הוא נמצא.
    הנמשל הוא ברור: אות שלא יכולים לראות חסר תועלת לחלוטין! נסיון "היהודים המשיחים" לטעון ש"לידת בתולים" הוא אות, שם דבר ה' ללעג ולקלס! שהרי לפי פירושם, ה' רוצה לתת אות לאירוע מהחשובים בתולדות האנושות – לידת המשיח. אות זה חייב להיות ברור גלוי ונגיש לכולם. ומה עושה ה' ,לפי פירושם, הוא נותן אות שלא ניתן להראות לעיני כל.
    האם "היהודים המשיחים" מאמינים שמרים היתה מתהלכת עם שלט גדול מ"המועצה הגינקולוגית העליונה של בית לחם" שמאשר שהיא "בתולה מדופלמת" ?!
  • הדבר התמוה ביותר בנדון הוא כי ישוע עצמו לא חשב ש"לידת בתולים" מהוה אות! זאת רואים בעליל ב"ברית החדשה" (מתי יב, 40-38; מרקוס ח, 12; לוקס יא, 29) .שם מסופר שאנשים בקשו ממנו איזשהו אות. במתי ובלוקס מסופר שישוע מצביע על אות אחר לגמרי. ובמרקוס מסופר שהוא סירב להצביע על אות כל שהוא. מוזר ביותר, האם ישוע בעצמו לא שמע על אות של ישעיהו ז, 14? מוכרח שאפילו ישוע עצמו לא עלה על דעתו לטעון טענה כל כך אבסורדית!

עמנואל

אחרי קריאת כל פרק ז' של ישעיהו בעיון רב כל אחד בודאי ישים לב לעובדה הפשוטה – לא כתוב בשום מקום בכל הפרק שהילד שיולד (עמנואל) יהיה משיח. זאת אומרת שלא רק שלא מדובר פה על ישוע אלא לא מדובר על משיח בכלל (כמו שראינו מהקשרו של הפרק). יתר על כן, בשום מקום בתנ"ך לא מוזכר ששם של המשיח יהיה עמנואל!

כדי להבין עוד כמה נקודות חשובות, עלינו לקרוא על לידת ישוע כפי שהיא מתוארת ב"ברית החדשה" (מתי א', 25-18):
18 וְזֶה דְבַר הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָשִׁיחַ מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרָשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
19 וְיוֹסֵף בַּעְלָהּ אִישׁ צַדִיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּהּ לְחֶרְפָּה וַיֹּאמֶר אֲשַׁלְּחֶנָּה בַּסָּתֶר.
20 הוּא חֹשֵב כָּזֹאת וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וַיֹּאמַר יוֹסֵף בֶּן-דָּוִד אַל-תִּירָא מִקַּחַת אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ כִּי הַנּוֹצָר בְּקִרְבָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא.
21 וְהִיא יֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יֵשוּעַ כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת-עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם.
22 וְכָל-זֹאת הָיְתָה לְמַלֹּאת אֶת-דְּבַר ה' אֲשֶׁר-דִּבֶּר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר.
23 הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרְאוּ שְׁמוֹ עִמָּנּוּאֵל אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ הָקֵל עִמָּנוּ.
24 וַיִּיקַץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וַיַּעַשֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ מַלְאַךְ ה' וַיֶּאֱסֹף אֶת-אִשְׁתּוֹ אֶל בֵּיתוֹ.
25 וְלֹא יְדָעָהּ עַד כִּי-יָלְדָה בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ.

אפילו אחרי קריאה שטחית, רואים כי משהו מוזר מאד מתואר פה. מלאך אומר ליוסף לקרוא לילד ישוע (פסוק 21-20), וזה בדיוק מה שהוא עושה (פסוק 25). וכל זה כדי . . . לקיים את נבואת ישעיהו כי שמו של ילד יהיה עמנואל (פסוק 23)!
אבל הם שני שמות שונים! איזה קיום של נבואה יש פה ?!
מי שכתב או ערך את ספר מתי כנראה לא הבין שיש פה סתירה. או אולי בנסיון נואש למצוא איזשהו מקור תנכ"י לסיפור "לידת בתולים" הוא היה חייב להסתפק בפסוק שמדבר על ילד בשם אחר לגמרי. מכל מקום ברור שבנם של יוסף ומרים נקרא ב"ברית החדשה" ישוע ואפילו פעם אחת לא נזכר שם כי שמו היה עמנואל!

מה שמתי מדגיש "עמנואל אשר פירושו האל עמנו" (פסוק 23), הוא ניסיון לרמוז על ישוע שהוא "אל" – בזה הוא פשוט מגלה את הבורות שלו, שהרי דבר ידוע ששמות כאלה רבים הם בכתבי קודש, כגון: אביאל, עשהאל, ישראל, צוריאל, יחזקאל, ישמעאל, בצלאל, שמואל, ירחמיאל, דניאל וכו'. (ראה רשימות שלמות של שמות מסוג זה בספר במדבר א, 14-5; ג, 35-14; דברי הימים א, פרק א, ועוד הרבה). ואף אחד מהם לא היה אלוקים ולא בן אלוקים. ויעקב אבינו קרא גם למזבח בשם: "קל אלקי ישראל" (בראשית לג, 20). ומשה רבנו קרא למזבח: "ה' נסי" (שמות יז, 15). וגדעון קרא למזבח "ה' שלום" (שופטים ו, 24). וכי בשביל כך נחשוב מזבחות אלו כ"חלק" מבורא עולם? רק מי שאינו מבין לשון הקודש וגם אין לו ידע אלמנטרי בתנ"ך יכול לבנות תאוריות שלמות מהשם "עמנואל".

לגבי קריאת השם של הילד הזה יש עוד נקודה מענינת. נראה עוד פעם מה כותב הנביא ". . . הנה העלמה הרה וילדת בן וְקָרָאת שמו עמנואל." (ישעיהו ז', 14). "קָרָאת" זה פועל בלשון יחיד ממין נקבה. מדובר פה שאמו של הילד תתן לו את השם שלו. זאת עובדה פשוטה שאין עליה עוררין. (ראה טבלה לעיל, אף כל המתרגמים הנוצריים של התנ"ך תרגמו משפט זה כך).
נעיין עוד פעם במתי ". . . הנה העלמה הרה ויולדת בן וְקָרְאוּ שמו עמנואל" (מתי א',23). "קָרְאוּ" – זה לשון רבים, והכוונה – הם קראו. מי אלו? בודאי לא ההורים שלו, שהרי הם קראו לו – ישוע. אז אם כן, למה הכוונה "הם"? "יהודים משיחיים", מיסיונרים נוצרים? עובדה מזעזעת היא כי מתי שינה מדברי הנביא ישעיהו! במקרה זה לא יוכלו המיסיונרים להשתמש בתירוץ השגרתי שלהם – כי מתי רק העתיק מהתרגום היווני (הספטואגינטה). שהרי ב"ספטואגינטה" לא כתוב "קָרְאוּ"! יש רק שני אופנים איך להסביר את מתי. אפשרות אחת, כי מתי פשוט טעה. ואפשרות שניה, כי מתי סילף את דבר ה', בכוונה תחילה!! וכך כתב פרשן נוצרי ידוע דונלד א. הגנר (Donald A. Hagnerr) בפירוש על מתי א, 23:
"מסתבר כי מתי שינה את הנוסח (של ישעיהו) כדי להתחמק מהבעיה כי מחד יוסף מצוה לקראו לילד ישוע, ומאידך- בישעיהו נאמר – כי הילד יקרא עמנואל". [1]
בכל מקרה, רואים אנו כי מהימנותו של "הבשורה לפי מתי", אשר לפי טענותיהם של ה"יהודים המשיחיים" נכתב בהשראת "רוח הקודש", שואפת מתחת לאפס!

 לאן נעלמה הבתולה?

דבר מוסכם בן חוקרי "הברית החדשה" שאף על פי ש"הארבע בשורות" (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן) הוצבו בהתחלת הספר "הברית החדשה", באופן כרונולוגי הם לא נכתבו בהתחלה. ראשית כל, נכתבו האגרות של פאולוס השליח (שאול) [2] . זאת אומרת שאגרותיו נכתבו קרוב יותר לתקופה שבה, כפי שטוענים מיסיונרים, חי ופעל ישוע. אבל פאולוס כנראה לא שמע שאמו של ישוע היתה בתולה, בגלל שהוא לא מתייחס לכך כלל! אבל לפי האמת, הוא הרבה יותר חמור, מנקודת ראיה של המיסיונרים. אולי יגידו המיסיונרים שפאולוס כלל לא דיבר על הנושא. אילו זה היה האמת גם זה היה ענין חמור לכשעצמו. פאולוס שחיבר את רב הספרים שב"הברית החדשה"(!) ומזכיר באגרותיו מאות נושאים, חלקם דברים משניים מאד, לא מצא לנכון לכתוב מילה אחת על נושא כה מרכזי כ"לידת בתולים"! [3] שהרי פאולוס כן כתב על לידת ישוע. ואיך הוא מתאר את ישוע? "אשר נולד מאשה" (אגרת אל-הגלטיים ד, 4) [4] אצל פאולוס אין כל אזכור ל"בתולה", יש רק אשה!!
תמיהה גדולה יותר על מחבר ה"בשורה על פי יוחנן", אשר כל המגמה של ספרו להראות כי ישוע הוא אלוקים בהתגלמותו, לא מזכיר את ענין "לידת הבתולים" כלל!
חוקרים של נצרות עתיקה חשפו עובדה מענינת – הרבה מאד מהנוצרים הקדומים אף פעם לא שמעו על "לידת בתולים" ואחרים דחו אמונה זאת! לפי ה"אנציקלופדיה של נצרות קדומה", כת האביונים (כינוי לקבוצה של נוצרים קדומים ממוצא יהודי), דחו את האמונה ב"לידת בתולים" של ישוע…[5] כך כותב בפירוש אירינאוס, אחד מאבות הכנסיה [6].
הכומר א. פלנרי בספרו "The Anguish of the Jews" מציין כי לפי כמה חוקרים "האביונים" היו ההמשך לצורה המקורית של הנצרות מירושלים. [7] הוא גם מציין כי בהתחלת ימי הנצרות היו עוד כמה וכמה קבוצות (Nazarenes, Elkasites, Symmachians, Cerenthians ועוד) שהאמינו שישוע היה בשר ודם ולא אל, ובנו של יוסף ולא הבן של אלוקים.[8]
גם פרופסור א. הריסון, למרות שהיה נוצרי פונדמנטליסטי, נאלץ להודות בשתי עובדות. א) בדרשות שיש בידי חוקרים מתקופת כנסיה נוצרית הקדומה כלל לא הוזכר שישוע נולד מבתולה. ב) ידוע להיסטוריונים שבהתחלת ההיסטוריה של כנסיה, גויים רבים התנצרו בלי לדעת דבר על "לידת בתולים".[9]
רואים אנחנו במה האמינו "היהודים משיחיים" המקוריים, ובמה מאמינים אלו הקורים לעצמם "יהודים משיחיים" בני ימינו, המתימרים להיות ממשיכיהם. ה"יהודים המשיחיים" בני ימינו אינם יכולים "לזכות" אפילו בתואר המפוקפק הזה, של ממשיכי היהודים המשיחיים המקוריים. ה"יהודים המשיחיים" בזמננו הם המשך ישיר של כנסיה נכרית, והם אימצו לעצמם את כל יסודי האמונה של הכנסיה כולל אמונה במיתוס של "לידת בתולים" ואלוקותו של ישוע.

כשל זכרון

בדיקת זכרונות בני משפחת ישוע מגלה מספר הפתעות מאד לא נעימות מנקודת ראות של המיסיונרים.
יוסף ומרים בודאי היו צריכים לזכור היטב את כל המאורעות ה"על טבעיים" שהתרחשו סביב לידתו של ישוע. הרי זה הגיוני שאשה שעברה "לידת בתולים" תזכור ארוע זה לכל החיים; ושגבר שאשתו נכנסת להריון ללא התערבותו ונשארת בתולה עד לאחר הלידה – לא ישכח דברים מסוג זה. ולמרות זאת ב"הברית החדשה" עצמה אנחנו עדים למספר "כשלי זכרונות" מוזרים ביותר!
יוסף ידע היטב שארוסתו בהריון מ"רוח הקודש", שהרי, לפי מתי, המלאך אמר לו זאת באופן ברור ביותר:

וְהֻלֶּדֶת יֵֹשוּעַ הַמָשִיחַ כֹּה הָיָתָה, מִרְיָם אִמוֹ אֹרְשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה לְרוּחַ הַקֹדֶשׁ. וְיוֹסֵף בַּעְלָה הָיָה אִישׁ צַדִיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּה לָבוּז וַיֹאמֶר בְּלִבּוֹ לְשַׁלְחָה בַסָּתֶר. הוּא חֹשֵב כָּזֹאת, וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַחֲלוֹם וַיֹּאמַר יוֹסֵף בֶּן-דָּוִד אַל תִּירָא מִכְּנוֹס אֵלֶיךָ אֵת מִרְיָם אשְׁתֶּךָ כִּי אֲשֶׁר הֹרָה בָהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא." (מתי א' 21-18)

לפי לוקס, המלאך דיבר דוקא למרים:
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִשֻׁלַּח הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל מֵאֵת הָאֱלֹקִים גָּלִילָה אֶל-עִיר אֲשֶׁר-שְׁמָהּ נְצָרֶת. אֶל בְּתוּלָה מְאֹרָשָֹה לְאִישׁ אֲשֶׁר שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָוִד, וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם. וַיָבֹא הַמַלְאָךְ אֵלֶיהָ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת-חֵן ה' עִמָּךְ בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים. וְהִיא בִּראוֹתָהּ נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מַה-הִיא הַבְּרָכָה הַזֹּאת. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל-תִּרְאִי מִרְיָם כִּי מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדֶתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת שׁמוֹ יֵשוּעַ. וְהוּא גָדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַה' אֱלֹקִים יִתֶּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו. וְעַל-בֵּית יַעֲקֹב יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ. וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל הַמַּלְאָךְ אֵיךְ תִּהְיֶה זֹאת וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ ויֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיִךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָצֵל עָלָיִךְ עַל-כֵּן גַּם לַקָּדוֹשׁ הַיְּלּוֹד יִקָּרֵא בֶּן אֱלֹקִים. (לוקס א', 35-26)
(דרך אגב, גם לגבי ענין כה חשוב ויסודי מבחינתם, עם מי דיבר המלאך עם יוסף או עם מרים, מתי ולוקס אינם יכולים להסכים.)

אבל, לפי לוקס (ב' 50-42) פעם אחת כשישוע עדיין היה ילד הוא נעלם מהוריו. אחרי מספר ימי חיפושים ודאגה הם מצאו אותו בבית המקדש [10] אמו נוזפת בו על גרימת צער להוריו, ואז ישוע עונה לה בצורה סתומה:
"מדוע חפשתם אותי, האם לא ידעתם שאהיה בבית המקדש, בית אבי?" (לוקס ב', 49)
ומוסיף לוקס שהוריו "לא הבינו את-הדבר אשר דיבר אליהם".
מרים לא מבינה, יוסף לא מבין! ולמה הם לא מבינים, הרי המלאך דיבר איתם מפורשות שבנם יהיה "בן אלקים" והוא ימלוך על בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ (לוקס א, 33). האם הם כבר שכחו?!
האם מרים גם שכחה מה שאמרה לה אלישבע:
בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִטְנֵךְ. וּמֵאַיִן-לִי זֹאת אֲשֶׁר אֵם אֲדֹנִי בָּאָה אֵלָי. (לוקס א' 43-42)
האם היא גם שכחה את דברי עצמה:
רוֹמֲמָה נַפְשִׁי אֶת ה' וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹקֵי יִשְׁעִי אֲשֶׁר רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ כִּי הִנֵּה מֵעַתָּה כָּל-הַדֹּרוֹת יְאַשּׁרוּנִי. (לוקס א' 48-46)
יוסף ומרים גם שכחו איך חוזים בכוכבים מארץ קדם באו לביתם, נפלו על פניהם והשתחוו לתינוק שלהם ונתנו לו מתנות יקרות: זהב, ולבונה ומור (מתי ב' 11).
כאשר לפי לוקס (ב' 38-25), יוסף ומרים באו לבית המקדש עם התינוק ישוע, באו לקראתם שמעון וחנה "הנביאה" ודיברו גדולות לגבי עתידו של הילד. וכותב לוקס (ב', 33): "אביו ואמו תמהו על הדברים שנאמרו עליו". עברה פחות משנה מה"ביקורים המלאכיים", ויוסף ומרים כבר שכחו זאת. וכעבור זמן נוסף הם כנראה שכחו גם את דברי שמעון וחנה.
אבל דבר מדהים ביותר מובא במרקוס (ג' 21):
"שמעו זאת קרוביו ויצאו לתפוס אותו, כי אמרו: "יצא מדעתו!"
בני משפחתו של ישוע חשבוהו למשוגע! והם לא שמעו על "לידת בתולים" והמשיחיות שלו. לפי כל האמור לעיל התשובה לשאלה "האם לא ידעתם שאהיה בבית אבי?" היא מאוד ברורה. לא! יוסף ומרים אכן לא ידעו! הם לא ידעו כי הם לא שמעו מאף "מלאך" דבר אודות "לידת בתולים". אין צל של ספק שהסיפורים על "לידת בתולים", נפוצו הרבה זמן אחרי שיוסף מרים וישוע ירדו כבר מבמת ההיסטוריה.

סילוף מחריד

לכל המצוי בכתבי מיסיונרים "משיחיים" למיניהם, מוכר השימוש לרעה אשר הם עושים בספרות חכמי ישראל. חוסר ההגינות של המיסיונרים מטריד במיוחד כאשר הם מצטטים "דברי חכמים" אשר אין להם כל שחר! אחת הדוגמאות הבולטות של תרמית מסוג זה – הינו זיוף של פירוש רש"י לישעיהו, על ידי מיסיונרים "משיחיים".[11]
רש"י), פרשן יהודי דגול של ימי הביניים, חיבר פירוש מקיף על כל ספרי תנ"ך, כולל ספר ישעיהו.
בנסיון נואש למצוא תמיכה לסילוף שמתי ביצע בדברי ישעיהו, מבצעים המיסיונרים … סילוף מחריד בדברי רש"י!
זיוף זה אינו מקרי וחד פעמי, הוא מופיע בהרבה מאד ספרים של "יהודים משיחיים" ובכמה שפות (עברית, אנגלית, רוסית). הסילוף מופיע בחוברת "Behold the Virgin" (עמ' 14) של המיסיונר לאופולד כהן. הוא גם מופיע בשפה האנגלית בספרו – "Jewish New Testament Commentary" (עמ' 7-6) של דוד שטרן. הוא מופיע בחוברת בשם "Dear Rabbi" מטעם ארגון של "יהודים משיחיים" בשם "בית שר שלום" מארה"ב. הוא מופיע גם בחוברות באנגלית וברוסית שהוצאו לאור על ידי ארגון מיסיונרי בשם "The Friends of Israel".
הוא גם מופיע בספרו The Prophet Isaiah של המיסיונר ויקטור באקסבזן (Victor Buksbazen).
נביא פה זיוף כפי שהוא מופיע ב-1987 בחוברת בשם "כיצד תזהה את המשיח?" בעברית, פרי עטו של המיסיונר מנו קלישר מירושלים: "רש"י (1040-1150 אחרה"ס), פרשן יהודי מימי הביניים, הידוע בהתנגדותו למשיחיות טען: "הנה העלמה תלד בן ותקרא שמו עמנואל, ז"א שבוראנו יהיה עמנו, וזה האות: האחת שתלד הינה נערה אשר לא קיימה מימיה מגע מיני עם גבר כלשהו. על זו רוח הקודש תשרה כח".
דרך אגב, בורותו של קלישר הינה מדהימה! לפי דבריו רש"י חי 110 שנה (1040-1150)! כאשר באמת רש"י חי רק 65 שנה! ברור שלקלישר אין כל מושג מי היה רש"י ומה רש"י באמת כתב. נראה את דברי רש"י האמיתיים בפירושו:
"עמנואל. לומר שיהא צורינו עמנו, וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאת מימיה ובזה תשרה בה רוח הקודש …"
רש"י כותב שנערה (שימו לב, הוא לא כותב "בתולה") שממנה עתיד להיוולד הילד המדובר בישעיהו, פרק ז', היא לא ידועה כנביאה עד אז. וכשיוולד לה ילד, אף על פי שהיא לא היתה מודעת לנבואת ישעיהו שהילד צריך להיקרא עמנואל, תשרה עליה רוח הקודש והיא תקרא לילד עמנואל. אין פה שום אזכור של "נערה אשר לא קיימה מימיה מגע עם גבר כלשהו!" זה סילוף במזיד!!
מצער מאד ש"יהודים משיחיים" יכולים להגיע לרמה זו של נוכלות, אבל במקרה שלהם זה צפוי מראש. הם הולכים בעקבותיו של מתי – את אשר עשה מתי לישעיהו, עשו הם לרש"י!

אלילים קדומים

עד כה ראינו, בבהירות רבה, כי הרעיון שמשיח צריך להולד מבתולה אינו מוזכר בשום מקום בתנ"ך. עצם הרעיון שבורא עולם מופיע בצורת בשר ודם מעורר שאט נפש אצל כל יהודי. סברה מוזרה זאת סותרת את הרעיון היהודי, אשר קיבלנו מכל הנביאים, כי בורא העולם הוא מעל ומעבר לכל הגבלות של הגוף האנושי. גם חלק ניכר של החוקרים הנוצריים נאלצו להודות בעובדות אלו.

המיסיונר אלפרד אדרשיים (Alfred Edersheim) אשר נבר היטב בכתבי חכמים יהודיים, במטרה מוצהרת למצוא הוכחות לנצרות, לא מצא שם שום מקור שמפרש את הנאמר בישעיהו ז, 14 כמדבר על משיח! [12]
דברים מפורשים יותר כותב פרופ' הריסון [13]: "אילו המושג של 'לידת בתולים' של המשיח היה נמצא בתיאולוגיה של היהדות, אזי היינו יכולים להעלות על הדעת שהנוצרים הראשונים אולי לקחו אותו ממקור יהודי. אבל הקושי הוא בכך שאין שום ראיה שביהדות היה מושג כזה. בתקופת ישוע, יהודים לא חשבו בכלל שהפסוק בישעיהו ז,14 עוסק במשיח… עצם המחשבה אודות 'לידת בתולים' היה זר לחשיבה היהודית". (הדגשה שלנו)
מלומד נוצרי אחר מגדיר את הנושא כך:
"האמונה… בדרך שהיא התגלמה ב'ברית החדשה' לא היתה התוצאה האמיתית של היהדות. ואין שום דרך להסביר אמונה זו כהתפתחות מחשבתית נורמלית בתוך היהדות". [14]
לאחר שראינו בבירור, כי המושג של "לידת בתולים" לא נובע ממקור יהודי, מהיכן, אם כן, הגיע מושג זה? וכאן אנו מגיעים לשורש הבעיה!!
כפי שהתבטא אחד החוקרים הידועים [15]: "רואים אנו כי האמונה ב'לידת בתולים' אשר בלעדיה אף אליל-מושיע לא יכול לטעון שהוא מהווה את ההתגשמות האלוקית, היתה מאד שכיחה ומצויה אצל עובדי אלילים קדמונים. בלי טענה זו לא יוכל שום מיסד דת חדשה להתקבל בכבוד. אמנם, אמונה זאת לא היתה קיימת לא בברהמיניות (אחד מהכתות ההודיות העתיקות) ולא ביהדות, אבל שתי דתות אלו השפיעו בצורה מאד מועטת על "הברית החדשה". בפולחני אלילים קדמוניים, בדת זָרָתוּשֹטְרָה (דת פרסית העתיקה) ובדתו של בּוּדְהָא – כל המושיעים שבעבר בהווה ובעתיד הם התגשמות של אלוהות שנולדו מבתולות. רעיון זה בא בנקל ובאופן טבעי לכהני אלילים קדמונים בכדי לבסס את הסמכות שלהם. והוא צמח במקומות רבים באופן עצמאי. אחרי שדת ישוע התחילה לקבל גרים מתוך העולם הפגני של עובדי האלילים, ישוע קיבל אותו "כבוד" כמו כל המושיעים הקדמונים".
כך גם סובר חוקר ה"היסטוריה של דתות" הוורד אילברג-שוורץ (Howard Eilberg-Schwartz). הוא כותב שמקבילות רבות בין האמונה ב"לידת בתולים" של ישוע והאמונה ב"לידת הבתולים" של אלילים רבים – מראים על מגמה אגדית משותפת שיסודה בצרכים פסיכולוגיים קבועים של בני אדם. [16]
על מה מבוססים דעות אלו ודעותיהם של חוקרים רבים נוספים? מה הראיות שלהם? כדי להביא את כל הדברים הזהים בין הסיפורים על ישוע לבין הסיפורים על אלילים שקדמו לו נצטרך לכתוב מספר כרכים [17]. נביא בקצרה רק כמה דוגמאות בולטות.

בּוּדְהָא וישוע

סידהרתה גאוטמה המפורסם בשמו בּוּדְהָא, חי ופעל כ-600 שנה לפני הספירה. פרופ' מ. מולר כותב: "בין דברי בודהא ותלמידיו וישוע ותלמידיו יש התאמה מוזרה. גם חלק מהאגדות והמשלים של בודהיות נשמעות כאילו הם לקוחים ישר מה"ברית החדשה", אם כי ידוע לנו שהם היו קיימים לפני התקופה הנוצרית".[18]

1. על בודהא ועל ישוע אמרו ששניהם נולדו מבתולות:
Thomas Maurice, "History of Hindostan" (London), vol 2, p. 310
מתי א, 23-18. [19]

2. על שניהם אמרו שהם ממוצא מלכותי:
"שלשלת היוחסין של בודהא מתחילה ב- Maha Sammata , המלך הראשון בעולם. ועוברת דרך אנשים רבים, שכולם מלכים, ובכלל זה אביו …" [20]
שלשלתו של ישוע מורכבת ברובה ממלכים. (מתי א, 16-6)

3. על שניהם אמרו שכאשר הם נולדו, "מלאכים" שרו בשמים:
"היום בודהיסטווה (אחד מהתארים של בודהא) נולד בארץ כדי לתת שמחה ושלום לבני אדם ולמלאכים, כדי להאיר מקומות חשוכים ולרפא את העוורים".[21]
לוקס ב , 14-13.

4. על שניהם נטען שהם שינו צורה לפני תלמידים:
"שלהבת של אור הקיפה את ראשו של בודהא והזהירה כשמש או לבנה".[22]
"וּמִקֵּץ שֵׁשֶׁת יָמִים לָקַח לוֹ יֵשׁוּעַ אֶת פֶּטְרוֹס וְאֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן אָחִיו וַיַּעֲלֵם בָּדָד עַל הַר גַּבוֹהַּ; וַיִּשְׂתַּנֶּה לְעֵינֵיהֶם וַיַזְהִירוּ פָנָיו כַּשֶֹּמֶשֹ וּבְגָדָיו כָּאוֹר הִלְבִּינוּ". (מתי י"ז, 2-1)

5. כאשר שניהם היו בגיל 12, שניהם הופיעו במקדש, הם שאלו שאלות וגם ענו תשובות משלהם, וכולם תמהו על חכמתם.
E. De Bunsen,"The Angel Messiah Of Buddhists, Essenes and Christians", (London, 1880), p. 45
"וַיְהִי בְּהִיוֹתוֹ בֶּן שְֹתֵּים עֶשְרֵה שָֹנָה וַיַּעֲלוּ (יְרוּשָׁלַיִם) כְּמִשְֹפַּט הֶחָג. וַיְמַלְאוּ אֶת הַיָּמִים וַיָּשֹוּבוּ וַיִּוָתֵר יֵשֹוּעַ הַנַּעַר בִּיְרוּשָֹלַיִם… וַיְהִי אַחֲרֵי שְֹלֹשֶׁת יָמִים וַיִּמְצָאֻהוּ בַּמִּקְדָּשׁ יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַמּוֹרִים שֹׁמֵעַ אֲלֵיהֶם וְשֹׁאֵל אֹתָם. וְכָל הַשֹּמְעִים אֵלָיו הִשְֹתּוֹמֲמוּ עַל שִֹכְלוֹ וְעַל תְּשׁוּבֹתָיו." (לוקס ב, 47-46…42)

6. שניהם פותו על ידי השטן:
אמר השטן לבודהא: "אל תקבל על עצמך חיים של פרישות, מוטב שתחזור הביתה, ובעוד שבעה ימים אתה תהיה מלך העולם ותשלוט על ארבע יבשות".[23]
"וַיְנַסֵּהוּ הַשָֹּטָן… וַיַּעֲלֵהוּ הַשָֹּטָן עַל הַר גָּבֹהַּ וַיַּרְאֵהוּ בְּרֶגַע אֶחָד אֵת כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשָֹּטָן לְךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הַמֶּמְשָׁלָה הַזֹּאת וְאֶת כְּבוֹדָן…" (לוקס ד, 9-8 … 1)

7. שניהם ענו לשטן באותו סגנון:
בודהא אמר לשטן: "הסתלק ממני".[24]
"וַיַעַן יֵשׁוּעַ וַיֹאמֶר אֵלָיו סוּר מִמֶנִי הַשָֹטָן…" (לוקס ד, 8)

8. לשניהם היו תלמידים ש"הלכו על פני המים":
כדי לשכנע תושבי כפר ספקניים, בודהא הראה להם את תלמידו כשהוא הולך על פני המים מבלי לטבוע.[25]
"וַיְדַבֵּר יְשׁוּעַ פִּתְאֹם אֲלֵיהֶם חִזְקוּ כִּי אֲנִי הוּא אַל תִּירָאוּ; וַיַּעַן פֶּטְרוּס וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אַתָּה הוּא אֲדֹנִי צַוֵּה נָא כִּי אָבֹא אֵלֶיךָ עַל הַמָּיִם. וַיֹאמֶר בּוֹא וַיֵּרֶד פֶּטְרוֹס מִן הָאֳנִיָּה וַיִּתְהַלֵּךְ עַל הַמַּיִם לָבוֹא אֶל יְשׁוּעַ. " (מתי י"ד, 29-27)

9. על שניהם נטען שהם "שחררו" בני אדם מחטא:
בודהא אמר: "אני לוקח על עצמי את כל החטאים שנעשו בעולם כדי שנסלח לכל העולם". [26]
על ישוע נאמר: "כי בו נמצא פדות וסליחה לחטאתינו…" (אל-האפסיים א, 7)

וזהו מעט מן המעט מהדומה בספורי תולדות בודהא וישוע.
פרופ' ר. סידל מצביע על חמישים התאמות בין בודהיות ונצרות.[27] ד"ר שלידן מוצא יותר ממאה![28] ב. היארדן–היקי כותב "קיימות התאמות לאין ספור בין אגדות של בודהיסטים ונוצרים. התאמות כה בולטות שהם המוכיחות באופן החלטי לכל מי שאינו משועבד לדעות קדומות, כי יש משותף לסיפורי בודהא וישוע… סיפור אחד חייב להיות העתק של השני. ומכיון שהביוגרף של בודהא חי זמן רב לפני לידתו של ישוע, המסקנה הפשוטה היא שהנוצרים הם אלו אשר אשמים בגניבה ספרותית".[29]
והוא ממשיך: "עכשיו כבר אין ספק כי רעיונות דתיים מהודו ובמיוחד בודהיזם הגיעו והיו מופצים גם במצרים, אסיה הקטנה וארץ ישראל". [30]

קְרִישְׁנָה וישוע

קְרִישְׁנָה במיתולוגיה ההודית הוא אחד מהגלגולים של האל וִישְנוּ.
הכומר ג'ון לנדי כתב: "…השם קרישנה וקורות חייו קדמו בהרבה ללידת ישוע בלי ספק, ואולי הגיעו עד תקופת הוֹמֶרוּס כמעט תשע מאות שנה לפני ישוע…" [31]
הכומר י.ב.ס. כרביטן כתב: "גם השם קרישנה וגם תמצית קורות חייו קדמו בהרבה ללידת ישוע".[32]
במילים של חוקר אחר: "נקודות הדמיון בין קרישנה וישוע שכבר הודפסו יכולים למלא ספר שלם".[33]
אנחנו נביא פה רק כמה נקודות מדהימות:
1. על קרישנה ועל ישוע אמרו שהם נולדו מבתולות:
Thomas Maurice, "History of Hindostan" (London), Vol. 2 p. 310
מתי א, 23-18. [34]

2. על שניהם אמרו שכל אחד מהם היה "בורא עולם שלבש בשר" (Incarnation):
"קרישנה הוא בעצם [35] בְרַהְמָה העליון, אם כי זה פלא איך אלוהים לבש צורת בן אדם". [36]
יוחנן א, 14 . אל-טמותיוס א ג, 16 ועוד.

3. על שניהם אמרו שכל אחד מהם נולד הרחק מהבית בעיר אחרת כי אביו היה צריך לבא לשם בגלל תשלום מסים:
אביו של קרישנה, בזמן לידתו הלך עם אשתו למקום בשם מטורה כדי לשלם מסים.[37]
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתֵּצֵא דָת מֵאֵת הַקֵּיסַר אוֹגוּסְטוֹס לִסְפֹּר אֶת כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל. וְזֶה הַמִּפְקָד הָיָה הָרִאשוֹן בְּהִיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִיט בְּסוּרְיָא. וַיֵלְכוּ כֻלָּם לְהִתְפָּקֵד אִישׁ לְעִירוֹ. וַיַּעַל גַּם יוֹסֵף מִן הַגָּלִיל מֵעִיר נְצֶרֶת אֶל יְהוּדָה לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרָאָה בֵית לָחֶם כִּי הָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. לְהִתְפָּקֵד עִם מִרְיָם הַמְאֹרָשָֹה לוֹ וְהִיא הָרָה. וַיְהִי בִּהְיוֹתָם שָׁם וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת. וַתֵּלֶד אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר…" (לוקס ב, 7-1)

4. על שניהם מסופר שהמושל הרע פחד מתחרותו של "ילד משמים" ובקש להרוג אותו, ואביו הציל אותו על ידי בריחה למקום אחר:
אבא של קרישנה קיבל אזהרה מן השמים לקחת את הילד ולברוח לגוֹקוּלָה.[38]
"הֵם הָלְכוּ מִשָּׁם וְהִנֵּה מַלְאַךְ השם נִרְאָה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלוֹם לֵאמֹר קוּם קַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ וּבְרַח לְךָ מִצְרַיְמָה וֶהְיֵה שָׁם עַד אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ כִּי הוֹרְדוֹס צֹדֶה אֶת הַיֶּלֶד לְאַבְּדוֹ. וַיָּקָם וַיִּקַּח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ בַּלָּיְלָה וַיִּבְרַח מִצְרָיְמָה." (מתי ב, 14-13)

5. כאשר מאמציו של המושל הרע למצוא את הילד נסתיימו בכישלון, הוא גוזר להרוג את כל הילדים: המושל גוזר "על טבח של כל הילדים בליל לידת קרישנה".[39]
"וַיַּרְא הוֹרְדוֹס כִּי הֵתֵלּוּ בוֹ הַמְּגוּשִׁים וַיִקְצֹף מְאֹד וַיִּשְׁלַח וַיָּמֶת אֶת כָּל הַיְלָדִים אֲשֶׁר בְּבֵית לֶחֶם וּבְכֹל גְּבוּלֶיהָ מִבֶּן שְׁנָתַיִם וּלְמָטָּה…" (מתי ב' , 16)

6. על שניהם מסופר שהם קמו לתחייה אחרי מותם:
כך מובא בספרו של מ. דופוס.[40]
מתי כ"ח, 6; מרקוס ט"ז, 6 ועוד.

7. על שניהם אמרו שהם ממוצא מלכותי:
"קרישנה מצד האב בא ממשפחת המלוכה, ממשפחת יָדַבָה שהיא המשפחה העתיקה והמיוחסת בהודו".[41]
השלשלת של ישוע מורכבת ברובה ממלכים. (מתי א, 16-6)

8. על שניהם אמרו שכאשר הם נולדו "מלאכים" שרו בשמים:
לקרישנה הם שרו: "ילד שנולד לאשה המאושרת הזאת היא סיבה לצהלה של כל הבריאה". [42]
לוקס ב, 14-13.

9. על שניהם נטען שהם "שחררו" בני אדם מחטא:
כפי שטוענים, קרישנה אמר: "אל תהיו עצובים כי אני אושיע אתכם מכל חטאתיכם…"[43]
על ישוע נאמר: "כי בו נמצא פדות וסליחה לחטאתינו…" (אל-האפסיים א, 7)

מִיתְרָה וישוע

מִיתְרָה היה אל האור בפרס העתיקה ואויב כוחות הרשע. לפי "אנציקלופדיה בריטניקה" האיזכור הראשון בכתב של מיתרה הידוע לנו התייחס לפחות לשנת 1400 לפני הספירה.
פולחן מיתרה הובא לרומא בערך כ–70 שנה לפני הספירה. לפני שהנצרות השתלטה סופית על האימפריה הרומית, פולחן מיתרה היתה הדת הפגנית הדומיננטית ברומא. כשהנוצרים צברו כח פוליטי הם דכאו את פולחן מיתרה בשנים 77 – 376 אחרי הספירה. אבל מה שסייע רבות להעלמה סופית של פולחן זה היתה העובדה שהנצרות אמצה לעצמה הרבה עקרונות וטקסים של הדת המתחרה.
הכומר צ. ביגס כותב שתלמידיו של מיתרה האמינו שהוא הגואל ושהוא גם אנושי וגם אלוהי בו זמנית. על מאמיני מיתרה הוא כותב: "היו "סעודת האדון" (eucharist), טבילה ועוד כמה התאמות בינם ובין הכנסיות שלנו".[44]
באחת מהאנציקלופדיות הנוצריות מופיעים הדברים הבאים:
"בתקופה המודרנית הודו מחברים נוצרים שכמה מהמנהגים הנוצריים (כגון חג המולד) מקורם בפולחן של מיתרה. מספר סופרים לא נוצריים הרחיקו לכת וקבעו שיש דמיון רב בין מיתרה וישוע. וחוקרים כמו מ. דופוס ואחרים הרחיקו לכת אפילו יותר וכתבו שהבשורה הנוצרית הינה ענף של פולחן מיתרה". [45]
אחד החוקרים מביא ראיות רבות שפאולוס השליח היה מאוד מושפע מפולחנו של מיתרה. עירו תרשיש היתה אחד מהמרכזים העיקריים של פולחן מיתרה וממילא אין להתפלא שאגרותיו של פאולוס מלאות במונחים של פולחן מיתרה.[46]
נביא פה חלק מהמקבילות בין דתו של מיתרה לדתו של ישוע:
1. מיתרה, כמו ישוע נולד בדרך פלא מ"יוצר העולם" (ה"אב" של מיתרה היה האל הורמיז).

2. שניהם נולדו בדצמבר 25.[47]

3. אחרי מיתה משונה שניהם עולים השמימה.[48]

4.ישוע נקרא "שֶֹה האלקים" (יוחנן א 29, 36 ועוד) מיתרה נקרא "פָּר מקודש". מות שניהם נחשב לקרבן.[49]

5. יום ראשון הוא היום הקדוש לנוצרים, אך כבר לפני זה היה יום ראשון היום הקדוש לפולחן מיתרה [48] – יום של אליל שמש. (Sunday – day of the sun)

6. וּבְאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ אֶת-הַלֶּחֶם וַיְבָרֵךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר קְחוּ וְאִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי: וַיִּקַּח אֶת-הַכּוֹס וַיְבָרֵךְ וַיִּתֵּן לָהֶם לֵאמֹר שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם: כִּי זֶה הוּא דָמִי דַּם-הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לְסְלִיחַת חֲטָאִים: (מתי כ"ו 28-26)
אכילת בשרו ודמו של האליל היה טקס מקובל מאוד בכמה דתות אליליות ובפרט בפולחן המיתרה. טקס זה כלל אכילת "סעודה מקודשת" שכללה לחם מים ויין המייצגים את בשרו ודמו של מיתרה. [50]
אחד מאבות הכנסיה טרטוליאן היה מודע לדמיון הרב בין דתו של ישוע ופולחנו של מיתרה, והיה כל כך מודאג מדמיון זה שהוא נאלץ לחפש הסבר. והסברו היה כי השטן היה האחראי להתאמה בין שתי דתות לצורך מטרותיו הרעים.[51] עד היום אין למיסיונרים תשובה מוצלחת יותר!

אָטִיס וישוע

סגדו לאָטִיס במערב אסיה בדיוק בתקופה של לידת הנצרות.[52]
פרייזר בספרו המפורסם על טקסים אליליים מתאר את דרך פולחנו של אטיס שדומה להפליא לפולחן של ישוע.[53]
גם אטיס נולד מ"בתולה"! אחר כך הוא נהרג, נקבר וקם לתחיה. וכך מתאר פרייזר את חגיגות ההנצחה של מותו ותחיתו של אטיס בסוריה וברומא. ראשית תלו את "גוייתו" על העץ, לאחר מכן קברו אותו. ביום השלישי פתחו את הקבר ואטיס "קם לתחיה".[54] את תחיתו היו חוגגים על ידי סעודה מקודשת ו…טבילה בדם! אחד ממאמיניו היה טובל בבור מלא דם ואז הוא היה "נולד מחדש" לחיי נצח והתנקה מכל חטאיו על ידי דם!
תיאור מדויק יותר של האמונה הנוצרית קשה למצוא.

דִיוֹנִיסוֹס (בַּקְכוֹס) וישוע

דִיוֹנִיסוֹס היה אליל הכרמים של היוונים, אצל הרומאים הוא היה ידוע בשם בַּקְכוֹס. לפי המיתולוגיה היוונית הוא נולד מהאליל העליון זֶאוּס וסֵמֵל בת של קדמוס מלך תֶבֶס.[55]
כמו ישוע, הוא נולד בדצמבר 25. [56]
כמו ישוע הוא נהרג על ידי כוחות הרע. [57]
כמו ישוע, גם מאמיניו של דיוניסוס טענו שהוא קם לתחיה.[58]
כמו ישוע, קברו הריק של דיוניסוס היה שמור הרבה שנים על ידי מאמיניו כראיה של תחיתו.[58] ואחרי מיתתו עלה דיוניסוס "לשמים". [57]
כמו ישוע, כל אחד שהאמין בדיוניסוס והשתתף בפולחנו יקבל "חיים ניצחיים". [58]

זָרָתוּשְׁטְרָה וישוע

זָרָתוּשְׁטְרָה היה המייסד של דת הפרסים של פולחן האש. הוא נולד, כמשוער, כ –1000 שנה לפני הספירה. הכומר גו'ן מאיר מודה שכמו עם ישוע גם המאמינים של זרתושטרה טענו שהוא נולד מבתולה בדרך על-טבעית. [59]

בֵּל וישוע

בֵּל (נודע גם בשמו בעל או מרודק) היה אליל עליון במיתולוגיה הבבלית. החוקר המפורסם של הנצרות פרופסור יוסף קלויזנר [60] הצביע על דמיון בולט בין סיפורי בֶל וישוע. כמו ישוע, בל נאסר, הוכה נשפט ונידן למוות ביחד עם פושע. כמו בסיפור ה"ברית החדשה", הפושע שוחרר בעוד שבל נהרג, לא לפני שנידקר בחנית (השוו יוחנן י"ט, 34). בסוף, כמובן, בל קם לתחיה.

מיתולוגיה יוונית

העולם האלילי הקדום היה כל כך שקוע באגדות של "לידות הבתולים" עד כי לא יפלא שהנוצרים באותה תקופה הושפעו מכך. ההיסטוריון היווני פלוּטַרְך, שחי בדיוק באותה תקופה בה חיו מחברי ה"ברית החדשה", מתאר את טיבו של העולם הפגני הקדמון בכתבו: "כולם מודים שאלילים מקימים יחסים מיניים עם נשים בנות תמותה"[61], בהמשך דבריו הוא מסביר שיחסים אלו הם לא רק פיסיים אלא גם רוחניים.
נביא פה מספר דוגמאות מהמיתולוגיה היוונית.
למרות היותו נוצרי אדוק, כך מתחיל פרופ' הריסון את סיפורו על לידת ישוע: "דבר רגיל במיתולוגיה היוונית העתיקה כי אל יכול להופיע בדמות בן אדם… הרעיון של "אדם-אל" היה נפוץ ומקובל זמן רב לפני תחילת הדת הנוצרית".[62]
ראשון האלים היוונים בחשיבות היה זֶאוּס. לפי אמונתם הוא הוליד ילדים רבים מנשים רבות בנות תמותה.[63]
הנה רשימה חלקית:

  1. מלכת לֶידָה הולידה ממנו גיבור חייל בשם פוֹלוּקְס ומלכת הֶלֶנָה מִטְרוֹיָה שנחשבה לסמל היופי הנשי.[64]
  2. לֵטוֹ הולידה ממנו 2 אלים: אַפוֹלוֹ – אל הנבואה ואַרְטֵמִיס – אלת הטבע.[65]
  3. אֶירוֹפָה, בתו של מלך צור, הולידה ממנו שלשה מלכים מפורסמים: מִינוֹס, רַדַמַנְטוּס וסַרְפֶדוֹן.[66]
  4. אַלְקְמֵנָה ילדה ממנו את הגיבור המפורסם – הֶרְקוּלֶס. כמו אמו של ישוע – אַלְקְמֵנָה היתה בתולה והיא נשארה בתולה אפילו אחרי לידת בנה!! [67]
    ואלו דבריו של כומר נוצרי הינריך רוֹבֶר: "אנחנו כולם יודעים שיוונים, רומיים ועמי קדם אחרים דיברו על אנשים מסויימים כ"בני אלים". דוגמא לכך הוא הרקולס, בן אליל זֵאוּס ואשה רגילה… כל האנשים אשר עשו מעשים גדולים היו נחשבים ממוצא שמימי. ברעיון יווני ואלילי זה השתמשו ב"ברית החדשה" כדי לתאר את ישוע. יש לזכור שבזמן תחילת הדת הנוצרית, הדת היוונית ותרבותה התפשטו בכל העולם. על כן, אין פלא כי נוצרים לקחו מעובדי אלילים מושגים דתיים והעבירו אותם לישוע. וכך הם קראו לישוע – "בן אלוקים" והכריזו שהוא נולד מבתולה. משמעות הדברים היא כי השפעה יוונית ואלילית קבעה את אופי הסיפורים על לידת ישוע שנכתבו על ידי מתי ולוקס".[68]
  5. הבתולה בשם דַנַאֶה הולידה ממנו גיבור מפורסם בשם פֶרְסֶאוּס. הרבה זמן לפני לידתו נבאו עליו שהוא יוולד מבתולה ויהיה למלך! המלך אשר כיהן אז ניסה, בלי הצלחה, למנוע את לידתו ואחר כך ניסה להרוג את הילד. אבל בעזרת זֵאוּס הילד גדל, ועשה הרבה מעשים נפלאים, ובסוף "מימש את הנבואה" בעלותו על כס המלוכה.[69]

ילדים רבים כדוגמת אלה נולדו לזֶאוּס. חלקם היו בני אדם, חלקם אלים ואחרים אלים למחצה.
אפילו יוּסְטִין מַרְטִיר, אחד מאבות הכנסיה, הודה בדמיון שבין הסיפורים על לידת ישוע והסיפורים של עובדי האלילים. וכך הוא כותב לעובדי האלילים:
"כאשר אנחנו מאמינים שישוע נולד מבורא עולם, ושהוא – ישוע המשיח, נצלב, מת ואח"כ קם לתחייה ועלה השמימה – מאמינים אנו בדיוק באותם דברים שאתם מאמינים לגבי בני זֶאוּס".[70]
וזֶאוּס לא היה האל היחיד שקיים יחסים עם בנות תמותה. לפי האנציקלופדיה "בריטניקה": "אגדות יווניות מלאות בסיפורים על גיבורים שנולדו מיחסים בין אלילים ובני אדם".[71]
בכלל, כל הקורא ב"ברית החדשה" על ישוע כבורא עולם בעצמו ובכבודו שהופיע עלי אדמות בצורת בן אדם, חייב לדעת כי זה רעיון אלילי קדום. לכל חוקרי המיתולוגיה הקלאסית מוכר המושג "Biform" (דו-צורתיות). מונח זה בא לתאר תופעה שכיחה בספרות של עובדי אלילים, כאשר אליל רוצה להופיע לפני בני אדם, הוא מופיע שם בצורה גשמית, השונה מצורתו הרגילה.

המלכים הקדושים

כפי שראינו, בעולם הקדמון, הגבולות בין אלים לבני אדם לא היו כל כך ברורות. במקומות רבים המלך או השליט היה נחשב להתגלמות (התגשמות), המְתַוֵך או השליח של האלים. ובחלק מן המקומות, (כמו האימפריות הגדולות של המזרח התיכון, אסיה המזרחית, פרס ועוד) הוא היה נחשב לאל כשלעצמו.[72]
באותה תקופה שום אדם לא יכול היה להיות מלך ללא קשר כלשהו לאלילים.[73] גם ביוון מלכים היו נחשבים לאלילים. לדוגמא, פלוטרך כותב כי לאוֹלִימְפִּיָה, אמו של אלכסנדר מוקדון, לפני נישואיה עם המלך פיליפ, היה חלום שברק מהשמים הדליק אש בבטנה, ובכך הצביע כי ילד שיוולד לה יהיה מן השמים. אחרי נשואיה לפיליפ, היא היתה רגילה ללכת לשון עם חיית המחמד שלה – נחש. בעלה ראה את זה והלך לשאול ל"אוֹרָקְל מדֶלְפי". שם אמרו לו שזֶאוּס בצורת הנחש היה עם אשתו, והילד שיוולד יהיה ממנו.[74]
ילד זה גדל להיות המלך המפורסם אלכסנדר מוקדון. בשלב מסוים הוא הכריז על עצמו כאליל ותבע מכולם לתת לו את הכבוד הראוי לאליל. ואת אשר תבע הוא גם קיבל. לדוגמא, כאשר בשנת 324 לפני הספירה הוא קיבל משלחת מכמה ערי יוון, טקס הקבלה נעשה בצורה שהדגישה את מעמדו כאליל. חשוב לציין, כי אלכסנדר לא עשה את עצמו אליל מסיבות פוליטיות, אלא כנראה מתוך אמונה שהוא אכן היה כזה.
אחרי מותו, בכל ערי יוון וגם במצרים הוא קיבל כבוד כאליל.[75]

מצרים

גם במצרים העתיקה, הפרעה המכהן, אמו ואביו היו נחשבים להתגשמות של אלילים מיצריים.[76] כותב חוקר גרמני ר. קיליאן כי לפי המיתוס המצרי פרעה נולד מבתולה! [77]
כמו שהזכרנו, גם נשים במצרים טענו שיחוסן הינו ישירות מן השמים. לדוגמא, מלכת הַטְשֵפְּסוּת (Hatshepsut) (משלה ב- 1458-1472 לפני הספירה) טענה שהאליל המצרי "אָמון" היה אביה האמיתי והביולוגי כביכול.[78] גם מלך מצרים בשם תלמי השני פילדלפוס הנהיג פולחן עצמי כאליל. [79]

רומא העתיקה

באנציקלופדיה בריטניקה נכתב: "אצל הרומאים שלשלת היחוסים של הגיבור תמיד מתחילה באליל".[80] במסגרת הפוֹלִיתֵיאיזְם, האמינו כי חלק מהאנשים חצו את הקו המבדיל בין בני אדם לאלים. להעלאה הזאת למעמד האל, היה לרומאים אפילו מונח מיוחד בשפה הלטינית – consecratio (הַאַלָהָה).[81]
האגדה על רוֹמוּלוֹס, המיסד של רומא, דומה להפליא לסיפור הולדת ישוע! [82] לאמו קראו רֵאָה סִילְוִיָה, והיא היתה … (איך לא?) "הבתולה הקדושה"! כמובן היא גם היתה ממוצא מלכותי.
באורח פלא היא ילדה תאומים – רוֹמוּלוּס ורֵמוּס. ברור, שאביהם לא היה בן אדם אלא "האליל האדיר" בשם מַרְס. המלך הרע נסה להרוג את הילדים, שלפי דעתו איימו על שלטונו, אבל, כמובן, שהם ניצלו באופן מופלא.
לאחר מכן רֵמוּס הסתלק מהתמונה, ורוֹמוּלוּס בנה את רומה ונעשה למלכה הראשון. לאחר שלטון ארוך, אביו, האליל מֵרְס העלה את רוֹמוּלוּס לשמים. וכך מתוארת עליתו:
"השמש חשכה וסופה חשוכה שטפה את העמק ואת הגבעות. והמלך נעלם… אביו, מרס נשא אותו שמימה…".[83]
יש להשוות תאור זה עם תאור צליבתו של ישוע ב"ברית החדשה": "…וְהִנֵה חֹשֶך עַל כָּל הָאָרֶץ עַד הַשָׁעָה הַתְשִׁיעִית וַיֶחְשַךְ הַשָמֶש…" (לוקס כ"ג 45-44). ראו גם מתי כז, 45 ומרקוס טו, 33.
אבל מה שקרה לאחר מכן, מדהים הרבה יותר. נביא פה סיכום הסיפור מההיסטוריון פלוטרך:[84] אדם בשם Proculus Julius ממשפחת אצולה רומאית נשבע שבועה קדושה ביותר כי כאשר הוא היה בדרכו – רומולוס הופיע לפניו לבוש בבגדים לוהטים ומבריקים. רומולוס הסביר לו שהוא עלה השמימה לפי רצון האלים, הוסיף ואמר לו "נבואה" על עתידה של רומא ואמר שמעכשיו הוא יהיה האל של העיר, וישמור עליה, תחת השם קְוִירִינוּס. ומסיים פלוטרך, כי סיפור זה נשמע מאוד אמין לרומאים גם בגלל שהמספר היה ידוע כאדם ישר והגון אשר נשבע על אמיתות הסיפור וגם בגלל שאף אחד לא הכחיש את גירסתו. הרומאים התפללו לקְוִירִינוּס וסגדו לו כאליל.[85]
יש להשוות סיפור זה לסיפור התגלותו של ישוע לפאולוס בדרך לדמשק (ספר "מעשי השליחים" ט 9-3; כב, 11-6; כו 18-12) ולהיווכח עד כמה הסיפורים דומים.
יש לדעת כי המיתוס של רומולוס נוצר במאה השלישית או הרביעית לפני הספירה, מאות שנים לפני ה"ברית החדשה"! [86]
קוירינוס נעשה לאחד מהאלילים המרכזיים של האימפריה הרומית, ויום עליתו השמימה הפך לאחד מהחגים החשובים שלהם. לפי החוקרים, חג זה מקבילה ל – Ascention Day (יום עליתו של ישוע לשמים), אחד החגים המרכזיים של הכנסיה הנוצרית.[87]
הקיסר השני, אחרי רומולוס, שהוכר כאליל היה יוּלְיוּס קיסר.[88] בשנת 44 לפני הספירה, לפי פקודת הסֵנָט (בית המחוקקים) הרומי, אף נבנה לכבודו מקדש.[89] שלשלת היחוסין שלו אמורה היתה להתחיל מהאלה וֵנוּס.[90] יוּלְיוּס קיסר עצמו נתן לכך פרסום רב. לדוגמא, כשהספיד את דודתו אליאה, הזכיר את יחס מוצא משפחתו.[91] סופר מצרי בשם Asclepiades כתב שאמו של הקיסר הרתה מאַפוֹלוֹן בזמן שהיתה במקדש שסוגדים לו.[92]
גם הקיסר אוגוסטוס, פחות מחודש לאחר מותו, הוכר כאחד האלים הרשמיים של המלוכה.[93] ואפילו בחייו, בית המחוקקים הכריז עליו כ…"בן האלוהים" [94] בדיוק התואר של ישוע ב"ברית החדשה".
הקיסר קליגולה לא חיכה להכרזות של אחרים, אלא הכריז על עצמו כאל ותבע מכולם את הכבוד המתאים! בשנת 40 לספירה הוא אפילו צוה להעמיד את פסלו בבית המקדש בירושלים, ורק מסירות הנפש של המוני יהודים מנעו את האסון.[95]
גם הקיסר גַלְבָה העמיד בפרוזדור ביתו טבלה של יחוס אבותיו, המייחסת את מוצא אביו ליוּפִיטֶר.[96]
הקיסר דומיטיאנוס עמד בתוקף שכולם יפנו אליו בתואר "Dominus et Deus" ("אדון ואלוהים")[97]. ההיסטוריון הרומי הנודע כותב שאסור היה לפנות לדומיטיאנוס, באופן אחר בין בכתב ובין בעל פה[98]. חוקר מפורסם של ה"ברית החדשה" ד"ר. ה. שונפלד כותב: "מחבר 'הבשורה לפי יוחנן', שנכתבה בפרק זמן קצר לאחר תקופת שלטונו של דומיטיאנוס, אף העתיק את המילים בהם דרש הקיסר שיפנו אליו, וכך כותב כי תומא פנה לישוע כ "אֲדוֹנִי ואלהי" (יוחנן כ, 28)".[99]
וכך מסכמים את הנושא שני החוקרים:
"העוצמה של הקיסרים הרומיים אפשרה להם לדרוש מהעם כבוד אלהי, שכבר תחילה נטה לראות בהם שליחים של מלכות שמים. רומא ראתה בקיסרים שלה מתווכים בין שמים לארץ. וכל זאת עוד לפני שהנצרות הציגה את "המתווך" שלה".[100]
"הלא-יהודים בין מאמיני ישוע, החשיבו אותו כמלך אמיתי, ואז כבר אי אפשר היה להם לחשוב עליו כמכובד פחות מקיסר רומי. בגלל זה ב"ברית החדשה" ישוע מופיע עם תואר "בן אלקים" (תוארו של קיסרי רומא)".[101]

מיתולוגיה יפנית

אמונות פגאניות במוצאם השמימי של גיבורים ומלכים היו נרחבות ביותר. המיתולוגיה היפנית, למשל, מלאה בסיפורים דומים לסיפורי ה"ברית החדשה". לדוגמא, שלשלת היוחסין הנוכחית של אמפרטורים (קיסרים) יפניים אינה מתחילה בבני אדם אלא באלילים.[102] אֵם קדמונית של משפחת המלוכה של יפן היא אלית השמש Amaterasu Omikami.
המיתולוגיה היפנית גם מלאה בסיפורים על אלים שיורדים משמים לארץ, ועל אלים שמולידים ילדים מבנות אנוש. כגון אשה בשם Kushunada Hime, ממוצא מלכותי, (כמו מרים "הבתולה"), שהולידה ילדים מהאל Susanoo. מילדים אלו החלה שלשלת יוחסין של שליטי אחד האזורים ביפן. [103]

דמויות היסטוריות

העולם העתיק היה כל כך מלא בדמיונות אליליים, שאפילו על אישויות היסטוריות, שלא היו מלכים, חוברו אגדות דומות מאד לאגדות שחוברו על ישוע.
הפילוסוף היווני המפורסם אפלטון נולד בערך ב–428 לפני הספירה. מי שנחשב לאביו אריסטון, בעצמו טען שהוא מיוחס לפוֹסֵידוֹן.[104] אבל סיפורו לא הסתיים רק בזה. וככה כותב דר. דרפר: "לפי האגדה, אמו של אפלטון היתה בתולה טהורה, והולידה את בנה מהאל אַפוֹלוֹן".[105] אך אין זה סוף הסיפור. ממשיך דר. דרפר: "לפני שהיא התחתנה עם אריסטון, אמר לו אפולון עצמו, מי האב האמיתי של הילד".[106] יתירה על כך, בביוגרפיה של אפלטון כתוב: "לאריסטון, שנחשב לאב של אפלטון, … היה חלום שבו הופיע האל אפולון. כתוצאה מחלומו, הוא לא קיים יחסים עימה עד לידת אפלטון".[107]
השוו את הנ"ל עם הציטוט הבא:
וְהֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כֹּה הָיָתָה מִרְיָם אִמֹּו אֹרְשָֹה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְיוֹסֵף בַּעְלָהּ הָיָה אִישׁ צַדִיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּהּ לָבוּז וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ לְשַלְּחָהּ בַּסָּתֶר. הוּא חֹשֵׁב כָּזֹאת וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וַיֹאמַר יוֹסֵף בֶּן דָּוִד אַל תִּירָא מִכְּנוֹס אֵלֶיךָ אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ כִּי אֲשֶׁר הֹרָה בָהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא.
מתי א, 20-18
וַיִּיקַץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וַיַּעַשֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ מַלְאַךְ ה' וַיִּקַּח אֵלָיו אֶת אִשְׁתּו. וְלֹא יְדָעָהּ עַד כּי יָלְדָה בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ. שם א, 24-25

גם מחברים נוצרים אדוקים שמו לב לדמיון המדהים בין שני הסיפורים. וכך כתוב באינצקלופדיה נוצרית מפורסמת: "אגדה, שמקורה אצל Spensipus, אחיינו של אפלטון, ייחסה את האבהות של אפלטון לאל אפולון. סיפור זה כפי שמסופר על ידי Olympiodorus, דומה מאד לסיפור לידת ישוע".[108]
על אפולוניוס, מלומד שחי ופעל במאה לפני הספירה, מסופר שהאל פְרוֹטֵאוּס התגלה לאמו לפני הולדתו. היא לא נבהלה ושאלה איזה סוג ילד יוולד לה. "אני", אמר לה האל. "ומי אתה?" היא שאלה. "אני פְרוֹטֵאוּס, אל מצרים".[109] על אפולוניוס, סיפרו אפילו שהוא התגלה למאמיניו גם לאחר מותו. חלק ממאמיניו חשבו שהוא הפך לאל וכלל לא מת. מאמיניו הקימו מקדש שהוקדש לפולחנו.[110]

העדות של הברית החדשה

ספר ה"ברית החדשה" מעיד באופן ברור ביותר שאנשים שהצטרפו ל"אמונה המשיחית" לאחר מותו של ישוע באו מעמים עובדי אלילים אשר ממילא האמינו באלילים היורדים מן השמים ומתערבים בין בני אדם ובאגדות אליליות שונות. להלן מספר דוגמאות מ"הברית החדשה":

1. תגובה של השומרונים למכשף: וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמֹו שִׁמְעֹון הָיָה מִלְפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַפְלִיא אֶת עַם שֹׁמְרֹון בְּאָמְרֹו עַל נַפְשֹו כִּי גָדֹול הוּא. וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדֹולָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹוקִים הַגְּדֹולָה. (מעשי השליחים ח, 10-9)

2. תגובה של לא יהודים בקיסרין לנאום המלך הורדוס: וַיְהִי בַּיֹּום הַמוּעָד וַיִּלְבַּשׁ הֹורְדֹוס לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיַּטֵּף אֲלֵיהֶם אִמְרָתֹו. וַיָּרִיעוּ לֹו הָעָם לֵאמֹר קֹול אֱלֹוקִים הוּא וְלֹא קֹול אָדָם. (מעשי השליחים, יב 22-21)

3. תגובת לא-יהודים בחוץ לארץ לפאולוס ולבר-נבא: וְהֲמֹון הָעָם כִּרְאֹותָם אֵת אֲשֶׁר עָשָה פֹּולֹוס נָשְֹאוּ אֶת קֹולָם וַיֹאמְרוּ בְּלָשֹון לוּקֹונִית יָרְדוּ אֵלֵינוּ הָאֱלֹקִים בִּדְמוּת אֲנָשִים. וַיִּקְרְאוּ לְבַר נַבָּא זֶאוּס וּלְפֹּולֹוס קָרְאוּ הֶרְמִיס בַּאֲשֶׁר הוּא רֹאש הַמְדַבְּרִים. וְכֹהֵן הֵיכַל זֶאוּס אָשֶר מִחוּץ לְעִירָם הֵבִיא הַשַּׁעְרָה שְׁוָרִים וְעֲטָרֹות וַיַּחְפֹּץ לִזְבֹּח הוּא וַהֲמֹון הָעָם. (מעשי השליחים יד,13-11)

4. כאשר תושבי האי מלטה ראו שפאולוס לא מת אחרי נשיכת הנחש: וְהֵם הֹוחִילוּ אֲשֶׁר יִצְבֶּה גוּפֹו אֹו אֲשֶׁר יִפֹּל מֵת פִּתְאֹם וַיָּחִילוּ עַד בֹּושׁ וְהִנֵּה לֹא קָרָהוּ כָל אָסֹון וַיֵּהָפֵךְ לִבָּם וַיֹאמְרוּ כִּי אֱלֹקִים הוּא. (מעשי השליחים כח, 6)

לכן, אין פלא כי אנשים כאלו האמינו בסיפורי "לידת הבתולים" ובשאר האגדות על ישוע.

תשובת ה"יהודים המשיחיים"

כיצד מגיבים המיסיונרים לעובדות כה רבות המוכיחות כי סיפורים על "לידת הבתולים" של ישוע העתיקו מדתות אליליות שקדמו לנצרות?
המיסיונרים מעדיפים לא להתייחס לנושא זה כלל! ברב רובם של הספרים המיסיונריים לא רק שלא תמצאו שום תגובה לשאלות אלו, אלא אין גם שום אזכור כי בכלל קיימת בעיה! ובמקרה הנדיר בו הם מנסים להתמודד עם הבעיה, התרוצים שהם מביאים הינם ממש אויליים. נביא רק דוגמא אחת: אחד מספריו של זולה לויט הינו אוסף מכתבים בינו לבין חברו (לא יהודי) בשם דן, אשר זולה מנסה להשפיע עליו לקבל את הדת הנוצרית. באחד מהמכתבים דן שואל את זולה איך הוא יכול להסביר כי הרבה מהסיפורים ב"ברית החדשה" נראים כגניבה ספרותית מסיפורי עובדי אלילים שנכתבו מאות שנים קודם לכן. זולה משיב לו: "אני אכתוב לך לפי ההבנה שישוע סיפק לי". בודאי, מסקרן את כולם לראות לא סתם תשובה אלא תשובה לפי ההבנה שישוע בעצמו ובכבודו מספק! ולעצם התשובה של זולה: קודם כל הוא כותב שבודאי הוא מודע לבעיה. הוא גם מוסיף שהוא מכיר עוד אגדה מאי הכרתים (בערך כ–1500 שנה לפני הספירה), על "גואל" הנולד מבתולה. אחר כך זולה מוסיף שאנחנו רואים כי בני אדם אוהבים להאמין שהאלילים שלהם נולדים מבתולות, מנצחים את המוות, סובלים מאנשים אחרים, וכו'.
שמתם לב שעד כה הוא רק מחזק את הקושיה ולא נותן תשובה. אבל סוף סוף באה התשובה, ואני מצטט: "אז מה? ישוע באמת עשה את כל הדברים האלו".[111]
לקרוא ולא להאמין! מה בעצם כותב פה המיסיונר "המלומד"? נכון שסיפורים על "לידת בתולים" של ישוע הם לא מקוריים וקדמו להם סיפורים על "לידת בתולים" של אלים רבים. אבל עדיין אני מאמין לסיפורים על ישוע. אין פה שום ניסיון להתמודד עם השאלה. ברור שבן אדם המחפש דברים המבוססים על השכל הישר וההגיון, את אלו לא ימצא אצל מנהיגי ה"יהודים המשיחיים".

סיכום

החוקר המפורסם של הדתות האליליות סֵר גֵ'מְז פְרֵייזֶר מסכם את הנושא בדרך הבאה: "אחרי התבוננות בכל הראיות, ההתאמות בין נצרות לעבודות אלילים … מדי קרובים ומדי רבים, בכדי להיות מקריים".[112]
מחבר נוצרי אמיץ כותב דברים שאפילו יותר מפורשים: "אני רואה שהאמונה הנוצרית במידה רבה נובעת מעבודת אלילים… אתה כמעט יכול לדבר על הנצרות כמבצר האחרון של האלילים העתיקים".[113]
חוקר לא יהודי אחר כותב: "אף על פי שמתי השתמש בפסוק בישעיהו, שתורגם לא נכון והובן שלא כראוי, כהצדקה ומקור ל"לידת הבתולים", ברור לחלוטין שישעיהו לא היה המקור האמיתי של האמונה הזאת. אכן, לוקס מביא את "לידת הבתולים" בלי שום איזכור והתייחסות לישעיהו. המקור של "לידת הבתולים", נובע מאמונה נפוצה של עובדי אלילים בלידות הבתולים של מספר גיבורים מיתיים ואנשים מפורסמים בעולם העתיק".[114]
ראינו באופן ברור ביותר שהמקור לאמונה ב"לידת הבתולים" ועוד כמה עקרי האמונה של ה"יהודים המשיחיים" אינו נמצא בתנ"ך אלא כל כולו בדתות אליליות. נשארת השאלה – אם האמונה המוזרה הזאת לא היתה בתנ"ך בכלל והיתה זרה לעם ישראל, מדוע הנוצרים המציאו אותה?! התשובה פשוטה לחלוטין: אחרי שהרוב המוחלט של היהודים דחו את טענות תלמידי ישוע, פאולוס ה"שליח" החליט שצריך למצוא קהל אחר לדת החדשה. אזי הוא החל למכור את הדת של ישוע לעובדי אלילים. כדי להצליח הוא הגה שתי רעיונות:

א. לשחרר את המתגיירים החדשים לדת הנצרות מברית מילה, שבת ושאר מצוות דת משה.
ב. להכניס בתוך דתו כמה מיתוסים אליליים, כדי שהגויים הראשונים שחברו לנצרות יקבלו תמונה מתאימה למושגי הדת האלילית שלהם.

ורק לאחר מכן, בכדי למצוא בסיס לתערובת הנוצרית-אלילית שנוצרה, החלו הנוצרים הקדמונים לחפש בתנ"ך הצדקה וראיה לסיפוריהם. לעתים התקשו מאוד למצוא בתנ"ך אפילו רמז קלוש לרעיונות האליליים שלהם. דוגמא טובה לכך הוא הרעיון התמהוני כי בורא עולם שתל שליש ממהות משולש שלו בתוך רחם אשה שזהו עצם הרעיון "לידת הבתולים". ופה אנו רואים אחד מהשיאים הגדולים של יכולת הזיוף האנושי!!!
כדי למצוא לידת בתולים בתנ"ך המיסיונרים השתמשו כמעט בכל סוג סילוף אפשרי:

א. הוצאת פסוק מהקשרו.
ב. תרגום לא נכון.
ג. סילוף דברי פרשנים יהודים.
ד. שימוש בתרגום יווני מפוקפק במקום התנ"ך המקורי.
ה. גניבה ספרותית וכו'.

בסיום דברינו, נשוב שנית על דברי מוריס זוטרו, אשר ציטטנו בתחילת המאמר: "האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות "הברית החדשה" תלויה בענין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של "הברית החדשה"… כיצד נוכל לטעון ש"הברית החדשה" היא דבר אלוקים?… אם "לידת בתולים" היא שקר וכזב, אז "הברית החדשה" היא שקר וכזב."
האם אחר עיון בדברים הנ"ל יכול להשאר ספק, ואפילו הקל ביותר, לא רק שיסודות האמונה ב"לידת בתולים" הינם רעועים ביותר, אלא שאין כלל יסודות לאמונה מוזרה זו. ואם המסקנה בלתי נמנעת היא שאכן "לידת בתולים" הינה שקר וכזב, אז כל אחד שאינו מושפע מדעות קודמות ומעוניין אך ורק באמת, חייב להסיק את המסקנה המתבקשת כי כל "הברית החדשה" הינה שקר וכזב !!!

הערות:

[1]  Word Biblical Commentary, Volume 33 a, “Matthew 1-13”, Donald A. Hagner. Word Books. Dallas Texas.

[2]  Prof. Everett F. Harrison “A Short Life Of Christ” p.20

[3]  גם בבשורה על-פי מרקוס, בשורה על-פי יוחנן ושאר ספרי הברית  החדשה "לידת בתולים" אינה מוזכרת כלל

[4]   (עמ' 43), שפסוק זה אינו מדבר על בתולהHarrison ראה ספרו של.

[5] “Encyclopedia of Early Christianity” p. 287

[6]  Irenaeus, “Against the Heresies”, 26:2.

[7]  Edward Flannery, “The Anguish of the Jews” p. 284

[8]  Ibid., p. 40

[9] Everett F. Harrison, “A Short Life of Christ”, WM. B. Eerdmans Publishing Co.

[10]   …לא ניתן לקבל את הסיפור המופיע בלוקס (ב,46) כאמיתי: "וַיְהִי אַחֲרֵי שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיִּמְצָאֻהוּ בַּמִּקְדָּשׁ יֹשֵב בְּתוֹךְ הַמּוֹרִים שֹׁמֵעַ אֲלֵיהֶם וְשׁאֵל אֹתָם וְכֹל הַשׁוֹמְעִים אֵלָיו הִשְׁתּוֹמֲמוּ עַל שִׂכְלוֹ וְעַל תְּשוּבֹתָיו". דבר ידוע כי בכל שטח המקדש היה אסור באיסור חמור לשבת לאף אחד חוץ ממלכי בית דוד בלבד (גמרא סנהדרין קא,א)! וישוע בתור הילד, לכל הדעות לא היה מלך. וברור שאף אחד לא היה מתיר לו לשבת בתוך בית המקדש, וכל שכן שאף אחד לא היה "משתומם" מבור שאינו יודעכיצד להתנהג בבית המקדש!

[11] אין זה מקרה יחיד של סילוף, הסתפקנו פה רק בדוגמא אחת מני רבות שקשורה לעניננו (ישעיהו ז').

[12] Alfred Edersheim, “The Life and Times of Jesus the Messiah,”8th edition, II, 710ff.

[13] Prof. Everett F. Harrison, “A Short Life of Christ”, pp. 45-46

[14] A.M. Fairbairn, “Studies in the life of Christ,” 14th edition (1907), p. 42

[15] Martin A. Lawson, “The Story of Christian Origins.”

[16] Dr. Hyam Maccoby, “Biblical Polemics,” Nov.-Dec. ’93 .

[17] Arthur Lillie, “Buddhism in Christendom, or Jesus, the Essene…” (London: Kegan Paul & Co., 1887); “The Influence of Buddhism on Primitive Christianity” (London: Sonnenschein & Co., 1893); “India in Primitive Christianity” (London: Kegan Paul & Co., 1893).

[18] Professor Max Muller, “Introduction to the Science of Religion” (London, 1873), p. 243.

[19]  ראה גם – Dean Milman, “History of Christianity”, (Vol. I, p. 95, note).

[20]  T.W. Doane, “Bible Myths” (New York), p. 291.

[21] Samuel Beal, “The Romantic legends of Sakya Buddha from the Chinese Sanskrit” (London, 1875), p.56.

[22] Ernest De Bunsen, “The Angel Messiah of Buddhists, Essenes and Christians” (London, 1880), p.45; S. Beal, ibid., p. 177

[23]Moncure D. Conway, “The Sacred Anthology” (London, 1874), p. 173

[24] Ernest De Bunsen, ibid., p.38

[25] Arthur Lillie, “Buddha and Early Buddhism” (London, 1881), p. 140

[26] Prof. Max Muller, “History of Sanskrit Literature” (London, 1872), p.80.

[27] Prof. Rudolf Seydel, “Das Evangelism von Jesu in Seinen Verhaeltnissen zu Buddha-Sage and Buddha-Lehre mit fortlaufender Ruecksicht auf andere Religionskreise” (Leipzig); “Buddha und Christus” (Breslau); “Diee Buddha-Legende und das Leben Jesu nach der Evangelien,” 2nd ed., (Weimar).

[28] John E. Remsburg, “The Christ”, (New York, 1994), p. 371.

[29] Ibid.

[30] Ibid., p. 374.

[31] Reverend John P. Lundy, “Monumental Christianity,” (New York, 1876), p. 151.

[32] Ibid., pp. 151-152.

[33] John E. Remsburg, “The Christ”, (New York, 1994), p. 368.

[34]  “Biblical Polemics,” (Nov.-Dec.’93), pp. 14-15.

ראה גם –  T.W. Doane, “Bible Myths” (New York), p. 286.

[35] ברהמה במיתולוגיה ההודית הוא אחד מהשילוש האלילי שמסמל את "נשמת העולם". דרך אגב אנחנו רואים גם כי מושג "השילוש הקדוש" נמצא בדת ההודית !

[36]  “The Vishnu Purana, A System of Hindoo Mythology and Tradition”, H.H. Wilson, transl., (London), p. 492.

[37]  Ibid., book 5, chapter 3.

[38]  Charles F. Dupuis, trans., “The Origin of All Religious Worship” (New Orleans), p. 134

[39]  J. Swain, “Asiatic Researches”, (London), vol. 1, p. 259.

[40]  Charles F. Dupuis, ibid., p. 240.

[41] Thomas Maurice, “History of Hindostan” (London), vol. 2, p. 310.

[42] Ibid., p. 329.

[43] Prof. Monier Williams, “Hinduism” (London), p. 213.

[44]  Rev. Charles Biggs D.D., “The Christian Platonists”, p. 240.

[45]  Rev. John McClintock, D.D., James Strong, S.T.D., ed. “Cyclopedia of Biblical, Theological and
Ecclesiastical Literature” (Article “Mithra”).

[46]  H.G. Wells, “History of the World”.

[47]  Prof. Franz Cumont, “The Mysteries of Mithras”, pp. 190-191.

[48]  S. Golding, “Guide to the Mislead” (sixth edition,1995).

[49]  Arthur Weigall, “Paganism in our Christianity”.

[50]  “The International Encyclopedia”, “Chamber’s Encyclopedia”.

[51]  Tertullian, “Praesor”, ch. 40.

[52] Vergilius Ferm, “Encyclopedia of Religion” (Philosophical Library, 1945), pp. 511-512.

[53]  James Frazer, “The Golden Bough” (abridged version), ch. 34.

[54]  Prof. John Lewis, “The Religions of the World Made Simple” (Garden City Books, New York), p. 98.

[55]  “Encyclopaedia Britannica” (2002), “Dionysus”.

[56] S. Golding, “Guide to the Mislead” (sixth edition,1995) p. 30.

[57] John E. Remsburg, “The Christ” (New York, 1994), p. 394.

[58] Prof. John Lewis, “The Religions of the World Made Simple” (Garden City Books, New York), p. 98.

[59] John P. Meier, “A Marginal Jew: Rethinking the Historical Jesus”, volume 1, quoted in Dr. H.

Maccoby, “Who was Jesus?”.

[60] Professor Joseph Klausner, “From Jesus to Paul” (Macmillian Publishers)

[61] Plutarch, “Convivial Disputations”, VIII, 1,2.

[62] Professor E.F. Harrison, “A Short Life of Christ,” p. 33.

[63] “Encyclopedia Britannica,” “Zeus”, 2002.

[64] “Encyclopedia Britannica,” “Leda”, 2002.

[65] “Encyclopedia Britannica,” “Leto”, 2002.

[66] “Encyclopedia Britannica,” “Europa”, 2002.

[67] John E. Remsburg, “The Christ”, p. 393

[68] Ibid. p. 394.

[69] Ibid. p. 393.

[70]  Justyn Martyr, “First Apology”, ch. XXI

[71] “Encyclopedia Britannica,” “History of Genealogical Study”, 2002.

[72] Ibid., “Sacred Kingship”, 2002.

[73] Ibid.

[74]  Plutarch, “Life of Alexander the Great.”

[75] “Encyclopedia Britannica,” “Alexander the Great”, 2002.

[76] Ibid., “Mystery Religion”, 2002.

[77] R. Kilian, “Die Geburt des Immanuel aus der Jungfrau. Jes. 7,14” in K.S. Frank, et.al., “Zum Thema Jungfraubert” (Stuttgart, 1970), 9-35.

[78] “Encyclopedia Britannica”, “Hatshepsut”, 2002.

[79] Ibid., “The Imperial Cult”, 2002.

[80] Ibid., “History of Genealogical Study”, 2002.

[81] Ibid., “Apotheosis”, 2002.

[82] John E. Remsburg, “The Christ,” p. 406. “Encyclopedia Britannica”, “Romulus and Remus”, 2002.

[83] “Chambers’ Encyclopedia”, “Romulus”.

[84] Plutarch, “Parallel Lives”.

[85] “Chambers’ Encyclopedia”, “Romulus”.

[86] “Encyclopedia Britannica”, “Romulus and Remus”, 2002.

[87] John E. Remsburg, ibid.

[88] “Encyclopedia Britannica”, “Apotheosis”, 2002.

[89] Ibid., “Clementia”, 2002.

[90] Ibid., “History of Genealogical Study”, 2002.

[91] פרידלנדר, "חיי הרומאים".

[92] S. Golding. “The Light of Reason”, vol. 1, p. 12.

[93] “Encyclopedia Britannica”, “Caesar Augustus”, 2002.

[94] Dr. Hugh J. Schonfield, “The Passover Plot”, p. 191.

[95] “Encyclopedia Britannica”, “Caligula”, 2002.

[96] פרידלנדר, "חיי הרומאים".

[97]  “Encyclopedia Britannica”, “Domitian”, 2002.

[98] Suetonius, “Domitian”, XIII.

[99] Dr. Hugh J. Schonfield, “The Passover Plot”, p. 192.

[100] Elizabeth M. Evans, “The Christ Myth”, p. 92.

[101] Dr. Hugh J. Schonfield, “The Passover Plot”, p. 192.

[102] “Encyclopedia Britannica”, “History of Genealogical Study,” 2002.

[103] Ibid., “Japanese Literature”, 2002.

[104] Encyclopedia Britannica, “Plato”, 2002.

[105] Dr. John W. Draper, “Intellectual Development”, vol. I, p. 151.

[106] Ibid.

[107] Diogenes Laertius, “Lives and Opinions of the Eminent Philosophers”, quoted in F.C. Conybeare, “The Origins of Christianity” (Evanston, ILL.: University Books, 1958), p.1955.

עיין גם י. צורידשי "המוקש הנוצרי" עמ' 30.

[108] Rev. J. M’Clintock and J. Strong, “Cyclopedia of Biblical, Theological and Ecclesiastical Literature” (Harper & Brothers Publishers, 1883), (Article “Platoo”).

[109] Philostratus, “Life of Apollonius of Tyana.”

[110] Dr. Hugh J. Schonfield, “After the Cross” (A.S. Barnes & Co, Inc., 1981) p. 115.

[111] Zola Levitt, “How did a fat, balding middle-aged Jew like you become a Jesus freak?” (Tyndale House Publishers, I c., pp. 21-233.

[111] James Frazer, “The nc., pp. 21-23.

[112] James Frazer, “The Golden Bough”.

[113] Arthur Weigall, “The Paganism in our Christianity”.

[114] Randel Helms, “Gospel Fictions”, (Prometheus Books, N.Y.), p. 50

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of