האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

תפילין בפשט ובתושבע"פ

Picture of צוות האתר

צוות האתר

מצוות תפילין, מהווה דוגמא לסוג יחודי של פער בין פשט לדרש, טכנית אפשר לפרש את פשט הדברים שבתורה בנוגע לאות על היד ועל הראש, כמליצה, וכך מפרשים השומרונים.

אמנם פשט זה אינו סותר את הדרש, אינו טוען שבהכרח מדובר רק במליצה, אלא שייתכן שמדובר במליצה. ולכן במקרה שישנה מסורת הלכתית שיש לקיים דברים כפשטן, אין לבעל פשט זה טענת ודאי אלא טענת ספק. כל זאת במישור ההיסטורי, שכן להלכה תמיד הסמכות נתונה ביד ההיררכיה ההלכתית.

נראה שבדוגמא כזו צדקו אלו שחיברו את הפשט עם הדרש, כשדייקו בלשון התורה להוכיח שהפירוש של הדרש, גם אם אינו מוכרח בקריאה ראשונה, הוא הפירוש היותר נכון בכוונת הדברים.

בתורה נאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים… והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יב ט-טז). וכן: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך, וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו ח).

הסמיכות לחוק המזוזות מוכיחה שאין מדובר במליצה, א"א לייחס משמעות סמלית למשפט כדוגמת: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", מדובר בחוק מעשי מפורט של כתיבה על השער, שאינו סובל שום משמעות מליצית (ואף השומרונים כותבים על המזוזה ממש, אלא שזה מצריך סוג של מזוזה הראויה לכתיבה, ולפי ההלכה של חכמינו, הצמדת הכתב למזוזה נחשבת ככתיבה עליה, ואף משתמרת יותר. מקבילה לתפילין שהנושא שלהם הוא "והיו הדברים", מונחים במקום הזכרון ולא חקוקים עליו).

ה'אות' הבא בשמות הוא דבר ממשי בעל ערך סמלי וסגולי, ובא בהקבלה ל'אות' שעשו ע"י הדם בפתח הבית. "אות" בכל מקום בתורה, הוא חפץ ספציפי שמהווה אות (הקשת מהווה אות, בראשית ט יג. המילה, בראשית יז יא. ריקועי הפחים של עדת קרח, במדבר יז ג. מטה אהרן, במדבר יז כה. בדברים כח מו נחשבות הקללות הבאות כאות, אך גם הם מציאות פיזית. וכך המזבח המהווה אות בישעיה יט כ. גם מעשה מצוה מהווה אות, כמו השבת, להלן לד כ. אך בשום מקום בתורה לא נאמר שיהיו דברים או דבר "לאות" מבלי שום השלכה פיזית אלא רק כמליצה[1]). ואף מצוות האות שבאה בפרשתינו, יכולה להתפרש כהתויית אות כפשוטה, אות מן האותיות. כעין התו על מצחו של קין (בראשית ד טו. ועל מצח האנשים ביחזקאל ט). אין דרך התורה בקעקוע, ואכן בהמשך התורה נתפרש, שמדובר כאן בחפץ שנקשר על ידי רצועה, וסביר שעל החפץ טבועה אות. ונהגו מאז ומעולם להתוות את האות ש, שהיא ראשונה משמו הקדום של ה: שדי, ובקשירת הרצועות (בצורת ד' וי') השלימו את ה'אות' שהיא שמו של ה'.[2]

על התפילין כאות מוחשי מעידים מקורות רבים ומקבילים מימי הבית השני, תרגום השבעים, איגרת אריסטיאס, אונגליון מתי כג ה, תפילין ממדבר יהודה (ואף מקומראן, שהיתה כת פורשת). ועוד. הגיוון של המקורות מוכיח שהמצוה פשטה בכל חוגי היהדות עוד מימי קדם. גם הצדוקים והכתות הפורשות לא הכחישו את מצוות התפלין (ובמשנה נזכרו סוגי תפילין של המינים והפורשים, כגון עגולות, מצופות זהב), ולו היה זה חדוש של ימי הבית השני, ברור הדבר שהיו מכחישים אותה בשמחה.

הלשון בספר שמות: על ידך – המיעוט של יד אחת, במקום 'ידיך' הכללי שננקט בכל מקום (נקי כפיים, כוננו ידיך, מעשה ידיך, תרף ידיך, תחזקנה ידיך, שלח ידיך), מלמד שמדובר בענין מוחשי, שניתן על יד אחת בלבד מסיבות פרקטיות. במליצה נאמר: "על כפים חקתיך" (ישעי' מט טז). "קשרם על אצבעותיך" (משלי ז ג). שהרי למליצה אין מגבלות פרקטיות. הכתיב העתיק שבהמשך: "ידכה", מטשטש את המשמעות שניתן היה לייחס למונח 'יד', שכן סתם 'יד' היא ימין, אך בכתיב זה אין הדגשה לתחילת המלה.[3] אף ההגיון הפרקטי מחייב שהאות יונח על היד הכהה, שאין עושים בה את המלאכה.

הטוטפת בלשון המשנה הוא תכשיט הניתן למעלה מן העיניים (שבת ו א), ויש גוזרים אותו גם מלשון מצרית.[4] ייתכן שתכשיט זה במקורו היה כמין מטבע התלויה בחוט, ולכן אפשר לגזרו גם מעברית כ'נוטף' (כמו בלשון חכמים: 'ציצית הנוטפת על הקרן' מנחות מב.), וכאלו תכשיטים אנו רואים אצל הבדואים ושבטים אפריקניים, כצורת מטבעות התלויות בחוט, יש מהן שאף נוטפות על המצח ומסתירות אותו. והם ה'סהרונים והנטיפות' (שופטים ח כו. שלל המדיינים והישמעאלים, המודגש שם כאותנטי להם. וכן בישעיה ג יט: 'הנטיפות והשירות והרעלות'). התורה תיקנה טוטפות שיהיה כעין קמיע המכיל אות או כתב, אך השאירה עליו את השם החביב והעממי.[5] ביחזקאל כד יז מתרגם יונתן 'פארך חבוש': טוטפתך, וכן מתרגם 'אצעדה אשר על זרועו' (ש"ב א י) טיטפתא דעל דרעיה.

הטוטפות במקור אינן קמיע, אלא קישוט. ולכן נשללת האפשרות של מליצה. שכן המליצה יסודה בקשירת קמיע או אות זכרון, ולכך אפשר להמשיל את זכירת הדברים שבעל פה. אבל אין להמשיל זכירת דברים ואות זכרון, לקישוט.[6] אם לא שמדובר להפיכתו בפועל לכעין קמיע.

המיקום "בין העיניים",[7] מתייחס למקום המתאים לנתינת תכשיט, על המצח מול הריוח שבין העיניים (כשהכוונה היא להדגיש שהזכרון יהיה 'לנגד עינינו', ואולי גם הקרחה בין העיניים, דברים יד א, היתה סוג של זכרון הצער והאבל). וכן בדניאל ח ה מתואר חד קרן "קרן חזות בין עיניו", כשהכוונה כנראה בקדמת הראש.

בנוגע לעבודת הדוקטורט של יהודה כהן, הטוען כי התפילין הומצאו בתקופה ההלניסטית, אני מצרף כאן את ביקורתו של ד"ר יונתן אדלר, מתוך ציון שנה ג' חוברת עו', Review_of_Yehudah_B._Cohn_Tangled_up_in

אדלר כותב שם בין השאר:

"לא השתכנעתי מההיפותזה העיקרית של הספר, שהריטואל של התפילין היה 'מסורת שהומצאה' בתקופה ההלניסטית, בהשפעת קמעות יווניים, כדי למלא תפקיד אפוטרופאי. באשר לשאלה הכרונולוגית נראה שאין בידינו מספיק נתונים כדי למקם את ראשיתו של הריטואל בתקופה ההלניסטית… הראיות שמביא המחבר כדי לתמוך בהיפותזה שלו הן נסיבתיות למדי… המחבר חיפש ראיות לאופיין המאגי של התפילין בכל מקום אפשרי ולעתים קרובות המאמץ נראה מאולץ… כהן מודה שהמקורות התנאים אינם מתייחסים באופן גלוי לתקיד המגי של התפילין… לטענתו יש לראות בשתיקה זו השתקה מכוונת".

למעשה מראה אדלר כי המקורות של כהן לרעיונותיו הם אך ורק מקומראן, שהיתה כת פורשת ואין ללמוד מהשקפתה על התפיסה המסורתית הכללית של התפילין, אך הוא מתעקש שאין מאפיינים כיתתיים מיוחדים בתפילין מקומראן, עוד הוא מפרט על הראיות שאינן באמת בסיס מוצק להיפותזה.

הערות:

[1] מה שמכריח את דילמן 'לפרש': "הנוהג הקדוש ישמש לבני ישראל לאות על היד ועל הראש"..

גם הפסוק: "קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך" (משלי ו כא), לא נולד אלא מחמת המנהג לקשור דברים על הלב, ולענוד על הצואר קמיעות ודברים שנחשבו כחשובים מאד. שיר השירים אומר (ח ו): 'שימני כחותם על לבך', אבל לא 'לחותם על לבך', וההבדל ברור. וכמובן שגם אין להשוות שירות ומשלים, לפרשה ברורה של חוקים פשוטים, הנאמרת בחברה בה היו משתמשים בחותמות וקמיעות על הזרוע והראש, וראה ירמיהו כב כד "כי אם יהיה כניהו… חותם על יד ימיני כי משם אתקנך".

[2] השימוש בשם שדי הוא בעיקר בתורה, (לאבות התגלה ה': "אני אל שדי" בראשית יז א, כח ג, לה יא, מג יד, מח ג, מט כה, שמות ו ג, במדבר כד ד, כד טז, רק בתורה אנו מוצאים שמות בשלוב "שדי" כדוגמת: "צורישדי" במדבר ב יב, שדיאור, שם). מה שמוכיח את קדמות התפילין וקביעת אופיים בתקופת התורה. (הרצועות המשתלשלות מתפילין של ראש, באו כנראה כדי שלא יסיח דעתו מהם).

בתפילין שלנו נמצא מצדם האחד ש' סטנדרטי, ומצדם האחר ש' בעל ארבעה ראשים, דורשי רשומות ביארו בו מה שביארו, ולפי הפשט נראה שבימי עזרא כשנקבע הכתב האשורי ככתב בלעדי, לא רצה עזרא לבטל לגמרי את הצורה המסורתית של התפילין שהיו חפץ קדושה עתיק יומין. ולכן השאיר בה גם ש' עתיקה שהיתה נהוגה, בצד הש' התקנית האשורית (בכתובות העבריות המועטות מימי הבית הראשון, אין אסמכתא לשין בעלת ארבעה ראשים, אך הצורה הקדומה של ש' ביטאה שיניים ונעשתה בערך כך: W לכן יש הרשות להניח שהיו גם תיאורי שיניים ארוכים יותר אגב הכתיבה והיתה נהוגה בכתיבת היד גם ש' של ארבעה ראשים. ואפשר ללמוד על כך מהאות מ' שביסודה נראתה בערך כך: M ותיארה את גלי המים, שמצאנו אותה גם במ' של ארבעה קוים, כגון בלוח גזר. ואולי בכוונה ציירו ש' של ארבעה ראשים כנגד ארבעה פרשיות, וגם כשנתקבע הכתב בצורה אחידה, שיירו את הש' המסורתית הזו).

[3] זו צורה אחת של הכלל 'אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט', כאשר מיטשטשת ומתעמעמת ההדגשה, אין סיבה לרבות ולהרחיב את הדין בפרטים נוספים. כך למשל על הפסוק 'וערלתם ערלתו' אמרו שמדובר בריבוי אחר ריבוי, ואין להשתמש בו כריבוי וכמחייב היצמדות לצליל.

[4] משה וידנפלד, במאמרו 'פירושה של קריאת שמע המקראית', גוזר את המלה מ ddf.t המצרית, שנראית בציורים מצריים על המצח, כנגד בין העיניים. ויש קשר אולי גם לציץ של הכהן.

[5] ולכן ההלכה לא קיבלה את השם 'טוטפת' ככינוי לחפץ הדתי, שכן זה הוא שם כללי הכולל בעיקר תכשיטים של גברים ונשים. אך אין להתעלם מן הצליל הדומה של 'תפילין' ו'טוטפת', הסיומת 'ין' היא משנאית ובאה לציין רבים, כך שהכינוי תפלין בנוי בעצם על ת'פ'ל', ואפשר שההמרה מט' לת' נעשתה רק ע"י הסופרים, שראו קשר אסוציאטיבי לתפילה (הנחתם בזמן התפילה). המסורת הצביעה על קשר אטימולוגי בין כינוי התפילין ובין המספר 2, מה שנתפרש אצלה כ2 + 2 דהיינו ארבע פרשיות שבתפלין (רבי עקיבא אמר: "טט בכתפי 2 פת באפריקי 2", כתפי דומה בצלילו ל'קופטי' – מצרי). ואכן הספרה 2 מצויינת בהרבה שפות ע"י האות T ובחלק מהשפות מצורף לו גם היגוי הקרוב לV/F. ואולי יש קשר ל'זוג', מכיון שהאותות הן 2, על היד, והטוטפת, נתכנו כ"זוג", כשם שהבקר החורש נקרא "צמד" או המספריים המורכבות מ2 חלקים נקראות "זוג".

[6] למרות שאולי ניתן להמשיל לקישוט את דמות האוהב או האוהבת, ואולי אפילו יופי, או התנהגות יפה. אבל לא חוקים, או זכרון היסטורי. אי אפשר לומר "יציאת מצרים תהיה לך לקישוט", או "חוק הבכור יהיה לך כטבעת על ידך".

[7] וכך הוראת הביטויים המקבילים באוגרית ובסורית (קאסוטו).

5 3 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
49 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
תימה
תימה
3 months ago

תודה רבה על הדברים,
קשה להבין איך מצוות התפילין לא מוזכרת בפירוש בנביאים או בכתובים

פלוני
פלוני
2 years ago

שאלה בהבנת הפסוק
כתוב: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.  וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ ובשעריך"

מצד אחד, לכאורה מפשט הפסוקים נראה שמדובר על כל התורה שהקב"ה צווה כי כתוב שנלמד אותה את בנינו ובלכתך בדרך וכו' שזה מה שתמיד אומרים על כל לימוד תורה בדרכים ולא רק על פסוק מסויים…
ואז כתוב שאת התורה הזו נקשור על ידינו ושיהיו לתכשיט בין עינינו וכו'
אז מה הביאור הנכון לפסוקים? שהרי מצד אחד לא מדובר על כל התורה לשים בין עינינו ומצד שני כן מדובר על כל התורה שנלמד בלכתך בדרך וכו'.. אז איך מסדרים את זה?

פלוני
פלוני
2 years ago

חזק וברוך!
תודה רבה על המענה (מחילה על האיחור בתגובתי)

Ban
Ban
2 years ago

שלום

קראתי עכשיו המאמר והתגובות, ורציתי להעיר עליה

לדעתי על דרך הפשט אין לפרש הפסוק אלא כמטפורה וכדעת הרשב"ם, שהרי על דרך הפשט "והיו הדברים האלה" קאי על דברי תורה בכללות ולא על פרשה זו ספציפית, כמו ושננתם לבניך ודברת בם שבוודאי קאי על דברי תורה בכללות, וגם בשבתך בביתך וכו' יש דיעה חזקה בחז"ל דקאי על דברי תורה בכללות וקריאת שמע היא מדרבנן, ודבר זה מצאתי במאמר זה

אמנם אני נבוך אם דבר זה יביא למסקנא שהתפלין נתחדש במשך הדורות כדי ליצמד לפירוש המלילי (כמו קריאת שמע), או שאפשר לומר שיש מצווה שעל דרך הפשט אינו נכתב כלל בתורה, ועם כל זה ניתנה לישראל בהר סיני או נאמר למשה שגם זה טמון בכוונת הכתוב הגם שאינו כפשוטו? המאמר הנ"ל בוחר בדרך הראשון, וכן מסתבר דדומיא דקריאת שמע שהיא רק מדרבנן, ואף אחד אינו חושד דיעה זו בחז"ל ב"קראות" וכדו', אלא שלמעשה לא מצינו דיעה כזו בחז"ל אצל תפלין ומזוזות (ואולי לא ראינו אינו ראי'? ואכן הי' דיעה כזו כמו בקריאת שמע אלא שלא נשתמר? קשה לידע)

בענין הקושיא ש"אות" היא דבר ממשי, לדעתי זה לא קשה, שהרי בהמשל היא דבר ממשי, כאדם שנותן אות על ידו לזכור איזו דבר, והתורה יהי' לך כמו זה, ורד"צ הופמן ושד"ל כתבו ע"ז דהוה ליה לכתוב "כאות על ידך", ואין בזה הכרח, שהרי והיו הדברים האלה על לבבך אין בו אף פעם אחת כ"ף הדמיון, ועכ"ז מתפרש כמטפורה

אשמח לתגובה על דברי, וכן על דברי המאמר שציינתי

Ban
Ban
2 years ago

הלינק טמון במילה "זה", וזהו http://www.yahadut.org.il/maamarim/kriat-shma.pdf

אין כוונתי ל"ספר" תורה שהרי אין כוונתי לדבר ממשי, אלא שדברי תורה שמסר משה רבינו לישראל יהיו על פיך ותדבר בהם תמיד כאילו קשורים לאות על ידך

שאלתי הי', אם נניח כדעת הרשב"ם שב"פשט" הכוונה למשל, האם נוכל לומר שעכ"ז ניתנה תפילין כצורתה מסיני הגם שב"פשט" לא נזכר בתורה, או שכמו בקריאת שמע אחר שאומרים "ההוא בדברי תורה כתיב" המסקנא מזה היא שקריאת שמע היא מדרבנן?

Ban
Ban
2 years ago

דיברת על ‘דברי תורה בכללות’, אבל עדיין, כשנאמרה פרשת והיה כי יביאך, לא היתה שום תורה, נאמר חוק אחד, לא הוזכר שום רעיון של תורה, ולכן אי אפשר להכניס במלים האלו כוונה כללית לדבר שלא קיים ואף לא ידוע שיהיה קיים.

ולכן סביר מאד שהפשט הפשוט הוא לעשות מהמצווה הזו טוטפות, דבר שהיה ידוע ומוכר לדור אליו נאמרו הדברים.

אכן שם הכוונה לענין יציאת מצרים והקרבת קרבן פסח ופדיון פטר רחם המוזכר בהני פרשיות

וגם אם באמור בחומש דברים אין הכרח שהכוונה לפרשה מסויימת, הרי כיון שכבר יש מצווה כזו, הבינו חכמים שבאותו הדור (או שמשה ביאר להם כוונתו) שלכל הפחות הפרשה הזו עצמה ראויה להצטרף לטוטפות, שהרי כך היה דין הפרשה הראשונה שנאמר בה והיו וכו’ והיא בטוטפות.

כאמור עדיין אינו מוכרח שיש מצוה זו

וגם לגבי קריאת שמע, היא בעצם המינימום של מצוות תלמוד תורה, המצווה כוללת בעיקרון את כל התורה, כמה שיותר יש מצווה, אבל חייב פעם אחת ביום, ויוצא בזה ידי חובת מצוות תלמוד תורה, כאמור: “פטר נפשיה בק”ש שחרית וערבית”, זה המינימום, לפחות את החלק הזה בתורה תגיד פעם ביום, וכך לגבי התפילין, אולי היה ראוי לשים את כל דברי ה’ לזכרון, אבל מכיון שזה לא אפשרי, שמים לפחות את המקום בו הזהיר שהם צריכים ללוות אותנו תדיר.

זה המינימום מצד שזה מה שכל אדם קורא, מיהו אם לא קרא פרשיות זו אלא אחרת, ודאי יצא חיובו מן התורה לדיעה זו

ההשוואה שלו לשמירת דף ההנחיות, לא נכונה, שהרי הפרשות האלו אינן רק הנחיות כתיבה והצמדה, אלא גם בעלי תוכן עצמי.

נניח, אבל חלק מהם (והיו הדברים וכו') הם ודאי דף ההנחיות

כמו”כ הוא מסתבך עם המזוזה, שקשה לפרש אותה כמטאפורה, ולכן הוא אומר שאולי הכוונה שכל אחד יכתוב פסוקים, כל שהם, לפי בחירתו. זו לא אפשרות יותר משכנעת.

לא ראיתי כזה, כוונתך לדף 14? הוא כתב שאף על הצד שאין הכוונה למטפורה עכ"ז אין הכוונה לפסוקים מסוימים, וכתב זאת על תפילין כמו כן

הטענה שלו שהמטאפורות בנביאים מוכיחות שגם בתורה זו הכוונה, לא נכונה, בדיוק להיפך, לכל מטאפורה יש בסיס מציאותי, ממנו היא מתחילה. והדין שבתורה הוא הבסיס, אין טעם למטאפורה של קשירה על הלב, אם אין מציאות כזו. וכובן שגם אין להשוות לשון החוק למליצות הנביאים.

בדפים 17-18 מביא כמה דוגמאות ממטפורה בתורה גופא, וכמה מהם הם בלשון ציווי

ולסיום, כל הסיבה שאין לומר על מצוות תפלין שהיא מדרבנן דומיא דקריאת שמע, היא שלא מצינו דיעה כזו בחז"ל, אמנם הני שמפרשים "ההיא בדברי תורה כתיב" בהכרח יפרשו כן גם על וקשרתם לאות, ומכאן עד לומר שהיא מטפורה אינו דרך רחוקה

Ban
Ban
2 years ago

לפי הנראה לי תירצתי הכל, מזוזה גם כן אפשר לפרש כמטפורה, והציווי הראשוני בפרשת בא מדבר בענינים שמשה ציווה להם באותו זמן דהיינו אכילת מצה ז' ימים זכר ליציאת מצרים (בפרשת קדש) ופדיון פטר חמור (בפרשת והי' כי יביאך) ועדיין אין שום הכרח שמדובר בדבר ממשי

לא מצינו שהמפרשים "ההיא בדברי תורה כתיב" יאמרו כן על וקשרתם לאות, מיהו כן מוכרח, שהרי הכל מוסב על "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" ואין אפשרות לחלק ביניהם

Last edited 2 years ago by Ban
Ban
Ban
2 years ago

-טכנית ניתן לומר על כל דבר שהוא מטאפורה, גם שמירת שבת וגם מצוות סוכה. אבל ברור שלפרש את המצוות האלו או את מצוות מזוזה כמטאפורה – זו האפשרות הפחות מסתברת

ושנוגדת את כללי הלשון הבסיסיים.

כן מסתבר לומר מצד ההמשך, שהרי "והיו הדברים האלו על לבבך" הוא ודאי מטפורה, וזה מוכיח על ההמשך. וכן דעת הרשב"ם

-הציווי של תפילין ביצי”מ מוכיח שאן הכוונה ל’כל התורה’, אלא נאמר על כמה דברים ספציפיים. ולכן הציווי השני בדברים מן הסתם ממשיך את אותה נימה.

יש לחלק, מיהו באמת אפשר שהציוויים בדברים קאי על דברים ספציפים שבאותו פרשה (וכמטפורה), אלא שכוונתי הי' להוכיח שלדיעה זו בחז"ל שקאי על דברי תורה בעצם, בהכרח לפרש כוונת הכתוב כמטפורה

-אני מבין שאתה רוצה לחלוק על מ”ד ק”ש דרבנן, שהוא עצמו אינו סובר שכן מוכרח, והלכה פסוקה היא שתפילין דאוריתא היא ודבר שהצדוקים מודים בו ואית ביה בל תוסיף וכו’, וההיקש שלך שגוי, מרוב שנשקעת בתיאוריית המטאפורה שהיא עצמה סירוס הכתוב.

איני חולק על דבריו, אלא אני לומד סתום מן המפורש שבהכרח יפרש כן, ואינני חולק שאין זה ההלכה פסוקה, וגם בקר"ש פשטות ההלכה היא שהוא מדאורייתא, אבל הנידון היא אם הוא מיסודות הדת להאמין שמצוות תפילין ניתנה לישראל בסיני וכתוב בתורה, וזה הוכחתי מדיעה זו שלדעתם בהכרח אין לפרש כמטפורה

הפשט הפשוט הוא שיש הבדל בין אמירות כלליות ובין מעשים ספציפיים, וחכמים מנו כמצווה רק מעשים ספציפיים מוגדרים, כמו והיו הדברים האלו וכו’ ובשעריך, וגם מ”ד ק”ש דרבנן מודה שזה ענין הכתוב, אלא שלא ס”ל להגדירו כמצוה מן התורה, והדבר פשוט לכל יודעי דת ודין, דהלא לא מצינו אומר ק”ש דרבנן אלא שמואל, וכי יחלוק על ב”ש וב”ה שלמדו מבשכבך ובקומך ונחלקו אם צריך להטות, וברור שלכו”ע זה ענין הכתוב וכל הנדון אם מוגדר כמצוה מן התורה, וכמו המחלוקת על חצי שיעור, דברור שמשה רבינו לא חשב שטוב לאכול חזיר בחצאי כזית ורווח של כדי אכילת פרס.

קושייתכם מדברי ב"ש וב"ה היא קושית התוספות (סוטה לב: ד"ה ורבי) ונשאר בקושיא (אלא שמעלה אפשרות שאולי הם אסמכתא עי"ש), ודבריכם אינם מובנים לי כלל, אם זו כוונת הפסוק למה לא נגדירו כמצווה מן התורה? ואיזה דמיון הוא לפחות מכזית שהנידון היא אם זה "גם" נכלל בכוונת הכתוב לאסור אכילה?
(אגב, לכמה גירסאות דיעה זו שקר"ש מדאורייתא היא שיטת סתמא דגמרא, עי' במאמר שצירפתי בעבר בנספח)

אלי
אלי
2 years ago
יהב נהוראי בגים
יהב נהוראי בגים
2 years ago

אשמח שצוות האתר יפריך הטענה בה סילפו את דברי הרשב"ם (במאמר הנ"ל של המיסיונרים)

הקראי
הקראי
5 years ago

לא נורא שנמחק , לצערי לא שמרתי את התגובה .

1.האם יש לקבוצה הקראית היררכיית פסיקה? גוף שמוסמך לפסוק הלכות ויש חובה לציית לו?
כן … זה נקרא בית דין קראי … הבית דין הזה הוא שאחראי על כל הנושא של בית האדם לחברו . אם מישהו גנב הם אלו שדנים ודורשים היטב מה ומה קרה והם אלו שגם מחייבים את הנאשם בעונש .
התורה היא לא ספר הלכה על כל פרט ופרט בחיים ! ספר התורה זה בעצם בסיס החיים של עם ישראל !
מה הכוונה ? אם נאמר "לא יהיה לך פסל וכל תמונה " , אין התורה רוצה שנשאל כל דבר ודבר האם הוא פסל או תמונה … אלא שפשוט לא נעשה לנו אלילי פסל ואלילי תמונה שנאמר " לא תשתחווה להם ולא תעבדם" .
ההלכה הרבנית היא הראשונה לשנות את זה .. ברגע שכתבה לה ספר הלכה אף על פי האיסור המוסכם לא לכתוב את התורה שבעל פה …
לכן , כל שאלה שנשאלת לא חייבת להיות מעונה 100 אחוז מהתורה אלא היא צריכה להענות על בסיס התורה כך שהתשובה לא תסתור או תוסיף או תגרע ממנה ..
זה מה שהיהדות הרבנית עושה וגם הקראית … רק שהרבנית מקדשת את החלטותיה והקראים לא .
וזה גם תקף לגבי שופט : אתה לא תראה שופט בישראל מפרש את החוק לפי מה שמתאים לו … לא תראה אותו באמצע משפט דורש את החוק ב70 פנים … לא תראה אותו דורש כל אות ואות …
הפרשנות של השופט היא על המקרה בלבד והוא מתאים את המקרה לחוק ולא את החוק למקרה .
איך אומרים המציאות משתנה אבל החוקים אינם משתנים …

2.אמרת: "מה שכתבת שזה מה שעשו בני ישראל כל זמן שבית המקדש היה קיים ולפני כן, משקף בורות מפליגה בתנ"ך, כל ספרי הנביאים מתאים תיאורים של הרחבות ופרשנויות של חוקי התורה."
מה?!?! כל ספרי הנביאים מתאים תיאורים לההרחבות ופרשניות לתורה ?! אולי אני באמת בור בתנ"ך … לפי מה שאני יודע בתנך נאמר אחרת … שאין אפשרות לשנות או לפרש את החוק … והוכחה היא שהעם שחטא הוא שסבל אף על פי שלא ידע בכלל שחטא … כגון חטא ירבעם בן נבט וכו'
הוכחה נוספת היא השבועה ! בתנך אין אפשרות להפר שבועה ! אף על פי שלפי "התורה שבעל פה" כן ניתן לעשות התרת נדרים …
אני מאמין שאתה בטח מתכוון לכל מיני פרשות בתנ"ך שהמון רבנים כאלה ואחרים בדורינו מפרשים מלהתעלם מהפשט הכתוב וחוקי העברית …

3.הרבנים לא מתקנים טעויות … אתה יודע למה ? כי לכל טעות הם נותנים "אסמכתאות" … תיתן להם הוכחה לכך שמדובר בטעות והם בתגובה "זה לא טעות ככה המסורת והתורה שבעל פה אומרים לנו" …
סיבה נוספת היא שהרבנים מסתמכים על מסורת .. כלומר קודם כל המסורת שהיא 100 אחוז נכונה ואז נמצא לה ראיות ואסמכתאות , ואם יש איזו קושייה היא חייבת להיתרץ ! משום שיתכן שתעשה טעות כזו ?!
ראה שוב עיניין כיסוי ראש … שרב אומר ככה והשני ההפך ממנו , הכרעה אנושית ?! אז רגע מי תתבשל בגהינום בסוף ? האישה שלובשת פאה כפי שטוענים הרבנים שנגד ? או שבעצם אף אחת כי מותר ללבוש פאה ? אין לזה תשובה ! גם בתלמוד יש מחלוקות מסוג זה ואין להם תשובה … משום שהכרעה אנושית היא כן ערך חשוב אבל היא לא תמיד מוצלחת או נכונה…

אצל הקראים אין בכלל את העניין הזה של כיסוי ראש…
אבל אם היה קראי שחושב שצריך לכסות את הראש אז למה שהוא לא יבין מה זה ? האם המילה 'כיסוי' לא מספיקה כדי להבין שהכוונה היא לכסות את הראש ?
משום מה ההכרעות האנושיות האלה הם על מצוות דרבנן … כמה זמן צריך לחכות בין בשר לחלב ? כמה זמן יש מרגע האכילה עד סיום זמן ברכת המזון ? וכו' , בגלל שאצל הקראים אין מצוות כאלה לא שייך לחפש הכרעות כאלה.

4.תרגום זה 100 אחוז … אין הכוונה לתרגום מילולי מילה במילה . אלא בתרגום המסר וההלכה על ידי מילים נרדפות . בדומה למילון עברי עברי.
ראה איסור לא תגנוב , התירגום שלו הוא 'אל תקח דברים שלא שלך בלי רשות ' . התרגום הוא גם ההלכה ! כלומר לא משנה מה תגנוב , אפילו כרבע כזית אתה עובר על איסור לא תגנוב !
כמובן שאם גנבת פחות מכזית אז גם העונש שלך יהיה קל בהתאם לפי בית הדין שהוא העוסק בדברים כאלה .
לעומת זאת פרשנות היא יותר מורכבת , לרוב פרשנות זו להציב שאלה/בעיה על פסוק כלשהו ואז לענות עליו לפי הבנתך וראיותיך . יתכן מאוד שאם נתת ראיות טובות ואכותיות אז פרשנותך היא נכונה.

דווקא התלמוד מוכיח את דרכי המשפט ! כשהתלמוד דן כל מקרה ומקרה הוא דן אותו לגופו של עניין ! וכך צריך להיות וכך גם בית הדין הקראי עושה ! לא על זה הקראים מתכחשים לאמונות התלמוד … אלא הקראים מתכחשים על כך שהם מסוגלים להפוך משפט כפי רצונם רק על ידי פילפול ! ויש מדרשים כאלה ואחרים המראים זאת … (כמובן שהם מעטים .. אני לא רוצה להעליל עלילות סתם על רבנים). אצל קראים אין דבר כזה …

5.חשבתי שהסברתי היטב את ההבדל בין הוכחה לראיה , ואף נתתי דוגמאות …
הוכחה זה מקור כתוב : לדוגמה : מי קבע שיום שבת הוא היום השביעי ? אולי הוא השישי או החמישי ?! הוכחה לכך שיום השבת הוא יום השביעי היא הפסוק "ויום השביעי שבת לה' אלוהיך " !
ראיה זה דבר שברמז , כלומר שאין לנו פסוק מפורש שיכול לפסוק מה נכון ומה לא … וזה בדיוק מה שקורה כאן עם התפילין …
לכן כל דבר שאין לא הוכחה מה שיקבע אם זה נכון או לא, זה הצופה מהצד שהוא יסתכל בעין ביקורתית ויראה איזה ראיות יותר תומכות בעניין .
נכון זה לא אומר שהפסיקה שלו תהיה נכונה אבל המטרה שלנו היא להיות כמה שיותר קרובים לאמת , ולכן לא נבחר בראיות הלא איכותיות שמרחקות מהאמת .

בנוסף מספיק ללכת לבית מדרש ולהבין ששמה הכל דימיוני … ראה איזה פלא … תלמידים רבים במשך שנים לומדים תלמוד וחושבים את עצמם מינימום שופטים בבית משפט ! כשבמציאות הם כולה בתיאוריה בבית משפט והם לא מסוגלים לעמוד דקה בתור שופט …
כשהם בכל זאת יוצאים לשפיטה הם מבינים טוב מאוד את מה שאני אומר ..
לך שאל שופט , איזה שאתה רוצה . מה ההבדל בין הוכחה לראיה , ומה יותר חזק ? אני מאמין שהוא יענה לך בסגנון שהוכחה זה 100 אחוז , ראיה זה פחות . והראיה החזקה ביותר תנצח . . .

6.אתה אומר :"אי אפשר ללמוד בצורה חד חד ערכית אופי וסגנון של ספר שנכתב לפני 3300 שנה, בלי תושבע"פ הוא חסר משמעות בהרבה או ברוב המקרים" . אבל במציאות אפשר … אני עושה זאת שנים …
לא סתם כתבתי לך שצריך ללמוד את הסגנון והאופי , כי אם אתה לא לומד את הסגנון והאופי של התורה אז אין פלא שתאמר שחייב תורה שבעל פה …
אצל הקראים זה שונה מהרבנים . אצל הקראים ככל שלומדים יותר מגיעים להבנה משותפת . כמובן שיש מחלוקות פה ושם אבל זה דווקא משום שהלמידה הייתה לא מספקת או לחלופין לא הייתה משותפת .
לפעמים התורה כותבת מקרה כלשהו שאדם שלא מבין את סגנון של התורה חושב שזה ציווי ! דוגמה טובה היא דוגמה שלא תקפה לא לקראים ולא לרבנים והיא הפסוק :
" כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ. כב,יד וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע; וְאָמַר, אֶת-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי, וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא-מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. "
אדם שלא מבין את האופי והסגנון של התורה עלול לחשוב שהתורה מצווה את האדם השונא את אשתו להוציא עליה שם רע !!!
עכשיו , בכוונה נתתי דוגמה שהיא לא תקפה עלינו , הרי אנחנו מעולם לא אמרנו דבר כזה !
אבל שים לב שיש המון פסוקים שכתובים על אותה משקל שדווקא כן רואים כציווי משום מה … כגון הפסוק :
"כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר–וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ."
– האם פרשת את זה כחובה לכתוב ספר כריתות ? אם כן אז גם פירשת שחובה לאיש השונא את אישתו להוציא עליה שם רע …
אדם שמבין את הסגנון הזה יודע שספר כריתות זה סבל ירושה ואינו קשור כלל לתורה (כלומר ה"גט" זה דבר מדיני ולא הילכתי ).
ולכן כל מיני הלכות שטותיות שאישה לא יכולה לכתוב גט או שהגט חייב להיות בארמית או שרק גט יהודי תקף וכו' הן הלכות ממש לא מהתורה ….
אז מה הפסוק הזה ? הפסוק הזה הוא מקרה , מקרה שאדם מגרש את אישתו והיא מתחתנת עם איש אחרת שגם מגרש אותה , ההלכה כאן היא לא ספר כריתות אלא שעכשיו הבעל הראשון לא יכול להחזיר את אישתו הישנה !
אדם המבין את הסגנון הזה יתרגם את הפרשה נכון "כי ישא איש אשה והיא לא מצאה חן בעיניו כי ראה בה דבר כלשהו (ערוות דבר=דבר כלשהו, ראה בהקשרים בתורה) וכתב לה בעקבות זה ספר כריתות ונתן אותו בידה והוציא אותה מביתו .. והלכה מביתו ונישאה לאיש אחר וגם הוא שנאה וגירש אותה , אז (עד כאן היה מקרה ועכשיו מתחיל הציווי) – לא יוכל הבעל הראשון שגירש אותו לחזור להתחתן איתה כי כבר הוטמאה על ידי הבעל השני !"

7.אמרת : "כל עוד ענן לא חשוב, ואף טקסט קראי לא מייצג, הרי אתה מדבר על משהו איזוטרי שלא קיים וחסר משמעות, לא טוב אפילו בתור תיאוריה."
כמעט בכל ספר מצוות קראי , אתה תראה שהקראי המחבר כותב שהוא לא מתכוון להיות ספר הלכה ! אלא ספר שיכול לעזור לאנשים הרוצים ללמוד את מצוות התורה ! אגב גם ענן בעצמו אמר את זה …
כשאתה לומד תורה אתה בטח נעזר בפרוש רשי נכון ? ככה גם הקראים כשהם לומדים תורה הם נעזרים בספרי מצוות . אין זה אומר שהם חייבים להעזר בהם אלא שקראי שדורש את האמת במאה אחוזים יעזר בכל דבר ..

הספר היחידי שמייצג את הקראים הוא התורה . בדיוק כמו שהספר שיצג את בני ישראל ביציאתם ממצרים הוא בתורה .

8."אמרת :דברי על האות שהוא מעשה, לא באו כלפי דבריך, אלא כלפי הטוענים שוהיו לאות הוא ענין סמלי שבלב ו לא מתבטא במעשה."
אם כך אז אני מצטער שלא הבנתי את דבריך .

9. אמרת "ספר דברים נאמר באותו יום – או שכן או שלא, אתה שוב חוזר לקטע של להחליט דברים ולקרוא להם ראיה. אין שום ראיה שנאמר באותו יום. וגם אין שום הגיון בזה. אתה קובע שרירותית, כקראי בקי ורגיל."
אם זכור לי נכון הוכחתי לך מהפסוקים שרוב ספר דברים נאמר בנאום אחד . ספר דברים מחולק לשניים . נאום משה הראשון ונאום משה השני שנאמר לקראת מותו (הכולל את הברכה והקללה , שירת האזינו והברכת משה) .

"קובע שרירותית" ? מתי תפתח כבר תורה ותראה בעצמך ?!?
ראה נאמר :"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן" (פרק א)
וראה נאמר :"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּאֶרֶץ מוֹאָב(אשר נמצאת בעבר הירדן): מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב. " (פרק כח)

נפתליקס
נפתליקס
2 years ago
Reply to  הקראי
  1. 9. כנראה 40 יום, לאו דוקא רצופים. "בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ" (כלומר, א' שבט) התחיל, וסיים כך מסתבר בז' אדר……
הקראי
הקראי
6 years ago

היי צוות האתר .
אחד הדברים שקראיי הדור הזה מאוד סובלים ממנו הוא חוסר הידיעה לגבי הקראות ודעות לא נכונות עליה . אני אישית לא יכול לראות זלזול באמונה הקראית מאדם שלא חווה את האמונה קראית , כנ"ל אני לא מסוגל לראות זלזול באמונה הרבנית מאדם שלא חווה את האמונה הרבנית .
אין ספק , אתה לא חווית את האמונה הקראית בשום צורה או דרך … וזו הייתה כוונתי בלשלוח אותך ל"רב קראי" . "רב" במובן של חכם המבין בספרות הקראית ולא במובן הרבני .

הקראים מאמינים בפשט המקרא ולכן כל פרשנות הסותרת את פשט המקרא אינה מתקבלת . הקראים כמו הרבנים כן רואים בפרשנות כדבר טוב ונחוץ אך ההבדל בין הקראים לרבנים הוא שבעוד שהרבנים רואים בפרשנות כלשהי כאמת עובדתית רק בגלל שרב מיוחס אמר אותה , הקראים אינם יקבלו פרשנות כלשהי כאמת רק בגלל שרב קראי אמר אותה .
ולכן כל פרשנות קראית חייבת לבוא עם ראיות מקראיות .

לצערי הרב חל כאן מעט צביעות , מצד אחד אתה טוען שישנם חילוקים בין קראים ויתכן קראי מניח תפילין וקראי שאינו מניח תפילין וזה באמת יתכן . אבל מצד שני אתה שוכח שגם ביהדות הרבנית זה ככה וישנם הלכות סותרות בין רבני התלמוד וההלכה . אתה שוכח שהסיבה היחידה שאתה מרגיש כאילו ההלכה הרבנית היא דבר אבסולוטי היא רק בגלל שלאחר חתימת התלמוד קמו להם פוסקי הלכה שבררו את ההלכות ופסקו על פי דעתם .
אם היית חוזר בזמן לתקופת התלמוד היית שם לב שהיא לא שונה מהקראות , כל רב מפרש ופוסק על פי ידיעותיו ועל פי הבנותיו אפילו שהם סותרות פסיקות של רבנים אחרים .

המשתמש "אורי" ציטט את תגובתי לדבריך מפורום אחר שבו שוחחנו . הוא ציטט שני תגובות . תגובה אחת על המאמר עצמו ותגובה שניה על התגובה שלך .
אתה ענית על התגובה השניה שלי אבל אני דיי בטוח שהתבלבלת מאוד , אני לא מאשים אותך פשוט בפורום בו כתבתי את הדברים השתמשתי בצבע ובהרבה מרווחים שבמערכת התגובות הזו אינם תופסים ולכן נוצר טקטס עם הרבה מרווחים ועם הרבה ציטוטים ובקושי מובן .

לדוגמה , המשכת לטעון שהפרשנות שלי ש"יד ה'" כיד ימין היא שרירותית בלי ביסוס , אף על פי שהוכחתי את טענתי מהפסוקים , כגון "ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב".

בנוסף אתה ממש התבלבלת במושגים . אני אעשה לך סדר :
פשט = פרשנות שמבוססת על הטקסט הכתוב (ולא בהכרח על מילוליות)
דרש = פרשנות המבוססת על מוסר או על סיפור או על מסורת וכדומה , כלומר ההפך מהפשט.
מטאפורה = השאלת מילים וביטויים מתחום אחר . מטאפורה זה פשט לכל דבר.

למען האמת כל הדוגמאות שהבאת , כגון: תשומת לב, ושמתם על לבבכם, ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו ועוד . כולם מטאפורות ! וכולם כמובן פשט .. לכן אני באמת שלא מבין מה הטענה שלך הרי אתה מסכים איתי אבל מכחיש בטעות על ידי חוסר הבנה במושג הנקרא "מטאפורה"…

וגם הגבת שהטענה כי "את השבת אי אפשר להזיז" היא מגוחכת . זה באיזהו שלב הוכיח לי כי לא קראת את דבריי כמו שצריך , משום שאני השתמשתי בדרכיך שלך ! אתה טענת כי כל "אות" שמופיע בתורה הוא מוחשי ולכן כמובן שמדובר בתפילין . ואני בתגובה הראתי לך שכמו שהשבת היא אות שלא ניתן להזיז או להניח על הידים כך גם האות בפרשה המדוברת אי אפשר להזיז או להשים על הידיים . אלא כמו שאתה בעצמך אמרת ,שקיום אות השבת היא על ידי כך שלא תעשה כל מלאכה וכך גם האות שבפרשתינו.
ממליץ לקרוא את דבריי שוב בעיון קצת יותר רחב .

טענתי בתגובתי כי ה"דברים האלה" הכוונה לרוב ספר דברים וכי הנאום של משה בפרקים הראשוניים הם רק הקדמה לאותם דברים ואף נתתי ראיה מן הפסוקים עצמם ! ואתה התעלמת מהם לחלוטין ! אני מאמין שבגלל שלא הצלחת לקרוא את ההודעה כמו שצריך .
אני לא אכתוב שוב את הראיות .. אני באמת רוצה שתחזור ותקרא שוב את דבריי ותראה אותם כבר לבד ..
בנוסף טענת כי ספר דברים לא נאמר באותו יום , אבל דווקא המקרא סותר אותך וכל ספר דברים למעט פרקים אחדים מסופו נאמרו באותו היום ! ולכן כשמשה אומר "הדברים האלה" הוא בעצם מתכוון לדברים שיאמר בעתיד הקרוב באות היום .

נתתי גם דוגמה מפסוק אחר שנאמר בו "והיה עליך דמים" (זה נקרא "ראיה ממקור אחר") ולדעתי הסברתי את עצמי דיי טוב וגם נתתי ראיות מן הפסוקים עצמם .
אתה טענת כי אני לא נותן הוכחות וגם משתמש בדרשות ופלפולים .
ולכן אני מבין כי לא באמת קראת את כל דבריי (ושוב אני מאמין שלא בכוונה ) משום שדווקא כן נתתי הוכחות מן הפסוקים . בנוסף אני לא מבין מה הבעיה שלך עם פלפולים ? הרי כל התלמוד מלא בזה . ומי אמר לך שהקראים מתנגדים לפלפול אם הפלפול עשוי לעזור בכוונת התורה ?

לסיום אני אתייחס לקישור שקישרת עוד בתגובה הראשונה שלך , למאמר על הפרשנות של בקראים .
אתה גם אמרת עלי כי " אפילו ענן אינו סמכות בשבילו." !
אני אתחיל מכך שאני מכיר את רוב הציטוטים שאתה ציטטת במאמרך והם הופיעו ברשת בפעם הראשונה בדיונים בפורום ויקיפדיה (אם לא ידעת יש אפשרויות לדיונים בויקיפדיה) ולא באמת פתחת ספר קראי וציטטת ממנו.

ודע לך ששום קראי לא מחוייב לשום רב כזה או אחר ! אני למשל לא מחויב לפרשנות של ענן הנשיא , למען האמת הקראות ממזמן נטשה (וחלקים ממנה אף לא קיבלה מעולם) את ספר המצוות של ענן .

אני ממליץ לך ולכל הקוראים לחזור טיפה אחורה לתגובתיי שציטט המשתמש "אורי" ולקרוא את מה שכתבתי אף על פי שהתגובה שלי כולל בתוכה ציטוטים מהתגובה של צוות האתר דבר שמבלבל מאוד את הקריאה , מי שרוצה להבין את הדעה הקראית יאלץ לקרוא בעיון .

יום טוב .

יענקי
יענקי
6 years ago

1. אם הכוונה של התפילין שתורת ה' תהיה בלבנו תמיד (כפי שמשתמע בדברים) אז המושג "למען תהיה תורת ה' בפיך" היא מאוד מאוד ברורה. אם תורת ה' בלבנו תמיד אז מובן למה תורת ה' תהיה תמיד סמוכה לפינו.

לעומת זאת אתה לא מסביר כיצד ע"י אות גשמי, תהיה תורת ה' בפינו תמיד.

2. הסיום של החוקה אולי הולך על הפסח. אבל הוא סמוך לתפילין. אם כך אמור להיות בייניהם קשר מסויים.

נ.ב
הפירוש שלי ב1, זוקק לתושב"ע שמקשרת את מושג התפילין שבדברים למושג התפילין שמשתמע בשמות (שלכא' לא קשור זה לזה אם זה מטאפורה) אבל אבקש להתעלם מנק' זו.

יענקי
יענקי
6 years ago

נאמר בפסוקים בשמות:
ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם. י וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה. {פ}

אך לא ברור כיצד תפילין עוזרים "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ". אם מדובר כמטאפורה זה מובן.
ולא ברור ההמשך פס' י' "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה" שסמוך לפסוק ט' על תפילין.
אם כבר הוא היה אמור להיות לפני פסוק ט'. משתמע מפה שתפילין הוא מטאפורה.

יענקי
יענקי
6 years ago

העניין הוא שבשמות שתי האפשריות לא שוות. הרבה יותר סביר לטעון שמדובר שם כמטאפורה. ולא כפשט הפסוק.
ממילא יבוא שמות וילמד על דברים.
ראה את הרשב"ם אף.

אורי
אורי
6 years ago

היי, הקראי החזיר תשובה:
"לצערי הקראי ממש לא עקבי.ואסביר כוונתי.
הקראים טוענים כי ההלכה נקבעת לפי פשט המקרא, מה שניתן להוכיח מן הטקסט.
בפועל הקראים קבעו הלכות באופן דרשני ומוזר על פי פלפולים ובלי קשר לטקסט, כפי שהראיתי כאן. (בכלל כדאי לעיין בתגיתקראים).
כך גם הקראי שלנו."
יכול להיות שאני לא עקבי אני לא באמת יודע … לא קראתי את רוב המאמר שהוא נתן אבל מרפרוף קל ראיתי שהוא אינו מבין בספרות הקראית . כשאני רוצה ללמוד תלמוד אני הולך לרב שמבין בתלמוד ולא סתם מצטט ממנו, וכך אני מצפה שיעשה אדם שרוצה ללמוד ספרות קראית שבמינימום ילך לרב קראי .
לעיתים צריך לקרוא את כל הספר של הקראי כדי לדעת את כוונתו , מה שמחבר המאמר כנראה לא עשה אלא שהוא אסף חומרים כאלה ואחרים שכבר מופיעים ברשת כגון ויקיפדיה וכדומה ויש ספק על אמינותם .
הוא מצטט המון את ענן הנשיא שדרש על התורה הלכות שלא כפשט . חשוב לדעת שענן הנשיא היה בעל גישה רבנית והוא היה קראי רק בדעותיו . הוא לא אשם בזה ! מדובר באדם שחי וגדל בישיבה והיה מעומד בכלל להיות גאון … הרבה מן הקראים לא מקבלים את פסיקותיו ודעותיו אך רואים בו דמות חשובה מאוד כי הוא נתן לקראים סמכות מהשלטון .
בנוסף הוא מצטט על גדולים מן הקראים ממקורות רבניים שהם כביכול שונאי פילוסופיה וכדומה . אני לא הייתי מסתמך על זה … בנוסף כמו שיש רבנים אשר מתנגדים נחרצות לפילוסופיה ויש רבנים עם דעה הפוכה לחלוטין , כך גם יש קראים שמתנגדים לפילוספיה ויש כאלה שבדיוק ההפך …

"התושבע"פ מבוססת על מסורת, בצירוף הכרעות של חכמים בהתאם לרוח התורה וכלליה. לא תמיד ההלכה כמו הפשט, לפעמים כמו הדרש.
במקרה שלנו מצוות תפלין המסורתית היא הפשט הפשוט. צורת ואופן קיומה (למשל יד שמאל) היא ע"פ הדרש וההלכה."
הוא צודק ! זה הסיבה מדוע הקראים אינם מאמינים בתושבע ובתפילין ! הקראים לא יכולים להאמין שההלכה התורנית היא לפי הכרעות ודעות של בני אדם , לדעתם התורה היא תמימה והיא זו שקובעת בלבד .

"במקרה שלנו מצוות תפלין המסורתית היא הפשט הפשוט. צורת ואופן קיומה (למשל יד שמאל) היא ע"פ הדרש וההלכה.
אמנם הקראי כאן אינו פונה אל פשט הפסוק, אלא פותח בדרשנות ובפלפול: "על ידכה זה מקביל ליד ה'", מנין? מדוע ולמה? מה הקשר בכלל? לשיטתו הרי מדובר במטאפורה ולא מניחים תפילין, אבל לפתע פתאום הוא בא לעזור לנו וממציא דרשה בשבילינו, שלשיטתו אין לה מקום בכלל. והדרשה היא ש"על ידכה" זה יד ימין כי זה מקביל ליד ה' שהיא מן הסתם ימין. זו דרשה פלפולית שרירותית שאין לה שום בסיס."
יש כאן חוסר הבנה של המושג "דרש" . דרש זה לא לימוד מההקשר הפשוט של הטקסט … מה שאני אמרתי ש"יד ה'" מקבילה ל"והיה לאות על ידך" זה לא דרש אלא הבנת הפסוקים על ידי הקשר בניהם .
מנין ? : ראה כי נאמר בפסוק במפורש : " וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם"
מדוע ולמה? : בגלל שה' הוציא את ישראל ממצרים ביד חזקה , דבר שגרם לכך שנחגוג את חג המצות ואת מצוות פטר רחם , הקיום של 2 המצוות האלו יהוו אות על ידינו כמקביל ליד ה' . מובן עכשיו?
מה הקשר בכלל? : הקשר הוא לבטל את הטענה ש"ידך" הכוונה ליד אחת שעליה מניחים תפילין כפי שהמאמר טוען בהתחלה.

"כי זה מקביל ליד ה' שהיא מן הסתם ימין. זו דרשה פלפולית שרירותית שאין לה שום בסיס."
ראה שנאמר בשירת הים "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב" .. אך לא צריך את הפסוק הזה בכלל … הביטוי "יד חזקה" כבר מספיק כדי להבין שלא מדובר ביד שמאל שהיא היד החלשה.

"בהמשך הוא כותב שיד ה' מוזכרת בספר שמות ודברים, אבל לכן מה? האם זה מוכיח שהיד היא יד ימין? הקביעה שרירותית לגמרי."
גם בספר דברים יש קשר ליד החזקה! כיצד ? ראה שבספר דברים (אתייחס לפרק ו , אך ראה גם פרק יא) משה מצווה להשים את "הדברים האלה" על ידך . מהם הדברים האלה ? אלו החוקים והמשפטים שמשה יאמר לבני ישראל בהמשך !
ומה אומרת על זה התורה ? קרא באותו הפרק " כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶתְכֶם. (זה "הדברים האלה") כא וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ, עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם; וַיֹּצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה!!"

משמע, יש קשר בכל הפרשיות של "התפילין" ליד ה' החזקה ולכן בלתי אפשרי לטעון שאין קשר בין "והיה לאות על ידך" ליד ה' . ובהתאם למה שכתבתי קודם יד ה' היא יד ימין ולא יד שמאל .

"טעם ההלכה שמניחים ביד שמאל, היא שביד ימין עושים מלאכה, וקשה לעשות מלאכה, להרים חפצים, ביד ימין, ועוד שלפעמים סוחבים בה דבר מגונה כגון אשפה, או שמנקים לכלוך. לכן התפילין ביד שמאל."
זה טעם נבון , הוא גם נוח !

"באשר לשאלה אם מצוות תפילין היא כפשוטה, אין הקראי נזקק לנימוקים אלא הוא קובע שוב שרירותית, משום שהפשט מדבר על קיום ממשי של מצוות פטר רחם, מה הקשר בכלל?? והרי בדברים ו' ובדברים א' נאמר וקשרתם לאות על ידך ולא מוזכר בכל הספר פטר רחם בכלל!! סתם סילוף חסר פשר."
"מה הקשר בכלל ?" שואל הכותב … ועוד עונה לעצמו "סתם סילוף חסר פשר " .
שלח אותו לאשכול על "וקשרתם לאות על ידך" ואולי הוא יבין את כוונתי יותר טוב ..
אני אענה בקצרה את מה שכבר כתבתי שם :

אם תבין שהאות הוא הקיום של מצוות פטר רחם , אז גם תבין שאין ציווי אמיתי לקשור חוט וקלף עור על הידיים !
ראה נאמר "כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה. טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. " . אם נקרא את כל הפרשה כולה נראה שהתורה אומרת בעצם שקיום הקרבת פטר רחם יהווה אות על ידך !
זה כמו שאומר "תשמור את השבת והיה לך לאות " . מה יהיה לי אות ? שמירת השבת !
כנל פה : "והיה לאות על ידך", מה יהיה לי אות ? קיום מצוות פטר רחם !

אנא אל תתבלבל בין ספר שמות לספר דברים … משום מה כותב התגובה חושב שמדובר באותן הפרשיות ושהם חייבות לדבר על אותו דבר או נושא …
בספר שמות מדובר על מצוות חג המצות ופטר רחם , בספר דברים מדובר על "הדברים האלה " שבהמשך נראה מהם "הדברים האלה".

"האות שבקיום השבת היא ע"י המעשה של שמירתה, הימנעות ממלאכה, ועשיית סעודה וכבוד שבת. אין אות שלא כרוך במעשה."
זה בול מה שאמרתי … אחד לאחד … שים לב שאת השבת אי אפשר להזיז מצד לצד , אי אפשר להשים אותה על הראש או על הידיים .
כשמבינים שהאות המדובר בספר שמות בפסוק "והיה לאות על ידך" הכוונה למצוות פטר רחם , מבינים שבדיוק כמו אות השבת, כך גם מצוות פטר רחם אי אפשר להזיז אותה מצד לצד או להשים אותה על הראש או על הידיים …

יש כאן טעות שצריך לתקן , הפשט של התורה לא אומר שה"אות" אינו כלול במעשה , כפי שאתה חושב שאנחנו טוענים .
הפשט אומר כי המעשה הוא האות , ראה :
שמות יג א-י – קיום מצוות חג המצות ע"י עשייתה מהווה אות על ידנו.
שמות יג יא-טז – קיום מצוות פטר רחם ע"י עשייתה מהווה אות על ידנו.
דברים ו ד-ט – קיום מצוות ספר דברים ע"י עשייתם מהווה אות שעלינו לקשור על הידיים. מטרת בפרק היא להעצים את דברי התורה .
דברים יא יג -כא – קיום מצוות ספר דברים ע"י עשייתם מחייבת אותנו להשים את דברי התורה על לבבנו תמיד ומהווה אות שעלינו לקשור על ידנו. מטרת הפרק היא להעצים את דברי התורה.

"לגבי פרשנות "והיו הדברים האלה" שהכוונה לרוב ספר דברים, גם זה פירוש בלתי אפשרי, גם מהטעם שהוא עצמו מעלה, שלא ריאלי לכתוב את כולו, וגם משום שאין שום סיבה להניח כך, אם הדברים האלה כולל את כל ספר דברים למה הוא כתוב פעמיים בפרק א ובפרק ו', הרי פעם אחת כוללת את כל הספר? איך ייתכן ש'הדברים האלה' כולל דברים שעדיין לא נאמרו, הרי נאומי משה נאמרו בעל פה לפני שבכלל היה ספר, כשהוא נאם את מה שנאמר בפרק ו', עדיין לא נאמרו הפרקים הבאים ובודאי לא שירת האזינו וכו', איך יתפרשו דבריו שאמר בתחילה "והיו הדברים האלה וכו'", לכתוב משהו שעדיין לא נאמר. "הדברים האלה" זו הפרשיה הזו. ולכן זה מופיע בארבע פרשיות בתורה."

הכותב אומר כי אין שום סיבה להניח ש"הדברים האלה" הכוונה לרוב ספר דברים . הוא לא באמת בדק …
הביטוי "הדברים האלה " כבר מרמז כי הדברים עוד לא נאמרו ! ובאמת הפרשה הזו היא הקדמה לאותם הדברים, ולא הדברים עצמם .

אותם הדברים שמשה מציג בתור "הדברים האלה" הם המצוות אותם הוא כותב בשאר הספר שהם העיקר ספר דברים.
כאמור מדובר בהקדמה . משה יודע את מה שהוא הולך לדרוש מעם ישראל והוא מכין אותו בהקדמות , חלק מההקדמות שלו כוללות גם חזרה על עשרת הדיברות , חזרה על ההיסטוריה של ישראל במדבר וגם העצמה של חוקי התורה (כפי שמופעים בפרק ו ויא) .

עכשיו איך אני יודע ש"הדברים האלה" הכוונה לרוב ספר דברים ?
ראה את סוף ספר דברים פרק לב' ,שמה נאמר: " וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה!–אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. מו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם: אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מז כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם–כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. "
רואה ? משה מסיים לומר את כל הדברים האלה רק בסוף הספר ! כאמור משה בפרק ו' ובפרק יא' רק נותן הקדמה להעצמת הדברים .

תאר לעצמך שאני זקן והגיע זמני למות ואני מכנס את כל בניי ואומר להם את צוואתי . בהתחלה אני נותן להם הקדמה ואומר להם : "זכרו את הדברים האלה ותכתבו אותם על דף" .
מה בניי צריכים לכתוב לדעתך ? האם הם צריכים לכתוב את כל הצוואה שלי על דף או שאולי הם צריכים לכתוב רק "זכרו את הדברים האלה ותכתבו אותם" על דף ?
התשובה היא גם התשובה לפסוק : "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווה אתכם היום …וקשרתם לאות על ידך" , מה לדעתך אנחנו צריכים לקשור ? את כל ה"דברים האלה" או שאולי לקשור רק את הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווה אתכם היום …וקשרתם לאות על ידך" ?

"האמירה שקשירה לא בהכרח קשר של חוט, מלמדת שוב שהפשט לא מעניין את הסבתא של הקראי, כל מונח משפטי שהוא יכול לשמש גם כמטאפורה, למשל שור נוגח, יכול להיות מטאפורה לאדם עצבני. לקיחת רבית יכולה להתפרש גם כנקמה חזקה, ויתור של אדם נקרא במליצה 'קרבן', אבל ברור שאדם שפוי לא מוציא משפטים מפשוטם והופכם למטאפורה מבלי נימוק וסיבה. ואם עושה כן – עליו חובת ההוכחה. אם הקראי דוגל בפשט, מדוע כאן הוא מוציא את הדברים מפשוטם והופכם למטאפורה?"
….
בהמשך נראה כי הכותב מפרש את הפסוק "ושמתם את דבריי אלה על לבבכם" כמטאפורה . מדוע הוא מפרש כך ? התשובה היא כי הפשט מחייב לפרש כך ! בשור שנגח הפשט לא נותן אפילו לא רמז אחד לכך ששור שנגח הוא מטאפורה , ולכן אי אפשר לפרש שור שנגח כמטאפורה .

אני רק אציין שהפסוק "וקשרתם לאות על ידך" הוא אינו מונח משפטי …
לדעתי "ניצחתי ברוח" בדיון הזה ברגע שכתב "מדוע כאן הוא מוציא את הדברים מפשוטם והופכם למטאפורה?" כל מה שהיה על כותב התגובה לעשות הוא לכל הפחות לחפש מדוע הוצאתי את פשט הדברים … מי יודע.. אולי אם היה מנסה לחפש הוא היה מגלה שאלו באמת פשט הדברים …
זה לא פעם ראשונה שאני מקבל משפטים כמו "חובת ההוכחה היא עליך" וכדומה . כנגדם אני אומר: "חובת הבדיקה היא עליך ולא עליי …"

כפי שנראה בהמשך כותב התגובה אינו מבין מה ההבדל בין מטאפורה לדרש ובין דרש למליצה וכו' ..

"לגבי השאלה מדוע נאמר 'מזוזות ביתך' ולא 'מזוזת' ביתך, התשובה היא שיש בבית הרבה פתחים, וכל הפתחים חייבים במזוזה, וכן 'ובשעריך', הרבה שערים, וכולם חייבים במזוזה."
צודק , באמת ניתן לפרש מזוזות ביתך על בית שיש בו הרבה פתחים .

"המלים 'ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם' – פשוטם הוא לשים לב לדברים, זו לא מטאפורה אלא זה פשט הדברים, כשאני אומר לך לתת תשומת לב, זה לא משל ומליצה, המשמעות היחידה היא לשים לב."
יש פה שיא של בלבול ! האם מטאפורה היא לא פשט ?!? ועוד איך שהיא פשט !!! "תשומת לב" זוהי הדוגמה הטובה ביותר שיכולת להביא למטאפורה ! לכן פשט הפסוק הוא מטאפורה לכל דבר !

אל תשכח את רצף האירועים בדיון:
אתה בהתחלה קבעת שבגלל שהפסוק "וקשרתם לאות על ידך" סמוך לפסוק "וכתבתם על מזוזת ביתך" אזי שכמו שמזוזה היא מעשית ואינה סמלית כך גם הפסוק "וקשרתם לאות על ידך" מעשית ואינה סמלית .
לכם אסור לך לפרש את הפסוק "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" כסימלי או כמטאפורה ! משום שגם הוא סמוך לפסוק המזוזה !

אסור לפרש חלק של פסוק כמטאפורה וחלק שני כלא מטאפורה , זה לא עובד ככה . הפסוק המלא הוא :
"ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם" (דברים יא יח) . אם החלק הראשון בפסוק הוא מטאפורה משמע שגם החלק השני הוא מטאפורה.

פשט זה ממש לא לתרגם את המקרא מילה במילה באופן מילולי , אלא זה להבין את רצון ה' מההקשר של התורה כולה ! באמת לא יתכן בשום צורה ודרך שתפרש את הפסוק "ושמתם את דבריי אלה על לבבכם" שבאמת צריך לשים תפילין על הלב . זה פשוט לא הפשט…
ראו את הפוסט המופיע בפייסבוק של העדה הקראית המדבר בדיוק על זה . (לחצו כאן)

"4) על המזוזה עצמה אי אפשר לכתוב טכנית, כתב שנמצא על עץ או אבן נשחק ונהרס וגם מתבזה, לכן ההלכה קובעת להצמיד את הכתוב למזוזה, ודבר שמוצמד ומתבטל אליו נחשב ככתוב עליו."
גם קלף יכול לההרס או להשחק . צריך לעשות את זה בחוכמה ! אם אדם לא יודע איך לכתוב על אבן או על עץ אז בהחלט יתכן שהעץ והאבן יהרסו או ישחקו ..

——————–

אני רוצה לחזור לטענה שלי ש"והיה לאות על ידך" אין הכוונה לציווי אלא לתוצאה של קיום מצוות פטר רחם .
בואו נתעכב על המילה "והיה" שבתורה מציינת תיאור של מצב כלשהו ואינה משומשת כפתיחה לציווי .
ראו את הפסוק: "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים" (דברים יט י ראה כל הפרק)
האם חלילה אני יכול לפרש שהתורה מצווה שיהיה עליי דמים ? הרי כתוב "והיה עליך דמים" וזה לא שונה מהפסוק "והיה לאות על ידך" , אין הבדל ..
כמובן שהתורה לא מצווה אותך בשפיכת דמים או במקלחת של דם . אלא שלשון "והיה" בפסוק מתאר מצב שבו עם ישראל לא מקים ערי מקלט ובכך זה מהווה לו כשפיכת דמים. ולא חלילה ציווי לשפיכת דמים.
כנל בפסוק "והיה לאות על ידך" , "והיה" מתאר מצב בו עם ישראל מקיים את מצוות פטר רחם/חג המצוות ובכך זה מהווה לו אות על היד ולא חלילה ציווי להשים תפילין על היד .

יענקי
יענקי
6 years ago

שלום,
רציתי לשאול על תפילין כפשט המקרא.
אני מסכים עם המאמר שבמידה והפסוקים היחידים שמדברים בעניין מצוות תפילין היו הפסוקים שבספר דברים אז אכן היה מסתבר לטעון שמצוות תפילין היא כפשוטו. אומנם גם הפסוקים הללו שבספר דברים עדיין יכולים להתפרש כמטאפורה. אבל במבט נקודתי בהם זה נשמעת כאופציה הפחות סבירה.

אך צריך לזכור שתפילין מוזכר 4 פעמים בתורה. ומתוכם פעמיים בספר שמות. הפסוקים בספר שמות לחלוטין לא נראים כפשט הפסוקים . ושם לעומת זאת, סביר מאוד להניח שמדובר שם במטאפורה. אם כך, האם לא ראוי לקחת את הפסוקים שבספר שמות וילמדו על הפסוקים בספר דברים-?:
מה בספר שמות זה מטאפורה אף בספר דברים זה מטאפורה.

יואב
יואב
6 years ago

תגובה שקיבלתי מקראי:
""והיה לך לאות על ידך " מקביל ליד ה' . ויד ה' היא ביחיד ולכן לא נאמר והיה לך לאות על ידיך …
מהפשט אפשר ללמוד שהיד שמודבר בפסוק היא יד ימין , היד החזקה ! ולא חלילה יד שמאל שהיא היד החלשה כפי שההלכה מחייבת .
שים לב שגם בספר שמות וגם בספר דברים מוזכר היד החזקה של ה' משום שיש קשר בין היד של ה' לפסוק "וקשרתם לאות על ידך" .

המילה טוטפות היא מילה הנתונה לפרשנות , אך לא משנה אם מדובר על תכשיט או מילה נרדפת לזכרון עדיין אין הכוונה שבאמת נצטרך לשים תפילין על הראש .
משום שהפשט מדבר על קיום ממשי של מצוות פטר רחם .

דוגמה למקרים דומים בתורה היא מצוות השבת ! מצוות שבת היא לא מצווה פיזית שניתן להזיז ממקום למקום . ובכל זאת עליה נאמר "אות היא ביני לבינכם " . מה האות? קיום השבת ע"י אי עשיית מלאכה ! זה האות !
כנ"ל פה , מה האות ב- "והיה לך לאות על ידך" ? קיום פטר רחם על ידי הבאת הבכורות לקורבן ופדיית בכורות אדם וחיה טמאה ! זו האות !

כל פעם שכתוב "והיה לאות " בתורה , מדובר על תוצאה ! מה הכוונה ? כתוב "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" , הפסוק מצווה אותנו למול את בשר עורלתינו , ורק אז זה יהווה אות ברית .
כנ"ל בפסוק "והיה לאות על ידך" , הפסוק הוא התוצאה של קיום מצוות פטר רחם ולא מצווה מפני עצמה…

המאמר מציין כי הפסוק "וכתבתם על מזוזות בתיך " הוא אינו מליצי לדעתו וכי הוא ציווי ממש .
זה אינו נכון … גם הפסוק הזה הוא אינו ציווי …
כמו שאמרתי באשכול הקודם , מה שנאמר בפרק ו בספר דברים "הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום" , הכוונה לרוב ספר דברים ! והבאתי גם ראיה לכך !
לכן מהפשט הכוונה היא לכתוב את רוב ספר דברים על המזוזה וגם לקשור את רוב ספר דברים על היד ! דבר שכאמור אינו מעשי …
בנוסף המילה "קשירה" לא בהכרח מדברת על קשר של חוט . ראה כי נאמר "ונפשו קשורה בנפשו" כלומר הנפש של יעקוב אבינו דבוקה !(ולא קשורה על ידי חוט) בנפש בנו בנימין עד כדי שהם נפש אחד !
כלומר יתכן שכוונת התורה היא שאת דברי משה בספר דברים ("הדברים האלה") עלינו לקשור אותם על ידנו כך שהם יהפכו להיות חלק תמידי מאיתנו , ובאמת זה כוונת הפרשה ולא שבאמת צריך לקשור עם חוט ..

המאמר מדקדק במילה "ידך" וטוען שהכוונה ליד בודדת משום שלא כתוב "ידיך" .
אבל מה הוא יגיד על כך שבפסוק "וכתבתם על מזזות ביתך" נאמר "מזוזות" ברבים ו"ביתך" ביחיד ? משמע יש לכתוב לא על משקוף אחד כפי שהלכה אומרת אלא על 2 המזוזות של כל בית !!

עכשיו מצד אחד המאמר אומר שיש ללמוד שהפסוק "וקשרתם לאות על ידיך"הוא ציווי ממש משום שהוא סמוך לפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך" . אך מצד שני איך הוא יפרש את הפסוק " וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–עַל-לְבָבֶךָ." ? גם הפסוק הזה סמוך וקשור ל"וכתבתם על מזוזות ביתך" ובכל זאת איך אפשר לקיים את הפסוק כפשוטו ממש ?!
ואיך גם הוא יקיים את הפסוק "ושמתם את דברי אלה על ללבכם ועל נפשכם " ? שהרי גם הוא סמוך וקשור לפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך" ?

לסיום , גם אם נאמר שכוונת התורה היא שבאמת נקשור עם חוט , ושבאמת נכתוב על כל מזוזות בית , עדין התורה שבעל פה סותרת את התורה שבכתב בנושא הזה :
1. היא לא שמה תפילין על הלב כנאמר "ושמתם את דבריי אלה על לבבכם".
2. היא שמה את התפילין על יד שמאל במקום יד ימין שהיא היד החזקה של ה' .
3. היא שמה רק 4 פרשיות בתפילין , אף על פי שהתורה מצווה להשים את כל "הדברים האלה" שזה בערך עשרות פרשיות .
4. היא לא כותבת על המזוזה דבר אלא היא רק מדביקה עליה קלף ונאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך" כלומר ממש על המזוזה .
5. היא כותבת רק על מזוזה אחת , אף על פי שנאמר "מזוזות ביתך" כלומר מזוזות ברבים .

אורי
אורי
6 years ago

באמת? אם כך מדוע השומרונים (שהם קהילה בין העתיקות ביותר לכל הדעות) אינם מחזיקים במצווה זו?
אם זה היתה מצווה אוניברסלית וידועה בזמן המקרא מדוע כל הקהילות העתיקות (יהדות ביתא ישראל, שומרונים וקראים) אינם מחזיקים במצווה הזאתי? קשה לי לקבל את זה שהמצווה מן התורה

שאלתיאל
שאלתיאל
6 years ago

בוודאי שכאשר מדברים על חינוך הילדים, והפסוקים של תפילין שהם נראים כמתאפורה (למשל בספר שמות שבוודאי נראים כמטאפורה אז ניתן משם ללמוד שכך גם פה זהו מטאפורה). ולאחריהם מגיע פסוק על מזוזה. אז ראוי גם להכניס את מזוזה למאטפורה.
הטענה שלי היא שבפרשת "והיה אם שמוע" רואים שמצוות תפילין מופרדת ממצות מזוזה. מכאן מוכח שהם שניהם לא קשורות ואתה לא יכול להסיק מאחד על השנייה. ושתיהם נראים כמטאפורה. כי תחילת והיה אם שמוע מדבר על המקרה ש"בדיעבד" אם כבר חטאת. ואז הוא מלמד שצריך להיות דבוק לתורה. ולאחר מכן כשהוא מלמד על חינוך הילדים הוא מזכיר שהבית צריך להיות גם כך. (וכאן מגיע מצוות מזוזה). וכידוע הקראים הכחישו גם את מצוות מזוזה.

ד"א טעות היא בידך שאות הוא תמיד דבר גשמי. שכחת לציין את אות השבת. שאין זה דבר גשמי.

ולא מובן לי מה שכתבת שזה רק למי שלא מקבל את ההלכה והמסורת. מה הקשר בין הלכה למסורת? אדם יכול לקבל את המסורת על התושב"כ ולא את ההלכה.

שאלתיאל
שאלתיאל
6 years ago

לפי דעתי, דבריי אלו מכוונים כנגד שתי הטענות שהעלית.
כאשר מדובר על (והיו) "דברים" בין מדובר בטקסט כתוב או לא. זה אוט' מעלה לי נורה אדומה האם אכן הציווי הוא כפשוטו.
ולאחר מכן, כשאני רואה שהתוכן של הציווי לא קשור למקום שלו, למשל בפרשת עקב. אז זה מלמד אותי שהכוונה על דברים ו', היא אכן שלא כפשוטו. אני מסכים שבדברים ו' יש קצת טיפה מקום לראות אחרת. אך מגיעים הפסוק של "והיה אם שמוע" וספר שמות וטופחות על פניי.
למשל "ה …. הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. יח וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. כ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה "

אתה רואה פה שמצוות מזוזה מנותקת מהמקור שלה לתפילין. וקל לראות שהכוונה היא כמו הדיבור לילד כך צריך להיות תמיד להיות דבוק לתורה במובן המטאפורי של המילה, אך לא לשים משהו ממשי.
וכן הרעיון של מצוות מזוזה שהיא מסמלת את הבית – שזהו מקום לימוד הילדים. שזהו לפני הכניסה לארץ. אך כמובן שלא כפשוטו.

שאלתיאל
שאלתיאל
6 years ago

אינני מבין כיצד ניתן לטעון שמצוות תפילין ומזוזה הם פשט הדברים.
הרי הכוונה לקשרתם/כתבתם וכו' הם לדברי התורה ככולה. ברור שזהו ציווי מטאפורי, לא משנה איפה אתם, אתם צריכים לזכור את דברי התורה.

49
0
Would love your thoughts, please comment.x