לחץ לגירסת הדפסה

הפמיניזם הרדיקלי, חובר בימינו ללובי של 'מדעי' המגדר, ויחדיו הם מטילים טרור מסוגים שונים כדי לכפות את השקפת עולמם המצומצמת על האנושות כולה, כפי שראינו במאמר: שיח הנרטיבים – התקדמות מוסרית או סירוס האנושות?

קתלין קרטסן במאמרה "הטראנס של משטר המגדר" (תרגום של צור ארליך למאמר המקורי ב First Things דצמבר 2016), שואלת:

"איך קרה שמדינה הגאה כל כך בנאמנותה למדע נפלה טרף לאידיאולוגיה המיוסדת על טענת השקר שהאדם חופשי לבחור את מינו? מסע הצלב הטרנסג'נדרי קשור בטבורו למערכה העכשווית למען נישואים חד-מיניים. שניהם נובעים מאותו מעיין פילוסופי, המגלם שינוי קיצוני בתפיסת טבע האדם בחברה שלנו…

ההשקפה המקראית, שעיצבה את תרבות המערב במשך 1,600 שנה, גורסת שאלוהים ברא את האדם – גוף ונפש – מתוך מחשבה וכוונה בעולם שיש בו סדר ותכלית. אלא שבהשקפה הבתר-נוצרית, המשתלטת כיום במהירות על המערב, אין מקום לאלוהים בעולם ולתכלית בטבע. האדם המקראי היה ל"אדם הפסיכולוגי", ואת הנשמה החליף העצמי, כדברי הפילוסוף פיליפ ריף. העצמי הצף בחופשיות, הפטור ממגבלות המציאות, אמור עתה לעצב את "זהותו" בכוחו היוצר של הרצון.

האדם הבתר-נוצרי רואה את גופו כטאבולה ראזה: לוח חלק, נטול תכתיבים מוקדמים, המחכה שהזהות תצויר על גביו; כחומר ביד הרצון. כדי כך, שככל שהעצמי החדש של אדם מנוגד יותר לטבע, כך הוא יכול לטעון ליותר "אותנטיות". אופנת הקעקועים והפירסינג הוא חלק מהעניין. התשוקה להשתחרר מהנתונים האנושיים הטבעיים ומגבולותיהם מוכרת עוד מימי קדם. היא הייתה בעלת אופי גנוסטי בעולם העתיק והיא כזו גם בעולם המודרני. הגנוסטיקה פוסלת את המציאות החומרית ורואה אותה כרעה. את גאולת הפרט היא מחפשת בידע עליון ונסתר, המצוי רק בידי יודעי ח"ן. על סמך הידע הזה היא יוצרת מין מציאות מאגית מכחישנית שעל פיה אין דבר העומד בפני הרצון.

מסע הצלב הטרנסג'נדרי של זמננו עשוי להתפרש כביטוי עכשווי להכחשה זו. הוא סמכותני במהותו, כמו כל מיזם גנוסטי לאורך השנים. הטבע וההיגיון הפשוט עומדים לו לרועץ. ב"עולם החלומות הגנוסטי" הזה, כפי שכינהו פעם אריק פוגלין, "אי-הכרה במציאות היא העיקרון הראשון". מבקרים הדבקים בהפניית תשומת הלב אל המציאות מטופלים בהשתקה או בשלילת מהימנותם. כי אם קולם יישמע ברמה, עולם הפנטזיה הגנוסטי יתפורר.

השלטונות הסובייטיים השתיקו את מתנגדיהם בדפיקות על דלתם באישון ליל. בארצות הברית, הנשק הנבחר הוא נשיאת שם זכויות האדם. מבקרי אידיאולוגיית הטרנסג'נדר מוקעים כקנאים – אשמים בחטא היחיד שנותר בעולמנו הבתר-נוצרי. בדרך זו מחסלים מאמיניה הכנים של תנועת הטרנסג'נדר כל דיון מנומק, משרטטים כלבבם את גבולות השיח המוסרי, ומפנים את הבמה לאנקדוטות מכמירות לב על סבל והתאבדות המזכות אותם באהדה ובתמיכה של הציבור. במקביל, באצטלה של מלחמה על זכויות הפרט, הם מגייסים את כוחה השלטוני של המדינה לכפיית סדר יום פוליטי ותרבותי מסוים.

מטיפי הטרנסג'נדריות מקימים בעזרת הורמונים, ניתוחים ומשטיחי-חזה כפר-פוטיומקין שנועד לשכנע בממשות האשליה שעולמם המאגי מיוסד עליה. כאשר הם דורשים מהציבור כולו להשתמש ב"כינויי גוף מועדפים", מערכת מלאכותית של כינויי גוף המבקשת לקעקע את הבינאריות המגדרית של השפה, הם מזנים את הלשון. תחת ידם הופכת השפה האנגלית מכלי לתקשור מציאות למכשיר תעמולתי שנועד לקדם תכנית פעולה.

ממשל אובמה הוא חוד החנית במסע הצלב הזה. משרד החינוך ומשרד המשפטים מאיימים על בתי הספר בתביעות פליליות ובמניעת תקצוב אם לא יאמצו את מטרותיה של תנועת הטרנסג'נדר. משרד הבריאות והשירותים ההומניטריים מנסה לחייב רופאים לטפל בילדים הלוקים בדיספוריה מגדרית בהורמונים של המין הנגדי גם אם לדעתם טיפולים אלה מסוכנים. הממשל הפדרלי גם מדרבן מדינות להטיל איסורים על טיפולים שאינם עולים בקנה אחד עם הנחותיה של אידיאולוגיית הטרנסג'נדר.

מספר מרפאות הזהות המגדרית לילדים מאמיר במהירות. לדברי ד"ר מישל קרטלה מהקולג' האמריקני לרפואת ילדים, כיום יש לפחות ארבעים כאלו. עוד ועוד מרכזים רפואיים מציעים למבוגרים ניתוחי הקצאה מחודשת של מין שעד לאחרונה הוצעו רק בקומץ מרפאות פרטיות, או במדינות זרות דוגמת תאילנד. אפילו בית החולים ג'ונס הופקינס מתכונן להציע ניתוחים כאלה כבר בתחילת 2017.

כיום, לדברי ד"ר קרטלה, "יש ויכוח נמרץ, אף כי מודחק" בין רופאים, מטפלים ואקדמאים סביב טיפולים אגרסיביים חדשים בדיספוריה מגדרית אצל ילדים ונוער. אולם רוב אנשי המקצוע שותקים. "הם אומרים שאם ידברו בגלוי זה יהיה סוף הקריירה שלהם". אחדים מהם כותבים בשמות בדויים באתר הביקורתי YouthTransCriticalProfessionals.org.קרטלה מספרת על מקרהו של ד"ר קנת צוקר, מגדולי המומחים בעולם בתחום הזהות המגדרית אצל ילדים, ותומך נלהב בזכויות להט"בים. בשנת 2015  הצליחו פעילו להט"ב לגרום להפסקת עבודתו כמנהל המרפאה לזהות מינית לילדים, לנוער ולמשפחה בטורונטו לאחר שלושים שנה בתפקיד זה. חטאו של צוקר: הוא טען שהדרך הטובה ביותר לעזור לילדים בגיל החביון הלוקים בדיספוריה מגדרית היא ייעוץ שיסייע להם להתאים את זהותם המינית למינם הביולוגי.

בשנים הקרובות, אידיאולוגיית הטרנסג'נדר תוסיף לקטב את החברה ולצמצם את המרחב האזרחי המשותף, מקום שם ליברלים ושמרנים עדיין יכולים לחיות בדו-קיום פורה – כפי שקרה באקדמיה הקלאסית נובה. בטווח הארוך תוסלם המתקפה על מוסדות המשפחה והדת, שק החבטות הבלתי נדלה של כל תנועה טוטליטרית".

עד כאן.

השיח הפמיניסטי הרדיקלי מביא לשיח של שנאת גברים ושל מציאות הזויה ובלתי נתפסת, בכדי להבין את המצב, כדאי לקרוא את הספר 'נפילתו של הגבר', כדי לראות את הגישה המעוותת הרואה ב'זכר הלבן' מקור כל הרע בעולם, וב'מוחלשים' תקווה ומשיח. הספר קורא 'לחנך את הבנים מחדש', "פרי, באמצעות הגדרה מחודשת של גבריות המהווה יתרון ולא אובדן לגברים, עושה מעשה מקורי. – "הגבריות החדשה עשויה להיות כזו המשבחת סובלנות, גמישות, פלורליזם ויכולת ביטוי רגשית באותה מידה שבה שובחו בעבר כוח, ודאות וסטואיות", הוא כותב. "סמנו עבור הבנים את קו-הגמר, ואולי הם ימהרו לחצות אותו".

אורי פריד מביא ב'פסיכולוגיה עברית' מספר קטעים מתוך הרצאתו של ד"ר גבריאל בוקובזה, תחת התת כותרת: "פרופיילינג שיימינג ואלימות ממוסדת כלפי גברים":

הדימוי הגברי המובנה חברתית במדיות השונות הוא כזה הסובל לדבריו של גבי מ"מיזאנדריה" (מושג עלום ולא מוכר המבטא שנאת גברים). גבי הציג את טענותיו בעזרת מספר דוגמאות, כאלו אשר גורמות לך כצופה להרים גבה על עומק ההפנמה של ההבנייה החברתית השלילית של הגבר בחברה הישראלית. כך למשל הציג גבי פרסומת של חברת "מבנה" (הסלוגן: "הגבר שלך לא זכר?") שבה ביזוי מפורש של דמות ה"זכר", הצגתו כאינפנטיל, החפצתו, אלימות מינית מרומזת כלפיו ושליטה נשית בו. בחלל האוויר הדהדה השאלה – איך היינו מגיבים כלפי פרסומת שמציגה נשים באופן הזה. שאלה זו נותרה מטרידה בהחלט, במיוחד לאור העובדה שהחברה המפרסמת סרבה להוריד את הפרסומת מהרשת. "מה שבולט בפרסומת זה לא הלעג הישיר לגבר, אלא דווקא העובדה שכבר אין צורך להסוות את הלעג או לתווך אותו באמצעים שנועדו להגן על הלועג" כתב אלון עידן בהארץ (2017). דווקא הביקורת והיציאה כנגד הסטריאוטיפים האלה, ציין בוקובזה מתוך החוויה האישית שלו, נתקלת לא פעם בכוחות דכאניים המבקשים לשמר את מקומו החברתי של הגבר, ואשר יוצאים באופן אישי כלפי זה הלוקח את עמדת המבקר.

גבי הציג גם את ה"פרופיילינג", הכוונה לשימוש בדפוסי תכונות והתנהגות במטרה ליצר הכללות כנגד אדם או קבוצה מסויימת. דוגמא מובהקת לפרופיילינג כנגד גברים ניתן לראות בקמפיין האחרון למניעת הטרדה מינית של עיריית ת"א. האם כל גבר הינו אנס פוטנציאלי? שאל גבי, ואיך היינו מגיבים לקמפיין למניעת פיגועים שכותרתו "אל תהיה הערבי הזה"?…

סבלם של גברים אינו מוצג כְראוי להתייחסות, ואף חמור מכך – משמש לא פעם בספרה הציבורית כמושא ללעג. בזירה המקומית

ואי אפשר בלי ספרו של משה גרנות, "האי", המתאר כיצד בהשתלטות עתידית של הפמיניסטיות על החברה, גברים שיגלו 'גבריות יתר' יישלחו לחינוך מחדש באי העונשין, להסיר מעליהם את התכונות הגבריות השליליות, ולאמץ תחתיהן תכונות נשיות חיוביות (לשם כך יעברו הדמיה מכאיבה של טיפול גניקולוגי ושל יניקת תינוק תמידית…). המהפכה הפמיניסטית – המתחייבת לנוכח קיפוח של דורות – החלה כתנועת שחרור, אומר גרנות, אך כמו כל מהפכה, צועדת קוממיות לקראת שלטון של עריצוּת.

להרחבת הנושא כדאי לקרוא בפורום קפה שפירא: פמיניזם – אנטומיה של הסתה ופתלוגיה של נרקיסיזם.

דוגמא מדהימה לאזלת ידו של המח האנושי מול שיח הנרטיבים הדורסני והאלים, מתועדת בסרטון זה ביוטיוב:   ב1-2 באוקטובר,2016, בכיתת סמינר באוניברסיטה אמריקאית, שתי נשים אפרו-אמריקאיות עם  מגדר לא-בינארי יושבות במרכז פאנל שמורכב משחורים ולבנים, מול כיתה מעורבת כ-40 תלמידים.

גלי בת חורין שכתבה עבורינו את המתרחש שם:

המרצה הראשונה עונה, כפי הנראה, לשאלה שנשאלה קודם:

מרצה: אז אני עונה לך לשאלה שלך, חשבתי בדרך לפה, איך אנחנו מתחילים בכלל לעשות דה-קולניזציה למדע. כי הרי, מדע זה האמת, כי הוא – מדע,  מה אפשר בכלל לעשות? התשובה שלי היא, שאם אני, אישית אהיה מחויבת לדה-קולוניזציה של המדע, כי מדע, בכללותו, הוא תוצר של מודניזציה מערבית וצריך לחסל אותו מהיסוד.

הקהל פורץ בצחוק.

היא ממשיכה: כך שאם אתם רוצים לבצע דה-קולוניזציה במדע, צריך לאחתל מחדש את המדע, מתוך נקודת המבט האפריקאית, מהפרספקטיבה שלנו. למשל, אני רוצה לספר לכל הקהילה המדעית כאן שישנו מקום באפריקה שיש בו אנשים שבעזרת קסם-שחור יכולים לשלוח ברק – להכות מישהו . עכשיו , שאל את עצמך, אם היה אפשר להסביר את זה באופן מדעי? כי זה קרה..!

בחור מהקהל, שאולי אליו הופניתה השאלה, ענה: "לא, זה לא נכון…"

ברגע זה קרה משהו, ששקול לפגיעת ברק ששלח מכשף:

הוא לא זכה להשלים את דבריו בשל המהומה שפרצה. הקהל יצא מגדרו. אחד הפאנליסטים זינק ממקומו, הדוברת ניסתה לגבור על השאון ונופפה בייאוש בזרועותיה, אבל בינתיים, התרוממה ממקומה הותיקה והסמכותית מהשתיים, וכמו בסרט, בדאבל-טייק, כאילו הסצינה הוכפלה בעריכה והוצגה בקולז' מכמה זוויות. היא התרוממה ממקומה כמו טיטאן הבוקע מתוך האדמה. בתנועה זרוע אחת היסתה את חברתה הנרגשת,  מבלי לגרוע עיניה מהנקודה בקהל שממנה הגיע קולו של הכופר. העבירה יד בשערה השזור צמות קטנות, והמתינה לרגע שכולם יספיקו להשתתק ביראה.

"סליחה…!" היא העבירה את מלוא כובד גופה קדימה, לעבר הקהל נשענה באדנותיות על השולחן.   הצחוק האחרון גווע.

"סליחה" חזרה, והצביעה על הדובר. "אני צריכה לפנות אליך באופן ישיר".

לא רואים אותו בסרטון אבל הדימוי של חרק שנחרך תחת זכוכית מגדלת ביום שרב עולה מעצמו.  המנהיגה הטיטנית הנמיכה את קולה, לשוות לו יתר רצינות:

"כשאנחנו החלטנו לעשות את האירוע הזה, אנחנו הסכמנו על כמה כללי-בית. מה שאתה עכשיו עשית היה גילוי של חוסר כבוד לקדושה של המרחב הזה. ועל כן, כהתחלה, אני מבקשת ממך, בבקשה, שתתנצל…

"sorry" – זה הגיע מיידית, כמו ברק. כל כל מהר, שהדוברת היתה עדיין בתנופה:

"..לפנל. ישירות!  ואז, דבר שני", שלחה ידה להצביע על הלוח מאחור "תפנים  את הכללים של מה שאנחנו עושים במרחב הזה. כי, זה לא מרחב אנטגוניסטי ומה שאתה מנסה לעשות זה למוטט את המרחב, הפיכתו למרחב עויין. ואת זה אני לא ארשה.זהו מרחב פרוגרסיבי עבור אנשים, שמביעים דעות ושים לב איך הדעות האלו יהיו מוגשות "

היא חזרה על הדרישה שיתנצל, ולא, היא תאלץ לדרוש ממנו לפנות את עצמו מהמרחב

-אוקי אני מבקש סליחה מהפנל

-ואתה מסכים לציית לחוקים?

-כן

-תודה

הדוברת הראשונה חזרה לדבר: טוב אז אני אסיים, אתם רואים?  זאת הסיבה שלא הלכתי ללמוד מדעים! בדיוק בגלל התגובה הזו שלך! ופה נמצא גם עצם העניין. כי מדע-מערבי הוא  האנטגוניסט הישיר לדה-קולנזציה, כי הוא טוטלי! ניוטון, רק ניוטון ראה תפוח נופל?! וככה, פשוט, משום מקום , המציא גרביצטיה? וכתב משוואה עבור כ-ל האנשים? לא משנה, אם לא הכירו את ניוטון. ובלי לדעת מה קרה במערב אפריקה, בצפון אפריקה.? הדרך היחידה לדעת מהו כוח משיכה זה רק דרך ניוטון שישב תחת עץ וראה תפוח נופל?! אז מדע מערבי הוא בדיוק מה שדה-קולניזציה של מדע מערבי – עוסקת בו. ואנחנו הולכים לבצע בו דה קולוניזציה על ידי ידע   – שיהיה מיוצר – על ידינו, שמדבר –אלינו, שיכול להנגיש יידע  שלנו מהפרספרקטיבה – שלנו. אז אם אתה אומר שאתה לא מסכים עם הנאמר –זה מעיד עליך – שאתה מותנה למחשבה מערבית, שזה אומר שאתה עצמך צריך לעשות דה-קולוניזציה בתוך עצמך שחרר את המוח שלך ואז תגיע בחזרה ותגיד – איך אני יכול לשחרר את המוח שלי מכל מה שלמדתי עד עכשיו  כי מדע מערבי הוא מאד מעורר רחמים. בלשון המעטה. אני למשל דה-קולניזתי את עצמי ואנשים יכולים לעשות יותר ואני יודעת שאנחנו יכולים לייצר את היידע שלנו, כאנשים שקיבלו את היתרון להיות מסוגלים להבין, וואט אבר, לא כמו אנשים שחושבים שהם חושבים ראציונלית אז לסיום – דה קולנויזציה של המדע זה אומר לאחתל הכל מחדש ולשנות את כל האופנים שבהם אנחנו חושבים עליו. תודה לכם.

עד כאן השכתוב המשעשע-מחריד של גב"ח. ובחזרה לפמיניזם הדורסני והאלים, לכאורה אין כל חדש בתנועה לזכויות גברים, בדומה לתנועות וארגונים התומכים בנשים או ילדים מוכים או בכל אוכלוסיה הזקוקה לעזרה. אלא שההבדל הוא עצום: נשים מוכות או ילדים הסובלים מהתעללות – הן תוצר של אנשים מופרעים, פושעים, סוטים, או אנשים נורמטיבים שיצרם גבר עליהם וחטאו בדיכוי ובפגיעה בזולת. הגברים הנפגעים, הן תוצר של עיוות חשיבה אליטיסטי, של תפיסה פמיניסטית רדיקלית את הגבר כרע משום שהוא גבר, גבריותו היא האוייב של האשה ושל המין האנושי בכלל.

עו"ד טלי גוטליב מדברת על השיטה החדשה יחסית של שונאות הגברים: תלונות שוא, השחרת הגברים באשר הם גברים, גישה המקבלת גיבוי משפטי בפסיקות החדשות:

(ראה עוד: טלי גוטליב – נשים הפכו להיות בלתי נסבלות)

דברים דומים טוענת עו"ד יפית אוליאל:

את הגיבוי המשפטי מציגה יפה השופטת יעל וילנר:

הפסיקה של עדנה ארבל:

הפמיניזם הדורסני יודע גם להסוות את עצמו כ'תחקיר':

(ראה עוד על תחקיר שקרי בערוץ 2 בנושא זה: כאן).

וזה באמת תחקיר:

תחקיר נוסף על אותו נושא:

אחת הדוברות בבאמהרסט, מסצ'וסטס, 25.4.16. (פרופ' כריסטינה הוף סאמרס, פמיניסטית המתנגדת לפמיניזם הרדיקלי, מחברת הספר: מי גנב את הפמיניזם?: איך נשים בגדו בנשים" (1995) לדעתה הפמיניזם הרדיקלי בנוי על: "עוינות לא רציונלית לגברים, התייחסות פזיזה לעובדות ולנתונים סטטיסטיים, וחוסר יכולת לקחת ברצינות את האפשרות שהמינים שווים אבל שונים") מתייחסת לאמירתו של הדובר שלפניה: 'הפמיניזם הוא סרטן", ויכוח עם משתתפת פמיניסטית מטורפת מביאה אותה לתיקון מתבקש, 'הוא לא סרטן הוא טירוף'….

גיל רונן כותב:

האקדמיה אמורה להיות מקור הידע שעליו נסמך השלטון בבואו לשרת את האזרח. למרבה הצער, האקדמיה בימינו משמשת בסיס קדמי של הממסד המגדריסטי והיא מייצרת לכל דורש מעין-סטטיסטיקות וראיות פסבדו-מדעיות המחזקות את התפיסה הלעומתית של המשפחה. האקדמיה מציעה משרות לכל החיים לעסקניות מגדריסטיות מרכזיות ואלה מוזעקות דרך קבע לדיונים בכנסת ובתקשורת, ועורכות השתלמויות לשופטים, שוטרים, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, אנשי חינוך ועוד.

כך מוטמעת התפיסה המגדריסטית בכל מוסדות המדינה והכל משוכנעים כי היא נסמכת על יסודות מדעיים מוצקים. ברם, נשות האקדמיה המגדריסטיות אמונות על המצאה של כאילו-מחקרים ומעין-נתונים שכל מטרתם פוליטית. דוגמאות בולטות לקמפיינים מגדריסטיים שנסמכו על נתוני-דמה הם הקמפיינים של שנות ה-90 וה-2000 לגבי "100,000 מסורבות גט" ו"200,000 נשים מוכות", כמו גם "600 אלף ילדים עדים לאלימות". בכל המקרים הללו, המספרים מופרכים מהיסוד ונועדו לצורכי דמגוגיה בלבד. אולם בהסתמך עליהם נחקקו חוקים מגדריסטיים ותוקנו תקנות מגדריסטיות אינספור. אלה מאפשרים פגיעה חמורה וקשה באבות ובילדיהם בגיבוי מערכת המשפט והמשטרה, נוטלים מהגברים זכויות יסוד כמו הזכות להנחת החפות, ומפקירים ילדים לחסדיהם של הורים מתעללים

חובה לקרוא גם: תעמולה של חוגי המגדר מול המציאות

כשמנסים להשוות את זכויות הגבר לאלו של האשה,ערך השוויון שהוא כ"כ פשוט, אינו מובן מאליו, פעילות למען 'זכויות נשים' משתוללות ולא מאפשרות לדבר:

במקרה שעיתונאית מציעה שוויון, בשם ההגיון והמחקר, היא מקבלת בתגובה השתוללות אלימה:

פרופ' שרה בן דוד מגלה את אמריקה: יש גם אלימות שמופעלת מצד נשים (ראה: לצדכם, ועוד, וכן: תופעה מושתקת), המראיינת מתקשה להאמין…

מן הסתם היא גם לא יודעת שיש יותר סרבניות גט מסרבני גט. דיון בניכור הורי: האבות לא מוזמנים.

כדי להבין את הצד השני, כדאי לקרוא קצת באתר של 'תנועת המשפחה' (וגם: אבות בכתום), יש קשר הדוק בין משטר המגדר לבין המקארתיזם המרקסיסטי, הפסבדו מדע המגוייס לטובת 'המשפחה החדשה', תעמולת היחס ללהט"ב, וראה עוד: הפמיניזם הרדיקלי, כפיה ליברלית, יש דבר כזה זהות מינית? האם מוסרי להתנגד לחד מיניות? האמנם הומופביה? הג'יהאד הפמיניסטי ומרקסיזם, המתקפות השונות הבאות לעוות ולסרס את מבנה המשפחה ותפיסתה הנורמטיבית, מוסוות כליברליות וחופש, אך הן בעצם סוג של אלימות וטרור מוסווים הפוגעים בבריאות הנפש ובנורמטיביות של החברה השפויה.

טניה לוי כותבת:

משהו רע קורה לגברים, משהו קטסטרופלי קורה בין נשים וגברים.
לפני מספר ימים הגיעה לאוזניי השמועה שאחת המכרות שלי עומדת להתגרש מבעלה . התלבטתי האם להתקשר אליה, כי בזמנו הבחורה עזרה לי לא מעט ,ומן הראוי להחזיר לה ולתמוך בה בשעה הקשה, אך היא הקדימה אותי.
" כן, יקירתי, בעטתי בו והעפתי אותו מהבית כי הגיע הזמן", כך סכמה הבחורה את האירוע הדרמטי.
" מה קרה לעזאזל?! ", שאלתי אני, המומה ולא מאמינה , הרי רק דברי שבח שמעתי על הבחור .
היא תמיד תיארה אותו כבעל מושלם ואבא נפלא, אחד שעוזר ותומך, ומשתתף במטלות הבית השונות ומסיע ילדים לחוגים .
" לפני שנה", היא התחילה לספר," הבן הבכור שלנו בן ה12 נשדד ע"י נערים , הטלפון ומעט כסף שהיה עליו נגנבו .אחד הנערים דחף אותו סטר לו כדי להפחיד אותו. הגרוע מכל שבעלי ראה את הילד מותקף , אך לא עשה דבר ".
" לא עשה דבר ?" , שאלתי , מסרבת להאמין.
" הוא נשאר לשבת באוטו והתקשר למשטרה ", ענתה לי האישה ביובש.
" זה מה שקרה ? את בטוחה?", שאלתי אני ,משתדלת לדמיין את המצב בו אבא לא רץ לעזרת בנו, אלא מסתתר במכונית כדי להזיק שוטרים , זאת אומרת גברים (או נשים ) זרים שאמורים לחלץ את הילד שלו! בשר מבשרו! מציפורני הבריונים השכונתיים.
למען האמת הכול בסצנה הזאת היה כל כך משובש, לא נכון , אבסורדי שממש סירבתי להאמין שזה באמת מה שקרה. היה לי יותר קל לו הייתה זאת עלילת שווא , פרי דמיונה , כזב.
" מה חשבת שהיה עליו לעשות ?", שאלתי שאלה מטופשת , אך רק כדי להבהיר את הסיטואציה.
" משהו שגברים אמורים לעשות", הייתה התשובה הלקונית שקיבלתי.
זאת הייתה תחילת הסוף , ולא העלאה בשכר, ולא החופשה המשפחתית לא יכלו לאחות את השבר , להחזיר את הכבוד האבוד של גבר , אב ובעל בעיני אשתו ובנו , וכנראה גם לא בעניי עצמו. זה הגיע לסוף הבלתי נמנע- "הסמרטוט נזרק מהבית" , כך לדברי אשתו.
זה הזכיר לי סיפור שהתרחש כמעט לפני עשרים שנה כאשר בעלה של החברה הכי טובה שלי נחלץ לעזרתו של שכן מבוגר שהותקף ע"י כמה שכנים . הוא לא ידע מי נגד מי ולמה , מהי סיבת המריבה ומי צודק , אבל משהו בחוש הצדק הטבעי שלו נזעק ולא אפשר לו לעמוד בצד כאשר מולו איש זקן מותקף ע"י כמה צעירים מגודלים . ההתערבות עלתה לו במשפט, קנס ומאסר על תנאי, כמעט הרסה לו את הקריירה , אבל זיכה אותו בכבוד , ולא בכבוד זול של עברייני צעצוע שתוקפים תמיד בחבורות , אלא בכבוד אמתי של גבר שניתן לסמוך עליו בשעת צרה , אסון טבע, פיגוע, מלחמה. אגב לפני שלוש שנים הוא גם הציל מטביעה שני ילדים קטנים בחוף בת ים.
הגבריות הפשוטה והטבעית יצאה מהאפנה מזמן, ואיך שהדברים נראים היום עוד מעט היא תוצא מחוץ לחוק באופן גורף ומוחלט. מפמפמים לנו שהגבר הישן ההוא שקם לעבודה, מפרנס את המשפחה, מגונן גם בגופו על אשתו וילדיו , מוכן לסכן את חייו בהגנת המולדת , אחד שלמילה שלו יש משמעות ולהבטחה שלו יש כיסוי-הגבר הזה הוא לא יותר משריד נלהג מתקופת האבן. מספרים לנו שעצם גבריות היא רעילה ומסוכנת , ברברית ופרימיטיבית , שיש צורך בגבר חדש ובגבריות חדשה.
מה מבדיל בין הגבר הישן הגבר החדש ? הבעת רגשות כמובן, איך לא חשבתם על זה! כידוע הגבר הישן לא ידע רגשות מהם , ולא ידע להביע אותם בשום צורה. העובדה של כל המשוררים, סופרים, פילוסופים, ציירים ומלחינים היו גברים לא מעניינת אף אחד. שייקספיר הנודניק הזה עם אהבה , שנאה, קנאה,הקרבה, חברות , נאמנות ,גבורה כבוד הוא סתם אחד מיושן ומעופש שזמנו חלף מהעולם. והנאום סט' קריספין שלו –גבריות רעילה בהתגלמותה.
We few, we happy few, we band of brothers;
For he to-day that sheds his blood with me
Shall be my brother; be he ne'er so vile,
This day shall gentle his condition;
And gentlemen in England now a-bed
Shall think themselves accurs'd they were not here,
And hold their manhoods cheap whiles any speaks
That fought with us upon Saint Crispin's day.

בטהובן עם הסימפוניה החמישית שלו ? עוד מיליטריסט גס רוח שלא ידע רגש אנושי מהו. תנו לנו את הגבר החדש , הבכיין , הסנטימנטלי , האינפנטילי ,האגואיסט ,החסר אחריות , הפחדן והשטחי- לא גבר ,אלא הילד הנצחי. תנו לנו אותו , נשתעשע בו נבעט בו כמו בצעצוע שבור, כי אין בו לא תועלת , ולא שמחה ולא הנאה , ולא בטחון ולא עתיד.
כאשר מדד הגבריות החדשה היא נכונות לרוקן פח זבל ,וכישורי האבהות העיקריים הנדרשים הם יכולת להחליף טיטול ולחמם בקבוק מטרנה , אז מה הפלא שנשים רבות (שעבדו כל כך קשה כדי לרוקן את הגברים מגבריותם) פתאום מגלות שלצדן חיות רכיכות ורדרדות שבמקרה הטוב מסוגלות לחייג למוקד המשטרה וזאת בתנאי שלא התעלפו קודם.
כי נשים יכולות בכיף לספר לעצמן ולגברים טובים סיפורי אלף לילה ולילה , אבל בסוף הטבע מנצח, רק מה, כאשר הגבר הישן והטוב מנוטרל צצים כמו פטריות אחרי הגשם גברים ישנים רעים . ואז נראה נערות מבית טוב בורחות עם בדווים , צעירות משיכולת מסתובבות עם עבריינים , ונשים רבות במערב פונות לכיוון האיסלאם.
גברים , תלחמו על גבריותכם! תלחמו בשבילכם ובשבילנו.

And each man stands with his face in the light
Of his own drawn sword,
Ready to do what a hero can.
Wall to sap, or river to ford,
Cannon to front, or foe to pursue,
Still ready to do, and sworn to be true,
As a man and a patriot can.

"Napoleon III. in Italy" by Elizabeth Barrett Browning

ועוד קצת על פמיניזם:

https://www.facebook.com/menspower2/videos/702176826645697/