לחץ לגירסת הדפסה

החללית הראשונה שנחתה על הפלנטה קילדאר, עשתה זאת בקול רעש גדול, כיאה ויאות למאורע היסטורי שכזה. ליד חלונות החללית הצטופפו אנשי הצוות שלא היו בתפקיד, במיוחד הצעירים שבהם, שנולדו בחללית במהלך המסע הממושך, ומעולם לא ראו נוף פלנטארי אמיתי. אך גם המבוגרים שבהם, שעוד זכרו את כדור הארץ, השתאו למראה הגבעות המוארות באור שמש ירוקה.

קצין הנחיתה נכנס לגשר הפיקוד, ואמר, "ובכן, האטמוספירה במקום זה מכילה מתאן ואמוניה בכמויות ששערנו על פי המדידות הספקטרוגראפיות שעשינו במסלול, הרוח נעימה למדי, והטמפרטורה מתאימה בהחלט לסיבולת חליפות השטח שלנו. אם כן, אין כל התנגדות להוצאת המשלחת הראשונה, באופן מידי."

מפקד החללית הסתכל על ג'וזף, ואמר, "אתה הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לקסנו-ביולוג, למרות שלמדת את כל החומר בחללית, ואין לך תואר מאף אוניברסיטה. מה דעתך להוביל את המשלחת הראשונה? קח אתך את דיוויד וג'והן."

"דיוויד? הנער הקופצני הזה? מה בדיוק אני אמור לעשות איתו?"

"ומה לדעתך אני אמור לעשות איתו כאן בחללית? אולי מרחבים, לראשונה בחייו, ירגיעו אותו קצת. וזכור, מן הסתם אפשר לעשות מחקר חיים על, טוב, כל דבר שתפגשו שם, אבל הגענו הנה במטרה מסוימת מאד, אז אל תתנו לשום דבר להפריע לכם מלחקור את הסיגנאלים המוזרים האלו."

ג'וזף, ג'והן ודיוויד לבשו את חליפות השטח, ויצאו דרך מנעול האוויר אל פני הפלנטה. דיוויד הסתכל סביבו, המום, ולא יכול היה להתרגל למראה המרחבים, שנראו לו אין סופיים. ג'וזף, כאשר ראה את התפעלותו, אמר לו, "מה אתה מתרגש? השטח הזה, עד הגבעה הקרובה, אינו גדול יותר ממגרש כדורסל."

"כדורסל? מה זה? ראיתי כמה הפניות למושג הזה במאגרי המידע בחללית, אבל לא הצלחתי להבין מה זה אומר."

"טוב, זה משחק עם כדור… בעקרון צריך להכניס אותו לסל. מכאן שם המשחק."

"מה הרעיון? מה הוא יעשה שם?"

"הוא לא יישאר שם. בתחתית הסל יש חור."

"נשמע טיפשי למדי. הוא ייפול מיד, אז מה הרעיון?"

קול המפקד, שבקע ממכשירי הקשר שבתוך החליפות, קטע את הדיון. "הסיגנאל הגדול, שהוביל אותנו לכאן, נמצא חצי קילומטר לצפון-מזרח. אבל מאה מטר מכם, לאותו כיוון, ישנו סיגנאל חלש בהרבה. תבדקו אותו."

המשלחת התקדמה לכיוון, אבל לא מצאה שם דבר מלבד גוש חומר חום-אפרפר, בנפח שני ליטר. ג'וזף כרע לידו, וסרק אותו באמצעות הסורק המשוכלל שלו. "המממם… מבנה פנימי מורכב למדי, אבל אחיד. אם זה באמת יצור חי, אין לו שום חלוקה לאיברים פנימיים. אין שום סיגנאלים אלקטרומגנטיים בתוכו… קשה לקרוא לזה יצור חי. אבל המבנה שלו גם לא דומה לשום חומר גבישי המוכר לנו."

פתאום הגוש התחיל לזוז לאיטו ולהתרחק מהם. ג'והן אמר, "ובכן, עכשיו אתה מוכרח להודות שזה יצור חי. הרי יכולת התנועה העצמית היא ההגדרה. אתה הרי רואה שזו לא תנועה של רוח."

ג'וזף חשב למשך מספר דקות, ואז אמר, "ייתכן שאתה צודק. בסופו של דבר, זה רק עניין של הגדרה. בספרות המקצועית מופיע אמנם שיכולת התנועה העצמית היא המגדירה יצור חי, אבל מופיע גם שכל צורת חיים מבוססת על פחמן, ופלנטה האמורה להכיל חיים צריכה להיות בביוספירה, אבל כשחושבים על זה, עד היום הכרנו רק פלנטה אחת שהכילה חיים, אז אי אפשר באמת להכליל. אנו יכולים להיצמד להגדרת הפחמן, ולהסיק שזה אינו יצור חי, או להיצמד להגדרת התנועה העצמית, ואז זה כן יצור חי. זה עניין שרירותי לגמרי. אני מציע שנגדיר אותו כיצור חי, ונמשיך לעבר הסיגנאל הראשי."

על גשר הפיקוד, המפקד עיין בתוצאות בדיקת הסורק, שנשלחו אליו באופן אוטומטי, ואמר לקצין הקשר, "שדר זאת לכדור הארץ מיד. הם בוודאי להוטים לשמוע מאיתנו."

"נראה לך? לשדר ייקח 58 שנה להגיע לכדור הארץ, במהירות האור. הטכנאים שאמורים לקבל את השדר הזה כנראה עדיין לא נולדו… אבל בסדר. אשדר זאת."

בינתיים המשיכה המשלחת לכיוון הסיגנאל הראשי, כאשר צוות הפיקוד עוקב אחריהם מגשר הפיקוד. כחמישים מטר ממקום הסיגנאל, הם נעצרו בהפתעה. ג'והן אמר, "עכשיו אתה לא יכול להתווכח. אלו חיים, והם תבוניים. תראה איך היצורים הקטנים הללו התקדמו בדיוק לעבר מה שנראה כמו מחצבה קטנה, כל אחד מהם חפר קצת באדמה, ועכשיו הם חוזרים יחד לאותו הכיוון. זו פעילות מאורגנת, שמצביעה בבירור על תבונה."

"אל תמהר להסיק מסקנות," ענה ג'וזף, "על כדור הארץ ישנן כמה צורות חיים הפועלות באופן מתואם, אך בבירור אינן תבוניות, כמו למשל נמלים או דבורים. בוא נבצע בדיקה קטנה."

הוא כיוון את הסורק אל כמה מהיצורים הקטנים, ולאחר חצי דקה אמר, "תראו, המבנה שלהם מכני לחלוטין. מנוע זעיר הוא כל מה שמניע אותם, והאיברים שלהם כולם ממתכת. נראה לי שהם רובוטים, לפי כל הגדרה."

"מעניין מאד. אז אמור להיות מישהו שבנה ומפעיל את הרובוטים הללו?"

"בוא נעקוב אחריהם ונראה."

המשלחת עקבה אחרי הרובוטים כמה עשרות מטרים, עד שהרובוטים נעצרו ליד יצור חום-אפרפר נוסף. היצור נצמד לאחד הרובוטים למשך מספר שניות, ואז התקדם לרובוט השני ונצמד אליו, וכך נצמד אל כל רובוט בתורו. כאשר סיים, הרובוטים הסתובבו, חזרו למחצבה, חפרו עוד קצת ושבו על עקבותיהם ליצור המפעיל אותם. היצור שוב נצמד לכל אחד מהם למשך מספר שניות, והתהליך חזר על עצמו.

"חבל שהיצור הזה אינו מדבר, ושאי אפשר לקרוא את מחשבותיו," אמר דיוויד. "היה נחמד אם הוא היה מסביר לנו מה קורה כאן."

"אני מטיל ספק בכך שיש לו מחשבות. הרי אין לו מוח בכלל," הגיב ג'וזף.

"מי אמר שצריך מוח כדי לחשוב?"

"די טיפשי מצידך, לא להצליח להבין לבד מה זה כדורסל. אל תנסה להיות יותר טיפש מכך."

"נו באמת. אתה מכיר רק דוגמה אחת של יצור החושב באמצעות מוח. מכאן אתה לא יכול להסיק שכל יצור תבוני משתמש במוח."

ג'והן קטע אותם, "אני חושב שהצלחתי להבין. האדמה כאן די מסולעת, והדרך הנכונה להתקדם עליה היא באמצעות קפיצות קטנות. אנו מסתדרים בקלות בעזרת רגליים, אבל הרובוטים הללו נעים על גלגלים, ומערכת הגלגלים שלהם מורכבת על תושבת קופצת. בפעם הראשונה שראינו אותם, כל אחד קפץ כל פעם לגובה זהה, אבל הגובה היה שונה מרובוט לרובוט. בפעם השנייה, כולם קפצו לאותו הגובה. אני חושב שאנו עדים לתהליך של אופטימיזציה. היצור המפעיל פשוט בדק איזה מהרובוטים פועל באופן הכי מוצלח, ואז תכנת את כולם להתנהג כמוהו. בפעם השנייה אמנם כולם התקדמו באופן זהה, אבל קצב החפירה היה שונה. היו רובוטים שחפרו מהר מדי, והחפירות שלהם התמוטטו מהר, והיו רובוטים שחפרו לאט מאד. די ברור שקצב החפירה האופטימאלי הוא משהו באמצע. בפעם השלישית באמת ראיתי שכולם חופרים בקצב זהה, וזה באמת הקצב שהוכח כאופטימאלי."

"אתה מתכוון," בקע קול המפקד ממכשירי הקשר, "שכדי לייצר רובוט חפירה אופטימאלי, יש להתאים את הפרמטרים שלו לתנאי השטח, וזה בדיוק מה שעושה היצור המפעיל? הוא בודק כל פרמטר בתורו, מוצא את הערך האופטימאלי, ואז מתכנת את כל הרובוטים להשתמש בערך האופטימאלי?"

"כן," אמר ג'והן, "זה בדיוק מה שהוא עושה. הוא מתכנן רובוט שיהיה מותאם לתנאי השטח. אני מרשה לעצמי להניח שתנאי השטח שונים במקצת בכל מקום בפלנטה הזו, ולכן, בכל מקום שהם רוצים להקים מחצבת רובוטים, הם צריכים להתאים את הרובוטים לתנאי השטח המסוימים."

"טוב," אמר המפקד, "הישג נאה למשלחת ראשונה. אני מציע שתתחילו לחזור, בהתחשב בכמויות החמצן שנשארו לכם. אלא אם כן, כמובן, מתחשק לכם לנשום קצת מתאן."

המשלחת התחילה לחזור בדממה, כאשר חבריה שקועים במחשבותיהם. ג'וזף וג'והן חשבו על משמעות הגילוי ההיסטורי שלהם, בעוד דיוויד ניסה למצוא הגיון בכדורסל.

לבסוף אמר ג'והן, "זה לא עניין של הגדרה. אתה מוכרח להסכים שזו צורת חיים תבונית."

"למה שאוכרח להסכים לכך?" תמה ג'וזף.

"כי ראית את אופן פעולתם! יצור שאינו תבוני אינו מסוגל לתכנת כך רובוטים!"

"מי סיפר לך?"

"תגיד לי, אתה מסכים שדיוויד כאן הוא יצור תבוני?"

"לפני שעה הייתי מסכים לכך. עכשיו, אחרי כל השטויות שהוא אמר, כבר אינני יודע."

"ולמה היית מסכים לכך לפני שעה?"

"מה זאת אומרת? הרי הוא בן אדם! היצור התבוני היחיד המוכר לנו!"

"אתה באמת יודע מה קורה בתוך המוח שלו? אתה בטוח שכל פעולה שלו היא תוצאה של חשיבה?"

ג'וזף הרהר מעט, וענה, "אני לא באמת יודע מה קורה בתודעה שלו, ואני לא באמת יודע אם יש לו תודעה בכלל. אני לא קורא מחשבות. אבל אני יודע שלי עצמי יש תודעה, ואני יצור תבוני, ופעולותיי הן תוצאה של חשיבה תבונית, ואני רואה שמבחינה חיצונית דיוויד מאד דומה לי, וגם לו יש מוח דומה לשלי, ולכן נראה לי הגיוני להסיק שגם הוא תבוני כמוני, וגם לו יש תודעה."

"ואם לא היה לו מוח?"

"אז לא ייתכן שהוא היה תבוני. אין תבונה בלי מוח."

"איך אתה יודע? אתה הרי יודע שאסור להכליל מדוגמאות, ובוודאי לא מדוגמה בודדת. האדם הוא היצור התבוני היחיד שאתה מכיר, אז אי אפשר להכליל. מנין לך שגם תבונה לא-אנושית חייבת להתבסס על מוח?"

"כי…." נתקע ג'וזף.

"האם היית אומר," התעקש ג'והן, "שראיה תמיד מבוססת על עיניים?"

"אני מתחיל להבין אותך… במשך הרבה דורות חשבו המדענים שכן, עד שהסתבר שצמחים רגישים לאור, ומגיבים לאור, למשל זה שהם נוטים לגדול תמיד בכיוון האור. הם 'רואים' אור בלי עיניים. אז כנראה שעיניים אינן חיוניות לראיה. אבל לעומת זאת, אין לנו שום דוגמה של חשיבה תבונית ללא מוח."

"הנה יש לנו, 300 מטר מאחורינו. וגם לפני כן, לא היה הגיון להגדיר תבונה כתכונה של יצור בעל מוח."

"טוב, אתה צודק. האפשרות ההגיונית היחידה להגדיר תבונה היא על סמך הפעולות. דיוויד מתנהג, לפעמים, באופן תבוני. אני יודע זאת מתוך השוואה של פעולותיו לפעולות שלי. כשאני משחק שחמט, אני יודע שאני צריך להפעיל חשיבה ברמה גבוהה, והמהלכים הם תוצאה של חשיבה מורכבת. כשאני רואה את משחקי השחמט של דיוויד, אני רואה מהלכים מורכבים באותה המידה, בעיקר כשהוא מרוכז במשחק, ולכן אני יכול להסיק שגם הוא תבוני. בעצם התבונה היחידה שאני מכיר היא זו שלי, ואני יכול להסיק על תבונה אחרת רק מתוך השוואה לתבונה שלי."

"בדיוק," אמר ג'והן, "אנו מזהים תבונה כאשר אנו רואים התנהגות תבונית, ואנו מגדירים התנהגות תבונית על סמך ההתנהגות שלנו. אם ההתנהגות שלנו נובעת מחשיבה תבונית, היא מוגדרת כתבונית, ואם אנו מזהים התנהגות זהה אצל יצור אחר, אנו מסיקים שגם הוא תבוני. זו הדרך היחידה לזהות תבונה אצל אחרים, ולא צריך להיות קסנו-ביולוג כדי להבין את זה."

לאחר דקת דומיה נוספת, התערב דיוויד, "אני יכול לשאול משהו? יש נושא ביולוגי שתמיד הטריד אותי."

"ודאי," ענה ג'וזף בחיוך. "דבר אחד בטוח. אם אני לא יכול לענות לך, אז אף אחד אחר על הפלנטה הזו אינו יכול. אני לא רוצה להתרברב, אבל אני הביולוג הטוב ביותר ברדיוס של, טוב, לפחות 50 שנות אור. בעיקר כי אני היחיד."

"ניסיתי פעם להבין איך פועלת האבולוציה הדארוויניסטית. קצת הסתבכתי. אתה יכול לסכם לי?"

"זה די פשוט. הרעיון הוא ליצור יצורים המתאימים לסביבה שלהם, כאשר 'מתאימים' מוגדר על ידי כושר הישרדות, כלומר העמדת צאצאים שורדים. כל יצור מוליד כמה צאצאים, אשר אינם זהים מבחינה גנטית, המתאימים שבהם שורדים, ומעבירים את הגנים שלהם לדור הבא, והתהליך חוזר על עצמו. הפחות מתאימים מתים, או לפחות מעמידים פחות צאצאים, וכך טרייטים גנטיים המתאימים לסביבה שורדים, והטרייטים שאינם מתאימים נעלמים. בסופו של התהליך, לאחר הרבה דורות, מתקבלים יצורים המתאימים לסביבה באופן אופטימאלי."

דיוויד הרהר מעט. "זה בעצם זהה לתהליך של היצור המוזר שראינו עכשיו, נכון? לקחת כל פרמטר, לבדוק איזה ערך שלו מתאים ביותר לסביבה, ולהפיץ את הערך הנכון בין כל הרובוטים. בסופו של התהליך הוא מקבל רובוט חופר אופטימאלי."

"כן, זה הרעיון."

"אז לפי הגדרה, האבולוציה היא תהליך תבוני. אם יצור חום-אפרפר ביצע אותו, נאלצת להסיק שהוא תבוני, אפילו שלא ראית שיש לו מוח בכלל. אם חוקי הטבע ביצעו תהליך זה, אתה מוכרח להסיק שגם הם תבוניים, או לפחות מופעלים על ידי תבונה. זה האופן היחיד שבו אפשר להגדיר תבונה, לא?"

ג'וזף עצר, המום. "לא… זה לא ייתכן… אתה לא רציני…"

"מה קרה?"

"עזבתי את כדור הארץ בגיל 10, למסע שממנו כנראה לא אחזור חי הביתה, למען הסיכוי למצוא חיים לא אנושיים, ואולי אפילו תבונה לא אנושית. הקדשתי את חיי לכך. ועכשיו אתה מספר לי, שבכדור הארץ יש בעצם מיליארדי יצורים חיים, תוצרי אבולוציה, שמעידים בדיוק על מה שחיפשתי? תבונה לא-אנושית? האוצר היה ממש מתחת לתנור שלי, ובזבזתי את חיי לריק?…."

ג'והן ודיוויד עצרו והסתכלו על ג'וזף ההמום. "זה לא כל כך נורא… בוא נמשיך, נחשוב על זה אחר כך."

"לא… אתם לא מבינים… זה סוף העולם…" ג'וזף פנה לעבר הגבעה הקרובה והתחיל ללכת. לאחר כמה עשרות מטרים, הוא חתך את צינור האוויר שלו, והתחיל לנשום מתאן.

דיוויד ההמום הסתכל על ג'וזף המתמוטט. "לא נוכל לעזור לו… בכל מקרה, ההלם היה גדול מדי… אבל אני לא מבין למה."

"אני חושב שאני מתחיל להבין," אמר ג'והן. "הסיבה העיקרית שהביולוגים המציאו את האבולוציה, היא כדי לפטור אותם מהצורך להאמין בבורא עולם. הם מודים בזה בשיחות סגורות, ומעטים מהם אף העזו לפרסם זאת. אבל עכשיו… עכשיו ג'וזף הבין שעצם התיאוריה הזו דווקא מוכיחה שיש לעולם מנהיג תבוני. הוא לא רק ברא את העולם, אלא גם יצר את החיים על כדור הארץ בתהליך תבוני. אז בעצם ג'וזף תקע לעצמו כדור ברגל."

"זאת אומרת…" היסס דיוויד, "שהרגל שלו היא באמת סל?"

*********************

לאחר כשלוש שעות, ג'והן ישב בחדרו הקטן בחללית, וניסה לארגן את מחשבותיו. לפתע נכנס ג'ק, חברו הטוב.

"בוא נשחק משחק," אמר ג'ק.

"מדוע?"

"המפקד חושב שעבר עליך יום קשה. חזית בהתאבדותו של חבר קרוב, קברת אותו יחד עם כמה אנשי צוות, והמפקד חושב שאתה צריך מישהו שיסיח את דעתך, אז הוא הטיל עלי את המשימה. כמו כן הוא הוא דאג לדיוויד. דונלד נמצא איתו בחוץ עכשיו, והם מנסים להכשיר שטח למגרש כדורסל."

"טוב," נאנח ג'והן, "הוא כנראה צודק. על איזה משחק חשבת?"

"אני בוחר מספר בין 1 ל-10. אתה בוחר מספר שגדול ממנו בין 1 ל-10, אני מגדיל אותו שוב וכן הלאה. מי שמגיע ל-100 מנצח."

"נשמע טוב. תתחיל."

"1". "5". "12". "18". "23." ולאחר חצי דקה, הגיע ג'ק ל-100 והוכרז כמנצח. "היה קצר מדי. בוא נשחק שוב," הציע ג'ק.

ג'והן ישב והרהר מספר רגעים. "טוב, זה לא קשה. נראה שאתה רק צריך לנקוב בסדרת המספרים 1, 12, 23, 34, 45, 56, 67, 78 ו-89, ואז תוכל להגיע ל-100 בלי קשר לבחירות שלי."

"נכון. אם גילית את האסטרטגיה המנצחת, באמת אין טעם לשחק עוד. עכשיו ברור לנו שהשחקן הראשון מנצח… אולי לפחות תוכל למצוא הגיון בסדרה הזו?"

"גם זה לא קשה. כפולות של 11 פלוס 1."

"טוב, ננסה משחק אחר. מה דעתך על… הי, מה קרה לך?"

ג'והן ישב חיוור ורועד על הדרגש שלו. "הוא מת לשווא…"

"מי? ג'וזף? מה נזכרת בו פתאום?"

"הוא התאבד בגלל שהוא הבין שיש בהכרח תבונה מאחרי תהליך האבולוציה הביולוגית – "

"כן, אני יודע. כולם יודעים. המיקרופונים שלכם היו פתוחים."

"אבל הוא טעה! אין דרך להסיק שהתהליך הזה תבוני."

"למה?"

"אם היה נכנס יצור אפור קטן מבחוץ, ומשחק איתך את משחק-11 הזה, ומנצח, האם היית אומר שהוא תבוני?"

"למה לא?"

"אולי הוא פשוט נוקב במספרים הללו בלא שום מחשבה, פשוט מפני שהם המספרים האהובים עליו? אולי הוא פשוט אוהב כפולות של 11? לכל אחד יש את המספרים שהוא אוהב, אתה יודע. אני למשל מכור לכפולות של 5."

"המממם… אני חושב שאני מבין. אתה בודק אם הוא תבוני, על ידי הצבת אדם במקומו. אם פעולותיו, אם היו מתבצעות על ידי אדם, הן תבוניות, אז גם הוא תבוני. אבל אם אדם משחק משחק-11 ומנצח, אין לנו דרך לדעת אם הוא תבוני. ייתכן שהוא נוקב במספרים הנכונים כתוצאה מניתוח וחשיבה, וייתכן שהוא נוקב בהם בלא חשיבה כלל. ויתכן גם שמישהו תכנת אותו 'להינעל' על המספרים הללו."

"טוב, במקרה זה אכן יש כאן תבונה, כלומר התבונה של המתכנת. כמו יצור חי ש'מתוכנת' מבחינה גנטית להתנהגות מורכבת, שהתבונה ודאי מתייחסת ל'מתכנת' ולא ליצור עצמו. אבל באמת ייתכן שאין כאן שום תבונה, שכן אפשר להציג את האסטרטגיה המנצחת בצורה מאוד פשוטה מבחינה מתמטית, ואז נקיטת האסטרטגיה לא מצריכה תבונה."

ג'ק הרהר מעט. "האם היית אומר אותו הדבר לגבי שחמט? אם אדם משחק שחמט ומנצח את אלוף העולם, האין זו הוכחה שהוא תבוני?"

"לא בהכרח. הרי יש אסטרטגיה מנצחת לשחמט. אני לא יודע מה היא, ואולי אף אחד אינו יודע, אבל מתמטיקאים הוכיחו שהיא קיימת. וייתכן שיש דרך פשוטה להציג אותה, ואז ייתכן שהשחקן נקט בה בלי שום חשיבה תבונית."

"אתה בעצם טוען שאין דרך לבדוק אם אדם אחר הוא תבוני. הבעיה היא שאין לנו הגדרה טובה לתבונה, ולכן אנו מודדים את תבונת האחר על פי השוואה לפעולות שלנו. אבל אפילו אם פעולותיו של האחר זהות לפעולותינו, אין לנו דרך לדעת ממה הן נובעות. ייתכן שתהליכי החשיבה שלו שונים מאד משלנו, ופעולה שאצלנו היא תוצאה של חשיבה תבונית, מתרחשת אצלו באופן אחר. על כל פנים, אתה טועה בנוגע לשחמט, כי לא סביר שיש דרך פשוטה להציג את האסטרטגיה המנצחת שלו."

"איך אתה יודע?"

לפתע נכנס דונלד לחדר, אדום, מיוזע ומתנשף. "אני לא מבין איך הצלחת לסבול את היצור הזה במשך שעתיים! אותי הוא שיגע לגמרי תוך חצי שעה!"

"מי, דיוויד?" שאל ג'והן.

"כן. גמרנו ליישר את השטח, לשים עליו שני סלים, לצבוע את הסימונים המתאימים על המגרש, ואז דיוויד פשוט התעקש לבעוט בכדור במקום לזרוק אותו… הוא טוען שאין שום הגיון לזרוק כדור לסל עם חור. צריך לבעוט אותו לתחתית מבנה הסל."

"מה רע בזה?" שאל ג'ק. "הוא פשוט משחק כדורגל. אם כל המטרה היא להסיח את דעתו, כדורגל לא שונה מכדורסל."

"כן, אבל אני מנסה ללמד אותו את החוקים, והוא פשוט לא רוצה לקלוט, הטיפש הזה!"

"הוא ממש גאון," אמר ג'והן לפתע.

"מי, הטיפש הזה?"

"כן. הוא פתר לנו את בעיית התבונה, והוכיח שמותו של ג'וזף לא היה לשווא. מצער ככל שיהיה, לפחות הוא מת תוך כדי גילוי האמת."

דונלד הסתכל בחשש לעבר ג'ק, "אתה בטוח שהוא נורמלי? עבר עליו יום קשה…"

"הרי תסכימו איתי," התעלם ממנו ג'והן, "שבאמת אפשר לשחק כדורגל על מגרש כדורסל. וגם עוד כמה משחקים."

"ודאי. אבל זה טיפשי."

"זו בדיוק הנקודה. עצם תנאי המגרש לא מכריחים את חוקי המשחק. צריך תבונה כדי להתאים ביניהם, ומי שלא עושה זאת נכון, אינו תבוני מספיק."

"לא בדיוק," התנגד ג'ק, "המגרש לא מכריח את החוקים, אבל תנאי המגרש גורמים שיותר נוח לשחק שם כדורסל מאשר כל משחק אחר. לשחק כדורעף בלי רשת, למשל, זה ממש קשה. אז בחירת המשחק הנכון יכולה לנבוע מנוחות, ולאו דווקא מתבונה."

דונלד העביר את מבטו מאחר לשני, וניסה לקבוע מי מהנוכחים אינו תבוני, או לפחות אינו נורמלי. "על מה אתם מדברים? בעיית התבונה? כדורעף בלי רשת? אתם בסדר?"

"אז בוא נתקדם עוד שלב," המשיך ג'והן להתעלם ממנו. "חוץ מתנאי המגרש והחוקים, יש לנו גם אסטרטגיה. המגרש אינו מכריח את החוקים, ושניהם גם יחד אינם מכריחים את האסטרטגיה. אפילו אם הסכמנו על חוקי הכדורסל, אפשר עדיין לנקוט באסטרטגית משחק של כדורעף, וכמובן שהיא לא תהיה מוצלחת במיוחד. לכן, הבחירה הנכונה עדיין מעידה על תבונה. או למשל משחק-11. אין לנו מגרש, אלא רק חוקים ואסטרטגיה. אפשר כמובן לשנות את החוקים. אפשר להחליט שמותר להגדיל את המספר לאו דווקא ב-1 עד 10, אלא בכל טווח מספרים אחר. וכמו כן אפשר לשנות את היעד מ-100 לכל מספר אחר. אז יש לנו אינסוף משחקים אפשריים, ולכל אחד מהם יש אסטרטגיה מנצחת אחת. אם יצור אפור פשוט אוהב כפולות של 11, ואוהב לעצור ב-100, הוא יוכל לנצח רק את אחד המשחקים הללו. אחד מתוך אינסוף. ואם בכל זאת הוא נוקט באסטרטגיה זו במשחק הנכון, אז או שהוא התאים את האסטרטגיה למשחק באופן תבוני, או שקרה כאן צירוף מקרים בהסתברות אפסית."

"הסתברות אפס ממש," העיר ג'ק, "בהתחשב בכך שיש באמת אינסוף משחקים אפשריים."

דונלד נראה מבולבל לגמרי. "אפשר הסבר? מה זה משחק-11? החלטתם למספר את כל המשחקים בעולם? איזה מספר קיבל שחמט?"

"טוב," אמר ג'והן, בהמשיכו להתעלם מדונלד, "ההסתברות לא צריכה להיות אפס ממש כדי להוכיח תבונה. הרי בשחמט יש מספר סופי של אסטרטגיות, כי יש מספר סופי של מצבי לוח, ובכל זאת אם מישהו נוקט באסטרטגיה הנכונה, אנו נסכים שהוא תבוני."

"קודם לא הסכמת לזה."

"נכון, כי קודם התייחסתי לחוקי המשחק כמובנים מאליהם. אבל באמת יש הרבה לוחות אפשריים, ויש הרבה כלים אפשריים, ובחירה של לוח וכלים עדיין אינה מכריחה את החוקים. הרי אפשר לשחק גם דמקה על לוח שחמט וכלי שחמט. וכנראה הרבה משחקים אחרים. ובכל אחד מהם, האסטרטגיה של שחמט כנראה לא תעבוד. אז אפילו אם יש דרך מתמטית פשוטה לבטא את אסטרטגיית השחמט, אני עדיין אוכל להבחין בתבונה, מעצם העובדה שהשחקן יישם אסטרטגיה זו במשחק הנכון, ולא למשל בכדורעף או דמקה. אז אנו יכולים לזהות תבונה אפילו כשאין לנו הגדרה מדויקת לתבונה, ואין לנו דרך לדעת את תהליכי החשיבה של האחר. מספיק לדעת שאין קשר, מתמטי או אחר, בין החוקים לאסטרטגיה, ולכן אם בכל זאת נוצר הקשר הנכון ביניהם, זו חייבת להיות תבונה."

ג'ק הרהר מעט. "ובנוגע לאבולוציה, מהו מגרש המשחקים שלך?"

"כדור הארץ כמובן, יחד עם חוקי הפיזיקה. אף אחד אינו יודע ממה החוקים נובעים, אם כי יש כמה ספקולציות. אבל אפילו בהינתן חוקים מסוימים, הם כנראה אינם מכריחים את היווצרותו של כדור הארץ, ואת קיומם של תנאים המאפשרים חיים עליו. ואפילו אם כדוה"א נוצר באופן מוצלח, האבולוציה הייתה יכולה להתרחש בהרבה אופנים שונים. בחירת האופן הנכון, המתאים לחוקי הפיזיקה ותנאי כדוה"א, מעידה על תבונה."

"אני חושב שאני מתחיל להבין על מה אתם מדברים," אמר דונלד, "אבל אתה טועה. חוקי האבולוציה מוכרחים מעצמם. למשל חוק הברירה הטבעית. הוא טוען שרק היצורים המתאימים לסביבה ישרדו, וזה די ברור, כי 'התאמה לסביבה' היא בעצם יכולת הישרדות, או משהו כזה. אני לא זוכר בדיוק, אבל החוקים לא היו יכולים להיות שונים."

"אתה מתכוון לומר," ביאר ג'והן, "שיש הכרח לוגי לחוקי האבולוציה, כלומר שהיא טאוטולוגיה. זו טענה ידועה, אבל שקרית. אם החוקים היו מוכרחים מעצמם, מחמת חוקי הלוגיקה, אז אי אפשר היה להעלות על הדעת מערכת אחרת של חוקי אבולוציה, כי כל חוק אחר היה סתירה לוגית. אבל באמת יש, או היו, תיאוריות אחרות. למשל תיאוריית ההזדקנות."

"מה זה?"

"תיאוריה שנוסחה עוד לפני דארווין. הרי יצור חי נולד, מזדקן ומת. הוא מת לא מחמת חוסר התאמה לסביבה, אלא פשוט מפני שהוא הזדקן מספיק. באותו האופן, לפי התיאוריה הזו, מינים ביולוגיים נוצרים, מתקיימים זמן מסוים ואז נכחדים, לא מפני חוסר התאמה לסביבה אלא פשוט מפני שהם התקיימו מספיק זמן."

"נשמע טוב," אמר ג'ק. "מה רע בתיאוריה הזו?"

"היא לא מתאימה  לעובדות, זה הכול. נראה לי שממצאי המאובנים סותרים אותה. על כל פנים, אם חוקי הברירה הטבעית היו מוכרחים, אז תיאוריה זו, וכל תיאוריה אחרת, היתה סתירה לוגית. אבל זה לא המצב."

"אז אולי הברירה הטבעית מוכרחת מחמת חוקי התורשה?" הציע דונלד בחשש.

"קודם כל, זה לא המצב. אפשר היה להעלות על הדעת שהתורשה תשמור מידע לגבי גיל המין, ואז תכחיד את כל אותו המין לאחר מספיק דורות. זה לא מתאים לעובדות, כמובן, אבל אין בהנחה זו שום סתירה לחוקי הלוגיקה או הפיזיקה. וגם אפשר להעלות על הדעת הכחדות של מינים כתוצאה מקטסטרופות שאינן קשורות לתורשה. אבל אם כבר הזכרת את התורשה, אז זו נקודה טובה. הרי היו כמה תיאוריות של תורשה לפני מנדל. למשל, תיאוריית למארק גרסה שתכונות נרכשות יכולות לעבור בתורשה. זה סותר את העובדות, כמובן, אבל זה לא סותר את חוקי הלוגיקה או הפיזיקה."

"אז אתה אומר," ניסה ג'ק להבין, "שגם לאחר שחוקי הפיזיקה נקבעו משום מה, וגם לאחר שכדוה"א נוצר לו, עדיין היה אפשר שיתפתחו יצורים חיים עם תורשה למארקית, או כל תורשה אחרת. או בלי תורשה כלל."

"אתה מייחס תבונה לבחירת חוקי התורשה?" שאל דונלד בתימהון, "זה אבסורד. הרי היצורים הראשונים, יחד עם מנגנוני התורשה שלהם, נוצרו באופן אקראי, כלומר חסר תבונה, על ידי מוטציות או משהו כזה."

"אקראיות אינה חוסר תבונה," ביאר ג'ק את כוונתו. "הרי אנו מנסים להוכיח אם יש כאן או אין כאן תבונה, אז לא הוגן מצידך להניח מראש שתהליך זה הוא חסר תבונה. את זה בדיוק אנו מנסים לברר. אתה בהחלט יכול להניח שהתהליך היה אקראי, משום שהמושג 'אקראיות' מבטא רק את חוסר הידע שלנו. אם יש לי מידע לגבי אירוע מסוים, ולך אין, אז אירוע זה הוא אקראי בשבילך אבל לא בשבילי. וגם אם לאף אדם אין מידע לגבי אירוע מסוים, והוא אקראי באופן מוחלט, זה עדיין לא אומר שהוא חסר תבונה או חסר משמעות. האקראיות מבטאת בדיוק את מה שאמרתי, דהיינו שעל פי כל הידע שלנו, התהליך היה יכול להתבצע באופן אחר, וליצור תורשה אחרת."

"בדיוק," אמר ג'והן. "חוקי הלוגיקה והפיזיקה אינם מכריחים את חוקי התורשה. יש הרבה תורשות אפשריות, כמו שיש הרבה אסטרטגיות אפשריות לכל משחק. וגם לאחר 'בחירת' מנגנון התורשה הנכון, עדיין יש הרבה מנגנונים אבולוציוניים אפשריים, חוץ מהמנגנון הדארוויניסטי, כמו למשל מנגנון ההזדקנות. חוקי הלוגיקה, הפיזיקה והתורשה אינם מכריחים את חוקי האבולוציה, כמו שחוקי השחמט אינם מכריחים את האסטרטגיה המנצחת. כל 'בחירה' של מנגנון תורשה שונה, או אסטרטגיה אבולוציונית שונה, הייתה כמובן יוצרת יצורים אחרים, אם בכלל. ואנו חייבים להודות שהשילוב בין הלוגיקה לבין חוקי הפיזיקה לבין תנאי כדור הארץ לבין חוקי התורשה לבין חוקי האבולוציה הוא מוצלח למדי. ועוד לא הזכרנו הכחדות על ידי קטסטרופות, שנראה שהשתלבו יפה מאד בתהליך הדארוויניסטי. כל זה מעיד על תבונה, לפחות כמו מי שמנצח את אלוף העולם בשחמט. אז לפחות מותו של ג'וזף לא היה לשווא."

דונלד הרהר מעט, ואמר, "קראתי פעם טענה דומה… אבל היא שקרית. אתה אומר בעצם שהסדר וההתאמה בין הדברים השונים הללו מעידים על תבונה, כי סדר כזה אינו יכול להיווצר במקרה. או לפחות, ההסתברות לכך היא אפסית. אבל יש דוגמה נגדית לכך. פתיתי שלג, למשל, הם דוגמה למבנה מסודר, שנוצר מעצמו ללא שום תבונה. וזה קורה כל הזמן. אמנם לא אצלנו בחללית, אבל שמעתי שבכדור הארץ יש מקומות כאלו."

"אתה טועה בשתי נקודות," אמר ג'ק. "קודם כל, כבר אמרתי לך שאסור לך להניח מראש את מה שאנו מנסים להוכיח. אנו דנים האם יש תבונה מאחרי חוקי הטבע, למשל חוקי האבולוציה, או שלא. אתה מניח שאין כל תבונה מאחרי יצירת פתיתי השלג. אבל מי שסובר שיש תבונה מאחרי חוקי האבולוציה, אולי יסבור גם שיש תבונה מאחרי כל פתית שלג. זה מצריך כנראה תבונה אינסופית, אבל אין לנו בעיה עם זה, כי ממילא לא מדובר על תבונה אנושית. אז לא הוגן מבחינתך להניח שאין תבונה בשלג, ולהביא אותו בתור דוגמה נגדית. וחוץ מזה, אפילו אם נאמר שאין תבונה בשלג, זה עדיין לא קשור לנושא, כי הנושא הוא הרמוניה ולא סימטריה."

"מה זאת אומרת?" תמה דונלד.

"אתה מדבר על סדר, או מערכת מסודרת," ביאר ג'ק את כוונתו, "אבל יש כמה סוגים של סדר. הסדר של פתית שלג הוא בעצם סימטריה, ואפשר להראות שהסימטריה שלו נובעת מסימטריות מסוימות של חוקי הטבע, של מולקולות המים ושל המרחב. אז אם מניחים שאין תבונה בחוקי הטבע, אפשר להסיק שאין בהכרח תבונה בשלג. אבל כאן אנו מדברים על מערכת הרמונית. הרמוניה זה ההיפך מסימטריה. מערכת הרמונית מורכבת מהרבה גורמים שונים, לא-סימטריים, שהקשר ביניהם גם הוא אינו סימטרי."

"מה למשל?"

"גוף האדם מורכם מאיברים שונים, שהקשר ביניהם אינו סימטרי. המוח מספק ללב את הדחפים העצביים המפעילים אותו, בעוד שהלב מספק למוח דבר אחר לגמרי, את החמצן שהוא צריך. זה קשר אנטי-סימטרי. הקיבה מספקת לכליות חומרי מזון, בעוד הכליות מספקות לקיבה דם נקי. אין כאן סימטריה, אבל יש כאן הרמוניה נפלאה של כל הגורמים, שכל אחד מספק לאחרים בדיוק מה שהם צריכים, ומקבל מהם בדיוק מה שהוא צריך. בעצם אפשר לומר זאת גם על תא בודד, או מערכת אקולוגית שלימה, אבל לא משנה."

"ומערכת הרמונית מעידה בהכרח על תבונה?" שאל דונלד. "אני מבין שתזמורת פילהרמונית איננה יכולה לנגן בהרמוניה בלא תבונה, אבל מדוע אתה חושב שזה המצב לגבי כל מערכת הרמונית?"

"זה תלוי," אמר ג'ק. "אם מערכת הרמונית נוצרת יש מאין, אז ברור לגמרי שיש כאן תבונה שיצרה אותה. גם הדארוויניסטים מודים שאם גוף האדם נוצר יש מאין, הוא מעיד על תבונה, וזו בדיוק הסיבה שהם מתעקשים על תהליך ארוך ואיטי, שבו כל שלב הוא עיוור. אם נצליח להוכיח שהגוף לא נוצר בתהליך ארוך, אלא בבת אחת, גם הם יודו שיש כאן תבונה."

"ואתה יכול להוכיח את זה?"

"לא לגבי גוף האדם, אבל כן לגבי המערכת שהזכיר ג'והן, כלומר הקשר בין חוקי הלוגיקה לפיזיקה לתורשה ולאבולוציה. כל מערכות החוקים הללו מתאימות זו לזו בשלימות. התאמה זו אינה סימטרית, אלא הרמונית, והיא לא נוצרה בהרבה שלבים איטיים שכל אחד מהם הוא עיוור. מערכת חוקי האבולוציה פעלה מההתחלה, כך לפחות טוענים הדארוויניסטים, ואם כן ההתאמה ביניהם נוצרה מההתחלה. אם יש לנו מערכת הרמונית שלא נוצרה בתהליך איטי ומדורג, הרי שגם לטענת הדארוויניסטים היא מעידה על תבונה."

דיוויד התפרץ לחדר ללא הודעה מוקדמת. "אז הנה אתה!" הוא צעק לעבר דונלד, "נעלמת לי והשארת אותי לשחק כדורסל לבד! אתה בעצמך אמרת לי שצריך לפחות שניים!"

"בכלל לא שיחקת כדורסל," התחיל דונלד להתרגז, "כפי שכבר הסברתי לך אלף פעמים, קוף טיפש!"

"אני לא קוף!"

"אז סבא שלך היה קוף! כולנו צאצאי קופים, בכל מקרה."

דיוויד פנה לג'והן, "תגיד לו שהוא מדבר שטויות. אפילו בהתחשב בגנטיקה ובמאובנים, אין שום סיבה להניח שאנו צאצאי קופים!"

"ייתכן שאתה צודק," נאנח ג'והן, "אבל זה דיון אחר לגמרי…"

אפילוג – התער של דארווין

ג'והן ישב בחדרו, מהורהר. חודשיים עברו מאז ההמראה מקילדאר, לאחר עשרות שנים של משימה מוצלחת, וזו הפעם הראשונה שיש לו זמן חופשי לשבת ולהרהר. הוא הסתכל בנוף הבין-כוכבי הנשקף מהחלון, שכנראה ילווה אותו עד מותו, משום שאין לו הרבה סיכויים לחיות עד סוף המסע. לפתע נשמעה נקישה בדלת.

"יבוא," קרא ג'והן.

דיוויד נכנס. אי אפשר היה לזהות בו את הנער הקופצני שנחת על קילדאר לפני עשרות שנים. אבל עדיין, הרהר ג'והן, הוא שונה מהגברים שנולדו וגדלו על כדור הארץ. שנותיו הראשונות, שעברו בחללית, הטביעו בו את חותמן, וזה המצב לגבי כל האנשים שנולדו בחללית, אפילו אם אחר כך הם שהו זמן ממושך על פלאנטה, ולמדו אפילו לשחק כדורסל. יהיה מעניין מאוד לחקור את האפקטים הפסיכולוגיים של תופעה זו.

"אני מניח שזו ההפוגה הראשונה שלך," אמר דיוויד. "בתור קצין בכיר, ודאי היית מאוד עסוק בחודשיים האחרונים. אז קצת חצוף מצידי להפריע לך, אבל בכל זאת יש נושא שמאוד מטריד אותי, וקשה לי לחכות איתו."

"אין שום בעיה. אני מקווה שיהיה לי עוד הרבה זמן פנוי בשנים הקרובות להיות עם עצמי… כלומר, אני מקווה שהטיסה תהיה שגרתית לגמרי. מה הנושא?"

"אתה זוכר את היום הראשון שלנו בקילדאר?"

"איך אפשר לשכוח?" נאנח ג'והן. "ג'וזף היה חבר אמיתי. אף שהוא מת תוך כדי גילוי האמת, קשה להסכין למותו של חבר טוב. אפילו אחרי כל השנים הללו."

"במהלך השנים האחרונות, ביליתי כמעט את כל זמני הפנוי בעיון בבסיס הפילוסופי של הדארוויניזם. אמנם לא היה לי הרבה זמן פנוי, כידוע לך, אבל נראה לי שיש כאן בעיה לא ברורה."

"אתפלא אם רק אחת."

"טוב… משהו שמשמיט את כל ההצדקה לדארוויניזם."

"אתפלא אם רק אחד."

"טוב… אני מתכוון לתער של אוקהאם."

"התער?" תמה ג'והן, "זה עקרון פילוסופי ידוע, אבל מה הקשר שלו לדארוויניזם?"

"אכפת לך אם אשב?"

"ממש לא. תרגיש בנוח. ותאר לך מה היה קורה אם לא היו ממציאים את הגרביטציה הצנטריפוגלית… לבלות כמה שנים בחוסר משקל זה לא נוח במיוחד."

"כן, בעיקר מי שנולד וגדל כך. אתה זוכר בוודאי את כל האנשים שנולדו בחלליות הראשונות, בתחילת עידן החלל…"

"כן, אבל בוא נחזור לתער, במקום להעלות זיכרונות מתקופה שאתה לא זוכר. איזה קשר מצאת בין הדברים?"

"הרי תסכים איתי שאם יש שתי תיאוריות שמסבירות אותה תופעה, ואחת פשוטה יותר, אזי עלינו לבחור בה, נכון?" אמר דיוויד תוך כדי התיישבות.

"ודאי. זה עקרון התער. אמנם אין לנו וודאות שהתיאוריה הפשוטה היא הנכונה, אבל אין כל סיבה רציונאלית להחזיק בתיאוריה השנייה, אם אמנם שתיהן מסבירות את אותן העובדות."

"ותסכים איתי שתיאוריה שמבוססת על מנגנון יחיד היא יותר פשוטה מתיאורה שמבוססת על שני מנגנונים, נכון?"

"לא בהכרח. ייתכן ששניהם גם יחד פשוטים יותר מהמנגנון היחיד של התיאוריה הראשונה."

"טוב, אז תסכים איתי שתיאוריה שמניחה מנגנון X היא פשוטה יותר מתיאוריה שמניחה גם את X וגם מנגנון נוסף, Y".

"ודאי."

"ותסכים איתי בעוד נקודה. הרי הדארוויניזם מבוסס על מוטציות אקראיות וברירה טבעית, נכון? אז כדי שהוא יפעל, הוא צריך להניח את קיומן של צורות חיים שיכולות להתרבות, ולהעביר חומר גנטי מדור לדור, חומר שבו יכולות ליפול טעויות."

"ודאי. מוטציות אקראיות יכולות לקרות גם בלי זה, אבל ברירה טבעית מחייבת את ההנחות שהזכרת."

"אז איך בכלל הגענו לשלב הזה? איך בכלל נוצרו יצורים חיים על כדור הארץ, יצורים שמסוגלים להתרבות ולהעביר חומר גנטי מדור לדור, חומר שבו יכולות ליפול טעויות? הדארוויניזם לא מסביר את זה בכלל!"

"טוב," נאנח ג'והן, "זה נושא אחר לגמרי. זה התחום של אביוגנזיה. זה לא קשור לדארוויניזם. הדארוויניזם מסביר את מה שהוא צריך להסביר, לא דברים אחרים."

"זה לא משחק מילים? מה זה משנה שחילקת את הבעיה לשתי בעיות? הדארוויניזם עדיין לא הסביר את התפתחות החיים על כדור הארץ!"

"אתה טועה," הסביר ג'והן בסבלנות. "חלוקה כזו, כלומר טקסונומיה, היא לגיטימית בהחלט. אין טעם לחפש תיאוריה יחידה שתסביר את כל היקום. אנו מחלקים אותו לכמה קטגוריות, ובכל קטגוריה אנו מחפשים תיאוריה מתאימה. הטקסונומיה היא אכן שרירותית, אבל זה לגיטימי. הדארוויניזם אכן אינו מסביר את כל תופעת החיים, אבל הסבר חלקי הוא גם הסבר."

"טוב, כמעט הגענו לתער של אוקהם. רק נבהיר שהדארוויניזם מוכרח להניח שפעל איזה מנגנון אביוגנזי, כלומר מנגנון שיצר חיים מחומר דומם, חיים שיכולים להתרבות ולהעביר חומר גנטי."

"כן, זה נכון," הסכים ג'והן. "ואני יודע מה אתה הולך להגיד. שאין לנו כל מושג מהו המנגנון הזה, ואין לנו שום תיאוריה אביוגנזית. בקושי ספקולציות. נו, אז מה? זה לא פוגע בערך הדארוויניזם."

"לא הבנת אותי," שילב דיוויד את רגליו. "אני לא יודע מהו המנגנון האביוגנזי, ואינני מניח שום דבר לגביו, חוץ מהעובדה שהוא קיים. בעצם זו הנחה שהדארוויניזם מוכרח להניח. הוא קיים, ומסוגל ליצור יצורים חיים, לפתח להם איברים חדשים, ולפתח להם מערכת רביה גנטית."

"בסדר, זו הנחה מוכרחת. אז מה?"

"אז מה?? הרי זה בדיוק התפקיד של האבולוציה הדארוויניסטית! היא אמורה לפתח יצורים חיים, להוסיף להם איברים ותכונות, ובסופו של דבר להפוך מין מסוים למין אחר. אבל זה בדיוק מה שעשה המנגנון האביוגנזי!"

"הוא לא עשה את זה," התנגד ג'והן. "המנגנון הדארוויניסטי עשה את זה. המנגנון האביוגנזי הפסיק לפעול ברגע שנוצרו יצורים בעלי גנטיקה, ואז בדיוק התחיל לפעול המנגנון הדארוויניסטי."

"כן, זו הטענה הרגילה." הסכים דיוויד, "אבל תסכים איתי שהיא חסרת הגיון?"

"מדוע?"

"כי היא סותרת את התער של אוקהאם! הדארוויניסט מניח שהיצורים החיים הם תוצאה של שני מנגנונים שונים, האביוגנזי והדארוויניסטי, בעוד שיש לי תיאוריה פשוטה יותר. אני מניח שהמנגון האביוגנזי לא הפסיק לפעול, כי לא הייתה לו סיבה להפסיק לפעול, וכל היצורים החיים כיום הם תוצאה של מנגנון אחד ויחיד, מנגנון שגם הדארוויניסטים מסכימים שהוא קיים. התער של אוקהאם מחייב לזרוק את התיאוריה הדארוויניסטית דרך מנעול האוויר של החללית שלנו!"

"הבנתי אותך," אמר ג'והן. "התיאוריה שלך יותר פשוטה, משום שהיא מניחה רק מנגנון X במקום שני מגנונים, X ו-Y. וחוץ מזה, הדארוויניזם גם מניח שהם פעלו בתיאום, שהמנגנון האביוגנזי הפסיק לפעול ברגע שהמנגנון הדארוויניסטי התחיל לפעול. זו באמת הנחה מוזרה, בהתחשב בעובדה שאיננו יודעים שום דבר לגבי המנגנון האביוגנזי. אבל אתה בכל זאת טועה. חייבים להניח שהמנגנון הדארוויניסטי פעל, פשוט משום שראינו הרבה עדויות לכך בטבע."

"זהו, שלא." הצהיר דיוויד. "בדקתי את כל ההפניות במאגר במידע שלנו, וכל העדויות בטבע מתייחסות למיקרו-אבולוציה, לא למאקרו-אבולוציה. יש בעצם שני סוגים של מיקרו-אבולוציה. מנגנון אחד הוא הכחדה חלקית של מין, שגורמת לשינוי הגנום ללא שום מוטציה. פשוט, אורגניזמים בעלי טרייטים מסויימים מתים, וכך הטרייטים נעלמים, וכך משתנה הגנום של המין, ללא שום שינוי גנטי אמיתי. מנגנון שונה הוא מוטציות, אולם בטבע לא נצפו שום מוטציות יעילות. נצפו רק מוטציות פוגמות, אשר לעיתים יש להן יתרון אדאפטיבי. שני המנגנונים הללו של מיקרו-אבולוציה, אפילו אם יתרחשו הרבה פעמים, אינם מסוגלים ליצור מאקרו-אבולוציה, כי המנגנון הראשון אינו יוצר שום שונות גנטית והשני אינו יוצר שום מוטציה יעילה. אז איברים חדשים לעולם לא יתפתחו, ובוודאי שלא מין חדש. ולכן אין שום סיבה לחשוב שמנגנון דארוויניסטי מסוגל ליצור מאקרו-אבולוציה."

"ולעומת זאת," השלים ג'והן את המשפט, "אנו מוכרחים להניח שיש מנגנון אחר שמסוגל לעשות זאת, המנגנון האביוגנזי, ולכן באמת אין סיבה, מציאותית או לוגית, להניח מאקרו-אבולוציה דארוויניסטית."

"אז מה בכל זאת גורם להם להיצמד לתיאוריה הזו, נגד ההיגיון הפשוט של אוקהאם?" שאל דיוויד.

"נראה לי שאת זה נשאיר לפסיכולוגים, אחרי שהם יגמרו לבדוק את כל האפקטים של ילודה בחלל…"