ביקורת המקרא הולהויזנית – פתיחה
ביקורת המקרא הישנה, היתה ראשית צמיחתו של ענף מחקר חדש, וכמו עוד ענפי מחקר מקבילים, קשה להתייחס ברצינות למה שהתקבל לפני מאה וחמשים שנה, אך חשוב לבחון את השתלשלות המחקר, את הסיבות והגורמים שהביאו להתקבלות הנחות יסוד מסויימות, והשפעת הנחות היסוד על החשיבה בזמננו.
במאה ה19 התפתחה שיטה היסטורית מקיפה, שראשיתה ברייס (1823) פטקה (1835) וגיאורגה (1835), ועיצומה בגרף (1866 והלאה) וולהויזן (1876 והלאה). ולהויזן הסביר (ע"פ קודמיו[1]) את תהליכי היווצרות דת ישראל, ובמקורות התורה הראה השתקפות של התופעות ההיסטוריות אותן תיאר. פולמוס רחב עורר פרידריך דליטש בסדרת הרצאותיו "בבל והמקרא", בהן ניסה להראות כי כל יסודות המקרא לקוחים מן הבבלים. בהרצאות אלו נכח גם הקיסר וילהלם.
ניתן לסכם, כי בקורת המקרא כתיאוריה כוללת המתארת את ההיסטוריה הישראלית בצורה שונה במפגיע מן המתואר בתנ"ך נוצרה בימי ולהויזן. ולהויזן הציג ע"פ אסטרוק ושאר קודמיו תיאוריה כללית המשבצת את כל ספרי המקרא במקומות היסטוריים מאופיינים, ואלו עיקרי תורתו בקצרה:
השלב הראשון במקרא הוא משאות הנביאים הסופרים, שהחלו אט אט להילחם באלילות ובפוליתיאיזם ששלט בארץ. בצידם או על פי דבריהם נוצרו מקורות E ולאחריו J. זהו השלב הטבעי של התורה.
השלב השני הוא תיקוני המלכים שהושפעו מהם, הבולט כמובן הוא יאשיהו, שבזמנו נכתב ספר דברים ע"י חוגי הנביאים הסופרים, אז נקלט רעיון איחוד עבודת ה'. ספרי מלכים ויהושע מייצגים אסכולה זו. זהו השלב ההיסטורי של התורה.
השלב השלישי הוא העצמת הרעיונות הישראליים של איחוד ה' ומלכותו על כל העולם, אצל אחרוני הנביאים הסופרים, ובצורה מודגשת אצל "ישעיהו השני".
השלב הרביעי הוא אידיאל מלכות השמים של ראשית הבית השני, אוירת העצב והחזרה בתשובה של החרבן יצרו גישה כהנית לפיה האידיאל הוא עם המלוכד סביב תיאוקרטיה דתית כהנית ולא מלוכה חילונית כבעבר. בשלב זה נכתב המקור הכהני P הכולל את ויקרא ובמדבר וחלקים מבראשית ושמות. מקור זה מדגיש את עניני הפולחן, וכן הינו בעל חיבה יתירה לסטטיסטיקות וגניאולוגיות (אילני יוחסין). זהו השלב בו נעשתה התורה למערכת הלכתית מחמירה וקנאית.היווצרות מקור P וכל הכרוך בתקופה זו, היו בהשראת יחזקאל שהוא אבי האסכולה הכהנית. השלכה של תיאוקרטיה זו לאחור יצרה (פיקטיבית) את אהל מועד האחד שסביבו לוכדה כל העדה בתיאוקרטיה כהנית.
ואת הכהנים שלא היו ראויים לפי דעתם הכניסו בתוך מושג מלאכותי שנוצר בתקופה זו : 'לויים', הלויים נתלכדו כקבוצה שבטית כביכול. בתקופה זו נקבעו כל נימוסי העבודה, המשיחה בשמן, איסורי הקדושה, ועוד ועוד מאפיינים של תורת כהנים. כן מושגים אופיניים כדוגמת "נשיא" "עדה" "קהל" ועוד רבים שייכים לתקופה זו.
במשפט אחד יש לסכם תיאוריה זו, כי בניגוד לצורה בה כתוב ומוצג התנ"ך בה ספרי הנביאים הם תוצאות והשלכות של מתן תורה וספר התורה שניתן לפני כיבוש הארץ. קובעת תיאוריה זו שספר התורה הוא השלכה של תורות הנביאים, ונוצר בהשפעתם, וברובו הגדול לאחריהם.
ההוכחה המרכזית לתיאוריה זו היא שיטת הפרדת המקורות, השיטה הקובעת כי ישנם שינויי סגנון מהותיים ומכריעים בין חלקים שונים בתורה, חוקרים אלו הבחינו לא רק הבחנות סגנוניות, אלא גם הבדלי השקפות מהותיות וכן סתירות משמעותיות. לאור כל אלו נקבע כי התורה מורכבת מאסכולות השקפתיות שונות, שנוצרו בתקופות שונות. האסמכתא לקביעת זמנן של השיטות היא בעיקר תפיסת ההתפתחות, וכן ראיות נסיבתיות – דמיון בין יחזקאל לתורת כהנים, האירוע של מציאת ספר התורה בימי יאשיהו נראה כאירוע של השתלת ספר חדש, וכך הלאה.
מכיון שנוצר מבנה אחד המתאר את כל התמונה, ומשתמש בהוכחות הגיוניות ומשכנעות, זה בוודאי מחייב התמודדות עם שאלה זו, האם באמת תיאור כולל זה של אסכולת ולהויזן יכול להיות תיאור ריאלי של ההיסטוריה הישראלית?
התשובה שנתן עולם מדעי הרוח של המאה ה19 ידועה: חוקרי המקרא קבלו תיאוריה זו בחיוב גמור ובצורה כמעט מוחלטת.
במאמרים הבאים נראה כיצד להתקבלותה של תיאוריה זו היו השלכות מרחיקות לכת הרבה מעבר לנכונותה של התיאוריה, וגם כשכל יסודותיה של תיאורית ולהויזן הוכחו כמוטעים והוכרו ככאלו ע"י החוקרים בני דורינו, עדיין נשארו שרירות הנחות ודעות קדומות שיסודן בתיאוריה זו.
נראה כיצד תיאוריה זו, שללא היכנסות לפרטיה עלולה להיראות משכנעת מאד, קרסה שלב אחר שלב, עד שכיום לא נותר ממנה דבר מלבד השלכותיה, אותן קשה לעקור.
[1]"ולהויזן אינו אלא פופולאריזאטור של פטקה ודה וטה, עד כדי העתקת משפטים ופיסקאות. הסינתזה היא שקבעה, ואולי יותר ממנה קבע כחו הספרותי של מחברה", (י.מ. גריניץ, יחודו וקדמותו של ס"ב עמ' 122).
השווית איפשהו לחקר הקוראן? גישת גולדציהר לקוראן דומה לזו של ולהויזן בן דורו, לא כך?
קראתי על כך בעבר, אבל אין לי כרגע חומר זמין