לחץ לגירסת הדפסה

קטעים מתוך הספר 'בראשית ברא' מאת פרופ' נתן אביעזר:

(פרופ' נתן אביעזר – ראש המחלקה לפיזיקה אונ' בר אילן ופרפ' אורח באונ' קיימבריד ג' אנגליה. משמש כעמית מחקר באגודה האמריקנית לפיזיקה. הקדמת הספר ניתנת לקריאה כאן, ביאור הבריאה ביום הראשון כאן)

"הגישה שרווחה בקוסמולוגיה של שנות החמישים התבססה על ההנחה שהיקום שאנו רואים היום היה קיים בצורתו זאת מאז ומעולם, ויוסיף להתקיים כך לנצח".

"בשנת 1946 הציעו ג'ורג' גמוב (Gamow) ועמיתיו תיאוריה קוסמולוגית שונה לחלוטין. לפי התאוריה של גמוב היקום התהווה לפני 15 מיליארד שנים.

הופיע לפתע מאין פרץ-אור עצום. הוא ידוע יותר בכינויו הפופולרי "המפץ הגדול" (the big bang), לפני המפץ הגדול לא היה קיים דבר, ולכן המפץ הגדול הוא "יש מאין" בהתגלמותו.

מדובר בריכוז רב-עוצמה של אנרגיית אור".

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 19)

תיאוריית המפץ הגדול מנצלת את העובדה שנוסחתו של איינשטיין היא דו-כיוונית. כפי שחומר יכול להפוך לאנרגיה, כך יכולה אנרגיה להפוך לחומר. האנרגיה שהיתה אצורה בכדור – האש הקדום היתה כה רבה עד ששימשה מקור לכל החומר הקיים היום ביקום כולו.

האנרגיה שהיתה אצורה בכדור- האש הקדום היא אנרגיית אור, הנקראת בשפת המדע "קרינה אלקטרומגנטית"

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 21)

בשנת 1965 עסקו שני מדענים אמריקנים ממעבדות המחקר של חברת הטלפונים "בל", ארנו פנזיאז (Penzias) ורוברט וילסון (Wilson), במדידת גלי-רדיו גלקטיים בעזרת אנטנה רגישה במיוחד. אגב בדיקת האנטנה, גילו השניים קרינה אלקטרומגטית חלשה ביורת, שלהפתעתם הגיעה מכל הכיוונים בחלל החיצון. עד מהרה התברר שזוהי בדיוק אותה הקרינה שנחזתה בתיאוריית המפץ הגדול.

מאז פירסמו פנזיאז ווילסון לראשונה את תגליתם, אישרו מדענים רבים את ממצאיהם. כיום אין עוד צ"ל של ספק שתחזית מרכזית זו של תיאוריית המפץ הגדול אושרה והיתה לעובדה מדעית מוגמרת.

תיאוריית המפץ הגדול זכתה לאישור נוסף בשנות התשעים, כאשר הלוויין המדעי COBE שידר ארצה את תוצאות המדידות שביצע. חשיבות תגליתם של פנזיאז ווילסון היא כה גדולה, עד שפרופסור סטיבן ויינברג, חתן פרס נובל מאוניברסיטת הרווארד, מכנה אותה "אחת התגליות המדעיות החשובות ביותר של המאה העשרים". אפשר בהחלט להבין מדוע הפליג פרופסור ויינברג בשבחה. תיאוריית המפץ הגדול שינתה מן הקצה אל הקצה את תפיסתנו בעניין התהוות היקום.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 23)

הבריאה

את העמדה המדעית המקובלת היום בעניין הבריאה סיכם פרופסור פאול דירק (Durac), חתן פרס נובל מאוניברסיטת קיימברידג': "התקדמות בתחום הרדיו-אסטרונומיה בשנים האחרונות הרחיבה במידה ניכרת את הידע שלנו ע להאזורים המרוחקים בחלל … אין עוד ספק שהבריאה אכן אירעה בזמן מסוים בעבר"[1].

מאלף לצטט כמה קוסמולוגים מן השורה הראשונה. פרופסור סטיפן הוקינג (Hawking), מאוניברסיטת קייימברידג', כותב: "הבריאה נמצאת מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים"[2]. הפרופסרים אלן גות (Guth) מן המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס ופאול שטיינהרט (Steinhardt) מאוניברסיטת פנסילבניה, כותבים: "רגע הבריאה נותר בלי הסבר"[3]. שני ספרים מדעיים העוסקים בקוסמולוגיה שיצאו לאור לאחרונה נקראים הבריאה[4] ורגע הבריאה[5], וכן למאמר שהתפרסם לאחרונה באחד מכתבי-העת החשובים ניתנה הכותרת: "בריאת היקום, יש מאין"[6].

ועתה לשאלת המפתח – מה גרם להופעתו הפתאומית של כדור- האש הקדום שבישר את הבריאה? לפי דברי המדענים דגולים, הבריאה נמצאת "מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים"[7], ו"נותרת בלי הסבר"[8]. לעומת זאת ליהודי המאמין יש תשובה לשאלה: מה גרם לבריאת העולם? היא מצויה בפסוק הראשון של התורה: "בראשית ברא אלקים…"

האור

הקוסמולוגיה קובעת עתה כי הופעתו הפתאומית והבלתי- מוסברת של כדור-האש הקדום היא-היא בריאתו של היקום. נוכל, אפוא, לראות במילים "יהי אור" התייחסות לכדור- האש הקדום – המפץ הגדול – המציין את בריאת העולם.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 24)

סיכום הולם אפשר למצוא בדבריהם של הפרופסורים גות ושטיינהרט: "מנקודת ראות היסטורית, ההיבט המהפכני ביותר" של התיאוריה הקוסמולוגית המודרנית, היא הטענה שחומר ואנרגיה אכן נבראו, פשוטו כמשמעו. "טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת למסורת מדעית בת עשרות דורות אשר האמינה כי לא תיתכן יצירת יש מאין[9]".

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 27)

מים בחלל

בחלל מצויות כמויות מים עצומות, אנו מצטטים קטע מתוך אטלס קיימברידג' לאסטרונומיה, אנציקלופדיה מוסמכת ומקיפה ביורת בנושא חקר החלל:

בשעות הבוקר של 30 ביוני 1908 אירעה התפוצצות אדירה במרכז סיביר… עדי-ראייה תיארו מטאור ענקי שנראה בשמים שניות אחדות ואחר-כך פגע בקרקע. צופים אחרים שעמדו במרחק של 60 ק"מ ממקום הפגיעה, הוטחו האצה מההתפוצצות האדירה… זעזועים סיסמולוגיים נרשמו בכל רחבי העולם… מקובל להסביר תופעה זאת בהתנגשות בין גוש קרח שמשקלו 30,000 טון ובין כדור הארץ. עקב כך השתחררה אנרגיה השווה בעוצמתה לפצצה גרעינית של 12 מגהטון[10].

מתוך ממציא חקר החלל עולה כי באיזורים המרוחקים של מערכת השמש מצויות כמויות עצומות של קרח. אחד המקורות העיקריים לקרח הם כוכבי השביט, שהגרעין שלהם הוא קוביית-קרח ענקית. אותו גוש קרח בן 30,000 טון שנחת בסיביר, לא היה אלא שבריר מגרעינו של כוכב השביט אנקה (Encke)[11].

כוכב שביט קטן מכיל כמיליארד טון של קרח, וכוכב שביט גדול – פי אלף מכמות זו. בקצה מערכת השמש מצוי איזור הנקרא "ענן אורט, – על שם מגלהו, האסטונום ההולנדי יאן אורט (Oort). באיזור הזה מצויים כ-1000 מיליארד כוכבי שביט! ברור, אפוא, שהמים על פני כדור-הארץ אינם אלא "טיפה בים", ביחס למצבור הקרח העצום המרכיב את כוכבי השביט.

כוכבי הלכת הענקיים – צדק – שבתאי, נפטון ואורנוס – עשויים, בין היתר, משכבת קרח בעובי אלפי ק"מ[12]. עובדה זו העניקה לכוכבי הלכת הרחוקים הללו את הכינוי "כוכבי-לכת קרחוניים". גם הירחים הגדולים של כוכבי הלכת הללו זכו לכינוי "כדורי-ביליארד קרחוניים" מכיון ששטח-הפנים של הירחים הללו מכובה במעטה של קרח, שעוביו מגיע למאות ק"מ[13]. מתברר, אפוא, שכוכבי הלכת והירחים הסובבים אותם מכילים קרח העולה בכמותו בהרבה על כמות המים והקרח המצויים בכדור-הארץ.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 32)

לכן, אפשר לייחס את המילים "המים אשר מעל הרקיע" למים הרבים המצויים בכוכבי השביט, בכוכבי הלכת המרוחקים ובירחיהם".

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 34)

העובדה שכדור-הארץ נמצא בדיוק במרחק המתאים מן השמש כדי שיתאפשר בו קיומם של חיים – לא קרוב מדי ולא רחוק מדי – עוררה פליאה בקרב המדענים,

העיקרון האנתרופי (האיזון העדין)

העובדה שכדור הארץ נמצא בדיוק במרחק המתאים מן השמש כדי שיתאפשר בו קיומם של החיים- לא קרוב מדי ולא רחוק מדי- עוררה פליאה בקרב המדענים,

ממחקרים עדכניים בנושא "המעגל הגיאוכימי של הצורן והפחמן" עולה כי האטמוספרה סביבנו נתונה לבקרה עדינה שגורמים רבים נוטלים בה חלק[14]. אם יופר שיווי-המשקל העדין הזה יבוא הקץ לחיים. אילו היה כדור-הארץ קרוב במעט אל השמש, היתה הטמפרטורה עולה מעל לנקודת הרתיחה של המים – מצב שלא היה מאפשר כלל חיים. לעומת זאת, אם היה כדור-הארץ מרוחק מעט יותר מן השמש, היהת נגרמת עלייה ניכרת בריכוז דו-תחמוצת הפחמן באטמוספרה ולכן "בני האדם לא היו יכולים לנשום אוויר זה"[15]. כך במקרה מצוי המסלול שבו מקיף כדור- הארץ את השמש בתוך "הטווח הצר ביותר המאפשר למים להיות במצב-בציה נוזלי… ושבו בלבד יכולים חיים להתקיים[16].

בשנים האחרונות הולך ומתברר למדענים, כי "הטבע" מעמיד דרישות חמורות לאפשרות קיומם של חיים – ואף-על-פי-כן, כולן התמלאו באופן מפתיע. תופעה זו מעוררת עניין רב בקרב החוקרים וזכתה לשם "העיקרון האנתרופי" (Anthropic Principle)[17]. אולם היהודי המאמין יעדיף להשתמש בביטוי "העיקרון האלקי", על דרך הכתוב "אצבע אלקים היא" (שמות ח, טו).

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 47,48)

אבולוציה

דרווין עצמו היה ער לקושי הזה, והוא ייחד לו פרק שלם בספרו (פרק י). וכך כתב שם: "מדוע, אפוא, לא נמצאו אותן צורות ביניים בשום שכבה גיאולוגית?… אולי זוהי הטענה הבולטת והחמורה ביותר שאפשר להעלות נגד התיאוריה שלי" [18]. וכך השיב דרווין על קושייה זו: "אני מאמין שההסבר טמון בעובדה שעדיין לא התגלו רוב רובם של הממצאים הגיאולוגיים".

ייתכן שתשובתו של דרווין היתה יפה לשנת 1859, אבל בוודאי לא לשנת 1993. במאה השנים האחרונות הושגה התקדמות בעצומה בגילוי מאובנים וברישומם, וכיום אפשר לקבוע בוודאות שאותם מאובנים של צורות הביניים אינם קיימים.

פרופסור סטיפן גולד (Gould), מאוניברסיטת הרווארד, מגלה כי "אין כל ראיה במאובנים לציורי העצים האבולוציוניים המעטרים את ספרי הלימוד שלנו… הם לא ניצפו מעולם בשכבות הסלע. גם פרופסור ניילס אלדרידג' (Eldredge), אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, מציין כי ממצאי המאובנים מראים בעליל כי "קבוצות גדולות, כגון סידרות היונקים (מכרסמים, טורפים וכדומה), מופיעות בממצאי המאובנים באופן פתאומי שאינו מאפשר לטעון שהם מהווין נדבך-סיום של התפתחות הדרגתית. בנימה דומה קובע פרופסור סטיבן סטנלי (Stankey), מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, כי "ממצאי המאובנים שנתגלו אינם כוללים את צורות הביניים במעבר מקבוצת בעלי-חיים עיקרית אחת לאחרת".

על החשיבות המכרעת, מבחינה גורלה של תיאוריית דרווין, הנודעת להעדר צורות הביניים, אפשר לעמוד מתוך דבריו החד-משמעיים של דרווין עצמו: "כל הדוחה את הטענה שצורות הביניים קיימות אלא שעדיין לא נתגלו, חייב לדחות את התיאוריה כולה".

טענה אחרת נגד תיאוריית דרווין קשורה בהשערתו שהאבולציה התרחשה "בצעדים קטנים", שהצטברותם הביאה לשינוי הדרגתי של המינים. רעיון זה הוא אבן-יסוד בתיאוריית דרווין. אולם ממצאי המאובנים מפריכים הנחה זו. מתברר כי מינים הופיעו לפתע, ואף נכחדו באותה מידה של פתאומיות, בלי שחלו בהם שינויים של-ממש בתקופת קיומם. את הממצאים המדעיים הללו היטיב לסכם פרופסור סטיבן סטנלי, במכירי החוקים בתחום האבולוציה, בספרו האחרון לוח-הזמנים החדש של האבולוציה: "מממצאי המאובנים עולה כי מין טיפוסי מתקיים במשך מאה אלף דורות, או אפילו מיליון דורות ויותר, בלי שיחולו בו שינויים", ובהמשך, באותו העמוד: "לאחר הופעתם, רוב המינים כמעט שאינם עוברים התפתחות כלשהי לפני הכחדתם". פרופסור גולד מדגיש את חשיבותן של ראיות אלו:

ההיסטוריה של המינים השונים, כפי שהיא מתבטאת במאובנים, מורה על שתי עובדות העומדות בסתירה מוחלטת לרעיון ההתפתחות ההדרגתית:

העדר שינוי – מראה היצורים בזמן הופעתם הראשונה זהה כמעט לחלוטין עם צורתם בזמן הכחדתם.

הימצאות פתאומית – מין חדש אינו מופיע בהדרגה; הוא מופיע [בממצאי המאובנים] לפתע-פתאום כשהוא כבר בעל מבנה שלם ומוגמר.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 64-66)

חקר המאובנים מראה שהיצורים החיים הופיעו לפתע פתאום אוין כל סימן המעיד על התפתחות הדרגתית. שנית, הממצאים האחרונים בתחום הביולוגיה המולקולרית מעמידים קושי עצום בפני כל השערה מדעית בדבר היווצרותם של החיים מחומר חסר-חיות.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 77)

אבולוציה / מציאות הבורא / העיקרון האנטרופי

חומצות-גרעין וחלבונים

היחידה הבסיסית של כל יצור חי היא התא. המולקולות החשובות ביותר בא החי הם החלבונים וחומצות-הגרעין. לצורך הדיון על היווצרותם של החיים, יש לתאר בקצרה מקצת מתכונותיהן הבסיסיות של מולקולות אלו.

אחד המאפיינים של כל יצור חי הוא יכולתו להתרבות. יצורים חיים מתרבים, ואילו לגוף דומם אין היכולת הזאת. כדי שיצור יתרבה, על התא החי להיות בעל כושר התחלקות לשני תאים זהים. מנגנון חלוקת התא זהה כמעט לגמרי אצל כל היצורים החיים, למן הפשוטים ביותר ועד למפותחים ולמורכבים שבהם. מנגנון זה מבוסס על תכונותיהן הייחודיות של חומצות-הגרעין DNA ו-RNA (DNA הוא אבן הבניין של הכרומוזומים; הגן הוא קבע של כרמוזום.) המולקולה של DNA משכפלת את עצמה, וכך מתקבלות שתי מולקולות-בנות הזהות למולקולה המקורית. מלבד זאת, מבקרות חומצות-הגרעין את ייצור החלבונים בתא. היום ידועים כל פרטי התהליך המורכב המתרחש תוך כדי התחלקות התא.

רכיב עיקרי של התא החי הוא קבוצה של מולקולות גדולות המכונות חלבונים, והם מהווים 70%-80% ממשקלו היבש של התא. בתא חי יש מאות רבות של סוגי חלבונים, שכל אחד מהם מופקד על ביצוע פעולה שונה, החיונית לתיפקוד התא. החלבונים מזרזים את התהליכים הכימיים המתרחשים בתא, מפקחים על חילוף החומרים בתא, ומייצרים מיגוון של "תוצרים" חשובים. החלבונים מבקרים ומווסתים כמעט את כל הפעילות המתרחשת בתא. אין לתאר את קיומו של תא חי בלי החלבונים.

מניין באים החלבונים? כל החלבונים מיוצרים באמצעות חומצות-הגרעין. אין מנגנון אחר לייצור חלבונים. קביעה זו מכונה "העיקרון המרכזי של הביולוגיה המולקולרית".

מה מאפשר את השיכפול של חומות-הגרעין?: שיכפולן של חומצות-הגרעין נעש באמצעות חלבונים מסוימים הנקראים אנזימים. בלי חלבונים אלו לא היו מולקולות חומצות-הגרעין יכולות להתקיים בסביה המימית של התא. רק פעולת הייצור, הנעשית על ידי חלבונים מיוחדים, מאפשרת את קיומן של חומצות-הגרעין בתא.

פרדוקס היווצרותם של החיים

לאחר שהובהר הבסיס של תהליכי החיים, נפנה לניתוח הטענה שיצורים חיים התהוו באופן ספונטני מחומר חסר-חיות. הניתוח יתמקד בארבע נקודות עיקריות:

• כל תא זקוק לחומצות-הגרעין כדי להתרבות, מכאן שבלי חומצות-הגרעין לא יתכנו חיים.
• כל תא חי זקוק גם לחלבונים, המבצעים את מיגוון הפעולות הנחוצות לתיפקוד התא. מכאן שבלי חלבונים, לא ייתכנו חיים.
• חלבונים נוצרים רק באמצעות חומצות-הגרעין. מכאן שבלי חוצות-הגרעין אין חלבונים.
• שיכפול חומצות-הגרעין נעשה רק באמצאות חלבונים. מכאן שבלי חלבונים, אין חומצות-גרעין.

עכשיו אפשר לעמוד על הפרדוקס המפורסם הטמון בטענה שהחיים נוצרו באופן ספונטני. מקודות א-ב עולה כי תא חי זקוק הן לחלבונים והן לחומצות-הגרעין. אבל נקודות ג-ד קובעות כי לא ייתכן לייצר את אחת המולקולות בלי המולקולה האחרת. המסקנה המתבקשת, אפוא, היא שהחיים אינם יכולים להתפתח באופן ספונטני מחומר דומם, שכן חורמ דומם אינו מכיל לא חלבונים ואל חומצות-גרעין.

סתירה זו ידועה היטב לביולוגים, והם משווים אותה לבעייה המפורסמת "הביצה והתרנגולת –מי קדם למי?" והנה מספר ציטוטים מדבריהם של מדענים שדנו בסתירה זו:

חומצות-הגרעין אינן יכולות להשתכפל ולא לווסת את ייצורם של חלבונים בלי קיומם של מספר חלבונים אחרים. כמו כן, אין אפשרות לייצר חלבונים בלי חומצות-הגרעין. עובדות אלו מוליכות לאחת הבעיות הקשות ביותר שעלינו להתמודד עמהן: להבין איך התגבר הטבע על מצב "הביצה והתרנגולת"[19].

עדיין יש נקודה אחת הנתונה לוויכוח בקרב הביולוגים החוקרים את היווצרותם של החיים: מה קדם למה – חומצות-הגרעין או החלבונים? (בדומה לחידה המפורסמת של הביצה והתרנגולת). לפי שעה, אין לאיש תשובה לשאלה זו[20].

אחת השאלות, שנותרה ללא פתרון, בעניין היוותרותם של החיים, היא היחס הראשוני בין החלבונים לחומצות-הגרעין – האם החלבונים קדמו לחומצות-הגרעין או להיפך?[21]

השלב הסופי [בהיווצרותם של החיים] עדיין לוט בערפל. דבר זה מסביר את העניין הרב שמעורר נושא זה במעבדות מחקר[22].

חומצות-גרעין אינן יכולות להשתכפל בלי אנזימים [חלבונים], ואנזימים אינם יכולים להיווצר בלי חומצות-גרעין[23].

המחשה נפלאה למצב של "הביצה והתרנגולת", המאפיין את פרדוקס היווצרותם של החיים, נתן פרופסור פרנק שו (Shu) מאוניברסיטת קליפורניה[24]. הוא השתמש באיור המפורסם "ידיים מצוירות" של הצייר מ. כ. אשר (Escher) (המבוא כאן), כשיד אחת מסמלת את חומצות-הגרעין, והיד האחרת מסמלת את החלבונים.

איורו של אשר (Escher) להמחשת הפרודקס של מקור החיים.

יד אחת מסמלת חומצות-גרעין, והיד האחרת מסמלת חלבונים.

מה קדם למה, חומצת-הגרעין או החלבונים?

ולבסוף, מעניין להציג את הצעתו של פרופסור גרהם קיירנס-סמית (Cairns-Smith) מאוניברסיטת גלזגו. פרופסור קיירנס-סמית משוכנע שלפרדוקס היווצרותם של החיים אין פתרון, ועל כן הוא דוחה כל ניסיון לטעון שהחיים המוכרים לנו התפתחו באופן ספונטני, שכן "אחת הפעולות בגוף שבה החלבונים נחוצים ביותר, היא מנגנון ייצור החלבונים"[25]. לכן הוא מציע לבחון צורת-חיים שאינה דומה כלל לחיים המוכרים לנו, ולפיה ייתכן שאל יתקיים הפרדוקס. למעשה, מציע פרופסור קיירנס-סמית את ההשערה שצורות החיים הראשונות "היו אולי גבישים של חימר"[26].

דיון מפורט בכל הבעיות הקשורות לראשית החיים פורסם לאחרונה בכתב-העת Scientific American[27]. במאמר (שכותרתו "בראשית…") הודגש כי לפי שעה (1991), לאחר יובל שנים של מחקר מעמיק שעסקו בו חוקרים רבים בתחום הביולוגיה המולקולרית, לא נותר אלא לתמוה על האפשרות שהחיים יכולים להיווצר באופן ספונטני מחומר חסר-חיות. פרופסור פרנסיס קריק (Crick), שזכה בפרס נובל על תרומתו לפיענוח המבנה של DNA, סיכם את המצב במילים אלו:

ראשית של החיים היא כמעט נס, מאחר שדרושים תנאים רבים כל-כך להיווצרות חיים מחומר דומם[28].

כאשר חתן פרס נובל זה, הידוע כאדם המשולל כל רגש דתי, מוצא לנכון להשתמש בביטוי "כמעט נס" בתארו את ראשיתם של החיים, מוכח בעליל שאין כל הסבר מדעי הזוכה להסכמה בקהילייה המדעית בדבר היווצרותם של החיים מחומר חסר-חיות.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 78-82)

לסיכום, שני תנאים צריכים להתקיים כדי שהתגובה התרמו-גרעינית תתרחש בשמש:

פרוטון צריך להתחבר לנוטרון כדי שייווצר הדויטרון (דרוש "חומר בעירה" בשמש).

לפרוטון אסרו להתחבר לפרוטון אחר ("חומר-נפץ" אסור בשמש).

אפשרויות החיבור של פרוטון לנויטרון וכן של פרוטון לפרוטון אחר, תלויות בעוצמתו של "הכוח הגרעיני". חישובים מפורטים של הכוח הגרעיני הביאו למסקנות האלה[29].

א. אילו היה הכוח הגרעיני חלש מעוצמתו הנוכחית, אפילו באחוזים אחדים, לא היה הפרוטון יכול להתחבר לנויטרון כדי ליצור את הדויטרון. במקרה כזה, לא היו דוטרונים בשמש, ובהעדר "חומר בעירה" לא היתה מתרחשת התגובה התרמו-גרעינית[30]. ולכן, היתה השמש מפסיקה לזרוח עם כלות אנרגיית-ההצתה שלה.

אילו היה הכוח הגרעיני חזק יותר, אפילו באחוזים אחדים, היה הפרוטון יכול להתחבר לפרוטן אחר. במקרה כזה, היו כל הפרוטונים בשמש מתחברים אלו עם אלו וגורמים לפיצוץ אדיר, הדומה להצתת חומר-נפץ. גם כאן היתה השמש מפסיקה לזרוח, שכן לא היה נותר בשמש "חומר בעירה" לאחר הפיצוץ.

אי אפשר שלא להשתאות אל מול צירוף המקרים שבזכותו נמצאת עוצמת הכוח הגרעיני בדיוק בטווח הצר, המונע את שני האסונות הללו מלהתרחש. מקריות זו מאפשרת לתגובה התרמו-גרעינית להתרחש בשמש, ולספק את האור ואת החום שהם כה חיוניים לקיומם של חיים על פני כדור-הארץ.

מדענים רבים נדרשו לצירוף מקרים זה. פרופסור פרימן דייסון (Dyson), מאוניברסיטת פרינסטון, מציין כי "הטבע היטיב עימנו יותר מכפי שהיינו יכולים לצפות"[31]. כמותו אומר פרופסור מרטין ריס (Rees), מאוניברסיטת קיימברידג', כי "האפשרות לקיומם של חיים תלויה בערכים של כמה קבועי-יסוד של הפיזיקה, והחיים רגישים ביותר לערכם המספרי… הטבע מראה מקריות מדהימה"[32].

התגובה התרמו-גרעינית הגורמת לשמש לזרוח ולחמם את כדור-הארץ, היא נדבך נוסף בשרשרת "התרחשויות אקראיות", שבלעדיהן לא יכול האדם להתקיים. המדענים זוקפים גבותיהם ותמהים כיצד אירעו צירופי-מקרים רבים כל כך החיוניים לקיומם של חיים. אולם השתאות זו נעלמת כאשר מבינים שהכוונה אלוקית, ולא מקריות גרידא, היא השולטת ב"חוקי הטבע".

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 85,86)

אבולוציה ובריאה

בפסוק א, כ אנו קוראים את ציוויו של הקב"ה: "ישרצו המים שרץ נפש חיה". משתמע מפסוק זה כי בפתע-פתאום הופיעו בל רחבי הימים הרבה בעלי-חיים ימיים מסוגים שונים. אולם ידוע כי בעלי-החיים התפתחו בהדרגה במשך זמן רב. עצם הרעיון כי מי הים התמלאו לפתע במספר רב של יצורים, מזכיר סיפור מיתולוגי ולאו דווקא תיאור מציאותי של ההתרחשויות.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 91)

הגיאולוגים של המאה הקודמת חילקו את ההיסטוריה של כדור-הארץ לעידנים שונים, על-פי צורת-החיים השלטת בכל עידן ועידן. פרק-הזמן מכונה עידן הפאליאוזואיקון ("פאוליאו" – קדום, "זואי" -חיים). עידן הפאליאוזואיקון חולק לתקופות שונות (ראה נספח), והמוקדמת שבהן היא תקופת הקמבריון, שלדעת המדענים, הופיעו בה בעלי-החיים הראשונים.

בניגוד לדעה הרווחת, אין חקר המאובנים מתקופת הקמבריון מצביע על אבולוציה הדרגתית כלשהי. נהפוך הוא! להפתעת חוקרי המאובנים, מתגלה תמונה המעידה על הופעה פתאומית של יצורים רבים מאוד בבת-אחת. הנתונים מדהימים כל-כך, עד שאין מאמר מדעי על תקופת הקמבריון שאינו מדגיש את שפע בעלי-החיים שהופיעו לפתע-פתאום. הנה מספר ציטוטים בענין זה:

אפשר לומר כי הפן המדהים ביותר של עולם-החי בתקופת הקמבריון, הוא הופעתם של המוני סוגים שונים של בעלי-חיים בפרק-זמן כה קצר… בתקופת הקמבריון הופיעו מערכות ומחלקות חדשות [של בעלי-חיים] בקצב חסר-תקדים, שלא חזר שוב[33].

תחילת תקופת הקמבריון לוותה בפרץ פתאומי של צורות בעלי-חיים רב-תאיים… פרץ של בעלי-חיים שחנך את תקופת הקמבריון[34].

אילו הזדמן אדם לכדור-הארץ מעט לפני תקופת הקמבריון, ודאי לא היה נותן סיכוי רב לצורת-חיים כלשהי להתפתח. ואולם בפרק-זמן קצה… בתקופת הקמבריון הופיע מיגוון עצום של סוגים שונים של בעלי-חיים… חוקרי המאובנים של תקופת הקמבריון התרשמו מן המהירות שבה הופיע המיגוון הרחב של בעלי-החיים (יותר מעשר מערכות שונות)[35].

פרץ עצום של בעלי-חיים התרחש בתקופת הקמבריון. ראשית התקופה הזאת מסמנת את תחילת קיומם של מספר גדול של קבוצות בעלי-חיים חשובות… הופעתם הפתאומית של מאובנים במספר גדול בשכבות הקמבריוניות המוקדמות, לעומת העדר מאובנים בשכבות בתקופת הפריקמבריון, היא שקבעה את לוח-הזמנים הגיאולוגי[36].

זה זמן רב מנסים המדענים, בלי הצלחה יתירה, להבין את פשר "הפרץ הפתאומי של צורות בעלי-החיים" המתאפיין ב"הופעתם הפתאומית" וב"מיגוון עצום של סוגים שונים של בעלי חיים", שכולם מתוארכים מאותו הזמן – ראשית תקופת הקמבריון. בעוד חוקרי המאובנים "ממשיכים במאמציהם לאיתורו של מנגנון היכול להסביר את הפרץ הזה של בעלי-החיים" [37], מסכימים המדענים כי "עדיין לא ברור איך הופיעו בבת-אחת יצורים שונים רבים כל-כך"[38].

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 92)

בתורה כתוב (א, כא) שבעלי-החיים הראשונים היו "התנינים הגדולים", שמפרשי התורה מתארים אותם כ"יצורים ימיים גדולים". מן המאובנים שנתגלו בשנים האחרונות עולה כי אכן ראשוני בעלי-החיים היו יצורים ימיים גדולים עד כדי להפתיע ("ענקיים ביחס ליצורים הקמבריוניים"), המכונים בעלי-חים אדיאקריים. לכן אפשר לזהות שוכני-מים אלו עם "התנינים הגדולים".

מסיבות לא ידועות, נכחדו בעלי-החיים האדיקריים בפתע-פתאום "כמעט מיד לאחר הופעתם".

כל התכונות הללו של בעלי-החיים האדיאקריים תואמות לתיאור "התנינים הגדולים". לאחר הופעתם של התנינים הגדולים אין להם זכר בפסוקים הבאים. גם רש"י, גדול פרשני התורה, כותב בפירושו לפסוק א, כ"א כי התנינים הגדולים חדלו להתקיים זמן קצר לאחר הופעתם.

התאמה גדולה יותר בין הממצאים המדעיים לכתוב בתורה, קיימת בהמשכו של אותו פסוק (א.כא). מיד לאחר הזכרתם של "התנינים הגדולים", מוסיף הפסוק לתאר את השלב הבא בהתפתחותו של עולם-החי במילים האלה: "נפש החיה…אשר שרצו המים למיניהם". אפשר לייחס את הפסוק הזה למאורעות הדרמטיים שהתרחשו בראשית תקופת הקמבריון, מיד לאחר היעלמותם של בעלי-החיים האדיאקריים בשלהי תקופת הפריקמבריון. כל מאמר מדעי על היצורים היימיים מאותה תקופה, מצבעי על "פרץ של בעלי-החיים", הכולל את "הופעתו הפתאומית" של "מיגוון עצום" של "מערכות ומחלקות חדשות [של בעלי חיים ימיים] בקצב חסר-תקדים שלא חזר שוב".

המדענים לא הצליחו למצוא כל הסבר להופעתם הפתאומית של מינים ימיים רבים כל-כך בראשיתי של עולם-החי. והם "ממשיכים במאמציהם לאיתורו של מנגנון שיכול להסביר את הפרץ הזה של בעלי-החיים". ספר בראשית, לעומת אנשי המדע, אכן נותן הסבר ל"מנגנון" שהביא להופעתם הפתאומית של בעלי-חיים ימיים רבים כל-כך: "ויאמר אלקים, 'ישרצו המים'…" (א, כ).

הצעד השלישי בהתפתחותו של עולם-החי מתואר בפסוק הבא (א, כא) – יצירת "כל עוף-כנף למינהו". אחד מגדולי פרשני התורה, הרד"ק, הדגיש שהביטוי "כל עוף-כנף" מתייחס לכל היצורים בעלי הכנפיים, כולל החרקים (כמעט לכל החרקים יש כנפיים).

התיאור בתורה על הופעתם של החרקים תואם לחלוטין את התיאור המדעי. החוקרים גילו כי הופעתם של החרקים היתה צעד מכריע בהתפתחותו של עולם-החי. מלבד היותם בעלי-החיים הראשונים שהתברכו בכושר תעופה, נמנו החרקים עם חלוצי היצורים שוכני-היבשה. הם גרמו לשינוים אקולוגיים מרחיקי לכת, שסללו את הדרך לכל בעלי-החיים היבשתיים האחרים. בהתחשב בכל הנתונים האלה, המעידים על חשיבותם העצומה של החרקים, אין פלא שהתורה הזכירה גם את החרקים בבואה לתאר את היווצרותו של עולם-החי.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 96, 97)

ביום החמישי לבריאה – השלב הראשון – נזכרות החיות הקדומות יותר, שהופיעו לפני סוף עידן הפאליאוזואיקון (התנינים הגדולים, בעלי-חיים ימיים אחרים והחרקים). בעניין בעלי-חיים אלה מספרת התורה על הציווי של הקב"ה "פרו ורבו" (א, כב), הן באשר לחיות הימיות ("ומילאו את המים בימים") והן באשר לחרקים בעלי הכנפיים ("והעוף ירב בארץ"). התגשמות הציווי של הקב"ה מתועדת להפליא במאובנים השייכים לאותה תקופה. המדענים הדנים בממצאים אלו עומדים פעורי פה נוכח השפע העצם של היצורים הימיים הקדומים ("פרץ פתאומי של צורות בעלי-חיים בתקופת הקמבריון") ושל החרקים שהופיעו אחריהם ("בפרץ-אוכלוסין שלא היה כמותו מעולם"). גם בעלי-החיים האדיאקריים. ("התנינים הגדולים") הספיקו להתפשט במהירות על כל פני כדור-הארץ ("תפוצה רחבה ופיזור רב"), אף-על-פי שנידונו להכחדה מוקדמת.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 98)

אבולוציה

פרופסור ניילס אלדרידג' (Eldredge), אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, דוחה היפותזה זו על הסף במילים אלו: "האמונה במיתוס של התפתחות הדרגתית ואיטית המקדמת את המין האנושי, הקסימה את החוקרים באלגנטיות ובפשטות שלה, עד כדי התעלמות מכל ההוכחות שסתרו את המיתוס הזה"[39]. פרופסור אלדרידג' מדגיש כי המאובנים שנתגלו לאחרונה דוחים לחלוטין את התפיסה הדרוויניסטית בדבר התפתחות הדרגתית, וכך הוא כותב: "דרך ההבנה המקובלת של תיאוריית האבולוציה – התפתחות הדרגתית שבה כל שלב משכלל במקצת את המין – היא מיתוס בלבד"[40].

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 106)

אבולוציה ובריאה

אין לשכוח שיצירת כלים פשוטים והשימוש בהם אינם מזכים את ההומינידים הקדומים בתואר "כמעט אדם מודרני". פרופסור דוד פילבים הדגיש את הנקודה הזאת בבהירות: "ההומינידים הקדומים היו שונים לגמרי מן האדם בן-דורנו. אולם, לעיתים נוטים להתעלם מהבדלים אלו, ולראות באותם הומינידים קדומים יצורים דומים מדי לאדם המודרני[41]

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 108)

מיד עם הופעתו, החל האדם המודרני להראות את עליונותו התרבותית הבולטת לעומת האדם הניאנדרתלי. הממצאים הארכיאולוגיים מפתיעים כל-כך עד שאין מדעון שאינו עומד על הקפיצה התרבותית הדרמטית שעשה האדם המודרני.

יש לחזור ולהדגיש שאין כל הבדלים פיזיים בין האדם המודרני לאדם הניאונדרתלי שיש בהם להסביר את הפער התרבותי העצום שבין שניהם. גודלו הממוצע של המוח שווה אצל שני הנינים, וכל יתר אמות-המידה התפקודיות אינן מצביעות על הבדל כלשהו בין האדם המודרני לאדם הניאונדרתלי, אף-על-פי-כן הטביעה עליונותו התרבותית והאינטלקטואלית המדהימה של האדם המודרני את חותמה על הממצאים בכל האתרים הארכיאולוגיים.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 111)

הביטוי "ויברא אלקים את האדם" אינו מתכוון לבריאה במובנה הפיזי (בריאת יש מאין)[42]. כמעט כל פרשני התורה מסבירים כי הפועל "ויברא", המוזכר בקשר לאדם – כוונתו ליכולת המחשבה ולכוחות הרוחניים המיוחדים לבני-האדם. בפרשנותם לפסוק ב, ז מעירים רש"י, רב סעדיה גאון, ספורנו, רד"ק ורמב"ן כי עליונותו של האדם על פני כל שאר המינים נובעת מיכולתו לדבר, ללמוד ולחשוב. ואכן, מבחינה גופנית, אין האדם יצור יחודי כלל ועיקר, ואין הוא שונה בהרבה מקופי-העל.

את "המהפכה" הזו, שהתרחשה לפני זמן לא רב, יחסית, אפשר לייחס לברכה שבירך אלקים את האדם באמרו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (א, כח). המדענים מתארים את המהפכה החקלאית כסידרה של שינויים מהירים ומרחיקי לכת שהתרחשו בכל תחומי התרבות של החברה האנושית. "השינוי שחל באורח-חייו של האדם היה קיצוני"[43] בשעה שהאדם "כבש את הארץ", וגם "האוכלוסיה עלתה בקצב מדהים"[44] בשעה שהאדם "מילא את הארץ".

הממצאים הארכיאולוגיים מראים כי "השינוי שחל באורח-חייו של האדם ב- 4,000 השנים האחרונות היה קיצוני הרבה יותר מכל השינויים שחלו בו ב- 250,000 השנים שקדמו למהפכה החקלאית"[45]. בממצאים הארכיאולוגיים אפשר, לראות בבירור את התקיימות רצונו של הקב"ה.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 115,116)

מציאות הבורא

היקום נועד לשרת את האדם

בתום ששת ימי הבריאה, בירך הקב"ה את האדם. מן פסוקים הללו (א, כ"ז-כט) משתמע כי היקום כולו לא נועד אלא לשרת את צרכיו של האדם. רעיון זה מפותח יותר בתלמוד והוא מומחש שם בעזרת משל:

האדם נברא בערב שבת – ומפני מה? כדי שייכנס לסעודה מיד.

משל למלך בשר-ודם שבנה פלטרין [ארמון] ושיכללו והתקין סעודה, ואחר-כך הכניס אורחים[46].

כדי לעמוד על מידת האבסורד לכאורה שבטענה זו – שכל היקום משרת את האדם – די להעיף מבט בכוכבים הרבים שברקיע. ביקום יש מיליארדים של כוכבים – וכי איזו תועלת יכולה לצמוח לאדם מאותם כוכבים רבים עד לאין-ספור הפזורים בחלל? למעשה, עד שפותחו טלסקופים רבי-עוצמה, איש לא ידע על קיומם של כוכבים רבים כל-כך. האמונה שלכוכבים הרחוקים יש השפעה על חייהם של בני-האדם, היא בבחינת אסטרולוגיה ואמונות תפלות בלבד.

הממצאים האחרונים באסטרונומיה חשפו קשר ישיר בין החיים על פני כדור-הארץ ובין הכוכבים הרחוקים. לא נעה אם נאמר שבלי הכוכבים לא היו החיים אפשריים.

פרופסור מיכאל זייליק (Zeilik), מאוניברסיטת ניו-מכסיקו, מסביר:

תוחלת החיים של הכוכבים הענקיים מוגבלת, עם מותו של הכוכב, עקב התפוצצות רבת-עוצמה המכונה "סופרנובה", מתפזר לרחבי החלל רובו המכריע של חומר הכוכב. חומר זה הוא הבסיס שממנו נוצרים כוכבי לכת כדוגמת כדור-הארץ שלנו. בלי התפוצצות הסופרנובה, לא היה הפחמן, שהוא יסוד-מפתח בגוף החי, מתפשט בכל רחבי החלל. משום כך, אפשר לומר כי החיים נוצרו על פני כדור-הארץ הודות לחייהם ולמותם של כוכבים ענקיים[47].

האמת היא שכל האטומים שבכדור-הארץ [למעט מימן] נוצרו בליבות של כוכבים ענקיים השייכים לדור הכוכבים שקדם להיווצרותם של כוכבי הלכת. כל אטום שבגופנו נוצר בעבר הרחוק של ההיסטוריה הגלקטית, אין אנו אלא ילדי היקום[48]

פרופסור פימן דייסון (Dyson), מאוניברסיטת פרינסטון, מסביר:

המרחבים העצומים בין הכוכבים מדללים את עוצמת הקרינה הקוסמית במידה כזו המאפשרת לנו לחיות. אלמלא כן, היינו כולנו מתבשלים, או במקרה הטוב מאבדים את יכולת הפוריות. אלמלא המרחק הרב, שיצר איזורים בטוחים בחלל, לא היתה שום [מערכת] ביולוגית מסוגלת להתקיים[49].

בתורה ובתלמוד מודגש עיקרון בסיסי שלפיו האדם הוא תכלית הבריאה, ומעשה בראשית כולו לא נועד אלא לרווחתו של האדם – נזר הבריאה. אין דוגמה מוחשית לעיקרון זה יותר מן העובדה שנתגלתה לאחרונה, כי גם הכוכבים הרחוקים ביותר מילאו תפקיד חשוב ביותר מבחינת קיומו של האדם ("החיים נוצרו על פני כדור-הארץ הודות לחייהם ולמותם של כוכבים ענקיים"[50]). כיום ידוע שכל היסודות הכימיים ההכרחיים לקיומם של חיים (למעט מימן) נוצרו במעמקי הליבות הבוערות של כוכבים ענקיים, ונפלטו אחר-כך לחלל בעקבות ההתפוצצות האדירה של הסופרנובה. במשך הזמן הגיעו חומרים אלו למערכת השמש שלנו ומהם נוצר המירקם החי של הצמחייה ושל בעלי-החיים, ובכללם האדם ("אין אנו אלא ילדי היקום"[51]).

התפוצצותם של הכוכבים אי-שם בחלל היא רק אחת מהתרחשויות רבות ושונות, שכולם היו חיוניות לקיומו ולרווחתו של האדם – וכולן אכן התרחשו. הרבה מדענים נדרשו לתופעה הזאת של צירופי-מקרים רבים, שהצד השווה שבהם הוא אחד – טובת האדם. בייחוד עמד על כך פרופסור פרימן דייסון מאוניברסיטת פרינסטון והוא מבטא את התפעלותו במילים האלה:

כאשר אנו מביטים אל היקום ומבחינים במספר הרב של מאורעות אסטרונומיים שבמקרה מניבים בדיוק את התוצאה הרצויה לאדם, מתעוררת בנו ההרגשה שבמובן מסוים ידע היקום מראש על בואנו[52].

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 121-124)

בפסוק ד, ב אנו קוראים כי קין והבל, בניהם של אדם וחוה, היו הראשונים שעסקו בחקלאות ובגידול חיות למשך הבית. מן הפסוק משתמע כי שתי פעולות אלו החלו באותה העת. לאחר מכן אנו קוראים (ד, יט) כי בנין של למך היו הראשונים לפתח את אומנות חרושת המתכת ואת ייצור כלי הנגינה.

הוכחות ארכיאולוגיות ואנליזה של אבקת הצמחים… שנאספו בטורקיה. בסוריה, בעירק ובאירן מראות כי בערך באותה עת החל האדם לביית חיות ולתרבת גידולי שדה[53]

במקביל לזריעת דגני-בר, יש סימנים ברורים לביום של עיזי-בר, כבשי-בר, חמורי-פרא וכלבים. לפיכך, ייתכן מאוד שהמשקים החקלאיים הראשונים התבססו בעת ובעונה אחת גם על גידולי צומח וגם על החי[54].

הצמידות בין החקלאות לביות בעלי-חיים לא היתה צפויה. "כמה חוקרים ידועים תהו אם תירבות זני דגן וביות חיות-משק אירעו בעת ובעונה אחת רק במקרה, או שיש הסבר מהותי לתופעה זו"[55].

אף-על-פי שהסיבה עדיין לוטה בערפל, אין העובדות מוטלות בספק – בממצאים הארכיאולוגיים הופיעו בו-בזמן שני ענפי החקלאות הללו שנתנו את האות לראשיתה של המהפכה החקלאית.

העדויות הארכיולוגיות הראשונות על כלי המתכת המצויים בשימושו של האדם, שייכות לזמן הנקרא התקופה הכלקוליתית, שזמנה מעט אחרי ראשית המהפכה החלקאית[56]. בתקופה זו, כלל עיבוד המתכות רק ייצור כלים ממתכות גולמיות – בעיקר נחושת – וחישולם.

הממצא הארכיאולוגי הראשון של כלי-מיתרים הוא הקתרוס (כלי מיתרים קדום) החקוק בשני חותמים של כדי חרס, המשתייכים לשושלת האכדית במסופוטמיה, כלומר כ- 5000 שנה[57]

אף-על-פי שכלי-נשיפה הופיעו קודם לכן, היו החלילים הקדומים פרימיטיביים ביותר, והיו עשויים למעשה מקנה חלול בלבד, עם הזמן שוכללו החלילים על-ידי הוספת נקבים לאורך הקנה כדי שהחליל יוכל להפיק כמה צלילים. חלילים מתקדמים אלו הופיעו לראשונה רק אחרי פרוץ המהפכה החקלאית[58].

אפשר לסכם כי אומנות חישול המתכת, המצאת כלי-המתרים ופיתוח כלי- הנשיפה המתקדמים, כל אלו משתייכים לתקופה שלאחר ראשיתה של המהפכה החקלאית.

אחרי שתיארנו את הגילויים הארכיאולוגיים, נוכל להשוות את פסוקי התורה עם המחקרים המדעיים העדכניים.

המהפכה החקלאית החלה בתירבות זנים של צמחי-מאכל ובביות בעלי-חיים בעת ובעונה אחת ("פיתוח החקלאות והכנסת בעלי-החיים למשך הבית אירעו בערך באותו הזמן"[59]). אחד המאפיינים הבולטים של המהפכה הוא הקצב המהיר שבו התחוללו השינויים התרבותיים המהותיים הללו ("אי אפשר שלא להתרשם מן הקצב המהיר של ההתרחשויות"[60]). את המאורעות הללו אפשר לשייך לנאמר בתורה (בראשית ד, ב) בעניין בניו של אדם, שאחד החל לעסוק בחקלאות והאחר החל בגידול בעלי-חיים ("ויהי הבל רועה צאן, וקין היה עובד אדמה").

המהפכה החקלאית החלה בגל עצום של המצאות טכנולוגיות חשובות שהופיעו זו אחר זו. עם הגילויים נמנו היכולת לעבד מתכות ולייצר מהן כלים, ופיתוח כלי-נגינה בלעי מיתרים וכלי-נשיפה מתקדמים. את כל ההמצאות הללו, שפותחו כמעט באותו הזמן, אפשר לשייך לפסוקי התורה המתארים את בני למך (בראשית ד, כ"א-כב). על אחד מבניו נאמר כי היה ממציא כלי-נגינה בעלי המיתרים וכלי-נשיפה ("…יובל, הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב"), ועל הבן האחר נאמר כי פיתח את עיבוד המתכות וייצר כלי מתכת ("…תובל קין, לוטש כל חורש נחושת וברזל").

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 129-131)

תורה ומדע

היווצרות התשתית של היקום בספר בראשית נחלקת לארבעה שלבים:

היום הראשון:              בריאת היקום

היום השני:                               התהוותה של מערכת השמש

היום השלישי:              היווצרות היבשות והאויינוסים;

הצמחייה הירוקה

היום הרביעי:               קביעת עונות השנה

יש להדגיש כי הסדר שבו מופיעים שלבים אלו בתורה, תואם את הרצף הכרונולוגי של המאורעות לפי המדע.

יצירת עולם החי נחלקת לשני שלבים:

היום החמישי:              בעלי-החיים הימיים ובעלי הכנף

היום השישי:                היונקים ושאר בעלי-החיים היבשתיים; האדם

שלוש פעמים מופיע הביטוי "ויברא אלקים" בפרק הראשון של ספר בראשית. שלושת הביטויים הללו מתייחסים לשלושת מעשי הבריאה המוזכרים בפרק, ואלו הם:

בריאת היקום

בריאת החיים

בריאת האדם

כמדען מקצועי, אני עומד משתאה לנוכח ההתאמה המדהימה שהתגלתה בשנים האחרונות בין ספר בראשית ובין הממצאים המדעיים.

(נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ' 134-136)

ויש גם סרט אנימציה…

הערות:

[1] פ. א. מ. דירק, 1972, Commentarii, כרך 2, מס' 11, עמ' 15; כרך 3, מס' 24, עמ' 2.

[2] ס. ו. הוקינג וג. אליס, 1973, The Large Space Structure of Space-Time (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'), עמ' 364.

[3] א. ה. גות ופ. ג'. שטיינהרט, מאי 1984, Scientific American, כרך 250, עמ' 102.

[4] פ. ו. אטקינס, 1981, The Creation (ו. ה פרימן, אוקספורד).

[5] ג', ס. טרפיל, 1983, , The Moment of Creation (צ'רלס סקריבנר, ניו יורק).

[6] א. וילנקין, 1982, Physics Letters, כרך 117, עמודים 25-28.

[7] הוקינג ואליס, עמ' 364.

[8] גות ושטיינהרט, עמ' 102.

[9] גות ושטיינהרט, עמ' 102.

[10] ג'. אודוז ואחרים (עורכים), 1985, The Combridge Atlas of Astronomy (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'), עמ' 219.

[11] שם.

[12] שם, עמודים 156-209. קטע זה מכיל סקירה מקיפה של הידע העדכני על אודות כוכבי הלכת הרחוקים.

ג'. ביטי (עורך), 1981,  The New Solar System(בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'). בפרקים יב-טז יש תיאור מפורט של כוכבי הלכת הרחוקים והירחים שלהם.

[13] ביטי ואחרים, עמ' 56.

[14] ג'. קסטינג ואחרים, פברואר 1988, Scientific Amerikan, כרך 258, עמודים 46-53.

[15] קסטינג ואחרים, עמ' 53.

[16] אודוז ואחרים, עמ' 63.

[17]  ג'. ד. בארו ופ. ג'. יפלר, 1986, The Anthropic Cosmological Principle  (בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד); ג. גייל, דצמבר 1981, Scientific American, כרך 245, עמודים 122-144.

[18] צ'. דרווין, 1859, The Origin of Species  עמ' 287.

[19] ל. א. אורגל, 1973, The Origins of Life (צ'פמן והול, לונדון,) עמ' 49.

[20] פ. ה. שו, 1982, The Physical Universe (ספרי מדע אוניברסיטאי, מיל וולי, קליפורניה), עמ' 533.

[21] סמית, עמ' 352.

[22] ג'. אודוז ואחרים (עורכים) 1985, The Cambridge Atlas of Astronomy (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'), עמ' 389.

[23] דיקרסון, עמ' 65.

[24] שו, עמ' 534.

[25] א. ג. קיירנס-סמית, יוני 1985,Scientific Amrican, כרך 252, עמ' 74.

[26] שם.

[27] ג'. הורגן. פברואר 1991, Scientific Amrican, כרך 264, עמודים 100-109.

[28] שם, עמ' 109.

[29] פ. ס. ו. דייויס, 1972, Journal of Physics, כרך 5, עמודים 1296-1304.

[30] למען הדיוק, נציין כי יש עוד סוג של תגובה תרמו-גרעינית, המכונה "תגובת מעגל פחמן-חנקן", שאינה תלויה בנוכחות קויטרונים. אולם תגובה חלופית זו מתרחשת רק בכוכבים בעלי טמפרטורה גבוהה בהרבה מטמפרטורת השמש – גבוהה עד כדי כך שאינה מאפשרת לחיים להתפתח. דיון בנושא זה אפשר למצוא בכתב-העת Scientific American  (דצמבר 1981, עמודים 114-122).

[31] פ. ג'. דייסון, ספטמבר 1971 Scientifc American, כרך 225, עמ' 59.

[32] ב. ג'. קאר ומ. ג'. ריס, מרס 1979, Nature, כרך 278, עמ' 612.

[33] מ. א. ס. מקמנמין, אפריל 1987, Scienntific American, כרך 256, עמ' 90.

[34] פ. ה. שו, 1982, The Physical Universe (ספרי מדע אוניברסיטאי, מיל וולי, קליפורניה), עמודים 503, 545.

[35] ד. ג. סמית (עורך), 1981, The Cambridge Encyclopedia of Earth Sciences (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'), עמודים 370-371.

[36] מקמנמין, עמ' 84.

[37] סמית, עמ' 371.

[38] פ. קלוד, ספטמבר 1983, Scientific American, כרך 249, עמ' 143.

[39] נ. אלדרידג' וי. טטרסל, 1982, The Myths of Human Evolution (בהוצאת אוניברסיטת קולומביה), עמ' 120.

[40] שם, עמ' 2.

[41] פילבים, מרס 1984, Scientific American, כרך 250 עמ' 60.

[42] נקודה זו נדונה בפרק העוסק ביום החמישי לבריאה (חלק ב).

[43] בריידווד, עמ' 148.

[44] וילסון, עמ' 569.

[45] בריידווד, עמ' 148.

[46] תלמוד, מסכת סנהדרין, דף לח, עמ' א.

[47] מ. זייליק, אפריל 1978, Scientific American, כרך 238, עמ' 110.

[48] ס. מיטון (עורך ראשי), 1977, The Cambridge Encyclopedia of Astronomy, (יונתן קייף, לונדון), עמודים 121, 123, 125.

[49] פ. ג'. דייסון, ספטמבר 1971, Scientific American, כרך 225, עמ' 57.

[50] זייליק עמ' 110.

[51] מיטון, עמ' 125.

[52] דייסון, עמ' 59.

[53] ה. ה.ה למד, 1982, Climate’ Histoey and the Modern World (מתואן, לונדון), עמ' 112.

[54] ר. פירסון, 1074, Anthropology (הולט ריינהרט וינסטון, ניו-יורק) עמ' 348.

[55] ג'. טרולס-סמית, 1984, Tools and Tillage, כרך 5, עמ' 14.

[56] ס. ל. סמיאטין וג. ד. להוטי, אוגוסט 1981, Scientific Americam, כרך 245, עמ' 82.

א. שרת (עורך), 1980, The Cambridge Encyclopedia of Archaeology (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'), עמ' 11.

ג'. דייטו, 1978, Mineraks, Metaks,Glazing and Man (ג'ורג' האראף, לו9נדון), עמ' 136.

נ. ה. גייל וז. סטוס-גייל, יוני 1981, Scietific American, כרך 244, עמ' 142.

[57]  ד. קולון וא. ד. קילמר, 1980, ב – Music and Civilization, בעריכת ט. ס. מיטשל (בהוצאת המוזיאון הבריטי), עמ' 13.

[58]  ק. גיירינגר, 1978, Instruments in the History of Western Music, (ג'ורג' אלן ואנוין, לונדון), עמודים 29-30.

[59]  ס. ל. וושבורן, ספטמבר 1978,Scientific American, כרך 239, עמ' 154.

[60]  א. א. הבל וט. ויבר, 1979, Anthropology and the Human Experience (מקגרו0היל, ניו-יורק), עמ' 195.