בריאתנות ג – בעיית הסיכוי
תהליך אפשרי מבחינה טכנית, אך לא ריאלי מבחינה סטטיסטית – אינו מהווה הסבר הגיוני. האבולוציה מהווה הסבר, אם היא נותנת אפשרות של היווצרות העולם במקרה. אבל אם היא מציגה תרחיש שאינו יכול להיות מקרה, אלא צירוף מקרים פנטסטי ובלתי אפשרי, אין שום ריווח. צירוף מקרים יכול ליצור אדם מתוך אוסף מולקולות סתמיות על ידי תנועה אקראית של מולקולות, לשם כך אין צורך בתיאוריה מפורטת. ולכן אם התיאוריה לא תצליח לצמצם את התהליכים עד כדי שיהיו ברמה אפשרית מבחינה סטטיסטית, היא לא מועילה ואינה חשובה כהסבר. או בקצרה: טיעון המסתמך על מקרה הרחוק ממציאות סטטיסטית קבילה, מעקר את הדיון, כי מבלי סבירות הכל יכול להיות.
אם באמת נפליג על כנפי המקריות, ונשתמש בצירופי מקרים אסטרונומיים, ניתן להניח כי כל היקום כולו על כל המינים החיים (כולל המאובנים) נוצרו בפיצוץ אחד. לשם מה הפישוט הזה של האבולוציה, אם עדיין נשארנו עם סבירות המוגדרת כלא קיימת? ניתן אמנם להניח הנחות מופרכות סטטיסטית, אבל בודאי לא לשם ישוב השאלה הפילוסופית "מה היא ההסתברות שיקרו הדברים?".
חתן פרס נובל פרופ' פרד הויל (Sir Fred Hoyle) וצ'נדרה ויקראמסינג (Wickramasinghe, יו"ר המחלקה למתמתיקה שימושית באוניברסיטת Cardiff), חישבו את ההסתברות להיוצרות תא חי אחד והתוצאה היא: 10-40000 והם מסכמים "מספר זה די גדול כדי לקבור את דרוין יחד עם תיאורית האבולוציה" (Fred Hoyle & N. Wickramasinghe, "Evolution from Space", 24, 1981).
הדנ"א שהוא הנוסחה של היווצרות היצור הקטן ביותר, מכיל כמות בלתי נתפסת של נתונים, והסכוי להיווצרותו מתוך צירופים אקראיים של אטומים הוא 10-1000, מהי המשמעות של סכוי זה? ביקום כולו ישנם בערך 1070 גרגרים כגודל גרגיר חול (לפי איינשטיין), גיל העולם מוערך בכ1018 שניות (לפי 15 מליארד שנים). היווצרותם של אנזים, תא חי, חומצה אמינית, יצור חי, איברים, וכו' כרוכה במספרים סטטיסטיים בסדר גודל אסטרונומי. קל וחומר לגבי היווצרות היקום כולו על מורכבותו. אין צורך להאריך בדוגמאות כדי לראות שהתיאוריה אינה מעלה שום אפשרות שניתן לראותה כתוצר מקרי של סטטיסטיקה ביחס לזמן בו מוערך גיל העולם.
חתן פרס נובל נוסף, פרופ' פנזיאס, טבע את המשל המפורסם על הקופים המתקתקים במכונת כתיבה: בקוסמוס כולו יש להערכת אנשי מדע 1080 מולקולות (אדינגטון), נדמיין לעצמנו כמות קופים כמספר האטומים אשר יקישו על המקלדת באופן חפשי, נניח בנדיבות כי כל קוף כותב 1012 אותיות בשניה, (הרבה יותר ממספר הריאקציות החימיות שייתכנו בשניה), במשך 15 מליארד שנים (1018 שניות). התרגיל הזה הוא מקסימום האירועים שייתכנו בקוסמוס, מכפלה של כל החומר המצוי בכל הזמן המצוי, התוצאה היא 10110. לפי חשבונו של פנזיאס כל הקופים האלו יגיעו ללא יותר מאשר מאה אותיות של תוכן משמעותי. חשבון דומה מאד עושה מורטון (Hitching F. "The Neck of the Girafa" Mentor Books 1983 P. 52).
אם נתבונן למשל בפרמיציום, אמבה מן הפשוטות, עליה כתוב בבריטניקה: היצור החד תאי הפשוט ביותר פרמיציום הוא בעל תכולת מידע שמעריכים אותה בסדר גודל של 1012 ביט. אם היינו כותבים זאת באותיות, מידע זה שוה ערך ל100,000,000 מליון דפים של הבריטניקה שהם 5000 מטר של ספרים זה בצד זה (Life, 10, Macropedia 893, 894 15th ed. 1974). האמנם יכולה כמות מידע כזו להיווצר מעצמה כצירוף אקראי של מולקולות?
פרד הויל כותב עוד: "חידק טיפוסי כולל 2000 אנזימים שונים הדרושים לקיומו התקין, הסבירות המקובלת להיווצרות אנזים באופן אקראי היא בין 10-15 ל10-20, הסבירות להיווצרות בלתי תלויה של האנזימים היא 10-39500, אין פלא שמסקנתו היא: "החישובים של הסתברויות מגיעים לתוצאות כה מגוחכות שלא ניתן היה לממש אותם גם אם היקום כולו היה מורכב ממרק אורגני" (Hoyle F. and Wickramasinghe, C "Evolution From Space" Paladin Books 1983 P. 20). וכך קובע גורג' סיילט (בספרו 'מקרה והכרח'): "לאור הביולוגיה המודרנית סף אי האפשרות להתרחשות של אירוע חימי בעולמינו הוא 10-100". ואמיל בורל אומר: "אירוע שסבירותו הוא 10-50 הוא מכל הבחינות בלתי אפשרי" (Boral E. "Probabilities and Life", Dover Pub. N.Y. 1962 Chapters 1&3). דוקינס כותב: "מדידת אי הסבירות הסטטיסטית של הצעה היא הדרך היחידה להעריך את אמינותה", (השען העיור).
הביולוג המולקולרי מייקל דנטון (בספרו "אבולוציה", עמ' 309 והלאה) מראה כי לשם הרכבת מילה בעלת משמעות באנגלית בת 12 אותיות, יש צורך ברצף של 1014 אותיות אקראיות, בכדי להגיע למשפט באורך של 100 אותיות מראה דנטון כי יש צורך ב10100 אותיות. הקודים הגנטיים מסובכים הרבה יותר ממשפט בן 100 אותיות שיש לו משמעות כל שהיא, והקוד הגנטי לא היה יוצר יצורים חיים אם הוא היה רק "בעל משמעות כל שהיא". בהמשך (עמ' 323) הוא מראה כי המספר המקסימלי של חלבונים אשר היו אי פעם על פני כדוה"א אינו עולה על 1040 אטומים, משמעות הדבר שההסתברות לקבלת חומצות אמיניות צריכה להיות פחות מסכום זה, אלא שהסיכוי נמוך מסכום האטומים המירבי הזה (לפי דנטון שם ההסתברות לקבלת רצף של 16 חומצות אמיניות באופן אקראי באתר פעיל של אנזים כל שהוא היא כ10-20, בהנחה שתא חי צריך לפחות 100 חלבונים ספציפיים ההסתברות לקבלתו היא: 10-2000).
כל הדיון על היווצרות אנזים אינו מוביל אותנו עדיין להיווצרות חיים כמובן, יש צורך בחומצות DNA וRNA, מערכת שכפול מדוייקת, תא עם ממברנה בו יישמרו האנזימים מיד עם היווצרותם, ועוד תנאים רבים.
המשך הפירוט בנושא – "בעיית התא הראשון א'".
מקורות והרחבה:
פרופ' M. Eden מאוניברסיטת M.I.T. קובע: במקרה הטוב ביותר, היתה אבולוציה יכולה ליצור באופן מקרי במשך 5 ביליון שנות קיום כדור הארץ, סוג אחד של גנים של החיידק E. Coli (שהיו מהווים רק חלקיק זעיר של שרשרת שלמה של DNA). וגם זאת, רק אם כל פני כדור הארץ היו מכוסים בשכבה בעובי 1 אינטש של חיידקי E. Coli במשך כל התקופה האמורה!! (Eden, M. "Inadequacies of Neo-Darwinian Evolution as a Scientific Theory" in Mathematical Challenges to the Neo-Darwinian Interpretation of Evolution, 5, 9 P. Moorhead & M. Kaplan, Editors, 1982).
פרופ' ג'ארלד שראדר כותב:"מתוך 10390 הצירופים האפשריים, החיים בחרו באותם צירופים שפעלו, שמספרם פחות מ1012 X 2. הבחירה בחלק זערער זה (חלק מאותם 10390) של צירופי החלבונים שמתאימים לקיום חיים, מבין המספר העצום של הצירופים האפשריים, לא היתה יכולה להיעשות באופן אקראי באמצעות מוטאציות נקודתיות אקראיות על הדנ"א של הגנום. הרי זה כאילו בחר הטבע באקראי מתוך שק המכיל מליארד מליארדי מליארדים.. (כפול ארבעים פעם) חלבונים את החלבון האחד שפועל, ואחר כך היה חוזר על הטריק הזה טריליון פעם. אילו היתה הפקת החלבונים תהליך אקראי, אזי כמו בהפקה אקראית של מילים, התוצאה היתה קשקוש גמור, אבל כשמדובר ביצורים חיים זה היה קשקוש קטלני". (המדע והאל, עמ' 150-1).
אמנם נטענה ע"י Ehrbrich הטענה כי החישוב של הויל לא מדויק, היות והוא מניח שלכל אחת מהפרמוטציות יש סבירות שווה, וכי לא כל פרמוטציה שונה מוליכה לחלבון עם תפקוד פונקציונלי שונה. הוא עשה את החשבון מחדש בהתחשב בגורמים שלדעתו צריך לקחת בחשבון, וגם מסקנתו היתה "הסיכוי להווצרות בלתי תלויה של חלבון מסוים היא באופן מעשי בלתי קיימת". (Ehrbrich, On the Probability of the Emergence of a Protein with a Particular Function, 34, Acta Biotheoretica, 53, 56, 65, 66, 77-8, (1985) ). כל הדיונים סביב טעויות שונות של הויל, אינם מולידים נוסחה מתמטית בעלת סיכוי סביר, אלא רק מושכים את השמיכה לכאן או לכאן.
מה שעושים מול הטיעון הזה, הוא "העיקרון האנתרופי החלש", דהיינו: באמת מדובר בצירוף מקרים מופלא, אבל אין לנו להתפלא שאנו צופים בו, כי אלולי אירע לא היינו כאן.. אמנם זה מסוג הטיעונים המעקרים את הדיון, ולכן אין טעם להתעכב עליו. באותה מדה ניתן לטעון כי נוצרנו מתוך תזוזה אקראית של מולקולות ואלמלא אירע כך לא היינו כאן. וכן לגבי תיאוריית ריבוי היקומים. אותה נזכיר בהמשך.
על משל הקופים המפורסם של פנזיאס משיב דוקינס באחד המשחקים החביבים עליו: סימולציית מחשב. מכיון שהברירה הטבעית מנצלת יתרונות מקריים, הרי שדוקינס מצפה מן המחשב שיבחר רצף של 29 אותיות בצורה אקראית עד שיווצר משפט ספציפי, ואכן לאחר נסיונות לא רבים באופן יחסי, 'מופיע' המשפט בצורה אקראית. אלא שכאן נתן דוקינס הוראה למחשב 'להינעל' על כל אות נכונה, (כאשר המשפט המצופה הוא "אני חושב שזה דומה לארנבת", הרי שברגע הופעת האות א' בתחילת הרצף, היא ננעלת שם וממתינה לשאר חלקי המשפט). ואילו במציאות אין זה כך: חלקים ותכונות הנדרשות ליצור איברים ומערכות שעדיין לא קיימות, אינם יודעים 'להינעל' במצבם בכדי שבבוא הזמן מוטציה מקרית תשלים אותם עבור ייעודם, ובכל אופן לגבי התא החי אין ברירה טבעית והישרדות וכדו', אם התא הראשון לא היה נוצר באופן תקין לא היה שום כח שיכול לעזור לו. וכמובן שאין השוואה בין רצף של 29 אותיות, ובין כמויות המידע העצומות המצויות בטבע.
במקור האנגלי מופיע קטע זה (Dawkins, R., "The Blind Watchmaker",Longman Scientific 1986) בעמודים: 46-50., וד"ר גילסון הקדיש פרק שלם בספרו: Gilson, R.J., “Evolution in a New Light”Pelegrin Trust, 1992 להראות שכל הניסוי הזה מבוסס על טעות: שם הפרק: Unnatural Selection.