האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

בריאתנות ח – מוצא החיים סיכוי שאינו קיים

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

לפי התיאוריות שמדברים עליהן בזמננו, תרכובות כימיות עברו ריאקציות (תהליכים חימיים) באמצעות זרם חשמלי (ברקים למשל) ובתמיכת התנאים החיצוניים (לחץ אטמוספרי למשל). פשוט וקל.

ההנחות האלו הונחו כיסוד למדעי מוצא החיים, עוד לפני שידעו בכלל מה הוא תא חי וכיצד הוא בנוי. עשרות שנים חינכו דור של מלומדים ומשכילים להאמין בהיווצרות ספונטנית של חיים, והדבר לא השתנה גם אחרי שהתברר מה הוא באמת תא חי. התיאוריה התאימה את עצמה באופן ספונטני לגילויים.

התא החי הוא המערכת המורכבת ביותר שקיימת ביקום, לא אחת המורכבות, ולא מורכבת מאד, אלא המורכבת ביותר מכל המערכות שנוצרו בידי אנוש או בידי הטבע. גם כאשר עוסקים חוקרים באותם החמרים עצמם מהם מורכב התא בכל הכלים המודרניים והידע המפליא שיש בידינו, אין הם יכולים לחזור על אותה פעולה שאירעה באופן ספונטני, וליצור תא חי. מכשירים וידע מתוכננים במשך עשרות שנים ופעולות מכוונות לכל התנאים וכו' אינם יכולים לעשות, מה שיכולה לעשות יד המקרה. נשמע קצת אבסורדי.

"הסוג היסודי ביותר של תא יוצר מנגנון מורכב יותר מעל ומעבר לכל דמיון מכל מכונה אחרת שהומצאה עד כה, לא כל שכן כזו שנבנתה בידי אדם." (Thorpe W. R. Bird, The Origin of Species Revisited, Nashville: Thomas Nelson Co., 1991, pp. 298-99.).

המשפט המפורסם של פרד הויל (Hoyle) נכתב בנייצ'ר (12 בנובמבר 1981) כי "הסיכוי שצורות חיים גבוהות יותר הופיעו באופן זה הינו בר-השוואה לסיכוי שסופת טורנדו שמשתוללת מעל מגרש גרוטאות תרכיב מטוס בואינג 747 מתוך החומרים שמצויים שם" ("Hoyle on Evolution", Nature, Vol 294, November 12, 1981, p. 105. ).

יש להקדים כי נושא היווצרות החיים, אינו חלק אינטגרלי מתיאוריית האבולוציה. האבולוציה היא התפתחות המינים זה מזה. אך תיאוריית האביוגנזה – היווצרות החיים, היא תיאוריה משלימה, המסבירה את השלב הראשון במוצא החיים.

הרכבו של התא

התא מורכב מחלבונים, חלבון הוא אוסף מולקולות (מולקולה – קבוצות אטומים קשורה בקשר כימי) המסודרות בסדרות שונות, הסדרות מורכבות מיחידות של חומצות אמיניות (סוג סידור מולקולרי הכולל חומצה), יש חלבונים המכילים חמשים חומצות אמיניות, ויש המכילים אלפיים. כל חומצה אמינית צריכה להימצא במקום הנכון בלבד, היעדרות, שינוי, תוספת, מקלקלות את התא כולו. אין פעילות בתא החי מבלי שכל מליוני החלקיקים מסודרים כל אחד במקומו ולא בשום מקום אחר.

מולקולת חלבון ממוצע מורכבת מ288 חומצות אמיניות, המתחלקות ל12 סוגים שונים של חו"א. מספר האפשרויות לסדר את ערימת המולקולות הזו היא: 10 בחזקת 300, (1 ואחריו 300 אפסים). מכל אלו רק דרך אחת יוצרת את החלבון הנדרש, כל דרך אחרת לא מביאה תועלת. אך יש מולקולות חלבונים מסובכות מאלו, המכילות אלפי חומצות אמיניות, האפשרויות לסדר את המולקולות שלהן בדרכים אחרות הן גדולות הרבה יותר.

אך חלבון אחד מושלם, גם הוא לא מביא תועלת. אחד היצורים הקטנים ביותר שקיימים עלי אדמות, הוא החיידק החביב "מיקופלאסמה הומיניס H39" (Mycoplasma hominis species H39), חיידק זה מכיל 600 סוגים של חלבונים. אם יחסר לו אחד מהם או שהסדר הפנימי של אחד מהם יהיה שונה, החיידק לא יהיה קיים.

די ברור שההסתברות להיווצרותו של חלבון בודד באופן מקרי הינה "בלתי-סבירה, בדומה להסתברות שקוף יכתוב את היסטורית האנושות במכונת כתיבה מבלי לעשות כל טעויות", (Ali Demirsoy, Kalıtım ve Evrim (Inheritance and Evolution), Ankara: Meteksan Publishing Co., 1984, p. 64.). "ההיווצרות הספונטאנית של פוליפפטיד )תרכובת חומצות אמינו( בגודל של החלבונים הידועים הקטנים ביותר, נראית מעבר לכל סיכוי", (W. R. Bird, The Origin of Species Revisited Nashville: Thomas Nelson Co., 1991, p. 304.), מדברי ההתפתחותן הרולד פ. בלום  (Blum).

הגיאולוג האמריקני וויליאם סטוקס  (Stokes) כותב: "ההסתברות ליצירת התא הראשון הינה כה קטנה עד כי היא לא תתרחש במשך מיליארדי שנים על מיליארדי פלנטות, גם אם כל אחת מהן תהיה מכוסה בכיסוי של תמיסה מימית מרוכזת של חומצות האמינו הנחוצות", (Ibid, p. 305.).

"כשבוחנים את המספר העצום של מבנים אפשריים שעשויים לנבוע מצירוף אקראי פשוט של חומצות אמיניות בהתאיידות של בריכה קדמונית, יהיה זה תמוה להאמין שחיים יכלו לצמוח בדרך זו. סביר יותר שאמן בנייה ותכנית אב יידרשו למשימה כזו", דברי פרי ריבס (Reeves) פרופסור לכימיה. (J. D. Thomas, Evolution and Faith, Abilene, TX, ACU Press, 1988. p. 81-82.).

רוברט שפירו (Shapiro), פרופסור לכימיה באוניברסיטת ניו-יורק ומומחה לדי.אן.אי, חישב את ההסתברות להיווצרות אקראית של 2,000 סוגי החלבונים הנמצאים בחיידק אחד (לא מדברים על התא האנושי, בו ישנם 200,000 סוגי חלבונים שונים) התוצאה היא: 1 ל10 בחזקת 40,000 (Robert Shapiro, Origins: A Sceptics Guide to the Creation of Life on Earth, New York, Summit Books, 1986.  ).

בפרק א' הבאנו את דברי פרופ' וויקראמאסינג (Wickramasinghe), :על הסיכויים להיווצרות החיים, משפט הסיום שלו הוא: "לא היה שום מרק קדמוני, לא על פלנטה זו ולא על כל פלנטה אחרת, ואם ההתחלות של חיים לא היו אקראיות, אזי הן חייבות להיות תוצר של אינטליגנציה מכוונת. (Fred Hoyle, Chandra Wickramasinghe, Evolution from Space, New York, Simon & Schuster, 1984, p. 148.). ועמיתו למחקר, פרד הויל, כותב: "לאמתו של דבר, תיאוריה שכזו )שחיים נוצרו על-ידי אינטליגנציה) הינה כה ברורה, עד שניתן לתמוה מדוע היא אינה מתקבלת על הכול כמובנת מאליה. הסיבות לכך הינן פסיכולוגיות ולא מדעיות", (Ibid, p. 130.). [תגובה: ראה כאן: הויל היה הדיוט בתחום ואין לו סמכות].

עד כאן דיברנו על חלבונים, אבל בנוסף למאות החלבונים הספציפיים, כולל התא גם חומצות גרעין, פחמימות, שומנים, ויטמינים, אלקטרוליטים, ועוד חמרים כימיים אחרים רבים. לא מדובר על מצבור של חמרים, אלא על קורלציה של רכיבים המתפקדים יחד לפונקציה אחת: חיים. אם אין חיים אין כלום, אין עמידות והמשכיות ואין התרבות, התהליך לא מתחיל. התא הראשון לבדו אינו מביא תועלת. בכדי שתא זה יתרבה, יש צורך באנזימים הקוראים את קוד הדנ"א, הם מייצרים שליח רנ"א שיודיע לריבוזום, וכן יעביר אליו את חומר הגלם (חומצות אמינו) ממנו ייווצר התא החדש.

נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון, היא הכיוון של החומצות האמיניות, החו"א הן כאמור קבוצות של מולקולות המסודרות בסדר ספציפי. אנו יודעים כיום כי כל חומצה אמינית (בדומה לכל מולקולה אורגנית, שהיא פונקציה של סידור מולקולות) יכולה להתקיים בשתי צורות, שהן סימטריות זו לזו, כתמונת ראי. אם האחת נראית כך למשל: b אזי חברתה נראית כך: d בטבע אנו מוצאים את החומצות האמיניות בשתי הצורות: ימנית ושמאלית. אבל בתוך החלבונים של התא החי אין מקום אלא לחומצה אמינית שמאלית בלבד. חומצה אמינית ימנית אחת בחלבון הורסת אותו ומונעת ממנו לתפקד. כמובן שבמצב של תרחישים מקריים אין שום עדיפות סטטיסטית לשכיחות של חו"א שמאלית על ימנית. אין שום כח שיכול למנוע מהמרק האורגני והתרכובות לייצר חו"א כאלו, ולכן אין כח שיגרום לתא החי להתקיים. מה שיותר מפליא הוא, שדוקא הנוקליאוטידים שבתוך התא החי, מורכבים בדרך כלל מחומצות גרעין ימניות.

ב"אנציקלופדיה בריטניקה למדע", נאמר כי "בלתי-אפשרי להבין מדוע מולקולות הופכות לשמאליות או ימניות, ושבחירה זו קשורה בצורה מרתקת למוצא החיים על פני האדמה", (Fabbri Britannica Bilim Ansiklopedisi (Fabbri Britannica Science Encyclopaedia), vol 2, No 22, p. 519.).

לאחר שכבר נוצרו החומצות האמיניות, במספרים וברצפים הנכונים, ובמבנים התלת ממדיים הדרושים. אם ברצונם להרכיב את החלבון באופן שיתפקד עליהן להיות קשורות זו לזו, לשם העברת מידע. הקשר הזה קרוי "קשר פפטידי". חומצות אמינו יודעות להתחבר בדרכים אחרות, אבל תפקוד התא מותנה בכך שהקשר יהיה "פפטידי", חיבור מסוג אחר יגרום לכשל בהעברת המידע והתא לא יחיה. בטבע אין עדיפות  לחיבור כזה או אחר, במציאות יש צורך רק בסוג אחד של חיבור.

אם המצב הסטטיסטי הוא 5050, והחלבון מורכב מ400 חומצות אמיניות, הסיכוי שבאופן אקראי החיבורים שיווצרו לא יכילו אפילו חיבור מסוג לא פפטידי אחד הוא1 ל- 2 בחזקת399.

ואם ננסה להיות מעשיים, ולבדוק כמה זמן יקח להיווצרות מקרית של תא אחד מתאי הדם האדומים שבגופינו. בגוף ישנם מליארדי תאי דם אדומים. ובכל אחד מהם יש 280 מליון מולקולות המוגלובין. החשבון של יצירת הצירופים האפשריים בזה אחר זה לוקח אותנו להצלחה אחת מתוך 1ו950 אפסים של ניסויים. מספר הניסויים הזה פשוט לא נכנס במספר הרגעים בהם מעריכים את גיל כדור הארץ.

כמובן שגם המספר הזה אינו מייצג את המציאות, אלא לפי מודל דמיוני בו בכל רגע נתון מתחברות מולקולות בסדר א', ומיד בראותן שאין הסדר מביא תועלת, מתפרקות שוב ומסתדרות באפשרות הבאה בסדרה. במציאות אין מי שיפרק אותן מתוך אכזבה, אין מי שיחבר אותן כל הזמן, אין מי שידאג ששום חומר אחר לא יהיה מעורב בתהליך. זו "סביבה מבוקרת" שקיימת במעבדה ולא בשום מקום אחר. גם כשנוצר החלבון הרצוי, עדיין אין לו שום תועלת אם הוא לא נשמר מחשיפה לחמצן, לקרינה, להתחברות לחמרים שיפגמו בו, ולתהליכים מזיקים אחרים.

 

מילר יוצר חומצות אמיניות

הניסוי המפורסם של מילר (Miller) שנערך בשנת 1953 משמש כאבן יסוד בהוראת האבולוציה, בבתי ספר ובספרים פופולאריים. (Miller's Experiment), למרות שניסוי זה לא היווה פריצת דרך מדעית, שהגיעה להמשכיות או למסקנות מאז, אלא תהיה שהובילה למבוי סתום. מילר השתמש בתערובת היסודות: אמוניה, מתאן, מימן, ואדי מים. לגביהם הניח שהיו מצויים באטמוספירה של כדוה"א בימי מוצא החיים. מילר חימם את התרכובת הזו בחום של  C 100 למשך שבוע, ולאחר מכן העביר בה זרם חשמלי (שמדמה פגיעת ברק בטבע), ריאקציה זו יצרה 3 מתוך 20 החומצות האמיניות הנמצאות בחלבונים.

אך הניסוי של מילר אינו מדמה את הטבע, מן הסיבות דלהלן: 1) מילר יצר מלכודת קור, המבודדת כל תוצאה של הריאקציה, בכדי שלא תושפע מן החום שבשטח הניסוי עצמו. 2) מתאן ואמוניה לא היו מצויים באטמוספירה הקדומה, 3) לא היה חום של 100 מעלות ולא חום דומה לו על פני כדוה"א, 4) ממצאים  מגלים כי בימי ראשית החיים היה חמצן באטמוספירה, ואין אפשרות קיום לחומצות אמיניות בסביבה חמצנית. (כמו"כ אם הניסוי היה מערב חמצן, המתאן היה מתפרק לדו-תחמוצת הפחמן ולמים, והאמוניה לחנקן ומים). יתירה מכך, גם לו לא היה חמצן – הרי כך בהכרח לא היתה שכבת אוזון, והתוצאות היו חשופות לקרינה אולטרא סגולה עזה שתוצאתה הרסנית הרבה יותר מהחמצן.

מקורות: 1) הכימאי ריצ'רד בליס (Bliss) כותב: "למעשה, ללא מלכודת זו, התוצרים הכימיים היו נהרסים על-ידי מקור האנרגיה." (Richard B. Bliss & Gary E. Parker, Origin of Life, California: 1979, p. 14.).

2) כך כותב מילר עצמו, Stanley Miller, Molecular Evolution of Life: Current Status of the Prebiotic Synthesis of Small Molecules, 1986, p. 7.. וכך כותב קווין מק'קין (McKean) בדיסקוברי Kevin McKean, Bilim ve Teknik, No 189, p. 7..

3)  McKean שם. ניסוי חוזר בסביבה התואמת למה שידוע לנו על האטמוספרה הקדומה לא הניב שום תוצאות (J. P. Ferris, C. T. Chen, "Photochemistry of Methane, Nitrogen, and Water Mixture As a Model for the Atmosphere of the Primitive Earth", Journal of American Chemical Society, vol 97:11, 1975, p. 2964.. ניסוי של פריס (Ferris) וצ'ן  (Chen)).

4) נמצאו עקבות ברזל מחומצן ואורניום בסלעים שגילם המתוארך הינו 3.5 מיליארד שנה. ("New Evidence on Evolution of Early Atmosphere and Life", Bulletin of the American Meteorological Society, vol 63, November 1982, p. 1328-1330.). כאן הפניות למאמרים המעודכנים. וכאן מי שרוצה לטעון כי אין הוכחות להרבה הרבה חמצן.

מה שמילר עשה הוא ניסוי מבוקר ליצירת חומצות אמיניות, הכנסת חמרי גלם תואמים, ויסות כמות האנרגיה, יצירת סביבה סטרילית, אבטחת התוצאות. הרולד יורי, שהיה מדריכו של סטנלי מילר בניסוי זה, כותב: "כל אחד מאיתנו שחוקר את מוצא החיים מגלה שככל שבוחנים זאת יותר, כך מרגישים יותר שחיים הינם מורכבים מכדי להתפתח במקום כלשהו. כולנו מאמינים באמונה שאין עליה עוררין שהחיים התפתחו על פלנטה זו מחומר חסר-חיים. זה רק שהמורכבות שלהם הינה כה גדולה, שקשה לנו לדמיין שכך הם קרו". (R. Bird, The Origin of Species Revisited, Nashville: Thomas Nelson Co., 1991, p. 325).

בכל אופן הניסוי הזה מלמד אותנו דבר מענין, כי למרות כל התנאים המתוזמנים, עדיין כל אלו לא עסקו אלא בשימור החו"א הנוצרות, אבל איך נוצרו החו"א המתאימות? זו היתה תוצאה של סידור מקרי, ומכאן כי סידור מקרי גרידא יכול להביא אותנו למורכבות הספציפית של חומצה אמינית. לכל הפחות מתוך האמוניה והמתאן כיסודות קיימים.

"גיאולוגים סבורים כיום שהאטמוספרה הקדמונית הייתה מורכבת בעיקר מדו-תחמוצת הפחמן ומחנקן, גזים שמגיבים בעוצמה נמוכה יותר מאלה אשר שימשו בניסוי בשנת  1953. וגם אם האטמוספרה של מילר הייתה קיימת, כיצד אתה גורם למולקולות פשוטות כגון חומצות אמינו לעבור את השינויים הכימיים הנחוצים שימירו אותם לתרכובות מורכבות יותר, או לפולימרים כגון חלבונים? מילר עצמו הניף ידיו בייאוש נוכח חידה זו, ואמר באנחה נרגזת, "זאת בעיה". "איך אתה יוצר פולימרים? זה לא כל כך קל", (Earth, "Life's Crucible", February 1998, p.34).

"כיום, מדענים רבים חושדים שהאטמוספרה הקדומה הייתה שונה מזו שמילר הניח. הם סבורים שהיא הייתה מורכבת מדו תחמוצת הפחמן ומחנקן, ולא ממימן, מתאן, ואמוניה

"אלו חדשות רעות עבור כימאים. בניסיונותיהם להפעיל דו תחמוצת הפחמן וחנקן, הם משיגים כמות מבוטלת של מולקולות אורגאניות – שוות ערך למהילת טיפה של צבע מאכל במימי בריכת שחיה. מדענים מתקשים לדמיין כיצד חיים יכלו להופיע מתוך "מרק" כה דליל", (National Geographic, "The Rise of Life on Earth", March 1998, p.68).

מורכבות הדנ"א

כל תא מכיל כנודע מולקולת דנ"א, המורכבת מוריאציות שונות של רצפים, רצפים של ארבעה משתנים קבועים. כל דנ"א מכיל את תכנון 206  העצמות,  600 השרירים, 100 מיליארד תאי העצב, טריליוני הקשרים בין הנוירונים של המוח, 97,000 הקילומטרים של כלי דם, ו- 100 טריליוני התאים של גוף האדם. אם היינו רוצים לרשום את המידע שמקודד בדנ"א, אזי היה עלינו לחבר ספריה ענקית המורכבת מ- 900 כרכים בני 500 עמודים כל אחד. אולם האינפורמציה שספריה ענקית זו הייתה שומרת, מקודדת בתוך מולקולות הדנ"א בגרעין התא שהינו קטן הרבה יותר .מהתא עצמו, שאורכו כמאית המילימטר.

הדנ"א מורכב מ30,000 גנים, כשכל גן מורכב ממליוני נוקליאוטידים. נוקליאוטיד יכול אולי להיווצר כצירוף מקרי, הבעיה היא הצירוף של הנוקליאוטידים זה לזה. אם ניקח לדוגמא את הגן האחראי ליצירת חלבון ממוצע בעל 300 חומצות אמיניות. לפעולה כזו יש צורך בכ1000 נוקליאוטידים. מכיון שישנם ארבעה סוגי נוקליאוטידים, האפשרויות להתחברות של הנוקליאוטידים הם 4 בחזקת 1000. מספר "שהוא לחלוטין מעבר ליכולת ההבנה שלנו", (הביולוג פרנק סאליבורי.Frank B. Salisbury, "Doubts about the Modern Synthetic Theory of Evolution", American Biology Teacher, September 1971, p. 336.).

כך כותב גם פול אוגר: השילוב של נוקליאוטידים ברצפים הנדרשים באופן אקראי הוא בלתי אפשרי לחלוטין, (Paul Auger, De La Physique Theorique a la Biologie,1970, p. 118.).

פרנסיס קריק אומר: "אדם ישר, המצויד בכל הידע הזמין לנו כיום, יכול רק לציין שבמובן מסוים, נראה ברגע זה שמוצא החיים הינו כמעט נס", (Francis Crick, Life Itself: It's Origin and Nature, New York, Simon & Schuster, 1981, p. 88.).

סיכויים וטווח הזמן – מקורות נוספים

יש לזכור שהתא החי הראשון נוצר 'מיד' במונחים גיאולוגיים, בסלעי השחר בגרינלנד נמצאו מאובנים של ננו בקטריות מפותחות, גילם מוערך ב 4.95 מליארד שנים, דהיינו מיד עם התקררות פני הארץ. (ראה דנטון, "אבולוציה", עמ' 252). מחקר חדש מאשר את הדעה הזו, וקובע שהחיים היו בכדור הארץ לא יאוחר מעשרות בודדות של מליוני שנים עם היווצרותו (ראה בנייצר, וסקירה).

חתן פרס נובל ופרופ' לביולוגיה באוניב' הרווארד, גורג וולד, כתב בסיינטפיק אמריקן (אוגוסט 1954): "כל כמה שהאירוע הזה (התחלת החיים עלי אדמות) או כל אחד הצעדים הכרוכים בו נראה בלתי סביר, אם ינתן די זמן כמעט בטוח שהוא יתקיים לפחות פעם אחת".

הסיינטיפיק אמריקן שב והדפיס את המאמר ב1979 בתוספת הבהרה-התכחשות: "אע"פ שמאמר זה מעורר מחשבות, קרוב לודאי שהוא אחת הפעמים היחידות בחייו המקצועיים שוולד עשה טעות. אם תבחנו את התזה המרכזית שלו תיווכחו לדעת שכן הוא. האמנם נוכל ליצור תא ביולוגי אגב המתנה לצירופים מקריים של תרכובות אורגניות? בספרו שטף אנרגיה וביולוגיה חישב הרולד מורוביץ ומצא שכדי ליצור חיידק נדרש זמן הרבה יותר ממושך משיהיה אי פעם ביקום, אילו כח הדחף היחיד ליצירתו היה צירופים מקריים של המולקולות שלו". (Special Publication 1979 scientific).

חתן פרס נובל פרנסיס קריק כתב: "מאחר שכל התיאוריות על ההתחלות הארציות על כדוה"א לוקות בחסר, יש לשקול את האפשרות של פנספרמיה ישירה (זריעה מכוונת של חיים על פני כדור הארץ)", (Crick, F. H. C., and Orgel, L. E. "Directed Panspermia," Icarus, 19, 341 (1973). ובמקום אחר הוא כותב: "אדם ישר המצויד בכל הידע המדעי היום, יוכל רק לקבוע שמוצא החיים נראה במובן מסויים כנס, כה רבים התנאים הצריכים להתקיים כדי שיוצרו החיים" (Francis Crick, "Life Itself — Its Origin and Nature ", Simon and Shuster (1981), N.Y. p. 88).

מנפרד אייגן חתן פרס נובל, חוקר הדנ"א, במאמר שפורסם בסיינס 12 במאי 1989 כותב: "ייתכן שבאותה תקופה הופיע גן קדמוני שהמסר שלו היה הציווי המקראי פרו ורבו.. ייתכן שהדבר היה אפשרי רק במקרה של מקור שמחוץ לכדור הארץ".

איליה פריגוז'ין חתן פרס נובל לכימיה כתב בכתב העת "Physics Today": "ההסתברות שבטמפרטורות רגילות כמה מולקולות מתקבצות יחד ובכך גורמות להופעת התפקודים המתואמים המאפינים אורגניזמים חיים, היא כמעט אפסית. לכן הרעיון של ראשית ספונטנית של החיים בצורתם העכשוית הוא לא סביר, אפילו בסדר גודל של מליוני שנים", (נובמבר 1972).

את מצב התיאוריה בתחום מוצא החיים, מסכם יפה רוברט שפירו  (Shapiro), פרופסור לכימיה ומומחה לדנ"א מאוניברסיטת ניו-יורק: "לכן, דרוש עיקרון אבולוציוני אחר כדי לחצות בעזרתו את הפער בין תערובות של כימיקאלים טבעיים פשוטים למשכפל היעיל הראשון. עיקרון זה עדיין לא תואר בפרוטרוט או הודגם, אולם הוא כבר נחזה וקיבל שמות כגון אבולוציה כימית וארגון עצמי של חומר. קיומו של העיקרון נתפס כמובן מאליו בפילוסופיה של המטריאליזם הדיאלקטי, כפי שהחיל אותו אלכסנדר אופארין על מוצא החיים", (Robert Shapiro, Origins: A Sceptics Guide to the Creation of Life on Earth, Summit Books, New York: 1986, s. 207).

סיכויים וטווח הזמן – תירוצים

לדוקינס יש פתרון מקורי לבעיות סטטיסטיות: "נניח שלפי מיטב ניחושינו הסתברות ההופעה הספונטאנית הוא מספר קטן מאד מאד, נאמר אחד למליארד. ברור שהסתברות זו קטנה מכדי לתת לנו שמץ של תקוה לחזור על אירוע כה ממוזל, על נס כה מופלא כהופעת החיים בניסויי המעבדה שלנו. אבל אם נניח, ואנו רשאים בהחלט להניח למען הדיון, שהחיים הופיעו רק פעם אחת בכל היקום, נובע מכך שאנו רשאים לשלב כמות גדולה מאד של מזל בתיאוריה, כי יש ביקום כוכבי לכת כה רבים שהחיים יכלו להופיע בהם. אם יש 100 מליארד מליארד כוכבי לכת כאלה, כפי שטוען אחד האומדנים. הרי שמספר זה גדול פי 100 מליארד מאותה הסתברות ההופעה הספונטאנית", (השען העיור עמ' 160).

נניח לו לדוקינס לשגות במספר הנדיב בצורה בדיונית של הופעת חיים ב1 למליארד, ונניח את שאר ההתפתחות שהסיכויים שלה פחותים לאין ערוך ממספר האטומים ביקום. ונתמקד בטיעון המרכזי שלו, המזכיר את טיעון 'ריבוי היקומים', והמטופש לא פחות ממנו. מה היא המשמעות של כל הגלקסיות הקיימות בעולם כאשר אין לנו שום גישה אליהן? לא בדקנו וכמובן לא נוכל לבדוק את כל שאר הגלקסיות שביקום, ולפיכך אי אפשר להכלילם בחישוב הסטטיסטי. לפי גישה זו נוכל לבטל כל מחקר וכל ניסוי במציאות, ניסוי מדעי שנעשה בחמשה עכברים, הינו חסר משמעות. מכיון שקיימים בעולם (לצורך הענין) חמשה מליארד עכברים, הרי "אנו רשאים לשלב כמות גדולה מאד של מזל בניסוי". הטעות היא כמובן שהניסוי הקיף רק חמשה עכברים, ולכן כל השאר שלא נבדקו הם חסרי משמעות לענינינו. אנו לא יודעים הרי שביקומים אחרים לא התפתחו חיים, ואיך אנו מצרפים אותם לסטטיסטיקה?

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x