1

גרשון גליל: ממצאים חדשים בנוגע לממלכת דוד

הארכיאולוג פרופ' גרשון גליל, פירסם מאמר בשם: "ירושלים חמת וגת פלשתים במאה העשירית לפני הספירה", (פורסם בתוך: חידושים בחקר ירושלים, תשעה), להלן מספר קטעים מן המאמר הקשורים בממצאים חדשים הנוגעים לקיומה וממשותה של מלכות דוד (הובאו כאן קטעים קטנים, במקור ביבליוגרפיה, תרשימים, וכו'):

במחקר מתנהל ויכוח ער בסוגיית ממשותה של ממלכת דוד ושלמה.[1] הקושי העיקרי בהבנת מכלול ההיבטים של ההוויה האנושית בתקופה זו כרוך במיעוט המקורות החוץ- מקראיים הנוגעים במישרין או בעקיפין בישראל ובשכנותיה. בשנים האחרונות נמצאו עדויות אפיגרפיות וארכיאולוגיות חדשות הפותחות פתח לבחינה מחודשת של הנושא, ובדיון להלן נבחן את תרומתן להבנת המציאות במזרח הקרוב הקדום במאה העשירית לפה״ס. נפתח בהצגת העובדות החדשות…

לנוכח העדויות החדשות הנזכרות, נדון להלן מחדש במציאות בסוריה ובארץ-ישראל במאות האחת עשרה והעשירית לפה״ס, נשחזר את תולדות ממלכת פלשתין, ונעריך מחדש את ממשותה ואת תהליך התהוותה של ממלכת דוד ושלמה…

ההתהוות של ממלכת דוד מצוירת במקרא בקווים ריאליסטיים: דוד אמנם נהנה מתמיכת האל לאורך כל הדרך, אבל במקרא מתואר תהליך הדרגתי, עליות ומורדות בו, מאבקים קשים, בריתות, חיסול מתנגדים מבית ומחוץ, הטלת פחד ואימה, רצח המונים, אבל מעט ניסים ונפלאות. דוד בונה את ממלכתו צעד אחר צעד, והתיאור הוא ארצי מאוד: בראשונה הוא עולה בעזרת הפלשתים על יהודה, ומולך בחברון כשבע שנים; אחר כך מאחד את ישראל ויהודה; בשלב הבא הוא משתלט על המובלעות הכנעניות בארץ, נוטל את ההגמוניה באזור מיד פלשתים, וכובש את מלכויות עבר הירדן; ובסוף התהליך הוא מתעמת עם הארמים, מביס אותם במספר קרבות, ומשתלט על שטחיהם. המקרא אינו מבהיר כיצד עלה בידי דוד ליישב את הסכסוך עם הפלשתים, אחרי שאיחד את ישראל ויהודה והשלים את ההשתלטות על השטחים שהיו בשליטת שאול – חרף יתרונם הצבאי של הפלשתים.

לכתובים המקראיים הרבים הדנים בנושא נוספו עתה גם הממצאים מח'רבת קיאפה (היא נטעים) והכתובת העברית החשובה שנמצאה במקום. במאמרי על הכתובת והאתר טענתי שהמאבק בין דוד לפלשתים היה ממושך ומורכב יותר ממה שמסופר במקרא.[2]

המקרא אינו מציין כמה זמן נמשכה המלחמה בין דוד לבין מלכי פלשת, אך מציין שבסופו של דבר עברה ההגמוניה באזור מהפלשתים לידי דוד (שמואל ב ה, כה; ח, א). אופיים המסכם והתמציתי של הכתובים אינו מבהיר האם היה זה תהליך קצר או ארוך, אך עתה לאור הממצאים החדשים מסתבר שהמאבק בין דוד לבין הפלשתים היה ממושך ומורכב. בשלב הראשון דוד הסתגר במצודה, בצפון עיר דוד, וניהל משם מלחמת גרילה נגד הפלשתים שצרו עליו (שמואל ב ה, יז).[3] בשלב השני הצליח דוד להדוף את הפלשתים חזרה לתחומם, אך כנראה לא השיג הכרעה במאבק נגדם (שם, ה, כ-כא; כה).[4] באותה עת נבנתה כנראה ח' קיאפה (היא נטעים המקראית) כמרכז מנהלי וכמוצב קדמי מרכזי לנוכח פני הסכנה הפלשתית. יש לקבוע את בנייתה לתחילת מלכותו של דוד על ישראל ויהודה, ולהניח שהיישוב בנטעים התקיים במהלך העשור הראשון למלכותו כמלך ישראל ויהודה (בתום שבע וחצי שנות מלכותו בחברון).[5] בעת ההיא התנהלו מלחמות רבות בין דוד לפלשתים כפי שמפורט בנספחים לספר שמואל (שמואל ב כא, טו-כב; כג, ט-י, יא-יב, יג-יז) ובמקבילות בדברי הימים א (כ, ד-ח; יא, יב-יט). מלחמות אלה נשאו אופי של תקריות גבול ופשיטות הדדיות כמו בימי שאול, ולא הושגה בהן הכרעה של ממש – אם כי מדי פעם הושג יתרון מקומי בידי צד זה או אחר. לאחר מספר שנים של מלחמת התשה, עלה בידי הפלשתים לכבוש את העיר נטעים/ח' קיאפה ולהרוס אותה. היישוב המבוצר והחשוב הזה התקיים אפוא תקופה קצרה – ככל הנראה לא יותר מעשר שנים. בתגובה הצליח דוד להרוס את תל קסילה ואת אפק הפלשתיות, ומצב המלחמה נמשך, ולווה בתקריות גבול הדדיות, כמו בימי שאול.46 לנוכח הקיפאון במצב חיפש דוד בני ברית שיסייעו לו – ועלה בידו, כאמור, לכרות ברית עם תעי מלך חמת הוא כנראה תאיתה השני מלך פלשתין, שהיה נתון במצוקה מפאת מלחמותיו עם הארמים. דוד פתח במגעים דיפלומטיים גם עם המלכים הפלשתים הדרומיים (ובהם גם אכיש מלך גת), ויחד עם תעי, הצליח לשכנע את מלכי פלשת הדרומיים, שהסכנה העיקרית הנשקפת לכולם היא דווקא מצד הדדעזר מלך צובה, ולכן יש להתלכד כנגד האויב המשותף…

לסיכום, דוד הצליח לבלום את ההתפשטות הארמית לתחומי ארץ-ישראל ולהשתלט על הממלכות הארמיות בסוריה, בזכות הברית שכרת עם הפלשתים הדרומיים ועם הפלשתים הצפוניים, ובראשם תעי מלך חמת, שיש לזהותו כנראה עם תאיתה השני מלך פלשתין. האימפריה של דוד היא אפוא חזיון היסטורי אפשרי וסביר, שניתן לעגנו במאבק הגדול בין הארמים לבין גויי הים על השליטה בסוריה ובארץ-ישראל. דוד השכיל לאתר את ניגודי האינטרסים בין הקבוצות הללו, ולמרות העובדה שהישראלים היו קרובים קרבת דם לארמים, הוא העדיף לחבור אל גויי הים יריביו/בעלי בריתו לשעבר. כך עלה בידו לא רק ליישב את הסכסוך הקשה שהיה לו עם מלכי פלשת הדרומיים, בעקבות איחוד ישראל ויהודה, אלא גם להפוך אותם מאויבים לאוהבים ובעלי ברית. הפלשתים הדרומיים הושיטו לדוד סיוע רב גם במהלך מרד אבשלום, ובמשך כ-150 שנה אחרי הפילוג, לא היו מלחמות בין בית דוד (ממלכת יהודה) לבין הממלכות הפלשתיות הדרומיות.

אגב, בדף הפייסבוק שלו יש עוד  פרטים כאן

הערות:

1] לסוגיית ממשותה ההיסטורית של ממלכת דוד ושלמה ראו אש, דוד, שלמה ומצרים; גוטוולד, ישראל הקדום; גליל, דוד וחזאל; הנ״ל, מקדש שלמה; הנ״ל, דוד; הנ״ל, פלשתין; גרביני, היסטוריה ואידיאולוגיה, עמ' 32-30; גרייבי, היסטוריה; דיויס, בית דוד; דיויס, ישראל הקדום; דיוור, ישראל הקדום; דיטריך, המלוכה; הלפרן, דוד; הנ״ל, מחיקת היסטוריה; הנדי, עידן שלמה; ויטלם, המצאה; ואן סטרס, דוד; לוין ומזר, הפולמוס; ליברני, תולדות ישראל; למכה ותומפסון, דוד; מזר, ארכיאולוגיה, עמ' 402-368; הנ״ל, ארכיאולוגיה והסיפור המקראי; מילרד, שלמה; מק-קנזי, דוד; פריץ ודיויס; קיטשן, מהימנות המקרא; קיטשן, שלמה; הנ״ל, הממלכה המאוחדת; קנופרס, הממלכה המאוחדת; תומפסון, היסטוריה קדומה.

[2]  גליל, הכתובת מקיאפה, עמ' 232-230.

[3]  בשנים האחרונות נתגלו בעיר דוד ממצאים אפיגראפיים וארכיאולוגיים חשובים המסייעים להבנת התמונה ההיסטורית של תקופת דוד, ובהם מבנה האבן הגדול, וכתובת העופל. לממצאים אלה, ולזיקתם לכתובים המקראיים, ראו מזר, ארכיאולוגיה והסיפור המקראי, עמ' 46-34; פאוסט, מבנה האבן הגדול; גליל, יין חלק; הנ״ל, כתובת העופל, ושם ספרות נוספת.

[4]   על מלחמות דוד נגד הפלשתים ליד ירושלים ראו גרסיאל, מלחמות דוד בפלשתים, ושם ספרות נוספת.

[5]  להנחה זו ראו גליל, העשור הראשון, עמ' 61-59.