לחץ לגירסת הדפסה

בשיעור תקס"ו, כותבת פרופ' שכטר:

משל 'מגדל בבל', מספר בראשית, פרק י"א, מספר לנו על אנשי שנער, שרצו בשפה אחת, ובנו מגדל שיגיע לשמים. משל זה מזכיר לי את הטלסקופ 'ג'מס ווב', הדומה  למגדל שאנשי שנער בנו. מחשבת התנ"ך ברוב  צניעותה, סיכמה במשל זה, שיומרה כזו של אנשי שנער לגלות את חידת היקום בסיוע המגדל, היא מהאדם והלאה.

לפי המשל, אלהים שירד ממרום לראות את מעשי אנשי שנער, בלל את שפתם  ופזרם. כך עמדתי ביראה מול המדענים של הטלסקופ המשוכלל ביותר, ג'מס ווב',  שבסיוע שלו רוצים לגלות את ראשית היקום.  אלא ששפתם של מדענים מהוללים אלו, שטינהרד, אבי לייב, וסורקין, כבר נבללה, כיוון שהם לא  הגיעו להבנה אחידה לגבי ראשית היקום.

מאמר מתוחכם בשם ' תיאוריית המפץ הגדול היא מעמודי התווך של המדע. חלופה חתרנית מערערת עליה'. הופיע במוסף של 'הארץ' באוגוסט השנה.

מחבר המאמר המתוחכם והמדענים שהוא מזכיר, ודאי לא קראו את משל 'מגדל בבל', ולכן יומרתם היא רבה. חכמי האדם, ביניהם המדענים המהוללים שהנם רק דיירי משנה ביקום האין-סופי, תמיד נראים בעיני כמו שולית הקוסם מהסרט של וולט דיסני.

האדם הקטן על גרם שמים קטן, חושב שהוא יוכל לפתור את חידת היקום. שוב יומרות אלו מזכירים את חכמתו של יובל נח הררי, אשר קבע לפני התפרצות הקורונה, שהבינה המלאכותית תפתור את כל בעיות האדם, את מחלותיו. רק זמן קצר אחרי הנבואה הזו של הררי, החידקים במרום צחקו צחוק גדול, והוכיחו להררי שבכוחם להזים את נבואותיו הנבובות.

מחשבת התנ"ך ברוב צניעותה לא עסקה בחידת היקום. בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה מתוארת רק בריאת עולמו של האדם, לא מדובר בו מה היה לפני שהאלהות בראה את עולמו של האדם.

מאחר שמחשבת התנ"ך ברוב צניעותה לא עסקה בפתרון חידת היקום היא לא הסתכסכה עם עליונים, כפי שאנו מוצאים ברוב הקוסמולוגיות המסוכסכות עם עליונים, כיוון שהם אינם משלימים עם חוקי הקיום.

חכם תנ"ך גדול, קהלת, מדבר ביצירתו בשני קולות. הוא מלגלג על אלו המנסים להבין מדוע  הנהרות הממלאים את הים, והוא לא עובר על גדותיו. מכנה את השאלות של החכמים האלו השואלים שאלות מעין אלו  ב'הבל הבלים', לנסות להבין דברים שמעבר ליכולתו של האדם. בקול השני שלו מיעץ קהלת לבני אדם להסתפק ביכולות להסדיר חייהם, מסכם בחכמה, 'החיים טובים מהמות'.

קהלת רוצה להגיד לנו שעל האדם להסתפק במתת החיים, ולא לנסות להבין דברים שממנו והלאה.

כאשר השליח יוחנן, מהברית החדשה, בא לעברים עם בשורתו שישוע קם מהמתים, העברים משיבים לו שאף אחד מהאבות לא קם מהמתים. מחשבת התנ"ך הסתפקה ב'עולם נגלה' בלבד.

אבות העברים יוצא 'אור', עם מטען הירושה השומרית, היו חופשיים לשאל את השאלות הראשוניות. הם הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי' לפועל 'להכיר', לשם 'הכרה'. ובכן 'ההכרה' תפקידה להבין את העולם הזר ולהלל אותו. מספיק אם אנו קוראים את מזמורי תהילים שבהם אנו נתקלים בהבנה של העברים שעל האדם רק להתפלא מהיקום הנפלא,

מזמורי תהילים יצרו את הפועל 'הללו', שנמצא  בתרבויות אחרת, רק כחקוי של מזמורי תהילים.

אנשי המדע שהמאמר לעיל מזכיר אותם, וודאי לא קראו את חכמת התנ"ך, לא קראו את המשלים המופלאים בצניעותם, לא קראו את דברי קהלת החכם.

ובכן, לפי המאמר לעיל, אנשי המדע החכמים מבטלים את עיקרון 'המפץ הגדול', שנחשב כעונה על השאלה על ראשית היקום. רק שהעקרונות שהם מציעים וחלוקים עליהם, אינם מסבירים את חידת היקום, שכל ילד קטן יכול לבטל את המסקנות של אנשי המדע המהוללים האלו, ולשאל 'ומה היה לפני כן' 'ומה יהיה אחרי כן'.

הרי אין לנו תשובות אפילו לשאלות הילד הקטן השואל מה היה לפני כן, מה יהיה אחרי כן, ומוטב לא לנסות ולהשיב על שאלות שאין לנו עליהן תשובות.

היוונים שלא הסכימו עם חוקי הקיום, היו מסוכסכים עם עליונים. הם ניסו להבין כמו אנשי המדע לעיל את הראשית, קבעו שהעולם הוא נצחי, שללו כל שינוי, התנגדו להרקליטוס שדיבר על השתנות. מרוב התעקשות היוונים שהעולם הוא נצחי, לא משתנה, הם הגיעו לסטטיות.

החכם היהודי הערמומי שאול הטרסי, מיסד הנצרות, הבטיח ליוונים שהאלוהות תשנה סדרי עולם. ומאחר שהבטחתו לא התקימה, הבטיח לבואו המחודש של ישוע, שאזי סדרי עולם ישתנו. גיבורי דרמת בקט, 'מחכים לגודו', מחכים עדיין שהאלוהות תשנה סדרי עולם, וגודו יופיע שנית.

תמיד קמים חכמים עם פתרונות חדשים, רק שהפתרונות שלהם אינם משנים דבר. בינתים מה שמשתנה, הוא שכדור הארץ הקטן שלנו בסכנה. הוא בסכנה לא בגין הפתרונות של אנשי מדע, הוא בסכנה ממעשי האדם שלא מבין ש'עולם נגלה' זה שהוענק לו יש לשמור עליו.

קהלת החכם הבין מה שאנשי מדע מהוללים אינם מבינים, שעל האדם להיות אסיר תודה על המתת שהוענק לו, החיים, שעליו לשמור עליהם.

ה'הכרה' אין תפקידה לנסות להבין את סוד היקום, ה'הכרה' תפקידה להלל את פלאי הטבע, על האדם לעמוד דום מולם,  ולהלל אותם, ולדאג לשלמות עולמו, לא להרוס אותו.

האדם הדייר המשנה ביקום עליו להודות על כך שהוא 'רצודי אור', המופיע על פני הים, מופיע ונעלם.

היקום הוא רצודי אור המאירים לרגע ונעלמים. מחברי מזמורי תהילים הבינו סוד זה והם פתחו בשירה 'הללויה'.

מחשבת התנ"ך עולה על כל חכמת אלו שלא מבינים שלאדם הוענק רק 'עולם נגלה'.

מחשבת התנ"ך הבינה שעל האדם לשמור על המתת חיים, שעליו לשמור על מושבו, כדור הארץ הקטן, שעלול להעלם אם לא ישמרו עליו.

מפליא לראות שהאדם הקטן, דייר המשנה ביקום האין סופי, מנסה להסביר את חידת היקום. הטלסקופ המשוכל ג'מס ווב, לא יועיל לאדם להסביר את סודות היקום, הוא אפילו לא יצלח להסביר מדוע החידקים צוחקים על האדם עם יומרותיו.

במציאות, הרי המקריות השוררת ביקום, מונע מאתנו אפילו לדעת מה ילד יום.

עלינו להסתפק ב'עולם הנגלה', שמחשבת התנ"ך מציעה לנו, ולא ליצור פתרונות קסם הלא מועילים.

משל 'מגדל בבל' דיבר על הממלכות האימתניות של המזרח הקדום, כמו ממלכת  האשורים , ממלכת בבל, שחשבו שאם יכבשו יותר ויותר טריטוריות יזכו בנצח. אלכסנדר מוקדון שכבש וכבש, השתעשע במשאלה להיות אל, משום מה הוא זכה רק ל-33 שנים של חיים.

עלינו  רק לחזור על המזמור המסיים את ספר תהלים:

הללו אל בקדשו        הללוהו ברקיע עזו

הללוהו בגבורותיו      הללוהו ברוב גודלו

הללוהו בתקע שופר   הללוהו בנבל וכנור

הללוהו בתוף ומחול    הללוהו במנים ועגב

הללוהו בצלצלי שמע   הללוהו  בצלצלי תרועה

כל הנשמה תהלל יה    הללו יה