ד"ר עמוס בר דע, בוגר ישיבות, ובעל תארים בפילוסופיה ובמדעי החיים, וד"ר לכימיה, מלמד הנדסה, ואף תורה.
כמה מלים מתוך מאמרו "האל בורא את המדע":
בעיית ה"ראשית" גרמה לכך שהתפיסה של ה"בריאתנות" לא הייתה קבילה במסגרת מדעי הטבע.
לכאורה, תיאוריית "המפץ הגדול" עשתה את המהפך בעניין זה. על פי תאוריה זו, היקום החל לפני כ-15 מיליארד שנה, בנקודה אחת של אנרגיה וצפיפות אינסופיות, שבה איבדו חוקי הפיזיקה את תקפותם. לאחר מכן עבר היקום "תפיחה", שבמהלכה התפשט.
לכאורה, מציגה תאוריה זו ראשית לממדי החלל והזמן, ולכן אומצה בחום על ידי הכנסייה הנוצרית, כהוכחה ניצחת לתפיסת חידוש העולם (תורת הבריאה המקראית), על תפיסת "קדמות העולם" של אריסטו.
אולם השכל האנושי עדיין נותר עם השאלה אודות ה"ראשית", או מה באמת היה לפני "המפץ הגדול"? סטיבן הוקינג, שנדרש לשאלה זו, טען כי החלל והזמן הם מרחבים סופיים, אולם חסרי שוליים, בדומה למבנה כדורי. "היקום החל כנקודה בקוטב הדרומי, וככל שנעים צפונה, קווי הרוחב המייצגים את גודל היקום, יתרחבו. השאלה מה קרה לפני תחילת היקום, תהפוך לשאלה חסרת משמעות משום שאין שום דבר דרומה לקוטב הדרומי", כתב הוקינג.
בדבריו אלו הוא מדמה את הזמן למבנה כדורי, שהתנועה על גביו היא בקו עקום סגור שאין בה תחילה ואין בה סוף. כאתאיסט, כך הוא ניסה למנוע כל אפשרות שתאוריית "המפץ הגדול" תאשש את התפיסה הבריאתנית.
גלגולים של חומר ואנרגיה
במדע אנו חוקרים מקטעים של המציאות, ואיננו יודעים לציין תחילה וסוף מוחלטים. בדרך כלל, מציג המדע גישה רציפה והתפתחותית, שבו שלב אחד גורם ומוביל לשלב נוסף. בתיאוריית האבולוציה, ההתפתחות מתבטאת בשכלולם של בעלי החיים, העוברים מממצב פרימיטיבי למצב מפותח יותר. גם את התהליכים הביולוגיים קשה להציג בגרף בעל קווים שבורים, שכן רוב התהליכים הם הדרגתיים, ומובילים אל התפתחות או אל נסיגה.
החיים והמוות אינם אלא גילגול של חומר ואנרגיה, שבהם מתקיים תהליך רציף. החומרים של יצור חי אחד שנכחד נטמעים ביצור חי אחר וכך הלאה עד אין סוף. לא ניתן להצביע על נקודה ממשית על ציר הזמן שבה נוצרו חיים או בנקודה אחת שבה הם יסתיימו.
קווים מקבילים שאינם נפגשים
לעומת המדע, סיפור הבריאה מציג תהליך, שכל אחד משלביו הוא יצירה העומדת בפני עצמה ואינו תלוי במה שקדם לו או במה שיבוא אחריו. על פי האמונה, אלוהים "בטובו מחדש כל יום מעשה בראשית" ומקיים את חוקי הטבע ברצף הזמן, ואילו המדע שאינו מניח הנחות מטאפיסיות, רואה את תקפותם של חוקי הטבע הנובעים מתוך עצמם וללא הנחת גורם חיצוני.
אל מול הסתירות שבין החשיבה המדעית ובין הסיפור המקראי שהוצגו לעיל, קיימות גם מגמות העושות מאמץ למצוא הרמוניה בין התורה והמדע. אך לצד אלה המנסים להפריך או לאשש את הקשר שבין מדע ואמונה, קיימת גם השקפה שלישית, המבקשת ליצור הפרדה גמורה בין השניים.
תפיסה זו רואה באמונה ובמדע שני קווים מקבילים שאינם נפגשים, ומשתדלת להגן על המדע מפני הסחות הנובעות מעולמו הסובייקטיבי של האדם.
אם במדע הקדום (פילוסופיית הטבע) ניסו החוקרים להתאים את פיסות הידע שאספו להשקפת העולם שלהם טרם בחנו את הטבע, הרי במדע המודרני נעשה מאמץ לצייר את תמונת העולם בדיעבד, אך ורק מתוך מסקנות הנובעות מניסויים מבוקרים וללא כל קשר לאמונתם, תרבותם וערכיהם של החוקרים.
מתודה זו האיצה את התפתחות המדע המודרני הרבה יותר מהמדע שקדם לו, והולידה את הפיתוחים הטכנולוגיים מרחיקי הלכת שמהם אנחנו נהנים כיום. כשם שההפרדה בין מדע ואמונה, תורמת למדע, כך היא פוטרת את האמונה מהצורך לתת לנו מידע על העולם, ומותירה את התורה בתחום הקדושה, שעניינו עמידת האדם לפני האלוהים לעובדו. כשם שאין עניינה של התורה ללמדנו כיצד לתקן את מכוניתנו, כך אין עניינה ללמדנו על הטבע.
ומעט מתורתו אודות נקודות המפגש שבין דת ומדע, הסרטונים אינם עוסקים בנקודות הויכוח החזיתיות שבין דת ומדע, אלא במקומות בהם מוצא איש המדע המאמין חיבור, ולכן יש בהם ענין מיוחד, בלי קשר לויכוחים על בריאת העולם או גיל היקום וכו'.