לחץ לגירסת הדפסה

המשך רשימת התכונות מהמאמר הקודם, שלשת התכונות האחרונות של עם ישראל, הן בעצם סוג של הבטחות:

5) גולה מארצו ושב אליה פעמיים.

6)  בולט בהישגיו.

7)  דבק בדתו בעקשנות לנצח.

5) גלות ושיבה לארץ

הקשר המיוחד בין ישראל לארצו, שהתבטא במלחמות תמידיות עליה, בהם לא תמיד נצחו היהודים, לא ניתק. המלחמות בכנענים, בפלשתים, בעמון ומואב, במדין ועמלק, באשור ובבל, ביוון וברומי, ולבסוף במדינות ערב. לא הצליחו לנתק את הקשר, העם עדיין בארצו למרות שגלה ממנה פעמיים. הארץ המתינה לו בגלות הראשונה שבעים שנה, ובשניה אלפיים! למרות שעמים וממלכות רבות נלחמו בה, כבשוה וניסו ליישבה, בפרט עקב מיקומה האסטרטגי כראש גשר בין כל היבשות. הארץ המתינה לבני ישראל ורק הם שבו אליה ובנו אותה כבראשונה. וזו תופעה יחידה בהיסטוריה.

• "עד היום הזה לא הצליחה שום אומה להתבסס כאומה בא"י, שום אחדות לאומית ושום רוח לאומית לא קנו להם אחיזה שם. אותו ערב רב של שבטים מדולדלים שישבו בה החזיקו בה רק כאריסים סתם, כבעלים ארעיים, שכפי הנראה בעליל הם מחכים לאלה הזכאים לבעלות קבע על האדמה", (פרופ' סיר ג'ון ויליאם דוסון, Modern Science in Bible Lands London,1888 ,p.449-450).
• "יש משהו שלא מן העולם הזה בעם ישראל החוזר לארץ ישראל לאחר אלפיים שנה", (הפיזיקאי וחתן פרס נובל ליאון לדרמן, מובא ב: המדע והאל, פרופ' גראלד שרודר, הוצ' כתר 2001, עמ' 115).
• "חלומם של ציונים אחדים, שהעברית, כלומר מה שמתיימרת להיות עברית, תיעשה שוב לשפה חיה ועממית בפלסטינה, סיכוייו להתגשם פחותים עוד יותר מסיכויי התגשמותו של חזונם בדבר אימפריה יהודית מחודשת בארץ הקודש", (ההיסטוריון תיאודור נלדקה, בערך "שפות שמיות" באנציקלופדיה בריטניקה, שנכתב בשנת 1911. – "Semitic Languages" כרך 11 עמ' 617).

הנבואה

הארץ המובטחת, כשמה כן היא, וגם נתינתה לוותה בגלות קשה ומכאיבה. אברהם נצטוה לעלות אליה מארצו וממולדתו הרחוקות, אך התבשר כי לא יירשנה כעת, אלא לאחר גלות (בראשית טו). אברהם יצחק ויעקב נאלצים כל אחד בתורו לגלות  מן הארץ, (אם כי יצחק אינו גולה אלא לארץ פלשתים). לאורך כל תקופת האבות הארץ אינה אלא ארץ מובטחת, אבל מובטחת לנצח: "ונתתי לך את ארץ כנען ולזרעך אחריך לאחוזת עולם", (בראשית יז ח).

בני ישראל כובשים אותה בצורה בלתי טבעית, אך ישובם בארץ מותנה הוא:

"ואם לא תשמעו לי.. והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה, ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב, והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה", (ויקרא כו).

הארץ לא תהיה לגוי אחר כפי שמחייבת דרך הטבע, אלא תהיה שוממה, ושממו עליה האויבים, אף עם לא יישב אותה, שהרי מובטחת גם הגאולה:

"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה.. ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך", (דברים ל א והלאה).

ויחזקאל אומר: "כה אמר אדני ה' ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות, והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר, ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו", (יחזקאל לו לג).

וזו באמת אחת מן התופעות ההיסטוריות המופלאות ביותר, ארץ ישראל שוכנת במרכז העולם, ראש הגשר בין שלשת היבשות. כל מלחמה בין תרבויות עברה שם, וכל גשר וקשר בין תרבויות עבר שם. למן מלחמת ארבעת המלכים (בראשית יד) -המלחמה הראשונה הידועה לנו מן התקופה ההיסטורית, שהתרחשה בארץ זו, ועד ימינו, לא היתה תקופה בה נחה הארץ לנפשה. בכל רגע נתון לטשו אליה המעצמות עין, אל פיסת הקרקע הקטנה והכביכול בלתי חשובה הזו. הכנענים כבשו אותה, המצרים ניסו לשלוט בה, החיקסוס השתלטו על כל האיזור, הישראלים כבשו אותה, הפלשתים חשקו בה, העמונים והמואבים ניסו לנגוס ממנה, האשורים והארמים ניסו כל אחד בתורו לקחת חלק בה. הבבלים והכשדים החריבו אותה לאט לאט, עד שכבשו אותה לגמרי, הפרסים כבשו אותה מידיהם, היונים כבשו אותה מיד הפרסים, מלכי בית תלמי התקוטטו סביבה ללא הפסקה. היהודים כבשו אותה, והרומיים כבשו אותה מיד היהודים, מרוב להיטות להשכיח כל זכר יהודי בארץ זו הם כינו אותה פלשתינה על שם שבטים שגרו בה וכבר אבדו מן העולם, ובלבד שלא יהיה עליה שם ישראל. חרשו את הערים וקראו עליהם שמות נכריים [איליה קפיטולינה] הביאו המוני נכרים יונים ורומים אליה, ומכל זה לא נותר דבר. עם שקיעת הממלכה הרומית החזיקו בה הממלוכים, הצלבנים, הערבים, ושוב הנוצרים, שוב כבש אותה סלח אדין, העותומנים החזיקו בה, הבריטים, היהודים, ומאז מנסים הערבים בכל דרך לוחמה לקחת ממנה עוד ועוד. ארץ זו לא ידעה רגע אחד של שלוה מדינית מיום דרכו בה כפות רגלי אברהם אבינו.

על כך שעובדה זו היא למעלה מכל הגיון, יעידו הנבואות הנוצריות, שהבטיחו כי ישראל לא יוכל לשוב לארצו: "בירושלים לא תישאר אבן על אבן אשר לא תתפרק, ותהיה חריבה לעולמי עד", (מתי כד 2). (עדכון: המלים לעולמי עד לא מדוייקות, ראה בתגובות דיון ע"ז). וכך מבטיח ה'קדוש' כריסוסטומוס: "בזעם אלוקים נעשה הדבר, אלוקים לעולם לא יניח ליהודים לשוב ולבנות את בית המקדש או לחזור לירושלים..", (כריסוסטמוס, "רעיונות ערוכים כלפי היהודים ועובדי האלילים להוכיח שישו הנוצרי הוא האל האמיתי", "דרשות כלפי היהודים").

כך הרפורמים ומתקני הדת באירופה, הזדרזו למחוק מן התפלה היהודית כל סממן לשיבת ציון ולקיבוץ גלויות. למעשה היה בכך אולי הגיון מדיני, אך חזקה ממנו הגזרה הקדמונית הקושרת את ישראל לארצו לנצח!

גייגר הזדרז והודיע:

"ירושלים, היא זכרון נכבד של העבר, ערש האמונה, אבל אין היא תקוה לעתיד. אין המקום להתפתחות חיים חדשים.. תנו כבוד לירושלים וזכרה, כנאה לכל מת גדול, אבל אל נא נפריעה ממנוחתה", (מצוטט אצל קורמן: זרמים וכתות ביהדות עמ' 318).

למרות כל הכיבושים מעולם לא חי שום עם בארץ זו חיי עם בארצו מלבד היהודים. הכיבוש הישראלי השמיד כל זכר ומשמעות לכנעני ותרבותו הפיזית והרוחנית והפך את הארץ לארץ ישראל, לאחר גלות ממלכת ישראל וחרבן הבית הראשון חכתה הארץ שוממה וריקה לבניה, ממלכת ישראל עמדה בשממונה למעלה ממאתיים שנה! וארץ יהודה שבעים שנה! הארץ הנחשקת שכל גויי העולם רצו לתקוע בה יתד עמדה לפתע שוממה "מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו" (ירמיה נ ג), לשם מה כבשו אותה בחמת זעם האשורים והבבלים? וכך מתארים את המצב בארץ "הכבושה" השומרונים:

• והוא הביא מיושבי ארץ פרס ויושביהם בארץ הזאת במקום בני ישראל.. ויבואו אל המלך מכתבים מן הפרסים אשר ישבו בארץ כנען במקום בני ישראל על דבר האלה הרובצת בארץ ההיא בתבואותיה ובפירותיה", (יהושע השומרוני מח).
• "וכאשר ראו יושבי הארץ אשר בארץ כנען תחת בני ישראל זה המות כתבו אל המלך.. ויאמרו לו לא נוכל לשבת בארץ מרוב הרעב ומעצירת השמים למטר ואם יזרעו לא יקצרו דבר ועץ השדה אל יתן פריו", (הכרוניקה של אבולפתח).

רק עם ישראל החזיר אותה לחיים. הארץ לא נהפכה למושבה יונית עם הכיבוש היוני, ולא למושבה רומית עם הכיבוש הרומי, ועם תום הישוב היהודי בארץ נבלה הארץ ולא הניבה פרי, אף עם לא נאחז בה, והיא היתה כולה שוממה וחריבה. כפי שמעיד הרמב"ן שביקר בישראל לפני כ900 שנה: "לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" (ויקרא כו טו)".

דוקא בזמנו של הרמב"ן ובדורות שלאחריו התיימרו הצלבנים להקים בארץ הקדש את ממלכת גן עדן, אך תוך שנים ספורות לא נותר כמעט זכר מממלכה זו.

קרוב לאלפיים שנה עמדה הארץ שהיתה קדושה לכל העמים, ונתונה במקום מרכזי, ממנה הגישה לנמלי הים התיכון, ולמפרץ ים סוף, ממנה דרך היבשה לאפריקה ומצרים, ריקה ושוממה. איש לא יישב אותה, וכולם ציינו אותה כארץ ביצות ממאירות ומחלות רבות ורעות. רק העם היהודי המוזר חזר לארצו המוזרה לאחר אלפיים שנה ותוך שנים ספורות יישב אותה כעם בארצו, והארץ חזרה לפרוח כימי קדם.

הקמת הישוב היהודי בארץ תלויה בצירוף של גורמים רבים שכאילו במקרה התאימו למטרה זו: 1) הצטרפות העותומנים למלחה"ע ה1 שהובילה לשחרור א"י מידיהם. 2) הישגיו המדעים של ד"ר וייצמן וסיועו למאמץ המלחמתי שלהם, הביאו את הצהרת בלפור, המנוגדת להתנהגות האנגלית. 3) מפלת הנאצים באל עלמיין, בה "שועל המדבר" הוכרע בשרשרת טעויות מקריות. 4) תמיכה בלתי צפויה של מדינות שונות באישור הקמת המדינה באו"ם, הגוש הסובייטי ששינה דעתו במפתיע, וגוש דרום אמריקאי שהושפע מאינטריגות. 5) נצחונות 1948 ללא שום יחס מספרי וללא צבא מאורגן (650,000 מול 30 מליון). 6) הפחד הבלתי רציונלי של הערבים שפינו חלקים גדולים מהארץ מרצונם. 7) סכסוכים ומשחקי כבוד בין כל חלקי הגוש הערבי עשרות שנים ארוכות, מנעו ומונעים ממנו עד לרגע זה, להתאחד ולהשמיד את ישראל. 8) הכרעת מלחמת ששת הימים תוך מספר שעות, כשתכנית ערבית דומה נדחתה עקב סכסוך עם עיראק. 9) הצלת המדינה במלחמת יוהכ"פ ע"י הרכבת האוירית מארה"ב, היעצרות הסורים ברמה, אינטריגות של גנרלים וכו'. 10) סיום פרשת עירק מבלי שום נזק לישראל, בזמן שהיתה לעירק היכולת וגם ההצדקה לפגוע בישראל שפגעה בה, [וגם הנסיונות לפגוע בישראל ב91 לא צלחו באופן בלתי הגיוני] הסתבכה עם אירן ולאחר מכן כווית, ולבסוף חוסלה ע"י האמריקאים בטענות דמיוניות של אגירת נשק להשמדה המונית. 11) הטרור האיסלמי היורה לעצמו ברגליים ע"י פיגועים בעולם כולו ומערער את הלגיטימיות של עצמו. 12) התמיכה האמריקאית הבלתי מסוייגת מבחינה כלכלית ומדינית, באו"ם, בדעת הקהל, למרות סיום המלחמה הקרה וכל האינטרסים התלויים בה. זו הופיעה אך ורק כאשר הסתיימה התמיכה האירופית שהיתה מאסיבית עד 1967.

כל זאת, ועוד פרטים רבים הידועים לכולנו, לא יכול להתרחש במקרה. הארץ חיכתה שוממה, ורק עם בא בני ישראל הכינה את עצמה ואת כל התנאים לקליטתם ושבה לפרוח כבראשונה.

מעניין לראות את התלהבותו של התייר האמריקאי המבקר בארץ:

https://www.facebook.com/HalleluHeb/videos/1887694908168111/

6) בולט בהישגיו

העם היהודי הוא העם הבולט ביותר בהישגיו הרוחניים אינטלקטואליים, במשך כל הדורות. החל מן הפילוסופים היוונים אשר הכירו בהערצה את העליונות הרוחנית אינטלקטואלית בקנין הגדול של היהדות – המונותואיזם, שהונחל לאחר מכן לעולם כולו. מוסר הנביאים שהפך לאבן דרך רוחנית לכל בן תרבות, התנ"ך ספר הספרים. היהודים היו נושאי המדע והרפואה בימי הביניים, והקימו רבות מן הדמויות שהצעידו את העולם המערבי אל תרבותו הנוכחית. עד היום מעורבים יהודים בכל ענפי התרבות העולמית, ללא שום יחס לכמותם המספרית הזעומה.

• "בתכונתם המיוחדת של מושגי האלהות בישראל הכירו כנראה עוד בחוגו של אריסטו, ותיאופרטוס תלמידו של אריסטו אומר על היהודים שהם הפילוסופים בין הסורים", (אנצ"ע ערך אלהים). קליארכוס (תלמידו של אריסטו, מובא בספר נגד אפיון א 22) המספר על שיחה בין אריסטו ויהודי אחד שבה נתרשם אריסטו מגדולתו של איש שיחו בפילוסופיה ומעמדתו המוסרית, (אנצ"ע ערך אריסטוטלס). "דבריו של קליארכוס על מדותיו של אותו יהודי היודע לכבוש את יצרו ועל התבונה שנטע בו החינוך היהודי ואף מה שהוא אומר שיהודה היא מדינת פילוסופים.. כנראה השמיע אריסטו דברי שבח לתורת ישראל.. תיאופראסטוס מביע בבירור את ההנחה שחכמי ישראל השיגו את השיא של הפילוסופיה האמתית". (אנצ"מ ערך הלניזם, כרך ב' עמ' 830).
• "עוד נאמר כי הרמיפוס רשם בספרו הראשון על המחוקקים שפיתגורס שאב מהעם היהודי את הפילוסופיה שהנהיג בין היוונים". אוריגינוס נגד צלסוס (ספר 1 פרק 15).
• חוקר בן ימינו משער כי המורה הדגול שלימד את אפלטון חכמה במסעותיו במזרח לאחר מות סוקראטס, היה עזרא הסופר. והוא היהודי עליו מסופר כי אפלטון פגשו, (ד"ר וליקובסקי, תקופות בתהו ח"ג, בפרק "אפלטון". ע"פ חישוביו את תאריך עליית עזרא עם מועד מסעו של אפלטון, וכיוון המסע).
• "מצד אחד שטפו את הארץ מסעות צבא לאין מספר, ובתקופות רבות היתה כבושה בידי אחת המעצמות האדירות, ומצד שני לא היה הישג בתרבויות הקדומות של ארצות המזרח שלא היתה ארץ ישראל שותפת בו", (אטלס כרטא לתקופת המקרא עמ' 12).

ובעת החדשה:

• מארק טווין כותב: "הרי אין היהודים יותר מאשר אחוז אחד מן הגזע האנושי, פירור של אבק כוכבים אבוד בתוך הזוהר של שביל החלב. ראוי היה שבקושי נשמע על היהודי, אבל שומעים עליו היטב, שומעים עליו מאז ומעולם. הוא הבולט ביותר על כוכב לכת זה. חשיבותו המסחרית אינה עומדת ביחס לנפחו המצומק. תרומתו לרשימה העולמית של שמות גדולים בספרות מדע אמנות מוזיקה רפואה ופיננסים היא מעבר לכל פרופורציה לחולשת כמות מספרו", (,Mark Twain, Harper’s Magazine, Sept 1899).
• "איננו יכולים לקרוא את ההיסטוריה של חיינו והתפתחותנו כאומה מבלי לראות כיצד עוצבה ע"י התנ"ך..", (נשיא ארה"ב רוזוולט, מצוטט ב:התנ"ך והציויליזציה, הוצאת כתר 1973).
• "היהודים נתנו לנו את החוץ ואת הפנים ואת תפיסת עולמנו ואת חיינו. אין אנו יכולים לקום בבוקר או לחצות את הכביש מבלי להיות יהודים. אנו חולמים חלומות יהודיים ומטפחים תקוות יהודיות. למעשה רוב המושגים החיוביים שלנו: חדש, הרפתקה, הפתעה, מיוחד, אישי, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקוה, צדק, – הם מתת היהודים", (פרופ' תומס קהיל, "מתת היהודים". הוצאת כנרת 1999. עמ' 198).
• "אני עומד על כך שהעברים עשו עבור התרבות יותר מכל אומה אחרת. לו הייתי אתאיסט ומאמין בגורל עיוור עדיין הייתי מאמין שהגורל הועיד את היהדות להיות הכלי המהותי ביותר לתרבות האומות.. זו האומה המהוללה ביותר שאי פעם יישבה עולם זה. הרומאים הם עורבא פרח בהשוואה ליהודים. היהודים העניקו דת ל3/4 מהגלובוס והשפיעו על האנושות יותר מכל עם אחר עתיק או מודרני". (גון אדמס נשיא ארה"ב 1735 – 1826, מתוך מכתב לפ"ה וונדר קמפ 1808, החברה ההיסטורית פנסילבניה).
• "אם מתוך עם קטן כמו העם היהודי יצאו כשרונות כמו אדמונד לנדאו, פון רארמאן, אלברט איינשטיין, לוי טשיוויטנ, גינו לורה, הרולד בוהר, י. האדמארד, ואחרים, אזי ברור שהעם היהודי עשיר במיוחד ברוח ובכושר יצירתי", (מתוך: Nature 1924, מצוטט ב'לפני עלות השחר', ת"א תשנה', עמ' 4, המדובר בקבוצת מלומדים יהודים שהוציאו כתב עת מדעי באותה תקופה).
• "כל מיטיבי ראות יתפלאו הפלא ופלא בהתבוננם איך עלו היהודים בתקופת עת החדשה על גרם המעלות בכל דבר חכמה ודעת ובכל מלאכת מחשבת וחרשת המעשה, וכל אלה רק בימים מעטים אשר עמים אחרים לא הצליחו להעפיל עלות ככה גם במשך שנות מאות רבות", (קלמן שולמן, דברי ימי עולם, וילנא 1870, חלק ד' עמ' 13).
• "היהודים הם ללא ספק הגזע החזק ביותר, היציב ביותר, הטהור ביותר, מכל הגזעים האחרים החיים כיום באירופה, הם יודעים איך לקיים ולהבקיע עצמם אף בתנאים הגרועים ביותר (ואף ביתר הצלחה מבתנאים טובים) וזאת מכח מדות טובות מסוייימות, שכיום רוצים כל כך להכתימן כמידות רעות – ובראש ובראשונה בכחה של אמונה תקיפה, שאין לה מה להתבייש בפני האידיאות המודרניות, הם משתנים באם הם משתנים תמיד רק על דרך שמלכות רוסיה כובשת שטחים – כמלכות שיש לה זמן ולא תמול נולדה, דהיינו לפי העיקרון של "לאט ככל האפשר", (ניטשה, מעבר לטוב ולרוע, סעיף 251).
• ארנסט רנאן כותב בפתח מחקרו הגדול: Histoire du pepule d'Israel: "ישנן רק שלש היסטוריות בעלות ערך אמיתי: היסטוריה יונית, ההיסטוריה של ישראל, וההיסטוריה הרומית, בהתלכדן יחד שלש היסטוריות אלו יוצרות מה שאפשר לכנות 'ההיסטוריה של הציוילזציה', שהיא פרי התרומות השונות של יוון, יהודה, ורומא".

להרחבה ולמקורות מעודכנים, ראה: הגניוס היהודי.

הנבואה

"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", (דברים ד ו).

עד לתקופה ההלניסטית, היה פסוק זה יכול לעורר רק צחוק אצל כל נכרי, האמנם חוקי היהודים המוזרים יהפכו אותם לחכמים ונבונים בעיני העמים? אך למן הרגע בו באמת הכירו העמים את "כל החוקים האלו", הכירו הם באמת של התנ"ך והפכו אותו לספר הספרים, הנערץ ביותר בעולם. אכן, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה!

למרות גדלו הפיזי הקטן, והשגיו המדיניים הלא מרשימים ברוב התקופות, ניצב העם היהודי כעם היוצר ביותר בעולם. תמיד ניצב בחוד החנית של היצירה האנושית, היצירה המקדמת את האנושות, יצירת תהליכים עולמיים. אין מן הצורך לדבר על תקופת יצירת התנ"ך, למן אמונת ישראל, תורת משה, תפלות דוד, נבואות ישעיהו, וכל מוסר הנביאים. בתקופת הבית השני, בסיומה של תופעת גיור המוני של אחוזים ניכרים מהממלכה הרומית (ראה תורה משמים סוף פרק 13), יצרה היהדות את הקבוצה הנוצרית הראשונה, שלימים השתלטה על העולם כולו. בימי הביניים גדולי הרופאים והמלומדים היו יהודים, ותפסו מקום תמיד בחצרות השליטים (שמואל הנגיד, הרמב"ם, אברבנאל, רלב"ג). בתרבות השירים של תקופה זו, וכן תרבות האלכימיה, תפסו היהודים תמיד מקום נכבד. התנועות החברתיות של העת החדשה ניזונו לעולם מיהודים, כדוגמת מארקס, וטרוצקי, ד'יזראלי, וליאון בלום, (שפינוזה, מנדלסון) תופעה שהביאה את האגדות על התכנית היהודית להשתלטות על העולם. המדע החדיש נוצר גם בעזרת היהודים, כדוגמת: קרל פופר, פרנץ רוזנצוייג, נילס בוהר, איינשטיין, פרויד, אדלר, פרנקל. גם ביצירת התרבות המערבית נטלו חלק חשוב היהודים, החל מגוסטב מאהלר, מארק שאגאל, וכלה בוודי אלן, סטיבן שפילברג, ורוב מושכי החוטים בהוליווד של ימינו.

• בפפירוס של שליחי אלכסנדריה אל הקיסר טריינוס, הם מתלוננים כי הסנאט שלו מלא ביהודים. ראה גם בספר טוביה א כב כי אחיקר היהודי היה שר בכיר בחצר נבוכדנצאר (כמסופר על דניאל, מרדכי ואסתר, נחמיה).
• במבוא להיסטוריה של המדע (ג'ורג' סארטון) מסופר כי 41% מהמדענים בספרד לפני הגירוש היו יהודים [חלקם באוכלוסיה היה 2.7%]. במאה ה14 היוו היהודים אחוז מכלל האוכלוסיה, ומבין המדענים העולמיים – 17.6%. בשנים 1819-1935 היוו היהודים פחות מאחוז באוכלוסיה אך ניהלו כ20% מהפעילות הכלכלית.
• במאה ה19 היתה חמישית מן העיתונות הגרמנית בידי יהודים (אנצ"ע ערך ברלין).
• "ב1925 היו כמחצית יהודי פרוסיה (שהיווו כ1% מכלל האוכלוסיה) מועסקים במסחר לעומת פחות מ1/20 מהגרמנים, אך הללו היוו כ10% מהבעלים החוכרים והמנהלים הבכירים בענף הסחר", (אנצ"ע ערך סחר עמ' 664).
• "משאלה: פרסם נא רשימה של מלומדים, אמנים, משוררים, סופרים, שחקנים, וירטואוזים גרמנים ממוצא או ממבוא יהודי! תהיה זו תרומה רבת ערך לתולדות התרבות הגרמנית", (ניטשה, מכתב מ23 במרס 1887).

מפורסמת היא כמות היהודים זוכי פרס נובל: מתוך 274 מקבלי פרס נובל 124 הם יהודים – 45% [30% מן האמריקאים הזוכים למשל הם יהודים].

• למעלה מ80% מן הזוכים היהודים – בני עניים. כ90% משאר הזוכים – בני אמידים או עשירים. בהשוואה לערבים למשל, היהודים מונים 14 מליון 0.4% מאוכלוסית העולם, הערבים: מליארד ו200 מליון – 20%. בפועל זכו בפרסי נובל חמשה ערבים בלבד (כשאחד מהם הוא עראפת.., אחר הוא אלבר קאמי צרפתי ממוצא אלג'ירי). ע"פ אתר האינטרנט של פרסי נובל, (2003).
• בפרס פוליצר זכו שבעה עשר יהודים, מתוך 171 מקבלי הפרס – 10%! מספר היהודים בממוצע בשנות חלוקת הפרס (1917 – 2003) נע בין חצי אחוז לשני אחוז.

כך גם הנתונים בהקשר למקום בהיכלי ההשכלה הגבוהה העולמיים:

• נכון לשנת 1952: 24% מאוניברסיטת הרווארד, 23% מאוניב' ייל, 20% מאוניב' פרינסטון היו יהודים, בזמן שהיוו 1.6 מאוכלוסית ארה"ב.
• נכון לשנת 1993: 60% מבוגרי אוניב' ייל יהודים, 26% מהפרופ' למשפט בארה"ב, 40% מהפרקליטים במשרדים המובילים בנ"י וושינגטון, 60% מעמדות המפתח באולפני הסרטים בהוליווד, 33% מהמליארדרים האמריקנים.
• נכון לשנת 1997: 14% מהקבינט של קלינטון יהודים, (היהודים 2% מארה"ב)[1].
• בשנת 2005: 30% מהמרצים במכללות העילית של ארה"ב יהודים. קרוב ל60% מהסטודנטים לתארים מתקדמים באוניב' ייל יהודים. רבע מחתני פרס ACM Turing יהודים. 27% מהזוכים בפרס Westinghouse יהודים, (קולות יא' טבת תשסה').
• "היהודים אינם אלא 1.25-1.5 אחוזים מהאוכלוסיה הסובייטית, אולם הם 11% במערכת המחקר הסובייטית ו30% ממקבלי פרס לנין – כלומר מצמרת המדע הסובייטי זהו אחוז עצום המעיד גם על כשרונות בולטים בעם היהודי וגם על אחוזם הגבוה של יהודים העוסקים במקצועות מדעיים", (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971, עמ' 42).
• "שיעור היהודים ברפואה המעשית והתאורטית עולה בהרבה על שיעורם באוכלוסיה. מבין 120 חתני פרס נובל בפיסיולוגיה ורפואה 24 הם יהודים", (אנצ"ע ערך רפואה עמ' 289).
• סקר PWE בארה"ב שפורסם בתקשורת ב24/2/08 קובע כי היהודים הם האוכלוסיה העשירה ביותר והמשכילה ביותר בארה"ב.

כל העמים תרמו את חלקם בזמנם, ושבו לאפלת ההיסטוריה, המצרים אמנם בנו את הפירמידות, אך כלום יודעים אנו היכן הם כיום? הסינים המציאו את המשי, ובימינו הם יודעים לייצר צעצועי פלסטיק תמורת כח עבודה זול. היוונים יצרו את הפילוסופיה, אך בזמננו התמחותם היא בריקודי עם וטברנות מזרח תיכוניות. הערבים פיתחו את האלגברה, לעומת השיגיהם כיום: יצור מטעני נפץ מזבל פרות. האיטלקים חדשו את פני התרבות המערבית בתקופת הרנסנס, וכיום הם ידועים כיצרני פיצה וספגטי. כל אחד בתורו תרם את חלקו, אבל היהודים תמיד היו בחוד החנית של היצירה הרוחנית אינטלקטואלית, והשפעתם על העולם מוכרת כתרומה הגדולה ביותר שנתרמה אי פעם לאנושות:

• "ספר התנ"ך הוא הספר הראשון הספרות העולם שתורגם לשפה זרה, הוא גם הספר שתורגם עד עתה למספר הלשונות הרב ביותר (יש מונים עד כדי אלף לשונות).. לתרגומי התנ"ך ללשונות זרות היתה השפעה עצומה לא רק על הדתות של העמים הזרים אלא גם על תרבותם בכלל, התנ"ך בהתפשטותו בעולם בתרגומים שונים נעשה גם קנינה הלאומי של כל ספרות וספרות שהרי המקרא נערץ על עמי העולם לא רק בשל רמתו המוסרית והדתית, אלא הוא משמש גם כדוגמא ליצירה ספרותית מעולה וכמופת לאמנות הספור והשירה הטהורה. אצל עמים רבים התחילה הספרות הלאומית רק עם התרגום של התנ"ך ללשונם הלאומית וכן נעשה התנ"ך גם לקובע ולמכריע של הסגנון הספרותי שלהם, אצל מספר עמים שימש תרגום התנ"ך המניע ליצירת הא"ב שלהם לעמים אלה נתן התנ"ך לא רק דת ומוסר אלא גם כתב ולשון ספרותית בכלל.. בימינו התנ"ך הוא הספר הנפוץ ביותר, תפוצתו מגעת לכמה עשרות מליונים בכל שנה, הוא גם הספר הנלמד והנקרא ביותר בעולם לא יפלא איפה אם השפעתו כה רבה על רוח האדם על הדת והתרבות האנושית בכללה", (ד"ר ש. ברקלי, מבא כללי לתנ"ך עמ' 117).
• "המקרא הוא הספר הנפוץ ביותר בעולם, ותפוצתו עולה למליונים רבים בכל שנה ושנה. הוא הספר הנקרא והנלמד יותר מכל ספר אחר אצל כל אומה ולשון, והשפעתו על הרוח והמוסר על כל התרבות של העמים הוא עצום לאין ערוך.. בכל ספרות וספרות תופס המקרא את המקום הראשון כדוגמא ומופת לפרוזה טהורה ונהדרה. יש עמים שתרגום המקרא היה הספר הראשון שנכתב בשפתם, וכך נעשה המקרא ליוצר ספרותם ולקובע לשון וסגנון בשפתם, כמו למשל הסורים הנצרים והחבשים והעמים הגרמנים והסלבים. בכמה עמים נוצרו האלפביתים שלהם בראשונה כדי לכתוב בהם את תרגום המקרא בשפתם, והמקרא הוא נשתן להם לא רק דת ומוסר אלא גם כתב ולשון ספרותית", (מבא המקרא, מ.צ. סגל עמ' 924).
• "ההיסטוריון המודרני הבא לכתוב היסטוריה פוליטית של המזרח הקדום יקצה לעם ישראל בצדק סעיף קטן בלבד אולם אותו היסטוריון מודרני שעה שהוא בא לתת היסטוריה של אידאות ושל תרבות רוחנית רואה אף הוא את המקום המיוחד במינו של ישראל בתולדות העולם העתיק בפרט ושל האנושות בכלל", (צ. אדר. הערכים החינוכיים של התנ"ך. עמ' 43).
• "ספר בראשית הינו תופעה ספרותית גדולה אחידה ויחידה במינה שמאחוריה ניצב יוצר גדול. ספר שאין דומה לו לא רק בספרות העברית אלא בספרות העולמית בכלל.. עומקה וצלילותה של מחשבתם העשירו את העולם החושב אף יותר מהגיונותיו של אפלטון", (מקדונלד, סופר נודע. b. Mcdonald, The Hebrew Literary Genius, Princeton 1933).
• "קשר הדוק זה שבין התחומים המוסרי והדתי הוא מעיקר תכונתו של המקרא, ומכאן נתייחד למוסר מקומו המרכזי במקרא כולו. לפיכך השפיע המקרא השפעה מכרעת על עיצובו של המוסר בתרבות עמי אירופה בכללה, בין במישרין ובין בעקיפין ע"י הוראת המוסר שנתפתחה על יסודות מקראיים בספרים החיצוניים ובברית החדשה", (אנצ"מ ערך מוסר עמ' 728).
• "אלמלא היהודים היינו רואים את העולם בעיניים שונות שומעים את הדברים באזנים שונות ואפילו הרגשות שלנו היו שונים… גם צורת החשיבה שלנו היתה שונה היינו מפרשים את כל ההתנסויות שלנו באופן שונה, היינו מסיקים מסקנות שונות מכל מה שקורה לנו והיינו מתוים נתיב שונה לחיים שלנו", (פרופ' תומס קהיל, "מתת היהודים". הוצאת כנרת 1999. עמ' 7).

7) דבק בדתו בעקשנות לנצח

תורת ישראל ניתנה לפני למעלה משלשת אלפי שנה, ועד היום הזה כל שומרי המסורת מוסרים את נפשם לקיים כל תג שבה. בדיוק כפי שמסרו אבותיהם את נפשם בעקשנות בלתי מובנת במשך כל הדורות. קיימים אמנם ספרים שונים אחרים הנשמרים כמעוררי השראה במשך שנים רבות, כדוגמת הברית החדשה, אך מאחר ואין בה כל דרישות קונקרטיות, הרי מובן מאליו שהיא תשרוד באמת לנצח – על מדפי הספריות (וגם זאת, כשכל הגושפנקה שלה באה מכח התנ"ך). על המדפים מצויים אחר כבוד גם 'עלילות גלגמש' או 'חוקי חמורבי'. תורת ישראל שרדה שלשת אלפי שנה בהנהגתו של עם שלם, במלוי כל סדר יומו וחייו.

• "אין עם בהיסטוריה שיש לו היסטוריה יותר מוזרה מאשר ליהודים… יותר מוזר עוד: הדת העתיקה של היהודים המשיכה להתקיים כשכל הדתות של כל הגזעים העתיקים של התקופה הטרום נוצרית נעלמו… מדוע זה קרה כך? למה ממשיך גזע זה להתקיים? מדוע חיה היהדות? לא נוכל לתת תשובה לשאלות אלה", (ההיסטוריון גלובר,R. Glover, The Ancient world 1964,  P.184).
• "נוכחותה ההיסטורית (של היהדות) הנמשכת בולטת מכדי שניתן יהיה שלא לראות כאן בעיה מיוחדת, הקוראת תיגר על ההסבר ההיסטורי הרגיל", (פרופ' י. יובל, "חידה אפילה – הגל ניטשה והיהודים", הוצאת שוקן, ירושלים תשנ"ו. עמ' 41).

עד כמה אין הדבר טבעי יוכיחו כל התחזיות למיניהן, כפי שמתאר שד"ל:

• "חלילה לי מלדאוג שמא תאבד האמונה ותישכח התורה… וכבר זה לי 30 שנה או 40 שנה שמעתי רשעים אומרים בעוד 20 שנה לא יזכר שם ישראל, והאומרים כן כבר מתו ונשכח זכרם..", (פניני שד"ל, 1888, עמ' 437).
• "לפני מספר שנים נשאל אלברט איינשטיין: אילו נתנו לך הזדמנות אחת להיפגש עם אישיות חשובה בהיסטוריה, במי היית בוחר? תשובתו היתה: משה, והייתי שואל אותו אם הוא באמת האמין שעמו יקיימו את תורתו זמן רב כל כך?".
• אופיינית מאד היא תחזיתו של גייגר: "השפה העברית הולכת ונשכחת ועוד מעט ותשכח כליל. שום התאוננות לא תביא תועלת ושום אשמה לא תצדק כנגד גזר דינה של ההיסטוריה", (מצוטט אצל קורמן, "זרמים וכתות ביהדות" עמ' 318).

כך היה ברור לבן גוריון כי בתוך חמשים שנה לא יישארו יהודים שומרי מצוות בארץ, שהרי כל המצוות לא נצרכו אלא בגלות. ביאליק נחלץ חושים בכתבו את "ספר האגדה" בכדי להציל את אוצרות האגדה, מן התרבות שהולכת ונכחדת.

אך בתורה נאמר:

"וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לב כא).

וכפי שהובטח למשה: "וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט ט).

כך העמידו גולי בבל את העמים בפני תופעה מוזרה, של בני ממלכה חרבה שגלתה מארצה, אך נאמנים לאלהיהם ומסרבים להשתחוות לאלהי הארץ (חנניה מישאל ועזריה, דניאל). והמן אומר: "ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג).

תיאורו של יוסף בן מתתיהו-

"כל היהודים יוצאים לאוויר העולם עם האמונה במוצאם האלוקי (של כתבי הקודש) ועם משאת הלב להיות נאמנים להם. כבר נראו הרבה פעמים שבויי מלחמה (יהודים), אשר בעת הצגת החזיון קבלו עליהם בהמון כל מיני ייסורים ומיתות משונות, כי לא רצו לבטא בשפתם דבר נגד קדושת החוקים וספרי הדת. הנמצא בעולם יווני, שיסבול זאת בשביל חוקיו ואשר יקבל ברצון נזק קל שבקלים אפילו על מנת להציל מכיליון את כל הספרות של ארץ מולדתו?", (נגד אפיון, א ח).

-לא הוצרך לשינוי כל שהוא במשך אלפיים השנים האחרונות, הגרעין של שומרי המסורת מחזיק בתורה באותה צורה.

לשם המחשה של הנס והפלא שבכל הדברים האלו, ניקח את שכנינו השומרונים, שלפני כאלפיים וחמש מאות שנים היו במצב דומה לישראל. מה אירע איתם בכל הזמן הארוך הזה, האם הם עשו משהו? מאן דהוא עשה להם משהו? האם דברו עליהם? האם היה מי שדרש טובתם, או רעתם? האם הם סימלו משהו? האם כיום יש מי שמתענין בהם, בתרבות העתיקה והמפוארת (?) הזו, בקרבנותיהם, בכהנים הגדולים, בשפה העברית העתיקה שהם משתמשים בה, אין הם אלא שכבה ארכיאולוגית קפואה חסרת משמעות בשביל העולם כולו. מהו הגורל שגרם להיפרדות דרכיהם של שני שבטים אלו, שהיו ועודם על אותה פיסת קרקע בתבל, בצורה כל כך שונה במשך כאלפיים וחמש מאות שנה?

אוגוסטינוס "הקדוש" כותב:

"זהו באמת ענין מפליא, שהשבט היהודי לא ויתר על חוקתו, לא תחת שלטונם של מלכים עובדי אלילים ולא תחת שלטונם של נוצרים. בזה הוא נבדל משבטים ועמים אחרים, כל קיסר או מלך שמצאם בארצו לא יכול היה להשיג שלא יהו יהודים נבדלים על ידי שמירת תורתם ממשפחת העמים האחרים", (Migne Contra Faustum, XLII PL עמ' 261).

"טקיטוס ואחרים תקפו כל נסיון לבאר דיני ישראל משורש המשותף להם עם איזה עם אחר התבדלותו של עם זה ופרישתו מציבור האנושות היתה לדעת טקיטוס קו אפיני של תכונתו מראשית קיומו", (עולמות נפגשים, וליקובסקי, עמ' 131).

כבר הוכר הדבר שאין תולדות ישראל טבעיים, וכה אמרו חכמי האומות:

• "בפולמוס הספרותי והמדיני בדבר האמנציפציה.. הוסבר, שאע"פ שהיהודים הם לפי מוצאם בני עם אחר, ואע"פ – כפי שצויין לפעמים – שעתידותיה של האומה היהודית הן בידי ההשגחה העליונה וצעיף תעלומה עוטה אותן, הרי למעשה ממלאים היהודים באמונה את חובותיהם למדינה..", (אנצ"ע ערך אמנציפציה, כרך רביעי עמ' 75).

בדברי חכמינו נאמר בקצור "מאי דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך, כך אמר הקב"ה לישראל: "אתן עשיתוני חטיבה אחת בעולם – ואני אעשה אותכם חטיבה אחת בעולם". אברהם החל בעשיית האלהים לחטיבה אחת בעולם, ואלהים עשה את העם לחטיבה אחת בעולם. שני העובדות המפליאות ביותר של ההיסטוריה.

הערות:

[1]המקורות לנתונים בשורות אלו מובאים ב'עת לחשוב' שבט תשסג', אורי פז.