ניר להב, עושה את הדוקטורט שלו על תודעה, ומשתף רשמים, הבעיה שיש בדבריו שילוב של יומרה גדולה עם מה שנראה כמו חוסר הבנה בסיסי.
עד לפני 30 שנה חקר התודעה לא נגע במדע ומי שהתעסק בו היו בעיקר פילוסופים. הרבה פילוסופים חשבו בעבר, וגם היום הרבה מהם חושבים, שהתודעה היא לא משהו שאפשר להסביר בעזרת המדע, משום שנראה שתודעה היא לא משהו פיזי לעומת המוח, שהוא איבר פיזי. אולם, ההנחה הזו הולכת ומשתנה. בשנים האחרונות חוקרי מוח מנסים להראות שגם התודעה היא משהו פיסי. במילים אחרות, הטענה היא שהמוח שלנו מייצר את הכול: המחשבות, החישובים והרגשות והוא מייצר לנו גם את התודעה, למרות שהיא נראית לנו לא פיזית. בדומה לחומרה ותוכנה, החומרה זה המוח ואחת מהתוכנות שלו היא התודעה.
ובכן, מה בדיוק מוסבר ע"י הטענה שהמח מייצר את הכל? תלוי מה בדיוק שואלים, מה יחודי בתודעה?
לפי להב כך:
אפשר לנסות להגדיר תודעה בכך שזאת היכולת שלנו לחוות באופן סובייקטיבי. אנחנו לא כמו מצלמה שמצלמת דברים, כשאנחנו רואים את התמונה יש לנו תחושות ורגשות לגביה. למשל, כשאנו רואים תמונה של ממתק הרבה פעמים נרגיש הרגשה של תשוקה עזה לאכול אותו. יש לנו תחושה פנימית לגבי הממתק. לתחושה הפנימית הזאת אפשר לקרוא תודעה.
האמנם, זו התודעה, לרצות ממתק? זה ההבדל מהמצלמה? הרי עצם העובדה שאני רואה ממתק, מבדילה אותי מהמצלמה שלא 'רואה', אין בפנים מישהו שחווה את חויית הראיה. אדם חווה חוויה סובייקטיבית בעת הראיה, חויה שאי אפשר לתרגם אותה לנתונים, איש מדע מבריק שיודע הכל על ראיה ואורכי גל, אם לא הזדמן לו לראות צבע אדום, לא ניתן יהיה להעביר אליו נתונים שעל פיהם ידע מה זה 'לראות אדום', זו חויה סובייקטיבית שחווה אותה התודעה.
ייתכן שבכל אופן היה מוטב להשאיר משהו לפילוסופים…
כבר היום אנחנו יודעים למקם במוח את האזורים שפועלים כשאנחנו מרגישים פחד או כעס, וחושדים שהאזורים האלה בסופו של דבר עושים גם את החוויה של פחד וכעס. אבל יש כאן בעיה. אי אפשר לומר שהאזורים הללו מייצרים את החוויה המודעת של פחד או כעס. מדובר רק בקורלציה, כאשר יש לדוגמה חוויית כעס, אזור האמיגדלה במוח יפעל יותר. האם מכאן אפשר להסיק שהאמיגדלה מייצרת את חוויית הכעס?
השאלה היא לא שאי אפשר לדעת אם האיזורים יוצרים את הכעס או מגיבים לו, אלא שאין שום משמעות לאמירה 'האזורים האלו עושים את החויה…', כי זו בדיוק הבעיה, החויה המודעת של פחד או כעס אינה ניתנת להסבר פיזי. חפץ פיזי אינו יכול לחשוב אודות עצמו, ולא לחוות כאב, זה פשוט לא חלק מהנתונים הפיזיים שלו, וכל ההסברים של להב לא מנסים בכלל להסביר זאת.
יש פילוסופים שחושבים שאי אפשר לעשות את המעבר הזה ולכן אי אפשר כלל להסביר את התודעה בעזרת דברים פיסיים כמו המוח.
במחקר הדוקטורט שלי הנעשה בהנחיית פרופסור שלמה הבלין מהמחלקה לפיסיקה באוניברסיטת בר אילן ופרופסור ראובן כהן מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר אילן אנו מנסים להבין את המוח בכלים מתמטיים. דרך ההסתכלות שנבחרה למשימה הייתה להסתכל על המוח כמו על רשת, שזה פתרון נוח לבעיות מורכבות… אפשר לקחת כל מערכת מורכבת ולהפוך אותה לרשת מתמטית הבנויה מקודקודים וביניהם קשתות שמייצגים קשרים. אפשר לקחת את פייסבוק כדוגמה, ברשת החברתית יש חברים וכל אחד מהם הוא קודקוד ברשת. יש גם קשרים שמתקיימים בין החברים וככה נוצרת רשת עם קודקודים וקשרים, ואז אפשר לשאול שאלות מתמטיות ולהפעיל אנליזות מתמטיות. היום, רוב חוקרי המוח משערים שהתודעה היא תכונה שנוצרת כתוצאה מפעילות של הרשת המוחית כולה. לתא עצב אחד במוח לא תהיה תודעה, אבל ביחד, מכל האינטראקציה והקשרים של הרשת, נוצר משהו חדש, תכונה חדשה גלובלית, זאת התודעה. דוגמה ידועה להפצעה של תכונה חדשה היא המים. למימן וחמצן שמרכיבים את המים אין את תכונת הרטיבות שיש למים. הרטיבות היא תכונה חדשה שהפציעה כתוצאה מיחסי הגומלין בין החמצן ושני אטומי המימן שהתחברו אליו. השאלה היא האם התודעה היא גם תכונה שמפציעה מתוך יחסי הגומלין שבין מאה מיליארד הנוירונים בקליפת המוח. במחקרי אני מנסה להבין איך מפציעה התכונה החדשה הזאת, שאין לתאי עצב ונוירונים יחידים והיא נוצרת רק מתוך האינטראקציה.
כל ההסבר הזה לא עוזר בשום צורה לשאלה איך נוצרת התודעה, הוא יכול לתת אנלוגיה לצורה שהיא חולשת על נתונים, לא שום דבר מעבר, רשת או רשתות מורכבות ותחכום, כל אלו לא קשורים לעובדה שדומם 'פתאום' יודע שהוא קיים, 'פתאום' יכול להרגיש כאב, 'פתאום' יכול לרצות משהו. מחשב יכול למדל התנהגות כזו ולהתנהג כאילו הוא אדם, אבל הוא לא רואה, לא מרגיש, ולא רוצה. ושום מורכבות לא קשורה להרגשות הסובייקטיביים האלו.
העובדה שברשת נוצרות תכונות חדשות, עוסקת בתכונות של תחכום ומורכבות. אבל לא איכויות שאינן קשורות בשום צורה לדומם ולתכונותיו.