גלעד דיאמנט, המוכר לנו כמשווק את החשיבה החדה, יוצא מגדרו כדי להסביר לנו איך נולד פייק ניוז מדעי, כמובן שדיאמנט מתכוין להשתמש בטיעונים אלו רק בכדי להבהיר שגם אם מישהו ימצא מחקר שתומך במה שנראה לא רציונלי, אין זה אלא פייק ניוז. אבל, מה לעשות, שלכל מטבע יש שני צדדים, ברגע שהוא מסביר איך כותרות כביכול מדעיות הופכות ל'דעת המדע', ואיך יש חורים במערכת, זה עובד לשני הכיוונים.

במאמר "המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם", מביא דיאמנט דוגמאות ל'הפכפכות' לכאורה של המדע:

"שוקולד בריא ללב" אנחנו מתמוגגים לקרוא יום אחד באתר חדשות פופולרי, לאחר שכבר השלמנו עם העובדה שאין דבר קטלני ממנו ללבנו. "התגלו חלקיקים מהירים ממהירות האור! איינשטיין מתהפך בקברו" מתנוססת כותרת סנסציונית בוקר אחד בעיתונים; "מהירות האור נשברה בגלל כבל משוחרר" מעדכנת אותנו כותרת צעקנית הרבה פחות כעבור כמה חודשים. האם רוב היקום עשוי מחומר אפל ומסתורי, או שמא תיקון לתורת ניוטון פותר את כל הבעיות מבלי להזדקק לו?

את הכותרות הסתירתיות או התמוהות הוא מסביר בפשטות:

 מה קורה כאן באמת? מה פשר ההפכפכות הזו?

תשובתי מתחלקת לשני חלקים:

1)      הדיווחים במדיה מעוותים בד"כ ואינם משקפים נאמנה את המקורות המדעיים עליהם הם מסתמכים. "נכתב בהשראת מחקר מדעי" או "מבוסס על מחקר אמיתי" – יהיה תיאור נאמן יותר למציאות.

2)      גם המקורות המדעיים מלאי סתירות.

את עיוותי המדיה נשאיר לדיון נפרד בעתיד (אין ספק שהיא מעצימה את הבעיה בצורה דרמטית).
נתמקד הפעם בחלק השני של התשובה וננסה להבין כיצד יתכן שמקורות מדעיים יהיו כל כך מלאי סתירות. האין זו הפגנת חולשה של השיטה המדעית?

 כאן עובר דיאמנט להסביר איך עובד התהליך ב"חזית המדע", ומוסיף:

התהליך כמובן אינו נטול בעיות, ואינו חסין טעויות.

התהליך איטי

בד"כ חולפים חודשים אחדים, ולפעמים רבים, עד שמאמר מתקבל לפרסום בכתב עת.

החורים במסננת קטנים מדי – הטיות של התהליך לכיוון השמרנות

אנשים בכלל, והבוחנים בפרט, נוטים להיות ביקורתיים כלפי מסקנות שנוגדות את דעותיהם ואוהדים כלפי מסקנות שתומכות בהן. יתרה מזאת, מדענים וותיקים שדעותיהם בד"כ שמרניות יותר, נוטים יותר להיבחר כבוחנים (בגלל נסיונם ומומחיותם). דבר זה עלול ליצור הטיה נגד גישות חדשניות ומהפכניות.
כך למשל, ב-1796 (כן, זו לא טעות הקלדה) נדחה פרסום המאמר המדווח על הצלחת החיסון נגד אבעבועות שחורות. דוגמה אקטואלית יותר היא הסירוב לפרסם את המחקר של שכטמן במשך כשנתיים (לא יותר).

החורים במסננת גדולים מדי – בקרת האיכות לא טובה כמו שהיינו רוצים להאמין

במקרים אחרים מסתבר שהתהליך רופף מדי ומאמרים באיכות ירודה מתפרסמים למרות שעברו ביקורת עמיתים.

בניסיון שנערך על תהליך ביקורת העמיתים, נשלח מאמר מפוברק ל-262 בוחנים. במאמר נשתלו בכוונה 10 שגיאות משמעותיות ו-13 קטנות יותר. רק כמחצית מהבוחנים המליצו לדחות את המאמר. הם עלו על כשליש מהשגיאות בלבד. שני שלישים מהבוחנים לא הבחינו שמסקנות המאמר לא נתמכות ע"י התוצאות.

מביך. אני מקווה שהמאמר הזה עבר ביקורת עמיתים רצינית.

המסננת אינה חסינה בפני זייפנים

תהליך ביקורת עמיתים מניח שהמאמר הנסקר נכתב ביושר. התהליך אינו בנוי לחשוף רמאויות. לסוקרים אין בדרך כלל גישה מלאה לכל הנתונים שנאספו במסגרת המחקר. גם לא ריאלי לצפות מהבוחנים לשחזר את כל עבודת החוקר.

אם מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום המאמר, שהיתה רמאות, או שהנתונים אינם ניתנים לשחזור בשום רמה, עורכי כתב העת יכולים למשוך את המאמר חזרה.
דוגמה מפורסמת למאמר שנמשך הוא המאמר של וויקפילד, אשר התפרסם ב-1998 והצביע לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם. ניסויים רחבי היקף שניסו לשחזר את הממצאים לא העלו דבר. לא נמצא כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. תוך כמה שנים הסתבר כי החוקר לא דיווח על ניגודי אינטרסים, "טיפל" בנתונים ועבר עברות אתיות נוספות. המאמר נמחק סופית ב-2010 מכתב העת Lancet בו פורסם במקור. וויקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור. רישיונו הרפואי נשלל ממנו.

דוגמה אחרת לזיוף (נחשף ב-2002) היא של פיזיקאי גרמני בשם שון, שגילה לכאורה תגליות מרעישות בתחום המוליכים למחצה. "מחקריו" זכו להתפרסם במבחר כתבי עת (כולל Nature ו-Sciencee), והוא כבר הספיק לזכות בכמה פרסים.כל מחקריו נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, אשר התחילה להיחשף בזכות שלומיאליות של שון: הוא השתמש באותם גרפים בניסויים שונים (שון פוטר ממעבדות בל ותואר הדוקטור נשלל ממנו).

* גם תהליך ביקורת העמיתים עצמו נמצא בבחינה מתמדת. שיטות חדשות מוצעות ונבדקות, במטרה למצוא את שביל הזהב בין כל ההטיות המעורבות.

כאן עובר דיאמנט לתאר את מכחישי המדע שמשתמשים בטעויות כדי לנגח את המדע כולו. וזו כמובן טעות, טעויות הן רק דוגמא לכך שלא כל מה שנכתב בשם המדע הוא נכון ואמיתי או נטול הנחות תרבותיות. דיאמנט משתמש ב'חור' זה כדי לסנן דברים שנוגדים את השקפת עולמו, אחרים עושים להיפך.

וכך הוא מסביר את הכותרות:

המדיה מציפה אותנו בעיקר בדברים שלא זכו אפילו להכנס לחזית המדע (כלומר – הבלים, אנקדוטות, דמגוגיות ופסאודו-מדע לסוגיו), ובמחקרים סנסציוניים במיוחד מחזית המדע.

בד"כ מסקנות המחקרים מעוותות בצורה משמעותית לפני שהן מפורסמות במדיה, בין אם מתוך אי הבנה וחוסר מקצועיות מצד הכתבים או העורכים, ובין אם מתוך רדיפת רייטינג. אבל על כך כאמור נדבר בהזדמנות אחרת.

מתי לאחרונה נתקלתם בכתבות שמסבירות את חוקי ניוטון? את עקרונות תורת היחסות? יסודות התרמודינמיקה? הסבר על הטבלה המחזורית? מנגנונים ביולוגיים בתא החי? נכון, אלה לא חדשות. אבל אלה בדיוק פיסות הידע המוצקות והאמינות ביותר שיש למדע להציע. ידע זה כנראה גם לא ישתנה בעשור הקרוב.

אם נזכור כי חלק גדול מהמחקרים המתבצעים בחזית המדע מציגים מסקנות או נתונים אשר מתגלים מאוחר יותר כלא-מדויקים או אף שגויים, ונוסיף לכך את העיוותים הרבים שהמידע עובר עד שהוא מגיע אלינו דרך ערוצי התקשורת, נבין כי רוב המידע אליו אנחנו נחשפים בחיי היום-יום אינו נכון.

המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להיות מודעים יותר לאיכות המקורות מהם אנו שואבים את המידע, כמו גם לרמת הבשלות של המידע בהיררכיה של מסננות זיקוק הידע.

דברים אלו נכונים גם לצד השני, כותרות כמו 'נמצאה ההוכחה לאבולוציה', או 'הוכח סופית: אין נשמה', גם הם שייכות לתחום הפייק ניוז המדעי, לא כל מה שאיש מדע אומר, או אפילו שמגובה באיזה 'מחקר' הופך לאמת מדעית!

עוד מספר דיאמנט:

בהשראת עידן הפייק ניוז, הקדיש הטכניון סדנת מחקר מיוחדת לתופעת הפייק ניוז המדעי:

האם Fake News בתחומי המדע והבריאות היא תופעה חדשה? האם על המדענים להתארגן ולהיאבק בה ואם כן, כיצד? מה צריכה מערכת החינוך ללמד על מדע כדי לעזור לאזרחי העתיד להתמודד עם שפע המידע המקוון בענייני מדע ובריאות?

בשאלות אלה ואחרות דנו 11 מהחוקרים הבכירים בעולם בתחומי תקשורת המדע והחינוך המדעי במסגרת PESO 2017– סדנה מחקרית של הקרן הישראלית למדע שהתקיימה בטכניון.

את הסדנה, שהתמקדה ב"מעורבות הציבור במדע ברשתות החברתיות", פתחה פרופ' דומיניק ברוסארד מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. פרופ' ברוסארד, שנבחרה לפני שבועות ספורים לעמיתה של כבוד בארגון החשוב ביותר בתחום חקר התקשורת (ICA), הצביעה על השינויים המהירים המתחוללים בדרכים בהן הציבור נחשף למידע מדעי. שינויים אלה, לדבריה, מחייבים מוסדות מדעיים וקובעי מדיניות להתפתח ולהתאים את עצמם למציאות המשתנה. כך, למשל, טכנולוגיות חדשות לעריכת גנום (כגון CRISPR-Cas9) מעלות סוגיות אתיות, משפטיות וחברתיות ודורשות לא רק את עדכון הציבור אלא גם את שיתופו בקביעת מדיניות השימוש בהן. פרופ' ברוסארד ציינה כי אף שהנגשת המדע הופכת מאתגרת יותר ויותר נוכח מספרם המצטמצם של כתבי המדע, הרשתות החברתיות פותחות הזדמנויות חדשות לתקשורת עם הציבור.

"גם מערכת החינוך צריכה להסתגל למציאות החדשה," אמר פרופ' ג'ונתן אוסבורן מאוניברסיטת סטנפורד, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום החינוך המדעי. פרופ' אוסבורן הצביע על כמה תפיסות שגויות על המדע שהשתרשו בציבור חרף מאמצי מערכות החינוך – ואולי אפילו בגללם. "אזרחי העתיד מוכרחים להבין כי אין 'שיטה מדעית' אחת אלא מגוון דרכים לחשיבה מדעית, שהמדע מתפתח ומשתנה ללא הרף ושטעויות הן דבר שכיח במדע," אמר. הוא הציע להדגיש את המדע העכשווי לצד המדע הוותיק, את הכשלונות במדע לצד ההצלחות ואת ביקורת העמיתים (peer review) כאחד הכלים החשובים ביותר של הקהילה המדעית למניעת השתרשות של טעויות. לדבריו, רק בבריטניה מודגשת ביקורת העמיתים בתוכנית הלימודים במדעים, וראוי שדגש זה יוטמע בתכניות הלימוד במדינות נוספות. (הערת המעתיק: ההיסמכות החוזרת ונשנית על ביקורת עמיתים כערובה לאמינות ואמיתות, הזויה, שלשה מלומדים אנונימיים קראו את המאמר, סו וואט?? האם זו האצבע בסכר שתמנע טעויות, שגיאות, תרמיות, השפעה של השקפות עולם, וכו'? כל התרמיות והמהתלות המפורסמות עברו ביקורת עמיתים, ראה למשל בסוף המאמר הזה, וגם זה לא יזיק…, י.ע.).

ומה באשר ל"פייק ניוז"? בקרב הדוברים הסתמנה הסכמה לפיה סיקור מגמתי או מטעה קיים בתקשורת המדע מאז ומעולם, וכי אין ראיות להתגברות התופעה של הולכת שולל מכוונת בנושאי מדע. פרופ' ברוסארד ציינה שבאחרונה התפתחו, גם ברשתות החברתיות, מנגנונים מתוחכמים הבולמים את התפשטותו של מידע שקרי. פרופ' לויד דיוויס מאוניברסיטת אוטגו, ניו זילנד, הצטרף לדבריה ואמר כי עדיף לחזק את הסיקור המדעי האמין והמדויק במקום לנסות ולהיאבק באופן מאורגן ב"פייק ניוז", שספק אם הם בעיה אמיתית כיום בתחום המדע.

הסדנה המחקרית PESO 2017 אורגנה על ידי קבוצת תקשורת המדע מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, בראשות פרופ"ח אילת ברעם-צברי. היא התקיימה בתמיכתם הנדיבה של הקרן הלאומית למדע, קרן נשיא הטכניון, עיריית חיפה, משרד המדע והטכנולוגיה, מרכז רות ואלן זיגלר למדעי הלמידה שליד הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, קרן משה ינאי לטיפוח קשרי מדע בינלאומיים (מדעים מדויקים וטכנולוגיה) ותוכנית מרכזי המצוינות (I-CORE) של הקרן הלאומית למדע והוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה.

עד כאן דיאמנט.

דוגמא אקטואלית, בסוף יולי 2017 נמרחו הכותרות הראשיות: פאניקה בפייסבוק, שתי תכנות של בינה מלאכותית המציאו שפה ודברו ביניהם בשפה החדשה, פייסבוק הזדרזו 'לכבות' את הבינות המלאכותיות, גלובס: בהלה בפייסבוק, כלכליסט: פאניקה בפייסבוק, pc: המערכת פיתחה שפה משלה, חדלה לשוחח באנגלית והתחילה לשוחח עם חברתה בשפה שהיא יצרה, זה מהדהד עם אזהרותיו של מאסק:  "אינטליגנציה מלאכותית היא הסכנה הגדולה ביותר שעומדת בפני האנושות.. האינטליגנציה המלאכותית תגרום לתוכנות ולמכונות להשתלט על האנושות. עד שאנשים לא יראו רובוטים יורדים לרחובות והורגים אנשים, הם לא ידעו איך להגיב", האתר שינוי תודעתי שילב את הידיעה בתיאור העתידנות שכבר כאן ומשתלטת על העולם. נשמע מפחיד.

האמת? פייק ניוז מדעי, מדובר בתקלה של התכנה, שהשתמשה בקטעי ביטויים אנושיים לא רלבנטיים, אלו לא שמשו אצלה כשפה, אלא כזיהוי מוטעה לביטוי, התכנה אמורה היתה ליצור קשר עם לקוחות מקוונים על סמך זיהוי משפטים שלהם, אבל נכשלה. לא המצאת שפה חדשה ולא שום דבר.