מקובל לדבר על אפליות לרעת הנשים בהלכה, אשה אינה יורשת, אשה פסולה לעדות, אשה פסולה לתפקיד ציבורי.
ההלכה שאשה אינה יורשת, תלויה בצורת החיים הטבעית לפיה הגבר הוא העובד והמתפרנס, הוא האחראי על הנכסים מכל הבחינות, ולפיכך אין משמעות של ירושה המגיעה לאשה, שכן היא מגיעה בסופו של דבר לבעלה. ולפעמים לבעלה ישנה עוד אשה, או עוד נשים, או בנים רבים, שכולם בעצם יקבלו את הירושה. אין שום הפסד לאשה בכך שאינה יורשת את אביה, שכן כאשר ימות אבי בעלה, יקבל בעלה גם את חלק אחיותיו. כך שבסטטיסטיקה הכללית אין בכך שום הפסד למין הנשי. האשה כפרט יכולה להרויח בצורה זו בדיוק כמו שהיא עלולה להפסיד. וסבה נוספת חשובה: ארץ ישראל נתחלקה לשבטים לפי נחלות בתי אב ומשפחות, כאשר הירושה עוברת מבן לבן הנחלות נשארות בשבט. מה שאין כן לו היתה עוברת הירושה גם דרך הבנות היה המרקם השבטי בא"י מסתבך ומתפורר.
במעמד האשה הנוכחי נראה הדבר באמת כחוסר הגינות ולכן נוהגים רבים לתת חלק בירושה גם לנשים, אך לא ניתן לצפות מן ההלכה שתהיה כפופה לשינויי תרבות, התרבות המערבית קיימת בצורתה הנוכחית דורות מועטים, ואין לנו שום מושג כמה זמן תחזיק. ההלכה של חכמים דוקא קובעת 'אפליה' לטובתה של האשה בירושה: היא ניזונת מנכסי הירושה, מה שאין כן בגברים היכולים לעבוד ולפרנס את עצמם.
אשה אינה מעידה משום שאין דרכה להופיע בפני קהל, ודי לראות כיצד מופיעות נשים בימינו בפני קהל, בצורה המדגישה את מיניותן, ולהבין כי לחפצים בצניעות האשה וכבודה ע"י שמירת מרחק מגברים זרים, אין זו פעולה מומלצת[1]. מה גם שהעדות מצריכה חקירה ודרישה ודו שיח עם הדיינים. ובפרט: יש מקום סביר לחשש כי האשה תשתמש באינסטינקט הבסיסי של הגבר להיות מושפע מנשיותה, ובכך תטה את תוצאות המשפט, ומחקרים עדכניים מראים (מה שמובן לכל אדם) כי שופטים גברים עשויים להזדהות עם עדה ממין נקבה יותר מאשר עם עד ממין זכר. ונשים בהופעתן בפני בית משפט משתמשות באקטים מיניים מובהקים לצורך זה.
אין כאן שום קשר לחוסר נאמנות, ובמקרים רבים מאמינה ההלכה לעדות האשה:
אשה נאמנת להעיד על אשה שמת בעלה, ולהתירה מאיסור אשת איש! (אבן העזר סימן יז'). אשה נאמנת בענין הכאה ובזיון ת"ח או שאר קטטות ומסירות (מהרי"ק שורש קעט'). אשה נאמנת לעדות בכור (שבת קמה:). במקום שאין אנשים רגילים להיות כגון בבית המרחץ של נשים או בשאר דבר אקראי שאשה רגילה ולא אנשים כגון לומר בגד זה לבשה אשה פלונית נשים נאמנות (תרומת הדשן שנג', נפסק בש"ע ח"מ לה'). יולדת נאמנת להעיד על זהות הוולד ויחוסו (קדושין עג:). אשה נאמנת באיסורים להעיד על דבר אם הוא אסור או מותר (גיטין ב:). אשה נאמנת להעיד על בת אם היא קטנה או גדולה (ריב"ש סי' קפב': "הוא עדות גמור, שסומכין עליו אפי' בשעת מעשה בין בממון בין באסורא ואפי' למכות ולעונשין"). "אשה נאמנת להעיד על אשה אחרת שהיתה בתולה (שו"ת מהר"י מינץ סימן ו': "עדות נשים חשיב עדות ונקראות עדים"). אשה נאמנת להעיד על שם עריסה של אשה לענין כתיבת גט (שואל ומשיב א' ג' רכב'). אשה נאמנת להעיד על סוטה שנטמאת (סוטה לא.). אשה נאמנת להעיד בעגלה ערופה שראתה את הרוצח (סוטה מז.). אשה נאמנת בדברים שבינו לבינה (יבמות סה:).
דוקא מצב האשה בתרבות המערבית בה אין חייץ בין המינים אלא ישנו עירוב גורף ומכוון, הוא גורם ישיר לפתיחות מינית ההופכת את יחסי האישות לדבר שאין לו שום קשר עם מוסד הנישואין, ולמוסד הנישואין לדבר שאין לו קשר מחייב ורציף עם המין האנושי – הנישואין הם תקופה קצרה וחולפת בחיי רוב האנשים בתרבות המערבית. זהו ענין של בחירה, בין הנוצץ והמושך, לבין הערכי והמוסרי.
וגם כאן כמו בכל ה'אפליות' ישנה הסתכלות חד צדדית: העדות היא גם חובה ולא רק זכות, היודע עדות ואינו מעיד ראוי לעונש, והאשה פטורה מחובה זו.
אשה פסולה לתפקיד ציבורי, מעניין שזו גם דעת רוב הציבור בתרבות המערבית, שכן למרות שזכות הבחירה וההיבחרות של הנשים שוה, הרי שרק מיעוט קטן מהן מגיע לתפקידי הנהגה מדיניים. מישהו זוכר את שרת הביטחון? ומי מכיר את המנתחת? סוף סוף זהו ענין של אופי, ולמרות קיומן של יוצאות דופן (גם בהלכה ובמסורת ישראל), אפשר לקבוע שבאופן כללי אכן אין תפקיד כזה מתאים לאשה. וזו באמת שאלה עקרונית האם יש לעודד פעילות של האשה כנגד טבעה הנשי, על כל ההשלכות הנובעות מכך.
נכון הדבר שבאמת כתוצאה מהתנהגות קלוקלת של האשה נגד טבעה ואפיה המקורי, כיום יותר מתאימה האשה לעדות, אבל אין זו השגה על דין התורה, אלא הוכחה כיצד תרבויות קלוקלות ונהנתניות יוצרות כלאיים, ומשנות את טבע הבריאה, לרעה ולא לטובה. אגב, לדעת הרב הראשי לשעבר הרב ב"צ חי עוזיאל (משפטי עוזיאל כרך ד' חו"מ סי' ו') אשה יכולה להיבחר לכנסת ולהנהגה.
את פטור הנשים ממצוות שהזמן גרמא יכולה מי שרוצה לראות כאפליה, ולשאוף לקיים טקסי תפילה נשיים. מבחינה עובדתית ישנו כאן דוקא חידוש מפתיע: דת הפוטרת נשים ממצוות מתוך התחשבות במצבן ובמחויבויות המשפחתיות שלהם. אם פטור ממצוות הוא אפליה ישנם גם אפליות הפוכות: האשה חייבת במצוות מגיל 12, שנה קודם הגבר. "האשה ממהרת להביא כח יותר מן האיש, ולפיכך מחנכים אותה בתענית יום הכפורים לפני זמן החיוב של תורה קודם זמן חינוכו של האיש" (רש"י כתובות נ.) "נשים מוזהרות על הדלקת הנר ואפילו ירצה הבעל האשה קודמת" (מג"א רסג' ב'). כמובן שגם את המקורות האלו אפשר להציג כאפליה הפוכה, ואין קץ לדמגוגיה.
התורה מתחשבת באשה בהלכות רבות, ולהלן דוגמאות: האיש שגנב ואין בידו לשלם נמכר לעבד, אך האשה אינה נמכרת לעבד (סוטה כג.). עבד עברי שאינו רוצה לצאת אזנו נרצעת אך אמה עבריה אין אזנה נרצעת (תוספתא סוטה פ"ב). גבר הנידון למוות נתלה אך אשה איננה נתלית (רמב"ם סנהדרין פרק טו'). משתדלים בנישואיה של האשה יותר, האשה קודמת לפדותה מן השבי (הוריות ג ז), האשה קודמת לקבל צדקה לקנית מלבושים (הוריות ג ז), שלא לדבר על החוקים המיוחדים לכבוד האשה, כגון: אשה שפותתה או נאנסה רשאית להכריח את המפתה לישא אותה לאשה ללא יכולת שלו לגרשה. אמה עבריה יכולה לתבוע מאדונה להתחתן עמה או להתחתן עם בנו. האשה מוגדרת כמעבירת המסורת: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" (משלי א).
אמרו חכמים "המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות", אין כאן איסור על לימוד תורה לנשים אלא קביעה כי זהו מעשה חסר טעם, ואכן בימיהם לפי מצבן של הנשים היתה קביעה זו מדוייקת. בזמננו מלמדים את הנשים והבנות תורה, כפי הוראת גדולי הדור הקודם: החפץ חיים והאדמו"ר מגור.
נושא נוסף שמדובר עליו רבות הוא ה'אפליה' שבאופן הגירושין, הגירושין כאילו בשליטת הבעל היכול לעגן את האשה כפי רצונו. אלא שהטיעון הזה נובע מחוסר הבנה של ההלכה: לפי דין התורה באמת תלויים הגירושים בבעל, וזה תואם למעמד ומצב האשה ברוב הדורות, כאשר היתה האשה טפלה לבעלה, על הרוב צעירה ממנו בשנים רבות, והבעל היווה את מקור הסמכות הבלעדי במשפחה. עם שינוי מעמד האשה תיקן רבינו גרשום איסור של גירושין בעל כרחה של האשה. מעתה ענין הגירושין נעשה שווה לשני המינים. הטעות הרווחת כיום מערבבת את טקס הגירושין עם עיקר הגירושין. טקס הגירושין נעשה דוקא בפעולתו של הבעל, משום שזה הטקס התואם למהות הפנימית של הקידושין, שאינם רק הסכם ממוני אלא צורת חיים. אך כאשר האשה תובעת גירושין, מסיבה מוצדקת, כופים את הבעל לבצע את הטקס הזה, כך שאין משמעות לשאלה מי יכול לבצע את הטקס הבעל או האשה. הבעיה מתחילה רק בחוק של מדינת ישראל, לפיו הטקס היחידי האפשרי הוא הטקס שעל פי ההלכה, אבל הכפיה אינה אפשרית. אמצעי לחץ כדוגמת סנקציות כלכליות ושלילת גימלות מקובלים בימינו, ובחלק מן המקרים אף עונש מאסר, אך כפיה ממש, על כל המשתמע מכך – אינם מקובלים מחמת מגבלות חוקיות, ולפיכך מקור האפליה הוא בחוקי מדינת ישראל ולא בהלכה. בית הדין הרבני מוסיף על אמצעי הכפיה המקובלים גם "כתב סירוב" שהוא אמצעי לחץ חברתי, אך כפיה גמורה עדיין אסורה לפי החוק. מובן שגם במציאות מורכבת כזו אין אפשרות לשנות את ההלכה, ואין אפשרות להכריז על ביטול נישואין באופן חד צדדי מבלי הטקס הנדרש, שכן מעשה כזה יהיה זלזול גדול עוד יותר בכל מוסד הנישואין, וגם באשה עצמה שהופכת מבת ברית, למניה כלכלית שיש אפשרות להפקיעה לפי הצורך.
על המצב בשטח בזמננו, ראה למשל דברי עו"ד שפטל בריאיון לכתבה "אמא אלימה אבא אשם"
"מערכת המשפט שלנו סובלת מהטיות רבות, שהבולטת שבהן היא הטיה מגדרית מובהקת בגלל השדולה הנשית הפמיניסטית. כתוצאה המערכת המשפטית, שמושפעת מהתקשורת יותר מכל גוף אחר, גורמת להפקרה של ילדים מוכים.
"לצערי, למרות שהוכח שנשים מתעללות בילדים יותר מגברים, הרשויות לא עושות כלום, כתוצאה מהפחד מפני השדולה הנשית".
אבל במקרה הזה יש עדויות מצולמות. אין להן משקל בבית המשפט?
"העדויות כמעט אף פעם לא מגיעות לפתחו של בית המשפט, כי המשטרה, למעט מקרים חריגים, חוששת לנקוט צעדים כלפי אמא שמתעללת בילדים שלה. זה קורה בגלל המציאות המעוותת שהשדולה הנשית הפמיניסטית מייצרת – שבה הנשים הן תמיד הקורבן".
עוד מתוך הכתבה שם:
רונית דרור, יו"ר עמותת "לצדכם", שמטפלת בגברים נפגעי אלימות והתעללות מינית, סבורה גם היא כי "יש פה שלטון שנשלט על ידי שיח פמיניסטי רדיקלי, שמכתיב את התנהלות הרווחה. הוא שולט גם במשטרה, בתקשורת ובכנסת. את ההוכחה ראינו לאחרונה, כש־13 ארגוני נשים הצליחו, בצעד נדיר, לגרום ליועץ המשפטי לממשלה להתערב ולבטל דיון שהיה אמור להתקיים בוועדה לצדק חברתי של הכנסת בנושא תלונות השווא. השלטון הרדיקלי הזה מנפיק כל הזמן מאמרי דעה, שבהם הוא מדגיש עד כמה הגברים אלימים ופדופילים, כשהמחקרים מלמדים על כך שיש יותר אימהות שפוגעות בילדים מאשר אבות.
"לצערי הרב, השיח הזה גורם לכך שמקרי אלימות בתוך המשפחה לא מטופלים כמו שצריך. עובדי הרווחה, שאמונים על טובת הילד ומזדעקים על כל מקרה של אלימות נגד נשים, עוצמים את עיניהם ומפקירים את הילדים האלה"….
הפסיכולוג ד"ר גבריאל בוקובזה, מחבר הספר "הדרמה של הגבריות החדשה", מסכים. "תפיסת העולם המגדרית כיום היא שגבר נתפס בדרך כוזבת, ולא אותנטית. בהורות הוא רק כינור שני, הוא צריך לפרנס. יחד עם זאת יש לנו ציפייה שאנשי חינוך, רווחה, פרקליטות ופסיכולוגים יראו את האמת כפי שהיא, אבל גם הם לא חסינים מפני התפיסה המגדרית הזאת.
"לכן, זה לא משנה אם אתה שופט, עו"ד או פסיכולוג: אם אתה חולק את התפיסה הזו, אלו העיניים שדרכן תפרש מצבים. לכן, גם כשמביאים ראיות מוצקות, הן יקבלו פרשנות כוזבת. זה גובל ברשלנות, וצריכה להיות התערבות דחופה של הרגולטור".
ד"ר מזא"ה סבור שאחת הדרכים להתמודד עם ההטיה המגדרית היא לבחון פסקי דין לפי "מבחן הראי". "המערכת מספרת לנו סיפור, והסיפור הוא שהיא מגינה על ילדים, ולכן היא מרחיקה אבות מילדיהם. השאלה שנשאלת היא אם הסיפור הזה אמיתי או לא. הדרך לבדוק את זה היא לשאול אם בית המשפט היה מגיע לאותה מסקנה אם היו מחליפים את זהות הצדדים. לצערי, התשובה החד־משמעית כרגע היא לא.
הערות:
[1]וידוע המעשה, באשתו של מדינאי מפורסם שהספידה אותו במהלך הלוייתו, ולמחרת התבטאו בתקשורת, כי היתה נראית כמי שיוצאת לדייט.. הרי לנו מה חושבים בני אדם בימינו בשעה שמלוים אדם לקבורה, קל וחומר במשפט שגרתי.