האמנם הכל דנ"א?
מחקרים ונתונים מביאים אותנו בזהירות להשערה, שהדנ"א אינו חזות כל המהות של האדם, וכי מהותו ואישיותו וכן פעולותיו במהלך חייו, מוטמעים בצורה כל שהיא בתוך גופו ואיבריו. מה שיכול לבא לידי ביטוי משמעותי בהשתלת איברים.
נצטט ראשית, מתוך מאמרו של ד"ר עופר כספי, "לב חדש אישיות חדשה"
משחר האנושות יוחסו לאיברי הגוף השונים תכונות אישיות ולא רק תפקידים ביולוגיים. די לצפות ב"קוסם מארץ עוץ" כדי להבין את העניין לעומקו.
בדרכה אל הקוסם פוגשת דורותי בדחליל העשוי כולו קש, שמשאלתו היא לקבל מוח; באיש הפח, שמשאלתו לקבל לב; ובאריה הפחדן, שרוצה אומץ לב. בהיעדר מחלקת השתלות מודרנית, הם מצטרפים אל דורותי בתקווה כי הקוסם יוכל למלא את משאלותיהם. אבל, כמו במערכון של הגשש, הם מגלים ש"המפתחות בפנים" ועוברים שינוי אישיותי גם בלי לקבל לב חדש. הידד!
אלא שמתחת ל"עשן" האגדות מסתתרת "אש" תרבותית: קדמונינו אכלו איברים בתקווה לרכוש את סגולותיהם (במיוחד אם הדבר היה קשור בכוח הגברא); ברפואה היוונית העתיקה נולד המונח "מרה שחורה" כביטוי למלנכוליה, בשעה שבכיפה שלטה תיאוריית ארבע הליחות כהסבר לרגשות ולאישיות; ואילו ברפואה הסינית לכל אחד מהאיברים המטאפוריים, המיוצגים בתיאוריית חמשת האלמנטים, יש רגש או תכונת אישיות משלו (משכנו של הפחד בכליות, של הכעס – בכבד, של השמחה – בלב, של הדאגה – בטחול, ושל הצער בריאה. אם כי כאן המקום להדגיש שוב כי ברפואה הסינית, כשאומרים "כבד" אין באמת הכוונה לאותו איבר מערבי – הכבד הממוקם בבטן הימנית העליונה – אלא כאמור, למטאפורה).
גם ביהדות, האל הטוב והמיטיב פועל כבוחן כליות ולב, ובכל הלשונות קיימות מטבעות לשון המייחסות ללב תכונות אישיות: אומץ לב, רחשי לב, סוגר (או פותח) את ליבו, שרירות לב, ישר לב וכו' וכו' וכו'. בקיצור: האמנם?
האמנם מיקום הרגש ותכונות האופי הייחודיות לכל אחד מאיתנו הינו באיברי הגוף השונים, כפי שהתפתו אבותינו לחשוב בעבר, עוד בטרם התבססו מדעי המוח כמקצוע מדעי מוביל? או שמא הכל דטרמיניסטי: אמור לי מה מצב הכימיקלים במוחך ואומר לך על מה אתה חושב וכיצד אתה מרגיש כל רגע נתון?
בשבועות האחרונים עבר דיק צ'ייני השתלת לב. אלא שבשל אישיותו הקשיחה משהו של סגן נשיא ארצות-הברית לשעבר, לאיחולי המזל־טוב המסורתיים והראויים לקבלת משאבת החיים החדשה הצטרף עניין מחודש בשאלה מעניינת וותיקה אחרת: לא האם הלב החדש יעבוד, אלא האם דיק היקר שלנו ישנה את עורו? היהפוך נמר חברבורותיו?
נדמה שהכל התחיל בסרט (אילם אגב, ומי שלא הלך עדיין לראות את ה"ארטיסט" – שירוץ!) מתחילת המאה ה־20, שהציג פנטזיה דרמטית־קומית על פסנתרן מחונן ועדין נפש שנפגע בתאונה מצערת וידיו נכרתו. כתוצאה מכך הוא עובר השתלת ידיים, אלא ש"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו": רוצה הגורל, והוא מקבל את זוג ידיו של לא אחר מאשר רוצח סדרתי ובעקבות כך הוא הופך ל… נו טוב, נעזוב את זה. הבנתם, נכון?
עם הלב בא התאבון
זה הכל נשמע כמו מדע בדיוני, אלא שאז הגיחה לתודעה הציבורית אשה בשם CLAIRE SYLVIA, שסבלה ממחלת לב קשה שהצריכה השתלה. ואמנם, ב־1988 היא עברה השתלת לב מתורם צעיר, בן 18 במותו, שנהרג בתאונת אופנוע. את חוויותיה לאחר ההשתלה, המתרכזות בשינוי אישיותיה וברכישת תכונות חדשות כולל שינוי העדפות בתחום הקולינרי (למשל, בדומה לאופנוען שנהרג היא פתאום החלה לאהוב אלכוהול) היא תיארה בספר מרתק A Change of Heart. האמנם צירוף מקרים, או שמא באמת עם הלב משתנה גם הנשמה?
בתחילת שנות ה־90 התפרסמה עבודה מחקרית קלינית שניסתה לבדוק את הסוגיה הזו. היא הראתה שבאחוזים בודדים מהאנשים שעברו השתלת לב באוסטריה ניכרו שינויי אישיות בכיוון הדומה לזה של מאפייני האישיות וההעדפות של המת, שממנו נלקח הלב להשתלה. בהמשך פורסמה סקירה נוספת, הפעם מארה"ב, על 70 מושתלי לב, שהראתה כי התופעה לא נדירה כלל ועיקר: בסרטון הקצר שלהלן תוכלו ללמוד עוד על התופעה.
אז כיצד ניתן להסביר את התופעה? ראשית, היה זה איינשטיין שאמר כי אקראיות היא דרכו של האלוהים להישאר אנונימי. ייתכן ובאמת מדובר כאן בלא יותר מאשר צירוף מקרים אקראי, ושאנו בני התמותה, בניסיוננו להבין את האל, מייחסים לצירוף אקראי זה משמעות של כוונה. ואכן, אין כל הוכחה סטטיסטית או אחרת כי קיימת קורלציה ברורה בין השתלות איברים שונים (לא רק לב) לבין תכונות אישיות נרכשות חדשות הדומות לאלו של התורם – לא בתרומות מן החי ולא בתרומות מן המת, לא כשהתורם והנתרם הכירו זה את זה, ולא כשהיו זרים.
שנית, ייתכן ואכן יש לעתים שינוי אמיתי ומשמעותי בפילוסופיית החיים של מי שעבר אירוע דרמטי כמו השתלה. שינוי שכזה מתאפיין בדרך כלל בלקיחת החיים יותר בקלות, בלדעת מה חשוב ומה לא, בלהתרגז פחות על מה שאין או לא הולך ובלהביע יותר תודה על מה שיש ועל זה שהשמש בכלל זורחת. שינויים אישיותיים שכאלה אם כן אינם תולדה של תכונות האיבר המושתל או התורם, אלא של הגורל הטוב על כך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
עוד ייתכן כי השינויים האישיותיים משניים לתופעות לוואי של התרופות נגד דחייה, שהמושתל נוטל. כך למשל הם השינויים בטעמים ובתיאבון, המופיעים פעמים רבות אצל מי שנוטל סטרואידים לאורך זמן.
אבל דומה כי המצדדים בקיומם של שינויי אישיות לאחר השתלות לב מבקשים להפנות את תשומת ליבנו למשהו גדול בהרבה: לקולקטיב משותף של מודעות, הנמצא במרחב הבין־אישי. הם טוענים כי קיימת תופעה של זיכרון תאי, ולפיה סיפור חיינו נצרב כמו בתקליטור בכל תא ותא בגוף, ולכן – בדומה להדבקה נגיפית – עובר עמנו ממאכסן למאכסן.
ע"כ כספי.
מתוך כתבתה של שרית פרקול: "הלב כנראה זוכר באמת טעמים ואהבות".
נהג משאית שלא כתב אפילו מכתב אהבה אחד לאשתו התחיל פתאום לכתוב שירה. אשה שמעודה לא שתתה בירה גילתה חיבה פתאומית למשקה הזה. סמל הלב מייצג כמעט רשמית את המילה "אהבה". נהוג לחשוב שזה רק רעיון סמלי, אבל אולי יש אמת בדימויים של המשוררים? תשאלו מושתלי לב.
כואב לי הלב", "נשבר לי הלב", "מחמם את הלב", "יין ישמח לבב אנוש" ועוד ביטויים, בעברית ובשפות אחרות, מייחסים ללב תכונות רגשיות, הרבה מעבר לתפקיד הטכני של משאבת דם. סמל הלב מייצג באופן כמעט רשמי את המילה "אהבה", ומשוררים מרבים להשתמש בדימוי הזה כדי להביע רגשות. גם כאן בערוץ יחסים כתבנו לא אחת על "לב שבור", ולרוב השתמשנו כאילוסטרציה בתמונה של לב עם פלסטר, לב עם חץ, או לב חתוך לשניים. נהוג לחשוב שזה רק רעיון סמלי, המשוואה בין לב לבין אהבה. אבל אולי בעצם יש אמת בדימויים של המשוררים?
סרט בשם "דברים שבלב", שמשודר בערוץ 8 של HOT, מתייחס לסוגיה הזאת, בהשתתפות מדענים, מושתלי לב ובני משפחה של תורמי לב. בעוד שרוב המדענים עדיין ספקנים בקשר לאינטליגנציה רגשית או אחרת של הלב, יש גם כאלה שטוענים שהוא חכם, שיש לו תבונה משלו. כלומר – המשוררים צדקו.
מלבד הניסויים והמחקרים המדעניים, מסתמכים הדוגלים בתיאוריה הזאת על חוויותיהם של אנשים שעברו השתלת לב וטוענים שחל שינוי דרמטי באישיותם. למשל, קלייר סיליביה מבוסטון, החולה הראשונה שדיווחה על שינוי באישיותה עקב השתלת לב וריאות. כמה ימים לאחר הניתוח שאלו אותה מה היא הכי רוצה, והיא אמרה שהיא מתה לבירה – והיא בכלל לא שותה בירה. כך גם התחילה לאהוב פלפל ירוק ועוף מטוגן, מאכלים שלא אהבה קודם לכן. כעבור כמה חודשים היה לה חלום, בו היה לה ברור שהלב בא מבחור בשם טים ל'. היא התקשרה למתאמת ההשתלות, סיפרה לה על החלום ושאלה אם זה אכן שמו של האדם שלבו הושתל בה. ובאמת, שמו היה טים לנרד, צעיר שאהב לרכוב על אופנוע. משפחת התורם גם אישרה שהוא אהב את המאכלים האלה.
מקרה דומה שמובא בסרט הוא זה של ג'ים קלארק, אדם פשוט, כורה פחם ונהג משאית חסר השכלה. חצי שנה לאחר ההשתלה, הוא התחיל פתאום לכתוב שירים, אחרי שקודם לכן לא כתב שום דבר יצירתי. "לא שלחתי לאשתי אפילו מכתב אהבה אחד במשך 42 שנה", אמר. רק אחר כך התברר לו, שהאדם שלבו נתרם לו היה כותב שירה.
דניאל, שנולד עם סיסטיק פיברוזיס וכמעט מת עד שקיבל השתלת לב וריאות של קייל מור, התחיל פתאום להיות הרפתקן, כפי שהיה קייל, צעיר שנהרג בתאונת דרכים. ג'ניס, אמו של קייל, נפגשת בסרט עם דניאל – היא רוצה רק להניח את ידה על לבו ולהרגיש את הדופק, להרגיש את בנה שמת.
בעוד פרופ' מג'די יעקוב מגלה ספקנות ואומר שהאיבר הזה לא יכול לייצר רגשות, פרופ' פול פירסול, קרדיונויורולוג מאוניברסיטת הונולולו, אומר שמושתלי הלב דיווחו על זכרונות, על תחושות, על העדפות מוזיקליות ועל פחדים של התורם. למשל, אשה שהיתה קודם עדינה ושלווה, שנאה אלימות והיתה יוצאת מהחדר כשבעלה צפה בטלוויזיה בפוטבול, קיבלה תרומת לב של מתאגרף – ופתאום התחילה להתלהב ממשחקי פוטבול.
לדבריו, ידוע שהלב נמצא בקשר מתמיד עם המוח. הורמונים מהלב שטים בזרם הדם. ללב יש אנרגיה מגנטית חזקה פי 5,000 מזו של המוח. הלב "מדבר" עם המוח כל הזמן. הוא בטוח שהאנרגיה של הלב והקשר שלו עם המוח הם המפתח; זה סוג אחר של תבונה.
גרי שוורץ, פרופ' לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מסביר שכל מערכת שיש בה היזון חוזר תגרום למידה, כמו שלומדים הנוירונים. זה נקרא זיכרון בהיזון חוזר. הוא יישם את זה על המוח, והניח שמידע יכול להיות מועבר דרך איברים מושתלים. למשל, אדם בן 47 שקיבל לב של צעיר שחור בן 17. אחרי ההשתלה חל שינוי בטעמו המוזיקלי – הוא התחיל פתאום לאהוב מוזיקה קלאסית. התברר שהצעיר היה נגן כינור קלאסי, שנפגע בתאונת דרכים כשיצא משיעור כינור.
ניסוי שערך ד"ר רולין מקרטי מהמכון למתמטיקה של הלב בקליפורניה לגבי יכולת הלב לעיבוד מידע רגשי, מצא שהלב משדר מסרים הקשורים ישירות למצב הרגשי שלנו. למעשה, הלב שולח יותר מידע למוח משהמוח שולח ללב. הראו לנבדקים תמונות שאמורות לעורר רגשות ותיעדו את פעילות המוח והלב. הלב זז והשתנה לפני המוח. כלומר, הלב מתנהג בצורה אינטואיטיבית. הוא מגיב עוד לפני שמוצגת התמונה – שולח מסר למוח, והמוח מכין את הגוף למידע הקשה.
לפי מחקרים, בין 5 ל-10 אחוז ממושתלי הלב דיווחו על שינוי באישיות. אפילו פרופסור מג'די יעקוב הספקן אמר שכל עוד זה לא הופרך, אולי יש בזה משהו. אז בפעם הבאה שאנחנו מדברים בזלזול על האינטואיציה ועל ההליכה בעקבות הלב במקום פעולה לפי ההיגיון של המוח – אולי נפרגן קצת יותר לתבונת הלב.
ולסיום, דיווח חדשותי: לב של אשה גורם לגבר למות.
לתשומת לבכם: מחקר חדש שנערך בשיבא מצא כי השתלת לב של אישה בגוף של גבר מועדת לכישלון פי שלושה מהשתלת לב של גבר. הסיבה לכך לא ברורה, ובשל מיעוט נתונים לא ברור אם גם נשים נוטות לדחות יותר לבבות של גברים
כשאייל גולן שר "לא לשחק עם לב של גבר" הוא ככל הנראה לא התכוון לתת התוויה רפואית מעשית, אבל כעת מתברר שהוא לגמרי צדק: מחקר חדש מצא שהליך השתלה שבמסגרתו מוחלף לב של גבר בלב של אישה מועד לכישלון.
המחקר שנערך בבית־החולים שיבא ופורסם בכתב עת יוקרתי באירופה מצא שהשתלות לב של נשים בגופם של גברים הביא לשיעור דחיות גבוה פי שלושה מהשתלות לב של גברים בגופם של גברים. לאור ממצאי המחקר הוחלט באחרונה להפסיק לבצע בבית־החולים השתלות של לב נשים בגברים, למעט במקרי חירום.
את המחקר ערכה ד"ר יעל פלד, מנהלת שירות מושתלי הלב בבית־החולים שיבא בסיוע פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, מנהל יחידת השתלות הלב וסגן מנהל המחלקה לניתוחי לב בשיבא, יפרופ' דב פריימרק ופרופ' אילן גולדנברג . "עד היום היו נתונים סותרים ולא חד־משמעיים לגבי הצלחות של השתלת לב מאישה לגבר ומגבר לאישה", מסבירה ד"ר פלד, "ולכן עניין אותנו לחקור את הנושא".
חוקרים בחנו את כל 166 השתלות הלב שבוצעו במבוגרים בבית־החולים ב־25 השנים האחרונות. מהנתונים עולה כי גברים שבגופם הושתל לב של אישה אושפזו לתקופה ממושכת יותר בהשוואה לגברים שזכו בלב של גבר וסבלו יותר מבעיות רפואיות שונות כמו אי־ספיקת לב, אי־ספיקת כליות ומחלת לב כלילית.
מהמחקר עלה עוד כי גופם של הגברים נוטה יותר לדחות לב של אישה מאשר לב של גבר: בשלושת החודשים הראשונים לאחר ההשתלה נרשמה 0.7 דחיות בממוצע לחולה מהמושתלים הגברים שקיבלו לב של אישה, לעומת 0.3 דחיות בממוצע לחולה של גברים שקיבלו לב של גבר. כעבור שנה מההשתלה הפערים היו גדולים אף יותר: נרשמו 0.52 דחיות בממוצע לחולה מהלבבות הנשיים לעומת 0.09 דחיות בממוצע לחולה שקיבל השתלה מהלבבות הגבריים.
בשל מיעוט השתלות הלב שעברו נשים בבית־החולים באותה תקופה (21 נשים לעומת 145 גברים) לא יכלו החוקרים לערוך מחקר דומה בנשים ולבדוק את ההשפעה שיש להשתלה של לב גבר בגוף של אישה.
עם זאת, מנתוני האיגוד הבינלאומי של השתלות לב וריאה (ISHLT), שאוסף נתונים מכל העולם, עולה כי ההישרדות של נשים שקיבלו תרומת לב מגברים הייתה טובה יותר לאורך זמן מהישרדות של גברים שקיבלו תרומת לב של נשים. "ייתכן שגם אנחנו יכולנו להגיע לממצאים דומים אילו היו לנו הרבה יותר מושתלות לב שקיבלו לבבות מגברים", אומרים החוקרים.
מדוע הגוף הגברי דוחה את הלב הנשי?
החוקרים עדיין לא יודעים. לדבריהם "אחת ההערכות מדברת על כך שיש הבדלים בנוגדנים בין גברים לנשים, אבל זו רק תיאוריה שלא הוכחה". תהא הסיבה אשר תהא, בינתיים כאמור משתדלים בבית־החולים שלא לבצע השתלות של לב אישה בגברים.
"כיום, כשיש לנו לבבות מלאכותיים, אנחנו מעדיפים לא לבצע השתלה של לב מאישה בגופו של גבר, ולהמשיך לתת למועמד להשתלה תמיכה באמצעות לב מלאכותי", אומר פרופ' לביא, "למעט מקרים חריגים שבהם אדם לא יכול להיעזר בלב מלאכותי ויש סכנת חיים ממשית, אז אנחנו מבצעים את ההשתלה ומצילים את חייו ולא חשוב בכלל מין התורם".