פרופ' בריאן קיטינג, מן המחלקה לפיזיקה באוניב' קליפורניה, שתחום התמחותו הוא קרינת הרקע של מקור היקום והמפץ הגדול, זכה בפרסים רבים, מנהל פרוייקטי מחקר, וממציאם של כמה פטנטים חשובים. 'שוטף' את הממסד המדעי על הצגת הכפירה כקשורה במדע, ומעניק לנו שיעור בעניני אמונה.
בספרו 'לאבד את פרס נובל', הוא מתאר כיצד פרסי הנובל אינם מעודדים חשיבה חדשנית אלא רק מקבעים את החשיבה הקיימת.
וכאן הוא מרצה ומתראייין על ספרו:
במאמרו: 'אמונה הגבול הסופי', הוא כותב:
ייתכן שתופתעו לגלות שאני, פרופ' לאסטרופיזיקה, לא מאמין בחוק הכבידה. אני גם לא מאמין בחורים שחורים. אני אפילו לא מאמין שהשמש עולה במזרח.
אני לא מאמין לכל הדברים האלה כי אני לא צריך … יש לי ראיות עבורם. במשך מאות שנים, מדענים השתמשו בראיות כדי לבחון את הרעיונות שלהם על העולם הפיזי. זו השיטה המדעית וזה הכלי החזק ביותר שבני אדם המציאו אי פעם.
לעומת זאת, זה נפוץ להשתמש במילים כמו 'אמונה' או 'אמונה' כאשר דנים על אלוהים. למרות שהיקום נראה מתוכנן לקיומנו, אפילו המאמינים לא תמיד מציגים זאת כהוכחה חותכת כי המתכנן קיים. הם לוקחים את זה לפעמים כ'אמונה'. בגלל חוסר נתונים ברורים, זה כנראה לא מפתיע כי למעלה מ -70% מחברי האקדמיה הלאומית למדעים, האגודה היוקרתית ביותר של מדענים בארצות הברית, לא מאמינים באלוהים.
אז, איך מדענים חילונים מסבירים את הקיום שלנו ללא בורא? קוסמולוגים רבים מאמינים שההסבר טמון בתיאוריה חדשה הנקראת " multiverse" – ריבוי יקומים. לדברי מדענים אלה, מה שנהגנו לכנות "היקום" אינו כל התמונה כולה … רחוק מזה. בתיאוריית ריבוי היקומים, היקום שלנו מלווה לא רק ביקום אחד או שניים אחרים, אלא אולי במספר אינסופי של יקומים אחרים, שרובם אינם דומים ליקום שלנו. חלקם יהיו קרים מדי בכדי שיתפתחו עליהם חיים, חלקם חמים מדי. אבל, עם מספר אינסופי של אפשרויות, כמה יהיו מתאימים לחיים.
לתומכי הריבוי, הקיום שלנו הוא תאונה שהיתה חייבת לקרות בקוסמוס הרחב. מה שמפתיע הוא, שאפילו מדענים המאמינים בתיאוריה, מודים שאין נתונים התומכים בה.
איך מדען אמור להעריך רעיון שאין לו ראיות? ב- 1959 פיתח קרל פופר דרך לבדוק אם רעיון הוא מדעי באמת, או שהוא פסאודו מדע. הוא קבע שרעיון אשר אין שום דרך להפריכו אינו יכול להיות מדע, כך למשל הגדיר את האסטרולוגיה.
פופר ציין כי תחזיות האסטרולוגים היו מעורפלות עד כדי כך ששום דבר לא יכול להפריך אותן. הנה הורוסקופ טיפוסי בשבילי (בתולה): "היום יביא לך אתגר לא צפוי". חיזוי כזה הוא כל כך לא מדויק, זה יתאים לא רק לבני המזל שלי, אלא גם לכל האחרים. פופר אמר, "זה טריק אופייני [האסטרולוג] חוזה דברים כל כך מעורפל כך שהתחזיות יכולות בקושי להיכשל … אלה מאיתנו שאינם מוכנים לחשוף את הרעיונות שלהם לסכנה של הפרכה אינם לוקחים חלק במשחק המדעי."
למרבה הצער, כיום, עיתונים עדיין מקדישים יותר דיו לאסטרולוגיה מאשר לאסטרונומיה… הסיבה לכך פשוטה: אנשים מוטים באופן טבעי להאמין בהסברים מעורפלים, אך מפורטים, של גורלם, במיוחד כשמדובר בסמכות.
למרות הסטריאוטיפים ההפוכים, אנו המדענים גם בני אדם. לפעמים אנחנו רוצים להאמין לדברים שמשתלבים עם התיאוריות שלנו ולסלק נתונים אחרים, תופעה הידועה כ"הטיית אישור" . המדענים מייצגים גם את הסמכויות הנערצות ביותר בחברה. למרבה הצער, השילוב של הטיה סמכותית והטיית אישור מטה את המדע מהמסלול שהוא אמור להיות בו, במיוחד כשמדובר בתיאוריה הזו, ריבוי יקומים.
קחו לדוגמא את חתן פרס נובל סטיבן ויינברג . בעיני וינברג, המרחבים האינסופיים של היקומים הרבים, הם חדשות טובות, ומציעים סיבה לכך ש"נמצא את עצמנו ביקום נוח לחיים שאינו מסתמך על חסד של בורא, ולכן תישאר פחות תמיכה לדת".
אבל אלו גם החדשות הרעות, כשמדובר בשיטה המדעית. שכן, כמו שאמר הפיזיקאי פול דייוויס: "מדברים על אינסוף של יקומים בלתי נראיםף כדי להסביר את המאפיינים הבלתי רגילים של האדם שאנו רואים, זה בדיוק כמו לדבר על בורא בלתי נראה. תיאוריית ריבוי היקומים עשויה להיות לבושה בשפה מדעית, אבל במהותה היא דורשת את אותה קפיצת אמונה".
מאחר שכל הנתונים, גם בהעדר נתונים, לעולם לא יכולים לסתור את הרעיון הזה, מודל זה חסין בפני זיוף. מסיבה זו, חלק מהמתנגדים שלו מכנים את הרעיון "תיאוריה של כל דבר", מה שמזכיר לי את האמירה של GK Chesterton:, "כאשר אנשים מפסיקים להאמין באלוהים הם לא מאמינים בשום דבר, הם מאמינים בכל דבר". במקרה של ריבוי היקומים החוכמה של צ'סטרטון היא ממש אמתית: אותם מדענים שדוחים את קיומו של האל בגלל ראיות לא מספיקות, השליכו את יהבם על תיאוריה שמזניחה לכאורה את השיטה המדעית.
כדי להיות הוגנים, יש כמה הצעות שם בחוץ שאמורות לבדוק את ההיפותזה של הריבוי, וחלק אומרים שזה רק עניין של זמן עד שנמצא ראיות. אבל היזהר, כאשר קוסמולוג אומר לך להיות סבלני: זה עלול לקחת כמיליארד שנים לפני שאנחנו יודעים את התשובה… עד אז, הקוסמולוגים חייבים לשמור על האמונה.
כעת, כאשר הקוסמולוגים נאבקים כדי להסביר את היקום שאנו רואים, כדי להסביר את עצם קיומו של זמן, מרחב ואפילו חיים, המדענים צריכים לקחת בחשבון את המניעים שלהם לתמיכה בתיאוריות שהם תומכים בהם. אם הם יכולים לעשות זאת בכנות, יש תקווה שהם יכולים להישאר במשחק המדעי של פופר. אחרת הם פשוט שרויים בקפיצת אמונה ענקית.
וכאן מדבר קיטינג על אמונתו בסגנון המאמר:דלעיל
עם וויל וייט על מדע ודת: