לחץ לגירסת הדפסה

 הרב דניאל עשור (מתוך "משפט לזקני רומא"):

הדרכתה של הכנסיה שלא ללמוד את הגניאולוגיה של ישו

בבואנו לחקור את שלשלת היוחסין של ישו הנוצרי, ראשית עלינו לדעת מהי האסטרטגיה של הכנסיה הנוצרית בענין זה. הברית החדשה, מדריכה את מאמיניה לא להתעסק כלל עם לימוד זה. ובאמת מענין מאוד למה. באגרת פולוס הראשון אל טימותיוס (פרק א' פסוק 4)

"ולא ישימו לבם להגדות וללמודי תולדות אין קץ המביאים יותר לשאלות מלבנות בית-אלהים באמונה". פולוס מדריך את מאמיניו לקבל באמונה עוורת לא מתוך אמונה נכונה וישרה המבוססת על ידיעת "יסודותיה האיתנים", מתוך חקירה ואפ' לא חקירה מתוך אמונה תמימה וכך מתאר פאולוס את המאמינים העוורים: "מלאי אהבה בלב טהור וברוח טובה ובאמונה לא צבועה" (ראשונה אל טימותיוס פרק א' פסוק 5).

ואילו את הלומד החוקר ע"מ לדעת את יסודות אמונתו מתאר פאולוס כך: "יש אשר תעו ממנה ויפנו אחרי למודי תהו" (ראשונה אל טימותיוס פרק א' פסוק 6)

אם כן כבר כאן בראשית דרכנו נוכל להבין היטב על אלו יסודות מפוקפקים עומדת אמונת הנוצרים.

מה הכריח את מסורת הכנסיה?

רק שנים מבין ארבעת האונגליונים (מתי, לוקס, מרקוס ויוחנן,) הלא הם מתי ולוקס פורשים בפנינו את שלשלת היוחסין של ישו הנוצרי. אולם ע"פ מסורת הכנסיה , בעוד מתי מתאר את שלשלת היוחסין של ישו דרך אביו החורג הנקרא יוסף עד דוד המלך. ע"מ להוכיח את ראיתו להיות משיח התנ"כ המיוחל, לוקס מתאר את שלשלת היוחסין של אמו של ישו היא מרים עד דוד המלך. המעיין בשלשלת היוחסין של ישו על פי לוקס יעמוד משתאה לשמע מסורת כנסייתית זו. שכן לוקס האמור על פי מסורת הכנסייה לתאר את שלשלת היוחסין מצד מרים אמו של ישו, כותב כך "ישו בן יוסף בן עלי וכו' ". כלומר ברור מהכתוב שלוקס מונה את יחוסו של ישו מצד אביו המאמץ אשר שמו הוא יוסף. ולא את יחוסו של ישו מצד אמו. ואם כן מדוע טוענת הכנסייה ובניגוד לכתוב באונגליון של לוקס ששלשלת זו, היא יחוסו של ישו מצד אמו ולא מצד אביו יוסף מאמצו כפי הנראה מפשט הכתוב?

התשובה לכך פשוטה: אם אכן נניח שלוקס מתאר אל שלשלת היוחסין של ישו מצד אביו מאמצו, הרי שתמצא סתירה חזיתית והכחשה הדדית בין עדותו של לוקס ועדותו של מתי משום שמתי כותב את כל השלשלת ומסיים "ויעקב הוליד את יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישו הנקרא משיח" מתי (א' פס' 16)

משמעות הדברים היא שיחוסו של מתי אף היא מצד יוסף אביו מאמצו של ישו אולם במקום "יוסף בן עלי" על פי תאור לוקס כתב מתי יוסף בנו של יעקב. ואם נתבונן קצת יותר נגלה שכל השולשלת כולה מונה שמות אחרים לחלוטין. שכן במקום יוסף: בן 1עלי בן 2מתת, בן 3לוי, בן 4מלכי, בן 5יני, וכו' על פי תאורו של לוקס כותב מתי יוסף בן 1יעקב, בן 2מתן, בן 3אליעזר, בן 4אליהוד, בן 5יכין וכו'.

הכחשה ברורה זו גרמה לכנסייה מבוכה גדולה שכן עדותם של מתי לעומת לוקס הינה עדות מכחשת הסותרת האחת את חברתה מראשיתה ועד סופה ב- 25 שמות שונים לחלוטין מישו ועד דוד המלך.

ואולם אין זה הכל על פי האונגליון של מתי מספר הדורות מישו ועד דוד המלך הוא סה"כ 28 דורות (כולל ישו ודוד המלך.) אולם על פי לוקס מספר הדורות הוא 43 סה"כ כולל ישו ודוד המלך.

ע"מ לחדד את הסתירה המכחשת בין האונגליון של מתי והאונגליון של לוקס, נוסיף עוד נתון נוסף וחשוב ביותר.

על פי עדות האונגליון של מתי ישו מתייחס לדוד המלך דרך שלמה המלך וכך כותב מתי "בן אסא, בן אביה, בן רחבעם, בן שלמה, בן דוד" (מתי פרק א')

ואולם לוקס לעומתו מייחס את ישו לדוד המלך דרך נתן הנביא ולא דרך שלמה המלך. וכך כותב לוקס "בן מליא, בן ימנא, בן מתתה, בן נתן, בן דוד".

מעתה נוכל להבין מדוע הכריחה הכנסיה ששולשלות יוחסין אלו לא יכולות להיות כלל מתארות את אותו יחוס של אותו אדם כלומר נכון שגם מתי וגם לוקס מעידות על יחוסו של "יוסף". אולם נאלצה הכנסיה לתרץ ששני יוסף היו אחד הוא "יוסף" אביו מאמצו של ישו הוא בעלה של מרים.

ואילו היוסף השני הוא אביה של מרים אמו של ישו ועכשיו משהכריחה הכנסיה שאף אביה של מרים שמו יוסף הוקל לכנסייה מאוד מן הסתירה ההדדית של מתי ולוקס. ומעתה ניתן לומר שמתי הכותב מפורשות שיוסף בעל מרים היה והוא בן יעקב המתאר את שלשלת האב המאמץ של ישו ואילו לוקס שלא כתב כך מפורשות, אלא כתב "ישו בן יוסף, בן עלי", הוא מדבר על שלשלת היוחסין של מרים אמו של ישו, ואילו יוסף המתואר כאביו של ישו אינו אלא אביה של מרים אמו של ישו.

מסורת הכנסיה סותרת את פסוקי הברית החדשה:

מעתה מובן מדוע נאלצה הכנסיה לאמץ מסורת זו אולם המעיין בפסוקי הברית החדשה לא יראה זכר לטענה זו שכן לוקס כותב "ישו בן יוסף בן עלי בן מתת" אין שום זכר בשלשלת יוחסין זו למרים אמו של ישו אלא בפרוש שלשלת יוחסין זו מתייחסת דווקא דרך אביו המאמץ של ישו ולא אחרת.

אולם למעיין בספרו של לוקס יגלה שלא זו בלבד שמסורת הכנסייה סותרת את פשט תאורו של לוקס לא רק בשלשלת היוחסיןהכנ"ל, אלא אף את סיפור האונגליון של לוקס עצמו. לוקס מדגיש בפני הקורא את בשורתו אולם לפני שהוא פורש את שלשלת היוחסין של ישו הוא טוען שיוסף בעלה של מרים הוא המיוחס לבית דוד ואילו מרים מוצגת רק כבתולה המאורשה לו בלבד.

וכך הוא כותב: "ויהי בחדש השישי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת: אל בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים" (לוקס א' פס' 26,27 ), ושוב כותב לוקס: "ויעל גם יוסף מן הגליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראה בית לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו: להתפקד עם מרים המאורשה לו והיא הרה" (לוקס ב' פס' 4,5)

הרי שלפני פרק ג' שבו לוקס פורש את שלשלת היוחסין של יוסף, הוא מדגיש בפנינו שיוסף בעלה של מרים ולא אביה של מרים כפי שטוענת מסורת הכנסיה הוא הוא המיוחס לבית דוד והוא ממשפחתו. אם נצרף לכך את העובדה שבתאור שלשלת היוחסין לוקס כותב מפורשות "ישו בן יוסף בן עלי" לא יוותר לנו כלל שום ספק שלוקס מדבר על יוסף אביו מאמצו של ישו ובזה סותר סתירה מכחישה את עדותו של מתי שאף הוא מדבר מפורשות וללא עוררין על יוסף אביו מאמצו של ישו נמצא איפה שמסורת הכנסיה איננו אלא תרוץ עלוב וחסר שחר להכחשה ההדדית המפורשת הזו.

איזכורן של נשים ושפת הרמז בשלשלת היוחסין

ואולם על מסורת הכנסיה הטוענת שלוקס מתאר את יחוסו של ישו לדוד מצד יוסף אבי מרים אמו של ישו, ניתן לשאול כיצד ניתן להכניס זאת במילים של לוקס "ישו בן יוסף בן עלי" והרי ישו אינו בנו של יוסף לשיטתם אלא נכדו? שכן "יוסף" הוא אבי מרים (אמו). אם ירצו מנהיגי הכנסיה להתבזות ולהדחק עוד ולומר שאף סבו נקרא אביו ומכיון שאין נהוג להזכיר נשים בשלשלת היוחסין לכן השמיט לוקס את מרים, מדוע איפה הזכיר מתי בשלשלת היוחסין שלו "שיעקב הוליד את יוסף בעל מרים"? הרי אין זה מקובל בשלשלת היוחסין לטענת הכנסיה! כמו כן מדוע כתב מתי "ויהודה הוליד את פרץ ואת זרח מתמר" ? וכן "ושלמון הוליד את בעז מרחב" וכן "ובעז הוליד את עובד מרות" ? ודוד המלך הוליד את שלמה מאשת אוריה? והרי לפי מסורת הכנסיה אין מקובל להזכיר נשים בשלשלת היוחסין? אם מתי ראה לנכון להזכיר נשים בשלשלת היוחסין מדוע איפא לא ראה לוקס צורך להזכיר זאת אף הוא? ועכ"פ במקום שניתן להתבלבל כל כך בין בעלה של מרים לאביה של מרים הלא היה לו למנוע טעויות ולהזכיר את יחוסו של יוסף למרים אם כבעל ואם כאביה? ועוד שדוקא כאן החליט לוקס לדבר ברמזים ולכנות את הסבא של ישו אבא? עד שכתב זאת בפשיטות "ישו בן יוסף". האין זה מגוחך?

מסורת הכנסיה סותרת את עקרונות הברית החדשה והתנ"ך גם יחד

האין זממה של הכנסיה ניכר כבר עתה לעין כל מתבונן? ובכלל אם אין מקובל לכתוב נשים בשלשלת היוחסין מדוע איפא לטענת הכנסיה כתב לוקס שלשלת יוחסין מצד אמו של ישו? האם זהו דבר מקובל? ואם כן היכן? האם בעם היהודי? הרי בתורת משה כל ענין נקבע לפי "בית אב" בלבד. ובכלל לא קיים מושג שכזה כ-"בית אם" או למשפחתם לבית אמותם. בתנ"ך כולו, האין ישו פוקד על תלמידיו ללכת ראשית אל הצאן האבדות של בית ישראל ורק אח"כ לאומות העולם? וכיצד יעמוד בקריטריונים של היהודים אם ישו אינו מיוחס מצד "משפחותם לבית אבותם".

כך מספר לנו האונגליון של מתי: "את שנים עשר האלה שלח ישו ויצו אותם לאמר אל דרך הגויים אל תלכו ואל עיר השומרונים אל תבואו כי אם לכו אל הצאן האובדות לבית ישראל" (מתי 10, 5-6) כמו כן ישו בעצמו טען שלא בא להפיר את התורה "אל תחשבו כי באתי להפר כי אם למלאות"- וכיצד ימלאו בו הבטחות ה' לדוד אם הוא מתייחס לדוד מצד האם בניגוד לדרישת התורה "למשפחותם לבית אבותם" הרי ישו מודה שהתורה קיימת כקיומם של השמים והארץ "כי אמן אמר אני לכם עד כי יעברו השמים והארץ לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה עד אשר יעשה הכל" (מתי 5 – 17,18 )

הרי אף קרח כשחלק על משה וטען לכהונה גדולה המבחן היה כפי שמספרת לנו התורה בספר במדבר ( יז' פסוק יז').

"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו"- התורה מעידה שאותו "מטה לבית אב" שיפרח, הוא הנבחר ע"י ה' "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם" (במדבר פרק יז' פסוק כ')

הרי שבשעת מבחן ע"מ לדעת במי בחר ה' בוחנים על פי "מטה לבית אב".

וכן כאשר ה' מונה את בני ישראל הם נמנים "למשפחותם לבית אבותם" שכן כך הוא יחוסם ע"פ התורה. הן ע"מ לדעת מנינם והן ע"מ למנות "כל יוצאי צבא".

וכך כותבת התורה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו לצבאתם אתה ואהרן, ואתכם יהיה איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא" במדבר (א' פסוקים ב',ג')

חניית בני ישראל במדבר היתה אף היא על פי סדר השבטים כל שבט ודגלו הוא. ושוב ההשתייכות לשבטים היתה כמו בכל עניין אחר על פי יחוס "לבית אב" בלבד.

"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" במדבר (ב' פסוק ב')

נמצא איפא שמסורת הכנסיה שלוקס מתאר שלשלת יוחסין של ישו לדוד המלך מצד אמו, הינה טענה: א. מאולצת בשל עדותם הסותרת והמכחשת של מתי ולוקס.

ב. סותרת את עדותו של לוקס בעצמו ב- 3 פסוקים מפורשים כפי שצויין לעיל המעידים ובהדגשה, שלוקס מייחס דוקא את יוסף אביו של ישו ולא את אמו של ישו לדוד המלך.

ג. סותרת את דרישות התורה המייחסת כל איש בישראל על פי "בית אב" ולא "בית אם" כלל וכן את השבועה לדוד שאף היא הבטחה נבואית שתתקיים על פי יחוס של "בית אב" דוקא וכפי התורה.

ד. אין ישו יכול לטעון להגשמת התורה והנבואה, ובו זמנית לסתור את התורה והנבואה הפועלת על פי חוק יחוס "בית אב" בלבד הוא אמור לעמוד בקריטריונים של התורה בדקדקנות ע"מ להגשים את נבואותיה ומכיוון שישו אינו עומד בקריטריונים של התורה הרי מוכח בהכרח שאינו מגשים את נבואותיה. השיטות המקובלות בנצרות מעותים, חילופים, והמצאת ובדיית ההסטוריה תוך סתירה לדברי התנ"ך המפורשים.

לאחר שהוכחנו את ההפך ממסורת הכנסייה ושאכן מתי ולוקס מכחישים זה את זה חזיתית. ושניהם מתארים שלשלת יוחסין של אביו מאמצו של ישו השונה לחלוטין זו מזו,

נעבור לשלב ב' של החקירה: בא נניח את הנחת הכנסייה שמתי אכן מתאר שלשלת יוחסין מצד האב המאמץ של ישו, ואילו לוקס מתאר שלשלת יוחסין מצד אמו של ישו.

אם נבחן כל שלשלת יוחסין בפני עצמה נגלה: א. מניפולציות ב. המצאות, שמות בדויים

ג.סילופים ד. כשל לוגי המבטל את קיומה של שלשלת היוחסין הן של מתי והן של לוקס.

מספר הדורות:

ונפתח עם האונגליון הראשון הלא הוא מתי:

מניפולציות: (בפסוק 17 פרק א') מתי מספר לנו על נס ופלא המתייחס למספר הדורות "והנה כל הדורות מן אברהם עד דוד ארבעה עשר דורות ומן דוד עד גלות בבל ארבעה עשר דורות ומעת גלות בבל עד המשיח ארבעה עשר דורות". מטרתו של מתי להראות לנו מופת המעיד על משחיותו של ישו שכן בדיוק 14 דורות מאברהם עד דוד ובדיוק 14 דורות מדוד עד גלות בבל ובדיוק לאחר ארבע עשר דורות נוספים מופיע ישו הלא הוא משיח בן האלהים.

חשוב לציין שהמספר 14 הינו בעל משמעות מלכותית, "דוד" בגימטריה 14, "יד" בגימטריה 14, ואם כן ניתן לראות את יד ה' בפעולה במהלך ההסטוריה כיצד הוא מכונן את מלכותו.

אולם הסופר את הדורות ימצא שמתי טעה! היכן בדיוק? מגלות בבל ועד ישו על פי תאורו של מתי עצמו ישנם רק 13 דורות. (יכניהו נמנה ב 14 דורות מדוד עד גלות בבל)

וכך כותב מתי (א' 12) "ואחרי גלותם בבלה הוליד יכניהו את שאלתיאל 1 ושאלתיאל הוליד את זרובבל 2 זרובבל הוליד את אביהוד 3 ואביהוד הוליד את אליקים 4 ואליקים הוליד את עזור 5 ועזור הוליד את צדוק 6 וצדוק הוליד את יכין 7 ויכין הוליד את אליהוד 8 ואליהוד הוליד את אלעזר 9 ואלעזר הוליד את מתן 10 ומתן הוליד את יעקב 11 ויעקב הוליד את יוסף 12 בעל מרים אשר ממנה נולד ישו 13

ואם כן האונגליון הקדוש טעה בספרה אחת בלבד ואיבד מהמשמעות המיוחדת הגלומה בספרה 14 לכסלותם.

אולם אף אם נתעלם מכך ונחקור כיצד הגיע מתי למספרים אלו נגלה שהוא מתי "עמל קשה" ע"מ להשבית משרשרת הדורות המופיעה בספר דברי הימים מספר מלכים ממלכי ישראל וכך הגיע למספר 14 מדוד עד גלות בבל. וכך כותב מתי (א' 8) " יהורם הוליד את עוזיהו ועוזיהו הוליד את יותם" בשרשרת הדורות מדוד ועד גלות בבל מופיע כחלק משרשרת הדורות "שיהורם הוליד את עוזיה" אולם מתי העלים שלוש דורות של מלכים היושבים על כסא דוד הלא הם אחזיה, יואש, ואמציה, כך מספר לנו ספר דברי הימים (פרק יא' יב') "יורם בנו אחזיהו בנו יואש בנו אמציהו בנו עזריה בנו יותם".

וכך מגלות בבל עד ישו ישנם רק 13 דורות ואילו מדוד המלך ועד גלות בבל אמורים להיות מוזכרים 17 דורות ע"פ מתי אולם מתי בחר במספר 14 . ועל כן שיפץ את ההסטוריה והעלים את שלושת המלכים מהיסטוריית מלכי בית דוד ואף טעה בהעתקת שם ולבסוף טעה גם בספירה.

א"כ השאלה שלומד "הברית החדשה" צריך לשאול את עצמו היא, כיצד הרשה לעצמו מתי לשפץ את כתבי הקודש? ומה זה אומר לי על האיש אשר טוען טענה בשם כתבי הקודש בעוד הוא סותר את כתבי הקודש בעצמם? האם באמת איש אשר כזה חפץ בדבר ה'? או שמא חפצו לשנות את דבר ה' ואף לשתול את אמונתו הפרטית תוך העלמת עובדות היסטוריות ידועות ומתועדות הנקראות מפורשות מעל ספר תורת ה'. התנ"ך אמור להיות יסוד מוסד ואמת מוחלטת לשתי הדתות וללא עוררין שכן בלי כתבי הקודש היהודיים אין יסוד לנצרות כלל. חשוב לציין שעל פי לוקס לא רק שלא עברו 14 דורות בלבד מישו ועד גלות בבל ובודאי לא 13 כפי שספרנו בשרשרת הדורות של מתי אלא מספרם המדוייק הוא 22 דורות והרי לך הפרש של 9 דורות בין מתי ולוקס, כל זה רק ברבע האחרון של שרשרת הדורות שמגלות בבל ועד ישו.

מי הוא יכניהו ומה הבעיה באיזכורו

אולם בתאור השלשלת של מתי ישו מתייחס למשיח בן דוד מצד שלמה המלך דרך "יכניהו" חשוב לדעת ש"יכניהו" הוא כינויי הגנאי של "יהויכין" בפי הנביא ירמיהו. יהויכין נתקלל ע"י הנביא ירמיהו קללה נמרצת בשם ה' וכך אמר הנביא "כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה" ירמיהו (כב' פסוק ל')

הרי שיכניהו נתקלל "שלא יצלח מזרעו" ולא ישב על כסא דוד מושל עוד ביהודה כמה חכמה והבנת התנ"ך היה צריך מתי כדי למנות בשלשלת הדורות את האיש בשמו המקולל והלא יוצלח במקום לכנותו יהויכין ע"מ לפחות לא להדגיש את הקללה מתי נפל בבור שכרה בעצמו והסגיר את בורותו וחסרון ידיעתו.

בנבואות התנ"ך, בדברי הימים, ובירמיהו בפרק (כב' פסוק כד') אומר הנביא: "חי אני נאום ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם וכו'".

וכך הורד יכניהו מכס המלוכה והובל בבלה ושם נשאר בגלות עד סוף ימיו אחר שמלך ביהודה שלושה חדשים בלבד.

נמצא איפא שיכניהו אינו יכול להמשיך את השלשלת של מלכות בית דוד הוא נתקלל קללה נמרצת ואין המלכות ממשיכה דרכו כלל.

[אמנם חז"ל מלמדים אותנו שיכניהו עשה תשובה בבית האסורים אמרו רבותינו ז"ל גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי וכיון שעשה תשובה נהפך לו גזר דין לטובה ואמר לו אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי" וכן א"ר יוחנן גלות מכפרת על הכל. אולם חשוב לדעת שאין הכנסייה מקבלת מאמרי חז"ל אלו אלא את פשטותם של הפסוקים תמיד ובכל ענין] נמצא איפא שאין יכניהו וזרעו אחריו ראוים למלוכה כלל. ומכיון שאין הנוצרים מאמינים בתשובה בלא זבח, דהיינו בלא דם הקרבן ומכיון שגלה יכניהו לבבל בעודו מחזיק ברשעתו ומבלי להקריב קרבן על חטאיו הרי אין רק תשובה מועילה לו כמו כן ישו עדיין לא היה בסביבה לגאול אותו באמצעות דמו המכפר,

נמצא איפא ששלשלת היוחסין של מתי עלתה על שרטון היא איננה יכולה להמשיך אחרי יכניהו עד ישו שכן יכניהו וזרעו אחריו נתקללו ומכאן שאין ישו המקולל אף הוא כחלק מזרעו של יכניהו ראוי למשיחיות. ענין זה סותר לא רק את שלשלת היוחסין אותה מציג מתי, אלא אף את זו של לוקס שכן בשלשלת היוחסין של לוקס מופיע "זרובבל בן שאלתיאל" אלא שבמקום לכתוב שאלתיאל בן יכניהו או יהויכין (שמו הלא מקולל) הוא לוקס כתב שם אחר שלא מופיע בשום מקום "שאלתיאל בן נרי" מי זה נרי?

אין שם כזה בשום מקום בתנ"ך ומלבד זאת כתוב מפורשות בתנ"ך "ששאלתיאל הינו בנו של יכניה"

דברי הימים א' (פרק ג' פסוק יז') "ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו" נמצא איפא שלוקס רצה להשמיט את יכניהו המקולל בשל הבעתיות אשר הוא יוצר בשלשלת הדורות המתקללת ממנו והלאה עד ישו. אולם מה יעשה לוקס וסוף סוף צריך הוא לרשום בן מי הוא שאלתיאל, לוקס לא הכיר את שיטת מתי של העלמת עובדות ומחיקת דורות על כן נקט בשיטה מהפכנית אחרת. הוא החליט להמציא שם חדש אשר רק פי לוקס יקבנו "נרי" ובכך חשב לוקס שקוראי הברית החדשה לא ישימו לב לשינוי הקטן ולא ישאלו שאלות ובכך "נפטרה" בעיית הקללה בשלשלת לוקס. אולם עבור מי שחשף את תרמיתו של לוקס עומדת שאלת הקללה בעינה.

פרדוקס לידת הבתולה ברכה או קללה? וכשלונה הלוגי.

ראשי הכנסייה ומנהיגיה התחבטו רבות בשאלת הקללה של יכניהו. הם מצאו לנכון לתרץ אותה בדרך מאוד מאוד מוזרה והרי תשובתם לפניך: דש וידאל מחכמי כנסייה טוען שפתרון הקללה נעוץ בעובדה שישו נולד לבתולה. ואילולי לידת הבתולה ומעורבות רוח הקודש בשלשלת הדורות הרי שאין פתרון לשלשלת בית דוד שכן היא חייבת להשתלשל דרך שלמה המלך לפי מתי, ואילו דרך נתן הנביא לפי לוקס. והיא עוברת בהכרח דרך יכניהו לכן ע"מ לעקוף את הקללה הערימה השגחתו של הבורא על הקללה ע"י שישו נולד לבתולה דוקא מרוח הקודש ובכך מתגשמת הקללה שלא תמשך שלשלת המשיח ישו ישירות דרך יכניהו.

ורק משום הקללה היה צריך שישו יתייחס לדוד המלך לא בצורה ישירה אלא דרך רוח הקודש אשר היא הדרך העקיפה ובכך נתמלאה הקללה ליכניהו לכן הומצאה לידת הבתולה.

אולם לפי פתרון זה של דיש וידל לא רק יכניהו וזרעו נתקללו אלא גם כל מי שקדם ליכניהו והיינו דוד המלך שלמה וכו'. מכיון שלא נתמלאה שבועת ה' לדוד במלואה בשל קללת יכניהו. לפחות אם דש וידל ושאר מנהיגי הכנסיה היו מסדרים כך שרוח הקודש ולידת הבתולה יחליפו את יכניהו והוא בעצמו לא יופיע בסדר הדורות היתה קללת ה' מתקיימת ביכניהו בלבד אולם דש וידל החליט לקלל גם את כל הדורות שקדמו ליכניהו כולל שלמה המלך וכולל דוד המלך וכל זאת ע"מ שישו יהיה זה הנולד מרוח הקודש ולהיכן נעלם הצדק האלקי? ומה עם שבועת ה' לדוד? האין ה' יכול לקלל את יכניהו לבדו ואת זרעו אחריו אך לא את דוד ושלמה?

מעמדו של בן חורג בשלשלת הדורות

בסדר השתלשלות הדורות אותה מציג מתי באונגליון הראשון של הברית החדשה, מיוחס יוסף אביו החורג של ישו לדוד המלך ולא ישו עצמו שוב חריגה מוחלטת מכללי התנ"ך, אין בן חורג נחשב בן לענין יחוס בשום ענין מעניני התורה בן מאמץ איננו יכול לאכול בתרומה אפי' אם אביו מאמצו הינו כהן, בן זה לא יכול לשרת במקדש ככהן ואין שם כהן נקרא עליו כלל.

כמו כן אין הבן החורג נחשב ללוי ואינו מקבל מעשר ראשון, איננו משרת במקדש כלוי המנגן בשעת הקרבת הקרבנות במקדש. בן מאומץ איננו יכול למלוך תחת אביו החורג לא על כסא מלכות ישראל וק"ו בין בנו של ק"ו שאינו יכול למלוך תחת אביו החורג על כסא דוד.המלך וכך כתב דוד המלך בספרו בתהילים (קלב' פס' יא') שנשבע לו ה' " אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון לעולם ועד בשחק נאמן סלה" המילה "זרעו" איננה מתפרשת בתנ"ך כולו אלא על תולדות ממשיים לא על בן רוחני ואף לא על בן מאמץ.!

מהי ההוכחה לכך? ובכן התורה בספר בראשית פרק טו' פסוק א' מספרת שה' פונה אל אברם במחזה ואומר לו "אל תירא אברם אנכי מגן לך שבכך הרבה מאוד" אולם אברם אבינו משיב על כך לה' "ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר"

"ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותו" אליעזר עבד אברם היה בן ביתו של אברם, אברם חשב אהה ה'! אתה מתכוון בברכה שאתה נותן לי שתעשני לגויי גדול ושיתברכו בי כל משפחות האדמה" בראשית (יב' פס' ב') שזה יתגשם באליעזר בן משק ביתי כנראה! לזה אתה ה' מתכוון? אהה! עכשיו אני מבין אומר אברם. התכוונתה לבני בדרך משל לבן ביתי, לבני הרוחני אליעזר.

אולם ה' עונה לו "והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך"

ה' עונה לאברם לא ולא אינני מתכוון לבן ביתך אינני מתכוון לבנך הרוחני או לבן בית אינני מתכוון לנפשות אשר הם בניך הרוחניים המופיעים בפסוק "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען". בראשית (יב' פס' ס') אשר הם בניך הרוחניים אשר הולדתה למלכות ה' אני מתכוון אומר לו ה' "לאשר יצא ממעיך הוא יירשך,.

אולם מהי ההגדרה של "אשר יצא ממעיך" הפסוק הבא עונה על שאלה זו "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר את הכוכבים אם תוכל לספר אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית טו' ה')

נמצא שזרעך שווה "לאשר יצא ממעיך הוא יירשך" זרעך איננו מתייחס לבנים רוחניים או לבנים מאמצים אשר הם בני בית החיים אתך יחד הכונה היא לזרע ממש היוצא מן המעיים של אברהם כמו כן אצל דוד המלך בספר תהילים מצאנו מפורשות הדגשה זו "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה כי מפרי בטנך אשית לכסא לך" (תהלים קלב' יא')

ואם כן הפירוש "זרעו לעולם" הינו בן ממש "פרי בטנך" דווקא ואילו לפי שלשלת היוחסין של ישו שמתוארת על פי מתי היא איננה מצד זרעו של דוד שהרי לפי אמונת הנוצרים אביו של ישו הישיר הוא רוח הקודש כמו כן אין שלשלת היוחסין מתארת את היחוס של רוח הקודש לדוד המלך. שכן אין רוח הקודש בן יוסף שלשלת היוחסין נעצרת ביוסף אביו החורג בלבד היוצא, ששלשלת היוחסין של אביו החורג של ישו איננה שלשלת יוחסין של ישו כלל ועיקר אין ישו נחשב בנו ע"פ התנ"ך ואין הוא ראוי להגשים את נבואות התנ"ך מכיון שאינו מתייחס לדוד המלך לפי הקריטריונים של התנ"ך ואף רוח הקודש איננה משלשלת דוד המלך מצד עצמה שכן אין רוח הקודש או ה' בעצמו משלשלת בית דוד. ומובן שלא מזרע דוד או פרי בטנו כלומר שאף אם תשב רוח הקדש של כסא דוד אין כאן הגשמת השבועה לדוד המלך. כמו כן אין ישו יכול להסתמך על יחוסו מצד אמו לדוד המלך א. לא מצד זה מנסה מתי להראות את יחוסו של ישו לדוד אלא מצד אביו החורג, ומצד רוח הקודש בלבד ב. אין יחוסה של אמו של ישו רלוונטית שכן ע"פ התנ"ך כל היחוס הוא "למשפחותם לבית אבותם בלבד ג. אין יחוסה של מרים לדוד המלך מצד שלמה המלך אלא מצד נתן הנביא (ע"פ לוקס) בעוד מתי מבין שהיחוס צריך וחייב להיות מצד שלמה המלך דווקא ולא מצד נתן הנביא. ובכלל מתי לא הזכיר את יחוסה של מרים כלל מתי כנראה איננו סובר שמרים מיוחסת לדוד המלך ולכן הוא לא כתב דבר בענין זה או שאם כן סבר כך ולא כתב זאת כנראה שמתי הבין שאין זה רלוונטי כלל ועיקר לענין יחוס ובצדק לכן לא הזכיר מתי יחוס לא רלוונטי זה. נראה שמשום שמתי הינו יהודי הוא הבין היטב שהתורה דברה על יחוס מצד משפחת האב בלבד והבטחת ה' לדוד הינה על פי חוק התורה בלבד והחוק הוא " למשפחותם לבית אבותם".

על כן התעקש מתי לרקום שלשלת יוחסין מצד אביו של ישו. ואולם נקלע מתי לבעייה שכן שלשלת יוחסין זו מגיעה לאביו מאמצו של ישו ואין הוא אביו לעניין שלשלת יוחסין כולם ידעו עובדה זאת כולם ידעו שאין יוסף אביו של ישו האמיתי שכן אביו האמיתי היה גוי בשם פטדירה. הבא על ארוסתו של יוסף אביו מאמצו של ישו במהלך שנת הארוסין על כן הוכרח מתי להמציא את סיפור רוח הקודש ע"מ להמיר את השמועה המפורסמת והידועה שאביו הינו גוי מתי נאלץ להודות בכך שיוסף אינו אביו ואולם את פנדירה הגוי המיר ברוח הקודש ובכך חשב לא רק לטהר את שמו של ישו אלא אף להאליל אותו (לעשותו אלהים). ובכלל בעוד שפנדירה אינו משלשלת בית דוד הרי שע"י המצאת רוח הקודש באורך מיסטי ניתן לטעון שרוח הקודש תקנה את המעוות בשלשלת ומעתה בעקבות מעורבות רוח הקודש השלשלת של דוד המלך היא תיקנה, את "הדפקט" שיש בשלשלת דורות זו שאיננה מגיעה לישו בעצמו בעקבות קללת ה' ליכניהו. ואילו הענין המיסטי של רוח הקודש היא היא תקות ותקנת השלשלת. אולם כאשר מתי מנסה לטהר את השרץ הוא לא שם לב שהוא "יורה לעצמו כדור ברגל" הוא מסגיר את עצמו מכיון שאף רוח הקודש איננה מזרע דוד המלך ואף איננה המשך לא טבעי ואף לא ניסי של השלשלת דרך יוסף כיון שרוח הקודש איננה בנו של יוסף אביו מאמצו של ישו כמו כן על טבעה של רוח הקודש ידוע לנו שהיא איננה מולדת היא איננה תוצר אנושי ואף איננה מזרע אנשים או פרי בטן של שום בן אנוש מעולם כלל. ובכלל היה לה להוולד כבן מיוסף אביו מאמצו ורק אז היתה רוח הקודש "מתקנת" את שלשלת האב. כטפשותם כנראה שמתי עכ"פ ידע כמה בורים הם הגויים אליהם מיועדת הברית החדשה להגיע ועד כמה פופולריים היו בזמנם האמונות על לידת בתולה מרוח הקודש בקרב העמים האליליים הפגנים. על קרקע פורייה זו של עבר רווי אלילות ירה מתי את ירייתו בחשכה.

חשוב לדעת שמתוך פסוקי התהילים ומתוך פסוקי הנבואות של ישעיהו המדברים על משיח בן דוד ניתן לראות שהשבועה לדוד הינה כפולה והנבואה אף היא כפולה משיח בן דוד צריך להתייחס לדוד המלך הן מצד אביו והן מצד אמו בשלמות.

לכך כותב הנביא ישעיהו " ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'" ישעיהו (יא' פס' א', ב')

ישנו הבדל בין "חוטר מגזע" ובין "נצר משרשיו" החוטר יוצא מהגזע ואילו הנצר יוצא מן השרשים. שני יציאות שונות יש למשיח בן דוד המתייחסות לבית ישי הלחמי האחת כחותר מן הגזע והאחרת כנצר מן השרשים. שני יציאות שונות אלו מעידים על קשר מושלם של משיח בן דוד לדוד המלך וכך נשבע ה' לדוד. כפי המתואר בספר תהילים ע"י דוד המלך בשתי בחינות שונות של השבועה אשר ה' נשבע שלא יכזב "אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב" ומהי השבועה: א זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון לעולם ועד בשחק נאמן סלה" תהילים(פר' קלב' יא')

ובדיוק באותו פסוק ובאותה שבועה: חלקה השני: "נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך" (תהילים קלב' יא') ה' נשבע לדוד שהמשיח יצא ממנו הן מבחינת "הזרע" והן מבחינת "פרי הבטן" הן בבחינת אביו של המשיח והן מבחינת אמו שכן המשיח הינו עיקר שלמות ההבטחה. אולם מלכי בית דוד היו מיוחסים לדוד אביהם דוקא שזה עיקר ההבטחה.

נמצא ששבועת ה' לדוד הינה מושלמת ומכל בחינותיה האפשריות כולם יחד לכן אין בהמצאת רוח הקודש משום הגשמת שבועה זו ואף לא בשלשלת היוחסין של יוסף אביו החורג מאמצו של ישו שום רלוונטיות שכן אין בזה משום הגשמת השבועה הנצחית המוחלטת האמורה להתגשם בכל תנאיה וע"פ חוקת התורה ובשלמותה הפשוטה דוקא. שכן ה' איננו מותיר פתח לפתחון פה לבני האדם כנגד התגשמות שבועתו המושלמת.

תאורית לידת הבתולה ושרושה.

עוד נוסיף באשר ללדת הבתולה שרק 2 מבין כל ארבעת האונגליונים מזכירים את הנס של לדת הבתולה מדוע איפה לא שמעו על כך שני האונגליונים האחרים האין זה נס גדול מספיק כדי להביאו?

ובכלל אלו פסוקים בתנ"ך בחרו האונגליונים הללו לעוות ע"מ להמציא את "תאוריית הבתולה" הנצרכת להם כל כך על מנת להגשים את שלשלת היוחסין של ישו ולהוציא את מאוייהם האנושיים מהכח אל הפועל? "לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה, ויולדת בן וקראת שמו עמנואל חמאה ודבש יאכל לדעתו, מאוס ברע ובחור בטוב. בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה וכו'" ישעיהו (ז' פסוקים יד'- טז')

על לידת העלמה המסופרת בפסוקים אלו טענו האונגליונים שזוהי נבואה והתגשמותה המדברת על לדת ישו. לאמתו של ענין הפסוקים הוצאו בישעיהו מהקשרם האמיתי בפרק מסופר שכאשר רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל עלו למלחמה על אחז מלך יהודה נפל פחד גדול על המלך אחז וכלשון הפסוק "וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח" ישעיהו (ז' ב' ) אולם ישעיהו הנביא בא בשליחות ה' והוא מבשר לאחז: "אל תירא, ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה" (פרק ז' פס' ד')

ע"מ להוכיח כי הנצחון מובטח מודיע הנביא למלך אחז כי כל אות שיבקש על כך יתגשם. המלך אחז מסרב לבקש אות והנביא משיב בהכרזה : "לכן יתן ה' הוא לכם אות. הנה העלמה הרה, ויולדת בן וקראת שמו עמנואל חמאה ודבש יאכל לדעתו, מאוס ברע ובחור בטוב. בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה וכו'(פרק ז' פסוקים יד'- טז')

כלומר הנביא נותן למלך אחז אות לנסיגת האויב ובו הוא מבשר לו כי: א. רעייתו (יש אומרים בתו) הצעירה היינו העלמה הרה, דבר אשר עדיין לא נודע לאיש עקב היותה בתחלת ההריון ב. היא תלד בן ג. מבלתי שתדע מאומה על נבואה זו היא תבחר לקרוא לו בשם עמנואל (וידע אחז כי מאת ה' היתה זאת למופת ולאות כי האל עמנו היינו עם המלך אחז עם יהודה ואין להם לירא מהאויב) ד. ילד זה יאכל מעדנים כגון חמאה ודבש, על אף שעכשיו עקב המצור מעדנים אלו חסרים ואפילו מצרכים בסיסיים חסרים זאת משום שעוד בהיותו יונק ובטרם ידע להבחין בין מאכל טוב לרע ולבחור בטוב כבר תעזב הארץ ע"י האויב הצר עליה והמצור יוסר. הנבואה אכן התגשמה כאשר האויב נסוג עקב התנקשות בחיי פקח בן רמליהו מלך ישראל והמצור אשר מלך אשור שם על ארם גרם לרצין מלך ארם לשוב אף הוא במהירות חזרה לארצו ע"מ להגן עליה וכמסופר בספר מלכים א' פרקים (ט'- טז')

כידוע, ששלשת המלכים אחז, פקח, ורצין וכן הנביא ישעיהו חיו בזמן בית המקדש הראשון כ- 600 שנה לפני לידת ישו, ובודאי שאין בלידה עתידית בטווח של מאות שנים שום אות עבור אחז על הסרת המצור מעירו ומובן שאין שום צורך לאחר הסרת המצור בכ- 540 שנה אחר כך באות למועד הסרתו שנתגשם מכבר.

מובן שראשי הכנסייה הוציאו פסוקים אלו מהרקע התנכ"י מהקשרם בפסוקים. הם בחרו פסוקים אשר המון העם השטחי יכול לטעות בהם ובמתכוין. כך הוצאו מהקשרם המילים "הנה העלמה הרה" כאלו עוסק בישו הנוצרי אך כל מבקש אמת אילו יטרח באמת לבדוק את הקשרם יגלה את השיטה הפסולה בה משתמשת הכנסייה מדורי דורות.

ולאמיתו של דבר, בענין זה הוסיפו מנהיגיה של הכנסיה חטא על פשע כאשר התרגום הנוצרי של התנ"ך מעברית ללועזית הם תרגמו את המילה "עלמה" מהפסוק "הנה העלמה הרה" ל- "הנה הבתולה הרה"- בעוד שהמילה "עלמה" משמעותה האמיתית היא אשה צעירה בן בעולה ובין בתולה וראיה לכך: מספרו של שלמה המלך ספר משלי מובאות דוגמאות לפעולות המתבצעות מבלי שישאירו אחריהן שום סימן שנאמר:

"שלשה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים דרך נשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און" (משלי ל' יח', יט', כ')

הנשר עף בשמים מבלי להשאיר סימן למסלולו, "כן דרך נחש עלי צור" שכן על הסלע אין שום סימן הנותר ממעברו של הנחש, "דרך אניה בלב ים", אף האניה מפליגה בלב ים מבלי להותיר עקבות במים. "דרך גבר בעלמה" אף הוא אינו מותיר שום סימן אחר ביאתו שכן עלמה הינה אישה צעירה ובעולה דוקא שאם לא כן הרי שהיה נותר סימן שכן אבדן הבתולים הוא סימן. הנותר לאחר מעשה.

רק לאחר שחכמי ישראל הטיחו עובדה זו בפני האפיפיורים והמלכים הנוצריים בעת הויכוחים שנכפו עליהם חזרו הנוצרים לשנות את תרגומם ותרגמו אשה צעירה ומחקו את ענין הבתולה.

ובכלל מה אות ומה מופת יש בכך שאשה שאיננה נשואה נמצאת הרה הרי לפני שיהיה זה אות לנס יהיה זה סיבה לחשוד שנבעלה למשהו בסתר היתכן שה' ישים בפי הנביא אות מפוקפק ורעיון חוטא שכזה?

ובכלל האם נאמר בפסוק וקראת שמו "ישו"? הרי הפסוק אמר מפורשות בנבואה את שמו של הילוד "וזה שמו אשר יקראו עמנואל" עם זאת נתחכמו כותבי האונגליונים לתרץ "שפרושו האל עימנו".

מי בכלל מדבר על פרוש השם, הנבואה מדברת על השם אשר יקראו לו בפועל ממש אלא ששם נאלץ מתי לכתוב את המילים "שפרושו" שכן לישו הרי לא קראו עמנואל. הרי שהאונגליונים שחקו עם הפסוקים כרעות רוחם ע"מ להשיג את מטרתם תוך התעלמת מוחלטת מדבר ה' האמיתי. ואם כן אין כל שחר ללדת הבתולה בתנ"ך.

נמצא איפה שדברי מתי ולוקס כמו פרשנותו של דיש וידל בפרט ומנהיגי הכנסיה בכלל בהבל יסודם. ובכלל כיצד נותן להעלות על הדעת שבורא עולם יתן בפי הנביא אות אשר אין עליו עדים ואף לא ניתן להביא עליו עדים מי הוא זה ואיזה הוא אשר העיד על לדת הבתולה? הניתן לראות דבר שכזה? ומי הוא זה אשר יטען כי בדק? האם מרים תהיה נאמנה להעיד על עצמה? האם ישו עם לדתו פתח את פיו להעיד? האם כשיוסף התייחד עם מרים בפעם שניה לא יכל לראות דם למרות שמרים איננה בתולה?

חשיפת מגמתו הערמומית של מתי

מדוע כתב נשים בשלשלת היוחסין באמת?

ערמומיותו של מתי נחשפת יותר ויותר כאשר אנו חוקרים את שלשלת היוחסין על מנת לראות למה מתי בחר להזכיר שמות של נשים בשלשלת ומדוע?

מתי מדגיש: "ויהודה הוליד את פרץ וזרח מתמר"

" ובועז הוליד את עובד מרות"

" ושלמון הוליד את בועז מרחב"

" שלמה נולד מאשת אוריה"

מדוע דווקא נשים אלו בחר מתי להדגיש במגילת היוחסין?

והתשובה ברורה ונראית לעין:

– תמר הואשמה שזינתה עם יהודה היא התחפשה לזונה והרתה לחמיה יהודה (בראשית לח' יג'- יט')

– ובועז ורות- היא היתה מואביה שהיה לגביה ספק אם היא כשרה לבא בקהל ובנוסף לכך היא שכבה למרגלותיו בלילה (רות ג')

– ושלמון הוליד את בועז מרחב אשר מעיד עליה הכתוב שהיא היתה זונה (יהושוע ב' א')

– ושלמה נולד מאשת אוריה החיטי וכמובן ההמון סבור שדוד חטא ולקח לו את אשת אוריה לאשה ומתוך כך למרות החטא, נולד שלמה שכן בת- שבע הרתה לדוד בעודה נשואה לאוריה ורק לאחר מות אוריה נשאה דוד לאשה וממנה נולד שלמה אח"כ.

מתי מכין את הקורא ומנסה לעורר בו את ההבנה הנסתרת שמשיח בן דוד שמקורו ממשפחת בית דוד היא כולה רצופה בשמועות על ספורי זנות ולמרות זאת אין שום פסול ואין זה פוסל את הוולד מלהיות כשר וצדיק ממשיך השלשלת המשיחית מימי קדם ואדרבא מוצאו של המשיח משם הוא. (המוקש הנוצרי)

עלינו לצייר במסכנה שאף מרים אמא של ישו על אף שהיא האשמה בזנות ע"פ השמועות באותה תקופה אין זה פוסל את הוולד מלהיות המשיח אדרבא ההפך הוא הנכון מכיון שהשמועות שנפוצו על מרים אם ישו שזנתה בעודה נערה מאורשה היו ידועות לכל דוקא בגלל זה הלידה היא כל כך קדושה מרוח הקודש והוולד הוא הוא המשיח הגואל ולא אחר.

מובן שמתי היא מגמתי מאוד בענין זה שכן אין זה מקובל לכלול נשים ברשימת היוחסין כלל.

אולם ע"מ לכלול את "לידת הבתולה" חייב הוא להכניס את טיעונו מדוע למרות הפיסול והאשמות הפיסול ישו הוא קדוש עליון.

אולם מתי, שעל טבעו אנו עומדים מתוך כתיבתו מספר "ושלמון הוליד את בועז מרחב"

זה לא נמצא בשום מקום בהיסטוריה או בספרותינו העתיקה, זוהי המצאה מקורית וזיוף היסטוריה כרוחו הטועה של מתי.(המוקש הנוצרי)

יהושוע בן נון נשא את רחב לאשה לאחר שזו התגיירה ולא היה בה שום פסול או שמץ פסול כלל. (מגילה יד', יב') – מתי בדא זאת מליבו ע"מ לחזק במסמרים את אלוהי העץ שלו הוא ישו הנוצרי. בו הוא מאמין. ואולם על בועז לא היו שמועות פסול כלל. אף בשלמה לא היה שום פסול והוא נולד בכשרות ואף לגביו לא היה שום שמועות פסול או מחשבת פיסול כלל.

דוד נשא את בת- שבע אחרי מות בעלה הראשון. ואילו הבן אשר נולד לדוד מבת שבע אף הוא לא נולד מאשת איש אולם אפילו לטוען שדוד חטא, הרי שבן זה איננו שלמה המלך, הבן הנ"ל מת כפי שמתארים הפסוקים. "ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות, אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה' בדבר הזה, גם הבן הילוד לך מות ימות, וילך נתן אל ביתו ויגף ה' את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש… " ויהי ביום השביעי וימת הילד" (שמואל ב' יב' פס' יח') וכבר לא היה אוריה החיטי בין החיים שכן נתן הנביא בא אל דוד רק לאחר מותו של אוריה החיתי ואילו שלמה נולד מאוחר יותר לאחר שדוד נשא את בת שבע לו לאשה, ועליו לא היה שום שמץ שמועת פיסול.

כמו כן מעשה יהודה ותמר היה טרם מתן תורה ואז עדיין לא נאסר הדבר כמו כן התנהגותה של תמר היתה בעורמה לקיים מצוות יבום. ובמבט לאחור תמר לא חטאה כלל ולמרות שמועת הזנות הובררה חפותה תוך זמן קצר עוד בחייהם של תמר ויהודה התברר שממנו הרתה ואין כאן שום שמץ פסול ושמועת הזנות הוסרה.

אולם מרים אמו של ישו נערה מאורשה היתה וחטאה עם גוי בשם פנדירה במשך שנת ארוסיה, ולמרות שהוולד איננו פסול, חרף היות אביו איננו יהודי כידוע, אך היא מרים בהחלט זינתה תחת ארוסה מרצונה, ונתברר חטאה לכל. וכך אף במשך חייה של מרים וכן לאחר מותה התייחסו אליה כאל אשת חטא שזינתה עם גוי בתקופת ארוסיה ליוסף לאחר קידושיה כפי אשר היה נהוג בימים ההם.(המוקש הנוצרי)

גם אריגניס מאמין נוצרי המתמודד עם צ'לזוס עובד אלילים בווכוחו נגד הנצרות, כותב בספריו שצלזוס עובד האלילים, שמע כבר במאה השניה לספירת הנוצרים מפי יהודי את השמועות שהיו רווחות בישראל בזמן קדום מאוד (קלאוזנר "ישו הנוצרי" תרפב' … )

ורות המואביה אם נתעוררו ספקות לגביה הרי שספקות אלו הותרו, והאיסור להנשא למואבית חל רק על מואבי ממין זכר שאסור לו לבא בקהל ה' עד 10 דורות ולא על מואבית. ואף המעשה שעשתה ששכבה למרגלותיו עשתה זאת בהוראתה של נעמי ע"מ שיכניסנה תחת חסותו כי גואל האחוזה הוא. וישאנה לאשה כפי שהוא אכן עשה לא נעשה שום מעשה שאיננו הגון באותו הלילה היה זה קוד התנהגותי ע"מ שבועז יבין את חובתו כגואל ע"פ דיני התורה, כפי שאומרת התורה בויקרא כה' מח'- מט' "אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל".

וכמו שעשתה תמר בעורמה ע"מ לקיים את מצות יבום אף רות עשתה זאת בתורת מצווה כי לבועז הזכות לרכוש את נחלת בעלה של רות. ונמצא איפא שפרץ וזרח הנולדים מתמר ויהודה. כמו כן בועז שלא נולד לא משלמון ולא מרחב ואף אם היה הדבר כן לא היה שום פגם בדבר שכן רחב נתגיירה. וכמו כן עובד הנולד מבועז ורות. ואף שלמה הנולד מבת שבע ודוד המלך אין בהם שום פסול ואף לא שמועת פיסול. ואילו בפרץ וזרח כבר לפני לדתם הובררה חפותה של תמר (ולא כפי שמתי מסלף בטענותיו והמצאותיו) מעשה זה היה טהור לגמרי שכן קודם מתן תורה היה המעשה ועדיין לא נאסרה כלתו תמר על יהודה. ונמצא שעם הולדתם של פרץ וזרח לא היה שמועות פיסול לגביהם וק"ו לא פיסול כלל.

כמו כן עובד בנו של בועז לא היה בו שום פסול ככתוב "לא יבא מואבי" ולא מואבית שמואבית מותרת לבא בקהל ישראל.

ונמצא שמעולם לא אסרה התורה מואבית רק מואבי. כמו כן רות קיימה את הוראתה של נעמי ושכבה למרגלות בועז ע"מ שיקיים מצות גאולה המוטלת עליו.(המוקש הנוצרי)

ונשוב לעניניינו הקודם.

מתי טעה בכל אחד מארבעת המקרים סילף עובדות, ואף הטעה את הקורא לחשוב שמוצאו של המשיח מן הפסול דווקא.

מדוע טוענת הכנסיה שמרים הינה משבט יהודה? ומהי ההוכחה?

כמה ממפרשי הברית החדשה חשו בסתירה המרכזית שבדברי מתי שמלך המשיח צריך לבא מבית דוד כשלעומת זאת טוען מתי שישו נולד מרוח הקודש שהיא ודאי שאיננה מבית דוד ותרצו שהוא בן דוד מצד אמו, ואמו אף היא משבט יהודה ומהי ההוכחה לכך, התשובה היא: כי הבעל יקפיד להנשא דווקא לבת שבטו פרושם זה נדחה מתוך דברי המבשרים עצמם שכן מתוך דברי מתי ניכר שהוא מייחס את ישו לדוד מצד אביו דווקא כמו כן לוקס כותב מפורשות "ישו בן יוסף" עוד יש לתרץ דבריהם ולומר שבסוף ימי בית שני. וכבר זמן רב לפני כן היו השבטים מעורבים זה בזה שכן השבטים הותרו להנשא זה בזה לאחר דור הכניסה לארץ.

1300שנה אח"כ בסוף תקופת בית שני, קרוב לוודאי שלא הקפידו כלל להנשא לבת אותו השבט דווקא ובכלל האונגליונים לא ראו שום צורך להזכיר שלשלת יוחסין מצד האם כלל לא מתי ואף לא לוקס רק מנהיגי הכנסיה הם שהכריחו זאת כתוצאה מהסתירה המכחשת בין מתי ולוקס.

וכפי שאמרנו לעיל נראה הדבר שבתחלה כתבו מתי ולוקס את שלשלות היוחסין של ישו לדוד המלך ורק אח"כ בעקבות המבוחה הגדולה שהרי נודע הדבר שמרים התעברה בתקופת ארוסיה, והיהודים טענו שנתעברה מגוי- לאן יוליכו את חרפתם ? על כן אמצו לעצמם מאמונת האלילים הרומים וממורשת הדתות האליליות האחרות ביודעם שזהו אכן פתרון עבור ההמון העמים הנבערים והפגנים, הרואים באגדות אלו כלגיטמיות ואפשריות וכפי שהאמינו בדומיהן משכבר הימים.

לכן הוספה רוח הקודש לתוך פרשת היוחסין של ישו המלווה בהכרח עם לידת הבתולה שאף היא מוצאה מתרבות יון העתיקה ומדת המיתרה שהיתה אז פופולרית.(המוקש הנוצרי)

פער הדורות בין מתי ולוקס ותהליך גדילתו.

כבר הראינו לעיל את פער הדורות שבין מתי ולוקס ושמתקופת גלות בבל ועד ישו הפער ביניהם הינו 9 דורות. ואולם המתכונת בשלשלת הדורות באופן השוואתי בין מתי ללוקס מראה שפער זה הולך וגדל ומהגיענו לדוד המלך יגדל הפער ל- 15 דורות לפי מתי מדוד המלך עד ישו ישנם 28 דורות. ואילו לפי לוקס 43 דורות. ואם כן הפער גדל מ- 9 דורות הפרש ל- 15 דורות הפרש.

ע"מ לסבר את האוזן למשמעותם של הפערים, נאמר שבתקופה המשתרעת על 450 שנה מתחלת גלות בבל עד הולדת ישו לפי מנינם ההפרש הוא 9 דורות אם נאמר שדור הינו לערך תקופה של כ- 30 שנה הרי הפער ביניהם (בין מתי ללוקס) הינו 270 שנה מתוך תקופה של 450 שנה סה"כ. ואילו מישו ועד דוד המלך בתקופה המשתרעת על 860 שנה הפרש הדורות הוא 450 שנים בין מתי ולוקס.

השלשלת של מתי מהוה סתירה חזיתית למתואר בתנ"ך ומעידה על כשלונו וחוסר אמינותו של מתי

ע"מ להראות את "אמינות" השלשלת של מתי עוד יותר נבחן את הטענות הנתנות להשוואה עם התנ"ך כמו למשל מתי (א' יא') טוען "יאשיהו הוליד את יכניהו ואת אחיו לעת הגלותם בבלה"

האם באמת יכניהו היה בנו של יאשיהו?

בודאי שלא יכניהו היה בנו של יהויקים ואילו יהויקים היה בנו של יאשיהו מתי פשוט מדלג דורות וכך במלכים ב' (פרק כד' פסוק ו') וכן בדברי הימים א' (פרק טז' יג') וכן בדברי הימים ב'( לו' ח') ניתן לראות שחור על גבי לבן את האמת כתובה ומתועדת, יאשיהו לא הוליד את יכניהו.

טעות נוספת בדברי מתי, היא הטענה שיאשיהו לעת הגלותם בבלה ילד את יכניהו. אף התקופה איננה נכונה כלל שכן יהויכין בנו של יהויקים מלך ביהודה בהיותו בן 18 שנה ושלשה חודשים מלך בירושלים, ואח"כ הוגלה יהויכין בן יהויקים. הרי שבתקופת הגלותם בבלה של יהויכין הוא יכניהו לא הוליד סבו יאשיהו אותו, שכן הוא יכניהו בן 18 שנה ושלשה חודשים בזמן הגלותו בבלה ואף לא אביו יהויקים שמלך על יהודה 11 שנים לפני יכניהו בנו. מלכים ב' (פרק כד' ח'- טו') אף הוא לא נולד בזמן גלות בבל של יהויכין.

טעות נוספת שעושה מתי (א' יב') "ושאלתיאל הוליד את זרובבל" בדברי הימים מתוארת השלשלת של יכניהו כך: "ובני יכניה אסור שאלתיאל בנו ומלכיהם ופדוה וגו' ובני פדיה זרובבל" (דברי הימים א' פרק ג' יז')

הרי שזרובבל לא היה בנו של שאלתיאל אלא בנו של פדוה ואילו פדוה היה בנו של שאלתיאל. אולם מתי טעה מכיון שבמקומות אחרים מופיע הביטוי "זרובבל בן שאלתיאל" בתנ"ך אך מתי לא ירד לסוף דעתו של התנ"ך הקוראו לזרובבל בנו של שאלתיאל כיון שהתנ"ך קוראו על שם אבי אביו וכמו שהתנ"ך קורא ללבן בן בתואל לבן בן נחור בספר בראשית (כט' ה') אולם לבן איננו בנו של נחור אלא של בתואל ואילו נחור היה אבי אביו ולא אביו זוהי שפת התנ"ך לאחר שידוע מיהו אביו קראו על שם אבי אביו אולם מתי הכותב שלשלת יוחסין אינו יכול לכתבה כך שכן מטרתה של שלשלת היוחסין היא להיות מדוייקת דווקא בענין סדר הדורות ובדיוק כפי שהתנ"ך לא כותב בשלשלת היוחסין יחוסו של מאן דהוא לאבי אביו אלא לאביו דוקא כך היה צריך לנהוג אף מתי אולם מתי בחר את מספר הדורות והחליט לסרס את ההסטוריה כפי "טוהר לבבו".

נגיעה נוספת של מתי בכתבי הקודש בסדר הדורות האמיתי "וזרובבל הוליד את אביהוד" (מתי א' יג') בספר דברי הימים א' (פרק ג' פסוקים יט'- כ') נמנים בני זרובבל "ובן זרובבל משלם וחנניה ומשלמות אחותם" אין לזרובבל בן בשם אביהוד כלל. זוהי המצאתו הבלעדית של מתי כנראה שכתב זאת ברוחו הטמאה, שכן התנ"ך נכתב ברוח הקודש אף לפי מאמיני הברית החדשה. אם מתי סותר את דברי התנ"ך הנכתב ללא עוררין ברוח הקודש מה זה מלמד אותנו על האיש הזה אם הוא ממציא עבורנו שמות בדויים מבטנו, הסותרים את דבר ה'?

וכבר ראינו לעיל שמתי לא בחל בשום אמצעי והעלים שלשה דורות של מלכים בכותבו מתי ( … ח') "יורם הוליד את עוזיה" והחסיר את אחזיה, יואש, ואמציה כפי שניתן לראות בספר דברי הימים א' ( ג'- יא', יב')

חשוב לדעת שבעוד מתי מונה 14 דורות מדוד המלך עד גלות בבל חז"ל במדרש רבה פרשת נשא מונים 15 דורות. כמו כן בעוד מתי מונה 14 דורות מגלות בבל עד ישו הרי שראינו שמתי החסיר את פדיה בנו של שאלתיאל ואביו של זרובבל ואם כך אף כאן מספר הדורות היה אמור להיות 15 נוכל לומר שהמספר 15 הינו גימטריה יה ואילו מתי רצה דווקא את המספר 14 בגימטריה יד הוא רצה לשלוח יד בשם יה' ואם כן עלינו לזכור את הצוי האלקי "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" שכן רק עמלק מסוגל לשלוח יד לשנות דברי אלקים חיים הכתובים מעל ספר תורת ה'. ולמרות שמתי היה יהודי צריך לומר שהוא הינו שורש קליפת עמלק.

אף לוקס היה "גאון גדול" ובקיאותו בתנ"ך מותירה רושם עמוק על אישותו ואמינות דבריו.

וכך כותב לוקס "שלח בן קינן בן ארפכשד בן שם בן נוח" ע"פ דבריו של לוקס "שלח" הינו נכדו של "ארפכדש". ואולם האמת היא ששלח היה בנו ולא נכדו כך מספרת לנו התורה בספר בראשית (פרק יא' פסוק יב') "וארפכדש" חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח"

כמו כן דברי הימים א' (א' יח') "וארפכדש ילד את שלח ושלח ילד את עבר"

לוקס כותב בספרו פעלי השליחים ז' (פס' טו' טז') "וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו" ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם.

מובן שכל אבותינו הועלו לשכם לפי סיפורו של לוקס לקבורה בחלקת השדה אשר קנה אברהם.

ובכלל כנראה שמערת המכפלה נמצאת בשכם ונקנתה מידי בני חמור אבי שכם ומי כאן החמור האמיתי? האין הוא לוקס בעצמו? חשוב לדעת שלוקס כותב שלשלת יוחסין מישו ועד האדם הראשון לעומתו מתי כותב מישו ועד אברהם אבינו לוקס הגוי פונה לעמים הגויים ולכן הוא יותר אוניברסלי ומייחס את שרשיו של ישו לאדם הראשון אולם מתי היהודי התכוין להדגיש את יהדותו של ישו ומשחיותו התנכ'ית דווקא.

לוקס כותב בשלשלת היוחסין "רישא בן זרובבל" לוקס (ג', כז')

מתי טוען לעומתו "זרובבל הוליד את אביהוד" הם סותרים זה את זה חד משמעית ובכך מתבטלים טענותיהם ואולם התנ"ך מאשר לנו ששניהם אנשי שקר "ובני זרובבל משלם ורנניה ושלמות אחותם" דברי הימים א' (פרק ג' פסוקים יט'- כ') אין רישא ואף לא אביהוד בני זרובבל. ושניהם מדברים על "זרובבל בן שאלתיאל" מדובר בדיוק באותו אדם בשלשלת היוחסין לדוד המלך.

סיכום ביניים

למסכנה נוכל לסכם ולומר שגם לוקס וגם מתי מדברים על שלשלת יוחסין מצד אביו מאמצו של ישו למרות שכל אחת מהשלשלות המתוארות איננה אמינה כלל לאור הסתירות הרבות הנמצאות בכל אחת מהן ובניגוד גמור לידוע ומקודש לנו בתנ"ך.

שולשלות יוחסין אלו לא עונות על שום קריטריון תנכ"י יד הדמיון ואמונות אליליות ניטעו בהן באופן מגמתי כמו כן שלשלת יוחסין אלו סותרות ומכחישות ומבטלות זו את זו אפי' אם נקבל את כל טענותיהם נוותר לאחר ההכחשה ההדדית ללא שום שלשלת יוחסין ובעיקר לאור חוסר האמינות של כל אחת מהשניים בפני עצמה חשוב לדעת שבעוד אחת מהן מתארת את יחוסו של ישו מצד אביו החורג לשלמה המלך האחרת מייחסתו לנתן הנביא ואילו למסורת הכנסייה הטוענת כי לוקס מייחס את ישו מצד אמו לדוד המלך אין בא אלא הערמה אוולת ונסיון כושל לפתור את בעיית הסתירה המפורשת בין האונגליונים וזאת תוך סתירת פסוקים מפורשים באונגליון של לוקס.

מדוע חלקו מתי ולוקס באשר ליחוסו של ישו? עם מילות סיכום.

כנראה שמתקופת הבית היו שמועות סותרות על יחוסו המיוחל של משיח בן דוד חלקם יחסוהו לנתן הנביא וחלקם לשלמה המלך וכך ע"מ לצאת ידי חובת כל הדעות והיצורים, נכתבו מגילות יוחסין אלו המיחסים את אביו החורג של ישו בדרכים שונות וסותרות האחת לשלמה המלך, והאחרת לנתן הנביא לסיכום אין מגילות היוחסין המוצגת בברית החדשה ע"י האונגליונים מתי ולוקס לגיטמיות כלל מבחינה תנכית הן אינן עונות על שום קריטריון תנכ'י חרף טענותיהם להגשמת נבואות התנ"ך עצמו. זהו כשל לוגי וממדרגה ראשונה במגילות יוחסין אלו כל אחת בפני עצמה ניתן להוכיח חוסר אמינות מושלם, והן אינן עומדות בפני עצמן וזאת בשל כשלונה של כל אחת מהן בתאור שרשרת דורות אשר חלקה ידוע ומתועד בתנ"ך אחרת לחלוטין בנוסף לכך למגילות יוחסין אלו סותרות סתירה מכחשת האחת את רעותה וממילא בטלות. אין לאונגליונים הללו כלל תוקף של עדות הן אך ורק טענות היסטוריות המוכחות באמצעות סיפור התנ"ך ככזבות בעקרונותיהן ובכל פרטיהן.

קצת על הכותב, הרב דניאל עשור:

מן הפעילות שלו:

עוד על פעילותו ופולמוסו עם הנצרות