הנבואה י אחרית הימים
י אחרית הימים
לא נגענו כאן בפרוטרוט בכל מאורעות הגלות הארוכה שעברה על עמנו, כאלפיים שנה. בגלות זו הוקז דמו של עמנו בצורה אכזרית וברוטאלית, בכל מקום ופינה בעולם, ללא הבחנה בין צדיק לרשע, בין יהודי אדוק ובין מומר, בין עובד אלהים ובין אשר לא עבדו.
ההיסטוריה התרגלה כל כך למאורעות אלו עד שראו בהם מין מחזוריות קבועה: נדידה, התיישבות, פרעות, טבח, גירוש. נדידה, התישבות וכו'[4]. כאן באו לידי ביטוי כל התכונות המופלאות של העם, שונותו והשיגיו, בצד שנאתו ורדיפתו, הישרדותו הפיזית לעומת עקשנותו הדתית. התכונות אותן מציינת התורה כמאפייני הגלות.
דוקא שומרי הדת הם שעמדו בראש כל טבח וחורבן, החל בעשרת הרוגי מלכות המפורסמים, חסידי אשכנז, הקדושים שנטבחו במסעי הצלב, דרך כל "החסידים והקדושים שמסרו נפשם על קדושת השם", זוהי גזרת הגלות המרה אשר בה הבטיח ה' שיסתיר את פניו מעמו.
ובכל אופן אי אפשר שלא לראות תהליכים בעלי קנה מדה היסטורי מונומנטלי, תהליכים שהסתיימו בתקומת עם ישראל בארצו. כפי שהראינו לעיל, שירת האזינו מתייחסת למוראות מלחמת העולם השניה כ"אחרית הימים", ויחס זה מתעצם יותר עם הסמיכות של אירועים אלו לשיבת ישראל לארצו.
התורה מדברת על שיבת ישראל לארץ באחרית הימים:
"ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך", (דברים ל א והלאה).
רק פעמיים בהיסטוריה של הגלות נכחד לחלוטין מרכז הישוב היהודי: גירוש ספרד, ושואת יהדות אירופה. יהדות ספרד, שהיתה בעצם המשך של יהדות בבל, אשר הידלדלה ועברה טיפין טיפין לספרד, שימשה כמרכז הרוחני הגדול של עם ישראל. גירוש ספרד ופורטוגל, ופעולות האינקויזיציה מכאן ואילך, חיסלו לחלוטין את המרכז הרוחני של היהדות, שעבר מעתה אל מזרח אירופה – מפולין ועד טורקיה. שואת יהדות אירופה חיסלה את המרכז הרוחני היהודי, שעבר מעתה אל ארץ ישראל.
אך אין המדובר רק בהעברת מרכז רוחני, כי אם בשינוי תרבותי ושינוי תפיסת העולם הלאומית. מצבם של היהודים קודם לשני החורבנות האלו היה דומה להפליא: בספרד של המאה ה13 כמו גם באירופה של המאה ה19 היו היהודים בפיסגת הצלחתם, לא היו כלפיהם הגבלות משפילות, לא נראה באופק שום איום מדיני, הישגיהם בכל תחומי המדע והרוח הגיעו לפסגות היסטוריות. ובמקביל גם המצב הדתי היה דומה מאד: היהודים בספרד היו בני התרבות הערבית, שפתם ושפת חיבוריהם, שיריהם, השקפתם, ואף אורח חייהם, תאמו את התרבות הגויית ששלטה בספרד. בדיוק כמו יהודי אירופה והתרבות המערבית של המאה ה19. ההתערות היתה מושלמת.
בשני התקופות האלו נשקפה סכנה רוחנית לעתידו של העם, ברור שלו לא היו מתרחשות שואות אלו היתה יהדות ספרד מתנערת מכל סממן דתי, בדיוק כמו יהדות אירופה של המאה ה19. אנו איננו יכולים לדעת מדוע עשה אלהים כך או אחרת, אבל אנו יכולים לדעת מה הוא עשה. כשם שאנו רואים מה עשו כל האירועים ההיסטוריים. מה עשה חורבן בית המקדש הראשון? הוא הפך אומה גאה ובוטחת על רהבים ושטי כזב, לאומה כנועה הבוטחת אך באלהיה. חורבן בית המקדש השני, הפך אומה רוחשת פוליטיקה תאוות שלטון ושררה בצע וכבוד, לאומה ענווה השוקדת על ספרות ההלכה. גירוש ספרד הפך את העם שראה את התורה כמושכלות פילוסופיות, לעם של חסידים המצפים לביאת המשיח. והשקוף מכל: חורבן יהדות אירופה שהפך את היהדות מדת עתיקה וגוססת, לתרבות פורחת וחיה.
- "רוב היהודים הבינו פתאום שגורלם קשור בגורלו של העם היהודי, אף אם לא ידעו והרגישו זאת לפנים. את משענם היחיד ראו ביהדות העולמית שהרימה קול צעקה בכל הארצות על הנעשה באחיהם בגרמניה.. למרות כל הרדיפות ובהשפעת הרדיפות נתעוררה בהם גאוה יהודית שנתנה עוז בלבם באותה עת מצוקה", (אנצ"ע ערך גרמניה, תולדות היהודים). הוגי דעות יהודים שינו עת עמדותיהם, כך למשל הרמן שפירא שב לדת בעקבות הפרעות של 1881 והצטרף לתנועה הלאומית.
- נחום סוקולוב כתב לאחר הפרעות (הצפירה 199 משנת תרמא') "השנאה העזה אשר התלקחה ותוקד בנו עד להשחית, אכלה את יעקב ואת נוהו השמו.. אך בכל רעותיה ושחיתותיה הטיבה רוח בליעל זאת למצבנו הרוחני, ותזכירנו כי שנותינו וצרותינו עוד לא תמו ותעודתינו עוד לא נשלמה בתבל, כאשר חשבו הטועים. האש אשר להטה את משכנותינו האצילה לנו גם חום צח אשר המס את לבותינו הקופאים מקור וקרח ומי יודע אם החום הזה איננה שוה בנזק השרפה הגדולה אשר אכלתנו מסביב".
השואה ניפצה את ערכי היסוד של תקופת ההשכלה שגרסה:
- "הגלות אינה נתפסת כעונש מטעם ההשגחה אלא כתוצאה של גורמים היסטוריים טבעיים, במערב נראתה האמנציפציה כסופה של הגלות", (אנצ"ע ערך השכלה).
במקום המשבר הקשה שיצר גירוש ספרד, והתנועות המשיחיות שהוליד. הולידה השואה במישרין את תקומת ישראל בארצו, שבלי ספק לא היתה מתרחשת ולא היתה יכולה להתרחש לולי השואה.
וכאן בא מקומה של נבואה נוספת:
"ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך[5]".
החל משנות ה70 של המאה הקודמת, נעצר תהליך שאפיין את עם ישראל במשך כשלש מאות שנה – תהליך עזיבת הדת. מראשית תקופת ההשכלה החלה סמכותם של הדת ומוסדותיה להתערער, האמנציפציה ושוויון הזכויות שחיברו את העם היהודי עם העמים בתוכם ישב, ערערו גם את הרוב הטבעי שהיה לשומרי הדת בקרב העם. המצב הגיע עד שלאחר מלחמת העולם הראשונה היוה הציבור החרדי מיעוט נרדף באירופה, מיעוט של זקנים מאובנים. הנוער זרם בהמוניו לתנועות הנוער ולאיגודים הלאומיים, בעוד עשרות בודדות מכל רחבי אירופה למדו בישיבות, שגם בתוכן פשה נגע ההשכלה לפעמים. בוילנא, "ירושלים דליטא", היה קשה למצוא איטליז כשר באותם ימים.
כזה היה המצב הדתי בהתישבות החדשה שבא"י, המוני צעירים זנחו את אורח החיים הדתי והצטרפו לארגוני המחתרת, לקיבוצים, ולארגוני העובדים. בן גוריון היה בטוח כי תוך חמשים שנה לא יישארו יהודים שומרי מצוות בישראל, וביאליק, מתוך חיבתו לספרות יפה, חיבר את "ספר האגדה", בכדי להציל אוצרות אבודים מתרבות שהולכת לשקוע בתהום הנשיה.
רק בדור האחרון נבלם הזרם הגדול של הנשירה והעזיבה. עם עלייתה של תנועת התשובה בשלהי שנות ה70 החל תהליך הפוך, מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם שבים למקורותיהם. "בעל התשובה" מסיפורי החסידים, הפך לאיש אותו פוגשים בכל מקום ואתר, אחד מתוך רבבות. אנשי מדע ואמנות, יוצאי קיבוצים ויחידות צבא מובחרות, מצטרפים בהמוניהם אל תנועת התשובה.
אין שום הסבר הגיוני, כיצד זונחים גיבורי כח אלו את מעמדם החברתי, את הקריירה ואת הכבוד, ומשנים את אורח חייהם, לאורח החיים אותו ראו מינקותם כפרימיטיבי, מאיים, חשוך, ומגביל. מה יכול לגרום לאדם שחושב עצמו למשכיל ושפוי, להתעטף בבגדים ארכאים שחורים, לחבוש מגבעת וטלית? מה יכול להביא קבוצות גדולות של אנשים אקדמאים להשתוקק להשתתף ב'טיש' חסידי, בו אדמו"ר מחלק 'קוגעל' ושר שירים חסידיים? מקסם השוא של התרבות המערבית, הפך לצורם ומיותר לחלקים גדולים מהצבור היהודי.
אין ספק כי השירה הזאת אכן עונה לעד, כי לא נשכחה מפי זרעו. שלשת פרשיות התוכחה מסודרות לפי סדר היסטורי, ומקיפות שלש תקופות מחיי העם, כוללות את כל הפרטים והאירועים העיקריים, צופות את כל ההיסטוריה הבלתי הגיונית, ומסבירות אותה כחלק מהמערכת המתוכננת. על כן אין להתפלא כי שירה שכזו לא נשכחה מפי זרע ישראל במשך שלשת אלפים ושלש מאות שנה.
סיכום הנבואות כולן:
ברית ויקרא
בית ראשון
צרות רבות בשלבים
אכילת בנים ובנות
שממה גמורה
גלות כנגד השמיטות
מורך וניסה מבלי רודף
כילוי של חלק מהעם
תשובה ווידוי וגאולה של הנשארים
ברית דברים
בית שני
הפיכה לזעוה לכל הממלכות
מניעת קבורה
גזילת נשים
עושק וגזילת נכסים ויבול
עליית הגר והפיכת העם לזנב בארצו
ביאת גוי כנשר מקצה הארץ בעל לשון זרה
מצור והורדת חומות, אכילת בנים במצור
מכירה לעבדים באניות למצרים
משל ושנינה לכל הגויים
הפצה עולמית
חיים תלואים מנגד
עבודת עץ ואבן כעונש
ברית האזינו
אחרית הימים
דור תהפוכות של בעיטה בה', בלא אל, בטחון בגויים
תכנית כילוי והשמדת העם
הישארות אפס עצור ועזוב
אש הקודחת עד שאול תחתית
חמת זוחלי עפר ושן בהמות
אימה מחדרים השמדת זקנים וטף
אחד ירדוף אלף ושניים רבבה
אמירת אין אלהים בקרבי
קיבוץ גלויות
תשובה
במשך כל השנים ניכרו תכונותיו של העם, כתכונות לא טבעיות ובלתי משתנות:
1) הישרדות נצחית.
2) מוקף בשנאה נצחית.
3) רדיפה פיזית נצחית.
4) מופץ בעולם תמיד.
5) גולה מארצו ושב אליה פעמיים.
6) בולט בהישגיו.
7) דבק בדתו בעקשנות לנצח.
יש קשר לאורך ההיסטוריה בין שינוי דתי לשינוי מדיני:
לטובה:
ימי דוד ושלמה
ימי חזקיהו
שיבת ציון
המכבים, מלכות שלומציון
לרעה:
חורבן ממלכת ישראל
גירוש ספרד
השואה