לחץ לגירסת הדפסה

 הרב דניאל עשור (מתוך "משפט לזקני רומא"):

התלות הבלעדית של העולם הנוצרי בתרגומים של התנ"ך לשפות זרות

הנוצרים רובם ככולם אינם דוברי עברית ובד"כ אין להם גישה לתנ"ך העברי. הם תלויים תלות מוחלטת בתרגומים ואף מצהירים זאת בגלוי כך למשל מדי פעם ניתן לצפות בתוכניות טלויזיה נוצריות המכריזות על ה:King James כהתרגום הבלעדי לתנ"ך התרגום הקדוש והמקודש דבר ה' המוצהר.

את דניאל ט' תרגם ה: King James לשפה האנגלית וכך מופיע הקטע המתורגם לאנגלית.

"ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה: שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא פשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים".

ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד המשיח הנסיך"

יהיו שבעה שבועות ושישים ושתים שבועות: הרחוב ישוב להבנות, והחומה בצוק העתים.

ואחרי השבועים שישים ושנים יכרת משיח (MESSIAH) אבל לא בשביל עצמו ( but not (for himself

ואנשי הנסיכות שתבוא תשחית את העיר והקדש וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות: והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שיקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שמם" (דניאל ט' 25,26,27)

(על פי התרגום לאנגלית של King James)

המילה משיח כתובה בתנ"ך העברי סה"כ 39 פעמים.

אולם תרגומה של מילה זו לאנגלית כפי מובנה האמתי הוא: The Anointed one""

בתנ"ך היהודי אנגלי תרגמו את המילה משיח "The Anointed" 39 פעמים.

אף בתרגומים הנוצרים כדוגמת ה: King James וה- NIV (סוג אחר של תרגום)

תרגמו את המילה משיח "The Anointed one " 37 פעמים מובן לכל שזהו התרגום האמיתי לאנגלית.

אולם למרבה הפלא החליט ה King James- פעמים לתרגם את המילה משיח דוקא בדניאל ט' כך " Messiah" נשאלת השאלה מדוע בחר K.J. לתרגם זאת כך דווקא כאן בשונה מכל המקומות האחרים בתנ"ך?

הסיבה לכך היא שבשפתינו המודרנית המילה משיח Messiah מעוררת בנו אסוסיאציות אחרות ורחוקות מהאמת התנכ"ית.

אילו היינו מסתובבים ברחובות ירושלים בתקופת בית שני ושואלים מישהו ברחוב היכן המשיח? הוא היה משיב בשאלה איזה משיח? בשפת התנ"ך המילה משיח איננה נקשרת בהכרח במשיח הגואל העתיד לבא באחרית הימים ולגאול את העולם ולהנחילו שלום אוניברסלי.

בשפת התנ"ך משיח יכול להיות "הכהן המשיח" היינו הכהן הגדול המשוח בשמן משחת הקודש.

או השליט, המכונה בפי התנ"ך "נגיד", המלך החי באותה תקופה, שליח ה' אף הוא מכונה משיח היינו שליח ואפי' אינו יהודי כגון כורש מלך פרס שכינהו הנביא ישעיהו משיח.

"כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גויים…"

ישעיהו (מה' א')

ואף עם ישראל מכונה משיח בפי הנביא חבקוק.

" יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה" חבקוק (ג' פס' יג')

ואולם ה King James ידע זאת היטב הוא ידע כי אנו הקוראים את המילה Messiah""

(משיח) קושרים אותה מיד עם המלך המשיח עם בן-דוד הגואל האחרון לכן בחר King James לפרש דווקא בדניאל שתי פעמים את המילה משיח אחרת מכפי שהוא עצמו פרשה 37 פעמים באופן אחר לחלוטין במקומות אחרים בתנ"ך.

הדבר הראשון שנעשה במוחותיהם של קוראי ה- King James הוא סיבוב כפתור מנטאלי תוך הכוונת הקורא לחשוב שהמדובר בקטע זה הוא דווקא המשיח הגואל האחרון משיח בן דוד המיוחל ולא אחר.

הטעויות תרגומיות נוספות

אולם יש לנו לשים לב לעובדה שבעברית אין אותיות גדולות בתחלת מילה. אולם בשפה האנגלית ישנם מילים המכונות קפיטל. בדניאל ט', המילה משיח מופיעה בלי אות גדולה (אין בשפה העברית אותיות גדולות בתחלת מילה כלל)

אולם King James בחר לכתוב דוקא בדניאל את המילה משיח באנגלית עם אות גדולה בתחלתה: Meesiah"" משמעותה של האות הגדולה היא אין מדובר במשיח סתם אלא במשיח מיוחד.

אילו היה ה – King James רוצה לכתוב משיח סתם הוא היה כותב את האות הראשונה אות קטנה בלבד " meesiah"

הדבר השלישי שנעשה כאן בתרגום ה King James בקשר לנושא המרכזי המדובר בפרק הוא: לפני המילה משיח באנגלית נכתבה המילה the Meesiah משמעות המילה the היא הא' הידיעה כאלו היה כתוב בעברית המשיח ובעצם, בדניאל ט' כתוב כך:

"ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד…" (פס' כה')

ללא שום הא' הידיעה זוהי תוספת מכוונת של התרגום K.J. מעצמו ע"מ להכניס בלב הקורא את פרשנותו הנוצרית מבלי משים ובטענה שאין הוא אלא מתרגם את התנ"ך העברי כפי שהוא ללא נגיעה אישית או פרשנות.

תרמית תרגומית מתוחכמת

הדבר הרביעי שנעשה כאן היא תרמית מתוחכמת. הקטע מדבר על שני משיחים האחד מכונה "משיח נגיד" האמור להגיע לאחר תקופה של 49 שנים מחורבן בית ראשון הוא עת "מוצא דבר" היינו זמן אמירת הנבואה בפי הנביא ירמיהו תקופה זו מכונה "שבעים שבעה" (49 שנים)

ואילו המשיח השני נקרא "משיח" הוא איננו מכונה "משיח נגיד" אלא סתם "משיח" ההבדל בין שני המשיחים הוא שהאחד הוא בעל שלטון ומלוכה הוא "המשיח נגיד" ואילו השני "משיח" איננו נגיד, איננו שולט, איננו מלך.

משיח זה נכרת בתום תקופה של שישים ושנים שבועות אחרי "משיח נגיד" כלומר 434 שנים אחרי הפעת המשיח נגיד.

ואם כן ברור שמדובר בשני בני אדם שאם לא כן הרי נצטרך להסביר שאותו "משיח נגיד" אחרי התגלותו 49 שנים לאחר חורבן הבית הראשון האריך ימים 434 שנים ואח"כ נכרת.

ובוודאי שישו לא חי 434 שנים שכן לטענת הנוצרים בעצמם ישו חי 30 או 32 שנים בלבד.

לכן החליט ה K.J. לפתור את הבעיה של שני המשיחים ושני זמני ההתגלות השונים של שני המשיחים הללו כך:

הוא דחס את הזמנים ובמקום הפסוק כפי מקורו בתנ"ך העברי כך: "ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים שבעה ו- שבעים שישים ושנים תשוב ונבנת רחוב וחרוץ ובדוק העתים" פס' כה'.

המתרגם הנוצרי החליט לשנות לדחוס ולחבר את שני הזמנים לזמן אחד "שבעים שבעה" "ושבעים שישים ושנים" שהם 69 שבועות ביחד רק אחריהם "יכרת משיח" כיצד עושים זאת במקום פסיק ונקודה תחתיה האמורים להיות בן שני הזמנים "שבועים שבעה" "ושבועים שישים ושנים" ע"מ לעשות אתנחתא ביניהם ובכך להפרידם כפי שצריך לעשות בשפה האנגלית. השמיט התרגום K.J. את האתנחתא ע"מ שהזמנים יתפרשו כזמן אחד היינו 69 שבועות שאחריהם בלבד יבוא משיח אחד בלבד והוא יכרת.

מתרגמים הוגנים אף שמו נקודה לאחר השבעה שבועות ואח"כ הוסיפו את המילים ואז במשך שישים ושתים שבועות: seven weeks. Then during sixty- two weeks (The Ancnor Buble) ההוכחה הפשוטה לכך ששני זמנים אלו אכן צריכים להיות נפרדים הוא הפסוק הבא:

"ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו" (פס' כו')

הרי שבפרוש "גבריאל המלאך" (המדבר אל דניאל) מבדיל בין פרק הזמן הראשון "שבעים שבעה". ואילו רק אחרי תום הזמן השני "היינו שבועים שישים ושנים" (המתחילים מיד אחרי הופעתו של "משיח נגיד") כלומר בסיומם של 434 השנים רק אז יכרת "משיח". ובכלל כיצד ניתן לטעון שזוהי שפתו של התנ"ך שבמקום לומר "ואחרי השישים ושבעה שבועות" בחר התנ"ך לדבר בשפה מוזרה ביותר וללא סיבה ולהתבטא כך: "שבועים שיבעה ושבועים שישים ושתיים"

מדוע דבר המלאך בשפה כל כך מצחיקה ומוזרה אם אין זמנים אלו מיועדים לשני התגלויות ולשני מאורעות ומיועדים להיות חלוקים ולהתגלות שני משיחים שונים.?

ובכלל ה K.J. כנראה התעלם מהעובדה או שלא שם לב ששני המשיחים מכונים אחרת זה מזה. הראשון כינויו "משיח נגיד" ואילו השני מכונה "משיח" סתם.

בכנסיה או שמתעלמים מה"משיח נגיד" או שמדי פעם עולים רעיונות שונים מיהו "המשיח נגיד" אולם תמיד מטרתם להכחיש שהוא איננו "כורש" כיון שהןדאה בזה מהווה כישלון מוחץ של כל פרשנותם לדניאל ט' אשר לא תוביל בסופו של דבר לישו המשיח ע"פ החשבונות והזמנים.

התרגום מוחק מילים בתנ"ך ומוסיף מילים אשר אינן כתובות בו

דבר נוסף שעושה ה K.J. הוא: שבמקום הפסוק במקורו "ואחרי השבעים שישים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא…" פס' כו'

את המילים "אין לו" מחק ה K.J. כנראה לא היה לו צורך בדבר ה' האמיתי ובמקומם הוא כותב תוספת עצמית את המילים "יכרת משיח (Meesian) אבל לא בשביל עצמו".

זאת כדי שנחשוב שהמלאך גבריאל אמר את הדברים ש"יכרת משיח בשבילנו בשביל החטאים שלנו אבל "לא בשביל עצמו" כדי שאת הפסוקים המדברים על סליחת חטאים כפרה עון ופשע נשייך דוקא ל"יכרת משיח" ושהוא הוא ישו הסולח לנו את חטאנו במיתתו על הצלב והוא איננו נצלב בשביל עצמו אלא בשביל חטאת העולם.

סיכום פשעי התרגום וחשיפת מגמתם האמיתית

אכן כאשר א. משנים את דברי ה' ב. מתרגמים אותו כפי השקפת עולמם ג. מוחקים מילים ד. מוסיפים מילים אחרות במקומם ה. תוך עשיית מניפולציות על מוחותיהם של קוראי הטקסט המתורגם ו. תוך ניצול תלותם הבלעדית בתרגום ז. תוך חלוקת זמנים שונה ח. מחיקתן של דמיות המופיעות בקטע. (משיח נגיד איננו מופיע לשיטת הנוצרים אחר 49 שנים)

ניכר הדבר בבירור שהמדובר באנשים שדבר ה' האמיתי רחוק מלבם ואינו חשוב להם כלל ועיקר אין דבר בתנ"ך מגמתם או ענינים. כל מאוייהם הוא לשתול את השקפת עולמם, את אמונותיהם ועבודותיהם הזרות בתוך התנ"ך הקדוש ע"מ לפתות את ההמון להאמין לאמונתם. הם אכן מוכנים לשלם כל מחיר ע"מ להשיג מטרה זו. המטרה מקדשת את האמצעים עבורם אף אם האמצעי הינו שינוי דבר ה' בעצמו.

מדוע אין הפרשנות הנוצרית עומדת א"פ לא בפני עצמה כלל

אולם א"פ אם נניח לפושעים להתעטף בחטאם זה ואפילו לעין השמש לא יהיה אפשר להסביר את הקטע הנ"ל כלל ועיקר ע"פ פרשנותם.

אם נניח שאחרי 69 שבועות אמור להכרת "משיח" ולא יופיע 434 שנים לפני כן "משיח נגיד" הרי שלפי הפסוקים שאף ה K.J. מתרגמם היטב, צריכים שלושת המאורעות חורבן בית המקדש השני, חורבן ירושלים והכרתות משיח להתרחש שלושתם דוקא יחד באותו פרק זמן המוגדר ע"י גבריאל המלאך כ- 62 שבועות. כלומר לאחר 434 שנים הבאים מייד אחר 49 שנים.

וכך אומר הפסוק "ואחרי השבעים שישים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית…" פס' כו'

הרי שמשיח צריך היה להכרת יחד ובזמן אחד נכרת עם חורבן ירושלים והמקדש. אולם לטענת הנוצרים בעצמם ישו נצלב ב30 לספירת הנוצרים.

ואילו בית המקדש נחרב ב 70 לספירה ואם כן, לשיטתם שלאחר 69 שבועות היינו 483 שנים אחרי חורבן בית ראשון נחרב בית שני וירושלים הרי שישו לא נכרת אחר 69 שבועות כי אם 5 שבועות ו- 5 שנים קודם לכן שזה 40 שנה לפני חורבן הבית השני נמצא שאין פרשנותם תואמת את טענת הפסוקים ואם כן אין פרשנות עומדת בפני עצמה כמו כן מובן שהנוצרים מזלזלים בחשבון של גבריאל המלאך שלטענתם כנראה טעה ב 40 שנה היינו חמישה שבועות וחמש שנים וזאת חרף לשונו המדייקת במספר השבועות למנינם של המאורעות. או שכנראה (לטענת הנוצרים) הם יודעים טוב יותר מגבריאל המלאך מתי יכרת משיח ולכן הם משפצים את דבריו ב- 40 שנים בדיוק. כדרכם בקודש. ע"מ להתאים את הנבואה לזמן צליכת ישו אולם בית שני נחרב בזמן מאוחר יותר כמו כן חורבן העיר ירושלים. (40 שנים אח"כ).

התרגום בעבר לעומת התרגום היום

חשוב לציין שבמחקר שנערך ע"י הרב טוביה זינגר בארה"ב נתגלה כי הגרסא הישנה של K.J. שנתפסה לראשונה בשנתCE 1611 אכן הופיעו העוותים בתרגום הקשורים למילה משיח.

אולם האתנחתא שבין שני הזמנים אכן הופיעה. חלוקת זמנים זו הופיעה עד שנת 1885 אולם בשנה זו הופיעו כל התיקונים ב K.J. כפי שהם צריכים להיות האתנחתא במקומה, וכן המילה משיח תורגמה בדיוק כפי שצריך כלומר כך: "the anointed one "

אולם מיד אח"כ מישהו החליט לשנות שוב את ה K.J. עם כל ההטעיות האפשריות כפי שמנינו לעיל וכך נשארה הגרסה המוטעית מאז ועד עצם היום הזה.

שאלה ותשובה בחישוב הנבואה

נשוב להיפותזה הנוצרית בהבנת הקטע ונשאל את עצמינו את השאלה הבאה: כיצד ישיבו הנוצרים כאשר נשאל אותם להיכן נעלם השבוע האחרון? הם הרי מנו 69 שבועות עד החורבן ואם כן חרף כל הסתירות והקושיות הקודמות עכ"פ הרי ידוע שתקופה זו היא "שבעים שבועים". וכפי שאומר "האיש גבריאל" לדניאל במחזה הנבואה.

"שבעים שבועים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים" (פס' כד')

הרי שכל התקופה צריכה למנות 7 שבועות שהם 490 שנים ולפי חשבונם ישנם רק 69 שבועות.

התשובה היא שאין לכנסיה הנוצרית תשובה. לא ידוע להיכן נעלם השבוע האחרון. ובכלל ע"מ להגיע לישו הנכרת בתום 69 שבועות מהיכן נתחיל למנות את 69 השבועות על פי הבנת הנוצרים? האין הם מתחילים "ממצא דבר" היינו משעת התנבאותו של הנביא ירמיהו בזמן חורבן הבית הראשון? הרי זה מפורש בדברי גבריאל המלאך "ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים שישים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים". (פס' כה')

הרי שתחלת הזמן הוא עם ההתגלות הנבואית ומוצא דבר ה' בפי הנביא ירמיהו שנתנבא על גלות בבל 70 שנה, שיבת עם ישראל מן הגלות לארץ ישראל. אולם דעתה של הכנסיה לא יציבה כלל בענין זה, ומדי פעם בפעם ימצאו מקום אחר להתחיל למנות את ה- 69 שבועות ע"מ שבסופם יהיה אפשר להגיע לזמן צליבתו של ישו אולם תמיד תשאר השאלה בעינה חורבן בית המקדש התחולל רק 40 שנים אח"כ כפי שמודים הם בעצמם. ואילו מדברי הנבואה שניהם אמורים להתחולל בזמן אחד.

סתירה נוספת:

אם נמשיך לפסוק כג' "והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שמם" האם שבוע זה הוא השבוע האחרון המשלים ל 490 השנים? אם כן הרי ישו לא חי בשבוע זה כלל וכיצד הגביר ברית לרבים? האין ישו נצלב ב 30 CE ואם כן השבוע האחרון הוא 33 שנים אחרי צליבתו?

ובכלל הברית החדשה מספרת רק על שנה אחת מפעולו של ישו ולא שבע שנים "וחצי השבוע ישבית זבח" הרי שחצי השבוע האחרון הוא שלושים ושש וחצי שנים אחרי צליבתו של ישו, ואם ישו השבית זבח בעבור היותו הקרבן הנצחי הרי שישו לא עשה זאת 36 וחצי שנים אחרי צליבתו כי אם לפחות בשעת צליבתו.

היינו 30 CE – לשיטתם ולפי זה נסתרת טענתם.

ובכלל "יכרת משיח ואין לו" כשמדובר על אדם צדיק בתורה ובתנ"ך אף פעם לא נאמר עליו "כרת" המילה "כרת" היא רק לרשעים ולא לצדיקים המילה "נהרג" "מת" נאמר בתנ"ך על צדיקים. ואילו בעצם הטענה שמדובר בישו שהוא "משיח יכרת" הרי הם מפלילים אותו בטענה שהוא אדם רשע.

הצורך להוציא את "כורש" מדבר ה' ע"מ להכניס את ישו לתמונה

אילו נמשיך עוד פסוק אחד מעבר לפסוקים השגורים בפיהם של הנוצרים המדקלמים על פה את דניאל ט' מפסוק כד' עד כז' בלבד וכאלו שאין הפסוקים האחרים קדושים באותה מדה מלבד אלו,

נגלה את הדבר הבא:

"בשנה שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה" פרק (י' פס' א')

גבריאל המלאך התגלה לדניאל בשנה האחת והיחידה בא מלך דריוש המדי כאשר מייד אחריו שלט כורש הפרסי שלש שנים מיד לאחר סיומו של ספר דניאל מופיע ספרו של עזרא המספר על כורש הפרסי וכן הוא כותב: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר: כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה: מי בכם מכל עמו יהי אלוהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את בית ה' אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלים: וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלהים אשר בירושלים: ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והכהנים והלוים לכל העיר האלהים את רוחו לעלות לבנות את בית ה' אשר בירושלים וכל סביבותיהם חזקו בידיהם בכלי כסף וזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על כל התנדב:

והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' אשר הוציא נבוכדנצאר מירושלים ויתנם בבית אלהיו:

ויוציאם כורש מלך פרס על יד מתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה". עזרא פרק א' (פסוקים א' עד ח')

וכך כותב הנביא ישעיהו על כורש מאות שנים לפני התחולל המאורעות:

"כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גויים ומתני מלכים אפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו: אני לפניך אלך והדורים אישר דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע: ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים למען תדע כי אני ה'"

ישעיהו (מה' א'- ג')

"אנכי העירתהו בצדק וכל דרכיו אישר והוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר ה' צבאות" ישעיהו (מה' פס' יג')

ואם כן על פי פסוקים אלו מובן שכורש הוא "המשיח נגיד" הוא מלכותי אשר תכליתו להורות לשוב ולבנות את ירושלים והמקדש בשם ה'.

מובן ש"משיח נגיד" אשר מקיומו התעלמו הנוצרים, כפי שהתעלמו מדברי ישעיהו תכליתו היתה "להשיב ולבנות לה' בית בירושלים".

"ותדע ותשכל מן מצא דבר (היינו ע"י הנביא ירמיהו וכפי שאומר עזרא "לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כרש מלך פרס") להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים שבעה".

הפתרון הסופי לבעיית "כורש" ע"י המתרגמים הנוצרים

כפי שראינו בישעיהו כורש נקרא "משיח ה'" הוא משיח ומלך היינו "משיח נגיד".

כנראה שהנוצרים שמו לב לענין אולם לא רצו בכך, שכן ענינם להכניס את ישו לתמונה.

האם הם יעשו משהו בענין זה? מה איפה יעשו מתרגמי התנ"ך "הקדושים" של הנצרות?

מובן שאין הם יושבים בחיבוק ידים, וכן המתרגמים הנוצרים דוגמת K.J. "הקדוש" וה- NIV לא רצו שכל מי שימשיך לקרוא את ספר דניאל עד סופו ימצא שדבר ה' בפי הנביא ירמיהו נתמלא בכך שה' העיר את רוחו של כורש כפי שמופיע בפסוק הראשון בספר עזרא הסמוך לדניאל,

ולכן את ספר עזרא הם "קברו" (העבירו) ליד ספרי המלכים ובמקומו מופיע ספר הושע ובכך שיפצו את הסדר האוטנטי של התנ"ך היהודי וכמו כן בכך חשבו שתעלה מזימתם וכשיקרא הקורא את ספר עזרא יהיה זה זמן ארוך וענין רחוק מדברי הנבואה של דניאל ט' וכך לא יקשרו ביניהם, ויעלה בידם להכניס את ישו לדניאל ט' במקום "כורש מלך פרס משיח ה'".

מובנו האמיתי של הביטוי "יכרת משיח"

מובן שהפסוק "יכרת משיח" מדבר על הפסקת הכהונה ואומנם הכהן הגדול נקרא "משיח". אולם חשוב לדעת שבתקופת הסוף של הבית השני, הכהנים הגדולין היו רשעים, ואף קנו את הכהונה בכסף לכן "יכרת משיח ואין לו" מובנו – תיפסק הכהונה ואין לו ולא ישאר כלום ולא תימשך עוד.

שאלה נוספת על הפרשנות הנוצרית:

השאלה האחרונה הנוספת נשאלת כאן על הפרשנות הנוצרית היא כיצד נתמלאה הנבואה "שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר על עון ולהביא צדק עולמים ולחתם חזון ונביא למשח הקדש קדשים" (פס' כד')

הרי ידוע לנו שלפי הפרשנות הנוצרית לאחר 490 שנים (למרות שנעלם שבוע אחד והם אינם יודעים היכן הוא) אמור היה העולם להכנס לעידן אחר בו אין פשע בעולם אין חטא בבריאה נתכפרו כל העונות ואף הגיע צדק עולמים. כמו כן אף נתמלאו כל חזונות הנביאים.

כפי שאומר ישו "כל הנביאים עדי יוחנן נבאו" (מתי) ואף נמשך קודש הקודשים.

הרי העולם חסר, ואף מלא פשע ורשע, אין צדק, ואף לא נתמלאו נבואות הנביאים כולם ובכלל יש מחלוקת מהו צדק ואף אם איננו אלא צדק אנושי ומי בכלל מדבר על צדק עולמים.?

אם "לחתם חזון" הכוונה היא שתסתיים ולא ימשך עוד הנבואה כפי שטען ישו הרי שלא כך מפרשים זאת הנוצרים בעצמם שכן לטענתם היו נביאים נוצרים אף לאחר חרבן הבית אשר נבאו על גורלו המר של עם ישראל אשר לעולם ישאר בגלותו ואשר אף פעם לא יחזור לארץ ישראל נבואה זו התבדתה עם הקמתה של מדינת ישראל ואף שלטענת הוותיקן (אחר תיקון הנבואה) תכוונה הנבואה לירושלים דווקא הרי שבמלחמת ששת הימים עם כיבוש ירושלים העתיקה והכותל שוב נתגלתה נבואתם במערומיה ונאלצו לסגת מטענתם כי היתה זו נבואה אמיתית וטענו כי זו איננה אלא שמועה בלבד כפי שטען האפיפיור. כלומר אין פרושם של מילים בפסוק זה לחתום נבואה שלא תהיה יותר אלא שתתגשם כל הנבואה. וכך יפרשו הנוצרים אף את דברי ישו " כל הנביאים עדי יוחנן נבאו" (מתי)

ואם כן כיצד בדיוק נחתם חזון, ומה עלה בגורלם של פסוקים רבים בתנ"ך כדוגמת הפסוקים הבאים: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפור ומריא יחדו ונער קטן נהג בם: ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים": ישעיהו יא' פס' ו'- י'.

אין צורך להוסיף עוד פסוקי נבואה שלא התגשמו עדיין כיון שיכלה הזמן והמה לא יכלו. שכן התנ"ך מלא בהם ובכלל מה זה "ולמשוח קודש קדשים"?

האם הכונה בנבואה זו "למטורפת ממגדל" שמרחה את גופו של ישו בשמן? האם במקום שמואל הנביא שמשח את דוד ושאול בשמן המשחה,

יש צדיקה גדולה יותר השמורה במיוחד למשיח ישו המושכת בשמן המור ולא בשמן המשחה את רגליו ולא את ראשו?

ומנגבת בשערות ראשה את רגליו הרטובות משמן כיאה למשיח חסיד וצנוע ופרוש כמותו? לא שמואל הנביא השקול "כמשה ואהרן וכהניו" אלא "המטורפת ממגדל" אשר לפי עדות האונגליונים הוציא ממנה ישו 7 שדים, שמא "מרים המטורפת" שקולה כנגד משה ואהרן וכהניו ואף כנגד שמואל גם יחד?

ומי בכלל יודע עוד כמה שדים נשארו בה? ומי הלך? ומי חזר?

האם לזה התכוון גבריאל המלאך באומרו לדניאל "מאות שנים לפני כן "ולמשוח קודש קדשים"?

הרי לא תוכל הכנסיה להתחמק ולומר כאן שהמדובר בביאה שניה של ישו. שכן על פי פרושם יש כאן הקצבת זמן של 490 שנה בלבד. ואם כל הביטויים הללו שייכים באחרית הימים בלבד הרי שניתן לומר שגם המשיח יופיע באחרית הימים בלבד ולא בתום ה 490 השנים המוקצבים על פי הנבואה.

וכבר ניסו לתרץ לי נוצרים "חכמים" שדווקא מישעיהו יא' פס' יא' מוכחת ביאתו השניה של המשיח מהפסוק "והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם…" ( פס' יא')

אולם לטפשותם היו צריכים הנבואות המתייחסות לפני פסוק זה לביאה ראשונה להתקיים דוגמת הפסוק " וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נהג בם" (פס' ו') המופיע הרבה לפני הפסוק ממנו הם מביאים ראיה לביאה שניה.

כמו כן הפסוק "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (פס' ט') ואפי' לשיטתם לא נתגשמה נבואה זאת עדיין שהרי לא כל העולם מאמין בנצרות, ובטח שעדיין מרעים ומשחיתים בכל הר קדשי הן הטרוריסטים והן המוסלמים אף לטענת הנצרות ולשיטתם אף היהודים.

ההסבר האמיתי לדניאל פרק ט':

חשבונו של דניאל לתום גלות בבל:

מהו איפה ההסבר האמיתי לדניאל ט':

דניאל עומד בשנה הראשונה לשלטונו של דריוש המדי. דריוש זה הוא בנו של אחשורוש מזרע מדי אשר מלך על מלכות כשדים (אין זה האחשורוש המוכר לנו ממגילת אסתר).

דניאל מתבונן בספרים ומנסה להבין את נבואת הגלות וקיצה וכך כותב דניאל "בשנת אחת למלכו (של דריוש המדי) אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה" (דניאל ט' פס' א', כ')

דניאל מתחיל לחשב את קץ הגלות מכוון שבבל חרבה והנבואה על חורבנה לאחר 70 שנים נתמלאה. דניאל קשר את 70 השנים לחורבן בבל שזוהי נבואה אחת בדברי הנביא ירמיהו עם נבואת הגאולה של עם ישראל אחר 70 שנים הוא מנה לשני המאורעות גם יחד מעת הכיבוש הראשון של נבוכדנצר מלך בבל (3320 לבריאת העולם) את ירושלים בימי יהויקים מלך יהודה בשנת מלכותו הרביעית. היה זה 18 שנים לפני חרבן בית ראשון דניאל הנמצא בשנה ה- 52 (3390 לבריאת העולם) אחר חורבן הבית הראשון (3338 לבריאת העולם) ובשנה זו שולט דריוש המדי ובשנה זו כבר נמלאו שבעים שנים ובבל אכן נחרבה ודריוש המדי קבל את המלכות מיידם אולם טרם נתגשמה הנבואה על שיבת ישראל לארצו.

דניאל שראה כי גאולת ישראל בוששת לבוא החל להתפלל לבורא עולם מתוך חשש שאולי חטאו ישראל אף בגלות וה' קיים בהם את הקללה הכתובה בתורת משה: ויקרא ( כו' פס' יח')

"ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאותיכם"

דניאל חשש שהגלות כנראה נתארכה 490 שנה סה"כ 70 שנים גלות (הגזרה הראשונה) כפול 7 פעמים.

דניאל מתגעש ומתרגש וכך הוא לובש שק ואפר ומבקש בתפלה ותחנונים מאת ה' "אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו חטאנו עוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וממשפטיך,

ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ, לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרבים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך" (פרק ט' פס' ד'- ז')

הרי שדניאל מבין שעם ישראל חטאו לה' חטאה גדולה הוא אף מסיק את ענין הכפלת העונש בשבע מהפסוק הבא: "וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקולך ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים כי חטאנו לו" (דניאל ט' יא')

"ויקם את דבר אשר דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים" :כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה עלינו ולא חלינו את פני ה' אלהינו לשוב מעונינו ולהשכיל באמיתך" עד פסוק יד'.

נמצא לפ"ז שדניאל מבין שנתגשמה הקללה ולכן עם ישראל ישארו הרבה זמן בגלות וזוהי הרעה הגדולה עליה מדבר דניאל.

דניאל פונה לה' ומתפלל אליו: "ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדיך ואל תחנונינו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני" פס' יז'

"ועשה אל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך" פס' יט'

הרי שמה שמענין את דניאל זה לא הגאולה של אחרית הימים ומלך המשיח והתגלותו כי אם נבואת הנביא ירמיהו על בנין בית המקדש וחזרת עם ישראל לארץ בתום גלות 70 שנה מבבל שלא נתגשמה והגזרה הרעה אשר נגזרה מעם ה' להביא את הקללה הכתובה בתורת משה.

דניאל סבור כי עם ישראל ישארו בגלות 490 שנה ואולם על הרקע הזה מתגלה אליו המלאך גבריאל והוא בא להסביר לו את אשר יקרה ואת טעותו בחישוב הגאולה.

גבריאל המלאך מתגלה אל דניאל ע"מ להעמידו על טעותו ולספר לו את אשר יהיה לעם ישראל, למקדש, ולירושלים, אשר עליהם הוא מצר בתפילתו לה':

"ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת ערב: ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה" בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה" : (כא'- כב')

"שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים"

גבריאל המלאך אומר לדניאל איש האלקים כי הוא אכן צודק ואכן נגזרה גזרה מעם ה' והוכפל העונש פי 7 היינו 490 שנים אולם לא כפי שדניאל הבין כי יהיה עליהם להשאר בגלות אלא גבריאל מפרט מה יקרה באותם 490 שנות גזרה. עד תום 490 השנים כלל לא יתכן שתבוא הגאולה מכיון שזהו עידן הגזרה, ואילו עידן שנות משיח יחלו רק אח"כ.

מובן שהמשיח צריך לבא ולבנות את בית המקדש הוא איננו בא כשהוא בנוי אלא תכליתו לבנות את המקדש הנצחי ולכן מעצם הגזרה שנחתך על העם והעיר הרי שבית המקדש השני על פי נבואה זו יחרב.

הוא איננו הבנין הנצחי האחרון אלא "מיום שנחרב בית המקדש נולד המשיח" מכיון שאז מתחיל עידן המשיח ותקוות הגאולה לבנינו של בית המקדש הנצחי. רק אז החל.

גבריאל מסביר לדניאל "תדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים שבעה"

חשבונך באשר לנבואת ירמיהו איננה נכונה יש לך לספור "ממצא דבר" היינו מעת שהנביא ירמיהו התנבא היינו מעת חורבן הבית ( הראשון) ולא מהכיבוש הראשון של נבוכדנצר כפי שמניתה לחורבן בבל אלו הם שתי נבואות נפרדות האחת מופיעה בירמיהו (פרק כה' פס' יב')

"והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגויים האלה את מלך בבל שבעים שנה: והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על בבל ועל הגוי ההוא נאום ה' את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אותו לשממות עולם"

בפסוקים אלו יש רק את נבואת חורבן בבל ל- 70 שנה וזהו חשבון אחד נפרד.

אולם (בפרק כט' פס' ו') ירמיהו שוב מתנבא:

"כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה"

כי אנכי ידעתי את המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה: וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם: ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל לבבכם: ונמצאתי לכם נאום ה' ושבתי את שבותכם וקבצתי אתכם מכל הגויים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאום ה' והשיבותי אתכם אל המקום אשר הגלתי אתכם משם: כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים בבלה: (פרק כט' י' עד טו')

מקור טעותו של דניאל מהיכן?

בנבואה הראשונה של הנביא ירמיהו מדובר על מלאת 70 שנה לבבל אפקד על בבל היינו חורבן בבל בלבד מוזכר שם.

ואילו בנבואה השניה מוזכר פקידת ישראל בסמיכות לגלות בבל. דניאל חשב שנבואות אלו הם נבואה אחת ולכן מנה לשניהם מאותו זמן אולם הם שתי נבואות נפרדות.

"ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבועים שבעה ושבועים שישים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים"

49 שנים מחורבן בית ראשון עד כורש הוא "משיח נגיד"- מכורש העיר תבנה במשך 62 שבועות שנים היינו במשך תקופה של 434 שנים הבאות אחר 49 השנים הראשונות.

אולם דניאל היה בשנה ה52 אחר החורבן 3 שנים אחרי ה 49 זאת משום ש 490 השנים אינם סך 7 שבועות ועוד 62 שבועות העולים רק 69 שבועות חסר 7 שנים. שבע השנים הללו מתחלקים לשני חלקים 3 שנים למנין הראשון של 49 השנים, ואילו 4 שנים למנין השני של 62 שבועות היינו 434 + 4 = 438 שנים סה"כ. שבוע זה לא נמנה כיחידה שלימה משום שהמלאך מונה שבועות שנים כרמז וכענין הנבואה: שפת השבעיות נבחרה ע"י גבריאל המלאך משום:

א. חטא השמיטה שבגללה גלו ישראל 70 שנה על שלא קיימו 70 שמיטות מכניסתם לא"י מתקופת כיבוש הארץ ועד חורבן בית ראשון.

ב. בגלל כפל העונשים 70 השנים לגלות בבל המוכפלים פי 7 כפי הפסוק בויקרא (כו' פס' יח) "שבע על חטאותיכם"

משמעות המילים ובצוק העתים מובנת, שכן מדובר שה- 490 השנים הללו הם שנות גזירה בעתיים של פורעניות וכבושים.

"ואחרי השבעים שישים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות" (דניאל ט' כו')

אחרי 434 שנים וכפי שכבר הזכרנו בתוספת 4 שנים הרי הם 438 שנים, יחרב בית המקדש והעיר ירושלים כמו כן תפסק הכהונה והכהונה הגדולה שכן הכהן הגדול הוא מכונה "הכהן המשיח"

מובן שהמילה "יכרת" המוזכרת בפסוק כו' שייכת כאן בטקסט מכיון שהכהונה היתה אז בידי הצדוקים הרשעים כמו כן הכהונה הגדולה העיר והמקדש יחרבו ע"י "עם נגיד" היינו צבא רומאי הוא טיטוס שהחריב את בית המקדש וחרשו במחרשות של ברזל. עלינו לדעת כי החורבן היה תהליך ממושך ולכן מובן יותר הפסוק "והגביר ברית לרבים" שבוע אחד השליט הרומאי יעשה ברית בו הוא יתיר להקריב קרבנות במשך 7 שנים אולם "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה" הוא יפר את בריתו ואחר שלוש וחצי שנים הוא יפסיק את הקרבת הקרבנות כפי שאכן קרה.

"ועל כנף שקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם" השליט הרומאי אחר שישבית את "המנחה והזבח" תוך הפרת ברית הוא יציב צלם בהיכל ובמקום גבוה במקדש יעמיד שקוץ משמם, היינו צלם.

עד שתחרץ הגזרה.

דוגמא נוספת לבאשר לטענה הנוצרית כי צריך היה המשיח להופיע בתקופת הבית השני

דוגמא נוספת לנסיונם של הנוצרים להוכיח כי המשיח אמור היה להופיע (על פי התנ"ך) בתקופת בית שני דוקא, היא פרשנותם על הפסוק:

"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילו ולו יקהת עמים" (בראשית מח' פס' י')

טענת הנוצרים היא כי שבט יהודה יהיה שבט כמו כן ימלוך עד כי יבא מלך המשיח המיוחל המכונה בפסוק שילו.

והרי לא יתכן שהמשיח יופיע באחרית הימים אם שבט יהודה פסק מכבר מלהיות שבט ומלמלוך בתקופת הבית השני.

לכן מחוייב מן הפסוק שהמשיח יופיע לפני חורבן בית שני בעוד זהותו של שבט יהודה ברורה, ומלכותו קיימת ובעיקר נכונה טענתו כך יאמרו הנוצרים לאור העובדה שאחר בית שני אבד יחוסם של השבטים ומעתה לא יתגשם פסוק זה יותר אם לא נתגלה המשיח בתקופת בית שני כאמור.

לטענת הנוצרים, שבט יהודה לא יפסוק מלהיות מחוקק היינו מושל כשם שלא יפסוק מלהיות שבט כפי פרושו הפשוט של הפסוק: "עד ביאת משיח גואל"- הטענה ברורה לחלוטין השוואתם זו בין מלכות יהודה וקיום זהות השבט הנמשכת מובעת בפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו".

הטענה היהודית לפרוש הפסוק הוא, שהשליט החוקי באם יהיה, יהיה משבט יהודה דוקא כי להם המלוכה על פי המשפט האלקי. אך לא חייב שתהיה כל הזמן וברצף מלכות שלטת, מי משני הפירושים הללו נכון? האם ניתן לברר זאת? התשובה היא פשוטה ביותר בוודאי שניתן לברר זאת.

תשובה מוחצת לטענת הנוצרים:

אם נניח שדברי הפרשנות הנוצרית אמת, הרי על המשיח היה להופיע עם חורבן בית ראשון בלבד. ולא אח"כ בשום פנים ואופן. שכן המלך האחרון משבט יהודה היה צדקיהו, ואילו אחריו לא מלך עוד מלך ביהודה עד חורבן הבית השני ועד עצם היום הזה.

וא"כ לפי פרשנותם אף ישו אינו יכול להיות המשיח, מכיון שמלכות יהודה פסקה 450 שנים לפני הופעת ישו. וא"כ איך יהיה ישו המשיח?

נמצא שאין ויכוח בין הפרוש היהודי והפרוש הנוצרי. פשוט אין פרוש נוצרי כלל. הוא אינו קיים.

סוף דבר:

פרושם מהווה סתירה לטענות עצמם ונתמלאו בהם הפסוקים " יכשל עוזר ונפל עזור" כמו כן- "בור כרה ויחפרהו יפול בשחת יפעל"

נמצאנו למדים: כי פרשנותם של הנוצרים על דניאל ט' איננה אפשרית כלל בשל היותה סותרת את עצמה סותרת פסוקים מפורשים, איננה עונה על כל השאלות.

ומגישתם של המתרגמים, ניתן ללמוד כי הם אונסים את הכתוב להתפרש כאמונתם תוך אי בחילה באמצעים כולל שינוי וסילוף דבר ה' ע"מ להתאימו לאמונותיהם ודעותיהם הפרטיות, גם אם הכתובים המפורשים מורים בדיוק את ההפך הגמור.