האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

הרב אריה קפלן: גיל היקום

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

בכנס אגודת המדענים הדתיים (AOJS) בשנת 1979, נשא הרב אריה קפלן, הרצאה בנושא 'הקבלה וגיל היקום', הרצאתו מצוטטת פעמים רבות, אך הטקסט שלה אינו נפוץ (גירסא חלקית שלו פורסמה בספר Immortality, Resurrection, and the Age of the Universe), ולכן אנו מביאים אותו כאן במלואו, עם הערות של הרב ראובן קפלן.

ברצוני לפתוח בקביעה, כי עיקר שיחה זו לא תהיה קשורה לקבלה. הסיבה שהכנסתי את נושא הקבלה הוא מכיוון שיש מעט מאוד ספרים הדנים בהשקפה יהודית. מבין הספרים שכן דנים בהשקפה, אחוז גדול נחשב כספרי קבלה.

יש להבין כי רוב הטקסטים הקבליים לא דנים רק במיסטיקה, אלא גם בתחומים רבים של השקפה שחשובים לכולנו. ולכן אינני מדבר על קבלה כשלעצמה. יותר נכון, אני מדבר על גיל היקום כפי שנדון בספרות הקבלית.

אפתח בקושיה, אחת שנמצאת באוויר כבר כמעט מאה שנה. השאלה עוסקת בגיל היקום, והיא קושיה קלאסית.

למעשה, נראה לנו מהתורה שגיל היקום הוא לא יותר מ 6000- שנה. יש מי שיאמר, שכל המאמין שגיל היקום הוא מעל 6000 שנה הוא אפיקורס. שמעתי זאת מאנשים רבים.

מאידך, יש ראיות כמעט מוחלטות שגיל היקום הוא הרבה מעבר ל 6000- שנה, אפילו כמה מיליונים כפול 6000 שנה. זו היא הקושיה.

, ישנן גישות רבות לפתרון הקושיה. כמה מהם מצוטטים בספר Challenge שפורסם לאחרונה על ידי ארגון של מדענים אורתודוקסיים (AOJS), ויש הרבה גישות אחרות. אך השאלה היא לא רק כיצד לענות על הקושיה הזו, אלא כיצד ליישב אותה בצורה משביעת רצון.

לפני שנוכל אפילו לנסות לפתור את הקושיה, אנו חייבים להקדים מספר הקדמות.

המבוא הראשון הוא כנראה החשוב ביותר. בכל דיון בשאלות של השקפה, חשוב לדעת מה מופיע במקורות. זה יכול להיות מאוד נחמד לבנות רעיונות לוגיים על בסיס ידע מוגבל: אנשים רבים טועים בכך. אבל אם מישהו רוצה לפתח השקפה, עליו לדעת מה המקורות התורניים אומרים בנושא. אחרת ניתן בקלות רבה להישאר עם השקפות עקומות.

דוגמה לכך: זכור לי שלפני כשמונה שנים, היה דיון בנושא החיים מחוץ לכדור הארץ. אני זוכר שילדיי חזרו מהלימודים, ואמרו שלימדו אותם, שכל מי שמאמין באפשרות של חיים על פני כוכב לכת אחר הוא אפיקורס. שמעתי זאת גם ממספר אנשים אחרים, והדבר הטריד אותי מאוד. הסיבה הפשוטה לכך היא שטענה זו מכניסה את רס"ג, רבי חסדאי קרשקש (בעל אור השם), רבי יהודה ברצלוני (המצוטט בתוספות), ומחבר ספר "מטה דן" (הידוע יותר בשם כוזרי שני) לקטגוריה של אפיקורסים. לא חשבתי שזה דבר ראוי לעשות.

באחד הכתבות הראשונות שלי באינטרקום כתבתי על חיים מחוץ לכדור הארץ. במקום להעלות סברות משלי, ציטטתי את המקורות. כתבתי את מה שרס"ג (המצוטט ע"י ר' יהודה ברצלוני), הכוזרי שני ורבינו חסדאי (בסוף אור השם) אמרו בעניין. גם ציטטתי מספר הברית, המביא ראיה חזקה לגבי חיים בכוכב אחר מהגמרא עצמה: הגמרא במגילה (יח.) דורשת את הפסוק בשירת דבורה "אורו מרוז… אורו ארור יושביה". יש דעה בגמרא שמרוז הוא שם של כוכב. ממילא אומר בעל ספר הברית, אם מרוז הוא כוכב, הפסוק בפירוש מדבר על "יושביה".

בכל מקרה, אחרי פרסום המאמר, וידאתי שרוב המנהלים ותלמודי התורה ייחשפו אליו. מאז והלאה אנשים נהיו יותר זהירים בשימוש במושג "אפיקורס" בדיונים לגבי חיים על כוכב אחר.

אם כן, העיקרון הראשון הוא – בכל שאלה של השקפה, צריך לחזור ולעיין במקורותינו. אם אדם רוצה לפתח השקפה, כך הדבר צריך להיות. צריך להיזהר ולוודא שלא נאמר את ההפך ממה שאמרו רבותינו בדורות הקודמים.

ההקדמה השנייה היא כלל שהרמב"ם מציב בפירוש המשניות. כאשר למישהו יש שאלה לגבי עובדה היסטורית או שאלה השקפתית – אין פסק חד משמעי.

בשאלות הלכתיות, אחרי דיון בדעות השונות, חייבים להגיע למסקנה אחת. מי שלא יציית למסקנה זו, נוהג כנגד ההלכה. אבל בשאלות השקפתיות, או היסטוריות, אין הדין כך. הרמב"ם מסביר זאת בפירושו למשניות שבועות, בסוף מכות, ובעוד מספר מקומות בש"ס. כמובן שיש רמיזות לכך בגמרא, כאשר היא מדברת על "הלכתא למשיחא". הגמרא אומרת שאיננו פוסקים הלכות לימות המשיח.

דוגמה לדבר הוא המושג של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". מדובר במקרה שיש מחלוקת, והגמרא אומרת ששתי הדעות צודקות. הגמרא משתמשת בביטוי הזה בשני מקומות.

בתחילת מסכת גיטין יש את הסוגיה של "פילגש בגבעה". אתם בוודאי מכירים את הסיפור, כיצד הפילגש נהרגה בידי שבט בנימין, והחרימו אותם לבל יינשאו להם. החרם הוסר לבסוף, וזה אחד מהסיבות שנקבע ט"ו באב כיום טוב.

הגמרא שואלת – למה הפילגש ברחה מבעלה? דעה אחת היא שזבוב מצא לה, ודעה אחרת היא שנימה מצא לה. רב אביתר שאל את אליהו הנביא במה עוסק הקב"ה, אמר לו – בפילגש בגבעה, והזכיר את שתי הדעות. כשאר שאל אותו – מי איכא ספיקא קמי שמיא? ענה לו אליהו – אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולא ענה לו יותר.

המקרה הידוע יותר נמצא בגמ' בעירובין, לגבי מחלוקות בית שמאי ובית הלל. המחלוקת נמשכה שנתיים, כאשר כל צד אמר שההלכה כמוהו, עד שיצאה בת קול ואמרה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל".

במקרה פילגש בגבעה אין פסק הלכה. אבל במחלוקת בית שמאי ובית הלל, הגמרא אומרת שיש הלכה.

לדעתי, זהו אחד המקורות של הכלל שקבע לנו הרמב"ם. בכל מקרה, הרמב"ם אומר בצורה ברורה, שבשאלות של השקפה או היסטוריה, אין פסק הלכה. במלים אחרות, אם נמצאת דעה בחז"ל או

בספרות התורנית המקובלת עלינו, לא ניתן לומר שלא פוסקים כמו השיטה הזאת. וכך הרמב"ם לפעמים לוקח דעת יחיד, ובונה השקפה שלמה עליה. ייתכן שהוא נוהג כך כי הדבר מתאים לשיטת החשיבה שלו, אפילו שהיא דעת יחיד. הוא יכול לנהוג כך מכיוון שכל המושג של פסק נוגע רק לשאלות הלכתיות ולא השקפתיות.

ההקדמה השלישית שברצוני להביא הוא יסוד בענייני בריאת העולם.

זכורני לפני שנים, כאשר בוצעו הניסויים הראשוניים בבניית חומצות אמינו, אבני הבניין של חומר חי, מפחמן דו חמצני, מתאן, אמוניה ואדי מים, יחד עם ניצוצות חשמליות או שימוש בקרינה אולטרה סגולה.

אני זוכר כשנערכו ניסויים נוספים, בהם פרופסור פוקס הצליח לגרום לחומצות אמינו האלו להפוך לחלבונים פשוטים ולמיקרו-ספירות, אשר נראו כמעט כצורות חיים פשוטות מאוד. כשזה קרה, אנשים דתיים רבים היו נסערים ביותר.

רבים ראו בכך מכה למסורת שלנו. כאן ראינו כי הממשק בין החי לבין הדומם לא היה קבוע ובלתי ניתן לפריצה כמו שאנשים נטו לחשוב.

אני זוכר שבאותו זמן אנשים באו אלי ושאלו – הרב קפלן, מה דעתך על כך? ותגובתי הייתה "מה גדלו מעשיך ה'!"

כל מה שהניסוי הזה הראה הוא כי לחומר אינרטי ולאלמנטים דוממים יש את היכולת המעשית להתגבש למשהו חי, לייצר את הכימיקלים של החיים. אבל מה הדבר אומר? זה אומר שמי שיצר את

החומר הבסיסי של היקום, יצר אותו להיות אבן הבניין של החיים. מי שיצר את אטום הפחמן, עיצב אותו במיוחד, כך שבתנאים מסוימים הוא יהפוך לחומצת אמינו ולחלבונים.

העובדה כי חומר דומם יכול "לקום לתחייה" היא כשלעצמה מדהימה ביותר.

ניקח את זה צעד אחד קדימה. אנחנו יודעים שכל התכונות הכימיות של החומר נובעות מהמאפיינים של האלקטרון. לכן מי שתכנן את האלקטרון היה צריך להטביע במבנה שלו את כל המאפיינים של החיים, ואת כל התגובות הכימיות המורכבות ביותר אשר נמצאות בחומר חי.

לכן, כאשר אני רואה פחמן ואלמנטים לא-אורגניים אחרים מתגבשים לכימיקלים אורגניים ולמשהו חי, התגובה הראשונה היא "מה גדלו מעשיך ה'!"

מעבר לכך, אני יכול לדמיין סדרה של "ליטושים". אני יכול לדמיין חומר שיתמוך בצומח, אבל לא בחי. ואני יכול לדמיין חומר שיכול לתמוך בחי, אבל עדיין לא יהיה מלוטש מספיק כדי לתמוך בתהליכים המורכבים המתרחשים במוח האנושי. אני מרגיש, שהעובדה כי תצורות מסוימות של חומר יכולות לאפשר מחשבות, היא תופעה משמעותית ביותר.

לכן, כאשר אנשים מבקשים ממני הוכחה לקיומו של בורא, אני אומר, תסתכלו על החומר עצמו. יש רק סוג אחד של חומר 2 ביקום כולו. החומר בעצמו לא היה יכול להתפתח ממשהו, שכן הוא בעצם בלתי משתנה. ובכל זאת, החומר מכיל את כל המאפיינים הדרושים לחיים ולמחשבות. זהו עיקרון חשוב מאוד.

עכשיו בואו ונחזור לקושיה שלנו. מה אנחנו עונים לגבי גיל היקום?

בעיה נפוצה היא שאנשים רבים כבר נקטו עמדה בנושא. כאשר אנשים כבר נוקטים עמדה בנושא מסוים, מאוד קשה להם לשנות את דעתם.

אתן לכם דוגמה טובה לכך. אילו סקרתי את היושבים כאן במהירות, כמה מכם מאמינים ביקום גיאוצנטרי? כלומר, כמה אנשים דתיים כאן מאמינים כי כדור הארץ הוא מרכז היקום? לא הרבה! האם הייתם מאמינים, שעד לפני 50 שנה, היו ספרי קודש בהם נכתב כי ההשקפה של התורה היא שכדור הארץ הוא מרכז היקום, וכי מי שאומר אחרת הולך נגד התורה?

אני מדגיש את הנקודה הזאת, ויש לי הרגשה שזו נקודה חשובה ביותר. לעתים קרובות אנשים נוטים לדחוק את עצמם לפינה אינטלקטואלית. ואז, ברגע שהם מוצאים את עצמם שם, אין להם מוצא.

זכורני שבישיבת "תורה ודעת", לפני זמן רב, דיברנו על האפשרות של שיגור טיל לירח. זה היה הרבה לפני שיגור ספוטניק. שאלתי את אחד האנשים שם (שלא אזכיר את שמו), "מה דעתך על שיגור טיל לירח?" הוא ענה שהדבר בלתי אפשרי על פי התורה. לא ניתן לשגר שום דבר מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, כי מעליה נמצא יסוד האש, וכל דבר שינסה לעבור דרכו – יישרף. הם הראו לי שהדבר מופיע בספרים מסוימים.

היום אנחנו יודעים שהשקפה זו לא הייתה נכונה, כמובן. אבל אחרי שהאדם דוחק את עצמו לפינה אינטלקטואלית, קשה לו מאוד לצאת ממנה. כיהודים תורניים, איננו יכולים לאפשר לעצמנו להידחק לפינה ממנה לא נוכל להיחלץ.

זהו סיכון שקיים, בפרט כשאנחנו מעורבים בדיון בנושא גיל היקום. שאלה זו היא אחת הבעיות הגדולות ביותר העומדות בפני מדענים דתיים – וכן כל יהודי תורני – בימינו. אני זוכר כשגרתי בוושינגטון, לעתים קרובות הנושא היה עולה לדיון בסעודת מלווה מלכה בביתנו. ואכן, איזה תשובות יש לעניין?

הכרתי פרופסור לביולוגיה, שכאשר הוא נמצא בין יהודים דתיים, טוען בנחישות שגיל היקום הוא 6000 שנה, אבל באוניברסיטה מלמד אבולוציה כמו כל פרופסור אחר. זוהי נקודת מבט סכיזופרנית. כאשר אתה עם אנשים דתיים, אתה מאמין בדבר אחד, אבל כאשר אתה נמצא בעולם המדע החיצוני, אתה מאמין בדבר אחר? זאת כמובן גישה שאיננה מספקת.

גישה אחרת היא זו שקיימת אצל חסידים רבים. הם אומרים, "מה המדענים כבר יודעים? האם הם יודעים מה באמת קרה? הם אוסף של צבועים, חבורה של בלפנים, קבוצה של טיפשים! האם יש להם דרך אמיתית לברר את האמת? הם מוצאים עצם וחושבים שהייתה שייכת לקוף".

[בשלב זה, ברצוני להדגיש כי אינני דן כאן באבולוציה או בתיאוריות השונות שלה. זהו נושא שונה לחלוטין, וייתכן שאיננו קשור כלל לענייננו. כרגע אני מדבר רק על גיל היקום].

לדעתי, עבור מישהו שיודע מה הוא מדע, זוהי גישה מאוד לא מקובלת. יש לנו מושג כלשהוא על איך עובדת הפָּלֵאוֹנְטוֹלוֹגְיָה (חקר מאובנים). יש לנו מושג מה קורה בגיאולוגיה ובתיארוך רדיואקטיבי. יש לנו מושגים באסטרונומיה. אנחנו יכולים לדבר כלאחר יד על כוכב המרוחק מיליון שנות אור מכאן, ואיננו עוצרים לחשוב "בעצם, זה קצת יותר מדיי!"

הייתי אומר שאם מישהו מרגיש שהמדע הוא בורות ושקר, אז הכל טוב. אנשים רבים מעדיפים לא לקבל את המדע כאתגר ראוי. אבל אני חושב כי עבור רבים מאתנו כאן, גישה כזו היא לגמרי לא מספקת.

ולכן אנחנו יכולים לפגוש את הצד שכנגד ולהתמודד עם הבעיה חזיתית. איך נתמודד עם זה? יש כמה הצעות שהועלו.

אחת, הפשוטה ביותר, היא כי לפני 6000 שנה, השם ברא את היקום עם היסטוריה. יש לוגיקה מסוימת לכך, ואפשר אפילו למצוא רמז לכך בגמרא. אם השם ברא עץ, האם לעץ היו טבעות או לא? אם היו לו טבעות, הדבר אומר שהייתה לו היסטוריה.

אפשר להרחיב גישה זו לכל החיים. לכל נברא היה צריך להיות "הורה", ואם כן יש לנו היסטוריה שהולכת הרבה זמן לאחור. ה' בקלות היה יכול לברוא את היקום שייראה לא יותר מבן 6000 שנה.

הבעיה היא שאפשר להעלות טיעון דומה, שה' בעצם ברא את היקום לפני חמש דקות. אין שאלה, שאלוקים כל יכול בוודאי יכול היה לברוא אותנו עם כל הזיכרונות שלנו, עם כל הרשומות, עם כל ההיסטוריה. בהחלט ניתן לטעון שהעולם נברא לפני חמש דקות, אבל זה מחליש את הטענה דלעיל. אם אפשרי שה' ברא את העולם לפני 6000 שנה בלבד, אז הכל אפשרי.

מובן שזה טיעון שלא ניתן לסותרו. לכן, אם מישהו מרגיש נוח עם זה, הייתי אומר שהכל טוב. אבל אני חושב שהטיעון הזה בעייתי. הוא כמעט נוגע בחוסר יושרה אינטלקטואלית וסופיזם. הטיעון הזה מציף יותר בעיות מאשר נותן תשובות. הוא נותן תחושה שכל היהדות תלויה בטענה שטחית או מאולתרת.

אך יש כאן בעיה חמורה יותר. באף מקום בספרות התורנית לא מופיע שה' ברא את היקום כדי שייראה כאילו הוא בן מיליארדי שנים. לולא התגליות המדעיות העדכניות, איש לא היה מעלה טיעון כזה בהתבסס על מקורות תורניים בלבד. ולכן כל הגישה הזאת היא לא יותר מאשר אפולוגטיקה.

יש גישה אחרת שאזכיר בדרך אגב. והיא שכל אחד מ"ימי" הבריאה היה באמת באורך של אלפי שנים.

גישה זו מוזכרת על ידי רבינו בחיי, המזכיר אותה רק כדי לדחותה. הוא כותב בפירוש שהעולם נברא בשישה ימים בני 12 שעות, ובסך הכל 72 שעות. בנוסף, אנחנו שומרים שבת שבאה אחרי ששת ימי הבריאה, בהם כל יום היה בדיוק כמו הימים שלנו.

בנוסף, אין שום סמך בספרות התורנית לטיעון, שימי הבריאה היו ארוכים מ 24- שעות כל אחד. מלבד זאת, יש את הבעיה שהצומח נוצר לפני השמש, הירח והכוכבים, ודבר זה לא מסתדר עם אף תיאוריה קוסמולוגית מקובלת. אמנם ספר הזוהר טוען שהצומח נוצר אחרי המאורות, אבל זה מעלה בעיות אחרות שלא ניכנס אליהן במסגרת הדיון שלנו.

עם מה נותרנו? נשארנו במצב בו אין לנו ברירה אלא להסתכל בספרות היהודית הקלאסית, ולחפש מה נאמר בה לגבי גיל היקום. האם יש משהו בנושא שלא נידון כמו שצריך? מעניין לראות שניתן למצוא תשובה משמעותית ביותר.

יש שיטה הידועה למקובלים כ"שיטת ספר התמונה".

קודם כל אציג את ספר התמונה: הספר מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה. זהו ספר בהחלט חשוב, והוא מצוטט על ידי הרמב"ן ועל ידי מחברים חשובים אחרים.

יתירה מכך, אם נסתכל בבית יוסף (אורח חיים סימן ל"ו), אנו מוצאים שהוא דן בצורת האותיות של כתיבת סת"ם. מביא לרוב את ה"ברוך שאמר", שהוא הראשון החשוב ביותר הדן בנושא. פעמים  רבות הוא מזכיר שלאות צריכה להיות צורה מסוימת "על פי סוד" או "על פי קבלה". כמעט בכל פעם שאחד הפוסקים מזכיר צורת אות על פי קבלה, המקור הוא ספר התמונה, על אף שהמקור לא הוזכר. הזכרתי זאת רק כדי להדגיש שספר התמונה איננו ספר זניח שאיש לא שמע עליו, אלא ספר חשוב ביותר.

ספר התמונה מדבר על הרעיון של שמיטות. הגמרא אומרת שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה, והאלף השביעי יהיה שבת. ספר התמונה אומר שמדובר רק במחזור אחד של שמיטה. כשם שביובל יש שבעה מחזורי שמיטה, כך יש שבעה מחזורים קוסמיים של 7000 שנה. אם כך, היקום יתקיים במשך 49,000 שנה.

השאלה היא באיזה מחזור של שמיטה אנחנו נמצאים כרגע. מספר התמונה עצמו נראה שאנחנו במחזור השני. [אמנם הדבר איננו חד משמעי, ויש דעות בעניין]. בדרוש "אור החיים" שלו, בעל התפארת ישראל (על המשניות) מזכיר שאנחנו בשמיטה הרביעית, אבל גם המקור שלו איננו חד משמעי [אדבר על דרוש אור החיים בהמשך].

שיטה נוספת נמצאת ב"ספר לבנת הספיר", האומר שאנחנו נמצאים כרגע בשמיטה השישית. הוא מכניס זאת בתוך דבריו של ספר התמונה, ואומר שזהו הפשט בדבריו. (לבנת הספיר הוא ספר קבלי מהמאה ה 13), הוא כותב שבמבט ראשון הדברים לא נראים כך בספר התמונה, אבל הכוונה היא שאנחנו נמצאים במחזור השישי. במלים אחרות, היקום הוא בן 42,000 שנה.

לפני שאמשיך, אני מוכרח לציין שספרי הקבלה המאוחרים אינם מזכירים את שיטת ספר התמונה. הסיבה לכך היא ששניים מגדולי המקובלים חלקו עליה. הראשון היה הרמ"ק, רבי משה קורדוברו, בסוף ספרו "שיעור קומה", שם כתב שאיננו הולכים בשיטת ספר התמונה. וכן האריז"ל בספרו "ליקוטי תורה" על פרשת בהר, כתב שספר התמונה טועה. ובהקדמת ספר "ויקהל משה", כתב המחבר: "ראו את גדולתו של האר"י! הייתה שיטה שהייתה מקובלת על כל המקובלים הקדמונים, אבל בא האר"י וכתב שהוא טועה."

אבל, כפי שציינתי, יש פה שאלה של השקפה, ואין כאן "פסק" מחייב. לפיכך, זכותו של כל אחד להסתמך על השיטה המדוברת. ואולי כדאי שאזכיר, שבין תומכי השיטה היו הרדב"ז (אשר נחשב רבו של האר"י על ידי ר' חיים ויטאל). הרדב"ז אמנם יותר ידוע בתשובותיו, אך גם חיבר פירוש בשם "מגן דוד" על ספר התמונה.

יש במדרש מספר רמיזות לשיטה הזאת של ספר התמונה. על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", אומר המדרש: מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. רואים אפוא שהיה "זמן" לפני הבריאה המתוארת בתורה. [אציין שהרמב"ם ובעל העיקרים מפרשים את המדרש בצורה שונה במקצת].

יש גם מדרש מפורסם מאוד, האומר "מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן". ברוב המקורות הקבליים מאז תקופת האר"י, ההסבר הוא שמדובר על עולמות רוחניים. זהו הפירוש שהאר"י נתן למדרש. רוב לומדי הזוהר וכתבי האר"י יאמרו אם כן, שהאר"י סבור שמדובר כאן בעולמות רוחניים ולא יותר. לשיטתם אין מדובר כאן בעולמות פיזיים בכלל.

אבל יש ספרים המפרשים את המדרש על פי שיטת ספר התמונה, ביניהם ה"מערכת אלוקות". הפירוש לספר הזה, "מנחת יהודה" שחובר ע"י הרב יהודה חייט, מוזכר בספרי קבלה רבים. המערכת אלוקות מדבר על שיטת ספר התמונה, ואומר שזהו ההסבר לדבר המדרש "בונה עולמות ומחריבן". הוא גם אומר שזהו פירוש המדרש "מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן".

אמנם הרמב"ם ובעל ספר עיקרים מפרשים את המדרש אחרת, אבל הנה לנו מקור קדמון שרואה במדרש תמיכה בשיטת ספר התמונה. מבין ספרי הפילוסופיה הרומזים לשיטה זו, ניתן למצוא את הכוזרי ואת מגילת המגילה לרבי אברהם בר חייא, שהיה בן דורו של הרי"ף.

מקור תלמודי נוסף התומך בשיטת ספר התמונה הוא המאמר במסכת חגיגה (יג:) לגבי 974 דורות שקדמו לאדם הראשון. הדבר נלמד מהפסוק "דבר ציווה לאלף דור", שהתורה ניתנה 26 דורות אחרי אדם הראשון. לחשב את זה אפשר פשוט לספור את הדורות מאדם ועד משה רבינו. 26 הפעמים שמופיע הביטוי "כי לעולם חסדו" במזמור הלל הגדול, רומזים ל 26- הדורות האלו. אם מפחיתים 26 מאלף, מקבלים 974 . יש מספר מקורות, בפרט המערכת אלוקות, הטוענים ש 974- הדורות האלו שייכים לשמיטה הקודמת שהתקיימה לפני בריאת אדם הראשון.

(הערת ראובן קפלן: מעניין לציין, שלפי תיאוריות "אבולוציה" מסויימות, צורת האדם הנוכחית התעצבה על כדור הארץ לפני כ 100,000- שנה. אם נשער שכל ה 974- דורות לפני אדם היו אמורים לחיות את מלוא 1000 השנים שנועדו לאדם הראשון, והם הולידו בסביבות גיל 100 (כמו שאדם וחווה ילדו בגיל 130), הדבר אומר שצורות האדם הראשונות התעצבו לפני כ 100,000- שנה, דבר התואם את החשיבה המדעית הנוכחית).

יש ספרים הנוספים הדנים בשיטת ספר התמונה. ביניהם רבינו בחיי בפרשת בהר, הרקנאטי, הציוני, וספר החינוך במצוות יובל. יש רמזים לשיטה זו בדברי הרבמ"ם ואבן עזרא. זו שיטה שהייתה ידועה היטב בין הראשונים.

אחד מגדולי האחרונים המזכיר שיטה זו, הוא מחבר הפירוש "תפארת ישראל" למשניות, ב"דרוש אור החיים" שלו המופיע בסדר נזיקין. יש לציין שחוגים רבים ביהדות מסתייגים מדבריו. הרבה אנשים חושבים שהדרוש נכתב כאפולוגטיקה לתיאוריות של דארווין, מבלי לשים לב שהדברים הודפסו בשנת 1834, הרבה לפני שמישהו הכיר את תיאוריות דארווין בכלל.

הדרוש היה כל כך שנוי במחלוקת, עד כדי השמטתו מהוצאות רבות של "משניות יכין ובועז", אשר מכילות אותו בדרך כלל. ביותר מפעם אחת, כאשר רציתי להראות למישהו קטע מהדרוש, גיליתי שהוא נתלש לגמרי מהספר! זו גם הסיבה שיש קבוצות חסידיות מסוימות שאינן לומדות את פירוש תפארת ישראל, אפילו שהוא היה מגדולי האחרונים.

כמובן, אחת הבעיות העיקריות היא שהוא איננו מזכיר את כל המקורות. הוא מזכיר את רבינו בחיי, אבן עזרא והרמב"ם. דבריהם ניתנים להבנה ביותר מדרך אחת, אם איננו מכירים את המקור של השיטה.

בכל אופן, הגישה של התפארת ישראל היא מעניינת ביותר. הוא מדבר על הרעיון שהיו עולמות ואנשים לפני אדם הראשון. ואז הוא אומר – "תראו איך דברי תורתנו הוצדקו (ובפראפרזה על דבריו): במקומות רבים בעולם, נמצאו שלדים של יצורים שאינם קיימים יותר. בעיר בולטימור מצאו שלד של ממותה, שכבר אינה קיימת בעולם. במקומות אחרים מצאו דינוזאורים באורך של 100 מטר ויותר, ודי ברור שלא קיימים יצורים כאלו כיום. הביטו וראו את האמת במסורת התורה! אפילו המדע מראה שהיו עולמות לפני העולם הנוכחי!"

גישה כל כך שונה מזו של אנשים כיום! במקום לראות בפָּלֵאוֹנְטוֹלוֹגְיָה ובגיאולוגיה "אתגר" לתורה, התפארת ישראל רואה אותם כתומכים בשיטה תורנית חשובה.

הוא ממשיך ומציין, שרכסי הרים כמו ההימלאיה (מזכיר אותם בשמם) נוצרו על ידי התפרצויות גדולות.

אלו ההתפרצויות המוזכרות בספר התמונה, מכיוון שהיה הרבה תוהו ובוהו בין מחזור למחזור. אנחנו יכולים לראות בעינינו את אמיתות שיטה זו.

זוהי גישה שונה מאוד מזו של יהודים דתיים רבים, הרואים בתורה ובמדע בעלי מחלוקת. הרבה מאתנו מרגישים, שברגע שהמדע יוצא בהצהרה מסוימת בנושא פָּלֵאוֹנְטוֹלוֹגְיָה או גיאולוגיה, אנחנו אמורים להיכנס למגננה ולהילחם בה. התפארת ישראל, מאידך, רואה בדברים אלו אימות לשיטה תורנית חשובה.

נקודה חשובה נוספת הועלתה על ידי ר' יצחק דמן עכו. אם תעיינו ב"שם הגדולים", תראו שר' יצחק היה תלמיד חבר של הרמב"ן. הוא חי בעכו בתקופה שהרמב"ן היה בארץ ישראל, וקיבל ממנו גם בנגלה וגם בנסתר. הוא נחשב אחד מגדולי המקובלים של תקופתו, ומצוטט מספר פעמים בספר ראשית חכמה.

ר' יצחק דמן עכו ידוע במספר דברים. רוב השאלות לגבי אמיתות ספר הזוהר הועלו על ידו, מכיוון שהוא חקר לגבי זהות מחבר הספר. הוא היה חבר של ר' משה דה לאון שהוציא לאור את הזוהר. כאשר הועלו טענות בעניין אמיתות ספר הזוהר, הוא היה זה שבדק אותן, ונסע לביתו של ר' משה דה לאון לברר את העניין. כל הסיפור הזה מוזכר ב"ספר היוחסין", אך שם הסיפור נפסק לפתע בדיוק לפני שר' יצחק מציג את מסקנתו הסופית. רוב ההיסטוריונים טוענים שאיננו יודעים את דעתו הסופית של ר' יצחק, אבל הם טועים. (נ.ב. ראה ליבס כאן, י.ע.)

לפני כ 3- שנים הגיע אליי מאן דהו, וביקש שאתרגם חלקים מכתב יד של ר' יצחק דמן עכו, הידוע בשם "אוצר החיים". יש רק עותק שלם אחד של כתב היד הזה בעולם, והוא פריט באוסף של דוד גינצבורג הנמצא בספרייה הממלכתית של רוסיה במוסקבה. המבקש השיג עבורי צילום שלם של כתב היד, וביקש ממני לתרגם קטעים נבחרים. ביקשתי לקבל את העותק הזה לעצמי בתמורה לעבודת התרגום. וכך כתב היד הנדיר והחשוב ביותר הזה נמצא תחת ידי. (נ.ב. כתב היד זמין לצפיה באוצר החכמה, ואף יצא לאור, ראה כאן, י.ע.).

כמובן, היה צורך לשבת ולקרוא את כתב היד, כמו כל ספר אחר. לקח זמן לפענח את האותיות העתיקות. אחד מהדברים הראשונים שמצאתי הוא שהספר נכתב כ 20- שנה אחרי שר' יצחק חקר את מקורות ספר הזוהר. והוא כותב בצורה ברורה ומפורשת, שאינה משתמעת לשתי פנים, שמחבר ספר הזוהר היה ר' שמעון בר יוחאי. זה משהו שאיננו ידוע להיסטוריונים, ואני מזכיר זאת לראשונה בפורום ציבורי. אך העובדה היא שהאדם היחיד הידוע בהיסטוריה שחקר את אמיתות ספר הזוהר סמוך לזמן פרסומו, הגיע למסקנה הברורה שהוא ספר קדמון שנכתב בידי ר' שמעון בר יוחאי.

יש לר' יצחק דמן עכו רעיון חשוב נוסף שם, שהוא רלוונטי לשיחה שלנו כאן. הוא מסכים בנחישות עם שיטת ספר התמונה. ואז הוא עובר לדבר על "יומו של הקדוש ברוך הוא". ידוע מהמדרשים ומהגמרא, שיומו של הקב"ה שווה לאלף שנים שלנו.

לפיכך, אומר ר' יצחק, מה אורך שנה של הקדוש ברוך הוא? די ברור שזה 1000 כפול 365.25 , או 365,250 שנה. [חשוב לזכור שהדברים נכתבו לפני מעל 700 שנה]. אבל לפי ספר התמונה, העולם

אמור להתקיים 49,000 שנה. הוא אומר שלא נחשוב שזאת תקופה קצרה יחסית. ה"שנים" האלו אינם שנות אדם, אלא שנותיו של הקב"ה.

ואז הוא ממשיך ואומר, "להוציא מליבם" של אלו שאומרים שהיקום לא יתקיים מעל 49,000 שנה. מכיוון שהשנים המדוברות אינן שנות אנוש, אלא שנים אלוקיות. ועכשיו צריך לחשב כמה שנים היקום יתקיים.

לפי ספר "לבנת הספיר" (שהזכרנו לעיל), שהוא המפרש הכי מוסמך של ספר התמונה, אנחנו כרגע בשמיטה השישית. כשאדם הראשון נברא, היקום היה בן 42,000 שנה. אבל לפני בריאת אדם, איננו משתמשים בשנים אנושיות אלא בשנים אלוקיות. לפיכך, גיל היקום הוא 42,000 שנים אלוקיות.

כפי שהזכרנו מקודם, שנה אלוקית אחת שווה 365,250 שנות אדם. לפיכך גיל היקום הוא 42,000 כפול 365,250 שנות אדם. עשו את החישוב, ותראו שיוצא שגיל היקום קרוב ל 15- מיליארד שנה!

זהו מספר מעניין. על פי רוב החישובים הנעשים על בסיס היקום המתפשט ושאר היבטים קוסמולוגיים, זהו בדיוק גיל היקום על פי המדע. ובכל זאת, המספר הזה נמצא במקור תורני בן למעלה מ 700- שנה. אין כאן שום אפולוגטיקה!

(הערת ראובן קפלן: מספר זה איננו לגמרי מדויק. מדענים מעריכים את גיל היקום בין 12 ל 17- מיליארד שנה, כאשר ההערכות המדויקות כיום הן 13.7 או ~ 15 מיליארד שנה (תלוי בצורת החישוב). המדע מגלה תגליות חדשות כל הזמן ונעשים ליטושים לתיאוריות במשך הזמן, בפרט בקוסמולוגיה, ולכן אין שום מספר "מדויק", אלא רק הערכות מוגדרות היטב. בכל אופן, אין זה גורע מהנקודה של הרב קפלן. האמת היא שאפילו ש 13.7- מיליארד שנה הוא המספר הנפוץ ביותר בשאלת גיל היקום, יש בעיות במספר זה, מכיוון שיש גלקסיות וכוכבים הנראים בני יותר מ 13.7- מיליארד שנה! בכל אופן, בשימוש בסוגי חישובים אחרים, יש מדענים הטוענים שגיל היקום הוא בסביבות 15 מיליארד שנה, בהתאמה לחישוב של ר' יצחק מלפני 700 שנה ויותר).

איך כל זה נכנס במלים של התורה? גישה אחת היא זאת של ה"מערכת אלוקות", כפי שהזכרתי מקודם. לפי גישה זו, התורה פותחת ב"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". לאחר זאת התורה איננה מפרטת את מה שאירע במשך כל השנים, ורק אומרת ש"הארץ הייתה תוהו ובוהו". כפי שהמדרש אומר, מדובר כאן בעולם שכבר היה קיים, מכיוון ש"היה סדר זמנים קודם לכן". אם כן, בין "בראשית ברא אלוקים" לבין "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" יש מספר לא מוגדר של שנים. אולי אפילו 15 מיליארד שנה.

ההסבר הזה לא אמור להיות מפתיע מדיי. באמצע פרשת חוקת, בין פרשת פרה אדומה לבין מיתת מרים, יש פער של 40 שנה, כפי שמציין אבן עזרא. אמנם זה לא פער ענק כמו 15 מיליארד שנה, אבל העיקרון הוא אותו דבר. זוהי גישה פשוטה לעניין.

גישה יותר מורכבת היא זו שנרמזת על ידי השל"ה הקדוש וכן מספר מדרשים.

אחת מחידות התורה נוגעת לעניין שני סיפורי הבריאה. איננו מדברים על מה שאומרים מבקרי המקרא, מכיוון שהם בכלל בכיוון שגוי, ולדעותיהם אין שום השפעה על הדיון שלנו. בכל מקרה, יש בתורה שני סיפורים של בריאת האדם, אחד בבראשית פרק א' והשני בפרק ב'.

כמובן ניתן לטעון, כפי שהראו לי מספר פעמים ב 32- מידותיו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, שזאת דוגמה של "מדבר שאחריו מעשה והוא פרטו של ראשון". אפילו שניתן לחשוב שיש כאן שני סיפורים, בעצם יש כאן רק אחד.

בכל אופן, שאלת בראשית פרק א' מוזכרת גם בגמרא. לגבי אדם וחווה, התורה קודם אומרת "זכר ונקבה ברא אותם", כלומר ששניהם נבראו כאחד. ואילו בפרק ב' התורה אומרת שאדם נברא ראשון, ואז חווה נבראה מצלעו (הצד או הצלע שלו). הגמרא דנה בזה במסכתות ברכות, עירובין וכתובות.

שתי תשובות יש בגמרא. אחת היא שאדם וחווה נבראו בגוף אחד, כמו תאומים סיאמיים, ואז הופרדו.

התשובה השנייה בגמרא היא – בתחילה עלה במחשבת לברואתו שניים ולבסוף נברא אחד. סיפור הבריאה הראשון, כשאדם וחווה נבראו יחד, התקיים רק במחשבה, ואילו במעשה האדם נברא קודם.

הגמרא בכתובות (ח.) מביאה זאת לנפקא מינה, כמה ברכות מברכים בשבע ברכות, האם מברכים שש או שבע.

לפי ההסבר הזה, התורה בעצם מספרת שני סיפורים שונים על בריאת האדם. הראשון הוא במחשבה – שלב התכנון של בריאת האדם, והשני במעשה – ההוצאה לפועל. אם כך יש כאן שני סיפורי בריאה.

תוספות בראש השנה אומרים, שבעצם יש בריאה שלימה במחשבה. תוספות שואל, אם בניסן נברא העולם, מה הכוונה שאומרים בראש השנה "היום הרת עולם". ומתרץ, שבניסן נברא במעשה אבל בתשרי נברא במחשבה.

ניתן לומר שהבריאה במחשבה אירעה בניסן לפני 15 מיליארד שנה. ואז, הרבה שנים אחר כך, לפני פחות מ 6000- שנה, ה' ברא את העולם במעשה. אם כן הבריאה הראשונה הייתה לפני השמיטה הראשונה, והבריאה השנייה בשמיטה הנוכחית.

דבר זה נרמז במדרש נוסף, ששואל מדוע בסיפור הבריאה הראשון מופיע רק שם אלוקים, ובסיפור הבריאה השני מופיע ה' אלוקים. המדרש עונה, "שבתחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין" (כמובא ברש"י). אם כן יש כאן יצירה אחת במידת הדין, ויצירה אחת במידת הרחמים יחד עם מידת הדין.

בכל אופן אנחנו רואים, שבכל הסיפור הראשון של הבריאה, הכולל את יצירת האדם והשביתה בשבת, מופיע רק השם אלוקים. לפיכך עלינו לומר, שמדת הרחמים התווספה רק אחרי השבת הראשונה, והתורה מדברת כאן על בריאה שנייה. אבל כפי שמופיע בספרים, על פי ספר התמונה, הבריאה הראשונה מדברת על שמיטה של דין, והבריאה השנייה מדברת על השמיטה שלנו, שהיא של רחמים.

יש מדרש נוסף שרלוונטי אלינו. כולנו למדנו בתחילת פרשת משפטים – "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים". אבל הבריאה השנייה פותחת במלים "אלה תולדות השמים והארץ". התורה משתמשת במלה "אלה". המדרש אומר על כך: "כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, מה פסל, תוהו ובוהו וחושך". כלומר שהמדרש אומר שכל מה שהיה לפני כן בתורה מדבר על תוהו ובוהו. העולם נברא רק במחשבה ולא במעשה, ולכן הוא עדיין תוהו ובוהו.

אבל מה בעצם פירוש המושג "בריאה במחשבה"? לשם כך, עלינו לחזור להקדמה השלישית שלי בתחילת השיחה. אמרתי, שכאשר ה' ברא את היקום, הוא היא צריך לברוא את החומר שלו בעל מאפיינים מאוד מסוימים ומדויקים. באותה שנייה של הבריאה, בראשית, ה' היה צריך ליצור את כל הכוחות ואת כל המאפיינים שיהיו לחומר. הוא ברא את כוח הכבידה, את הכוח האלקטרו-מגנטי, המאפשרים את רוב התגובות הפיזיות והכימיות. הוא ברא את הכוחות הגרעיניים. הוא ברא את כוח המשיכה כדי שהמים יתכנסו למקום אחד, ואז הוא ליטש את החומר יותר ויותר, כדי שהצומח, החי, ובהמשך גם המחשבה האנושית, יוכלו להתקיים.

ששת ימי הבריאה מדברים, אם כן, על הבריאה במחשבה, כאשר ה' הכין את כל מאפייני החומר מתוך ראייה עתידית של כל מה שהיקום עתיד להכיל. נלך על פי הגמרא, שבריאת האדם ביום השישי הייתה במחשבה. אם כן, כל ששת ימי הבריאה היו צריכים להיות במחשבה )על פי התוספות(. זאת הבריאה במידת הדין, שנקראת "תוהו" ו"בוהו". זאת הבריאה שהתרחשה בשישה ימים בתחילתה של השמיטה הראשונה, לפני יותר מ 15- מיליארד שנים. ניתן להתאים את כל זה לפסוקי התורה בעצמם, ללא קושי גדול מדיי.

ואז התורה עוברת לדבר על בריאתו של אדם הראשון. וכפי שאומר הר"ן, אנו מתחילים את לוח השנה שלנו מבריאת אדם הראשון, שהתרחשה לפני 5738 שנים (מזמן השיחה הזאת).

המסקנה של כל דברים אלו היא שאם נסתכל במקורות ובספרים שלנו, ונראה את מה שרבותינו לימדו אותנו, נוכל לראות שיש די הרמוניה בין היהדות לבין העולם על פי השקפת המדע. אינני מדבר על תיאוריות מדעיות או פילוסופיה מדעית, אלא על הוכחות ועובדות מדעיות. אין לנו בעיות רציניות כאן.

הבעיות כבר נידונו לפני מאות שנים, וככל שנתבסס בצורה איתנה על הספרים הקדושים, נמצא שאין באמת סתירות.

 

5 4 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
10 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
יהודה הלוי
יהודה הלוי
1 year ago

במאמר מוזכרת אסכולה נוספת של כאלה המטילים ספק באמיתות המדעיות, בפרשנות שניתנת לתצפיות על ידי המדענים, במהימנות וברלוונטיות של שיטות המחקר המקובלות וכו'. לפי דעתו של בעל המאמר גישה זו אינה יכולה להיות מקובלת על מי שיודע מה הוא מדע. מי שמכיר מקרוב את העבודה המדעית אינו יכול לבטל כלאחר יד את המסקנות העולות משעות, ימים ושנים של מאמצים שיטתיים ומרוכזים של הרבה אנשים רציניים וכישרוניים. אפשר להתווכח, אבל צריך לקחת את המדע כאתגר ראוי ולא לזלזל בו.

בדברים אלו מעורר אותנו בעל המאמר לשאול את עצמנו שאלה משונה: האם אנחנו יודעים מהו מדע?

כדי להסביר את השאלה נפתח, כדרכנו, בדיאלוג בין חברים:

"אני משתף אתך סרטון מהמם של גלקסיה שצילמתי בטלסקופ החדש שקנו לי ליום ההולדת, יש לה מבנה מדהים, לא סתם מלא כוכבים מעורבבים אלא זרועות ספירליות מסביב למרכז דחוס והכל מסתובב ביחד, אתה חייב לראות"

"זה לא יכול להיות, אתה עובד עלי, לא יותר מחצי שעה של עבודה גרפית, אין גלקסיה כזאת ולא יכולה להיות, תבין אני מומחה לפיזיקה אי אפשר לעבוד עלי"

"אני לא נעלב שאתה לא מאמין לי, אבל תסביר למה אתה חושב שזה לא יכול להיות"

"תבין, זה לא שאני חושב, יש חוקים, יש כללים, לפי החוק אין כזה דבר שהכל זז ביחד, אם הכוכבים בשוליים סוגרים סיבוב ביחד עם הכוכבים בפנים אז או שהם 'יעופו' החוצה או שהפנימיים 'יפלו' פנימה, כדי להחזיק את כל המבנה הזה שיזוז ביחד ולא יתפרק צריך המון מסה במקומות מסוימים, במה ששלחת לי אין אפס קצהו, בקיצור לך תעבוד על אחרים"

"מי קבע את החוקים האלה שאתה מדבר עליהם?"

"אחד בשם ניוטון"

"ולמה שהכוכבים יקשיבו לו?"

"אתה מתלוצץ. כמובן שניוטון לא חוקק את החוקים הוא רק גילה לפי איזה חוקים הכוכבים מתנהלים"

"איך הוא גילה? הוא שאל אותם?"

"נו, אתה והבדיחות… הוא עקב אחריהם במשך שנים ונעזר גם בתצפיות מאוד מדויקות של חוקרים שהיו לפניו עד שהוא פיתח את המודל שלו ופרסם אותו"

"אז תגיד לי אתה, המומחה הגדול, מה היה קורה אם אחרי שהוא מפרסם את המודל שלו הוא פתאום מגלה שיש איזה כוכב שעובר על החוקים שלו?"

"מזת'ומרת – שם אותו בכלא… ועכשיו ברצינות – מסתבר שהוא היה עוקב אחריו ומפתח מודל חדש שיצליח לכלול גם את התצפית הזו. יתכן שזה אפילו קרה לו כמה פעמים עד שהוא סיים את העבודה שלו"

"אז לפי מה שאתה אומר עכשיו יכול להיות שבאמת יש גלקסיה כזו כמו ששלחתי לך ורק ניוטון לא ראה אותה ולכן הוא לא כלל אותה במודל שלו"

"האמת שאתה צודק, המכשור שלהם לא היה משוכלל כמו שיש היום"

"אז למה ברגע הראשון האשמת אותי בזיוף במקום לשמוח על הגילוי"

"אגיד לך את האמת, הגילוי הזה מאוד מסבך אותנו, כל כך הרבה דברים בנויים על המודל הזה ועכשיו יכול להיות שהכל נופל, יכול לקחת שנים עד שנצליח לפתח מודל חדש, מה גם שהמודל של ניוטון מאוד יפה, לא חבל להרוס? תבין אותי…"

וסיפור נוסף ברוח הדברים:

מעשה (לשם שינוי – מעשה שאכן היה) באדם חרדי שהלך לבקר קרוב משפחתו בביה"ח לאחר שהלה התאושש ממחלה קשה. בצאתו מחדר האשפוז פגש אחד מהרופאים (שאינו בעל חזות דתית) שטיפלו בקרובו והלה פנה אליו ושאל אותו האם המטופל הינו רב ואם יש לו קהילה. כאשר נענה בחיוב הפטיר "אה, אם כך זה בסדר".

"מה בסדר?" שאל המבקר.

"אסביר לך" אמר הרופא "לפי החישובים שלנו הוא לא היה אמור לשרוד, כבר חשבנו שהיה כאן נס רפואי, אבל עכשיו שאני שומע שיש לו קהילה, בטח התפללו עליו, אין כאן נס רפואי".

"לא הבנתי" אמר המבקר המבולבל "אם התפללו עליו אז זה לא נס?".

"תבין, כשאנחנו אומרים 'נס רפואי' אנחנו לא מתכוונים ל'נס' במובן שלך, אלא לתופעת טבע לא מוכרת, כלומר שיש בעיה עם החישובים שלנו. זה מעורר לנו שאלה האם אנחנו יכולים להמשיך להסתמך על הידע והניסיון שלנו. אמנם הפעם זה היה לטובה, ואנחנו שמחים בכך, אבל פעם אחרת זה יכול חלילה להיות הפוך, וזה מחייב בדיקה. אבל כשמדובר באישיות מהסוג של קרובך איננו מחויבים להגדיר את מה שקרה כנס רפואי, לכן אמרתי שזה בסדר".

עכשיו ננסה לכתוב כמה תובנות בעקבות הדברים:

2.1.              

ההשערות המקובלות כיום בין החוקרים בעניין גיל היקום מבוססות על אמונה שעיקריה הם:

1. ישנו יקום, קיים, אמתי.

2. ביקום זה מתרחשות התרחשויות.

3. ההתרחשויות מתרחשות לפי חוקיות כלשהי.

4. את החוקיות ניתן לברר מתוך התצפיות שבידינו.

5. הפירוש הסביר של התצפיות הוא הפירוש האמתי.

חשוב להבהיר: מדען העוסק בהשערות לגבי העתיד אינו צריך להטריד את עצמו בשאלות כגון: האם היקום הנראה לנו באמת קיים? או אולי הוא "עולם שקר" שנמצא רק בתודעה שלנו? האם ביקום באמת מתרחשים אירועים? או אולי אנו רק "מדפדפים" במחברת אנימציה בעלת רזולוציה אינסופית, מה שיוצר אצלנו אשליה של תנועה? כי מבחינתו גם אם הכל אשליה – כל זמן שישנם כללים קבועים – יש טעם לעסוק בזה.

לעומתו, העוסק בהשערות לגבי העבר צריך שתהיה לו עמדה גם בשאלות אלו, משום שאם היקום והמתרחש בו הינם ענין תודעתי בלבד אין טעם לדון בהתרחשויות היפותטיות, שאינן משפיעות על התודעה שלנו. ומכיוון שהתשובות לשאלות אלו נמצאות מחוץ לתחום האמפירי, עליו להאמין למראה עיניו ולהרגשות הפשוטות שבאמת ישנו עולם ובאמת דברים "זזים" בו. כל זאת לפני שמתחילים לשער השערות לגבי מה שיכל היה לקרות פעם.

הצד השווה בין שני סוגי החוקרים הוא ששניהם מתבססים על ההנחה שישנה חוקיות בטבע. ולמשל, הם מאמינים שכשם שהשמש זרחה אתמול ושלשום, היא תזרח גם מחר ומחרתיים (וזרחה גם לפני מאתיים שנה). כלומר, כאשר התרחשות מסוימת חוזרת על עצמה (ובפרט אם זה קורה בסמיכות להתרחשות אחרת) זה יוצר אצלנו ציפייה לגבי העתיד, כי יש לנו תחושה שזה לא "מקרי" אלא ישנה סיבה לכך, וסיבה זו בכוחה לגרום התרחשויות נוספות.

ציפייה זו מתחזקת, כמובן, ככל שההתרחשויות מרבות לחזור על עצמן באותן הנסיבות (כפי הנראה לעין). כל זאת למרות שלעולם לא תהיה בכך הוכחה, כי תמיד יהיה מי שיטען שזהו "צירוף מקרים מדהים", ומכלל ספק לא יצאנו (זה אולי נשמע משונה וקיצוני, אבל ישנן תיאוריות של אנשי מדע שמשתמשות בצירופי מקרים מדהימים על מנת להסביר את המציאות הנגלית לעינינו). אמנם הסבירות עולה, והתחושה מתחזקת, אבל עם כל זאת מוכרחים אנו להודות שגם התשובה לשאלת החוקיות נמצאת מחוץ לתחום האמפירי.

עד כאן הסבר קצר על הנחות יסוד 1-3 ברשימה הנ"ל.

2.2.              

אנחנו מאמינים בני מאמינים שהבורא כלל בתורה גם את כל חוכמות הטבע, אולי בקרב המקובלים ישנם כאלה שיודעים איפה ואיך, אבל אנחנו עוד לא מצאנו מי שילמד אותנו (ולמען האמת גם לא ממש חיפשנו). ולכן, כל זמן שאין לנו מידע מבורא עולם, אנחנו הולכים "מהסוף להתחלה" – מהסימפטומים למחלה.

נקח לדוגמא את המבול. קטסטרופה עולמית שעל פי המסורת היהודית התרחשה לפני 4127 שנים. אם מדען בן זמננו היה חוזר בזמן ורואה את ההתרחשויות במו עיניו, האם היה אומר "זה לא יכול להיות! זה לא קורה!" בגלל שזה לא מסתדר לו עם הממצאים האחרונים ועם הנוסחאות שהוא מכיר? התשובה היא שאם הוא ראוי לשם "מדען" הוא היה צובט את עצמו פעם או פעמיים ורץ להביא את כלי המדידה שלו, לאחר שהיה מודד כה וכה היה מתיישב עם עצמו ומנסה לנסח נוסחאות חדשות שיתאימו לכל מה שראה.

מה שתיארנו בפסקה הקודמת אינו היפותטי. במדרש מבואר שהמדענים שחיו בתקופה ה"פוסט-מבולית" חקרו והגיעו למסקנה שישנו "קבוע מטאורולוגי" שגורם לכך שפעם ב 1656 שנה השמיים מתמוטטים. הם יצאו בהצעה אופרטיבית לבנות סמוכות לרקיע. במדרש מבואר שזו הייתה אחת העילות לבניית מגדל בבל המפורסם.

זה נשמע לנו קצת קיצוני, ובוודאי שהדברים אינם כפשוטם ויש בהם עומק (יעויין בספר "שיעורי דעת" מאמר "דור הפלגה"), אבל צריך להבין שזה תואם הגישה האמפירית, שהולכת "מהסוף להתחלה" -אינה דנה בשאלות "מה צריך להיות?" או "מה יכול להיות?", אלא מנסה ללמוד על המציאות מהתצפיות הקיימות. כלומר, רואים משהו ומנסים להסביר אותו עד היכן שידנו מגעת.

וככל שיש יותר כלים ויותר תצפיות העסק מסתבך, ולא מצליחים להסביר הכל – הסבר שמתאים לגלקסיה אחת לא מתאים לאחרת, מה שמתאים למאקרו לא מתאים למיקרו, וכן הלאה. בלית ברירה צריכים להשתמש בחצאי מודלים כדי לתכנן את עצמנו, בתקווה שלא תהיינה "הפתעות" לא נעימות. לא נוכל לחסוך מעצמנו את הצורך בביצוע ניסויים "על יבש" לפני כל שימוש "על רטוב" במכשור חדיש (אפילו בתחומים המדויקים יחסית, כמו מכניקה וכימיה, וקל וחומר בביולוגיה ורפואה).

כעין זה, מסתבר שאם היה מתפרסם בזמנו של ניוטון איזה מאמר תלמודי, שמספר על קבוצת כוכבים לוליינית שסבה על צירה (אין צורך לחפש J), הצדיקים שבינינו היו אומרים שאין הכוונה שבאמת יש קבוצת כוכבים כזאת, זהו רק משל עמוק על העולמות העליונים \ כוחות האדם וכדו'.

כמובן שזה גם יכול להיות נכון (ואפילו מסתבר, למי שמכיר את הרקע של התלמוד), אבל אי אפשר לקרא לזה "מדע". כי ברגע שאנו מצפים מהמדע לאשש או לשלול עדויות או תצפיות, משמעות הדבר שאנו מבקשים להקים את הגולם על יוצרו, משום שיסודו של המדע (האמפירי) הוא בתצפיות. מדען אינו יכול לקבוע "זה לא יכול להיות", הוא רק יכול להגיד "דבר כזה לא נצפה על ידינו".

[במאמר המוסגר: כמובן שדברים אלו מעוררים שאלות לא פשוטות הנוגעות לאתיקה – מה יקרה אם נאשם ברצח יטען לחפותו על ידי הטלת ספק בממצאים הבליסטיים? והרי החוקר הבליסטי אינו יכול לקבוע באופן וודאי ש"זה לא יכול להיות"? בתלמוד בבלי (מסכת מכות דף ה.) נפסק שדנים לפי הרגילות ולא משגיחים בטענות מעין אלו. אבל בכל אופן צריך לשים לב ולהבחין שגם שאלות אלו אינן שייכות לתחום האמפירי. כי בתחום האמפירי הכל יכול להיות.]

העולה מן הדברים הוא שהעיסוק בהיסטוריה של היקום נמצא מעבר לתחום האמפירי. ולכן, בהתייחס לדבריו של בעל המאמר, נאמר שאיננו מזלזלים בעבודה המדעית ובמסקנות שלה, שהושגו ברוב מאמץ וכשרון של אנשים רבים, ו"חכמה בגוים – תאמין".

עם זאת איננו רואים בהפרש שבין המסורת לדברי חוקרי הטבע איזו בעיה שצריך לפתור, או אתגר שצריך להתמודד איתו. משום שחוקרי הטבע אינם מתיימרים לקבוע מה באמת היה, אלא מציעים תרחישים אפשריים לפי העדויות והתצפיות הידועות להם. והמסורת, מבלי להתכחש לתצפיות של החוקרים הנ"ל, מציעה עדויות אותנטיות ותצפיות נוספות שלא נצפו על ידי החוקרים.

בזה נשלם הדיון אודות הנחת יסוד מס' 4 ברשימה הנ"ל.

2.3.              

 אנו סבורים שהמדענים מהתקופה הפוסט-מבולית שגו, לא רק בהמצאה של אותו "קבוע מטאורולוגי", אלא בכל הכיוון. אם היינו יכולים, היינו אומרים להם שהמבול אינו חלק מתופעת טבע לא מוכרת, ופוטרים אותם מהצורך לבנות מגדלים לאין תכלית.

אמנם סביר – בשונה מדרכו של הרופא מהסיפור – שאותם מדענים לא היו מקשיבים לנו (יעויין במאמר הנ"ל בספר שעורי דעת) משום שהמחקר שלהם היה מגמתי – הם רצו לבנות מגדל! הם לא רצו לחשוב שיש משהו שאין להם יכולת להשיג שליטה עליו.

 מחקר מגמתי לא היה רק מנת חלקם של אותם מדענים. כל שליט בעל אג'נדה כלשהי החזיק באמתחתו מכון מחקר מדעי. חוקרי המכון, גם אם לא "חיפשו" מסקנות מסוימות, הגיעו בסופו של דבר למסקנות מאוד מסוימות. משום שלא ניתנה להם יד חופשית לפתח את כל כיווני החשיבה האפשריים. כך היה בכנסייה הנוצרית, וביתר שאת תחת השלטון הנאצי, שדגל בדארוויניזם על מנת להצדיק השמדת עמים ושעבודם.

אנו רוצים לחשוב שהמחקר שלנו הוא לחלוטין אובייקטיבי, פתוח לכל הכיוונים, וחף מכל השפעה זרה ומגמתיות. יש לנו סיבות טובות לחשוב כך. אבל עם זאת עלינו לקחת בחשבון איזה ענין שעלול, בכל זאת, להשפיע, ולו במעט, על החשיבה המדעית, ודווקא משום מעלתם של העוסקים במחקר.

העניין הוא שהאתגרים בתחום המחקר מצריכים יכולות חשיבה מיוחדות. הצורך לגשר על פערים בין ממצאים, לפתח תאוריות מורכבות, עם הרבה פרטים, שנוגעים למערכות שונות, ושהכל "ידפוק" כמו שצריך – בלי "חורים". אחר כך צריך למצוא דרך לחשב את ההשפעה של התאוריות על מערכות נוספות, ולהמציא רעיונות יצירתיים לניסויים מוצלחים שיסייעו לבסס את התאוריות (אחד הקשיים המרכזיים בתחום), או, לחלופין, לאתגר אותן.

כדי להצליח לעמוד במשימה שכזו לא מספיק מוח אנליטי חזק. למחשב, משוכלל ככל שיהיה, אין יכולת "לצאת מחוץ לקופסה". לעומתו, המדען נדרש להימצא מחוץ לקופסא זמן רב (כאן המקום להבחין גם בין חוקר לסטודנט שאינו עוסק במחקר עצמאי).

תכונות שמאפיינות סוג זה של אנשים הן: דמיון מפותח, סקרנות, עקביות, וכן – משיכה לסימטריה, משיכה לאסתטיקה באופן כללי ורגש אומנותי. תכונות אלו מביאות לכך שבקרבם של המדענים רוחשות שאיפות סמויות, שהם נדרשים לדכא בדרך עבודתם, ולא תמיד מצליחים.

למשל: ישנה שאיפה טבעית לייסד תאוריות "רזות" ככל האפשר, מה שמכונה "התער של אוקאם". ולמרות שהמדענים סבורים שלשאיפה זו, הלקוחה מתחום האתיקה, אין הצדקה מדעית, בכל זאת גם הם צריכים להילחם עם הנטייה הפנימית לבחור בתאוריות "רזות".

תאוריות שמצריכות חישובים מורכבים וקשים נזנחות בצד, כברירת מחדל, עד שהממצאים "יכריחו" אותנו לעסוק בהן, או עד שנאזור כוח. וכן לצד השני – לפעמים אחרי שעבדנו קשה לבסס תאוריה מורכבת, קשה לנו להיפרד ממנה, ובמיוחד אם הייתה יפה ונעזרנו בה רבות בעבר, מה שמביא אותנו לנסות להציל אותה, ואפילו באמצעים קיצוניים (כגון: צירופי מקרים מדהימים, חומר אפל וכדו').

כמו כן יש לנו סלידה טבעית מרעיונות א-סימטריים או אנטרופיים, עד כדי כך שאפילו איינשטיין הרגיש צורך להמציא "קבוע קוסמי", ללא כל הצדקה אמפירית, כדי "למנוע" את התפשטות היקום, מה שהתברר לו בהמשך כאחת הטעויות הגדולות בחייו.

לכן אנשי המדע בעצמם אינם מתייחסים לאף אחת מהתאוריות שלהם, גם תאוריות מבוססות שהיו להן חיזויים רבים מוצלחים, כאמת המוחלטת האחת והיחידה. אלא הם ממשיכים לחשוב, ולנסות לפתח כיווני חשיבה חדשים, ואפילו כאלה שמבחינה אינטואיטיבית נראים רחוקים. כי הם מודעים לכך שהם אינם יכולים לסמוך על עצמם כאובייקטיביים וחסרי פניות, ואולי דווקא "שם רחוק" נמצאת האמת.

עד כאן הדיון בהנחת יסוד מס' 5 מהרשימה הנ"ל.

2.4.              

מכל הנ"ל נמצא שגם למי שיודע "מהו מדע" מותר לפקפק, ולהטיל ספק, ב"אמיתות" המדעיות, בפרשנות שניתנת לתצפיות על ידי המדענים, ובפרט בהשערות בעניינים היסטוריים כמו גיל היקום. כל זאת מבלי לבטל כלאחר יד מאמצים שיטתיים ומרוכזים של הרבה אנשים רציניים וכישרוניים במשך שנים, ואפילו מבלי להתווכח.

כל מה שצריך זה רק להכיר קצת יותר לעומק את עקרונות השיטה ואת מגבלותיה. כך ניתן לחסוך את ה"בהלה" מכל ממצא חדש, שכביכול מעמיד ניגוד בין המסורת למדע, וגורם לתחושה כאילו ניטשת מלחמה בין הדת למדע (בזמן שההיפך הוא הנכון – המדע יכול להיתרם מהמסורת, ואולי גם המסורת מהמדע. אלא שבזה צריך להיזהר – שלא לצאת בכותרות "המדע מוכיח את מה שכתוב בתורה" – הבעיה הקטנה היא שמחר הדעה המדעית עלולה להשתנות. הבעיה היותר הגדולה שזה גורם ללמוד את דברי התורה בצורה שטחית ולהתרחק מההבנה האמתית).

בזה נסכם את הדיון באסכולה שאינה שואפת למנוע את החיכוך בין התורה למדע בשאלת גיל היקום. עד כאן כתבנו מה שמצאנו להעיר על דברי בעל המאמר.

יהודה הלוי
יהודה הלוי
1 year ago

בעל המאמר העלה נקודה יפה וראויה להתבוננות בעניין ההתאמה של החומר הבראשיתי לבניית מבנים כימיים, אורגניים, ביולוגיים וכן הלאה, דבר שאינו מובן מאליו למי שמורגל בהתבוננות.

כמו כן בעל המאמר סקר בצורה מעניינת את השיטות התורניות השונות בעניין גיל היקום. כאשר בהמשך הדברים הוא מגלה את אזנם של השומעים כי מצא שיטה אחת אשר היא תואמת במידה מסוימת את ההשערה המקובלת כיום בקהילייה המדעית בעניין גיל היקום. באזני רוחנו ניתן לשמוע את אנחת הרווחה של חלק מציבור המדענים התורניים באשר עתה אינם מחויבים על פי צו התורה לדחות מכל וכל את הדעות המקובלות בין החוקרים מזה כמה עשרות שנים.

אבל ישנו חלק אחר מציבור המדענים הנ"ל שאין שמחתו שלמה, משום שהרי "אלו ואלו דברי א' חיים", ואם נראה כי התצפיות בשדה המחקר במאות השנים האחרונות אינן מתיישבות עם הדעות המקובלות בקרב חכמי התורה, ימצאו בזה טעם לפגם, ויטרחו לתת לתצפיות פרשנות שונה. ונמצא שבעל המאמר לא השלים עבודתו.

אמנם בעל המאמר הזכיר שתי אסכולות המנסות ליישב גם את השיטות המקובלות אלא שהסתייג מהם והציג אותן באור נלעג כלשהו. אם נרצה להשלים את העבודה נצטרך לתקן את הרושם שיצר.

האסכולות שהזכיר (בקיצור נמרץ) הן:

א – המדענים משקרים\טועים, אינם מפרשים נכונה את התצפיות.

ב – הבורא כל יכול ברא עולם שנראה עתיק יותר מכפי גילו האמתי.

[אסכולה נוספת שלא הוזכרה גורסת שקצב ההתרחשויות בימי הבריאה היה מהיר מאוד וקיפל בתוכו היסטוריה של מיליארדי שנים. מבחינות רבות אין הבדל בין גישה זו לגישתו של בעל המאמר, לכן לא נעסוק בה ונסתפק באזכור זה בלבד.]

1.       

נעסוק ראשית באסכולה השנייה [דווקא משום שהינה פחות יסודית מבחינה רעיונית] לפיה לפני כ 6000 שנה נברא יקום עם 'היסטוריה' של מיליארדי שנים. העצים נבראו עם טבעות כאילו היו בני שנים רבות, אולי אפילו בעלי החיים נבראו עם 'זיכרונות ילדות' ורשומות היסטוריות. כך גם היקום נברא בוגר ומפותח כיקום בן מיליארדי שנים, על אף שהבורא יכל בקלות לברוא את היקום שיראה לא יותר מבן 6000 שנה. בעל המאמר מסתייג מגישה זו מכמה טעמים, ננסה לדון בהם:

1.1.              

הבעיה הראשונה שהציג בעל המאמר באסכולה זו, היא: באותה מידה שניתן לטעון שעולם נברא עם היסטוריה לפני כ 6000 שנה, אפשר לטעון שנבראנו לפני 5 דקות עם כל ההיסטוריה, מבלי שאכן זו התרחשה במציאות. לפי דעתו אפשרות זו מחלישה את הטענה, משום שאם זה אפשרי אז הכל אפשרי. כלומר, זהו סוג של טענה שאינה מסייעת לחיפוש אחר האמת, אלא רק מסייעת להרחיק את האפשרות לרדת לחקר האמת.

ואכן הבעיה שהוא מציג היא בעיה גדולה שאמורה להטריד כל אחד. להסבר העניין נתחיל מתיאור היפותטי של שיעור לחובבי פיזיקה:

"ובכן תלמידים, למדנו רבות כיצד היקום מתנהל, למדנו על חומר ואנטי חומר, מסה ואנרגיה אפלה, מטען חיובי ושלילי, חלקיקים וגלים, ארבעה (או שלשה) כוחות, קבועים ומשתנים וכו' וכו'. ובעצם, במשך הקורס למדנו כמעט על כל חוקי הטבע הנוהגים כיום…"

"מה הכוונה 'הנוהגים כיום'? פעם היו חוקים אחרים?"

"כנראה"

"מזת'ומרת כנראה? איך יודעים אם היו או לא היו?"

"תצפיות אסטרונומיות מראות שהגלקסיות מתרחקות זו מזו, כלומר – פעם הן היו קרובות יותר זו לזו. אם נלך לפי זה אחורה בזמן עוד ועוד, נמצא שכל המסה של היקום התרכזה בנקודה אחת ממש, בשפת החוקרים קוראים לזה 'ייחודיות'. לא נוכל להאריך בחישובים במסגרת הזו, רק נאמר בקיצור שעוד לא נמצאה דרך ליישב את התנאים ששררו בעת הייחודיות עם הכללים הידועים לנו כיום. ההנחה היא שבעת ההיא נהגו כללים אחרים ורק לאחר מכן החלו לנהוג הכללים הידועים לנו"

"לפני כמה זמן זה קרה? מה גרם לשינוי?"

"איננו יודעים איך זה קרה, אבל ההערכה היא שזה קרה לפני כ 14 מיליארד שנים"

"אבל אם לא יודעים למה זה קרה, איך אפשר לדעת מתי זה קרה? אם הכללים יכלו להשתנות אז, הם גם יכלו להשתנות אחר כך, ואולי כל 5000 שנה הכללים משתנים והגלקסיות הולכות וחוזרות או רוקדות קדצ'קה, והקרינה 'טסה' לפעמים מהר ולפעמים לאט וכו' וכו'?"

"זה נכון, אין לנו אפשרות לדעת מה באמת היה, את זה נוכל לדעת רק אם נשאל את מי שהיה חי אז. כרגע עוד לא מצאו את מי לשאול, אז מנסים לחשוב 'מה היה יכול להיות' – זה המיטב שנוכל לעשות. הרי גם אם היינו מצליחים לנסח 'תיאוריה של הכל', או, לפחות, ממציאים 'קבוע קוסמי חדש', ולא היה לנו הכרח לחשוב שהכללים השתנו, עדיין לא היינו יכולים לשלול שהם אכן השתנו, רק לא הייתה לנו סיבה לחשוב על זה, אז גם עכשיו אנחנו משתדלים להדחיק את המחשבה הזו עד לקצה.

התיאור על עברו של היקום כפי שמתארים אותו החוקרים אינו התיאור היחיד האפשרי. מבחינתם, 'האמת האמתית' נמצאת ב'סופרפוזיציה' כעת. אבל, מצד שני, זה הוא התיאור היחיד שהחוקרים מסוגלים לתאר, משום שאם זה לא מה שקרה אז אין לנו שום מושג, ושום דרך לתאר, מה אכן קרה, כי יש אינסוף אפשרויות. לכן התיאור הזה עדיף מבחינתם על כל תיאור אחר שיעלה במוחו הקודח של אי מי, סוג של 'אמת סטטיסטית'"

 נסחפנו בתיאור הדיאלוג, אבל הנקודה המרכזית שברצוננו להמחיש היא שהבעיה המוצגת לעיל היא אכן בעיה. ולא סתם בעיה, אלא בעיה קשה. משום שיש לנו נטיה לחפש "מתחת לפנס". ובהיות שאנחנו מבינים בתחומים מסויימים יותר ממה שאנחנו מבינים בתחומים אחרים, אנו נוטים לחפש תשובות לשאלות שלנו בשטח שבו אנחנו מבינים יותר, ויותר קל לנו להגיע בו להכרעות. ואם בא מישהו ואומר לנו "אין לך מה לחפש פה" אז אנחנו מאוד מאוכזבים, כי נח לנו לחפש דווקא פה.

וזה גם מה שקורה לנו בשאלה של גיל היקום. כי הרי היחיד שיכול לתת תשובה הגונה לשאלה הזו הוא מי שאמר והיה העולם, אבל איך אומרים – קשה "להשיג" אותו (תרתי משמע). אז אמנם הוא נתן לנו מכתב ששם אמור להיות הכל כתוב, אבל אנחנו לא בדיוק הצלחנו להבין מה הוא אומר שם – יש מחלוקת בין המפרשים, וקשה לנו להתעמק בסברות ובהוכחות התורניות עד להכרעה (ובעקבות הפרשנות שניתנה במאמר ל"אלו ואלו דברי א' חיים", הרי שגם לא ניתן להגיע לכלל הכרעה, ונמצא שגם על פי התורה, כביכול, האמת נמצאת ב"סופרפוזיציה" עבורנו).

אז אנחנו מנסים את מזלנו בשטח החביב עלינו – מדעי הטבע (כי גם בפילוסופיה אנחנו 'לא משהו'…) – אולי משם תבוא הישועה. והנה, עד שסוף סוף מצאנו תצפיות ותאוריה התואמים את אחת השיטות, מגיע איזה 'חצוף', טורף לנו את הקלפים בפנים, ומזכיר לנו שכל מה שמצאנו זה רק בגדר "מה היה יכול להיות", אבל בהחלט היה יכול להיות גם לגמרי אחרת, וכדי ביזיון וקצף.

[הערה: גם, להבדיל, בחשיבה התורנית ישנו מושג שנקרא "אין לדבר סוף" – כלי המסייע להגיע להכרעות הלכתיות במקרה של ריבוי אפשרויות. יש המדמים את זה להלכה של "חזקה" (הרמב"ם בפירוש המשניות). אבל אין מי שיאמר שיש בכוח הכרעה זו לברר את המציאות, ובוודאי שאין בכוחה להתמודד מול עדות, או אפילו להפחית במשהו את מהימנותה.]

בנקודה הזאת אנחנו צריכים לעמוד מול המראה לשאול את עצמנו שאלה נוקבת: האם בגלל שאנחנו מאוכזבים, בגלל ש"אם זה יכול להיות אז הכל יכול להיות", נצא בקביעה ש"זה לא יכול להיות"? האם "נכריח" את בורא העולם לברוא את העולם דווקא בצורה מסוימת משום שככה זה הכי "מסתדר לנו"? הכאב הוא כאב והקושי הוא קושי, ואנחנו לא מתעלמים ממנו, אבל אין לנו ברירה – עלינו להשלים עם העובדה שהתשובה לשאלת גיל העולם כנראה לא נמצאת מתחת ל"פנס" שלנו. בורא עולם יכל לברוא את העולם לפני 5 דקות, 6000 שנה, 42000 וכן הלאה. לא נוכל לשלול אף אחת מהשיטות על סמך תצפיות מדעיות. עד כאן לדיון בשאלת הסופיזם.

1.2.              

טענה נוספת שהועלתה במאמר, היא: בשום מקום בספרות התורנית לא מופיע שהבורא ברא את היקום שיראה כאילו הוא בן מיליארדי שנים. לולא התגליות המדעיות איש לא היה מעלה טיעון כזה בהתבסס על מקורות תורניים בלבד, ולכן כל הגישה הזאת היא לא יותר מאשר אפולוגטיקה.

אמנם זה קצת משונה שבעל המאמר מתבטא בביטחון גמור שכזה לגבי הספרות התורנית, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא בעצמו מציג כתב יד שלא היה מפורסם לפי כן. אבל השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא: האם בכלל ניתן לצפות למצוא התבטאות כזו – שהעולם נברא כאילו בן מיליארדי שנים – בספרות התורנית? האם אין זה דומה למציאת כתבה העוסקת ב"מלחמת העולם הראשונה" בעיתון שנדפס לפני המלחמה השנייה? נבאר את הדברים:

ישנה אמרה תלמודית בת כ 1800 שנה ש"כל מעשה בראשית בקומתן ובצביונן נבראו" (מסכת ראש השנה יא., מסכת עבודה זרה ח., מסכת חולין ס.). לפי חכמי הצרפתים בעלי התוספות, שפירשו את התלמוד לפני למעלה מ 800 שנה, הכוונה שנגמרה כל קומתם, וזהו גם כן יופיים שנבראו כאשר הם מתוקנים ואינם זקוקים להכנה נוספת.

בעקבות דבריהם, נתאר לעצמנו מפגש בין זואולוג ש'חזר אחורה בזמן', לשור, מהשוורים הראשונים עלי אדמות –

"איזה קרניים יפות יש לך, איזה מתנה קנו לך לרגל יום הולדתך השלישי?"

"לא יודע על מה אתה מדבר, נולדתי אתמול"

"אז איך זה שיש לך כבר קרניים ואתה אוכל עשב"

"אני לא יודע מה זה 'כבר', לשוורים יש קרניים והם אוכלים עשב"

"אבל לשוורים צעירים אין קרניים והם יונקים חלב מאימא שלהם"

"אז תדע לך שאני גם כן שור צעיר, ככה – עם הקרניים והשיניים"

"ואתה תדע לך שבעיקרון שור מתחיל קטן ורק אחר כך גדל וזה שהבורא יצר אותך מההתחלה כזה גדול כאילו אתה בן 3 שנים זה ממש מוזר, הוא לא יכל לעשות אותך קטן ושתגדל לבד?"

"תראה, אין לי אימא לינוק ממנה ואין לי אבא שיגן עלי, אז נכון שהבורא יכל להמציא תחליפים לכל זה, אבל אולי הוא רצה שהעולם יתנהל 'רגיל' מהרגע הראשון.

הנה, תראה את האורות המנצנצים בשמים, זה נראה כמו שמשות רחוקות, אבל האמת שהשמשות האמתיות כל כך רחוקות שייקח עוד הרבה שנים עד שהאור שלהן יגיע לכאן, ובני האדם צריכים את האור הזה כבר עכשיו בשביל כל מיני סימנים, אז הבורא יצר את האור עוד לפני שתלה את השמשות האלה בשמים שם רחוק.

חוץ מזה שזה גם הכי יפה ככה, שעל ההתחלה יש הכל וכל דבר במקום, תראה איזה עולם יפה, לא חבל להתחיל עולם על 'חצי קלאץ"'?.

אבל אגיד לך את האמת, לא נראה לי שזה הכל, יש כאן סודות, אתה בן אדם, אתה יכול ללמוד את תורת הסוד, לחשוף את 'קומת האדם' – העולמות העליונים שהעולם הזה מייצג אותם, ולהבין קצת מה תפקידו כל חלקיק בעולם הזה. אני בסך הכל שור פשוט שלא מבין בחשבונות שמים".

שוב נסחפנו בתיאור הדיאלוג, אבל הנקודה המרכזית שברצוננו להמחיש היא שזו טעות להגדיר שהעולם נברא עם 'היסטוריה'.

אכן, העולם נברא מתחילתו עם גיוון עצום בכל התחומים (גרעיני, כימי, גאולוגי, ביולוגי וכו'), מבנים מפוארים המורכבים מהמון פרטים ופרטי פרטים, והכל (כולל מערכות אקולוגיות מסועפות) שלם, פועל בהרמוניה, ועומד על מכונו – או כלשון התלמוד – 'בקומתו'. מי שחושב שמורכבות זו עלולה להתפתח גם באופן עצמאי מקבל רושם כאילו העולם נברא 'מפותח'. כמו הזואולוג שראה בחייו עגלים שנעשו שוורים. לעומת זאת השור, כל זמן שלא הכיר אפשרות כזו לא הבין את השאלה בכלל, מבחינתו אין סתירה בין 'צעיר' ל'מורכב', כשהסתכל במראה לא חשב שיש לו מראה 'מבוגר'.

לכן אפשר להבין למה חכמי התלמוד, כשתיארו את מצב הברואים ברגעים הראשונים, לא אמרו 'נראים מפותחים כמו בני מיליארדי שנים' –

א – כי לא עלה על דעתם שהתפתחות, גם במשך מיליארדי שנים, יכולה להביא לתוצאה כזו, אפילו בתיאוריה [יתרה מזאת, כפי הנראה הייתה להם ידיעה שהכוחות ששימשו בבריאת העולם אינם משמשים כיום, והחוקים המשמשים כיום אינם מיועדים לפיתוח ושכלול העולם ואינם מסוגלים לכך, אלא רק לשימורו וקיומו, כמו שמבואר באמרה תלמודית נוספת (מסכת חגיגה יב.) שהבורא אמר לעולם 'די' ומנע בכך אפשרות של שכלול, גיוון, ומורכבות נוספים (על פי הספר "דעת תבונות" אות כ"ו)].

ב – כי מיליארדי שנים זה עוד לא אומר שזה לא 'בשלבי הקמה', והם רצו להדגיש שהעולם נברא מתוקן ויפה. נקל לשער שגם אם ימצאו שסופת טורנדו, בתנאים מסוימים, מסוגלת לייצר מטוס בואינג 747 מערמת גרוטאות, לא נראה את חברת בואינג מפרסמת שהם מייצרים מטוס "ממש כמו שהטורנדו מסוגל לייצר" (גם סביר שלא נשמע על אף אחד שיתלונן למה הם בנו מטוס שנראה ממש כמו של הטורנדו).

לפי הנ"ל, השאלה "למה העולם נברא עם 'היסטוריה'?" דומה לשאלה "למה האדם נברא עם 'עצם הזנב'?" (כלומר, הגדרת העצם כ'עצם הזנב' בנוסח השאלה, במקום לשאול 'מה תפקידה של עצם זו', מהווה הטיה של השאלה). השאלה הנכונה היא – למה העולם נברא כל כך מורכב ומגוון, ומה הצורך בכל הפרטים ופרטי הפרטים שבו. לשאלה זו ישנן תשובות רבות בספרות התורנית, חלקן כלליות וחלקן נוגעות לפרטים מסוימים בבריאה.

נזכיר כאן שאלה אחרת אבל דומה, שנשאלה במשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה א'), "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להיבראות, אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות".

1.3.              

אחרי שהארכנו והסברנו "מה לא" הגיע הזמן לומר "מה כן" – האם ישנו מקור בספרות התורנית לכך שהעולם נברא עם היסטוריה ורשומות? האם יתכן שהעולם נברא לפני 5 דקות?

ובכן, מכיוון שנושא המאמר המקורי היה "גיל היקום כפי שנדון בספרות הקבלית", גם אנחנו הולכים לגלות "סוד": בנוסח ברכה עתיק, שנקבע על ידי "אנשי כנסת הגדולה" לפני כ 2300 שנה, ושנוהגים לאומרו מידי בוקר, ישנה התבטאות על כך שהעולם נברא כל יום מחדש ועל כך שמוצא הדברים בספר ה"תהילים" (פרק קלו – ז). מעניין לציין, שישנם מקובלים שנותנים פירוש מרחיב להתבטאות זו (ספר "נפש החיים" שנכתב לפני למעלה ממאתיים שנה), לפיו העולם נברא בכל רגע מחדש – 1080 פעמים בכל שעה! כאשר כל עולם נברא מעט שונה מקודמו.

נמצא שאכן, יכול להיות שהעולם נברא לפני 5 דקות, ואפילו לפני פחות מ 5 שניות, עם כל ההיסטוריה והרשומות, ויש לזה מקור בספרות התורנית שקדם לגילויים המדעיים העדכניים. עד כאן לדיון בשאלת האפולוגטיקה. ובזה נסכם את הדיון באסכולה השואפת למנוע את החיכוך בין התורה למדע בשאלת גיל היקום.

1.4.             מספר הערות ביניים:

א – כמובן שהבורא בקלות היה יכול לברוא את היקום שייראה לא יותר מבן 6000 שנה, אבל גם אז לא היה בעל המאמר בא על סיפוקו, משום שגם אז היה היקום נראה מבוגר מכפי גילו בכ 6000 שנה. לשיטתו הבורא היה מוכרח לברוא את העולם באופן התפתחותי מאפס ממש על מנת שלא לייצר "תמונה מעוותת" של יקום המבוגר מכפי גילו האמתי.

ב – כמובן שדבריו של בעל המאמר אינם מחייבים את רבי יצחק דמן עכו לחלוק על התלמוד, הוא בהחלט יכול לסבור שבכל 'שמיטה' נברא העולם מחדש – 'בקומתו'.

ג – האם לעצים הראשונים היו טבעות? אם כן – למה? לפי שיטתו של בעל המאמר זוהי שאלה ראויה לדיון. אבל אנו סבורים שזה שלעצים כיום יש טבעות אינו 'תוצאה בלתי נמנעת' של חילופי העונות ושינויים בכמויות המשקעים, אלא זהו רצונו של "הצייר הגדול" – שלעצים יהיו טבעות. ואם הוא לא היה רוצה שלעצים יהיו טבעות – אז לא היו להם, עם עונות ובלעדיהם, וכן להיפך.

לכן, אם לעצים הראשונים היו טבעות, וסביר להניח שאכן כך היה (ושלחלק היו יותר ולחלק פחות, ממש כמו היום), אין זה מעיד על 'היסטוריה' אלא על שכך הוא רצון הבורא – שלעצים יהיו טבעות. רק שכיום, מעת הבריאה והלאה, הבורא "מצייר" את הטבעות עם שייכות לחילופי העונות, בהיותו צייר אומן שאין כדוגמתו, ובהיותו "חובב טבע" (כמו שבהתחלה האור הגיע ללא שייכות למאורות, ובהמשך נתלו המאורות והאור מגיע אלינו דרכם, כדלעיל).

ד – לאיזה צורך טמן הבורא מאובנים בין שכבות הסלע בעת הבריאה? זהו נושא שקשה להתייחס אליו, משום שיש הסבורים שקטסטרופה עולמית או מקומית, ותנאים פיזיקליים קיצוניים שבאו בעקבותיה, הם שגרמו לקבורתם ו'הזדקנותם' של המאובנים. כלומר, לא ידוע האם המאובנים מהווים חלק מהציור הראשוני או חלק מציור מאוחר, והאם הציור המאוחר קשור בחוקי הטבע הנוהגים באופן תמידי או שהוא שייך להנהגה זמנית שלא בדרך הטבע (כגון – המבול) [וכן, אם נמצא בצפון הגולן עיר אכדית קבורה מתחת לשכבת לבה המתוארכת ל 300 מיליון שנה תתעורר לנו שאלה דומה לשאלת המאובנים].

בין כך ובין כך נחזור על הסברא שכתבנו בעניין הטבעות של העצים, שמציאותם של המאובנים בין שכבות הסלע אינה 'תוצאה' של מקרה כזה או אחר שקרה פעם, וככה 'יצא' שהם נתקעו שם ו'ממילא' נשארו שם עד היום, אלא כך הוא רצונו של הבורא שהם יהיו שם היום, ואם לא היה זה רצונו – הם לא היו שם היום גם אם פעם הייתה סיבה להימצאותם שם.

באמת שכאן המקום להמשיך ולדון באסכולה האחרת, המפקפקת באמיתות המדעיות, אבל מה שהלב חושק הזמן עושק. ואולי בהמשך תושלם המשימה.

כמובן שהכתוב כאן מיועד בעיקר למי שרואה עצמו כמאמין ושומר תורה. 

תחזקנה ידי כל העוסקים במלאכה

תודה רבה

יהודה הלוי

אריאל קלגסבלד
אריאל קלגסבלד
1 year ago

מקסים. רק חבל שהדברים פורסמו כתגובה למאמר ולא כמאמר בפני עצמו.

בן אור
בן אור
1 year ago

אפשר לקבל את המייל של הרב?

נוריאל
נוריאל
1 year ago

לא ידעתי ולא הכרתיו, אני רואה שנפטר ב83 עוד לפני שנולדתי, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ייש"כ שאתם מזכים אותנו מדברי תורתו.

Last edited 1 year ago by נוריאל
מריק
מריק
1 year ago
Reply to  נוריאל

נדמה לי שהחישוב שגוי מאלף ועד תו.
קיום העולם לפי טענת הכותב היא 42000 שנות אל. לכן ולפיכך זמן היקום לפי בני האדם הוא פי אלף כלומר שנת אל אחת היא 1000 שנות אדם מכאן שזמן היקום הוא 49,000*1000= 49 מיליון שנה.
להכפיל ערך זה ב 365 יתן את זמן היקום בימים ולא בשנים. לכן זו טעות חישוב קלסית.

נוריאל
נוריאל
1 year ago
Reply to  מריק

החישוב נכון. לא ששנת אל היא שוות ערך ל1000 שנות אדם אלא שיום אחד שלו שווה ערך ל1000 שנים. והוא מפורסם מהמדרשים על תהלים צ, ד "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל…".

וכמו שנאמר לפני כן במאמר הנה ציטוט:

ידוע מהמדרשים ומהגמרא, שיומו של הקב”ה שווה לאלף שנים שלנו.

לפיכך, אומר ר’ יצחק, מה אורך שנה של הקדוש ברוך הוא? די ברור שזה 1000 כפול 365.25 , או 365,250 שנה. [חשוב לזכור שהדברים נכתבו לפני מעל 700 שנה].

ומה שנאמר בהמשך המאמר "שנה" ולזה התייחסת הוא ט"ס.

Last edited 1 year ago by נוריאל
Ben
Ben
1 year ago

איך כל זה נכנס במלים של התורה? גישה אחת היא זאת של ה”מערכת אלוקות”, כפי שהזכרתי מקודם. לפי גישה זו, התורה פותחת ב”בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”. לאחר זאת התורה איננה מפרטת את מה שאירע במשך כל השנים, ורק אומרת ש”הארץ הייתה תוהו ובוהו”. כפי שהמדרש אומר, מדובר כאן בעולם שכבר היה קיים, מכיוון ש”היה סדר זמנים קודם לכן”. אם כן, בין “בראשית ברא אלוקים” לבין “ורוח אלוקים מרחפת על פני המים” יש מספר לא מוגדר של שנים. אולי אפילו 15 מיליארד שנה.

עכשיו הכל מסודר עם המדע והשכל? שהכל הי' תוהו ובוהו ל15 מיליארד שנה ובז' ימים נברא האור, הרקיע, הצמחים, השמש הירח והכוכבים, כל בהמות חיות עופות ושרצים, האדם, ומה לא? אינו רואה מה שהרויח בכל זה

נוריאל
נוריאל
1 year ago
Reply to  Ben

נראה כוונתו שהזמן המוגדר בתורה "תוהו ובוהו" לא שכן היה אלא זהו זמן שהתפתח בו היקום והכוכבים רק התורה לא מפרטת מה קרה לאיזה סיבה ומכנה את הזמן הנ"ל "תוהו ובוהו". לעניין ששת ימי בראשית כנראה תופס לפרוש זה כמו רש"י שהכל נברא ביום הראשון ואחר כך סודר בששת ימי בראשית. ומרוויח בזה את גיל היקום. כמובן ש14 מליארד לא מתייחס לגיל כדור הארץ. והוא לא מנסה להתמודד בדבריו אלו עם התפתחות החיים על כדור הארץ. ובעיקר מה שכן נוגע לשאלה שלו מששת ימי בראשית הוא בריאת הכוכבים והוא אולי כמו שכתבתי.

ועדיין אתה צודק שזה לא ברור דיו בדבריו וראוי להתייחסות. נמתין אולי תהיה.

10
0
Would love your thoughts, please comment.x