תרבות של היסטוריה 
בשתי דרכים ניתן לכתוב את השם היסטוריה. הדרך האחת המקובלת והידועה היא 'היסטוריה'. הרב קוק זצ"ל היה כותב 'הסתוריה', כפי שנהגו רבים בתקופתו. כאשר ערכו את כתבי הרב מחדש היו שהציעו לבנו הרב צבי-יהודה לתקן לכתיב המקובל 'היסטוריה'. אך הרב צבי-יהודה לא הסכים, מפני שהרב זצ"ל היה דורש את המילה במובן של 'הסתר-י-ה'. הסתוריה שבה מסותרת ההשגחה האלוקית, יד ה' ופעולתו. הרב קוק העניק משמעות לכתיב המסויים הזה של המילה הלא-עברית. מילים 'לא עבריות' רבות קבלו משמעות עברית. למשל, טבריה – טבורה של ארץ ישראל 1 , למרות שנקראה על שמו של הקיסר טיבריוס. אם ניתנה משמעות עברית מיוחדת למילה לועזית, סימן הוא שלא בכדי השתרשה מילה זו בשפות שונות וגם אצלנו, כנראה יש בה תוכן מיוחד.

המבט ההיסטורי הוא נחלת התרבות היהודית. רבים מן החוקרים הבדילו בין התפישה היהודית התרבותית לבין התפישה היוונית, מפני שאלו הן שתי התרבויות שהטביעו את חותמן העמוק גם על התרבות החדשה. על היוונים אמרו שהם 'תרבות של טבע', ואילו היהודים הם 'תרבות של היסטוריה'. התנ"ך כתוב בסדר היסטורי מסויים. התנ"ך איננו ספר עצות וחכמה בלבד, למרות שיש בו גם לא מעט מאלה, והוא כתוב בעיקרו בסדר היסטורי. לעומת זאת לפילוסופיה היוונית אין זיקה להתרחשות ההיסטורית. תפישת העולם היהודית היא תפישת עולם היסטורית, ולא בכדי כבר אצל חכמים תפישה זו ברורה מאוד.

בקיצור נמרץ אמרו חז"ל 2 : ששת אלפים שנה עומד העולם. יש בו שלושה שלבים: אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים משיח. נלקח כאן פרק זמן משמעותי בשביל האדם – ששת אלפים שנה, וחולק לשלוש תקופות. החלוקה איננה טכנית. בלימודי ההיסטוריה בימינו נהוג לחלק את התקופות לזמן העתיק, לימי הביניים והזמן החדש. זו חלוקה טכנית, אין בה הגדרת התקופה. חז"ל חילקו חלוקה משמעותית לפי הענין המרכזי שאפיין את התקופה: תוהו, תורה ומשיח. שלושה מושגים שונים, שכל אחד מביא איתו ענין חדש לעולם.

בטרם ניגש לעסוק בתולדות ישראל, דהיינו בתקופת 'תורה', צריך להבין גם את מושג התוהו. על כן נקדים ונברר מעט תקופה זו.

תאריך בריאת העולם
כבר קרוב לשלוש מאות שנה רבו השאלות והקושיות על תאריך בריאת העולם. על פי היהדות גיל העולם עדיין לא הגיע לששת אלפים שנה, ואילו על פי הממצאים הארכיאולוגיים, הגיאולוגיים ואחרים, גיל כדור הארץ והמערכת הקוסמית הוא יותר מכך. מה אם כן המשמעות של התאריך העברי? צריך לזכור, שהמנין שאנו מונים לבריאת העולם התקבל בערך בזמן חתימת התלמוד, הוא לא התפשט בבת אחת, ובדרך כלל לא היה המנין המקובל. המניינים המקובלים היו לשנות חייו של מלך, כמנין השטרות הידוע. היה גם מנין ליציאת מצרים, ואף נעשה נסיון למנות לחורבן בית המקדש ועוד. רק בברייתא הידועה "סדר עולם רבה" של ר' יוסי בן חלפתא, ניתנה לנו המסגרת הכוללת מבריאת העולם ועד סוף ימי בית שני. אך עדיין לא כולם מנו לבריאת העולם. עובדה היא שבתעודות הנמצאות בידינו מאותו הזמן, ואפילו מעט מאוחר יותר, עדיין רווח מנין השטרות 3 . בסך הכל המנהג למנות לבריאת העולם הוא מאוחר יחסית. אמנם, מנין זה נמשך כבר כ- 1700 שנה, כלומר די הרבה זמן, אבל כעם עתיק הרי זה כמחצית ימינו. החישוב נעשה על סמך צרוף של תאריכים המופיעים במקרא וכדו', כך הגענו לסך כולל של שנים.

הנקודה הבסיסית הראשונה עליה צריך לדון היא, כיצד מתיישב מנין ששת אלפי השנה שביהדות, עם אותם ממצאים ארכיאולוגיים וגיאולוגיים המצביעים על אורך זמן שונה לגמרי של קיום העולם, כדור הארץ והאדם?

קודם כל צריך לומר, שכל מה שנוגע לששת ימי בראשית, על פי רוב, לא נלקח על ידי חכמי ישראל לדורותיהם בתוך החשבון הרגיל. מנין השנים מתחיל רק לאחר ששת ימי בראשית ולא כולל אותם. כלומר, על פי מה שנפסק במחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע, שהשנה מתחילה בתשרי ולא בניסן 4 , אחד בתשרי הוא לאחר ששת ימי בראשית. אם כן אנחנו מונים החל מהשנה השניה. כל ששת הימים שלפני כן הם השנה הראשונה שהיא ללא גבולות זמן. בשנה הראשונה ישנם ששה ימים שאינם ימים רגילים. כך התייחסו לנושא רוב חכמי ישראל של אמצע ימי הביניים, עוד לפני שבערה המחלוקת הזאת, לפני התפתחות הארכיאולוגיה והגיאולוגיה וכל המדעים האחרים (רש"י לא נכנס לבעיה זאת כלל, אבל אפשר לראות זאת בפירוש הרמב"ן, האברבנאל ועוד).

כל מי שהתייחס למעשה בראשית התייחס אליו כאל סוד גדול, כתיאור של פסוקים שלא מתפרשים כפשוטם. כך הבינו חכמי ישראל את ימי הבריאה: תיאור הימים במעשה בראשית איננו נוגע לדווקנות אסטרונומית. רבים ציינו דבר זה משום שהמאורות, שהם לנו סימן היום והלילה, נבראו רק ביום הרביעי. כלומר, מושג יום, "יום אחד", "יום שני", "יום רביעי" – היום שבו נבראו המאורות, כל אלו הם ציוני שלבים, פרקים, בתהליך כלשהו. ודאי אין הם נכנסים לקטגוריה של יום אסטרונומי של עשרים וארבע שעות. ברור שזו איננה המסגרת. התורה אומרת במפורש "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" 5 , כלומר, המאורות ניתנו לנו כדי שלאחר מכן נקבע את הזמן על פי הסימנים האסטרונומיים שלהם.

אם כן, הממצאים הגיאולוגיים (או האסטרופיזיים, אם מדובר על הקוסמוס בכללותו) על הופעת החומר הראשון כפי שאנחנו מכירים אותו, אותם האטומים הראשונים – כלולים במעשה בראשית שאיננו מן המנין. חכמי ישראל ראו בכך סוד גדול, שאולי יש בו גם צדדים של סוד המדע, כפי שמתבאר בפשטות מדברי הרמב"ם. הרמב"ם טוען שמעשה בראשית הוא הפיזיקה, ומעשה מרכבה זוהי המטפיזיקה, מה שמעבר לטבע. חלק מסוד מעשה בראשית כולל את הסודות הפיזיקליים של הבריאה, שהם עדיין סודות גדולים מאד. בכל דור מופיעה תאוריה חדשה כובשת לבבות כיצד נברא העולם. כל תאוריה כזו משקפת את הצטברות הידע והעלאת הסברות שישנם במדע, ולנו, כיהודים, אין בעיה להסכים לדבריהם.

כך פתרנו לעצמנו את העימות בין הדת למדע, עימות שמלכתחילה היה מדומה, בסוגיית תיארוך הזמן. כל התהליכים הגדולים שבבריאה, החלק הגיאולוגי והאסטרופיזי, יצירת האטמוספירה, התגבשות הקרקע, התהליכים הגעשיים שהביאו להיווצרות רכסי הרים גדולים, יבשות, עמקים וימים, כל אלו רמוזים בפסוקים בודדים במעשה בראשית. הכל כתוב במקרא. מן היסוד הראשון, המימן, שהוא היסוד הפשוט ביותר מבין היסודות הכימיים, ועד לכל שאר הדברים שהביאו להופעת צורת כדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו. בתוכו מסתתרים סודות גדולים שעדיין לא פוענחו. הופעת החיים, הופעת החומר האורגני בכלל, הפיכת החד-תא לאורגניזמים מרובי תאים, ואפילו כיצד נוצר הצד הכימי של החומר האורגני עדיין לא ברור. ישנן תאוריות כאלו ואחרות אבל אף לא אחת מהן פותרת את כל השאלות. סודות אלה ורבים אחרים כלולים בפסוקים בודדים של תיאור תמציתי, החל מהנקודה הראשונה של עצם הבריאה, ועד לכל אותם שלבים של קבלת צורה מסויימת.

הופעת האדם
על פי ממצאי הארכיאולוגים ישנו מרחב רב מאד לפרשנות מהו אדם. האם כל יצור שמבנה השלד שלו דומה לשלד האדם, מוגדר כאדם? ההתמודדות בעיקרה היא עם מבנה הגולגולת ועמוד השדרה, משום שאלו שתי הנקודות המרכזיות מבחינה ביולוגית המבדילות בין האדם לבעל החיים הקרוב אליו ביותר, הקוף. אדם הולך זקוף ועל שתי רגליים, הגולגולת שלו בעלת נפח גדול יותר של מוח, וממילא קיים שוני במבנה הפנים. איזה סוג של שינוי יחשב לחריגה מתחום הקופים- פרימטים, המדורגים עליונים בסולם הדרגות של עולם בעלי החיים? מאיזה שלב ייקרא בעל החיים אדם?

יש שמרחיבים מאד את קיום האדם, וטוענים שהשרידים הראשונים המצביעים על קיום האדם קיימים במרכז אפריקה, מלפני שלושה מיליוני שנים. קצת יותר מאוחר נמצא דגם זה גם באוסטרליה ובסין. צריך לקחת בחשבון שהממצאים מעטים יחסית. באפריקה שחזרו את הגולגולת על פי חתיכה קטנה של עצם לסת, שנמצאה בשכבה גיאולוגית מסויימת. יש כאן מספר בעיות שעל כל ארכיאולוג לפתור:

א. בדרך כלל לא מוצאים שלד שלם אלא חלקי שלד בלבד. כמובן שישנה בעיה לשחזר שלד על פי חתיכה של עצם, לכן קשה לקבוע באיזה יצור מדובר. אמנם במשך השנים חלה השתכללות בשחזורים אלה, אך מצד שני ברור שנמצאו גם טעויות מסויימות.

ב. התיארוך הוא בעיה לא קלה, מכיוון שאי אפשר לקבוע בעין רגילה האם הממצא הוא מלפני עשרת אלפים שנה, מאה אלף שנה או יותר. כאשר מוצאים שכבה גיאולוגית מחשבים באיזה עומק מצאו אותה, אלו שכבות היו מעליה, כמה זמן נדרש לעלים ואבק כדי להיערם לשכבה כזו וכו'. כמו כן יש לקחת בחשבון שאם היה קיים במקום ישוב אנושי, אז השכבה גבוהה יותר, מפני שהאדם מייצר פסולת מרובה. ישנם עוד מספר סוגי בדיקות, למשל, פחמן 14, אבל גם בדיקה זו איננה עוזרת לנו, משום שגם החומרים הרדיואקטיביים היציבים ביותר מסוגלים להתפרק עד לטווח של עשרות אלפי שנים אך לא מיליוני שנים, ולכן שכבה ישנה כזו כבר לא ניתן לבדוק. כלומר, התיארוך הוא ענין של השערות בלבד ובהחלט יכול להיות ויכוח בין המדענים על כמה מאות אלפי שנים.

בנוסף לכך, עלינו לזכור שמדובר על יצורים הרחוקים מאד ממה שאנו מכנים אדם, גם בצורתם החיצונית וגם בסממנים המאפיינים את האדם. נפח המוח של אדם ממוצע הוא 1200 סמ"ק, ואילו נפח המוח של יצורים אלה הוא 600-700 סמ"ק, זהו הבדל מהותי. הוא הדין לגבי אורך הגפיים העליונות, הידיים. מדובר על יצורים שעדיין לא הולכים על שתיים אלא נעזרים בגפיים העליונות להליכה.

סממן נוסף שמחפשים בתקופת יצורים אלה הוא האם השתמשו בכלים? הכלים הפרימיטיביים ביותר אותם אדם יכול לעשות הם על ידי שימוש בסביבה הטבעית שלו. על פי רוב גרו אותם יצורים ליד מקור מים, כך יכלו להשתמש בחלוקי נחל, אותם ניתן לשייף מעט על-ידי שפשופם זה בזה, וליצור כלי פשוט בו אפשר לחתוך או לגרד. כמו כן ניתן היה להשתמש בעצמות בעלי חיים שיצורים אלו הרגו או מצאו. לאחר שבעל החיים נאכל, נשארו עצמותיו בהן אפשר היה להשתמש לצרכים שונים. מכל מקום, הכלים הראשונים לא היו אפילו מעצמות. רק בשלב הרבה יותר מאוחר היו משתמשים בעצמות כמחט, כדי לתפור עור לעור, להשחיל בהם גידים וליצור מעטה כבגד מפני גשם, או לעצירת הרוח בפתח המערה. מדובר, כמובן, על מגורים במערות כמחסה טבעי שנמשך לאורך מאות אלפי שנים.

צריך עין מיומנת מאד על מנת להבחין בין חלוק נחל רגיל לכזה ששייפו ממנו מעט מן השכבה העליונה. פעמים רבות מוצגים במוזיאונים כלים אלו, שהמסתכל מן הצד רואה בהם אבנים רגילות ותו לא, ובכל זאת טוענים החוקרים שישנו סימן כלשהו לכך שנעשה בהם משהו. צריך לזכור, שרמה כזו של עשיית כלים אנחנו מוצאים גם אצל הקופים המפותחים, אורנג-אוטנג ושימפנזה. כאשר הם נצרכים לכך הם משתמשים בעצמים מסביבתם כגון: חלוקי נחל, ענפי עץ שמורידים מהם את העלים. לאמור, אין בזה עדיין יתרון של ממש, שניתן יהיה לבוא ולומר שיש כאן סימן ברור לאנושיות.

הקו המצוייר היום הוא קו מקוטע מאד. שברי העצמות הראשונות שנמצאו הם מלפני שלושה מיליון שנה, לאחר מכן נמצאו שברי עצמות במקום אחר המתוארכים כמיליון שנה מאוחר יותר. אחת הבעיות של חוליות הביניים היא שעדיין אין קו ברור ורציף. גם על כך ישנן תאוריות שונות. קיימת גישה הטוענת שאולי האדם התפתח במספר מקומות במקביל, ולכן אין אנו מוצאים קו רציף אלא דרגות שונות של התפתחות. לעת עתה מדובר רק על התפתחות השלד ולא על ההתפתחות המנטאלית.

אם כן, זהו עדר קטן של יצורים חיים, שיכולים למצוא לעצמם מזון ולהתקיים. כמותם ישנן דוגמאות רבות לבעלי חיים החיים בעדרים, אם זו משפחה של אריות, משפחה של זאבים, ובוודאי, משפחה של קופים, שהם הקרובים לנו ביותר מבחינה ביולוגית.

אחת הבעיות הקשות לגבי יצורים אלה, שיש המשייכים אותם למשפחת האדם ולא למשפחת הקופים, היא שלא ניתן לערוך בדיקה גנטית על מנת לקבוע את הקוד הגנטי שלהם. מינים וסוגים שונים של בעלי חיים נבדלים אלו מאלו לא רק בצורתם החיצונית, בסוג האוכל שהם אוכלים או בדרכי הרביה שלהם, אלא קודם כל בקוד הגנטי שלהם, דהיינו במספר הכרומוזומים. יש איזו תהום בין כל מין ומין שאי אפשר לקפוץ מעליה. עדיין אין יודעים כיצד משתנה הקוד הגנטי הבסיסי. גם כאשר מדובר על שינויים ביולוגים אקראיים, מוטציות, הרי שמדובר בתחום אותו המין, ביצורים בעלי קוד גנטי זהה. אם כן, לא ניתן לבדוק יצורים אלה, ולכן אין אנו יודעים לאיזה בעל חיים לשייך אותם. אילו היו עורכים בדיקה גנטית והיו מוצאים שמספר הכרומוזומים ביצורים הללו זהה למספר הכרומוזומים של האדם, היתה הבדיקה מקרבת תאוריות אלה של מוצא האדם. בינתיים, מימוש דבר זה הינו רחוק ביותר, ולכאורה בלתי אפשרי.

יצור זה, על פי אותו קו עולה שמציירים הפליאונטולוגים (חוקרי העצמות), דומה מאד לקוף, אך לאט לאט הוא מתרחק ממנו והופך להומו-ארקטוס (האדם היציב, הישר). הוא כבר אינו הולך על ארבע אלא על פי רוב הולך על שתיים. אך עדיין אין בו תועלת מבחינה אנושית. הוא אינו מסוגל לעשות דבר ממה שיודע האדם לעשות. זהו עדר לא גדול של בעלי חיים מסויימים שאינם קיימים בימינו, המסתובבים במקומות שונים ומתקיימים קיום בסיסי ביותר, כלומר, אוכלים, שותים ומתים.

עד אשר אנחנו מתקרבים מאד לזמנינו. בטווח של כ40,000- שנה אחורנית, אנו מוצאים סימנים מובהקים של חיי קהילה, השונים מחיי עדר של בעלי חיים שאנחנו מכירים. זהו האדם הניאנדרטלי. ניאנדרטל זהו מקום בגרמניה בו מצאו שלדים רבים כתוצאה ממפולת. במשך זמן רב נחקרו שלדים אלה, ונתגלה סוג של יצור רחוק מהקוף, שיש לו סממנים ברורים של אדם. עם זאת, אותו סוג של שלד לא נמצא במקומות רבים, רק בשניים עד שלושה מקומות באירופה. במקביל לו נמצאו שלדים מפותחים יותר, למשל בארץ ישראל. בצפון הארץ נמצאו מערות בהן נתגלו השלדים העתיקים ביותר של אדם הדומה לאדם המודרני.

השלד של האדם הניאנדרטלי אכן דומה מאד לאדם. אך היקף הגולגולת קטן מהיקף הגולגולת של האדם המודרני. היצור הזה אף הולך על שתיים, אך פעילותו הינה דלה ביותר. אמנם הוא משתמש בעצמות, אולם עדיין שכלו רחוק מאוד מהמיומנות הבסיסית של השבטים הפרימיטיביים ביותר החיים בימינו ללא שום מגע עם תרבויות אחרות. אותם שבטים בדרום אמריקה בנהר האמזונס או באפריקה מפותחים הרבה יותר מבחינת המבנים שהם בונים, מבחינת עיבוד המתכות, עיבוד העורות ועיבוד המזון. נמצא רק מקום אחד בספרד, שמתוארך לפני כ10,000- שנה, שעל קירותיו נמצאו ציורים מצויינים של בעלי חיים מרשימים.

בתקופה זו האדם איננו מביית עדיין בעלי חיים. מדובר, כהשערה, על חברה של ציידים לקטים. ניתן לשער באיזו תקופה החל ביות בעלי חיים או לא, על פי ריבוי עצמות של בעל חיים מסויים שנמצא על יד מקומות אלה. באותה תקופה שהמערות בספרד מתוארכות לא נמצאו סימנים אלה. בשלב הזה ישנם כבר סימנים של שימוש באש, אך כפי הנראה זו רק אש משתמרת, כלומר אם פגע ברק בעץ והעץ התלקח התפתחה היכולת לשמור על האש ולהמשיך את הבעירה, אך לא ליצור אותה מחדש (בשונה מהשבטים הפרימיטיביים בזמנינו שיודעים ליצור אש בכוחות עצמם).

מעט מאוחר יותר מגיע השלב שנקרא "המהפכה החקלאית", מדובר על עיבוד כלשהו של הקרקע, זריעה מכוונת וקצירה מכוונת, מה שמפחית את הצורך לנדוד למרחקים ארוכים כדי להשיג מזון. אמנם, גם היצורים שחיו באותה תקופה עדיין רחוקים מאוד מהאדם שאנו מכירים.

תרבות עירונית
לפתע ישנה קפיצה אדירה, כלל לא בקנה מידה של התפתחות הדרגתית. פתאום מופיעה תרבות עירונית עם בניינים, עם אמנות יוצאת מן הכלל, עם דתות ברורות, עם תחילת הכתב. זהו פער שבשום פנים ואופן אינו ניתן לגישור עם יצור שמתוארך כ2,000- שנה לפני כן. גם אם נקבל את ההשערה שהיה ביות של בעלי חיים מסויימים ושהיה עיבוד קרקע כלשהו, למרות שאין לזה הוכחות ברורות, עדיין זה רחוק ביותר מהאדם המודרני המוכר לנו. התרבות העירונית מציבה בפנינו את כל המורכבות של החברה האנושית: שליטים ונשלטים, אדונים ועבדים, רבדים חברתיים שונים, עשרות מקצועות – התמקצעות והתמיינות פנימית בחברה, שליטה בשטח גדול, בניה, אמנות, דת ושפה. כל התופעות הללו כאילו צצו בבת אחת. כל זה קרה לפני כ6,000- שנה!

ודאי שבתקופה החקלאית היה שינוי מסויים, אבל עדיין אין כאן איפיון של האדם המודרני. באותה מהפכה חקלאית ישנו מפנה, אבל חברה כזו היא עדיין איננה חברה אנושית במלוא מובן המילה. לפחות אין לנו עדויות ברורות על כך.

שאלה: בברכה לאדם נאמר "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ" 6 , כלומר, ברכה זו ניתנה ככוח לאדם. האם כוח זה היה כבר בתקופה החקלאית?

תשובה: כל בעלי החיים רודים אלו באלו. אותם יצורים צדו דגים כמו כל בעל חיים. הכוח שניתן לאדם "לרדות" פירושו של דבר, לא רק לצוד, אלא ליצור מסגרת מלאכותית שבה אפשר לספק את הצרכים. מסגרת כזו אנו מוצאים בתרבות העירונית. העיר היא יצירה אנושית מובהקת. אין מוצאים בה את תלותו של האדם בסביבתו הטבעית הרגילה. האדם יצר לעצמו סביבה מלאכותית המספקת את צרכיו. אין צל של ספק, שהתרבות הראשונה, התרבות השומרית, אינה דומה אפילו במעט לכל מה שאולי היה לפני כן.

אמת, אפילו בימינו ישנם שבטים מסויימים של ציידים לקטים, למשל הבושמנים באפריקה, שאינם מבייתים בעלי חיים. אך מבנה החברה שלהם מורכב, הם בעלי יצירה רוחנית ופעילות פולחנית תרבותית. הם אינם מסתפקים רק בצרכים הבסיסיים של אכילה ולינה, יש בחייהם גם דברים נוספים. כמובן שאין אנו יכולים לדעת מה היה מצבם של אותם יצורים קדומים מבחינה רוחנית, כי משלדים בלבד אי אפשר ללמוד דברים אלו.

הסממן הבסיסי ביותר של האדם המודרני הוא הפולחן. כיום גם האדם הפרימיטיבי ביותר מודע לכוחות עליונים ממנו ומביע זאת בתרבותו. מנהגי קבורה זהו סממן נוסף. האדם מודע למושג מופשט של מוות, לא כחידלון פיזי בלבד, אלא כנסיון להתמודד מבחינה רוחנית עם המוות, לתת למוות מקום ראוי ומכובד, להרחיק אותו או לקרב אותו, להשתמש בו, לראות בו עוצמה או חולשה, תקוה או אימה, או הכל ביחד. זוהי התייחסות אנושית מובהקת.

כאשר אנו מתייחסים אל תאריך יצירת האדם צריכים אנו להתייחס לשני מרכיבים בסיסיים ולא רק לאחד מהם: עפר מן האדמה, ונשמה שנופחה לתוך העפר הזה. עפר מן האדמה ככל בעלי החיים (אפילו אם יהיו לו מיומנויות מסויימות), עדיין אינו נקרא אדם. אדם הוא רק זה שנברא בצלם אלוקים, שיש בו כוח יצירה, יכולת לבנות לעצמו תרבות אלטרנטיבית ומלאכותית לסביבתו הטבעית, לשנות את הסביבה הטבעית, לשנות את המאזן האקולוגי, להיות מודע, זוכר ויוצר מושגים בתוך חייו החברתיים, במקצועו ובתוך ביתו – זהו האדם בצלם אלוקים.

גם אם נניח שהיה תהליך אבולוציוני ארוך של בעל חיים מסויים שהתפתח ורכש מיומנויות של התמודדות עם הסביבה הטבעית על מנת לשרוד, הוא עדיין מבחינתנו בעל המרכיב האחד בלבד: "עפר מן האדמה", הוא עדיין שייך לחלק בעלי החיים. רק כאשר חלה בו המהפכה המוחלטת, שיצרה שינוי מובהק באורח החיים שלו, כאשר הפך להיות צלם אלוקים, שמטריד עצמו בשאלות מוסר ודת, חיים ומוות, לא רק במובנם הביולוגי, אלא במובנם המוסרי והפילוסופי – אז אנו מוצאים את האדם.

זהו אדם תרבותי, אדם שבכוחו האדיר לא רק לקיים, אלא גם להחריב את עצמו. זוהי הבחירה החופשית. בעל חיים מסוגל לקיים את עצמו אך לא להחריב, משום שאינו בעל בחירה. לצלם אלוקים ישנה בחירה הבאה לידי ביטוי אך ורק בתרבות מורכבת, משוכללת, בעלת אפשרויות שונות של התפתחות. תרבות המצריכה כושר החלטה והכרעה מוסרי, פילוסופי ודתי בכל שלב ושלב כדי לקבוע את התפתחות האנושות, ואין אדם יכול להתחמק מהכרעה זו. זהו האדם.

מבחינה זאת אנחנו מוצאים התאמה יפה מאד בין התיארוך של התרבות האנושית הראשונה בארם נהריים, היא התרבות השומרית, לבין התאריך אליו אנו מונים. התרבות השומרית היתה לפני כ6,000- שנה, אך התנודה של כמה מאות שנים היא בהחלט אפשרית, לכן, התיארוך של התרבות השומרית מתאים מאד לתאריך שאנו מונים לבריאת העולם.