מתוך מאמר של יהודה בלו:
הסטירה החזקה ביותר שהיתה חקוקה בתודעת האדם מאז יצא את מצרים היא הכאת אלף פלשתים בלחי חמור. בשנת 1974 נשבר השיא. חסידי השעון המולקולרי חטפו את המכה הכואבת ביותר בהיסטוריה של המדע. לוסי ההולכת על-שתיים נתגלתה אז. היא השתייכה למין אוסטרלופיתקוס אפארנזיס, וסופר אודותיה שהיא אמנו הקדמונית. מאובניה תוארכו לגיל בן 3.4 מיליון שנה. אם כך הוא הדבר, אין שום היתכנות אבולוציונית שהאדם הנבון והשימפנזה התפצלו מאביהם המשותף לפני 5.1 מיליון שנה. אי אפשר שבתקופה בת 1.7 מיליון שנה יתבצע המעבר הדרמטי להליכה זקופה מקוף אדם ליצור דמוי-אדם עם שינויים מורפולוגיים כה רבים. והרי וינסנט סאריץ' ואלן ו'ילסון התעקשו כי כך מורה להם השעון המולקולרי.
מהו אותו שעון מולקולרי? מהי אותה טכניקה סטטיסטית של הגנטיקה האבולוציונית שנכשלת פעם אחר פעם? מדוע בכלל מתיימרים להשוות פרשנות סובייקטיבית שכזו לממצא אובייקטיבי כמו תיארוך רדיומטרי?
(דולג כאן קטע המסביר איך עובד / אמור לעבוד השעון המולקולרי)
המכה השנייה ניתכה על חסידי השעון המולקולרי בשנת 2001 כשנתגלה טומאי, מאובנו של סהלנתרופוס צ'אדנזיס בן 7 מיליון שנה. מאז שהעיר שושן צהלה ושמחה לא נודעה קורת רוח כה רבה כפי שאפפה אז את המעבדות לגנטיקה אבולוציונית. טומאי דומה יותר לאדם הנבון מאשר לוסי. אז היא אינה אמנו הקדמונית, וכל הרטינות של הפליאונטולוגים נגד התקופה בת 1.7 מיליון שנה התאדו ביממה ההיא יחד עם כל השמפניות שפתחו השענים המולקולריים. עדלאידע היה אושרם. אבל אחרי שחלפה החמרמורת הצטרכו להביט אל המציאות. אם טומאי הוא אבינו הקדמון, אזי איך יתכן שהאדם הנבון התפצל משימפנזה לפני 5.1 מיליון שנה? הרי קיים פער בן 1.9 מיליון שנה בינו לבין טומאי. כיצד נחלצו השענים מן האמת? הם טענו שטומאי שייך לענף אחר במשפחת ההומינידים, וכמותו גם לוסי – לענף נוסף. והם המשיכו להתעקש שטרם מצאנו את המאובנים הרלוונטיים.
המכה השלישית ניחתה השבוע: התפרסמו ממצאי מחקר הדן במאובן רלוונטי של עצם לסת בת 2.8 מיליוני שנים, על פי התיארוך הרדיומטרי. זה התגלה לפני כשנתיים באתיופיה. הלסת שייכת לסוג אדם (Homo). עד כה סברו כי הסוג התקיים חצי מיליון שנה אחרי כן, שהוא רק בן 2.3 מיליון שנה. שתי משמעויות לשינוי בזמן: האחת, עתה ברור כי אוסטרלופיתקוס אפארנזיס שהתקיים עד לפני 2.9 מיליון שנה אינו יכול להיות אבינו הקדמון. גם חסידי השעון המולקולרי זכאים לרגע של נחת. השנייה, השענים הללו יתקשו להתאושש אי פעם מחדש. אין שום סיכוי שבעולם כי חלפו 2.3 מיליון שנה מאביהם הקדמון של השימפנזה והאדם הנבון, ועד אותו אדם בעל הלסת. גם השענים יודעים זאת. נחוץ זמן רב יותר. השעון המולקולרי מזייף יותר מכל שעון אחר בדברי הימים. אפילו הקלישאה שבשעון גרוע מדויקת השעה פעמיים ביממה אינה נכונה לגביו. כל הזמנים שהוא מציג הינם שגויים לגמרי.
איש מדע ראוי לשמו ניכר בהצלחת תחזיותיו. מזה הרבה זמן חוזה אני את המפלה הסופית עבור חסידי השעון המולקולרי. וכוונתי לכריית קבר כה עמוק שאפילו באמצעות הטלסקופ המשוכלל ביותר לא יוכלו למצוא בקרקעית את מחוגיו.
על פי ממצאי המאובנים הגיע האדם הנבון הראשון לאירופה לפני 45 אלף שנה, בעוד האדם הניאנדרתלי האחרון נכחד לפני 40 אלף שנה. אבל הם לא חיו באותם המקומות באותם הזמנים, ואי אפשר לדעת האם ראו זה את זה. באותן שנים חיו מעט מאד בני אדם באירופה מפני שאך הגיעו, וחיו מעט מאד ניאנדרתלים משום שהיו לקראת הכחדתם. על פי הגנטיקאים האבולוציוניים, גם לא התקיימו זיווגים פוריים בין האדם הנבון ובין הניאנדרתלי על אדמת אירופה. הם גורסים כי אומנם התחוללו זיווגים פוריים כאלה, אך הם התרחשו מלפני 50-60 אלף שנה. לא אחרי כן. אלה הן השעות שמציג השעון המולקולרי שלהם. ברם, אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, ואם יתגלו מאובני ניאנדרתלים מלפני 20 אלף שנה, מותר יהיה לשער במידה סבירה מאד שבני אדם וניאנדרתלים נפגשו באירופה. אם הם מסוגלים באמת להוליד צאצאים משותפים, אז מדוע לא קרה כדבר הזה ביבשת זו?! מחד, הגנטיקאים האבולוציוניים שוללים לחלוטין זיווגים פוריים מלפני 20 אלף שנה, ומאידך, טוענים בכלליות שזיווגים כאלה יכולים היו להתקיים. אם כך, לפנינו שתי אפשרויות בלבד: השעון המולקולרי מזייף או שלא התקיימו זיווגים פוריים אף פעם.
לקריאה נוספת:
Qiaomei Fu, Heng Li, Priya Moorjani, Flora Jay, Sergey Slepchenko, Aleksei Bondarev, Philip Johnson, Ayinuer Aximu-Petri, Kay Prüfer, Cesare de Filippo, Matthias Meyer, Nicolas Zwyns, Domingo Salazar-García, Yaroslav Kuzmin, Susan Keates, Pavel Kosintsev, Dmitry Razhev, Michael Richards, Nikolai Peristov, Michael Lachmann, Katerina Douka, Thomas Higham, Montgomery Slatkin, Jean-Jacques Hublin, David Reich, Janet Kelso, Bence Viola & Svante Pääbo. 2014. Genome sequence of a 45,000-year-old modern human from western Siberia. Nature 514: 445-449
Brian Villmoare, William Kimbel2, Chalachew Seyoum, Christopher Campisano, Erin DiMaggio, John Rowan, David Braun, Ramon Arrowsmith & Kaye Reed. 2015. Early Homo at 2.8 Ma from Ledi-Geraru, Afar, Ethiopia. Science
במאמרו: האם קיים קשר אבולוציוני בין שימפנזה לאדם, כותב בלו:
"…עתה, הלכו החוקרים והסתמכו יותר ויותר על ממצאיו של השעון המולקולרי בחקר שושלת הפרימטים. החישובים הללו נשענים על ההנחה כי חלבונים מסוימים משתנים תוך כדי מוטציות ניטראליות בקצב קבוע. היו אלה וינסנט סאריץ' (Vincent Sarich) ועמיתו, אלן ו'ילסון (Allan Wilson), שטענו בשנת 1967 כי מחקרם מצא קרבה ביוכימית רבה בין חלבונים זהים אצל האדם והשימפנזה, ולפי חישוביהם התפצלו השניים מאב קדום לפני כ-5.1 מיליון שנה.
אלא שכמו השעון המולקולרי, גם העולם אינו עוצר מלכת, ובשנת 1974 נמצאה לוסי, נקבה מאובנת של אוסטרלופיתקוס אפארנזיס (Australopithecus afarensis). היא תוארכה לגיל בן 3.4 מיליון שנה. אז קמה ביקורת גדולה מצד האנטומים על השעון המולקולרי. לפי חסידי המולקולות, כדי להיות לוסי – יצור דמוי אדם – נדרשה מאותו אב קופי קדום, תקופה בת 1.7 מיליון שנה, ובזמן קצר זה היה גם המעבר הדרמטי להליכה זקופה. ואילו כדי שלוסי תהיה אדם כמונו, שדי דומה לה יחסית, נדרשה תקופה כפולה במשכה, הכיצד? ברם, חוקרי הביולוגיה המולקולרית לא משו מעמדתם. מבחינתם, נפלאות הן דרכי האבולוציה ואפשר שכך באמת קרה. אדרבא, הם עוד ביקשו הוכחה למאובני הומינין בני יותר מ-5 מיליון שנה, ואת זאת, כמובן, לא יכלו לספק להם אותה השעה.
המאה ה-21 נפתחה בשורת תגליות פליאונטולוגיות מופלאות מאין כמותן. כבר בראשיתה, נמצאו שרידי גולגולתו של מין בלתי ידוע. מאוחר יותר נקבע שמו המדעי, סהלנתרופוס צ'אדנזיס (Sahelanthropus tchadensis). תיארוך הגולגולת המאובנת מצא כי הינה בת 7 מיליון שנה. החוקרים קבעו כי מדובר בהומינין (Hominina), ולפיכך סברו הפליאואנתרופולוגים כי יש להרחיק את פיצול האדם והשימפנזה מאב קדמון משותף, לאירוע שהתרחש לפני כ-8 מיליון שנה. היתה זו מכה קשה לביולוגים המולקולריים. התברר כי השעון שלהם אינו מתקתק בדייקנות הראויה.
ברם, במקום לבדוק עצמם, הפריחו חוקרי הדנ"א טענה בדבר תיארוך שגוי של גיל המאובן. גולגולת 1470 של Homo habilis סיפקה להם את האמתלה. ריצ'ארד ליקי (Richard Leakey) התעקש זמן רב כי היא בת 3 מיליון שנה, עד שלבסוף נתברר כי התיארוך שגוי, והיא אינה אלא בת פחות מ-2 מיליון שנה. אלא שלא די היה רק בכך; הערעור על הביולוגיה המולקולרית היה כה עצום, עד שנדרשה דרך מסובכת ביותר כדי לחלץ את המדע החדש ממצוקתו.
דיוויד רייך (David Reich) ועמיתו, ניק פטרסון (Nick Patterson), ישבו להם בקיימברידג', מסצ'וסטס, וטכסו עצה ביניהם כיצד להתיר את הסבך: מחד, גולגולת בת כ-7 מיליון שנה, ומאידך, שעון מולקולרי המורה כי הפיצול בין האדם לשימפנזה התרחש לפני 5.1 מיליון שנה. אז עלה בראשם רעיון שאיש לא שמע כדוגמתו עד אותו היום: האדם הנבון (Homo sapiens) אינו אלא בן כלאיים שנוצר מזיווג של שימפנזה זכר עם הומינינית קדומה. הווה אומר, השימפנזה הוא אביו האמיתי של בן האדם (או בן שימפנזה מעתה ואילך), ואילו האמא של אותו יצור אנושי מפוקפק היא בכל זאת חווה, ככתוב במקרא. הרי לכם החטא הקדמון.
מה טענו השניים במאי 2006? לדבריהם, השוואת גנום האדם עם זה של השימפנזה, אכן מצביעה על פיצול שהתרחש בין שתי השושלות בעבר הרחוק, אפילו לפני כ-10 מיליון שנה, אלא שזה לא היה הפיצול האחרון. כמה מיליוני שנים אחרי כן, נפגשו באקראי מספר נקבות קדם-אדם עם זכרים רבי-און מקרב השימפנזים, ומן המשיכה ההדדית העזה נולדו צאצאים מוזרים למראה. הם אמנם הילכו על שתיים, אך הגולגולת שלהם נעשתה קופית. אם תווי פניו של סהלנתרופוס כבר היו די אנושיים לפני 7 מיליון שנה, הנה, בזיווג חסר אחריות זה, שב האדם לאחור, ונעשה אוסטרלופיתקוס, זה שגולגולתו פרימיטיבית למדי. יחלפו עוד 4 מיליון שנה ועוד כמה יחסי מין אסורים, עד שלדברי שני החוקרים נופיע אנחנו, השימפנזה האנושי.
מעשה לולייניות כזה כדי להמשיך ולהחזיק בפרדיגמה לא נרשם מאז טען כומר בן המאה ה-17, כי רק לאחרונה התהפכו היוצרות, והארץ איבדה את מקומה במרכז היקום, והחלה להקיף את השמש כעונש על חטאי האדם. מי יודע אילו מעללים מחכים לנו לכשיתגלה האב הקדמון המקורי שלנו, זה שלפני "הפיצול הראשון", ועם אילו זרים התרועעו הנקבות באותם ימים. לנוכח אופנת הכיסים הפושה על חולצותינו בעת האחרונה, אולי עוד יתברר שאנו צאצאיו הבלתי חוקיים של קנגורו אנדרוגיני קדום".