גאון מתמטי היה קורט גֶדֶל, אך תהילת העולם לא באה לו דרך יצירת מתמטית, אלא דרך ההיפך ממנה.
גדל אילץ את גדולי המתמטיקאים והפילוסופים להודות באמת, להודות שאין להם מערכת לוגית אובייקטיבית שלמה.
רק שנים ספורות קודם לכן, עמלו ראסל ווייטהד עד טירוף בכדי להגדיר את ה'פרינקיפיה מתמטיקה' שבמציאותה האמינו עוד קודם שניסחוה. העקרונות המתמטיים של הלוגיקה. ההגדרה המדוייקת של הוכחה מול הפרכה.
מה שהוא אמר בתחילה, היה בסך הכל זאת:
"לכל מחלקה רקורסיבית w-עקבית k של נוסחאות, מותאמת מחלקת סימנים רקורסיבית r, כך שלא r Gen v ולא (v Gen r)Neg שייכים ל-(k)flg (כאשר v הוא המשתנה החופשי של r)".
למעשה מדובר במשפט אלמנטרי שאמור להיות מובן מאליו, אם יש מי שלא הבין, ניתן לתרגם זאת כך:
"כל פורמליזציה אקסיומטית עקבית של תורת המספרים מכילה פסוקים בלתי כְּרִיעִים".
ראסל היה הראשון להכיר בכך, שלפניו המהפכה הקופרניקאית השניה. אלא שבניגוד לראשונה שביטלה את התפיסה הקודמת והציבה חדשה, המהפכה הזו ביטלה את הקודמת, ובמקומה הציבה: אי שלמות. זה הוא משפט אי השלמות הראשון של גדל.
למעשה גם גדל הגיע לכדי טירוף, בדומה לאֶשֶר גם הוא נפגע עמוקות מאימי השואה, כאשר גם מורו נרצח ע"י הנאצים, גם כששוחרר מאישפוז, המשיך להתחבא מהצל של עצמו בפארנויות שונות, ולבסוף מת מרעב.
המשמעות של אי השלמות מבחינה עובדתית שנויה במחלוקת, האם היא מוכיחה את עדיפות האדם על המחשב, כדעת לואיס, כאשר לפי פנרוז עדיפות זו מושגת ע"י פעילות קואנטית הקיימת במח. אבל מבחינה פילוסופית יש לה כנראה משמעות מרחיקת לכת.
החשיבה שלנו שוות ערך בתנאי שהיא מייצגת משהו מעבר לתהליכים במח, אנו מניחים כי היא אכן ערובה לאמת כל שהיא, מקבילה למציאות כל שהיא. ז"א שאנו מניחים שישנה איזו תודעה קוסמית שהחשיבה מגלה אותה, והגילוי הזה מוביל לאמת. וורנר הייזנברג אמר: הלגימה הראשונה מספל מדעי הטבע, תעשה אותך אתאיסט, אבל בתחתית הספל – אלהים מחכה לך.
כשנסתכל בעיניים של גדל, נוכל לראות את הפחד מרצד בהם. בדומה לאשר שבחר להסתכל על עצמו בפריזמה מאד מוזרה. פנים קפואות, מצויירות בפרספקטיבה של תנועה. ואילו באך לעומתם, נראה נטוע עמוק בתוך עצמו. ואין שום פלא, באך הוא זה שהתחבר בנימי נפשו אל השכל הפועל, אל נשמת העולם. אשר וגדל רק גילו את אי השלמות של האובייקטים הדוממים מחד, ושל החשיבה הנפשית מאידך.
אי השלמות הזו, היא השער למה שמעבר. מחד, אנו רואים שישנה אי שלמות, ומאידך, אנו רואים את הנפש מתגברת עליה, ואינה פועלת בתוך חלל רקורסיבי, אלא פורצת שוב ושוב מתוך הפורמליזציה – קדימה.
נכון הדבר, שהנאחזים בארץ בכל כוחם, מתעקשים שלואיס שוגה מבחינה פורמלית, שהרי הוא לא הוכיח שהאדם יכול לפרוץ את משפט אי השלמות וליצור 'גידול', הוא רק מרגיש כך. אבל זו בדיוק הנקודה, השער לצאת מאחיזתה של אמא אדמה, הוא ההרגשה של אי השלמות, ההרגשה שתמיד יהיה משהו מעבר.
ההשקפה המדעית של המאה ה20 כבר קבלה כעובדה שכל מה שאנו רואים לעינינו הוא פרי של משהו שמעבר בתוך החומר, ושלדברים יש התחלה שהיא 'מעבר'. זה כבר התקבע ע"י אלפר-בתא-גאמוב, וכל מה שהתפתח מאז. אבל ההפרדה המלאכותית שבין רוח לחומר מקשה על הבנת השלב הבא.
בדיוק כמו בחומר, גם הנפש מרגישה את מה שמעבר, אי השלמות של החומר ושל המודל הלוגי הנפשי הם שני פנים של אותו דבר.
ההכרה שמערכת ממוחשבת (שתהיה תמיד בנויה על מודל לוגי) אינה יכולה להיות אדון לעצמה, נכרכת בהכרה שמערכת הטבע גם היא אינה יכולה להיות אדון לעצמה, משום שאין בסיס נתונים וניהול שיכול לגרום לחיים האלו להתנהל.
הטבע יכול מה שהמחשב לא יכול, משום שיש משהו מאחוריו. ולכן צדקו המתנגדים ללואיס שאין הוכחה שהטבע יכול, כי מהצד הטבעי שבו הוא איננו יכול, הוא עושה זאת בפועל, משום שתמיד יש משהו מעבר לו. משום שטבעו הוא אי השלמות, התלויה בשלמות ובתודעה הקוסמית.
ברובד הגשמי, אשר הוא נקודת המוצא, הרצון לסדר ולכוונן את כל חפצינו, זה מביא אותנו לבאך, המאפשר לנו לסדר ולכוונן את פנימיותינו, וכאשר אנו מתחברים היטב לעצמנו, אנו מגלים את אי השלמות שלנו ושל הטבע שסידרנו כה יפה – יש משהו מעבר.
אבל אחרי שאנו מתקנים את חיינו, מתהפך הסדר, כפי שאמרנו מראש. כי ההכרה האנושית הראשונית עצמה, מבלי שתעבור הנמכה ע"י גירויים, או עמעום ע"י שטף מידע, היא מתחילה מאי שלמותה. כאדם הראשון שבלי שום ידע והשכלה, ואפילו בלי דעת טוב ורע, הוא הכיר מיד באי שלמותו ובתלותו באדון כל. בזה הוא היה בחינת ידע שור קונהו.
לאור התובנה הזו אנו מסדרים את פנימיותינו מחדש, לא ע"י מוזיקה קלאסית המנסה להוציא מעט מתוך מנגנון השלמות וההרמוניה שקיים בנפש. אלא להיפך, ע"י חיפוש ומציאת האיזון בין כל הרצונות והשאיפות לכיוון הגשמי ולכיוון הרוחני, וזו המוזיקה הקלאסית המספקת את ההרמוניה.
וכאשר אנו הולכים בדרך הזו, מגלים אנו כי כל הטבע יעמוד מסודר ומשובץ כמו הצפורים והדגים שבגן עדן.
השלב של ב', מייצג את הארץ, את היציבות, כמו המוזיקה בת השמים, שאינה נתונה למחקר ולויכוח, היא באמת 'קלאסית', במובן שאיננה בת שינוי ולא בת תחרות. היצירה הקולקטיבית האנושית, המתבטאת בסמלים שפיענחו יונג או אחרים, גם היא 'קלאסית', היא יצירתו של הבורא, היא החלק התודעתי שאינו תלוי במציאות ובעובדות, אלא בדימוי האנושי הראשוני או המפותח.
זה הוא 'השכל הפועל', שסבל כ"כ הרבה מהלומות, אבל הוא ממשיך לפעול. ורזי הקבלה מעשה בראשית ומעשה מרכבה מיוסדים עליו. ולכן חכמת האלהות היא מהות האדם. אבל חקירת האלהות, כמו שאמר פו, לפעמים היא סירה ולפעמים היא צרה.
